אור ברסלב
שות מחנה חיים ג › סימן נא

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ג · סימן נא

סימן נ

שלום רב לגבר חכם בעז של תורה עיניו על אפיקי הורים ומורים ה"ה המאור הגדול לממשלת התורה הרב ר' יחיאל מיכל קליין נ"י אב"ד דק"ק סאקאס והגליל יע"א. אחד"ש קבלתי מכתבו עש"ק ואתמול ביום א' אחזתי להסתכל בו וראיתי כי דרך למודו הלך יפה כי שקל בפלס מאזני שכל ודעת אבל להלכה אין אני מסכים עמו נהפוך הוא חלילה לו לשלוח יד לחדש דבר כחכז"ל אמור לחכמה אחותי את דברי הדש"ת. שאלה אירע שלא הי' בכפר אחד מנין עשר אנשים בבהכ"נ ביום א' דחנוכה העבר וביום ב' דחנוכה הי' עשרה והתפללתם כדת וכאשר בא לקרוא בס"ת אמר מעלתו נ"י שיתחיל מן ויהי ביום כלות משה דאל"כ לא יהי' שומעים בחנוכה כל פרשת נשיאים והאיש העומד אצל ס"ת הוא בן תורה אמר שלא נכון לעשות כן כי עבר זמנו בטל קרבנו וביטל מעלתו נ"י רצונו כי לא הי' הדבר ברור לו ולא חפץ שיהי' ח"ו כמחלוקה ומריבה בבה"כ אבל יען אחרי שובו לביתו נראה לו הדבר ברור כאשר העריך טעמו ונמוקו ויתבאר בקיצור בתוך התשובה וביקש ממני לגלות דעתי אם אסכים עמו לקבוע כן להלכה כי הדבר שכיח בכל שנה במקומות אשר אנשים בה מעט ויפרסם הדבר ואם לא אסכים אז יאמר ברם דברים שאמרתי וכו' על כן ביקש דברי מהרה. תשובה ראיתי מכתבו אשר העריך בשפתי נועם ואמרי רבנן בטעמא אשר טען נגד דברי הבן תורה אבל באמת לא יעשה כן רק יתחיל לקרות ביום השני כאשר אבאר בעזה"י. הנה אכתב בקוצר אמרים דברי מעלתו נ"י אשר האריך במאוד תוכן דבריו הוא כך קריאת התורה הוא בג' שונים (א) קריאת התורה מה שאנו קורין למפטיר במועדים קרבן מוספי יום א' בר"ח רביעי קרבן חודש וכדומה שיהי' שולם פרים שפתינו כמאמר חכז"ל סוף מגילה דף ל"א על פסוק קחה לי עגלה משולשת יעו"ש (ב) מה שאנו קורין בכל מועדים בס"ת הראשון ללקט בתורה מה שמדבר בענין יו"ט ההוא מה שראוים לפסח או לשבועות או לסוכות או ר"ה ויוכ"פ ופורים שאין בזה שילם פרים שפתינו רק שמדבר מענין יו"ט וימים קדושים דבר יום ביומו וכדומה (ג) מה שתקנו חכז"ל לקרוא בס"ת בכל שבת סדרה אחת או בשני וחמשי בכל שבוע שהוא שלא ילכו ג' ימים בלא תורה אבל אין בו משום נשלמה פרים שפתינו או לדבר מענינו של קדושת ומעלת היום רק כדי שישמעו ברבים תורת ד' תמימה ובקריאת ס"ת על פנים א' או פנים ב' שייך הדין עבר זמנו בטל קרבנו אבל בקריאת מפנים הג' לא שייך עבר זמנו בטל קרבנו כמבואר בד"מ סי' קל"ה ס"ק ב' יעו"ש וחקר מעלתו נ"י דקריאת נשיאים בחנוכה הוא דחכז"ל רצו להשוות חנוכה ליו"ט שיהי' קריאת התורה ובררו ג"כ לקרוא פ' נשיאים מטעם שהוא שייכת עכ"פ מענין היום קצת אבל מאי שייכת לקרבנות נשיאים לגוף נס חנוכה ובאמת אין שייך כאן הבדל בין יום ראשון או שני רק הכלל שיהי' קריאת נשיאים בחנוכה אבל אין קפידה איזה נשיא א"כ יוכל להשלים כמו אם חסרו צבור לקרות סדרה בשבת עיין סי' קל"ה והוסיף עוד אפי' בטל קריאת ס"ת ז' ימים חנוכה נקרא הכל ביום אחרון והאריך להשיג על הפר"ח שהשיג על הרשב"א וכנה"ג שהתירו לקרות לכהן רק עד ואני אברכם והפר"ח צעק עליהם דהוה ח"ו ברכה לבטלה ומעלתו נ"י אומר נהפוך הוא העיקר הוא קריאת התורה בחנוכה אבל אין קפידא דווקא בפ' נשיאים רק מהיות טוב תקנו לשמוע פ' נשיאים ודי אם נקרא אח"כ ללוי או לישראל וראי' דהא ביום אחרון קורין יתר נשיאים עד לבסוף עכ"ד בקיצור ואני אוסיף לפי דבריו מי שצריך ליסע על הים ויודע שלא ישמע עוד קריאת התורה יהי' מותר כמעט חייב לקרוא ביום הראשון כל הנשיאים כי אין קפידה כל כך על קריאת נשיא ונשיא דבר יום ביומו נשיא ראשון ביום א' דחנוכה כמו שנרמז במכתבו אפי' קורא ביום שני נשיא רביעי אין בו ברכה לבטלה. ועתה באתי לברר בעזה"י מדוע אין אני מסכים עמו להלכה מכמה טעמים ואחזק אשר הי' מורגל בפי אדמ"ו הגאון חת"ס ז"ל חדש אסור מן התורה וגם אמר "עושה חדשות בעל מלחמות" מי שחפץ לחדש חדשות פועל מלחמות כי באמת כלל גדול שב ואל תעשה עדיף תמול אנחנו ואנחנו לא נדע מה לעשות הנח להם לישראל כאשר הורגלו שלחו מתם אל תשנו מנהג אבותיכם המון ישראל נראים כנשואות והמה נושאים את נושאיו זה כלל גדול. ואקדים ימי חנוכה המה שמונה ימים על זכרון הנס אשר נעשה בימים ההם וכל יום ויום הוה נס בפני עצמו שהרי נעשה נס בשמן בכל יום כהנך ג' תירוצים בב"י סי' תר"ע בכל אופן כל יום נס בפני עצמו דהא מברכים בכל לילה ברכת שעשה נסים וכן רוב ניסים אשר נעשו בימים ההם במלחמות גדולות הוה כל יום ויום נס לעצמו ונראה מי שהי' קטן עד אמצע ימי חנוכה ויום ד' דחנוכה נעשה בר מצוה אשר הי' פטור להדליק בד' לילות ראשונים שלא צריך לחזור על פתחים וליטול צדקה או למכור כסותו בעבור קיום נר חנוכה הגם דמברכים אשר קדשנו ואמרו בגמ' מלא תסור מדבריהם מברכים על הדלקת נר חנוכה עיין שבת דף כ"ג אבל הלא הקטן אינו מצווה על כל מצות עשה ול"ת של תורה א"כ בודאי הוא אינו מחויב בהדלקת נר חנוכה חוץ אם יש לו אב שיש מצות חינוך על אביו אבל ביתום דליכא מצות חינוך א"כ הוא פעור לגמרי הגם אם חפץ להדליק ולברך אין מוחין בידו דהא לא מצווה ג"כ על לא תשא היא ברכה לבטלה והב"ד אין מצווין למחות בידו דהא כשיגדל יהי' מחויב לברך ומהכ"ת ימחה הב"ד לו לברך בקטנותו כמו אם יתום לוקח אתרוג דמברך ואין מוחין בידו אבל עכ"פ אין הקטן מחויב למכור כסותו אבל משעה שיגדל ביום ד' דחנוכה צריך למכור כסותו כדי להשיג נר חנוכה יען דכל יום ויום הוה חיוב מצוה בפני עצמו ובא עליו החיוב להדליק נר חנוכה ביום חמישי ולהלאה הגם דבאבילות ובהבדלה פטור אם נתגדל אחר שבת או אם נתגדל בתוך ימי אבילות עיין ט"ז יו"ד סי' שצ"ו בנעימות דבריו ובאחרונים אבל לא העיר אחד דין זה בחנוכה יען דכל יום ויום הוה נס לפני עצמו ותיקנו חכמים מצוה על כל יום ויום לפני עצמו ונתחייב משהגדיל על נס היום שבא עליו ומברך וצונו כי על כל יום ויום יש ציווי מחכמים להדליק ולברך כנלע"ד. וראיה לזה דכל יום ויום דהוה נס בפני עצמו כך תקנו חכמים לנו להדליק בכל יום ויום על הנס שנעשה בו דהא אם הי' רק מצוה אחת א"כ גדול שלא הדליק בלילה ראשונה יהי' מעוות שלא יוכל לתקן דאי אפשר לו להדליק שמונה ימים יחד או אם הי' אונן לילה ראשונה לא ידליק עוד או אם הי' אפי' אנוס עכ"פ איך יברך בשאר לילות ואפילו אם נאמר אנוס שאני דהי' בר חיוב עיין נקה"כ יו"ד סי' שמ"א על הט"ז ס"ק ה' עכ"פ נחקור במי שהי' ערוד במצוה דפטור מן הדין הכי נימא דלא ידליק בשאר לילות זה אינו דהא מפורש יוצא בש"ע סי' תרע"ב סעיף ב' שכתב המחבר וז"ל ואם עבר כל הלילה ולא הדליק אין לו תשלומים הגה ובלילות אחרות ידליק כמו שאר בני אדם אעפ"י שלא הדליק בראשונה עכ"ל ועיין בב"י בשם רוקח ורשב"א הרי דבכל אופן דלא הדליק מדליק בשאר לילות וגם מדליק כשאר בני אדם היינו אם לא הדליק בלילה ראשונה אעפ"כ מדליק בליל ב' שני נרות יען וביען דכל יום הוה נס בפני עצמו וצריך להדליק על נס יום שני וליתן סימן למהדרין להראות שאותו יום בימים ההם הי' יום שני שהפליא ד' לעשות נס ומצאתי להגאון ר"א מווילנא בש"ע שכתב שם בס"ק ח' וז"ל ואם עבר כמ"ש בפ"ב דסוכה ועוד אר"א מי שלא וכו' וחכ"א אין וכו' עכ"ל ובסק"ט כתב וז"ל ובלילות אחרות כמ"ש עושין סוכה בחש"מ וכו' וכן כאן דכל לילה נס בפני עצמו כמ"ש שם ניסא בכל יומא איתא ולא דמי לספירה דכתוב תמימות עכ"ל הרי מבואר דכל יום הוה נס בפני עצמו ופנים חדשות. ולפ"ז דכל יום ויום הוה נס וחיוב לפני עצמו מי שנעשה אונן ח"ו בליל ראשון פטור מלהדליק דהא לא יודחה בשאר ימים עיין בנב"י ח"ר א"ח סי' כ"ז דחידש אם יודחה גם על מצוה שאח"כ אין אנינות פוטר אותו וזה הטעם בנשואים וה"ה לספירת עומר יעו"ש וא"כ אי הוה חנוכה מצוה אחת הי' מותר לו להדליק אבל כיון שהדין אם לא הדליק לילה אחת מחויב להדליק בשאר לילות א"כ אונן פטור בלילה הגם דחביבה מצוה בשעתא ועיין במג"א סי' תרצ"ז במגילה ודוק. וכן נ"ל למי שהזדמן לעשות מצוה לערב יום א' דחנוכה ואם יתחיל בזה לא יוכל להדליק ליל ב' אעפ"כ מחויב להתחיל מצוה שבא לפניו עיין רשב"א בחדושיו סוכות דף כ"ה הגם שע"כ יתבטל אח"כ מחמורה צריך להתחיל בהקל דהשניה אינו חל עליו וכאשר תבוא עליו יהי' עוסק במצוה פטור ממצוה הבא דאל"כ קרא למה לי יעו"ש כי מתוק וה"ה בחנוכה הגם שמצוה שבא עכשיו היא מצוה דרבנן שאין בה פירסום נס ויתבטל מהדלקת חנוכה שהוא פירסום נס אעפ"כ מחויב לעשות מצוה ראשונה דליל שני הוה מצוה בפני עצמה על נס בפני עצמו ולא חלה עליו עדיין מצות הדלקה ליל שני ומחויב לעשות מצוה שבא לידו וכאשר יבוא מצות הדלקת שניה יהי' עוסק במצוה פטור ממצוה ודוק (והגם על קו' רשב"א יש לי תירוץ דאשמעי' דצריך לעסוק במצות שעה הגם שעי"כ יתבטל במצוה נמשכת אעפ"כ פטור ואין כאן מקומו). ועתה נחקור בעזה"י בטעם קריאת התורה בחנוכה בפרשת נשיאים מלבד הטעמים הידועים מובא ביתר שאת בבאורי הגאון מווילנא דברי ילקוט מלכים סי' קפ"ד דברי פסיקתא יען דכ"ה כסליו נגמר המשכן והקב"ה רצה להקימו בירח שנולד יצחק ומעתה הפסיד כסליו שנגמרה בו מלאכה אמר הקב"ה עלי לשלם ומה שלם לו הקב"ה חנוכת חשמונאים עכ"ל והוא כמו שמצינו קרש שזכה בצפון אסור לשנות ממקומו ה"ה אם חודש זכה להיות בו חנוכת משכן ד' זכה בו על כן הבטיח הקב"ה שיהיה חנוכת הבית המקדש ע"י חשמונאים בכ"ה בכסליו וא"כ אלו הי' הקמת המשכן בכ"ה בכסליו הי' אותן ימים זוכים בהקרבת נשיאים קבעו קריאת התורה של פ' נשיאים באותן ימים סוף כסליו ותחילת טבת להשלים בו נשלמה פרים שפתינו שיהי' כאלו הקריבו הנשיאים בימים ההם כדי להשלים לכסליו וטבת מה שנוטל מהם אז מהוד והדר ותיקונים גדולים אשר הותר בקרבן נשיאים ג' דברים שיחיד יביא קטורת ויחיד יביא חטאת על לא נודע לו חטאתו ויחיד יקרב בשבת עיין רבה פ' נשא פ' י"ג על פסוק אכלתי יערי עם דבשי יעו"ש א"כ עיקר חיוב קריאת חנוכה דווקא בפ' נשיאים לשלם החוב מן אז ומני קדם והבן. ואוסיף עוד דעיקר חיוב קריאת ס"ת בחנוכה דווקא פ' נשיאים והוא דהלא נודע מרוב ניסים ונפלאות שנעשה אז עד כי חדל לספור כי הפליא הקב"ה לעשות פלאים גדולים כאשר נזכר בעל הניסים "מסרת גבורים ביד חלשים" הכי לא הי' די שיפלו גבורים ביד גבורים אלא הפליא ד' להראות שהגבורים יפלו ביד חלשים שכל עין הרואה יאמר שהוא פלאי פלאים "ורבים ביד מעטים" העושה גדולות עד אין חקר הראה שרבים לא יפלו ביד רבים מישראל אלא דווקא רבים יפלו ביד מעטים להכיר ולומר ד' נלחם להם לישראל "וטמאים ביד טהורים" השגיח הקב"ה שהטמאים לנפש יפלו דווקא ביד טהורי נשמות המה הקדושים לראות איך התגבר הקדושה על הטומאה "ורשעים ביד צדיקים" צמצם הקב"ה בעין ד' על יריאיו שלא יפלו יחדיו רשעים רע לשמים ולבריות רק ביד צדיקים אשר יודע צדיק נפש בהמתו צדיק מעיקרו משמע צדיק באמונתו יחיה "וזדים ביד עוסקי תורתיך" אותן הזדים המחרפים ומגדפים למרוד בד' יפלו דווקא ביד לומדי ועוסקי תורה אשר מקימים התורה וכל הרואה כאלה יאמר כי לך עשית שם הגדול והקדוש כי ברוב ניסים בתוך ניסים נפעל שם גדול וקדוש לדעת מי כמוך באלים ד' וגם לעמך עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה אבל מראשית הקדים רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם להיות הכל במשקל הזהב קולע אל השערה ולא יחטא פלא פלאי פלאים במאוד והארכתי פ"א בדרשה להראות כמה עמוקה תפילת על הניסים שהוזכרה כאן ה' ידות כי בכל יד יש ה' אצבעות אשר רמזו חכז"ל בפ' בשלח על כי יד על כס ד' בשם פרקי דר"א וכאן הי' ה' ידות להורות כי עלה הנס בכל העולמות "כי לך עשית שם גדול וקדוש בעולמך" כמו שאמר דוד לך ד' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד הם חמשה ותוכן הבנה מבואר בספרים והכלל אין פה ולשון אשר ימלל גבורת ד' ולספר רוב ניסים ופלאים אשר נעשו בימים ההם בזמן הזה. וכאשר נחקור על מי ועל מה נעשה אז רוב ניסים ונפלאות אשר לא נהיתה כמוהו שלא נטבע השונא בים ולא נפלו עליו אבני אלגביש ולא יצא מלאך להרגם רק כל הניסים נראים ונגלים נעשו בידי כהנים והצדיקים וקדושים מה הוא זה ועל מה זה. אך המעיין במדרשים רבה וילקוט ותנחומא ויתר מדרשים יתבונן על הסודות גדולות ונוראות על המחשבות דבוקות וקדושות על רעיונות מופלאות ועמוקות על פרישות ונזירות ועל מסירות הנפשות ונשמות אשר כל נשיא ונשיא הפליא בלבו בנסתר בקרבנו עד שזכה לראות עד סוף כל הדורות והביאו את עצמם בהצנע לכת לחנך את המשכן להיות מדור לשכינה לשכון כבוד בארצינו שיתהלך ד' בתוך רבבות אלפי ישראל ולהוליך אותם קוממיות בקומה זקופה ולא היו יראים מכל אדם לא יפלא שהותר אצלם ג' דברים להביא קטורת וחטאת ולהקריב בשבת כי כל אחד הי' כל העולם כולו כדי לו צדיק יסוד עולם והמה פעלו שד' לחם מלחמות ד' כנגד סיחון ועוג וכל מלכי כנען כי לא נפל דבר ארצה ע"י מחשבותיהם ויחודיהם אשר יגרם ח"ו לעצור ביד ד' שלא יהיה מוראם וחיתתם על כל חיות הארץ המה האומות שנמשלו כחיות וכל מהלכי טבע נמקו ונעשה טבע שנית כל שתה תחת רגליו וכאשר הגיע ימי כ"ה כסליו וטבת אשר חפץ הקב"ה לשלם חובו אשר זכה כסליו וטבת אלו הוקם המשכן אז הוצרך לשלם ג"כ הרוב ניסים ונפלאות אשר הי' פעלו הנשיאים על ימים האלו אילו הקריבו בימים ההם קרבנם ולכן לא יפלא עוד מכל אשר נעשה ביד החשמונאים והבן. ועל כן העמיקו אשר תקנו לקרוא בתורה פרשת נשיאים כי הם המה אשר פעלו לנס חנוכה בימי חשמונאים וכאשר פעלו על ימים האלה בימי חשמונאים כן הוקבעו הימים להיות זכרון הנשיאים תמיד חקוק כחכז"ל יום שנפקדה שרה נשאר לדורות וא"כ אפוא כל יום זוכה בנשיא שלו בכל דעותיו ומחשבותיו ודבקותיו ובכל תיקונו אשר הכין ופעל לפי שבטו ומקור נשמתו וכן הוא לדורות עולמים הבן. ובזה יובן למה נעשה נס חדש בכל יום ולמה צוה שיהי' הדלקת נר חנוכה בכל יום לפני עצמו כי כל נשיא פעל על יומו כפי קדושתו ועל כן המהדרין מוסיפין נר להראות שלא הקריבו לנשיאים כולם מטעם אחד ומחשבה אחת רק כל אחד הוסיף במחשבות ודיעות וכן קבלו כל ישראל להיות מהדרין ועל כן כל יומו זוכה שיתחילו לקרוא בנשיא שלו כי הוא מקורו ומחשבו לעורר מעשיו ופעולותיו ביום הזה בימים ההם והבן. ופן ואולי יאמר מעלתו נ"י מאין לי כל אלה שיהי' זה טעם שקריאת נשיאים יהי' מוגבל מרבותינו ז"ל להיות קוראים אותם יום ביומו הגם שהעד לעצמו הוא האמת בכל זאת אמרתי לחזק בריחי שערים אשר פתחתי. עיין בטוא"ח סי' תרפ"ג שכתב וז"ל כל ימי חנוכה גומרין ההלל עכ"ל וכתב בב"י וז"ל בפ"ב דערכין מימרא דר"י משום רשב"ץ וכתב בשבולי לקט שהטעם משום דחלוק בנרותיו כל יום חלוק משלפניו הרי הוא כחג שחלק בקרבנותיו ועוד טעם אחר לפי שהנס נתחדש בכל יום ועוד שהרי קוראין בנשיאים וכל יום נשיא שלו חלוק משל חבירו א"כ כל נשיא צריך לגמור ההלל על קרבנותיו ואין ראוי' לחדש קריאה בלא קריאת ההלל עכ"ל הרי בטעם אחרון גילה טעם כעיקר מה דגומרין ההלל בכל יום הוא מטעם דנשיא צריך לגמור ההלל על קרבנותיו הרי עין בעין נראה שהעיקר תיקון הקריאה היה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום כאלו יעמדו נשיאים ויקריבום קרבנותיהם וצריך כל נשיא לאמור ההלל על קרבנותיו ופשיטא א"כ צדקו דברי פר"ח סי' תרפ"ד שחושש על ברכה לבעלה אם לא קרא לכהן מהנשיא וגם מוכח דצריך דווקא לקרות נשיא ראשון ביום ראשון ונשיא שני ביום שני דחנוכה עד גמירא ודוק וגם לפי הטעם שהנס נתחדש בכל יום הוא רמז כמו בקרבנות נשיאים הגם שהקריבו קרבנם שוה בשוה איש איש כרעהו לא פחות ולא יותר בכל זאת נתחדש בכל נשיא בקרבנו כאלו לא הוקרב קרבן כזה מעולם שתכלית הקרבן הי' בפנים חדשות א"כ אותו קרבן שהי' אתמול נתחדש היום וכן הי' בנס חנוכה מלבד שהי' נס בכל יום אלא נתחדש אותו נס דאתמול ועיין בב"י סי' תר"ע למה מדליקין שמונה ימים הלא הי' פך שמן על יום אחד ותי' ג' פנים ובכל אופן נתחדש אותו נס בכל יום ולכן לא כתב שבולי לקט נס בכל יומא הוה עיין גמ' שבת אלא כתב שהנס נתחדש אותו נס נתחדש בכל יום וא"כ מבואר שנתקן קריאת נשיאים דווקא להיות נזכר בו נס חנוכה והבן ולטעם הראשון דנרות חנוכה חלוק כל יום מחבירו הרי הוא כחג שחלוק בקרבנותיו הרי הנרות המה כקרבנות החג ולא לחנם אמרו בגמ' נר חנוכה שהניחו למעלה מכ' אמה פסול כסוכה הרי שיש שייכות לחנוכה וגם מדפליגי למהדרין אי להדליק לילה ראשון שמונה ולמעט אח"כ כקרבנות החג או מעלין בקודש הכל נרמז בקרבן הנשיאים שמלכות בית דוד הי' ט"ו מלאים וט"ו חסירים וגם נרמז שח' דורות עמד בית חשמונאי במלכות שהוא נר "ערכתי נר למשיחי" ונעקרו ר"ל על כי לקחו גם המלכות והתורה אמרה אחרי פ' מלוכה לא יהי' לכהנים חלק ודרשו בספרי שלא יהי' מלוכה ביד כהנים ועיין בנמוקי רמב"ן פ' ויחי ועיין ברבה נשא פ' י"ד אלה שני בני יצהר אהרן ודוד זה מבקש כהונתו וזה מבקש מלכותו ומה נפלא שנעשה נס ח' ימים בנרות ע"י חשמונאים להראות על ח' דורות לבד וכדומה א"כ מבואר באר היטב שהשווה הנרות עם קרבנות החג שכ' השבולי לקט הרי הוא כחג שחלוק בקרבנותיו וממילא יובן שבמכווין חיוב הקריאה בס"ת דווקא בפרשת נשיאים נשיא ליום נשיא ליום כי הימים נזכרים ונעשים בקרבנות נשיאים והבין על כן פשיטא מי שקורא ביום השלישי של יום רביעי הוה ברכה לבטלה והכלל כל יום יש לו קריאת נשיא וחלילה לקרוא כאות נפשו. וראיתי בדברי מעלתו נ"י שכתב ועוד אני אוסיף שאם אירע שטעה ביום אחד מימי חנוכה ודלגו בעת קריאה לנשיא אחד או ב' והתחילו לקראות מיום שלאחריו אפשר דלא הוה ברכה לבטלה ושפיר יצאו היום ידי חובת קריאת התורה אחרי כי לדעתי כל הפרשה שייכה לכל יום מימי חנוכה עכ"ל ולפמ"ש נהפוך הוא נשיא ליום נשיא ליום כאשר זכו הנשיאים אז בימי חנוכת המשכן כך זכו אח"כ בכ"ה בכסליו זה אחר זה והוה חייבות הקריאה סדר נשיאים לסדר הימים ודוק. והראני בני הב' האברך החריף ר' יעקב שלום נ"י שבספר כרם שלמה סי' תרפ"ד כתב וז"ל אם טעו וקראו ביום השני של חנוכה נשיא השלישי וכיוצא עלתה להם הקריאה דאין קפידה בימים עיין ברכי יוסף בשם משאת משה וכ"כ בפרמ"ג בסי' ק"מ עכ"ל ועיינתי בפרמ"ג במשבצות זהב סי' ק"מ כתב וז"ל אם קראו ביום א' דחנוכה ביום הרביעי וכדומה שו"ת משאת משה ח"א סי' ו' דעולה דיעבד עכ"ל ועיינתי בברכי יוסף אות ה' בסי' תרפ"ד כתב וז"ל אם טעו וקרו ביום ב' של חנוכה פ' נשיא ג' וכיוצא עלתה להם דאין קפידה בימים וזה פשוט משאת משה ודב"מ עכ"ל הרי הבאתי ג' גדולי עולם משאת משה ופרמ"ג וברכי יוסף כדברי מעלתו נ"י. בכל זאת אני על משמרתי אעמודה אין ספר משאת משה לפני להראות טעמו ונמוקו הכי הביא הפסיקתא הנ"ל לדעת על מה אדני נס חנוכה הוטבעו וראיתי לברכי יוסף סי' תרפ"ד שהביא דברי מהר"ש אלגאזי מי שקורא עם הראשון ברכת כהנים לבד הוה טועה בדבר מצוה דתנן בחנוכה בנשיאים וגם הוה ברכה לבעלה והרב חולק עליו כדבר כנה"ג דיוצא ולא הוה טועה בדבר מצוה וגם ברכה לבטלה לא הוה כדברי תוספות מגילה כ"ג דאין להשגיח בחנוכה כל עיקר וכתב וז"ל דאין כ"כ בקריאת נשיאים בחנוכה וכו' וכתב וז"ל דלקושטא דמילתא הקרביי"ם הללו אין ענינם בחנוכה ואין ראי' מר"ח דלא קרינן מקודם כמ"ש הפר"ח דקריאת נשיאים בחנוכה קלושא טובא עכ"ל. ולפמ"ש נתתי טעם כעיקר דדווקא קריאת נשיאים בחנוכה הוה החיוב דכל נס חנוכה הוה להשלים חיוב חינוך המשכן והקרבת נשיאים והדברים ברורים ואקוה שמקום הניחו לו מן השמים בזה בעזה"י שהעיקר כדברי פר"ח ומהר"ש אלגזי כי הטיבו לראות דעיקר הקריאה בפ' נשיאים ואעתיק דברי רבה פ' י"ג וז"ל מה ראו הנשיאים להקריב קרבנות כענין זה רבנן אומרים אעפ"י שקרבן שוה הקריבו כולם על דברי גדולים הקריבו וכל אחד ואחד הקריבו לדעתו וכו' וסיימו שם וז"ל והיה מסורת ביד שבע יהודה חכמיהם וגדוליהם מן יעקב אבינו כל מה שעתיד לאירע לכל שבט ועד ימות המשיח וכן הי' ביד כל שבט ושבט מסורת כל מה שאירע לו עד ימות משיח מן יעקב אביהם עכ"ל ודרשו שם שנאמר בכל נשיא זה קרבן שראה הקב"ה שלכל אחד מחשבות אשר לא הי' לחבירו אמר הקב"ה בכל קרבן נשיא זה קרבן נחשון זה קרבן נתנאל וכן בכל נשיא ונשיא קילס הקב"ה קרבנו כפי מחשבותיו והבן זה. ועלה עוד בדעתו שיש פנים לומר דווקא אם קרא ביום א' דחנוכה אחד משאר נשיאים יצא יען דברבה על פסוק זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו הקשה הלא לא נגמר עד מלאות שנים עשרה יום וכתב וז"ל אלא בא הכתוב ללמדך שכל השבטים הם שווים וחברים כולם כאחד לפני הקב"ה שהעלה עליהם הכתוב כאלו ביום ראשון הקריבו כולם לקיים מה שנאמר כולך יפה רעיתי ומום אין בך עכ"ל א"כ אם קרא בראשון בשאר נשיאים יצא אך לדעתי גם זה אינו אמת דנשלמה פרים שפתינו דווקא ביום שהי' בא עליו להקריב אלו הי' הועמד המשכן בכ"ה כסליו כנלע"ד בעזה"י. על כן אני אומר ממנ"פ אי אמרי' אין להשגיח על חנוכה כל עיקר נענין הקריאה ועיין ברוקח ובב"י ובט"ז א"כ מהכ"ת לקרות ביום ב' מה שנתחסר ביום א' הא אין להשגיח על הקריאה אפי' ביומו (אם לא הוציאו ס"ת שנית בר"ח) וכ"ש שלא להשלים למחר מה שלא קראו ביום אתמול ואי משגיחין על קריאת חנוכה שנעשה חיוב פ' נשיאים לקרוא אותו בחנוכה א"כ נשיא אחד ליום דבר יום ביומו וצריכין להתחיל ביום ב' מנשיא ב' דעבר זמנו של ראשון בטל קרבנו ואין לומר מה נפסיד אם נתחיל מקודם ולקרוא עוד אחר עבר נשיא ב' לכהן זה אינו דקריאת נשיא מחריב בה דמינה מחריב עיין זבחים דף ג' כנלע"ד. סוף דבר גליתי טפח והוא מעט מזעיר מה שמונח בכח קריאת נשיא ליום וחלילה וחלילה לחדש דבר או לשנות דבר מאשר נהגו מלפנים כי המון בית ישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם דרכם בקודש וכלל גדול אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם הרועים הישנים הביטו על תהליכותוהם של צאן קדשים ואקוה שיהי' שלום עם הבן תורה הגם שלא ידע אלו הדברים אעפ"כ הי' שליח מד' שלא יהי' נקיל לשנות שמעלתו נ"י לא חפץ להרוס אלא לבנות וכוונתו רצוי לפני ד' הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה