אור ברסלב
שות מחנה חיים ג › סימן נג

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ג · סימן נג

סימן נב

שלום וכ"ט למחותני הרבני הקצין החריף ובקי כבוד מוה"ר ר' אלי' שענקעל ב"י. אחד"ש מכתבו קבלתי והגם שאני מוטרד כעת אכתב לו על ספק אחד אשר שלח הערה אחת ולא אוכל כעת להאריך. ראיתי בתוך ספיקותיו אודות ראובן ששלח ע"י שליח שלוח מנות בפורים לשמעון והשליח טעה והאמין שצוה לתת המנות ללוי ואירע שהלוי אכל המנות לסעודת פורים אם יצא הגם דהוה אכילה הנ"ל מדברי קבלה ואלו גזל ואכל הוה מצוה הבא בעבירה ולא יצא אך לוי הנ"ל לא חשב לגזול א"כ נימא ניחא לי' לראובן ליעבד מצוה בממוניה דלו יהי' שבמקום הפסד ממון לא אמרי' ניחא ליה לאיניש שאני הכא דראה ראינו שהפריש מנות הנ"ל ליעבד בהם מצוה בממוניה עכ"ד. ונלע"ד לחקור מעט בעזה"י כבר הערותי במקו"א איך משכחת מצה גזולה הא מדלעסי' קני' בשינוי ודמים הוא חייב בשלמא באתרוג ולולב דהוא בעין שייך לומר דלא יוצא בגזול אבל אכילת מצה וכדומה אי אפשר דלא יצא בשלמא במעשר שני הוא ממון גבוה שמותר לו לאכול אי אפשר לקנות בשינוי דהא מותר לו לשנות אבל במקום שגזל דאסר לו לשנות א"כ מדלעסיה קני' וע"כ צ"ל דהוה מצוה הבא בעבירה לכן אינו יוצא במצה גזולה דבלי מעשה עבירה לא הי' לו מקום לקיים המצוה וא"כ כאן דליכא עבירה דהא האמין דשלחו לו המשלח לקיים מצות סעודת פורים וטעה בדבר מצוה א"כ בודאי אין כאן עבירה כלל ובודאי יצא סעודת פורים ודוק. שוב מצאתי במקור חיים סי' תנ"ד שהעיר בחקירה מדלעסי' קני' ועל מעשר שני תירץ הגאון דאפי' במעיו הוה של גבוה יעו"ש (ודברי ט"ז תרצ"ה ס"ק ה' נפלאים בעיני איך שייך הלואה לענין מה שנאכל בשלומא בריבית ניחא וצריך לומר דצריך להיות מתנה גמורה ולא להמתין שישלם לו בחזרה דאז לא הוה שלוח מנות איש לרעהו דהוה שלוחים גמורים לקנות וא"כ בנידן דידן לא הוה גזל והוה עכ"פ כהלואה שלא יחזור בעינו ויוצא בו סעודתו) ודוק. אך יש לפקפק דכאן לא שייך מדלעסי' קני' דהא לא הי' לו כוונה לקנות בשעת לעיסה ולא דמי לגזל שכיוון לגזול ועכשיו נגמר הקנין דפיו הוה כחצר אבל כאן שהאמין שהוא שלו במתנה עכ"פ עכשיו בשעת לעיסה לא כיון לקנות ואין כאן לחקור כלל שיקנה הגם אם חבירו מקנה לו הוא לא כיון לקנות (ואין כאן לחקור דברי נמ"י בעודר בנכסי גר דהא אין כאן מקנה אשר הקנה לאיש הלזה). רק ע"ז אמרי' בהיפך אדם רוצה לעשות מצוה בממוני' דיהי' אוכל מסעודה שלו וסתמא דעתו לשלם כדי שיהי' המצוה נעשית בשלו ודוק אבל שנימא שמשלח חפץ שהאיש פלוני יקיים מצוה בממון שלו כבר הערותי במ"ח ח"ר סי' פ"ו סברה ישרה בהא הדין אם צריך להיות בשעת עשיית המצוה ממון של חבירו א"כ לא נעשה המצוה בשלו דכבר קנאו חבירו והוה של העושה מצוה ומהכ"ת יהי' מכווין להקנות לו ממון שיעשה חבירו מצוה ממנ"פ אם יש לחבירו ממון יקיים בשלו ואם אין לו הוא פטור מעשיית מצוה כדדרשו בירושלמי פאה כבד ד' מהונך ולא משל אחרים והוא פטור ממצוה אם אין לו מעות ולפמ"ש נכון דהאוכל ניחא ליה לקיים מצוה בממוניה וסתמא ניחא ליה לשלם מה שנהנה משל חבירו לסעודת מצוה ודוק. ויש לי חקירה אי סעודת פורים תלי' בכזית או בכותבת כלל דהעיקר להיות לב שמח באכילה ושתיה ואם אכל תמיד חצי שיעור ושתה חצי רביעית יין אעפ"כ קיים סעודת פורים או נימא בהיפך אם לא ישב לאכול בפ"א להיות שבע במשתה יין לא קיים סעודת פורים הגם דמג"א חוקר דלא בעי פת אבל עכ"פ להיות אוכל שיעור שביעה בפ"א להיות נקרא סעודה עכ"פ אבל אם אוכל תמיד בכל י"ג מינוטין שהוא שיעור אכילת פרס הגם אפי' שהוא שבע לא הוה קיום סעודה וכן משמע בר"ן הובא בט"ז סי' תרצ"ה ס"ק ה' דצריך להיות שיעור סעודה ויש לדחוק אם הי' שולח לחבירו חלק ממנו לא הי' נשאר לו כדי שביעה כלל. שוב ראיתי דתלי' בדברי מג"א סי' ר"י אי צריך לאכול כזית בפ"א כדי שיוכל לברך ברכת המזון אבל הפרמ"ג חידש אם אכל כל כך חצי זתים עד שהוא שבע בודאי מברך ברכת המזון א"כ ק"ו שיוצא סעודת פורים כי הוא אכל ושבע ודשן ודוק. לסיום ספרי אמרתי להציג ג' ספיקות בענין שלוח מנות בעזה"י. נסתפקתי מי ששלח לחבירו שלוח מנות בפורים פירות חוץ לארץ מערלה אם יצא בו ידי מצותו מי נימא כיון דערלה בחוץ לארץ אסור לאיש הנודע לו מאיסורו א"כ המשלח לא שלח דבר הראוי לאכילה עכ"פ ויש שסוברים שדווקא מבושלים צריך להיות המשולח מנות ורמזו מלשון מן הוא מוכן ומזומן לאכול ואפי' אם יוצא בחיים היינו עכ"פ הותר לו לאכול אבל ערלת חוצה לארץ אסור למשלח הנודע לו שהוא ערלה או נימא כיון דלמי שנשלח לו לא ימצא עון אם אוכל ערלת חוצה לארץ בלי נודע לו עיין במ"א סי' תרמ"ט ס"ק כ' בשם ש"ג שסובר שמותר אפי' לכתחילה להאכיל לחבירו וא"כ יש ספק אי אזלי' בתר הנותן או בתר מקבל וצע"ג. נסתפקתי עוד מי שאינו נזהר מפת פלטר או מחמאה של נכרי ושולח שלח מנות פת פלטר או מעשה אפיה עם חמאה של נכרי לאיש הנזהר בו אם יצא ידי חובתו מי נאמר כיון דהוה מאכל היתר אצל המשלח יוצא בו ידי חובתו או נאמר כיון דהמקבל נזהר מה"ט א"כ לא קבל דבר הנאכל בהיתר אצלו ואי בעי יכול לאתשול על אשר קבל עליו לנהוג בו איסור לא שייך כאן כנודע וצע"ג. נסתפקתי עוד מי ששלח השלוח מנות טרם שנתגדל והוא ביום דנעשה בר י"ג (כנודע שנעשה בר מצוה על השעה שנולד והביא ב' שערות עיין בתומים הל' עדות סי' ל"ה) וקודם שהגיע המנות ליד המקבל נעשה בר חיוב אי יוצא בו ידי חובתו מי נימא כיון בשעה ששלח לא הי' איש שלא נתגדל או נימא דאזלינן בתר שעה שקבל המקבל המנות דכבר נעשה גדול דהא כתיב ושלוח מנות איש לרעהו ואין איש אלא גדול כנודע וצע"ג בחסדי ד' יש לי הערות רבות לפשוט הספיקות רק אמרתי להניחם כעת כאשר הצגתי אותם להגדיל תורה לפני למודי ד' להזכרני בדבר הלכה ביום שקיימו עכשיו מה שקבלו כבר. אעתיק מח"ת שלי בעזה"י שלא להוציא הנייר חלק ראיתי ליישב בעזה"י דברי רמב"ן בפי' המכילתא שאין ישראל עובר אלא א"כ החמץ שלו ונשאר ברשותו אבל אם ישראל הפקיד בבית נכרי או שקיבל חמץ נכרי ברשותו אינו עובר והבין הרמב"ן ופר"ח דה"ה אם הפקיד אצל ישראל חבירו אינו עובר והקשה השג"א א"כ למה נקט הגמ' יכול יקבל פקדונות מן הנכרי הי' להם לומר סתם ויקבל פקדונות דהא אפי' מישראל שרי בלא אחריות דמלא ימצא דרשי' דאסור באחריות וכן המכילתא נקט שמותר לישראל לקבל מן הנכרי ולא נקט רבותא יותר דאפי' אם קיבל מישראל חבירו מותר ג"כ בלא אחריות דאי באחריות אפי' בשל נכרי אסור מלא ימצא וצע"ג. ואקדים דראיתי בצל"ח דף ה' שהקשה למה נקט הגמ' יכול יקבל פקדונות מן הנכרי ושבק גביה דומי' דרישא דנקט אבל אתה רואה של נכרי ושל גבוה הי' לנקוט כאן יכול יקבל פקדונות מנכרי וגבוה דבוודאי אם מקבל מגזבר חמץ באחריות דאסור כיון שהוא גורם לממון עכ"ד. ונלע"ד דבר חדש בעזה"י דחמץ של גבוה הוא נקרא ממון גבוה וממון גבוה הוא יחשב לאיסור בעצם דהוא איסור שאסור להנות ממנו רק שהקדש הוא הגבאי יוכל לעשות מאיסור זה ממון ע"י מכירה או פדיון א"כ הוה כל חמץ של הקדש רק גורם לממון וראי' לזה מפסחים דף כ"ט דאמרי' דפליגו אם אכל חמץ של הקדש אי מעל או לא תלי' אי גורם לממון כממון דמי והקשה הפנ"י בשלומא באחריות על חמץ נכרים הוה רק גורם לממון מכח דאלו מגנוב יען דעכ"פ גוף החמץ אינו שלו רק גורם לו דישלם בעבורו ממון אבל בהקדש דרשאי לשהות עד אחר פסח א"כ הוה ממון ממש ולמה נקרא גורם לממון יעו"ש ולפמ"ש ניחא דכל הקדש הוה רק איסור וע"י מכירה ופדי' יבוא לידי ממון א"כ יהי' חפץ של בדק הבית אפי' כל השנה רק גורם לממון והא דאם אכל חמץ של הקדש בשאר ימות השנה חייב דהא בידו לעשות מהחמץ ממון וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה אבל בפסח די דילפי' מלא ימצא דע"י קבלות אחריות עובר כמו אם יהי' החמץ ממונו ממש דנמצא שבפסח יש לו אחריות עכ"פ על חמץ שהוא ממון ממש לגוי אבל לרבות להיות חייב ג"כ באחריות החפץ שהוא בעצמו רק גורם לממון זה לא ילפי' מן לא ימצא דהלא בכל התורה גורם לאו כממון ואפי' לר"ש דגורם לממון כממון זה דווקא אם אינו בעין אבל כ"ז שאיתא בעיניה ולא כמבואר בצמח צדק סי' ל"א רק בפסח דכתיב לא ימצא כמבואר ברש"י] רק בחמץ חדשה התורה מדכתיב לא ימצא א"כ די אם קבל אחריות על חמץ שהוא ממון של נכרי אבל שיהי' עובר אחריות על חמץ שהוא ג"כ רק גורם לממון זה לא ילפי' דוגמת סברת הר"ן בקביע יען דקבוע חידש הוא לא אמרי' קבוע בלא נודע איזה חנות מוכרת בשר הנבילה יעו"ש ודוק. ולפמ"ש נ"ל דדוקא אחריות על חמץ של גוי נאסר מלא ימצא דהא חמץ הוה ממון של גוי בפסח והוה אחריות גורם לממון ממש אבל בחמץ של ישראל המופקד אצל חבירו הגם שעפ"י התורה מותר להשהות החמץ ברשות ישראל אחר ויהי' חמץ הנ"ל גורם לממון אחר הפסח עכ"פ חמץ של ישראל בפסח אסור בהנאה ואין לו דמים והוה קבלת אחריות דהוא גורם לממון על חמץ שהוא גורם לממון ואינו עובר על ב"י ולא ממועט מלא ימצא שלא יקבל חמץ של חבירו אפי' באחריות והבן. ובזה נסתר מה שחידש הצל"ח בלשון הגאונים שאמרו הנפקד חייב לבערו ולא המפקיד ופי' הוא יען דמפקיד אינו עובר א"כ אין ראוי לקנסו אחר הפסח וכיון שאומרים הרי שלך לפניך ואין ראוי לקנוס המפקיד א"כ יהי' לאחר הפסח מותר החמץ והוה האחריות על הנפקד ועובר עליו וזה שרמזו יען שמפקיד אינו עובר לכן עובר הנפקד יעו"ש ולפי מה שחדשתי זה אי אפשר דאחריות הנפקד הוה גורם לגורם דחמץ המפקיד הוה גורם לממון שהי' מותר אחר הפסח וקבלת אחריות הוה גורם לגורם ודוק. וא"כ נשאר קו' הצל"ח מאי מקשה הגמ' למ"ד גורם לממון כממון לא ימצא ל"ל שהקשה הנ"ל דלמא על חמץ ישראל דנפסק האחריות בשעה שבא זמן איסור וחידש גזה"כ דיעבור מלא ימצא ותי' הצל"ח דהחכים רש"י לכתוב ר"ש קאמר גורם לממון כממון וא"כ כל חמץ הוה גורם לממון יעו"ש ולפמ"ש דזה הוה גורם נשאר קו' הצל"ח דלמא חידש התורה בל"י דיהי' אוסר גורם דגורם אשר לא נשמע לר"ש וחידש התורה גזה"כ אך הגמ' תי' דהי' בסברה דכל זמן שלא הוזק אז בכל התורה לא הוה גורם לממון כזה שחמץ בעין ומהכ"ת לחדש עוד דגורם דגורם יהי' כממון והבן. רק לפ"ז קשה מאי הק' הגמ' הא אמרת רישא שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה נימא דכולם איירי באחריות רק רישא איירי בשל ישראל דהוה גורם דגורם וסיפא איירי בשל נכרי וצע"ג. ונ"ל דלכאורה קשה א"כ מאי פריך הגמ' כלפי לאי ולא משני דס"ד נכרי שכבשתו דהוה ממונו כממונך א"כ יהי' מותר כמו שמותר לקבל חמץ של ישראל קמ"ל דל"י דהגם דהוה כממון של ישראל אעפ"כ נשאר ג"כ ממון של גוי והוה קבלת אחרים גורם לממון ולא גורם לגורם ומדשני רבא ארישא קאי ע"כ ידע רבא דאחריות ברישא היינו גוי ולא של ישראל ומיושב למה מסדר הגמ' מתחילה הקו' על אמר מר אין לי אלא נכרי שכבשתו ואח"כ מסדר אמרת יכול יטמין דבלא"ה הי' משני אחרים היינו ישראל ולעולם שניהם באחריות אבל מדמשני רבא ארישא קאי ע"כ דרישא איירי בשל גוי ודוק. ברוך אתה ד' למדני חקיך אתה החילות להראות את עבדך את אמתך ואת חסדך מעשי ידיך אל תרף ממני להראני עוד נפלאות מתורתך ואני תפילה שדבריך לא ימושו מפי ומפי זרעי ומפי זרע זרעי מעתה עד עולם חסדך וישעך תתן לי אמן דברי הפורע בברוך אל אביו שבשמים וחותם באהבה רבה לאמרות ד' אמרות טהורות היום י' שבט תרצ"ח לפ"ק יום היארצייט של אם אמי הצדקת מלכה ע"ה אשת החשוב ר' יהודא לאשברין ז"ל מפ"ב הק' חיים בן לאבי אדמ"ו הצדיק מוה' מרדכי אפרים סופר ז"ל גבעת פנחס קראתי לתשובה זו גבעת פנחס שהיא מדברת בעבור שחפצו להבילו לר' פנחס ווייס ז"ל ממקום אשר רגליו היו מבילות אותו למות בק"ק אורשא לקבור אותו בעירו כי הי' ממיסדי הקהלה ואדפיס אותו כאן כי ספר זה הודפס ממעותיו כאשר פקד בצוואה לזכר עולם יהיה נשמתו היקרה. שלום וכ"ט למכירי ה"ה הרב הגאון בן אבות היקר כבוד הרב ר' יעקב אב"ד דק"ק פוטנאק יע"א. מכתבו עם שאלתו קבלתי ואשיב כיד ד' הטובה עלי אשר חקרתי ומעלתו נ"י ישים עיניו בו ואם יש אתו השגות ידעני מהרה הדש"ת. שאלה אודות איש יקר ירא אלקים הנכבד ר' פנחס ווייס מעיר פוטנאק אשר שבק חיים לנו כי יצאה נשמתו בק"ק אורשא ז' תשרי תרל"ז ונקבר שם בק"ק הנ"ל ביום ח' תשרי ועכשיו מבקשים כל קרוביו ואוהביו שיפונה מקברו ויובא לעירו עיר פוטנאק להקבר אצל קרוביו בבהק"ב שלהם כי זה כבודו שהיה אחד ממיסדי הקהלה הזאת אשר מלפנים לא הי' רשות לבר ישראל לדור שם והוא הי' מן הראשונים אשר באו לדור ופעל טוב בעמו להיות ממקהלות הקודש בבהכ"נ ומקוה ובה"ק וכל דבר הראוי' להיות בקהל ישראל על כן התנדבו כמה וכמה שחפצם להשתדל במקום גבוה שינתן רשות להובילו למקומו רק בקשו לדעת אם הוא מותר מדרכי תורה או לא. תשובה אחקור בעזה"י על שורש הדין אם מותר לפנות המת אשר קבור בקרקע שאינו שלו כדי לקבור אותו בקרקע שלו כי ראיתי בזה מבוכה ואשר יחנן אלקים אותי אשמור לדבר בעזה"י. הנה הרמב"ם פי"ד מהל' אבל הל' ט"ו כתב וז"ל אין מפנין את המת מקבר לקבר אפילו מבזוי למכובד ואם הי' בתוך שדהו מפנהו אפי' ממכובד לבזוי עכ"ל פשטות הלשון משמע בעבור כדי לקברו בתוך שלו מותר לפנותו דגנאי הוא לאדם להיות קבור בקבר שאינו שלו כמבואר בב"ב דף קי"ב שאמרו נמצא שצדיק קבור בקבר שאינו שלו וא"כ כל אדם אוקמי בחזקת כשרות ובפרט אם כבר מת שמיתה כבר כפר עליו א"כ הוא גנאי לצדיק שיהי' קבור בקבר שאינו שלו ומותר לפנותו אפי' ממכובד לבזוי דזה הוא כבודו שהוא נקבר בשדה שלו והוא יותר כבוד מאשר נקבר בקבר מכובד שאינו שלו ודוק ובהל' יו"ט פ"ח הל' ח' כתב וז"ל אין מפנין את המת ולא את העצמות מקבר לקבר ולא ממכובד לבזוי ולא מן בזוי למכובד ואסור לעשות כן לעולם בשאר הימים אלא א"כ הי' מפנהו לתוך שלו מפנהו בשאר הימים אפי' מן המכובד לבזוי עכ"ל הרי שלא הזכיר הרמב"ם אלא אם הוא מפנהו לתוך שלו אז מותר בשאר ימים אפי' ממכובד לבזוי ודוק מזה נראה דרמב"ם לא הזכיר להיות קבור אצל אבותיו אלא הזכיר להיות נקבר בתוך שדהו או להיות נקבר לתוך שלו דעיקר הדבר להיות נקבר בקרקע שהוא של עצמו ולא להיות נקבר בקרקע של אחרים כמובן ואולי זה מרומז בתורה פ' ויחי דיוסף אמר אל פרעה "אבי השבעני לאמור הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני ועתה אעלה נא ואקברה את אבי ואשובה" הגם שמצינו שיעקב דבר אל בניו ויצו אותם ויאמר אליהם "אני נאסף אל עמי קברו אתי אל אבתי אל המערה אשר בשדה עפרון החתי" הרי שהזכיר אל בניו שיקברו אותו אל אבותיו דמשמע דנייח לו לשכוב עם אבותיו ויוסף הזכיר לפרעה רק שאמר יעקב שיקברו אותו בקבר אשר כרה לו עכצ"ל דגם טעם זה מספק שנייח לו לאדם שיקבר בתוך שלו ולא הזכיר לפרעה כלל שביקש לשכוב אצל אבותיו ודוק. ואוסף עוד דלדעתי מה שאינו נקבר בקבר שאינו שלו הוא קפידה גדולה דעיין רמב"ן פ' חיי שרה על פסוק "אם יש את נפשיכם לקבור את מתי מלפני" כתב וז"ל טעמו אני לא אקבור מתי בקבר אחר אבל אם רצונכם שאקבור מתי פגעו לי בעפרון שיש לו מערה בקצה שדהו שאינה לו קברות אבותיו כי לשדה הוא להם עכ"ל הרי שהקפיד אברהם ואמר בפומבי שלא יקבור אשתו בקבר אחר בשום אופן לכן אם יש את נפשכם שיקברנה יפגעו בעבורו בעפרון ודוק והוסיף עוד הרמב"ן שם על תיבת לפני וז"ל ומטעם מלפני כי אם לא תעשו כן אקברנו בארון עכ"ל הרי שאמר טרם שיקבור אותה בקרקע אחרת יהי' מטמין אותה רק בארון שלא יראנה ועיין בש"ע יו"ד סי' שמ"ב וז"ל הנותן מתו בארון ולא קברו בקרקע עובר משום לא תלין את המת עכ"ל ומקורו בסנהדרין דף מ"ו ועיין בטור ואעפ"כ הקפיד אברהם מוטב שלא יקברנה ויעבור על הלנת מתים מלקבור אותה בקרקע שאינו שלו ודוק ועיין רשב"ם בב"ב דף קי"ב ע"א בד"ה פנחס גבי דזבין מזבין שכתב וז"ל ומשני הך רבותא דקפרכת מפנחס ליתא דליכא למימר גבי דזבין מזבין דא"כ לא הי' קובר את אביו דנמצאת חוזרת וכו' עכ"ל משמע נמי הגם דלא הי' לו קרקע שלו ולא הי' לו מקום קבורה לפניו אעפי"כ לא הי' קברו בקרקע שאינו שלו דטוב לקבור אותו בארון מלקבור אותו בקרקע שאינו שלו (ויהושע תיקן מת מצוה קונה מקומו לא לבד זאת תיקן לקבור מת מצוה במקומו אלא תיקן שגם יקנה מקומו להיות נקבר בתוך שלו). ועוד נראה דטעם להיות נקבר בתוך שלו הגם שאינו אצל אבותיו הוא מטעם להיות נקבר אפי' בתוך שאינו שלו רק אצל אבותיו דהא הרשב"א בתשובה סי' שס"ט כתב וז"ל אבל כענין זה לקברו אצל אבותיו מותר שערב לו לאדם להיות נקבר אצל אבותיו וכתוב קברו אותי אל אבותי עכ"ל ויש לדקדק למה כתב כענין זה באות כ' ולא כתב בענין זה באות ב' אך הכוונה דשם בנידן הרשב"א הי' תרתי לטבותא שצוה לפני מותו וגם להיות נקבר אצל אבותיו והרשב"א יליף דאפי' לא צוה מותר דעכ"פ צוה יעקב שיקברו במערה למה לו לומר קברו אותי אצל אבותי אלא דגלי דעתו לדעת שנייח לאדם להיות קבור אצל אבותיו וממילא בכל אופן אפי' בלא ציווי של המת מותר לפנותו שנייח לאדם להיות קבור אצל אבותיו והגם בשאלת הרשב"א הי' ג"כ תרתי לטבותי שצוה וגם הי' אצל אבותיו בכל זאת רוצה להשמיע הדין אפי' כענין זה אפי' לא צוה ג"כ מותר לפנותו דנייח לאדם להיות מונח אצל אבותיו ולכן לא כתב הרשב"א אבל בענין זה שצוה לקברו אצל אבותיו אלא כתב וז"ל אבל כענין זה לקברו אצל אבותיו עכ"ל משמע אפי' הוא לא צוה כלל ודוק וא"כ יש למילף מדהזכיר יוסף לפרעה רק זה הטעם שיעקב ביקש שיקבור אותו בקברו אשר כרה לו שיספיק זה הטעם לבד לפנותו הגם שלא צוה להיות נקבר בתוך שלו ודוק. ואבאר מדקנה יעקב המקום במערה מעשו כמבואר ברבה על פסוק אשר כריתי לי וז"ל בשעה שעמד יעקב עם עשיו א"ל מה את בעי ממון או קבורה א"ל מה לההוא גברא קבורתא הב לי ממון וסב לך קבורתא הרבה ממון תכרה עליה הה"ד בקברי אשר לקחתי אין כתיב אלא אשר כריתי לי הכרתי עליה עכ"ל וא"כ כפי שאמרו חכז"ל אחים שחלקו לקוחות הן וחזר ביובל א"כ נמצא יעקב קבור בקבר שאינו שלו הגם שקנה הקבר מיד עשו שהי' ישראל משומד כנודע מחכז"ל עכ"פ כשיגיע היובל חזר הקנין למקומו וא"כ מוכח דטעם דנייח לאדם להיות מונח אצל אבותיו יספיק לבד אפי' אינו קבור בתוך שלו וגמ' בב"ב דף קי"ב אמרו נמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו יען שלא היה אצל אבותיו אבל אצל אבותיו נייח לו אעפ"י שאינו שלו ה"ה יספיק טעם להיות נקבר בתוך שלו אעפ"י שאינו אצל אבותיו ודוק. ואולי מהאי טעמא יליף הרשב"א להתיר לפנות המת משום נייח לאדם לשכוב אצל אבותיו וקשה דלמא דווקא דשניהם יחד שווי לאדם להיות נקבר בשלו בצירף לנייח אצל אבותיו דהא ביעקב הי' שניהם יחד וצע"ג ולפמ"ש גם ביעקב נמצא הצדיק קבור באינו שלו כאשר יגיע היובל לישראל דהא עשו ישראל משומד הוא דחזר המקח אליו ודוק. ומצאתי בילקוט ישעי' ק' כ"ב על פסוק לך בא אל הסוכן שהאריך וכתב וז"ל אמר ר' אליעזר צריך אדם שיהי' לו מסמר או יתד קבועה בבית הקברות כדי שיזכה ויקבר באותו מקום עכ"ל משמע שיש חיוב על אדם להיות נקבר בתוך שלו ואפשר שהיה מעשר תקנות מת מצוה קונה מקומו להיות נקבר בתוך שלו ודוק (ועיין בפרקי דר"א פ"כ אמר אדם עד שאנו בחיים אבנה לי בית מלון לרבצי עכ"ל יעו"ש). ולדעתי שגם הירושלמי משוה להו דבמ"ק פ"ב הל' ד' בירושלמי כתב וז"ל אין מפנין את המת ואת עצמות מקבר מכובד למכובד ולא מבזוי לבזוי ולא מבזוי למכובד אין צריך לומר מן המכובד לבזוי ובתוך שלו אפי' ממכובד לבזוי ערב הוא לאדם שהוא נינוח אצל אבותיו עכ"ל ולכאורה הך ובתוך שלו אינה דומה למה שהקדימו שם בירושלמי שמותר לצאת אפי' מן דירה נאה לכעורה לדור בתוך שלו דשם הוה הפי' שלו מה שהוא קנינו וכאן יהי' הפי' שלו קבורת אבותיו וצע"ג ועוד דהוה כפל לשון של נינוח אצל אבותיו הי' לירושלמי לומר ובתוך אבותיו מותר לפנות דנייח לאדם אצל אבותיו וצע"ג ועכ"פ הי' לירושלמי לומר שנייח אצל אבותיו שיהי' אות שין נתינת טעם וצע"ג לכן נ"ל דירושלמי תרי מילי קאמר שמותר לפנות המת לתוך שלו וה"ה לפנות מתוך שלו להניחו אצל אבותיו ואיידי דהתירו לשנות הדירה בחה"מ בעבור לדור בתוך שלו ה"ה מותר לפנות מקבר שאינו שלו לתוך שלו וה"ה אפי' מתוך שלו לנוח אצל אבותיו הגם דקבר אבותיו אינו שלו כגון שאבותיו קנו רק מקום קברם והוא יהי' מונח אצלם הגם שאין לו חלק בבה"ק הנ"ל ודוק. ועתה אחקור בודאי חברא קדישא בכל עיר ועיר אשר נהגו בתקנתם שיש סכום ידוע אשר יותן בעד קבר אם ימות אחד מבני החברא ולא יוכלו להעלות קברו בדמים א"כ נמצא שיש לכל אחד מבני חברא חלק בארץ בבית הקברות כי לא יוכלו הגבאים להעלות מקום קברו בדמים ואותו סכום ידוע יותן לשאר צרכי' או שקנה חלקו כאשר בא בשותפות החברא בתנאי כאשר יוקבר אחר פטירתו צריך עוד ליתן סכום הנ"ל נמצא דבן חברא נקבר בקרקע שלו אשר קנה בחייו אבל אם אחד שאינו מבני חברא מת וקרוביו קונים לו מקום קבר לא נקבר בקרקע שלו הגם שישולם מממון שהניח אחריו בכל זאת לא הוה הקרקע שלו דכיון שמת אדם הוא יצא נקי מהונו ורכושו דעיין ר"ן נדרים דף מ"ב ע"א בד"ה אם מת ירשנו שכתב וז"ל דלאו מדידיה מיתהני אלא מירושתו דזכה לו רחמנא עכ"ל הכוונה כיון דאדם מת נעשה חפשי אין לו עוד כח בממונו והי' הדין שרכושו הוא הפקר כמו בגר שמת כל הקודם בו זכה רק הקב"ה חידש מי שיש לו בנים או קרובים אז הקרוב קודם בנו או בתו או אחיו או דודו עיין פרק יש נוחלים וברמב"ם בפי' המשניות שם א"כ הקב"ה מזכה להקרוב ממון המת אבל המת יצא נקי מנכסיו וכן כתב הרשב"א בנדרים דף ל"ד אם אחד אוסר ככרו או ביתו אע"ג דיהבה ליה במתנה יען דלא נפק לרשות טרם שבא לרשות מודר וכתב בד"ה אל וז"ל ואפי' מת ירשנו משום דאין היורש יורשו אלא לאחר מיתה דכבר נפק מרשות המדיר ולא מן המוריש בא לו הנחלה אלא שהתורה זכתה לו עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו כיון שאדם מת נעשה חפשי מכל רכושו ויצא נקי מנכסיו רק התורה מזכה לקרוביו ממונו אשר הניח אחריו ודוק. ולפ"ז אם הקרובים קונים להמת מקום בכל זאת הוא קבור בקרקע שאינו שלו הגם שקרוביו רוצים לזכות לו הקבר אטו יוכל מת לזכות בשום דבר וכל קניות הקרובים הוא רק שאותו עיר נותנים רשות לקבר שם מת הידוע אבל להמת אין לו קרקע אבל אם קנה קרקע בחייו הגם כאשר מת יצא כל קניניו מרשותו עכ"פ כדי קברו נשאר לו אשר הקב"ה מבקש שישוב אל העפר ולא מפקיע רחמנא מקום קברו מדרש רבה על פסוק כי מקרה בני אדם וז"ל ר' לוי ור' אמי חד אמר עשה לו קבורה עכ"ל היינו שזכה לו הקב"ה שיהי' יתרון לאדם קבורה א"כ יהי' מותר לפנות מת אשר לא מת בעירו כדי לפנותו בעירו אשר הי' איש מבני חברא קדישא ודוק. ומעתה אבוא בעזה"י לחקור בנידן השאלה אשר לפנינו אחרי כי המנוח ר' פנחס ז"ל הי' מן מיסדי קהלתו כי מלפנים לא הי' רשות לישראל לדור במחוז הנ"ל והוא הי' מן הראשונים אשר ישבו שם עד אשר עזר ד' להם שיקנו החברא קדישא בית הקברות לקנין עולם א"כ יש לו ממש חלק בארץ ההוא אבל בק"ק אורשא אשר מת שם הוא גר בארץ נכריה ואין לו שם אחוזה והי' יוכלו לקבור אותו במקום אשר יקברו שאר עובר אורח אשר מת שם רק שקרוביו נתנו ממון או שט"ח לשלם לח"ק כדי ליתן לו מקום חשוב א"כ באמת הוא נקבר בקרקע שאינו שלו ומותר לפנותו משם ולהביאו למקום עירו אשר יש לו אחוזת ארץ כי הי' שותף לקנות הבהק"ב ודוק. והגם שכ"ת נ"י הודיע לי שהמנוח צוה בצוואה שלו ליתן לח"ק דק"ק אורשא שני מאות זהובים א"כ קנה בעצמו מקום קבורה שם בחייו אעפ"כ על משמרתי אעמודה (א) אטו שלח בעד גבאי חברא וקנה קנין בחייו שנתן להם כסף מקנתו הוא צוה רק ליתן אחר מותו (ב) הכי מפורש בצוואה שנותן בעד קברו שני מאות זהובים כסף הוא צוה לזכות ח"ק דשם שני מאות זהובים יען כי רגלי דבר אינש ערבין ביה ואם מן השמים יצא למות שם הוא האות כי יש לו אחיזה בנשמתו שם על כן נתן פדיון נפשו לח"ק דשם (ג) הכי לא הי' רשות ביד הגבאים דשם לתבוע עוד בעד מקום קברו הגם שהוא צוה ליתן מאתים הי' יוכלו הם לאמור מקום חשוב אין אנו נותנים רק בעד אלף זהובים והגם שנתרצו ליתן בעד שני מאות היינו כי לא חפצו להתעשר להיות כמכס העומד מאליו אבל בודאי הם לא הי' מוכרחים ליתן קבר חשוב הגם שצוה ליתן מאתים בעד קברו וא"כ לא נגמר קנין כלל בחייו ונקבר בקבר שגמלו עמו קרוביו חסד ובתוך עירו הוא יקבר בקבר שלו אשר קנה בכספו ודוק. אך האמת אגיד שגמ' בב"ב דף קי"ב פלא בעיני שאמרו נמצא הצדיק קבור בקבר שאינו שלו ויש לדקדק (א) למה לא אמרו נמצא שצדיק אינו קבור בקבר שלו אם נאמר דיש הזכות בזה שנקבר בקרקע שלו א"כ הי' לחכז"ל לבחור בלשונם נמצא שהצדיק אינו קבור בקבר שלו כי הלא זה זכות הצדיק שיהי' המקום שלו וצע"ג (ב) פלא בעיני לו יהי' שפנחס ירש את אשתו מדאורייתא א"כ הוה הגבעה של פנחס ולא של אלעזר אביו נמצא קבור בקרקע שאינו שלו דהוא של בנו דאטו יוכל פנחס לזכות אביו בקרקע לאחר מיתתו הלא אין למת כח לזכות בדבר וכן כאשר משני הגמ' אלא אימא דנפלה ליה משדה חרמא וכתב הרשב"ם בד"ה משדה חרמא בסוף וז"ל ונטל אלעזר חלקו בהני חרמים לחלק פנחס נפלה הגבעה עכ"ל קשה ג"כ עכ"פ נמצא הצדיק אלעזר אינו קבור בקרקע שלו אלא בקרקע פנחס בנו ומה לי שאינו שלו אחרים או אינו שלו דהוה של בנו עכ"פ שלו של אלעזר לא הוה מקום קברו וצע"ג (ג) וכן קשה מאי פעל אברהם שלא קבר שרה אשתו עד שקנה המקום השדה בכסף מלא וגם החזיק וחכז"ל שבחו אותו על זה עיין רבה פ' חיי שרה על פסוק ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו וז"ל הה"ד רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וחסד שגמל חסד לשרה ומצא חיים שני חיי אברהם מאה שנה ושבעים שנה וחמשה שנים עכ"ל ולכאורה פלא הכי הי' לאברהם להניח אותה כדומן על פני השדה בלי קבורה ומה חסד גמל עם שרה רק שציינו עצמם על פסוק ואחר כן קבר אברהם אחר ששלם בכסף מלא את הקרקע והחזיק בה קבר את שרה אשתו שתהי' נקברת בקבר שלה וקשה א"כ עכ"פ נמצא הצדקת נקברת בקבר שאינו שלה דאטו יש זכות שתזכה לאחר מיתתה במקום קברה וא"כ צדיק מה פעל עמה הגם שעכ"פ פעל שלא תהי' נקברת עם בני חת עכ"פ היא הצדקת אינה נקברת בתוך שלה וצע"ג (ד) ועוד דהי' לגמ' בב"ב דף הנ"ל לומר נמצא הצדיק קבור בקרקע שאינו שלו מאי זה שבחרו לאמור בקבר שאינו שלו וצע"ג (ה) ועוד דהי' לגמ' לומר נמצא הצדיק קבור בקבר של אחר דהא חזר הגבעה ביובל א"כ נקבר בקרקע של אחרים למה אמרו בקרקע שאינו שלו הא אפי' קרקע הפקר הוה ג"כ אינו שלו וגם קשה הא אהרן ומרים וכל דור המדבר נקברו בהפקר במדבר והגם דאפשר לומר דזכו במקום מתחילה להיות קבורים בשלהם כאשר ספרו חכז"ל בערב תשעה באב חפר כל איש קברו והניח עצמו בו כן עשה אהרן ומרים ומשה רבינו מן השמים זכה בו דהקב"ה קברו כל זה הוא הלחץ זה הדחק (ו) א"כ דיש בזה זכות גדול להיות קבור בתוך שלו למה לא חשו הצדיקים ואנשי מעשה להכין בחייהם לקנות מקום קברם. על כן לבי אומר לי דעיקר קפידא הוא שלא יקבר הצדיק בקבורת אחרים כי מלפנים בישראל הי' לכל משפחה אחוזת קבר לפני עצמם אשר כל קרובי משפחה אחת מונחים ביחד אבל לנוח עם התערובות שאינם ממשפחתו לא נייח לאדם כי אין זה אחוזת קבר למשפחתו ובירושלמי במ"ק אשר אמרו אין מפנין וכו' ובתוך שלו אפי' מדירה נאה לכעורה שמחה לאדם שהוא דר בתוך שלו עכ"ל היינו אפי' אם שוכר שם דירה כיון שהוא בחצר אשר אבותיו וקרוביו דרים שם מותר לפנותו לשם כי שמחה לאדם לדור בתוך משפחתו ואח"כ הביא הירושלמי שה"ה לאחר מיתה מותר לפנות מן קבר לקבר לתוך שלו היינו לשכוב בקברות משפחתו שנייח לאדם אצל אבותיו כשם שאדם מתענג להיות דר בתוך חצר משפחתו כן נייח לאדם לשכוב בתוך קברות אבותיו ומשפחתו אפי' אם הקבר אינו שלו רק שלא ישכב בין קברים אחרים ולכן לא הי' במדבר קפידה אם הקברים שלהם וכן בשרה אין נ"מ אם הקרקע שלה רק שלא תקבר בין זרים וכן בב"ב אין קפידה רק אם יחזור השדה יקברו שם זרים אבל אם הגבעה של פנחס ויקברו שם קרובים אין קפידה שיהי' הקרקע של אלעזר וזה שדייקו נמצא הצדיק קבור בקבר שאינו שלו כי יהי' בית הקברות לאותו בעל השדה ולמשפחתו כנלענ"ד בעזה"י לאמת ולכן בדורות אחרונים שנקברים כל בני ישראל הדרים ביחד ולא נמצא בית הקברות משפחות א"כ אין קפידה לקנות קבר בחיי האדם ולכן לא קפדי הצדיקים לקנות להם מקום קבר בחייהם ודוק. לכן בנידן הנשאל אשר ר' פנחס ז"ל הנ"ל אין לו בעירו עיר פוטנאק לא אב ואם ולא אח ולא אחות בבהק"ב דשם כי אם אשתו ראשונה אשר נקברת שם והוא לקח אשה שניה א"כ כבר נפסק השארות ג"כ ועיין דוגמא גיטין בסוגיא דחוץ אפי' באשה נשואים שנית מפקיעים יעו"ש ק"ו באיש אשר לקח אשה שניה ועי' בח"מ הל' עדות סי' ל"ז) אם כן אין שם אבות ולא משפחה הגם שהי' בן חברה ויש לו חלק בקרקע בעבור זה אין קפידה מה לי שנקבר בפוטנאק עם מי שאינו קרוביו או באורשא ואין מפנין מקבר לקבר ובפרט שלא צוה להוליכו לעירו וגם גילה דעתו שנתן לח"ק שני מאות הגם שאין ראי' שנתן בעד קברו עכ"פ לולא כן מהכ"ת צוה לתת לח"ק הי' לו לעשות שם קרן קיימת לנשמתו אשר תצא שם על כן אסור לפנותו מקברו וינוחו עצמותיו שם בשלום וחפשתי באוצרות התשובות של אדמ"ו חת"ס ז"ל ומצאתי ביו"ד סי' של"א שנתקשה על הגמ' בב"ב מאי הי' לו לפנחס לעשות אם אין לו קרקע עולם ותי' שא"כ למה סיפר הקרא כלל אם אין בו שבח לצדיק יעו"ש ולפמ"ש למעלה נראה מדברי רשב"ם שלא הי' קברו כלל וגם החזיק אדמ"ו ז"ל שצריך להיות הצדיק קברו בשלו שכתב וז"ל דנייח לצדיק להיות קבור בשל עצמו ולא בקרקע שאולה עכ"ל הגם דבסוף הביא ראי' שעכ"פ הקרובים יקנו מקום לקרובם המת כמו שהקפיד אברהם שלא לקבור שרה עד שקנה המערה אבל שנאמר שחפץ להיות קבור בשל עצמו לא הבנתי איך יש להמת קנין ודוק. וראה זה מצאתי אחרי כותבי זאת באדמ"ו אמרי א"ש יו"ד סי' קכ"א בד"ה ואולם שכתב בסוף אחרי אשר דקדק שהי' לירושלמי לומר ולמקום אבותיו מותר למה אמרו אצל אבותיו וכתב וז"ל מזה נראה הי' בימיהם שהי' להם קברות מיוחד לכל משפחה ושלו ושל אבותיו לעולם הי' ביחד משא"כ עתה שיש קברות סתם לא מקרי מיוחד לשלו ולשל אבותיו ואחרי כו' הקפידו ואמרו בפירוש דאין מפנין רק מפני המוזכרין שם בסי' שס"ז אין לנו אלא כענין המוזכרים דהיינו בה"ק המיוחד למשפחתו לאו כעת כשמו כ"ה בפי הבריות בית עלמין עכ"ל אודה ד' שזכיתי לכוונת אדמ"ו ז"ל דקפידה להניח בבית הקברות משפחתו ולא לשכב בתוך קברות אחרים אשר הם זרים עמו הרי לדינא כתוב כמו שבארתי. ואכתי צריך לבאר אשר העיר כבוד מעלתו נ"י יען כי אנשים קרוביו ואוהביו אשר נסעו לבקרו אמרו מיד שיוציאו משם וגם הח"ק שלחו טעלעגראם רק לא בא לידם עד אחר הקבורה ומדמה לזה כמו שהעיר אדמ"ו חת"ס ז"ל חלק השישי סי' ל"ז נ"ל הלא כבר ביאר אדמ"ו ז"ל שם שדבר זה מהני או אם האיש אשר מוטל עליו לקברו או במי שקנה הקרקע יעו"ש וא"כ הלא גיסו מאשתו ראשונה עליו בודאי אין מוטל לקברו ולא מהני תנאי אם הי' מתנה חותנו כעת הי' אפשר לצדד דמצינו דחמיו נקרא אב עיין בש"ע יו"ד סי' ר"מ סעיף כ"ד דמחוייב אדם בכבוד חמיו דדוד קרא לשאול אבי וכן מצינו ששאול קרא לדוד בני קוליך זה בני דוד אבל הלא חמיו לא התנה וגיסו הנ"ל אין מחויב לקברו לא מהני תנאי ואם נאמר שגיסו הנ"ל קנה המקום ג"כ לא מהני דשאינו בנידן החת"ס סופר שהרב הגאון ר' נפתלי ז"ל הי' בן המנוח של רבן של ישראל הגאון מהר"ם בנעטה ז"ל הוא היורש דאורייתא רכוש של המנוח הוא של בניו א"כ הקרקע שלו הי' ויוכל להתנות תנאי בקרקע אבל כאן הגם אם קנה הקרקע מח"ק דשם הלא קנה ממעות ר' פנחס ז"ל ואולי לקחו המאתים ממעות אשר הניח המנוח בעד הקבר ואין כאן קונה מקום ע"י גיסו הנ"ל וא"כ איך יוכל הוא להתנות תנאו בקבורתו וגם לא התנה בשעה שהניחו להמת בקברו ודוק. סוף דבר לא אדע היתר כלל לפנותו מקברו אשר נקבר בקהילה ישינה ולהביאו לעירו עיר פוטנאק עין בעין נראה כי לאתר ההוא הי' רגליו מביאים אותו וינוח על משכבו וילך נכוחו שיעמוד לקץ הימין לגורלו אמן בלע המות לנצח ונעלה לציון לראות בבנין ירושלים עיר ד' שמה אשר עתיד הקב"ה לבנותה אמן ואמן הדש"ת. וראיתי לאדמ"ו חת"ס ח"ו סי' ל"ח שהב"ד השואלים הביאו בשם הגאון מווילנא ז"ל ראי' ממכות דף י"א ומרמב"ם פ"ו מהל' רוצח שמפנים עצמות הרוצח שנקבר וכה"ג מת אח"כ יעו"ש ואדמ"ו ז"ל באות ג' העיר למה הביא בש"ע מירושלמי ולא מגמ' ממכות הנ"ל וכתב וז"ל מכל מקום התם איכא למימר הואיל ונקבר מתחילה על מנת לפנותו לכשימות כה"ג דודאי מוכח שם דערב לאדם לנוח אצל אבותיו דאל"ה לא הי' קוברים מעיקרא על מנת לפנותו אלא ע"כ משום שנוח לו לנוח אצל אבותיו אבל אינו מוכח שמטעם זה לחוד בלא תנאי שיהי' מותר לפנותו עכ"ל (בנקל נ"ל יש הבדל בין לפנות עצמות ובין לפנות עצמות עם הבשר דכתיב אך בשרו עליו נכאת ולמדו מירושלמי בכל אופן מותר לפנות). ולדעתי לחדש דבר בעזה"י הנה בפ' מסעי פסוק כ"ה כתיב "והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדול" ובמכות דף י"ב אמר ר"א ערי מקלט לא נתנו לקבורה דכתיב ומגרשיהם יהי' לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם לחיים נתנו ולא לקבורה וישב שמה שם תהיה דירתו שם תהי' מיתתו שם תהי' קבורתו רוצח שאני דגלי רחמנא וכן פסק הרמב"ם פ"ז מהל' רוצח הל' ד' יעו"ש וא"כ מהך פסוק דכתיב שמה כתיב וישב בה עד מות הכהן הגדול א"כ לאחר מיתת כהן הגדול יש חיוב על הב"ד להוציא עצמותיו משם כי לחיים נתנה ולא לקבורה ולהשים עצמותיו אל קברי אבותיו כי או אפשר להניחו בערי מקלט ורמב"ם שם הל' ג' כתב וז"ל רוצח שנגמר דינו להגלותו ומת קודם שיגלה מוליכין עצמותיו לשם ורוצח שמת בעיר מקלטו קוברים אותו שם ובעת שימות הכהן הגדול מוליכין עצמות הרוצח משם לקברי אבותיו עכ"ל הרי שלא כתב מותר להוליך עצמות רוצח אלא כתב מוליכין עצמות רוצח כמו שכתבו ברישא אם מת קודם שיגלה מוליכין עצמותיו לשם כך כתב בסיפא מוליכין עצמות רוצח משמע בשניהם החיוב על הב"ד וא"כ ממילא אין כאן ראיה כלל דשאני התם דמתחילה קברו עד מות כהן הגדול דאח"כ אין עיר מקלט מקום לקבורה וממילא מוליכין אותו אצל אבותיו אבל מנ"ל במת אשר יוכל להיות נשאר במקומו "ישנתי אז ינוח לי" כתיב מנ"ל שמותר לפנותו משם שאינו אצל אבותיו והביאו מירושלמי דלא מיירי במי שנקבר בעיר מקלט ופלא בעיני על הגאון מווילנא איך מביא משם ראיה לדין ש"ע וגם על אדמ"ו ז"ל פלא שכתב שלולא שנייח לאדם לשכוב אצל אבותיו לא היה קוברים אותו על מנת לפנותו ולדעתי בהיפך דכתיב ישוב אל ארץ אחוזתו דאין הב"ד רשאי להניחם שם מיד שמת כהן גדול נגמרה כפרתו א"כ לחייתם נתנו ודוק (עיין ברמב"ם בהל' בית הבחירה פ"ז הל' י"ג וז"ל רצו בני העיר להוציא הקבר מן המדינה מפנין אותו עכ"ל ואין פנאי כעת) ועיין בהלכות אבות הטומאה פרק ח' ופרק ט' ועיין בתויו"ט פ"ב דכלים ובשו"ע יו"ד סי' שס"ג ואין לי כעת פנאי לחקור. עוד ראיתי באות א' שם בד"ה אך שאדמ"ו מתמיה על דברי מ"ל פי"א משמיטה אשר חקר לפי דברי ירושלמי דאין רשות ללוקח לשנות בקרקע ביובל א"כ איך חקר הגמ' בב"ב דף קי"ב דלמא פנחס מזבן זבין ודחה המ"ל דלמא המוכר נתן רשות לפנחס שיקבור אביו שם והתפלא אדמ"ו ז"ל וכתב וז"ל ודבריו וצע"ג אי ס"ד אסור לשנותו וצריך להחזיר הקרקע לבעלים כמות שהי' א"כ אם יתנו לו הבעלים רשות הוה מוכר לצמיתות וכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות עכ"ל ודבר זה פלא בעיני הלא לירושלמי אין המוכר מוכר ללוקח רק הפירות אבל גוף הקרקע נשאר למוכר ולכן אסור ללוקח לחפור בו אבל בודאי המוכר יכול לשנות קרקעו וגם יכול כל אדם בארץ ישראל לעשות משדה ירושתו מקום קברות כי כל אדם יכול לעשות בשלו מה שירצה א"כ אם המוכר נתן רשות לפנחס לקבור אביו בשדה הוה כאילו המוכר קבר את אלעזר דהא הקרקע נשאר שלו ויוכל לעשות משדהו בהק"ב ואיך שייך לומר דמכר לצמיתות הלא בעל השדה קבר לאלעזר בתוך שדהו בקרקעו שלא מכר מעולם ואעתיק לשון מ"ל שכתב וז"ל דאפשר שהי' ברשות בעל השדה שיכול לעשותו בית הקברות עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו ודעת אדמ"ו ז"ל פלא בעיני כעת וברצות ד' במקום אחר אבאר עוד הערות בענין זה וקצרתי כעת. וקבלתי מכתב מהרב הנ"ל שגם רבנים מפורסמים הסכימו שאסור לפנותו ועטר גם פלפול מעט ואין עת האסף פה ויקוים מהרה יחיה מתיך אמן:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה