שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ז · סימן ו
שאלה אירע ר"ל באחד שנשתטה אשתו וברחה בעולם ונעלמה מעיני אישה וישב גלמוד אחרי שנים מעוטים בא חמיו ואמר זה איזה שנים בא אלי עד כשר וגילה לי שמתה אשתך היא בתי ובקשתי שישתוק מלהעד עד כי יגדל בתי הקטנה שתוכל להיות לך לאשה וכעת בתי השניה ראוי להנשא אם תתן לי תקיעת כף שלא תיקח אשה אחרת רק תיקח אחות אשתך ראשונה היא בתי הקטנה אשלח בעד העד שיגיד עדותו בב"ד ואם לא תתן לי תקיעת כף לא אגלה מי הוא העד ותשב בלי אשה כל ימי חייך וישמע האיש לחותנו ונתן לו תקיעת כף על דבר הזה וישלח חמיו בעד העד והגיד בב"ד שאירע שהוא הלך למרחקים ושם בבית חולאים אחד היו שניהם הכירה ודבר על לבה שתשב לבית אביה ובית בעלה ואחר יום ויומים גבר עליה מחלתה ומתה שם והוא נכנס לבית חולאים של הנשים וראה אותה מת ויש בעדותו עדות מעלי' וביקש שיתירו לו לישא אשה וחפץ באחות אשתו כאשר נתן ת"כ לחמיו. תשובה נראה לי לא די שאסור לישא אחות אשתו אלא גם אשה דעלמא אסור לישא בכה"ג כאשר אבאר בעזה"י. הנה הב"ש סי' קנ"ח ס"ק א' כתב וז"ל ולכאורה נראה בזמן הזה שיש חדר"ג שלא ישא אשה על אשתו אין עד אחד נאמן שמתה אשתו דהא דבר שנתחזק באיסור היא ואין אחד נאמן כמש"כ ביו"ד סי' קכ"ז עכ"ל הרי מפורש יוצא דאין ע"א נאמן שמת אשתו שהוא יקח אחרת דאין ע"א נאמן באיתחזק איסור. הן אמת שהנב"י במהד"ת א"ע סי' ז' חידש דבר להקל כנגד הב"ש הנ"ל דהך איסור דחדר"ג לישא שתי נשים הוא רק איסור דרבנן ומה שאינו דבר שבערוה הגם דאיתחזק איסור הוה ספק אם ע"א אינו נאמן כמבואר בתוס' וא"כ באיסור חדר"ג הוה ספק דרבנן והוא להקל שע"א נאמן אפי' אם הי' איתחזק איסור דרבנן דפח"ח. אמנם אני הערותי במקו"א בעזה"י להצדיק דברי הב"ש דתוס' בגיטין דף ב' חדשו זאת בשם הר"י בד"ה הוה דבר שבערוה כתבו וז"ל הא דנקט דבר שבערוה אומר ר"י משום דבאשה רבה בשאר איסורין כגון טבל והקדש וקונמות מספקי לן אי מהימן אפי' איתחזק איסורא ולא בידו או לא עכ"ל מזה למד הנב"י דינו להקל באיתחזק איסור חדר"ג. ולדעתי דדוקא בטבל והקדש וקונמות דלא משכחת בעדות הע"א דבר שבערוה אז נסתפקו באשה רבה אי ע"א נאמן אפי' אין בידו וממילא נוכל לחדש בטבל דרבנן וכדומה יהי' ע"א נאמן אבל אם ע"א מעיד לבעל שמת אשתו יש בו בהעדות פי שנים (א) אם מותר לבעל לישא אחות אשתו שהיא עליו באיסור כרת והבנים יהי' ממזרים אם לא מתה אשתו ראשונה (ב) אם מותר לישא אשה דעלמא שיש בו איסור חדר"ג לישא אשה על אשתו אם לא מתה אשתו ראשונה בכה"ג שיש בעדותו ג"כ מה שנוגע איסור דאורייתא ואיסור ערוה אם יקח אחות אשתו אז בודאי אין ע"א נאמן כלל אפי' לישא אשה אחרת דעכ"פ עדות זה להגיד לבעל שמתה אשתו ראשונה יש בו דבר שבערוה והי' אתחזק איסור ואיך נחליק עדות אחת לענין ליקח אחות אשתו לא יהי' נאמן ולענין לישא אחרת יהי' נאמן ודוק. ואוסף נופך בעזה"י אפי' אם הי' אשתו בת יחידה בכל זאת אין ע"א נאמן דעכ"פ בעדות הזה שמגיד נבעל שמתה אשתו משכחת בו כח עדות גם לדבר שבערוה ואיתחזק איסור כגון אם יש כאן אחות ועכ"פ הוה עדות בדבר שבערוה ולכן דייק הר"י דבאשה רבה נסתפק הגמ' בשאר איסורין בטבל והקדש וקונמות דשם לא משכחת בשום אופן שיהי' בהעדות כח מה שנוגע בדבר שבערוה ודוק. סוף דבר בנידן שלפנינו שיש כאן אחות אשתו ראשונה ונוגע העדות באיסור כרת בדבר שבערוה ואיתחזק איסורא אשר בודאי אינו נאמן כלל ה"ה לא מהני עדות ע"א להתירו לאשה דעלמא בכה"ג בודאי גם הנב"י לא הי' מתיר ודוק. וגם יש בעדות ע"א לבעל שמתה אשתו דבר שבערוה לענין אמה שהיתה חמותו דבחיי אשתו הוה חמותו בכרת או שריפה ולאחר מיתת אשתו אין בה רק איסור ארור שוכב עם חותנתו לשיטת רשב"א ורמב"ן וא"כ מעיד בעדותו לסלק מחמותו איסור ערוה והוא עדות ע"א בדבר שבערוה אם ימות חותנו שתהי' חמותו על הבעל רק בארור אבל לא בכרת ולא בלאו רק בארור שוכב עם חתנתו והי' לי להרבות בזה הערות רבות לפרט דהוה עדות בדבר שבערוה ועיין בדגול מרבבה א"ע סי' ט"ו שהעיר על המחבר שסתם ודוק. ואגב גררא אעתיק מה שכתבתי על הגליון הנב"י סי' ז' שמחדש בשפחה הי' הטעם שהיא ממצאת עצמה לזנות יהי' המזנים אנוסים וכתבתי וז"ל ואולי מפני שרבים נכשלים בה התירו רק הנב"י מוסיף לולא שנחשבו הרבים כאנוסים שהוא ממצאת עצמה לזנות לא הי' חוששים להציל אפי' רבים מזידים דכתיב הלטהו לרשע רק לדעתי בלא"ה כיון שהב"ד כופין אותו לשחרר א"כ לא עובר על לא תחנם כי הוא לא חפץ לחנן אותה רק נעשה בו כפיה אבל כאן להתיר לו חדר"ג מנ"ל ואין לחקור שהב"ד עוברים על לא תחנם כי המה עושים כדי להציל רבים מחטאים ודוק: