אור ברסלב
שות מחנה חיים ו › סימן א

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ו · סימן א

הקדמה

שפעת נעימות עלי ראש גבר אשר הליכות עולם לו להגות בתורת הפוסקים והורי' ומסלסל ומפלפל עליהם בדרישות וחקירות כבוד הרב ר' שבתי איש ליפשיטץ נ"י מ"ץ בק"ק יולניטצי יע"א. שאלתו עם עטרת פלפול קבלתי רק אני טרוד במאוד מאוד ד' יעזור לי בכל טוב שאזכה כאשר עם לבבו ללמוד וללמד ופניתי מכל עמלי יען שראיתי שנחוץ הדבר ואשר נתן לי ד' בזה אחלק לו להלכה ולמעשה ואקצר הגם שהי' לי להאריך כי הזמן בוגד ואקוה שלא אבוש בעוה"ז ולא אכלם בעוה"ב בעז"ה. שאלה הנה זה ימים ימימה אשר בא אחד לכאן ממדינת פולין והיה מלמד תינוקת וכאשר שאלו אותו על עסק אשה אמר שהוא אדם פנוי ואח"כ נשא בכאן אשה ממשפחה מיוחסת ודרו יחד כמה שנים ונולדו להם בנים ואח"כ נתוודע הדבר שיש לו אשה ובנים בפולין והלך למדינתו ושם שב אל אדמתו ואשתו מכאן גדלה הבנים אשר הי' לה ממנו וברבות השנים גם היא שבקה לנו חיים ונתפרדו בני' אלה מפה ואלה מפה וזה זמן לא כביר אשר נשתדך אחד עם הבחור של האיש הנ"ל הנולד לו מאשתו השני' וקודם השידך לא ידע אבי הכלה כלום מזה ועתה נודע לו הדבר ורצה לבטל השידוך וטענת אבי הכלה הוא כך (א) שכל מה שעשה זה השידוך עם הבחור הזה הוא בעבור שסבור שהבחור הי' ממשפחה מיוחסת שבאמת כן הוא מצד האמו וזולת זה לא הי' נותן בתו לאיש ערום ויתום מאו"א וא"כ כיון שאביו של החתן עבר על חר"ג נפסק היחוס וא"כ הי' לו מקח טעות (ב) טוען אבי הכלה שזה החתן נולד מס' קדושין שהרי אשתו השני' לקחה אותו על מנת שאדם פנוי הוא ועתה נתברר שהי' לו אשה ובנים בארץ פולין ועיין בא"ע סי' ל"ח סעיף ג' (ג) עוד טוען אבי הכלה שחוץ לזה עבר אבי החתן על מה שאמרו רז"ל ביבמות דף ל"ז לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת ומכח אלה הטענות רוצה לבטל השידוך עכ"ל השאלה. תשובה הדבר פשוט בעיני בעזה"י שלא צדקו דברי אבי הכלה לבטל השידוך בעבור טענותיו ונשאר בחיובו כדין כל איש המבטל שידוך חנם על לא דבר ואבאר דעתי בעזה"י. וטרם כל אדבר בדברי מעלתו נ"י אשר פתח פיו לסתור טענת אבי הכלה כנגד הטענה ראשונה אשר טען כיון שאבי החתן עבר על חדר"ג הוא מקחו מקח טעות והביא ראיה מדברי הנב"י דאם נתקלקל אבי החתן בודאי הוא פגם פמבואר בא"ע סי' נ' שהביא הגאון ראי' דג' דורות לא פסקה זהומא מאבותינו וה"ה הכא דעבר אבי המשודך חדר"ג וגרוע יותר מן אם קלקול המשודך רק השיב דנב"י במהד"ת [יו"ד] סי' ר"ד כתב בשביל פ"א לא נקרא מקולקל המשודך כמו בשוחט בשבת דווקא איזה פעמים או רגיל בעריות יעו"ש וה"ה כאן לא עבר רק פ"א ולא נקרא מקולקל עכ"ד. ונלע"ד דאם נחלוק דנקרא מקולקל במה שעבר חדר"ג כמה פעמים גם זה אבי החתן הי' נקרא מקולקל דבכל ביאה וביאה אשר בעל אשה השניה והי' לו אשה אחרת עובר חדר"ג כי הוא גזר שלא יהי' לאיש ישראל אשה בקדושין אם יש לו אשה ראשונה וראי' ברורה לזה בא"ע סי' א' שכתב הרמ"א בסעיף י"א וז"ל ובמקום שאין הראשונה בת גירושין כגון שנשתטית וכו' יש להקל להתיר לו אשה אחרת עכ"ל וכתב הב"ש בס"ק כ"ג וז"ל ואחר שתתרפא חייב לגרשה מיד כדי שלא יהי' לו שתי נשים עכ"ל והרי כאן נשא השנית בהיתר ואעפ"כ כיון שנתרפאה חייב לגרשה מיד וע"כ דלא הי' תקנות רבינו גרשון על מעשה הקידושין רק שלא ימצא לאיש ישראל שתי נשים נשואות וא"כ עובר בכל יום חדר"ג וכיון דעבר פעמים רבות אפי' עבירה אחת הוא מקולקל כמו הרגיל בעריות אפי' שעבר אותו עבירה איזה פעמים הוה מקולקל והגם ששם עושה מעשה חדש וכאן הוה שב ואל תעשה לק"מ עיין ריטב"א במכות דף י"ז כל שתחילתו עשה מעשה אפי' בהיתר שנכנס בשידה ותיבה אם נטמא אח"כ ע"י ששוהה שם לוקין דהוה כמעשה יען דהך שב ואל תעשה בעבירה בא ע"י מעשה בתחילתו יעו"ש כי מתוק מדבש וכ"ש כאן שכל הויות האישות השנית נעשה העבירה בפעולה ודו"ק. הן אמת שהגאון הב"י בתשובה סימן י"ז הבין כן דחדר"ג הוא רק על מעשה נישואין שכתב שם בד"ה ומה וז"ל ומה גם כאשר הוגד לי כי עם היות שאשכנזי הוא נשא אשה עפ"י הוראות חכמים שלמים וכן רבים מצפת תוב"ב וממצרים ומחזיק לתפוס ברשות חרמו עד שיגרשנה וזה דבר שלא חשב אנוש אפי' רבינו גרשון עצמו בזמנו ובמקומו לא תיקון אלא שלא ישא אשה על אשתו אבל אם נשא שיגרשנה זו לא שמענו ולא עלה על לב אדרבה מאחר שנושאה אם מגרש עובר על חר"ג שתיקן שלא יגרשנה בע"כ עכ"ל הרי מבואר שסובר הב"י שאין איסור רק על מעשה נישואין וא"כ בנידן דידן לא הוה מקולקל כדברי מעלתו שלא עבר רק פ"א. אך כבר הערותי למעלה שלהלכה רבו עליו חביריו וכאשר הבין בצמח צדק והובא בב"ש שחדר"ג הוא באיש שיש לו שתי נשים אפי' אם אחת נשואה לו בהיתר כגון שנשתטה ראשונה ולקח אחרת בהיתר ממאה רבנים אעפ"כ אם נשתתפה ראשונה צריך לגרשה שלא יחול עליו החדר"ג וק"ל. וראיתי שהגאון מהר"מ מינץ שהי' אב"ד דק"ק א"י בספרו סי' י"ט מזדנז בדבר אמאי לא נימא כיון דלקחה השנית בהיתר ולא עבר על החרם הותר ולא חזר החרם עליו עוד ומכח זה מחדש דליכא חרם רק כיון דראשונה נשאה בכח זכות עונה לה לבדה על כן אסור להיות לו עוד אשה שעל ידה מגרע כח עונה הראשונה יעו"ש ולדעתו דאחרונים הבינו דחדר"ג הי' שלא להיות לאיש שתי נשים הראויות לבעילה אבל בוודאי מי שנושא אשה השנית באיסור אז עובר בכל עונה על חדר"ג כהבנת הפוסקים ודו"ק. ולא אמנע מלהודיע שפלא בעיני דברי הב"י שחקר איך יעבור לגרש השני' בע"כ הא יש חדר"ג שלא לגרש אשה בע"כ והוא פלא כיון שהשנית באיסור חדר"ג א"כ כופין אותה עד שתאמר רצוני בכך אם באיש שצריך לגרש ברצונו מדין תורה אעפ"כ מהני כופין אותו עד שיאמר רוצה אני באותן שאמרו חכמים כופין אותם ונחשוב לרצון משום מצוה לשמוע דברי חכמים עיין ערכין דף כ"א ובקדושין דף נ' ועיין בב"ב דף מ"ח ועיין ברמב"ם פ"ו מגירושין בטעם הדבר באר היטב מכ"ש אם כופין אותה מכח מצוה לשמוע דברי חכמים דנחשב שמתגרשת ברצונה והוא פלא ואפשר סובר הב"י יען דר"ג לא גזר שיהי' עליה איסור אם יש לבעל שתי נשים וא"כ הוה אצלה הכפיה שלא כדין ודו"ק. ומצאתי ראי' ברורה שגם הנב"י ביאר בפי' שאפילו נשא בהיתר השנית אם נסתלק אח"כ האונס חוזר חדר"ג למקומו שבמהד"ק א"ע סי' א' כתב דבר נחמד דיותר טוב להתיר לישא אשה אחרת מלגרש בע"כ יען דחרם על גירושין בע"כ לא קבע ר"ג בו זמן ועל חרם מלישא שתי נשים קבע זמן עד סוף אלף החמישי ומה שהתיר מהר"פ בעוברת על דת לגרש בע"כ ולא בחר להתיר לישא אשה אחרת הוא מטעם זה בשלומא אם מגרש עכשיו בע"כ לא עבר איסור הגם שהיא תעשה אח"כ בעלת תשובה הא בשעה שגירשה היתה עוברת על דת אבל אם יקח אשה אחרת פן ברוב ימים תעשה תשובה ומותרת לבעלה אז יהי' לו שתי נשים כשירות ויש בזה חדר"ג יעו"ש כי מתוק הרי שביאר הגם שנשא השנית בהיתר אעפ"כ אם הראשונה תהי' אח"כ בעלת תשובה הבעל עובר על החרם ודוק. ואני מתמיה על הגאון שלא כתב טעם אחר בעוברת על דת שיש מצוה לגרשה א"כ כופין אותה עד שתאמר רוצה אני ומהני הך אמירה רוצה אני כדמוכח בערכין דף כ"א אבל בשהי' עשר שנים ולא ילדה דאין היא פושעה בעבירה א"כ אם מגרש בע"כ עובר חדר"ג דאם הב"ד כופין אותה הוה כפיה שלא כדין דמה פשעה ומה חטאתה כי ידלקו אחריה טוב להתיר לו אשה אחרת במקום מצוה דיליה ודוק. ואולי יען דשם צריך כפיה שתאמר רוצה אני ואפשר שאין כח ביד הב"ד לכופה אבל לכפות אותה איזה רגעים ולתחוב הגט בידה יוכל הבעל להשיג ודוק. שוב עלה בדעתי דבעוברת על דת אפי' אם הב"ד כופין אותה עד שתאמר רוצה אני אעפ"כ יש לחקור דבעל עובר על חדר"ג שלא לגרש אשה בע"כ ועל כן הוצרך הנב"י לחדש דמהר"פ בחר בזה משום אם תשוב לד' לא יהי' הבעל חוטא נפש בחדר"ג שיש לו שתי נשים. והנה בטעם דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני כתב הרמב"ם בפ"ב מהל' גירושין וז"ל ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס בין ביד עכו"ם בין ביד ישראל שאין אומרים אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה כגון מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחיוב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנוס עצמו בדעתו הרעה לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העברות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו עכ"ל הזהב ולכאורה נראה כשפת יתר חלילה במה שכתב וז"ל מאחר שהוא רוצה להיות מישראל רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות עכ"ל והוא פלא מאחר שהוא בר ישראל ידענו מי שאינו שומע למצות חכמים שיצרו תקפו ואנו מכין אותו עד שתשש יצרו ואומר רוצה אני הוא מגרש לרצונו היש לחיך מתוק מזה אשר ביאר הרמב"ם שהוא אנוס עצמו ולא הוה אנוס ממנו וא"כ מה זה יתרון הדברים הלא דבר הוא. ואמרתי בודאי מי שהוא בחזקת כשרות שהוא סר מרע ועשה טוב שמשמר עצמו מן העבירות ומשתדל לעשות מצות רק עכשיו רוצה לשמוע בקול יצרו הרע שלא לשמוע דברי חכמים אז הוא בחזקת כשרות כאשר תשש היצה"ר אשר חפץ להרשיעו ואומר בפה מלא שרוצה לגרש ואמרי' שהם דברים היוצאים מן הלב דהא הוא בעצמו אומר שהוא ישראל כשר שומר כל המצות עשה ושומר נפשו מכל הל"ת רק בזה לצוות חכמים לא יחפץ להטות אזנו אנו מכין ליצרו עד שהמלאך הרע וענה אמן בעל כרחו ונשאר הוא בחזקת צדקתו אבל בוודאי איש רע מעללים אין פחד אלקים לנגד עיניו עובר ביד רמה עבירו' חמורות מפורשו' משס"ה ל"ת ומרפה בשאט נפש שלא לעשות המצות גדולות יקרות חמודות אשר פי ד' יקבענו עליו והוא נפש רשע מאנשי בליעל (אם תכתוש אויל במכתש וגו' לא תסור ממנו אולתו) גם אם מכין אותו עד שתצא נפשו לא יעזוב רשע דרכו ואין פיו ולבו שווין ולא מהני כפיה כלל דהכל הוא בע"כ ועל כן החכים הרמב"ם לבאר מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות אז מהני אם כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ודוק ועיין בלח"מ דדברי רמב"ם כולל שני דברים שמצוה לשמוע לדברי חכמים אפילו אינו מצוה ודוק. ולפ"ז בעוברת על דת משה וישראל כמבואר בגמ' ובש"ע שם אפי' אם כופין אותה עד שתאמר רוצה אני הוה רק כפיה בע"כ ויש לחקור דבעל עובר על חדר"ג ודוק. ונחזור לענינינו אי יש לבטל השידך דנאמר דאבי החתן הי' מקולקל דעבר על חדר"ג ולבטל על ידי כן השידוך ואני אומר מי הוא זה אשר מלאו לבו לומר כן הלא יש חזקת כשרות לאיש ההוא ומי יודע דלמא היתה אשתו ראשונה מן העוברת על דת שהותר לו לישא אשה שנית בהיתר כמבואר בש"ע סי' קט"ו בכמה אופנים וכן אולי היתה מורדת בתשמיש שמבואר בש"ע סי' ע"ז שמותר לישא אחרת יעו"ש וא"כ מנ"ל שעבר החדר"ג ואוקמי' בחזקתו ולא הי' בו פגם וכי נימא דאוקמי אשתו ראשונה על חזקת כשרותה שלא היתה עוברת על דת או מורדת זה שיבוש גדול דעל חזקת כשרות שלה אין לנו לדון עכשיו ועל חזקת כשרות שלו יש לנו לדון ועיין ר"ן בגיטין פ"ו ודוק. ואוסף נופך דלו יהי' ששקולים חזקת כשרות שלה כנגד חזקת כשרות שלו והוה ספק השקול אי אבי החתן הי' מקולקל או לא איך יוציא אבי הכלה עצמו מחזקת חיובו מכח ספק דלמא נשא השנית בהיתר ואין פגם בבחור החתן וכי תימא הלא שב אח"כ לפולין לאשתו ראשונה והניח את זו בלי גט א"כ עבר אח"כ על חדר"ג והוה אבי החתן מקולקל בודאי מי ימר שלא גירש שם אשתו או השתדל לגרשה ומת עד שלא הספיק לעשות כאות נפשו לשוב לאשתו השניה אשר היתה ממשפחה מיוחסת צנועה וכשירה ודוק. ועוד בשלומא בהמיר הדת אפקורס אשר על זה אמרו חכז"ל כן דרכו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ועשה כך וכו' עד שאומר לך ועבוד ע"ז ח"ו אז הוה פגם אשר יש לחוש שלא יפסוק הזוהמה עד ג' דורות אבל בעבירה אשר לא נתפשט בכל ישראל כחדר"ג שלא נתקבל בכל העולם וגם יש אומרים שלא עשה מתחילה רק עד סוף אלף החמישי אין זה נחשב פגם שנאמר עליו שלא יפסוק הזוהמה עד ג' דורות כחכז"ל אינהו מיכל אכלו אנן מיסתם לא סתום ויש הבדל גדול בין עבירות אשר האדם מושבע ועומד מהר סיני ובין העבירות אשר הטילו מנהיגי דור לעשות סיג וגדר לתורה על זה נאמר תחת הסרפד יעלה הדם ודוק. וגם אפשר לחלק אם נעשה מקולקל בקום ועשה אז היה פגם אבל כאן דלמא בשעת נשואין הי' מותר לו השנית ומה שעבר אח"כ בשב ואל תעשה שלא שלח גט לגרש את השנית הוה שב ואל תעשה ולא הוה מקולקל הגם דנחשב לו לאיסור יען שבא מתחילה ע"י מעשה עכ"פ פגם גדול לא הוה להיות נחשב מקולקל דלמא הי' אונס שלא יוכל לתקן לא מצאתי ענין קלקול הנ"ל רק בקו"ע וכן מסתבר אם הי' גדול יצרו לעשות מעשה איסור אז לא יפסוק זוהמה ח"ו אבל מה שלא הי' זריז לעשות דבר שיופסק עבירתו אין גדול זוהמתו כל כך ודוק. ועוד כיון שמת אבי החתן קרוב לודאי ששב בתשובה שלימה לפני המקום עד שבמקום בעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כחכז"ל אתה פתחת בתשובה תחילה חייך בן בנך יפתח בתשובה שובה ישראל עד ד' אלקיך הרי שנהפוך הוא שע"י התשובה יהי' יוצאי חלצים חשובים מאד והגם בהמירה לא מהני אפי' חזרה בתשובה שאני התם דהוה פגם גדול דהא כהני בית חוניו הי' אסורים בעבודה עיין במס' ע"ז נ"ב אבל עבירת חדר"ג מהני וודאי תשובה ודוק. ומה שטען שאם הי' יודע זאת בכל חללי דעלמא לא השתדך א"כ הוה מקחו מקח טעות ומעלתו נ"י משיב דלא יוכל לטעון זה כדברי באר היטב סי' נ' ס"ק י"ג דאם המירה קודם השידוך דנחשב למום שבגלוי אשר לא נאמן לומר שלא ידע וה"ה הכא אינו נאמן עכ"ד לדין יש לחלק דשם בהמירה אשר כל השומע תצהלנה שתי אזניו אינו נאמן שלא ידע אבל כאן שהלך האיש למדינתו ועזב את אשתו לא מבהיל הדבר עד שנאמר שלא נאמן שלא ידע מזה שהוא שב לאשתו אשר לו בארץ אחרת כמובן בפשוט אך בלא"ה טענתו אינו טענה דהוה דברים שבלב ואינו דברים הכי אנן סהדי על זה אפשר אפי' ידע שאביו עבר על חדר"ג בכל זה הי' הבחור מצא חן בעיניו וכל הפוסקים חקרו מטעם הפגם הוה אונס שנפטר ע"י כך לקיים שבועתו דאונס רחמנא פטרו וממילא נפטר מחיובו אבל אם נחליט דכאן לא נחשב לפגם בכל תפוצות ישראל וגם זאת שאין הפגם ברור רק הוא אומר שבכל הון לא הי' משדך עצמו הוין דברים שבלב ואינם דברים כיון שלא התנה בשעת תנאים ועיין מהר"י מגא"ש בב"ב דף מ' ובתוס' רי"ד בקדושין דף נ' ודוק כי קצרתי מאוד. (ב) אך מה שטען אבי הכלה אשר כתב מעלתו נ"י וז"ל ומה שטען שזה נולד מספק קידושין חס מלהזכיר ולומר זה שהרי הביא הבאה"ט בא"ע סי' ס"א בשם ספר הלקט דתקנה רגמ"ה אקרקפתא דגברא מונח אבל אשה בכל דהו ניחא לה ולכן מותרת ב' אשכנזות לספרדי אחד ע"ש וכ"כ בנב"י סי' הנ"ל כמה פעמים סברה זו א"כ לא הוה שום ספק קידושין עכ"ל פלא בעיני כי כפי לשון השאלה באות ב' כתב וז"ל טוען אבי הכלה שזה החתן נולד מספק קידושין שהרי אשתו השניה לקחה אותו על מנת שאין לו אשה ובנים ועתה נתברר שהי' לו אשה ובנים בארץ פולין ועיין בא"ע סי' ל"ח עכ"ל. אין הבין לדברי מעלתו נ"י הלא אם הקדושין הי' על תנאי על מנת שאין לך אשה ובנים ונמצא יש לו הקדושין בטלים כמבואר בא"ע סעיף כ"ד וז"ל ע"מ שיש לו אשה ובנים ואין לו ע"מ שאין לו ויש לו וכו' אפי' אמרה בלבי הי' לקדש לו אפי' לא יתקיים התנאי אינה מקודשת עכ"ל ולא נשאר רק משום שכנסה ובודאי אחילו אחלו לתנאי א"כ הוה ספק קידושין כמבואר שם בסי' הנ"ל סעיף ל"ה וז"ל לפיכך המקדש על תנאי ובעל סתם או כנס סתם הרי זו צריכה גט אעפ"י שלא נתקיים התנאי שמא ביטל התנאי כשבעל או כשכנס ואם קדשה אחר צריכה גט משניהם עכ"ל המחבר ורמ"א וא"כ שפיר טען אבי הכלה שנולד מן ספק קידושין ולא כאשר הבין מעלתו שמכח חדר"ג לא יתפסו הקדושין זה שיבש וטעות אלא משום שקדשה ע"מ שאין לו אשה ובנים ונמצא שיש לו הוה ספק קידושין פלא איך השתבש בזה ואולי אין כאן עדים שקדשה על תנאי ע"מ שאין לו אשה ובנים אלא טרם שנעשה תנאים שאלה את פיו אם איש פנוי הוא או אם יש לו בנים או אם הי' לו אשה וכדומה להבטיח שהוא איש פנוי אבל לא הי' קידושין על תנאי א"כ כיון שלא הותנו בשעת קידושין א"כ הוה דברים שבלב בשעת קידושין ולא מהני ולא מידי שרחוק בעיני שהי' קדושין על תנאי ממש וא"כ כל דברי טענה הנ"ל בטל ומבוטל ודוק ויען כי קרוב לאמת שלא הי' אז קידושין על תנאי על כן אקצר בפרט זה. (ג) רק מה שטען אבי הכלה שאבי החתן הי' מקולקל שעבר על שאמרו חכז"ל ביבמות דף ל"ז לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת וזה אבי החתן שעבר הוה פגם ומותר לבטל השידך ומעלתו נ"י השיב על זה דבלא"ה קשה א"כ גם מי שגירש אשתו לא ילך למדינה אחרת וישא אשה משום דלמא אח יקח אחותו וכן הגיד לו אביו קו' זו בשם רב אחד וע"כ יצא מעלתו נ"י לחלק אם נושא אשה ובועל ומיד ילך למדינה אחרת אז חיישינן דלמא אח יקח אחותו כמו רבנן דפקיע שמיה מותרים לומר מאן הוי ליומא אבל מי שנושא אשה ומגדל בניו ואח"כ הולך למדינה אחרת ומוליד ומגדל בניו שם ליכא חשש ובמגרש הגם שלפעמים היא רק מעוברת יש לדבר קול שנעשה הגט בב"ד ולרוב המגרש נודע בבנו אשר נולד לו על כן כאן באבי החתן שעשה כן ליכא פגם עכ"ד הלחץ זה הדחק יבין מעלתו בעצמו לסמוך על חלוקים צנומות כאלו. וטרם אשיב על טענת אבי הכלה בזה אקדים כי קו' הנ"ל מן מגרש רמז הבית מאיר בסי' ב' שכתב וז"ל לא ישא אדם אשה כ' בית הלל דהאידנא נוהגין שלא לישא ב' נשים אין נ"מ גדולה בדין זה ואמת שלשון הגמ' והרמב"ם לא ישא אשה במדינה זו ואשה במדינה אחרת משמע דווקא בנושא על אשתו ולא במתה או נתגרשה אף שיש לו בנים ממנה והטעם י"ל משום דאז על הרוב מוליך בניו הקטנים עמו ואין למיחש ומשום מילתא דל"ש שמניחם אצל הגרושה או קרובי האם לא גזרו עכ"ל הרי הקו' הרב אחד מבואר בבית מאיר אבל התי' דחוק דנימא שלא מניח בניו במקומו. והנלע"ד בדבר חדש מאוד בעזה"י במה דאמר ראב"י לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת שמא יזדוגו זה לזה ונמצא אח נושא אחותו ולכאורה קשה לי כך הי' לו לראב"י לומר מי שנשא אשה במדינה זו אסור לו לילך למדינה אחרת ולישא אשה דשמא יזדוגו שראוי' לומר בלשון שמי שנשא אשה במדינה זו אסור לו ליקח אשה במדינה אחרת ומדאמר לא ישא אדם אשה במדינה זו משמע דשניה' שוה שאין איסור יותר במה שנושא אשה במדינה אחרת ממאי שיש שנושא אשה במדינה זו והוא מחוסר הבנה. אמנם יש לחקור למה לא ישא אשה במדינה אחרת וכי תימא שמא יזדוגו וישא את אחותו הלא כמו שאזלינן בתר רוב ולא צריכין לבדוק ח"י טריפות ואפי' אם ימצא בתוך מאכלו שאכל טריפות לא יקרה לו עון בדבר דהתורה אמרה לילך אחרי רוב ואפי' אם כלפי שמיא גלי' שהוא טריפות אין לאדם שום און וכן הוא אם אחד יקח אשה ממדינה אחרת או אם יקח אשה במדינה אחרת אשר על פי הרוב הם אינם מקרובים האסורים לו א"כ אין לו חטא ועון וא"כ למה לא יקח אשה במדינה אחרת אפי' יזדוגו אין להם משפט מות צע"ג. אך לק"מ הגם שהגברא לא חטא במה שאכל טריפות דאונס הי' על פי הדיבור דתורה אמרה אחרי רבים להטות אבל עכ"פ אכל טריפות ולא כשר וה"ה כאן הא אמת שהמזדווגים אין להם עונש אבל עכ"פ נתמלאה הארץ בזרע פסול בני זימה ונתקיים ומלאה הארץ זימה ועל כן אמר ראב"י לא ישא אדם אשה ממדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת שמא יזדווגו וישא אח אחותו ועל זה נאמר ומלאה הארץ זימה שזה הוא הכל שתחת אנשים כשירים יהי' כל הארץ בזימה ועל כן רמז ראב"י שהאיסור הוא רק שגורם האיש ההוא שנושא שתי נשים משתי מדינות שיבוא על ידו גרם שתמלא הארץ זרע פסול והאיש העושה זאת גורם שיבטל איסור לכתחילה ודוק. ושמחתי כי מצאתי און לי בדברי אדמ"ו חת"ס ז"ל בחיו"ד סי' שי"ט בד"ה ועתה שתירץ קו' מל"מ ושעה"מ אי מן התורה מותר לבטל איסור לכתחלה א"כ איך אמרי' בסוף חולין לא אמרה תורה שלח לתקלה מאי תקלה יש הא יתבטל וצע"ג ותי' מרן ז"ל דביטל חד בתרי מוכח דאסור מן התורה דאל"כ למה ציוותה התורה ליתן נבילה וטריפה לכלבים הלא מותר לו לבטל ברוב אלא פשיטא דאסור למיעבד טצדקי להאכיל נבילות וטריפות לישראל ומשו"ה אסרו למכור בשר במקום שאין מכריזין אע"ג שישראל הקונה מהנכרי קונה בהיתרא מרובא דכשרים עכ"פ אסור לגרום לזה שיפגע ישראל לאכול איסור וזה שהקשה איך אמרה תורה שלח לתקלה אבל בטעם באינו מינו יש פלוגתא אי מבטלים איסור מן התורה דהוה כאילו שורפו להאיסור יעו"ש וכבד הקדים בזה החילוק הנב"י מהד"ת ביו"ד על קו' הנ"ל שיבטל נבילות וטריפות ולא יתנו לכלבים יעו"ש ולפמ"ש יש בדברי ראב"י בנותן טעם לשבח יותר שעכ"פ יתמלא הארץ זימה זרע פסול אשר לא תהי' מחנה קדוש אשר אלקים יתהלך בתוכה והבן מאד. וכל זה שלא ישא כאן אשה וילך וישא אשה במדינה אחרת שלא יגרם להיות מסייע שיוכל לצאת מתחת ידו גרם זימה אבל אם הוא אלמן או גרוש וחפץ לאשה במדינה אחרת מי יעכב על ידו לעזוב בערב אל תנח ידך אם חפץ לבו באשה שם בעבור פן ואולי יבואו בניו להזדווג יחדיו הלא יש כמה ספיקות מי יודע אם יזדווגו ואת"ל שיזדווגו אין לבניו עון כי סומכים על הרוב ואפי' כלפי שמיא גלי' אין להם עונש ומפני שירבו ממזרים הלא ממזר אינו ידוע אינו חי ל' יום ולמה יניח מצותו ודאי בעבור חששות רחוקות רק אם יש לו אשה כאן אז לא יעשה כזאת ולכן לא הזכיר ראב"י לאמור אם נשא כאן אשה שאסור לו ליקח אשה אחרת במדינה אחרת דאיסור מאן דכר שמיה ודוק וראי' דרמב"ם בפרק כ"א מא"ב הל' כ"ח כתב וז"ל אסור לאדם לישא אשה ודעתו לגרשה עכ"ל הזכיר לשון איסור ומיד בהל' כ"ט כתב וז"ל ולא ישא אדם אשה במדינה זו ואשה במדינה אחרת עכ"ל ולא הזכיר איסור ודוק (ועיין ר"ן בשבת פראד"מ בשם הרז"ה ורמב"ן). ובני הבח' החריף יעקב שלום נ"י אמר שיש לחוש שמא יזדוגו שהוא הזכר ילך למדינה אחרת ואשה אפי' ניידי כיון שחזרה למקומה הוה לה קבועה עיין נזיר דף י"ב במי שאמר צא וקדש לי אשה שאסור בכל הנשים ויפה העיר. וחשבתי להביא ראי' לדברי בני נ"י מלשון נמ"י שכתב ביבמות פרק החולץ וז"ל ופריק תלמודא דשאני רבנן דפקיעו כולי עלמא בשמייהו וקורין לבתו על שמו ואם יבוא בנו ממקום אחר ישמע שהיא בת אביו עכ"ל וכן פי' רש"י ביבמות יעו"ש ולכאורה יפלא הלא ראב"י אמר רק שמא יזדוגו זה עם זה ונמצא אח נושא אחותו משמע פן יזדוגו בעולם אפי' באיזה מקום בעולם אפי' במדינה שלישית רק ברבנן פקיעו בשמייהו כל העולם וביש"ש ביבמות פ' החולץ סי' ה' כתב וז"ל ומשני שאני רבנן דפקיע כולי עלמא בשמייהו והכל מכירים בשמם מחמת רוב חשיבתם א"נ יולד בן עיר אחרת לא יבוא להזדוג לאחותו שהכל יודעים את בניו עכ"ל הרי שלא הזכיר אם יבוא בנו ממקום אחר וצע"ג. ולפי הערת בני נ"י נכון דעיקר החשש שיבוא הבן למקום הבת ששם היא קבועה במקומה ולא נשאר היתר הרוב דקבוע כמחצה על מחצה וא"כ ברבנן פקיע שמייהו לא נשאר חשש זה אבל אם היא תיזל בעלמא והוא יקח אותה שם אז בודאי מהני הרוב כל דפריש מרובה פריש דרוב נשים אינם אחותו מאב ולא צריך טעמא דפקיע בשמייהו וליכא איסור אפי' במאן דלא פקיע בשמיה רק בשאר אנשים חיישינן דלמא הבן ממדינה זו ילך לגבי הבת במדינתה דליכא רוב להתיר ודוק. אמנם כבר נודע סברת הר"ן הובא בש"ך יו"ד סי' ק"י ס"ק י"ד דקבוע חידש דווקא אם ניכר האיסור בשעה שלקח אבל לא אם נודע לו אח"כ ושם בנזיר הוה רק קנס והגם שפרמ"ג נתקשה שם מדברי רשב"א בת"ה שאם אחד יודע הוה ניכר האיסור וא"כ צא וקדש לי אשה יודע השליח ואם השליח מת יודע האשה יעו"ש הערותי במקו"א דתלינן דאשה נתקדשה על תנאי אם הוא כהן או לוי או פנוי או עשיר או שיש לו בת וכדומה המבוארים בא"ע סי' ל"ז א"כ כיון שמת השליח היא בעצמה אינו יודעת אם היא מקודשת דשמא אין הדבר כמו שאמר השליח לה וכיון שהיא בעצמה לא ידעה שהוא מקודשת לא נחשב לניכר האיסור דקבוע חידש הוא דווקא אם הוא ודאי לאחד ולא שיהי' להאחד ג"כ ספק ודוק. ואפי' אם נאמר כיון שידע הבן שאביו לקח אשה במדינה אחרת יש לדמות לטריפות בחנות ולא ידוע באיזה חנות והוא לקח באחת מהן ויודע מאיזה חנות לקח דהעיר הש"ך שם בס"ק י"ד דהוה קבוע דאוריי' יעו"ש ונדמה כל עיר במדינה כחנות וא"כ יש תערובות החנויות והוא לקח מקבוע מעיר ידוע והוה קבוע כמחצה על מחצה. נ"ל דלק"מ הגם דידוע דאביו לקח במדינה ההוא אשה אחרת ליכא קבוע דאי דידע דאביו הוליד שם נקבה א"כ אטו ברשיעי עסקינן לגזור שילך לשם לישא אשה ולא יחוש דלמא נושא אחותו מאביו אלא פשיטא דלא יודע אם הוליד שם כלל והגם דרוב נשים מתעברות ויולדות דלמא הוליד רק זכרים ואת"ל שהוליד גם נקבות דלמא מתו ואת"ל שהם חיים דלמא נשואות לאנשים וא"כ אין כאן חשש קבוע עפ"י דין והגם שלא יעשה לכתחילה אם יש לו אשה במדינה זו לישא אחרת במדינה אחרת כדברי רש"י בחולין קל"ד בספק כרת או מיתת ב"ד מחמירים אפי' אם יש ספיקות הרבה ה"ה שלא לגרום בידי' לעשות ספק ספיקא באיסר כרת ומיתת ב"ד דהוה כמבטל איסור לכתחילה אעפ"י שלא מיכוון לגרום היתר לאיסור בכל זה מחמירים שלא למלאות הארץ זימה אבל עכ"פ מי שעבר ונשא אשה אחרת יען שהוכרח מתוך הלחץ לא נקרא מקולקל דרחוק הוא שבא עבירה על ידו כנלענ"ד. ואוסף נופך דנמ"י כתב לא יקח אדם וז"ל לא מיבעי בלא קידושין שאין הדבר מפורסם דאיכא למיחש שמא יבואו ויזדווגו זה עם זה אלא אפילו ע"י קידושין ונשואין שהדבר מפורסם גדר ר"א עכ"ל ומלבד שנמ"י אומר בפי' שרק ר"א גזר שלא יעשה אדם כזה דמשמע אבל איסורא ליכא בלא"ה אני אומר ראי' ברורה דא"כ מי שיודע שנתעבר ממנו אשה במדינה זו ואח"כ שב למדינתו נאמר דאיש הזה לא יקח אשה דברוב ימים יוכל להיות שיזדוגו אח עם אחותו חס מלהזכיר לומר זאת מי יקום ישראל הלא באסופי שיש בו סימן שאינו ממזר אשר לא נודע מי אביו ומי אמו אעפ"כ לא חששו חכז"ל שמא יקח אחותו עיין בב"ש א"ע סי' ד' ס"ק נ"ט בשם הרה"מ יעו"ש והגם שם אסופי נושא אשה במדינתו ובמקומו אשר כאן נמצא וכאן הי' הולד ולא חיישינן שמא נושא אחותו יען דהיא הוה כל דפריש מרובה קפריש ולא נודע האיסור דנימא דיש קביעות איסור אצלה והגם דאפשר שאביו או אמו חי ויש אחד שיודע מאיסורו ואעפ"כ לא חיישינן לזה ומותר לישא אשה מכ"ש אם הוא ממדינה זו ונושא אשה ממדינה אחרת שיש כמה צדדים ספיקות להיתר שאין כאן איסור רק ראב"י גזר שלא יעשה אדם כן לכתחילה לגרום בידים כל שיוכל להצמיח שום רבוי ממזרים ולכן ביומא דף ח"י מביא הגמ' ויתמלא כל העולם כולו ממזרים היינו אם האב חי בשעה שיולד בנו ובתו יש ממזר ידוע ויוכל לחיות ויתמלא העולם ממזרים אבל איסור דאורייתא שיקרא האב מקולקל מנ"ל ודוק. וראה זה מצאתי בספר המצות שורש החמישי בהשגת הרמב"ן אות י"ד שכתב וז"ל אבל אם בא עליה דרך מקרה כענין הזונים זה אינו בכלל אל תחלל את בתך להזנותה ולא בכלל לאו קדשה אלא לדברי ר"א ואין הלכה כמותו אבל הוא בכלל אזהרתו של ראב"י מתוך שהוא בא על נשים הרבה ואינו יודע על איזה מהן בא וכן היא שזנתה מאנשים הרבה נמצא אח נושא אחותו וע"ז נאמר ומלאה הארץ זמה רצה לומר שאין זמה אלא מן העריות כדכתיב שארה הנה זמה היא ולמה לא הי' זה בכלל אזהרה והם אמרו שאפי' מקדש ונושא נשים בכל מדינה ומגרש אותן עובר בזה כמו שהוזכר ביבמות דף ל"ז ע"ב ושמא נפרש שיהי' ולא תזנה מניעה מזה שיאמר לא תעשה שתזנה ותמלא הארץ זמה כי הבא על האשה בפגיעתו בה והלכו להם לדרכם אעפ"י שאין הביאה זו זנות אבל היא מביאה את הארץ לזנות ולהמלא זמה ולשונם בברייתא הזו משמע שלא יביאו זה בכלל ולא תזנה הארץ זמה אלא על זה נאמר ומלאה הארץ זמה שסבה מזה שלא יעשו למלא את הארץ זמה ומ"מ נמנעו מזה מן התורה עכ"ל הזהב. הרי מפורש יוצא מדבריו שאפי' אם מגרש אשה הזאת במדינה זו וילך ויקח אשה במדינה אחרת הוה בכלל דברי ראב"י שרמב"ן כתב וז"ל שאפי' מקדש ונושא נשים בכל מדינה ומגרש אותן עובר בזה עכ"ל וע"כ כוונתו אפי' שאין לו שתו נשים רק שנושא אשה כיון שיולד בנים ומגרש אותה ואח"כ ילך למדינה אחרת ויקח אשה ויולד בנים ויגרש אותה אעפ"כ עשה איסור דאל"כ שיש לו שתי נשים ואח"כ מגרש אותן הוא מחוסר הבנה הלא כאן כל איסור בעבור שיזדוגו אח עם אחותו וישאו זה את זה מה השמועני שמגרש את הנשים אח"כ אלא פשיטא דאשמעינן אפי' מגרש אשתו במדינה זו וילך אח"כ למדינה אחרת וישא שם אשה אסור לעשות כן יען שסובר הרמב"ן שהוא איסור א"כ גרוש אסור ליקח אשה במדינה אחרת (וכן משמע מקו' הגמ' ממאן הוה ליומא שהי' להם נשים ואעפ"כ קדשו לה והבן). ולא אעלים עיני מדברי מהרש"ל שמשמע כדברי רמב"ן שיש גם איסור מדכתב ביש"ש ביבמות סי' ה' בסוף וז"ל ולא ישא אשה במדינה זו ויקח אשה במדינה אחרת אפי' אדם גדול בכל ענין אסור אם לא שיקחנו עמו עכ"ל הרי מפורש יוצא שהזכיר לשון איסור הרי חבר הוא לרמב"ן רק לא מפורש אי איסור דאוריי' אי איסור דרבנן ודוק. אך הרמב"ם ומגילת אסתר אינו סובר כן שיהי' זה מניעה מן התורה וגם הרמב"ן בעצמו מודה דאינו בכלל לאו דולא תזנה הארץ רק איסור בעלמא וא"כ עבר רק פ"א איסור בעלמא ומשו"ה לא נקרא אבי החתן מקולקל כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא איסור בעלמא שאינו ל"ת או איסור עשה מפורש בתורה וגם לדעתי שרוב גדולי פוסקים הרמב"ם הטור והש"ע שלא כתבו אסור לאדם שיש לו אשה במדינה זו ליקח אשה אחרת במדינה אחרת וגם לא שמענו לאסור זה באיש אלמן שמתה אשתו או גירש אשתו שלא יקח אשה במדינה אחרת משמע דכל הפוסקים חולקים וסוברים דליכא כאן אפי' איסור דגברא רק ראוי' שלא לעשות כן דיוכל לגרום ומלאה כל הארץ זמה א"כ לא הוה אבי החתן מקולקל כלל כנלע"ד לדין ברור בעזה"י. סוף דבר הכל נשמע שאין רשות לאבי הכלה לבטל ההתקשרות אשר עשה עם הבח' החתן טבא הוא וטבא להוי כיון שמד' יצא הדבר לא יוכל לדבר בזה רק טוב דברי הדש"ת. ואגב גררא אעתיק מ"ש על גליון נב"י מהד"ק א"ה סי' א' שכ' וז"ל ואני לא כן עמדי דיותר חמור גרושין בעכ"ח וכתבתי וז"ל ולדעתי טעם אחר דחמור לגרש בעכ"ח מלישא ב' נשים דאם מגרש בעכ"ח חוטא לבטל זכות האשה אשר זכתה בשעת נשואין מכח חדר"ג ואטו משום שהוא יזכה תפסיד היא זכותה אבל לישא אחרת הוא רק עונו מכח חדר"ג ובמקום אונס לא תיקן אבל במורדת דהיא מזידה תפסיד זכותה וטוב לגרש אותה בעכ"ח אבל באין לה ולד אונס רחמנא לא חייבה ולמה תפסיד זכותה רק הוא אנוס ליקח אחרת ובמקום אונס לא גזר ר"ג ודוק עכ"ל. ובסי' ב' שם בד"ה ובלא"ה שכ' הגאון ז"ל גבי שליח לגרש אין ביד השליח לגמור הדבר בלי רצון האשה משום טעם תופס לב"ח וכתבתי וז"ל ולדעתי יפלא דין חדש הנ"ל האשה היא קנינו של האיש ולא הוא קנינה וכל אדם יכול לכוף קנינו מממונו לעשות כאות נפשו ולא צריך רצון הקנין נהפוך הוא אם קנינו בר דעת מחויב לעשות רצונו ולשמוע בקולו ואם הבעל מבקש שאשתו תקבל ברצון הגט ולא שומעת לו יכול למנוע ממנה שאר כסות ועונה עד שתוסר לשמוע בקולו אין הבעל עושה חוב לה רק לענין לזכות לה מעכשיו אמרו חוב הוא לה הגרושין ואינה מרוצית דהא הבעל לא יוכל לגרש אותה בזו הרגע ואינה צריכה לעשות יותר מלומר הנני אם תבקש תשלחני אפי' ע"י שלוחך הנותן הגט בידי אבל לא ע"י אחר בתורת זכיה שלא בהסכמת שלי אבל בודאי השליח יוכל לגרש בעכ"ח ודוק ואין הגליון מספיק כי בזה יש לי השגה על אדמ"ו חת"ס א"ע ח"ב סי' ק"נ ד"ה וא"כ עכ"ל:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה