אור ברסלב
שות מחנה חיים ז › סימן מט

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ז · סימן מט

סימן מח

הלום ראיתי מלחמות ד' בשו"ת שיבת ציון שהגאון אדמ"ו בעמ"ח שערי תורה ארי נעשה שואל להגאון מהר"ש לנדא בעמ"ח שיבת ציון בסי' צ"ז וסי' צ"ח בענין אי צריך החליצה להיות דווקא בעיר של היבם או לא בעינן לקיים כפשטות משמעות הקרא וכתב הגאון מהר"ש בסי' צ"ז בד"ה אמנם וז"ל אמנם נלע"ד שכ"ז הוא אם היבם והיבמה מתקוטטים מי ילך אחר מי אבל אם שניהם נתרצו ונתפשרו שהיבם ילך לעירה של היבמה או ששניהם מרוצים לילך לעיר אחרת לחלוץ בזה אין מקום לדינים האלו וכן הוא המנהג בכל בתי דינים שאם היבם והיבמה באים לחלוץ שמסדרים להם חליצה ואין משגיח עליהם אם הוא עירו או עירה או עיר שאינה של שניהם והאמת אגיד שמיום שהגעתי להוראה עמדתי משתומם ע"ז המנהג ועל כל הפוסקים שלא חשו כלל לדרשה של רב כהנא בסוף פ' זה בורר וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה הרי דדבר מלא דובר רב כהנא דהכתוב בא למעט זקני עירה ומנ"ל לומר דניתן רשות להיבם והיבמה לבחור להם מקום בעיר אחרת לחליצה אף שאינו זקני עירו ולמה לא נימא דגזירת הכתוב הוא שתהי' החליצה דוקא בעירו ובב"ד של היבם וכמו שדרשי' מהאי קרא במס' יבמות דף מ"ד ע"א וקראו לו זקני עירו הן ולא שלוחן אף שבכל התורה שלוחו של אדם כמותו אפ"ה דרשינן מהאי קרא למעט שלוחיהן ועיין בתוס' שם דף ק"א ע"ב ד"ה וקראו לו כ"כ יש לנו לדרוש זקני עירו למעט שלא תהי' החליצה בב"ד של עיר אחרת עכ"ל ומביא בשם אדמ"ו שערי תורה בסי' צ"ח שרצה להחזיק בשם הטור שהחליצה צריכה להיות במקום היבם וגם מביא ראי' להגאון מהר"ש דלא בעינן במקום היבם יע"ש. ונראה לי להביא ראי' דמנהגן של ישראל תורה של ירושלמי היא שמלפנים הי' היבם הולך לפעמים ממקומו אפי' לחלוץ ליבמתו ואעתיק דברי ירושלמי במס' מועד קטן פ' אלו מגלחין שכתב וז"ל חד כהן אתא לגבי ר' חנינא א"ל מהו לצאת לצור לעשות דבר מצוה לחלוץ או לייבם א"ל אחיו של אותו האיש יצא ברוך המקום שנגפו ואת מבקש לעשות כיוצא בו אית דבעי מימר הכין א"ל אחיו של אותו האיש הניח חיק אמו וחיבק חיק נכרי' וברוך שנגפו ואת מבקש לעשות כיוצא בו שמעון בר אבא אתא לגבי ר' חנינא א"ל כתוב לי חדא איגרא דאיקר ניפוק לפרנסתו לארעא ברייתא אמר לו למחר אני הולך אצל אבותיך יהו אומרים לי נטיעה אחת של חמדה שהיתה לנו בארץ ישראל התרתה לה לצאת לחוץ לארץ עכ"ל מפורש יוצא שלולא שהי' כהן אשר אסור לצאת מן ארץ ישראל לחוצה לארץ הי' מותר לצאת לח"ל לחלוץ ולא צריך שהיבמה תלך אחריו לקיים וקראו לו זקני עירו דהוא הקדים בדבורו לחלוץ קודם שאמר או לייבם יען דבדורות הנ"ל הי' חליצה קודם לייבום ואעפ"כ הי' חפץ לצאת לח"ל לחלוץ ודוק. אך בכתובות דף קי"א דגרסא ההוא גברא דנפלה לי' יבמה בי חוזאה אתא לקמי' דר"ח א"ל מהו למיחת וליבמה א"ל אחיו נשא כותית ומת ברוך המקום שהרגו והוא ירד אחריו יעו"ש א"כ מבואר שחפץ לצאת לח"ל ליבום ואין ראי' על חליצה כמובן ובתוס' ע"ז דף י"ג לא גרס כותית רק אחיו של זה נשא אשה ומת ברוך המקום שהרגו ע"ש. וראיתי בקרבן עדה שם בירושלמי פ' אלו מגלחין בד"ה מה שהביא דברי שאלתות פ' אמור שהובא בתוס' ע"ז דף י"ג בד"ה ללמוד תורה שה"ה לשאר מצות חשובות מותר לצאת מארץ ישראל לח"ל למה אסר ר"ח לכהן לצאת לח"ל ותי' דמצוה זו אין עליו רק עליה כמ"ש בקונ' שכתב שם בד"ה ואת מבקש וז"ל בתמיה הלא תענש ואע"ג דמצוה לחלוץ מ"מ תבוא היא אצלו דזקני עירו כתיב ולא עירה עכ"ל והוא פלא הכי יש מצוה עליה המצוה הוא עליו שהוא אחי המת והיא רק הכלי אשר היבם עושה בה המצוה ומה ענין זקני עירו ולא זקני עירה היינו במקרה אם תבקש לנשוא אבל גוף המצוה הוא על היבם יבום או החליצה וע"כ דנימא דהיא תהי' צריכה לעלות לארץ ישראל שיעשה הוא המצוה בה מנ"ל אם היא אינה רוצית לנשוא רק לישב בלי בעל עולמית מנ"ל שצריכה היא לילך לא"י ועיין בחכ"צ בשו"ת שלו והארכתי במקו"א שהיבום או החליצה הוה רק סילק איסור ממנה לא תהי' אשת המת החוצה אבל אצל היבם הוא מצוה ליבם או לחלוץ לתקן נשמתו אבל בכל זאת יפה כיון הקרבן עדה ואעתיק דברי שו"ת רבינו יוסף אבן מיגאש שנשאל בסי' קט"ז על איזה מקום חיוב החליצה וכתב בסי' קי"ז וז"ל תשובה דבר זה הוא תולה בב"ד בכל מקום שיקבעו דוכתא לחליצה חייב היבם ללכת אצלה ומה שאמרו היבמה הולכת אחר היבם להתירה הוא אם היתה בארץ אחת והיבם בארץ אחרת שאין לנו להכריח את היבם ללכת למקום שהיא שם כדי להתירה אלא היא שרוצה בחליצה הולכת אצלו אבל אם הי' שניהם במקום אחד מן הדין אין ראוי' להיותם נקבצים אלא אצל ב"ד כמ"ש הכתוב בפי' ועלתה יבמתו השערה וידוע שהשערה הוא שער ב"ד אבל לחייב את ב"ד ללכת אצלו עם היבמה הוא טעות ממה שאמר הכתוב וקראו לו זקני עירו ודברו אליו ולא אמר והלכו אליו זקני עירו והואיל ונתברר שהיבם חייב ללכת אל המקום שקבעו שם דוכתא אם כן הענין מסור להם שיקבעו אותו במקום שירצו חוץ מבית היבמה עצמה שאין להם לעשות זה ולא להכריח אותו שילך אצלה שאינו חייב בה מן הדין ומ"ש בגובה של עיר אינו חייב בהכרח אבל אורחא דמילתא קאמר שלעולם שער ב"ד בגובה שבעיר שנאמר ועלתה והעלי' לא תהי' אלא למקום גבוה עכ"ל הרי מפורש יוצא שאין היבם צריך לילך לארץ אחרת וכדברי קרבן עדה ודוק. סוף דבר מצאתי לאדמ"ו אמרי א"ש ז"ל בספרו שו"ת על א"ע סי' צ"ה שכתב וז"ל ומעיקר הדין היבמה הולכת אחר היבם אבל מרצונם יוכלו לחלוץ בכל מקום עכ"ל לא ביאר מנ"ל הא רק מקום הניחו להגאון מהר"ש לנד"א ז"ל ומדברי הר"י מיגאש יש ללמוד הלכות רבות לכן העתקתי דבריו:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה