אור ברסלב
שות מחנה חיים ז › סימן לו

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ז · סימן לו

סימן לה

שלום רב לאוהבי תורה שני כנפי יונה העופפים לעלות על שובך התורה חוקרים ודורשים לסלסל ולפלפל פולחים ובוקעים על סלעים מגדולי הפוסקים באמירה נעימה כתבית יהבית מו"ה ר' מנחם מענדל נ"י ומו"ה דוב בעריש נ"י בק"ק טארניו יע"א. מכתבכם אשר פי שנים ברוחכם כאחד בשני שאלות הגיעני שאלה בגט בע"כ ע"י שליח ולא אשיב כי הדברים הנוגעים לב"ד העיר ומפני הכבוד אודיע דעתי שיש לחקור אפי' אם הבעל בעצמו הי' נותן ביד חזקה בידה הגט אם מהני הגט כלל ולא באתי להורות רק להרחיב גבולי תורה לקיים סלסלה ותרוממך וזה החלי בעזה"י. שאלה וז"ל ימחול להורות לנע"ד בדבר המקרה אשר קרה בשבוע זו איש א' התקוטט עם אשתו זמן רב ושבוע העבר בא אל הב"ד לגרשה ושאלו את פי' ואמרה אם יתן לה כל הון ביתו לא מתרצה לקבל גט וכשמוע הבעל את הדברים האלה הלך שלא ברשות ב"ד ועשה שליח וב' עדים לגרשה בע"כ והלך אצלה החדרה וב' עדים תופסים והשליח נתן הגע בידה בחזקה והתחילה לצעוק בקול מר והשליכה הגט תיכף לארץ ועתה יורינו רבינו איך להתנהג ולגלות לנו חוו"ד הרמה עכ"ל. תשובה הודעתי דרכי שלא אדבר על דברי הנב"י אשר חידש דהוה שליחות לדבר עבירה אשר הבאתם כי כפי ראות עיני אשר נראה לי אפי' אם הבעל בעצמו גירש אשתו בעכ"ח ובלי רשות ב"ד אשר פסקו לו שרשות בידו לגרשה בע"כ רק עשה דין לעצמו אינה מגורשת כלל כאשר אבאר בעזה"י. הנה מראשית אקדים בודאי הא דאמרי' חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות בודאי נכלל בו הן איש או אשה כשם שהבעל אין עושה בעילותיו בעילת זנות כך האשה אין עושה בעילותיה בעילות זנות כשם שאומרים ד' אמות של אדם קונות לו נכלל בו אשה כמו איש דהוה בכלל חזקה לא שבוק היתר ואכל איסור ואמרי' בודאי אחולי אחלו לתנאי ועיין בש"ע א"ע סי' ל"ז מכל מקום מסתבר במקום פסידא כה"ג שתפסיד לבעלה ותהי' אסורה לכהן אמדינן דעתה שתבחר האשה להיות כל בעילותיה בעילות זנות שחפצה שיהי' הקידושין בטלים מעיקרא מלקבל גט בעכ"ח והגם שתגרום שכל בעילותיה ובעילות הבעל יהי' ג"כ בעילות זנות מה איכפת לה הלא הוא גרם הרע במה שמגרש אותה בע"כ ותאמר תמות נפשי עם פלשתים אמר שמשון ודו"ק. ומעתה נחקור בעזה"י לכאורה אם בעל מגרש אשתו בע"כ תאמר היא אדעתא דהכי לא קבלתי הקידושין מידך טוב לי שלא אהי' נאסר על השבעה קרובים ולא אהי' נאסר על הכהן ויהי' כל בעילות הבעל בעילות זנות וממילא נימא אנן חזקה אין אדם עושה בעילת זנות א"כ אין מגרשה באמת רק לצעורה קמכווין שתאמין שהיא מגורשת ותיקח ממנו גט ברצון אבל גט זה הנותן לה בע"כ לא נתן לגירושין דיש חזקה אין אדם עושה בעילותיו בעילת זנות ואיך משכחת גט בע"כ וצע"ג. אך משבשתא הוא כיון דתורה חידשה שיש כח לבעל לגרש אשתו בע"כ דכתיב ונתן בידה ושלחה מביתו א"כ איך תאמר אדעתא דהכי לא נתקדשתי כלל הלא שמעה שהבעל מקדשה כדת משה וישראל ושתקה א"כ נתרצית להתקדש כדת משה וישראל אשר התורה אמרה שיוכל לשלחה אפי' בע"כ ואיך תאמר אדעתא דהכי לא נתקדשתי הלא דברים שבלבה לא הוה דברים ונהפוך הוא ששמעה שהבעל אמר הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל הוא שיוכל לגרש בע"כ ובודאי נתרצית גם לזה שיכול הבעל לשלחה אפי' שלא ברצונה ודו"ק. אבל כל זה קודם חדר"ג שתיקן שלא יהי' בעל מגרש אשתו בע"כ בלי רשות ב"ד אשר יתירו באופנים ידועים שרשאי לגרשה בע"כ ונתקבל החרם שר"ג מאוה"ג עם כל קדושיו עמו שנתקבל ברוב תפוצות ישראל (ועיין בנב"י ח"ר א"ע סי' פ"ד שלא לגרש אשה בע"כ עשה הר"ג ז"ל לעולם) א"כ כל אשת ישראל אשר נתרצית לקידושין ושמעה מפי בעלה המקדש שהוא מקדש אותה כדת משה וישראל ואדעתא דרבנן מקדש עיין גיטין דף ל"ג בתוס' אנן סהדי דאדעתא דהכי שבעל יזרוק לה גט בע"כ שלא כרצון מנהיגי ישראל לא נתקדשה (ועיין פ' המדיר עוברת על דת משה ויהודית פי' רש"י שנהגו בנות ישראל אע"ג דלא כתיבי יעו"ש) ומה שנהגו לחק בישראל ממנהיגיהם הוה בכלל דת משה וישראל וא"כ הר"ג מאוה"ג וכל קדושים עמו הזהרו שלא וגרש אשתו בע"כ ואם הוא יעבור אדעתא דהכי לא נתקדשה כלל ויהי' ממילא כל בעילותיו לבעילת זנות וחזקה שאין אדם כשר עושה בעילותיו לבעילת זנות ובודאי לא נתן לה הגט אלא לצערה ואפי' יצווח שגמר לגרש אין אדם משים עצמו רשע ונשארת אשתו בחזקת א"א ואם בעלה ישא אשה אחרת עובר על חדר"ג שלא לישא שתי נשים ומי יהי' עדים בקידושין שניה שעוברים על לפני עור לא תתן מכשול לעזור לו לעבור חדר"ג ומי יברך ז' ברכות אין זה מברך אלא מנאץ ואשה שניה צריכה לקבל גט כמבואר בש"ע א"ע סי' א' דאנן סהדי דאחר שנתקן חדר"ג כל אשה המתקדשת דעתה שאם יחפץ בעלה לגרשה בע"כ אדעתא דהכי לא נתקדשה לו ולא הוה דברים שבלב כי הדברים גלוים וידועים ומפורשים כאלו הותנו בפומבי ודעת כל הנשים כן ודוק. ואין להשיב מדברי רשב"א גיטין דף ע"ה שחידש דלו יהי' נתינה בע"כ לא שמה נתינה אעפ"כ בגט הגם דכתיב ונתן בידה אעפ"כ מהני גט בע"כ דכל אדם יכול לסלק קנינו מהחפץ אשר קנה והאשה היא קנין כספו ויכול לכרות בלא דעתה וא"כ נימא ה"ה עכשיו מי יעכוב לכרות קנינו זה שיבוש הלא היא אמריה תאמר אם אני קנינך תוכל לכרות קנינך אבל אדעתא דהכי לא נתרצתי לקידושין ולא נהייתי קנינך כלל ואין לך מה לסלק ואם אי אתה חפץ לעשות בעילותיך בעילת זנות אני נשאר קנינך כי רק צחקת בי וממילא נשארת קנינו ועיין תוס' גיטין בסוגי' דחוץ ובמ"ל פ"ו מהל' זכיה במי שנתן מתנה והתנה שלא יוכל למכור א"כ אם מכר נתבטל מתנה ולא הי' לו דבר למכור א"כ לא עבר התנאי ונתקיים המתנה יעו"ש הבאתי לדוגמא ודוק כי קצרתי מאד. ובארתי בתשובה אחרת דיש שני פנים בהך חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילות זנות דהך חזקה בא מכח חזקת כשרות אשר יש לכל בר ישראל והוא אופן בתוך אופן עיין תשו' (הקודמת בד"ה ואוסף נופך) ויש לי הערה הלא אשה קרקע עולם ולמה תחייב בעריות רק התורה אמרה ונכרתה נפשות העושות ואמרו בב"ק דף ל"ב הנאה לתרוייהו יש ופי' שם בתוס' אותו הנאה חשבה התורה כמעשה יעו"ש ואם כן תינח בעריות שהנאה אסורה עפ"י התורה אבל בכה"ג שלא היתה מופקרת לכל אדם שיהי' בה לאו לא תהי' קדשה דהא קבלה קידושין ונשאת ואין בידה לבטל האישות ואי דפשר שתבעל לשום אדם חוץ לבעלה והגם כהיום שהבעל זרק לה גט בע"כ ואדעתא דהכי לא נתרצה עכ"פ מופקרת לא היתה להיות נקראת קדשה א"כ הבעל גרם ביטול הקידושין במה שנותן לה גט בע"כ גורם שבעילותיו בעילת זנות ששבק התירה ואכל איסורא אבל האשה לא עבדה מעשה במה שנבעלת ליכא לומר בה אין אשה עושה בעילותיה בעילת זנות דהלא הוה כהנאה הבא לאדם בע"כ דהא מעיקרא לא אתכוונה על הנאת איסור שאשתו היא ע"י קידושין ולא עבדה מעשה עיין פנ"י פסחים דף כ"ה בד"ה ועוד וקצרתי בשלומא אם התנה תנאי אמרי' אחולי אחלה דהא עכ"פ היא עברה על לפני עור לא תתן מכשול שע"י תנאי גרמה לבעל שיהי' בגופה בעילותיו בעילת זנות אבל אם הוא זורק לה גט בע"כ א"כ הוא גורם לנפשו שיהי' בעילותיו בעילת זנות שעשה מעשה בבעילה מהכ"ת תחוש היא על בעילותיו של זנות אם הוא לא חש וגורם רעה לעצמו וממילא אמרי' אין אדם משים עצמו רשע ובודאי משחק בה ולצעורה קמכווין ולא מגרש אותה כלל ודוק. ואין להשיב הלא כל זמן שבעל אותה לא הי' בעילת מופקרת דהא קבלה ממנו קידושין ולא הי' שום אדם יכול לבעול אותה וגם היא לא יכולה להתבעל לאיש אחר דהא לא הי' בידה לבעל הקידושין ואוקמי אותה בחזקת א"א דמהכ"ת לחשוב שבעל יזרוק לה גט בע"כ עיין תוס' גיטין דף ל"ג דבטלו מבוטל דחדשו כן כמו בנזיר וא"כ הגם דעכשיו זרק לה גט בע"כ ואדעתא דהכי לא נתקדשה והיתה פנוי' עכ"פ לא היתה בכלל מופקרת לזנות ולא היתה בזה קדשה בכל בעילותיו זה אינו דעיין בפ"א מה' אישות ברמב"ם דיש עשה על האיש ישראל כי יקח איש אשה ובעלה שלא יבעול אשה בלי אישות קדושין ונשואין א"כ בעילותיו בעילת זנות בלי קיחה יעו"ש וא"כ מכח חזקות כשרות שלו אמרי' שמצחק בה ומצערה אבל לא גרשה ודוק ועתה בנידן הזה שבלי רשות ב"ד אשר הורו לבעל שיכול לגרש בע"כ והוא בעצמו פסק הדין לגרש אשתו בע"כ אנן סהדי דאדעתא דהכי לא נתקדשה דהא היא לא תוכל לצאת ממנו בע"כ והוא יוכל לגרש אותה בע"כ ועיין בנב"י ח"ר יו"ד סי' ס"ט] וחפצה ביותר שיהי' כל הבעילות בעילת זנות ותהי' מותרת לכהן כפנוי' שתנשא לאדם כשר ואמרי' בעלה לא גרשה באמת רק חפץ לשחק בה וגם לצערה וגם חפץ לעבור חדר"ג לישא אשה שניה על אשתו ראשונה והב"ד לא שבקינן לו וטוב להכריז שהוא בנדוי ואם הסופר והעדים ידעו שחפץ לגרש אשתו בע"כ גם המה בנדוי וכמבואר בשו"ת מהר"ם מינץ וז"ל ולא יהי' אדם רשאי לזרוק גט לאשתו כי אם ברשות ג' קהילות ואם יעשה הבעל והסופר והעדים יהי' בנדוי כאשר תיקן ר"ג מאוה"ג עכ"ל הרי מבואר ששלשתם הבעל והסופר והעדים מנודים ודוק. ושישו בני מעי שמצאתי בנב"י ח"ר א"ע סי' נ"ד בד"ה והנה שחידש שבאם יהי' לאשה הפסד שתפול לפני יבם מומר שתוכל לומר אדעתא דהכי לא נתקדשה ולא תחוש על שכל בעילותיה בעילת זנות יע"ש דפח"ח א"כ אפוא בק"ו אם יהי' לה הפסד הבעל עצמו והוא הגורם שיהי' הבעילות בעילת זנות אז בודאי שלא תחוש האשה על בעילת שלו ושלה דשם במומר יבם עכ"פ הבעל לא פשע לגרום לעשות בעילות זנות אבל במגרש בע"כ הוא הפושע בדבר. ואוסף לחזק דברי ואעתיק מש"כ מהר"מ בסדר הגט סי' קט"ו וז"ל ועוד י"ל אמאי עזבו לשון יציאה מלישנא דקרא ויצאה מביתו והטעם ויוציאה מביתו דמשמע שהאיש מוציאה בגט אלא יצאה מדעתה משמע שמספר לאחר שתהא מגורשת אז יצאה מביתו והיתה לאיש אחר ובטופסי הקדמונים כתיב בכל מקום בגט ופטרית ושבקית ותרוכית אמנם בארתי ע"ד הנוסחאות שלנו שנוהגים לכתוב בדורותינו וכו' כדת משה וישראל כמות שתקנו בקידושין כדמו"י כדאיתא פ"ק דכתובות כל דמקדש אדעתי' דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' גבי צנועות ופרוצות וגבי דמגרש על תנאי אם לא באתי וכו' כמו כן בגט נוכל לומר כל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש כמו קטנה שאין לה גט בד' אמות שתהא מגורשת או גדולה תהא מגורשת אע"ג דד' אמות בסימטא או בר"ה דלא הוה רשות האשה אפ"ה הוה מגורשת משום שהמגרש אדעתא דרבנן מגרש וחכמים נתנו לאשה אותן ד' אמות בהפקר ב"ד הפקר והוי חצירה דדרשי' אין לי אלא ידה גגה חצירה וקרפיפה מניין ת"ל וכו' אם לא כדמו"י אינה מגורשת דד' אמות אינן חצירה אלא דרבנן עכ"ל דברי הד"ש:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה