שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ז · הוספות
(הוספות אלו :
נמצאו בהעתק כת"י בן המחבר הגה"צ ר' יוסף צבי סופר האבדק"ק שמשאן זצ"ל):
א. בעזה"י, יום ג' כי טוב תרמ"ג לפ"ק יע"א. שלום וכל טוב להרב הגאון הצדיק המפורסם בעולם אהובי ידיד נפשי כבוד הרב ר' הילל ב"י אב"ד דק"ק קאלאמאי יע"א. אחד"ש ושלום ביתו ושלום כל החוסים בו אתן תודה שהודיע לי ששם עיניו לטובה על ספרי קול סופר וכעת אשיב על נקודה אחת הנפלאת בעיני הדר"ג נ"י. הדר"ג נ"י השיג על ספרי קול סופר יבמות (פי"א מ"ה) אות פ"א [הקו"ס כתב על המשנה בנתערב ולד כהנת בולד שפחתה אין נושאין נשים בין כשרות בין פסולות כ' הרע"ב דכל א' מהן ספק כהן ס' עבד כשרות אסורות לעבד ופסולות אסורות לכהן וספק איסורא לחומרא ע"כ ופלא למה נקט הרע"ב האיסור על הנשים ולא על האנשים כך הי"ל לכתוב עבד אסור בכשרות וכהן אסור בפסולות ונ' ליישב דאצל הנשים הוה ספק לחומרא אפי' אי אמרינן ספיקא דאורייתא לקולא דהלא כאן הוה איתחזק איסור דאחד כהן ואחד עבד הוה כמו ב' חתיכות אחד חלב וא' שומן ואיך יקח אשה לאחד מהם אם היא כשרה דלמא תישא לעבד ואם היא פסולה דלמא תישא לכהן כ"ז אם אנו דנין על הנשים אבל אם אנו דנין על האנשים אז הוה אצלו רק ספק אם עושה איסור בהאשה אשר לוקח אם נושא כשירה הוה ספק דלמא גם הוא כשר ואם נושא שפחה דלמא גם הוא עבד וספק מה"ת לרמב"ם לקולא לכך כ' הרע"ב האיסור על הנשים, ולכך לא כתב הרע"ב דספיקא לחומרא על אהא דאין מטמאין למתים, דשם הוה רק ספיקא דרבנן משא"כ כאן הוה ספיקא דאוריי' ולחומרא באיתחזק איסורא עכת"ד] וכתב וז"ל לא ירדתי לסוף דעתו מאי שנא הוא מהיא מאחר שנתערב בקטנותו ולד כהן עם ולד שפחה הוה לגבי דידיה נמי איתחזק וספק לחומרא כרמב"ם ריש פ"ח משגגות עכ"ל. אבאר בעזה"י דברי, הולדות שנתערבו אחד כהן ואחד עבד המה כשני חתיכות אחד חלב ואחד שומן שאסור לכל ישראל לשלוח ידו ליקח אחת מהחתיכות דהא יכול להיות שיבוא האיסור בידו כמו שיכול לבוא ההיתר בידו דהא אחת מהחתיכות בודאי איסור וספק כזה לא התירה התורה, דספק בחתיכה אחת ספק אם הוא חלב או הוא שומן דיש ספק אולי אי אפשר לבוא לידי איסור דשמא הוא שומן ספק כזה התירה התורה אבל אם בודאי היה כאן איסור כמו היתר אז לא התירה התורה להקל כמו בספק ממזר מותר ליקח אשה ישראלית דשמא אינו ממזר ולא יוכל לבוא לידי איסור באשה ישראלית וכן מותר לישא שפחה דשמא הוא ממזר ולא יוכל לבוא לידי איסור בשפחה וכן אם ישא היום ישראלית ולמחר שפחה עכ"פ בכל שעת בעילה אין לפניו רק חתיכה אחת ספק מותרת לו ספק אסורה לו. ונראה לי אפי' אם נתערב ממזר ודאי עם בן ישראל כשר כגון בד' נשים שילדו בבית אחד דהוה כאן איקבע איסורא (עיין במ"ל פט"ו מהל' איסורי ביאה הל' י"א בד"ה אך) היינו שבת ישראל אסורה בהם דהא המה כולם ספק ממזר דאיקבע איסורא דהא תשיג האשה הישראלית הממזר ודאי כמו שתוכל להשיג ישראל כשר אבל הזכרים הנתערבו מצדם ליכא איסור דממנ"פ כל אחד אם נושא שפחה דלמא הוא ממזר ודאי ואם נושא ישראלית דלמא הוא ישראל כשר, ובהנשים אין כאן ספק דהא ניכר לנו בנות ישראל ובנות השפחה, הספק הוא בגופו אם עושה בבעילתו איסור והוה כאוכל חתיכה ספק היתר ספק איסור שמותר לאכול החתיכה ספק שהוא חלב ספק שהוא שומן כך היא כאשר יבעל האשה ספק משכחת אצלו בבעילה זו איסור או לא, אבל האשה אסורה להבעל לו דהא הוא חתיכה אחת משני חתיכות שנתערב בהן העבד ואפשר שיגיע לידה העבד כמו הכהן והוה איתחזק איסורא ואסור להקל לתלות שיגיע לה הכהן אם היא ישראלית, הכלל האיקבע איסורא פועל להחמיר על שלא יבוא מחיוב בודאי להקל מכח ספק איסור דהא מונח לפניו בתוך התערובות ודאי איסור שיוכל לבוא לידו, אבל הבני תערובות דיש ספק בכח עצמותו אם יוכל לבוא בבעילתו לידי איסור כלל מה לי שהוא ספק ממזר בעצמותו כגון מספק גירושין או קידושין וכדומה או שגופו ספק אם הוא ממזר יען שנתערבו הולדות עכ"פ ספק בגופו ומהותו אם יכול לבוא לידי עבירה ואיקבע איסורא לא יפעול על הספקות ודו"ק. ועתה קמו דברי בעזה"י בשלומא הנשים אסורים ליקח מבני תערובות דהא הנשים נועדים לנו הישראלית אסורה בעבד והשפחה אסורה בכהן והזכרים המה נתערבו ואיקבע איסורא ואיך תבעל אשה לאחד מהם להקל דלמא הוא היתר לה שהישראלית תשיג הכהן ואשה פסולה משיגה העבד, מי יודע אם לא נהפוך הוא איך תקיל עצמה הלא בכה"ג שתוכל לבוא לאיסור כמו להיתר אסרה התורה אם האיסור מעורב בהיתר אבל אצל בני התערובות הנושא אשה הניכרת או ישראלית או שפחה איזה שיחפוץ ליקח יש ספק אם יוכל לבוא בה לאיסור אם נושא ישראלית דלמא הוא כהן ואם נושא שפחה דלמא הוא עבד (ומה איכפת לי' שחבירו ג"כ יקח אשה ישראלית או שפחה הלא הוא בעצמו יכול ליקח היום ישראלית ולמחר שפחה) עכ"פ בכל בעילה לא נוכל לומר שלוקח אחד מאיקבע איסורא דהא אין ספק בהנשים שניכרים וידועים לנו ויש ספק אם יוכל לבוא באשתו אשר נושא לידי שום איסור דדלמא גופו ומהותו כמותה האיקבע איסורא פועל שבר מחויב לא יטה להקל בספק שיש בו ודאי איסור בתערובות והוא בר חיוב בצד איסור אבל אין קביעות איסור פועל חומרא על גוף הספיקות בעצמם ולכן כתב הרע"ב האיסור על הנשים ולא על בני התערובות כי מה יפעל האיקבע איסורא בתערובות על כל אחד מהתערובות הכי משכחת שחבירו נבלל בו להיות בו בגופו איקבע איסורא ודו"ק. נא להתפלל עלי ועל ביתי הדש"ת ה"ק חיים סופר ב. בעזה"י, יום א' כי תשא תרמ"ו לפ"ק פעסט יע"א. עץ החיים יתן פריו לאיש ענף עץ אבות בן להגאון הגדול ליהודים בעהמ"ח מנחת חינוך ובעצמו עושה פרי הילולים המאור הגדול לממשלת התורה כבוד הרב ר' יצחק באבד נ"י. אחד"ש מכתבו עם דרישה וחקירה קבלתי היום, והיום אשיב בקצירות אומר כח ספר של אביו הגאון המפו' זצ"ל נודע לשבח לשם ולתפארת, הגם שאני לא זכיתי לספרו, ועל כן אמלא שאלתו להשיב מיד כאשר בעיניו יראה שאין לחוש להבת כלל והי' לי להאריך רק אני חלוש וטרוד מאד מאד הדורש שלומו ושלום כל למודי ד'. אודות אשר שאל ממני להטריח עצמי שנית לשאול אם אמת הדבר בענין אשה אשר שלחתי גביות עדות מפה בשנה אשתקד אשר התיחדה פה במלון עם איש יהודי שהאמינו שהמה זיווג בעל עם אשתו ואח"כ נגלה כי היא אשת איש פלוני אלמוני ודפקו על דלתי החדר עד שבאו בלאמפען (מנורות) לחדר ומצאו הנואף יצא ממטתה הכל כמבואר בגב"ע והאשה הזאת כבר מתה תהי' מיתתה כפרתה וכעת שאיש חשוב רוצה ליקח בתה וחושש על בזיון וכו' וביקש ממני אחרי שהאשה הזאת שיצא עליה שם רע הזה היתה מוחזקת בכשרות וצניעות ככל בנות ישראל ואמרה שהיא יורדת בארץ מחמת השם הרע הזה ונשבעה שהמעשה שקר וגם מחריש בהיתר שהבת כשירה שרוב בעילות אחר הבעל ואולי העדים בשקר העידו עכ"ד. תשובה תהי' מיתתה כפרתה אשרי לבעלה שהצילו ד' והגם שרמזתי שם בגב"ע שהכל שלא בפני האשה כי ברחה מפה ואיך אגבע עדות בפניה רק שלחתי הגב"ע שהב"ד במקום דירתה יחקרו ויפסקו הדין לאמיתו. בכל זאת עד האחד מהעדים שדר פה קראתיו והודעתי לו שמתה האשה הזאת ואם הדבר אינו כמו שהעיד יודיע לי (והגם שלא נעלם ממני תל"י הדין כיון שהגיד בב"ד אינו חוזר ומגיד בכל זאת חפצתי לשמוע מפיו אולי ישנה דיבורו ונהפך הוא אמר כמו שהעיד) ולא שינה את טעמו אשר ראה בעיניו בעוה"ר ויוכל לסמוך שתלי"ת ששלחתי גב"ע רק לשם שמים שכל נשים כשירות בישראל ולא יזידון עוד ח"ו ודי בזה. ואשר חקר שבת כשירה מחמת שרוב בעילות אחר הבעל תמה אני עליו שעזב דרך הפשוט דעיין בח"מ סי' ל"ד בעד זומם ועיין בש"ך יו"ד סי' א' סק"ח וכן בש"ך ביו"ד סי' קי"ט והכלל היוצא מכל הפוסקים דיש הבדל אם שכח הדינים אז, עיון בתב"ש (סימן ב' סקל"ב] שהחמיר דהוה כמקוה חסר ואתאי והשיג על הש"ך שכ' דאם בשאט נפש נעשה רשע לעבירה אמרינן עד עכשיו הי' יהודי כשר ועתה נתפקר אפי' המיר ר"ל ובאותו יום ניקר חלב וכדומה לא חשדינן למפרע יעו"ש. והגאון בשב שמעתתא שמעתא ג' פ"ד נתן תבלין בטעם לשבח אם הספק הוא על מעשה ידוע באיזה זמן נתהוה אם בזמן קרוב או בזמן רחוק מלפניו אז יש להחמיר אבל אם ידענו מעשה רע שנעשה בזמן קרוב ואנו חוקרים לאמור כשם שאיתרע עכשיו במעשה עבירה כן חטא במעשה עבירה זמן זמנים טובא אז אמרינן עכשיו איתרע ועשה עבירה אבל מקודם לא חטא דפח"ח ועיין כו"פ סי' י"א סק"ד ובתומים סי' י"ד. ואנכי הוספתי להמתיק דברי הגאון שב שמעתתא דכל כח חזקה הוא דמחליטין שלא נשתנה מכמו שהיה אבל מעולם לא מחליטין כח חזקה שלא ישתנה בעתיד, דוגמא שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן הגם שסוף כל אדם למות אבל שאר דברים אפשר שיעמוד לעולם, בכל זאת כל חזקה מנגע ילפי' ושם הוא בהוה ולא בעתיד ולכן אם אנו מסופקים על מעשה ידוע באיזה זמן נעשה הריעותא יש להחמיר אולי כבר נפסקה החזקה זמן זמנים טובא ואין לומר] דנפסקה במעשה אחד מקודם יען דראונו שנפסקה החזקה זה אינו דהא גם מעיקרא לא החזקנו החזקה שתהי' קיימת בעתיד בודאי ודוק. תבנא לדינא כיון שהאשה שהלכה לעולמה היתה מוחזקת לאשה כשיר' ובשנה העבר' איתרע חזקת' בעוה"ר אבל לא איתרע חזקת כשרות שלה על שנים קדמוניות וא"כ על הילדים שנולדו לפני שנים אין חשש פסול ח"ו, והא דמצריכים לומר רוב בעילות אחר הבעל היינו אם נתעברה בשנה שנחשד' אעפי"כ אמרינן רוב בעילות אחרי הבעל והולד מבעלה ולא מן הנחשד לנואף והבן. ואעתיק מה שכתבתי בגליון שב שמעתתא שם שמביא ראי' מפי' משניות דשוחט בשבת שחיטתו כשרה דקודם שישחוט הרוב הוה מקלקל ולא נעשה מומר עד שגמר השחיטה משו"ה השחיטה כשרה, ואם נימא דמחזיקים ברשע למפרע א"כ כיון דחילל שבת אימר הרשיע מקודם. כתבתי על הגליון לכאורה נראה כשגגה ח"ו לו יהיה שהרשיע גם מקודם אבל עכ"פ לא חילל שבת בפרהסיא ולא נעשה מומר שיהיה שחיטתו שחיטת אינו בר זביחה והוה מומר לדבר אחד לא הוה מומר לכל התורה כולה רק באותו תירץ לא מחלקינן בין בצינעה בין בפרהסיא ודו"ק. דברי הדש"ת הק' חיים סופר ג. ב"ה. בענין קטן אוכל נבילות ראיתי קו' גדולה שהקשו שני שרי צבאות ישראל אדמ"ו חת"ס סי' פ"ג והמהר"ש לאנדא בשיבת ציון סי' ד' מאי הקשה הגמ' ביבמות דף קי"ד אם קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו למה יוציא את אשתו בגט אם פקח נשא חרשת או חרש נשא פקחית תיתיב גבי' ומשני משום איסורא דידה אם הוא פקחית ומשום איסורא דידי' אם הוא פקח, וקשה בלא"ה הא ליתן איסור בידים אסור מן התורה הגם שאין ב"ד מצווין להפרישן הפקח ספי בידים איסור לחרשת או הפקחית ספי בידים איסור לחרש ובשיבת ציון לחדש יצא דבחרש שאינו עומד להתפקח אפי' ספי בידים מותר ונעלם ממנו לפי שעה דברי רשב"א גיטין דף נ"ה שהביא מרן חת"ס שאסור לספות בידים איסור לחרש יעו"ש והקו' פלא. ונלע"ד בב"ק דף ל"ב איבעי אם הזיק הבעל אשתו בתשמיש המטה אם חייב או לא ורצה לפשוע מן המשנה של זה רשות להלך פטור ומשני הכא איהו קעביד מעשה והיא לא והא כתיב ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם ומשני הנאה לתרווייהו אית להו איהו מעשה הוא דקעביד ובתוס' שם בד"ה איהו קעביד מעשה וז"ל מיהו לענין חטאת ולענין מלקות חייבת דרחמנא אחשבה להנאת מעשה עכ"ל. העולה מזה דאשה חייבת במלקות וקרבן דהנאה נחשבת למעשה אבל גוף הביאה לא הוה מעשה, וא"כ הכי הוא נותן הנאה הלא גופה נהנית מן ביאתו והיא עשתה מעשה בהנאתה אבל גוף הביאה מה שנבעלת היא קרקע עולם ולא נותן לה איסור כלל כי הנאה אשר יש לה היא האיסור ולא נתן לה בידו אותה הנאה רק היא עבדה ואם קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו למה לא יבעול אותה, וצריך לשנות מפני דידי' הוא שעושה מעשה בבעילה עובר עבירה, וכן אם הוא שוטה והיא פקחית מה עשתה איסור שנבעלת הלא היא קרקע עולם ולא עשתה מעשה להכשילו ומתרץ דהיא עוברת דהנאה שלה פועל להיות כמעש' ולענין שהיא עוברת עבירה אבל לולא כן לא הוה כספי בידים ודוק: