שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ז · סימן ט
שאלה באשת איש אחת שיצא עליה קול וגם הי' עדי כיעור ולא הי' בעדות כדי לאוסרה על בעלה ואחר כמה מריבות בינה לבעלה התפשרו עצמם לקבל גירושין ובעלה גרשה ונסעה משם ונשאת להנחשד הידוע ויקראו לפני הב"ד והשיבו המה ידעו שלא חטאו מעולם ומותרים זה לזה ונתעורר דברי ריבות בשערים המצוינים בהלכה אם לכוף אותם ברדיפות שיפרדו זה מזה או לא. תשובה דבר זה מפורש יוצא לאיסור מפי אדמ"ו ז"ל חת"ס א"ע סי' כ"ו שכתב בד"ה ונחזי מאי דקמן וז"ל נחזי מאי דקמן דעכ"פ מעיקר הדין נראה דאם לא גרם איסור לבעל אינה אסורה לבועל אי לא משום קנסא ולכתחילה באם נישאת לא תצא אך כל זה באונס וכדומה שמדין תורה לא מעלה מעל באשה אבל ביצא קול ועידי כיעור דאסרי' לבועל מדין דאורייתא דחיישינן שבעלה ואוסרה על הבעל אע"ג דמ"מ אנו אין אוסרין אותה משום דמספיקא אוקמא אחזקת היתר לבעלה ואמרינן מסתמא לא נבעלה אבל הוא הבועל בעצמו שיודע שבעלה הרי אוסרה על בעלה ואפי' אי מספקא לי' לבועל כי היכי דאפקרא לגבי דידי' אפקרא נמי לאחריני וכבר נאסרה מקודם והוא לא גרם איסור ויש מאחרונים סוברים דגם בזה לא נאסרה על הבועל כל זה ביודעים בודאי שכבר נאסרה אבל מספיקא וגם כבר יצא קול כשהיא יושבת תחת בעלה הראשון ואז היתה בלאו הכי אסורה לבועל מטעם אשת איש ואז נולד ספק אם אסורה לבועל או לא נמצא כשנתגרשה מבעלה נתחזקה מאיסור לאיסור כמו יצאה מחזקתה מחיים ביבמות ל"א ובש"ע י"ד סי' נ' ורק לבעלה לא נאסרה לא נאמר שהוא לא גרם איסור בודאי אם בא עליה הוא גרם איסור והבעל לא ידע ואשם והוא הבועל בעונו של בעל יומא"ס רק אין בנו כח להוציא מחזקת התירה לבעלה הראשון אבל להשני נתחזקה מאיסור לאיסור ע"כ לפע"ד כל מה שיש בידו לעשות להפרידם זמ"ז יעשה וד' עמו עכ"ל הרי מפורש יוצא מפי אדמ"ו ז"ל שצריך להפרידם זה מזה. ולי התלמיד נראה שיש הרהורי תורה על דבר החדש אשר חידש מורי לאמור נגד הנחשד מחזיקים מאיסור לאיסור שתהי' אסורה עליו ולדעתי לחדש כלל חדש בעזה"י ביסוד זה שמחזיקים מאיסור לאיסור כאשר אבאר ברצות ד' בזה. נראה לי בסברא דלא אמרי' מחזיקין מאיסור לאיסור אלא אם שני איסורים שווים אם הי' איסור ראשון איסור הכולל כל בר ישראל צריך להיות איסור השני ג"כ כולל כל ישראל וה"ה אם האיסור הראשון הי' אוסר לאדם או חפץ פרטי צריך להיות השם איסור השני ג"כ איסור פרטי לאדם ההוא אז מחזיקים משם איסור הראשון הכולל כל ישראל לשם איסור השני שכולל גם כן כל ישראל כגון אם אנו חוקרים להחזיק משם איסור אבר מן החי לשם איסור נבילה עיין בביצה דף כ"ה דשם אבר מן החי כולל כל בית ישראל וכן איסור נבילה כולל כל בית ישראל או איסור אשת איש כולל כל בית ישראל חוץ מבעלה שמותר בה דהיתר שלו שהיא אשתו פועל האיסור שתהי' אסורה לכל בית ישראל בשם האיסור שהיא א"א וכן ביבמה לשוק הוא איסור לכל בית ישראל חוץ לאחי בעלה היא מותרת שהוא עומד תחת בעלה וזה גופו במה שהוא מותר ליבם פועל האיסור לכל בית ישראל וביען שהיא עומדת ליבום לאחי בעלה עיין יבמות דף ל"ב א"כ מחזיקים מאיסור הראשון לאיסור השני הדומה לו וכן מחזיקים באדם פרטי עיין תוס' כתובות דף ע"ה אם נזקק אדם ידוע לטומאה ואח"כ נולד בו נגע אחרת מחזיקים מנגע לנגע באותו גוף פרטי שיהי' הוא טמא שמחזיקים מנגע לנגע באותו גוף וכדומה ששוה שם טומאה השנית כמו שם טומאה ראשונה באותו גוף או חפץ דשני אסורים שווין כאשר אבאר בטעמא בעזה"י. אמנם שנימא להחזיק משם איסור ראשון שם אשת איש שהוא איסור כולל כל ישראל לאיסור טומאה על הנחשד לבועל א"כ הגם שנתגרשה או שנתאלמנה והלך איסור הראשון מהאשה שהיא מותרת לכל העולם רק כנגד הנחשד בלבד נימא שהיא אסורה משום טומאה דכתיב ונטמאה ונטמאה שני פעמים אחד לבעל ואחד לבועל אמרי' בהיפך הלא לא נתברר שנאסרה על הבעל באישות איך נאסרה על הבועל משום ספק דלמא נטמאה הגם שנולד הספק כאשר היתה באיסור א"א הלא איסור אשת איש הי' איסור על כל העולם ואיסור זה הלך ממנה ומותרת לכל העולם מהכ"ת להחזיק על איסור פרטי נגד זה הנחשד הלא אפי' אם נתחזק מאיסור לאיסור לא יהי' שם איסור שני כולל כל ישראל רק על הנחשד לבד אז כיון שהלך איסור אישות איך נחזיק מאיסור אישות על איסור טומאה לבועל כנלע"ד והוא כנגד דין של אדמ"ו ז"ל. ואסברא טעמא דמילתא בעזה"י דהא דנימא מחזיקים מאיסור לאיסור הוא דכל איסורים שבתורה מניחין שם איסור על החפץ אשר בעבורו צריך בר ישראל להתרחק מהנאתו ולא איכפת לן לדעת איזה שם איסורו כי די לנו לדעת שבעילת אשה זו אסור לכל העולם וכן מאכל בשר זה אסור לכל העולם כי אין רשות לו לאכול או לבעול רק היתר אבל מה שהוא אסור מאי נ"מ לדעת שם איסורו יהי' מן איזה שם איסור שיהי' הלא אסור בכל שם איסור למשל אם יחפוץ לאכול צריך לדעת שהוא היתר אבל אם רובץ עליו שם איסור יהי' מאיזה שם יהי' הן טריפה או נבילה או חזיר או חלב או אבמה"ח וכדומה הכל אחד דמה לי איסור לאו או כרת או עשה וכדומה וכן אם יחפוץ לבעול צריכה להיות מותרת לו בבעילה דאל"כ מאי נ"מ אם היא אסורה באיסור חייבי לאוין או איסור עשה או באיסור כרת או באיסור מיתות ב"ד וכדומה עכ"פ הבעילה בה אסורה לכל שמות האיסורים המה רק הבדל להעובר עבירה לדעת באיזה שם יהי' מתרים בו וגם לדעת אם עונשו קיל או חמור כפי אשר קצב ד' עונשו אבל אם אנו חוקרים אם לאכול או לבעול לכתחילה אין נפ"מ בשמות רק לדעת אם הוא אסור או מותר כי בזה תלי' לבר ישראל אם מותר לאכול או לבעול וכדומה והבן. ומעתה נבין שורש הטעם אם מחזיקים מאיסור לאיסור הוא מטעם אוקי מילתא על חזקתו האשה או החפץ הי' לו שם איסור הגם שלא נזכיר האיסור בשמו פרטי כגון באשה לא נזכיר שם א"א ובבשר לא נזכיר שם אבמה"ח אבל עכ"פ שם הכולל נזכיר שהוא איסור היא אסורה בבעילה והבשר אסור באכילה דעכ"פ לא נקראו בשם היתר כי השם היתר הוא שלא מונח עליו שום סרך איסור וא"כ אם נולד ספק שם איסור בשם פרטי כל זמן שהי' עליו שם איסור פרטי מקודם אמרי' הלא האשה או הבשר הי' לו מקודם עכ"פ שם איסור והגם שנעשה מיתות הבעל או שם שחיטה בבהמה וישיגו שם היתר אמרי' הלא בו ספק שם איסור אחר ואוקי החפץ או האשה על חזקת קמייתא שלא הי' לו שם היתר וכן אם גוף אדם נטמא בנגע וטרם שנטהר נולד בו ספק נגע אחרת טמא יען דגוף זה הי' לו חזקת קמייתא שהגוף טמא והוה חפץ אסור בכל הנוגע לטהרה ואוקמי הגוף בחזקתו ראשונה שטהור לא הוה ודוק. ובזה יובן ראי' מהרי"ט סי' ק"ב דמחזיקים מאיסור לאיסור מדמחזיקים בספק דרס או שהה בשחיטה הגם דאיסור אבהמ"ח שהי' גם לב"נ הלך מבהמה אעפ"כ מחזיקים לנבילה לישראל דמחזיקים מאיסור לאיסור יעו"ש הכוונה דעכ"פ היתר לא מקרא דשם איסור נבילה לא נותן לבן נח ולישראל נותן שם איסור נבילה ואמרי' מחזיקים משם איסור לשם איסור ודוק. אך נ"ל דאין מחזיקים מאיסור לאיסור רק בשניהם שווין או הראשון חמור באיכות מן השני כגון אבמה"ח לנבילה שניהם איסורי לאוין או מאיסור מיתה א"א לאיסור לאו יבמה לשוק אבל מעולם לא שמענו אם בפנוי' נדה יש ספק קידושין דנימא מחזיקים מאיסור נדה לאיסור אשת איש ונימא שהיא א"א עיין בא"ע סי' מ"ז בשם תוס' תצא מדרבנן יעו"ש יען וביען דבנדה תפסו בה קידושין ובאשת איש לא תפסו בה קידושין וא"כ איך נתפיס מאיסור שקידושין תופסין בה שמקדש הנדה היא מקודשת לאיסור האשת איש שלא תפסו קידושין מאיסור לאיסור כזה לא מחזיקין מאיסור לאיסור ולכן לא מצינו שנימא בספק קידושין בפנוי' נדה שמחזיקין מאיסור לאיסור והבן זה. ואוסף נופך דאיסור ראשון הוא איסור נדה לא פועל ממזרות דבן או הבת דנדה לא הווין ממזרים ואיסור אישות פועל שבן או הבת מאיש אחר הווי' ממזרים וא"כ איך נחזיק מאיסור שאינו פועל ממזרות לאיסור אישות שהוא פועל איסור ממזרות הוא מאיסור קל לאיסור חמור דאיך נאמר אוקמי על חזקת איסור הלא בחזקתו ראשונה לא הי' כח איסור ממזרת והבן. וכן לא שמענו מעולם בתרי ותרי ונשאת לאחד מעדים שלה שאומרת ברי לא תצא עיין בא"ע סי' י"ז סעיף מ"ב מכתובות דף כ"ב ולא מחלקים אם היתה אז נדה דנימא מחזיקין מאיסור לאיסור וכן בכמה ספיקות בענין עגונה דנחקור אם היתה באיסור נדה דנימא מחזיקין מאיסור לאיסור אך הוא הדבר אשר דברתי דאין מחזיקין מאיסור שאינו פועל ממזרות כגון איסור נדה לאיסור אישות שפועל ממזרות ודוק. סוף דבר גליתי דעתי שלולי דברי אדמ"ו ז"ל שחידש שמחזיקין מאיסור א"א לאיסור טומאה לבועל האמנתי שבכה"ג האשה מותרת לכ"ע ונעשית גוף היתר לא מחזיקין על גוף פרטי הוא הנחשד מאיסור א"א על איסור טומאה לבועל רק מה אני הפעוט נגד גדול ליהודים בעל חת"ס ז"ל. שוב מצאתי שגם הגאון קצו"ח בש"ש שמעתא י"א פ' י"ז ושמעתא ה' פ' ד' שהאריך להשיג על מהרי"ט ושם חידש דלו יהי' שאין מחזיקין מאיסור לאיסור אבל חזקת היתר לא נקרא יעו"ש והי' לי הרהורי דברים בענין זה רק אני חלוש מאוד וגליתי דעתי לפני איש שדעתו רחבה מדעתי אולי ירחיב ד' לטוב לי: