אור ברסלב
שות מחנה חיים ז › סימן כא

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ז · סימן כא

סימן כ

שלום רב וכל טוב לענף עץ אבות שלשלת היוחסין נכד לאדמ"ו הרב האי גאון בעמ"ח אמרי אש הוא הרב המה"ג כבוד ר' משה ווייס נ"י אב"ד דק"ק מ' לאפאש יע"א. אחד"ש שלחתי אחרי האיש ולא חפץ רק בכסף מלא והי' ברצוני ליתן לו לפני עדים במתנה גמורה ואח"כ אמרתי איך אוכל ליתן ממון של אחרים וחקרתי שערי היתר אם אחרים גדולי תורה יתירו ולא אני ח"ו. שאלה בא מכתב מארץ רחוקה עב"ד בעדות על איש שהי' שם בעירם ונודע להם שיש לו אשה בעיר הזאת שמו הי' יעקב בן מנחם ושבק חיים לכל ישראל ושם אשתו רחל וחתומים בשמם ישראל בן יהודה ויוסף בן שלמה אבל אין על חתימתם שום קיום מב"ד ישראל אם יש לסמוך על מכתב הנ"ל להתיר עגונה או לא. תשובה מעולם רחקתי עצמי שלא להיות מן המתירים עגונה רק אם יכולתי לסייע להשואל בכח דהתירא הערותי והצעתי לפניו שהוא ישאל מפי המורים אשר גובה להם שידעו שהמה בר סמכי ולכן גם היום אשר קשה לפני העזות שמבקש ממון הגם לא בעבור להעיד רק אומר שטרח בפני האשה ומעלתו נ"י מודיע שבאם אי אפשר יותן המעות ואמרתי לפתוח לפניו שערי היתר ויתיעץ עם גדולי מורים אולי לא יהי' צריך גב"ע. הנה בע"א שאמר לאשה בינו לבינה מת בעלך אינה צריכה שוב לעדותו אלא באה לב"ד ואומרת מת בעלי אבל אם בא העד שאמרה בשמו מת ואומר שלא אמר לא מהימנא עכ"ל המחבר בא"ע סי' י"ז סעי' ח' וכתב הרמ"א וז"ל ואין הב"ד צריכים לשלוח אחריו אעפ"י שהוא בעיר אלא סומכים אעד מפי עד לכתחילה עכ"ל בשם שו"ת מהרי"ו סי' ט' והח"מ בס"ק ח"י מדקדק שמהרי"ו לא מתיר אלא אם הוא במדינה אחרת אבל אם העד בעיר דאפשר לשאול את פיו למה לא נשאל אותו יעו"ש והב"ש ס"ק כ"ד חולק על הח"מ שאם העד השני מפרש העדות שפיר אין צריך לשאול עד הראשון יעו"ש. וחקרתי דלכאורה קשה לי הא כל הטעם דע"א נאמן מטעם חזקה אשה דייקי ומינסבא א"כ למה לא נימא היכי דאיכא לברורי מבררינן הלא אפי' ברוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם אעפ"כ פסקי' ביו"ד סי' א' אם איכא לפנינו בודקים ליה דהיכא דאיכא לברורי מבררי' למה לא נימא גם כאן אם העד בעיר נשלח אחריו לברר הדבר כמו שהי' חזקת שאינו זבוח לבהמה כך הי' כאן חזקת איסור א"א להאשה וחזקת חי לבעלה ונימא היכא דאיכא לברורי מבררינן. אמנם לק"מ דהא מדינא הי' צריך שני עדים להתיר ערוה ואפי' ע"א כשר לא יהי' נאמן רק דסמכי' על סברה דמילתא דעבידא לגלוי לא משקרי אינשי וגם האשה דייקי ומנסבא משום חומר שהחמרת עליה בסופה הקילו עליה מתחילתה עיין בב"ש סעי' ג' ס"ק י' יעו"ש וא"כ אפי' אם נשמע מפי עד הראשון נצרך ג"כ לחזקת דייקא ולחזקת מדל"ג לא משקר אינש אבל לברר האמת כפי דין של תורה לא יוכל לברר א"כ סמכי' מיד על חזקת הנ"ל כי אין יפוי כח אם נשאל עד הראשון ולא הוה בכלל איכא לברורי ודוק. וכבר הארכתי במקו"א כי יש משני פנים מדעל"ג (א) מילתא דעבידא לגלוי לפנינו מיד דבתוי"ט פרק אמר להם הממונה הרואה אומר ברקאי בשם ירושלמי דע"א נאמן לאמר ברקאי דהוה מדלע"ג יעו"ש היינו דיש בידינו לברר שילכו לשם שנים לראות אם האיר היום ובכה"ג אין אדם משקר שירא נפשו שמא יחפצו הב"ד לברר וימצא בדאי ויגלה קלונו בקהל ועדה לכן בכה"ג אין צריך לברר כלל דאנן סהדי שאומר אמת והוה כמבורר (ב) מילתא דעבידא גלוי שיוכל להתגלות הדבר ויהי' נגלה קלונו ברבים אבל אין בידינו לברר מיד אם אמת הדבר או שקר רק יוכל להתברר מעצמו כגון בעגונה שיוכל להיות שבעל יבוא לביתו ובכה"ג אם אפשר לברר מבררים דאין זה מלתא דעבידא לגלוי כפי רצונינו וחפצינו רק שיוכל להיות אפשר שיבורר מעצמו אם העדות שקר או אמת ובכה"ג אין אנן סהדי דלא משקר אינש פן הוא קל הדעת שיחשוב שלא יבוא לידי בירור וא"כ אם אפשר לדרוש ולחקור אנו מבררי' ודוק (ועיין בשיבת ציון סי' ל"ח שהעיר על הש"ך יו"ד סי' קכ"ז שהשיג על הרמ"א ופלפלתי עליו במקו"א). ולפ"ז נהפוך הוא מה שחושבו לומר אם העד בעיר צריך לשאול את פיו ואם הוא במרחקים נאמן עד שני ואני אומר אם האשה אומרת העד שבעיר אמר לי מת בעלי במקום פלוני ביום פלוני עדות טוב א"כ הוה עדות שבידינו לברר אם אומרת אמת שפלוני הגיד לה עדות גמור ממיתת בעלה פן נשלח אחריו ונשאל את פיו ואם יכחיש לה הוה הדין דעד הראשון נאמן א"כ בכה"ג אנן סהדי שאומרת אמת דהא יש פחד על פניה אולי יחפץ הב"ד לשאול את פי העד הראשון והדין הוה דעד הראשון נאמן ותהי' מבוזה בעיני כל וא"כ אנן סהדי דאשה אומרת אמת משמו כחכז"ל הרוצה לשקר ירחיק עדותו ולא תוכל לאמור איש מארץ רחוקה אמר לי מת בעלי ואם אומרת עד בעיר זאת הוא אמת ולא שולחין אחריו לברר דהבירור לפנינו אבל אם אומרת עדות עפ"י עדות ע"א מארץ מרחקים דאפשר דמשקרי שחושבת מי יודע אם יטריח הב"ד לדרוש מארץ מרחקים ומי יודע אם המצא תמצא האיש בביתו אז אם אפשר לברר דרשי' וחקרינן דליכא אנן סהדי רק סמכי' על חומר שהחמרת עליה בסופה דייקת ומנסבי ודוק. ובזה מיושב לי למה המתין הרמ"א לכתוב דינו שאין הב"ד צריכים לשלוח אחריו אחר שכתב המחבר דין אם העד הראשון מכחיש השני הראשון נאמן למה לא כתב רמ"א דינו מיד שכתב המחבר הדין עד שאמר לאשה בינו לבינה מת בעלך ובאה לב"ד ואומרת מת בעלי הי' לו לרמ"א לכתוב שאין צריך לשלוח אחריו וצע"ג ולפמ"ש נכון יען דהדין הוא דעד הראשון המכחיש השני היא אינה נאמנות עי"כ הוה בידינו לברר שקרותה לכן בודאי אינה משקרת שתראה לנפשה מאי מהני לה עדותה פן ישלח הב"ד אחריו ויגלה קלונה ודוק. ומצאתי בבית מאיר בסעיף ח' שהכריע אם האשה עצמה אומרת מפי העד עדות יפה לא צריך לשלוח אחרי העד כי היא בודאי דייקא אבל עד מפי עד צריך לשלוח אחרי עד הראשון אבל האשה בעצמה נאמנת ולא שואלים עד הראשון דפח"ח יעו"ש וא"כ בנידן דידן שהאשה דברה עם העד וסיפר לה ממיתת בעלה בבית משוגעים א"כ אם ישבו ב"ד והיא תאמר עדות יפה הוא נאמנת בעצמה וכאן ידעה שאפשר לברר האמת מפיו ויען כי מבקש תשלום שכר שטרח בעדה בשנה הקודם כאשר היתה אצל בעלה בבית משוגעים לא הוה כאלו יש לברר שנאמר למה לא נשאל לו הא אינו רוצה להגיד בלי הקדמת בצע כסף ועכ"פ יש מקום לברר בנקל א"כ לא צריך כלל עדותו כנלע"ד. ועוד כבר בא כתב חתם משני שמות ישראל שמת בעל האשה הזאת א"כ יש עדות בשטר רק אדמ"ו החמיר ואגלה דעתי בעזה"י ראיתי לאדמ"ו חת"ס א"ע סי' מ"ט בד"ה עד שאני תמה שנתקשה לשיטת הסוברים דמהני עדות בעגונה בשטר הנמצא כתוב פלוני מת למה לא ניחש שמא אחת מחמש נשים עשתה זאת לקלקל את האשה השנואה לה דהא אין כאן חוצפא כלל כי מי יודע אם היא כתבה ולא תהי' לה בושה ונדחק מאוד בקו' הגדולה. ונ"ל דחקרו חכז"ל שגדולה השנאה מחמש נשים זה על זה והגם דכולן בחזקת צדקות וכשרות ומהכ"ת תעבור על לפני עור לא תתן מכשול בכל זאת חקרו הלא מחמת השנאה הי' להם לחמש נשים להיות שוא"ת שתשב ותצער עד כי ישלח ד' להם עדות אשר יוציאם מכבלי עגונה ואם לא ירחם ד' תשב גלמודה ותתעגן על בעלה ומדבאות האחת מחמש נשים ורוצית עוד להטיב עמה היא יוצאת מרוב שחמש נשים שונאות זו לזו ולא תטיב עמה להעיד עליה ומדיצאה זו מהרוב להעיד עליה לטובה ונאמר שהיא מן המיעוט אמרי' בהיפך דלמא היא מן המיעוט אשר גדלה השנאה ורוצית לקלקלה אותה כי יש מיעוט שגדולה השנאה שעוברת על לפני עור דלאו כ"ע מיזהר בו מהכ"ת לאמור שהיא מן המיעוט שאין לה שנאה נהפוך הוא שהיא מן הרוב רובו ככולו שיש להם שנאה רק הרוב לא יעשה מעשה לקלקל אותה וזו היא מן המיעוט החפצה לקלקל אותה בעדותה ודוק. אך כ"ז אם ראינו ריעותא שבאת להעיד עליה לטובה וחזינן דהיא מן המיעוט וחיישי' דלמא היא מן המיעוט שגדולה השנאה לקלקלה אבל אם מצאה כתוב בשטר פלוני מת לא חיישי' שמא אחת מן חמש נשים זייפה זאת דמהכ"ת להוציא חמש נשים מחזקות כשרות דלא יעשה מעשה להכשיל כשם אם הוא אמת אפי' לא היתה עושה מעשה להצילה מעגון דחמש נשים הם בכל אופן שב ואל תעשה ואיש אחר או אשה אחרת אינם חשודים להכשיל נהפוך הוא המה מתאמצים להסיר כבלי עיגון ובודאי נכתב מאיש או אשה חוץ מחמש נשים כי הוא אמת שמת כן נראה לי לאמת בעזה"י. רק קשה מיבמות דף קכ"ב דפריך הגמ' ודלמא צרה הואי וקשה כיון דלא ראינו ריעותא מהכ"ת נחוש דמי שמעיד מת פלוני בן פלוני ממקום פלוני תהי' צרה שרוצה להכשילה הלא דרך הצרה שהיא מחמש נשים להיות שוא"ת וא"כ ע"כ הי' איש או אשה אשר רצו להעיד עדות אמת וע"כ הי' משיאין לאשתו וצע"ג. ונ"ל דשם הי' ריעותא שהלך הקורא דהא לא מצאו שם אדם ולא הי' בשעת סכנה דהא רש"י כתב שם וז"ל והכא נמי כשעת סכנה דמיא עכ"ל משמע דלא הי' שעת חירם וא"כ מה שהלך הוא ריעותא מהכ"ת לברוח ויש לחוש שהיא צרה מן המיעוט שרוצים להכשיל קמ"ל דאין זה ריעותא דאץ לדרכו הי' ובאמת סמכי' דצרה לא תעשה מעשה להכשיל והי' איש או אשה מעלמא והוה כשעת סכנה דמשיאין אעפ"י שאין מכירין ודוק. ובזה מיושב לי שהעיר אדמ"ו ז"ל בסי' מ"ג בד"ה מהמקובץ ובד"ה ואכתי דניחש בנידן שאלתו דלמא מחמש נשים נתנו שוחד שיבא טאטענשיין להכשיל האשה או דלמא המה זייפו טאטענשיין יעו"ש ולפמ"ש כל זמן שלא יעידון החמש נשים אוקמי אותם בחזקת כשרות שלא יעשון מעשה להכשיל האשה השנואה להם שלא יעשה טובה להעיד לה אם אמת הדבר אבל מכל מקום לא יעשה מעשה להכשילה אבל אם ראינו שבא אחת מהם או כולם להעיד לטובה אז חיישי' שטובתן הוא רעתן שהמה פורשים מרוב ששותקים אם אמת הדבר ואלו שמעידים המה ממיעוט שמכוונים לעשות רע ודוק. ומה שכתב אדמ"ו ז"ל בד"ה מהמקובץ וז"ל ועוד לא מצינו שחששו שתשכר הצרה עידי שקר אלא היא בעצמה תשקר אבל לא שתשכור אחרים עכ"ל הוא פלא בעיני דמצד השכל בשכירות היא רק גורמת ואם היא בעצמה תעידה היא מכשילה ונ"ל דכוונת אדמ"ו ז"ל דעידי מיתה המעידים שמת הוה מעשה ולא חשידי שיהי' שכורים להעיד שקר עיין גיטין דף ס"ו דבורא אמרי מעשה לא עבדי יעו"ש בתוס' בהסברה וא"כ יודע מנבלה אשר חפצה לעשות אבל אם הוא תעידה בשקר מי יודע ודוק אך בנידן אדמ"ו ז"ל שתוכל לעשות ע"ו גוים לא ידעתי הבנת אדמ"ו ז"ל למה לא ניחש שע"י ששכרה איש אשר פעל שיבוא עדות שמת בעל צרתה. ולדעתי כפי הסברה שלי דחמש נשים אינם חשודים לקלקל הן במעשה או בעדות פיו דנחשב למעשה א"כ בנשמע פלוני בן פלוני מעיר פלוני מת לא צריכין עפ"י דין לילך בראש ההר במשנה פ"ז מיבמות משנה ו' מספר המעשה הגם שהלכו ולא מצאו אדם דנראה ריעותא אעפ"כ לא חיישי' לצרה דמשיאין על פי בת קול אבל עפ"י דין לא הי' צריכים לעלות לראש ההר דעל גוי ליכא למיחש דמהכ"ת ידע להזכיר בן איש פלוני הי' מזכיר פלוני ממקום פלוני מת עיין בב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ג בשם ריב"ש דנאמן מכח מסל"ת וחמש נשים אינם מעידין אפי' אמת רק המה שב ואל תעשה אבל לסברת אדמ"ו ז"ל דתלינן דפי' מרובא דעלמא א"כ מסתברא היכי דאיכא לברורי מבררינן וחיישינן על מיעוט החמש נשים חשודין לקלקלה בידים להכשילה א"כ מה שהלכו להר הי' עפ"י דין דצריכים לברר דחיישי' למיעוט כנגד שני חזקות חזקת חי של בעל וחזקת אשת איש כמבואר בריב"ש חקירה הנ"ל ודוק. ובזה נבין דין של ח"מ בא"ע בשו"ת שסמך במקום עיגון אם בא ממרחקים בכתב ישראל פלוני בן פלוני מת דלא חיישינן שמא צרה כתבה זאת יעו"ש דלא כאביו של הש"ך ולפמ"ש נכון מאוד בעזה"י דצרה אינה נחשדת לעשות מעשה לא להרע ולא להטיב רק אם מעידה לפנינו ויצאה מרוב חמש נשים דלא מעידין להטיב א"כ חיישינן שמא היא מן המיעוט שרוצה להכשיל אבל כל זמן שלא ראינו שעשתה מעשה להטיב לא חיישי' דעשתה מעשה להרע דהא יש מיעוט דעושין אפי' להטיב ויש מיעוט דעושין מעשה להרע וכיון דזאת יוצאת מרוב מנ"ל שהיא מן המיעוט שאומרים עדות אפי' להטיב דלמא היא מן המיעוט שעושים מעשים להרע אבל אם לא נודע שחמש נשים מעידות אמרינן דהמה שוא"ת ואיש או אשה כשירה כתב האמת שפלוני מת והבן זה מאוד. ועלה בדעתי בודאי רוב נשים בית ישראל המה בחזקת צדקות וחזקות כשרות ולא יקלקלו אשה ישראלית לזנות באישות ולהרבות ממזרים בישראל ולא עוד אם היא חטאה עד כי חפצה לראות בקלקולה האיש הנושא אותה מאי חטא הלא גם הוא יכשול באיסור אשת איש ומרבה ממזרים א"כ רוב נשים לא יזידון לעשות כזאת בישראל רק בכלל ישראל יש מיעוט נשים מקולקלות אשר יזידון לעשות כזאת וכזאת בעבור שנאתם לעשות נקמה ואמרו חכמים כמו במים שאין להם סוף שרובם מתים ומיעוט נמלטים חששו חכז"ל יען שיש להאיש חזקת חי ולאשה חזקת אשת איש חיישינן על שני החזקות אשר המיעוט יחזק בעדם ולא סמכי' על הרוב אשר מסלק החזקות כן הוא בחמש נשים דכל אשה מחמשת נשים אשר מעידה להוציא האיש מחזקת אשת איש דלמא האשה המעידה היא מן המיעוט הרשעים אשר יחפצו נקם ואוקמי תרי חזקות של חזקת חי וחזקת אישות נגד הרוב נשים של חמש נשים הנ"ל אשר לא יעידו בשקר לסלק החזקות והווי' ה' נשים כמו מים שאין להם סוף דחיישינן למיעוט וישארו השני החזקות כמובן. אך אם נשמע מראש ההר פלוני בן פלוני מעיר פלוני מת או בא מכתב חתום בכתב ישראל פלוני מת ואנן נקום וניחוש דלמא אחת מחמש נשים עשתה זאת אמרינן הלא יש תרי רובא דלמא מרובא דעלמא בני ישראל ובנות ישראל הכשירים בא העדות ואת"ל מן החמש נשים בא הלא גם מהמה רובם כשירות שלא יכשילו בן ובת ישראל באיסור אישות ומהכ"ת לחוש שהקול או המכתב בא מן המיעוט דמיעוט שרוצה להכשיל נהפוך הוא שהקול והמכתב בא מרובא דרובא כשירים שבישראל והבן זה מאוד. אמנם קשה אם כל הטעם דרוב מחמש נשים אינם חשודים לקלקל בידים וגם לא מעידים לטובתה אלא הם שב וא"ת א"כ אם היא מעידה לבת ישראל הנשאת לכהן אז לא תוכל לשתוק להיות שב ואל תעשה דהא נכשלת באכילת תרומה א"כ הה' נשים מכח חזקת צדקות וכשרות מעידות שבעלה מת שלא תכשל באכילת תרומה וממילא יצמיח לה ג"כ טובה שתהי' מותרת לינשא וצע"ג. ואחר העיון לא קשה מידי דנהפוך הוא מה שאמרה שאסורה לאכול בתרומה חיישינן מחמת שחמש נשים שונאות זו את זו באת לצערה בשלומא שלא להכשילה באיסור אשת איש ולהכשיל את האיש הנושא אותה ולהרבות ממזרים בישראל אמרינן דרוב ה' נשים יש להם חזקת כשרות וצדקות ולא יכשילו אותה בעבירות אבל לצער אותה שלא תאכל תרומה בזול אלא תאכל חולין ביוקר על זה חשודים כל ה' נשים לשקר כדי לעצרה כאשר הסביר הפנ"י בריש גיטין סברת רש"י דע"א נאמן יותר להתיר מלאסור ועיין עוד בפנ"י גיטין דף נ"ד בד"ה אמר אביי דלהתיר יש חזקה אין אדם חוטא ולא לו אבל לאסור אמרינן לצעוריה קמכווין יעו"ש דפח"ח וא"כ ק"ו בנשים השונאים זו את זו דאמרינן לצעורי קמכווין ולכן אומרת מת בעלה שלא לאכול בתרומה ובדבורה היא כנגד ג' חזקות (א) חזקת חי של בעל (ב) חזקת אשת איש של האשה (ג) חזקת היתר לתרומה מהכ"ת שתהי' נאמנות לסתור ג' חזקות הגם שקשורים יחד הנך ג' חזקות שמכח חיות הבעל היא אשת איש ויש לה היתר לאכול בתרומה שהיא בזול ומהכ"ת תהי' עד שונא נאמן ודוק. וראה זה מצאתי בעזה"י בפנ"י גיטין דף כ"ח בד"ה גמרא וז"ל וא"כ מה"ט גופא לא מצי לאקשויי מעיקרא תרומה אתרומה דלעולם אימא לך דחזקת חי לא מקרי חזקה ומש"ה באומר הרי זה גיטך שעה א' וכו' אסורה לאכול בתרומה מיד וההיא דבת ישראל הנשואית לכהן דאוכלת בתרומה היינו משום דאיכא חזקה אחריתא שהאשה זו בחזקת היתר לאכילת תרומה עומדת ומספק אין אנו יכולים לאסור כיון דלא איתרע האי חזקה כלל וחזקת היתר כי האי ודאי חזקה אלימתא היא בכ"מ ולא מצינו שהחמירו בו:

חכמים כגון מקוה שנמדד פ"א הרי היא בחזקתה ולא חיישי' דלמא חסרה לה וכן סכין שנבדק ועומדת אפי' לגבי חזקת איסור וחזקות טומאה ובכמה דוכתא מצינו בכל הספיקות דאוקמינן אחזקת היתר לגמרי היכא דלא איתרע משא"כ אההוא דהרי זה גיטך שעה א' וכו' הכא לא שייכי האי חזקת היתר של האשה שהרי איתרע חזקת היתר שלה ע"י הגט שלפנינו הא למה זה דומה לספק קרוב לו ספק קרוב לה בין בגיטין ובין בקידושין דלא אמרינן אוקי אחזקה קמייתא מפני שהספק הוא בהקידושין עצמם המגרעין את החזקה ראשונה כמ"ש תוס' להדיא בכתובות דף כ"ג בד"ה תרוויי' בפנויה קמסהדי וכבר הארכתי בזה הרבה ודעתי להוסיף אי"ה בקונטרס הכללים שלי עכ"ל הרי מפורש יוצא דהא דהי' לאשה חזקת היתר לאכילת תרומה הוה חזקה אלימתא ומספק אל תוציאנה מחזקת קמייתא ומהכ"ת תהי' אשה מחמש נשים נאמנת דלמא לצעורה קמכווין ואם כן ממילא אינה נאמנת גם לנשואים דאמרינן היא ממיעוט שרוצה לקלקלה בנשואים ולצערה להפסיד זכותה ודו"ק. ואוסף נופך מלבד דהי' לאשה חזקת היתר לאכול עוד יש באכילת תרומה שהוא קודש ואעפ"כ מותרת בת ישראל הנשאת לכהן לאכול הוא נקרא זכות כדאמרי' בגיטין דף י"ב דהוה חוב לה שפסלה בגט מאכילת תרומה ועיין ברמב"ם פי' משניות שם דבעבד לא הוה אכילת תרומה שלו מעלה יען דהוא אוכל בתרומה כמו שפחת כהן אוכלת בתרומה ולא מפני שיהי' מעלה כי הוא אוכל מפני שהוא קנינו של עבד קנין עצם כמו קנין בהמה אבל אכילת אשתו התרומה הוה זכות ומעלה לפניה כי גופה לא קנין עצם לבעלה יעו"ש וא"כ מי שרוצה להוציא האשה מזכות קנין מעלה צריך עדות כשר ועיין בתב"ש סי' ח"י ס"ק כ"ט שבירר הדבר של ט"ז יצא בהיתר מגמ' כתובות דף כ"ד בבני ברזילי שלא הי' יכולים להוציאם מזכותם אעפ"י שלא נתברר מעולם שהי' להם חזקת היתר רק שאותו זכות הי' מוחזק בידם יעו"ש ק"ו באשה אשר ברורה זכותה בזכות אכילת תרומה מי יוציאנה מזכותה ע"י עדות שונא והבן זה. ובזה נראה לי להכריע בחקירת המ"ל פי"ב מהל' גירושין הל' י"ז שנסתפק אם אחת מחמש נשים הי' מעידות דלא נאמנות מי נאמר דהוה כאלו לא העידו כלל ונשארת היא בחזקת אשת איש ואם אחד קדשה אותה לא נאסר בקרובי' ואם ילדה ולד אי הוה ודאי ממזר או ספק ממזר והחליט דתלי' בפלוגתא שבין הרמב"ם והראב"ד בפ"ה מהל' תרומות דלרמב"ם אוכלות בתרומה ולראב"ד נא אוכלת וה"ה להרמב"ם לא תפסו קידושין ומותר בקרובותיה ואם ילדה ולד הוה ודאי ממזר ולראב"ד הוה ספק קידושין ואסור בקרובים והולד ספק ממזר יעו"ש ולדעתי שאני באוכלת תרומה דהוה לה חזקת קמייתא חזקת היתר וגם חזקת זכות מעלת אכילת תרומה מי יוציאה מזכות שלה אלא בעדות ברורה אבל בעדות חמש נשים באשה והיא קבלה קידושין או זנתה הוה רק ספק אי הוה המעידה ממיעוט אשר חפצים גם בזכות הצרה או היא ממיעוט המבקשת לקלקלה ודו"ק. סוף דבר לא הי' לבי נוקף בנידן דידן שהאשה היתה פה בשנה מקודם ודברה עם בעלה והכירה את האיש אז אשר העיד לה אח"כ פה אל פה שמת בעלה שם וסיפר לה את כל וגם בא למקומה מכתב חתום בשני עדים אשר הודיעו שמת בעלה וגם השיגה טאטענשיין שמת א"כ יש עדות להתירה אם היא תעיד בעצמה לפני ב"ד ונראה שהוא עדות ברור שיכול הב"ד להתירה. אך נזכרתי שהי' לי ספק הגם שמשום עגונה הקילו חכז"ל עד מפי עד וגם עדות בשטר וכדומה אולי דווקא אם אין בידינו לקבל עדות שמהני עפ"י דין תורה דאין דבר שבערוה פחות משנים ומפיהם ואנשים כשירים אבל אם יש לברר בעדות תורה משני אנשים כשירים להעיד לא הקילו אלא צריכים לקבל עדות דמהני עפ"י דין תורה וחקרתי אז לפי הספרי לא יקום ע"א באיש אבל קם לעדות אשה א"כ התורה האמין ע"א בעדות אשה לא צריך לקבל עדות משנים אם הוא ברחוק מקום אבל אם הוא רק משום עגונה הקילו חכז"ל מכח כל מקדש אדעתא דרבנן מקדש א"כ בכה"ג לא הקילו א"כ אני נבוך כדת מה לעשות ואלו הייתי מכיר מי המה העדים כבר לא חסתי על הוצאות רק היא בהעלמה ממני לכן ישאל שני גדולי תורה וכאשר יעצו לו כן יעשה ברצות ד' לטובת האשה גלמודה ועגונה דברי הד"ש:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה