שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ג · סימן יט
שאלה באחד שרגיל להדליק בכל שבת נר גדול שיאיר כל הלילה ואירע שבא שכנו הדר עמו בכפר וביקש שנגנב ממנו נרות של שבת שהוא יתן לו נרות ולכל הפחות נר אחד וגם לו אין נרות חוץ אם יחתוך מנרו הארוך ולא יהי' לו נר כל הלילה כדת מה לעשות אם הוא מחויב לבטל קבלתו שיהי' לו נר כל ליל שבת מכמה טעמים או חבירו קודם שיתן לו חלק מנרו הגדול. תשובה הדבר צריך התבוננות לעשות כדת ואשר יתן ד' בפי אותו אשמור לדבר. ואקדים דגוף קבלת האיש להיות נר אחד דולק בביתו כל ליל שבת הוא בכלל הידור מצוה לעונג שבת כמו באורים כבדו את ד' דמצאתי בהלכות קטנות סימן רמ"ז שכתב וז"ל כמה שיעור השמן שיתן בנר של שבת כדי לברך להדליק תשובה דבר שמצותו בלילה כל הלילה מצותו ואם איש עני הוא ישכב באפילתו ולפחות יקח כשיעור סעודה עכ"ל אודה ד' בכל לבבי שכן נהגתי מנעורי להדליק נר אחד שיאיר כל הלילה של שבת שלא למשמש באפילה בליל עונג שבת בכל זאת נ"ל פשוט דאם אין לחבירו נר אפילו על שיעור סעודה יתן מנרו לחבירו שיהיה לכל אחד שיעור סעודה ולא יהיה לו נר כל הלילה עיין מג"א הל' חנוכה שטוב ליתן לחבירו על נר חנוכה והוא לא יהיה מן המהדרים ה"ה כאן טוב לזכות לחבירו בכדי שיעור סעודה וגם לו נא יהי' רק כשיעור סעודה שגם זה בכלל ערבות שקבלו כל ישראל שמי שיוכל לזכות חבירו במצוה שיעזור לו לעשות אותה וזה בכלל מה שאמרו ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה הכוונה מה שנוגע לקיום המצות יאהב אותו לזכות גם לרעהו שיקח לעצמו כשיעור וימכר או ילוה לרעהו כשיעור כמו בחיי הגוף הגם שר"ע דרש חייך קודמין לחיי חבירך היינו שיקח מקודם כדי חיותו אבל לא שהוא יקח לשבוע מיתר כדי חיותו וחבירו ימות כנגדו וה"ה כן הוא במצות לא יהי' הוא מן מהדרים וחבירו לא יקיים המצוה כלל ודוק. ולכאורה יש לחלק בשלומא בחסר הגוף שחבירו ימות כנגדו הוא מחויב לחלק עמו לקיים לא תעמוד על דם רעך אבל במצוה כיון שאין לו הוא אנוס בדבר ואונס רחמנא פטריה וא"כ לא יאונה לחבירו רעה במה שלא חולק עמו חפץ למצוה. נלע"ד ניהו דאונס רחמנא פטרי ולא נענש על שלא עשה המצוה אבל אונס רחמנא לא מזכה דנאמר שמקבל שכר כמו הזוכה לעשותה הגם דחכז"ל אמרו חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו היינו שד' לא ימנע טוב להולכים בתמים ומשלם לו לפום צערא אגרא אבל הזוכה ועושה המצוה בא בשכרו כפי הכח אשר יש למצוה למעלה כי עץ חיים היא למחזיקים בה ודוק. רק קשה למה פסק המג"א בסימן נ"ג ס"ק כ"ו וז"ל ואין להתקוטט בעבור שום מצוה שהרי שנינו הצנועים מושכים ידיהם מלחם הפנים עכ"ל ולפי הפשטות הטעם הלא חשב לעשות מצוה ונאנס שמעלה עליו הכתוב כאלו עשאו וא"כ למה יתקוטט ולפמ"ש קשה למה לא יתקוטט לזכות הוא בזכות מצוה ויהי' הזריז הזוכה בו משובח וצע"ג. ועלה בדעתי לחקור בודאי במצוה שאחד יכול לעשות ואז לא יהי' נשאר לפני חבירו לעשות אז אם מחשב לעשות ולא יכול להשיג חוץ אם יתקוטט טוב למשוך ידו ויעשה חבירו כהוגן כגון בלחם הפנים כיון שאי אפשר לכל אחד כזית והעיקר המצוה שהלחם הפנים יאכל מן כהנים על השובע ומה לי אם ראובן הכהן אוכל לשבעו או שמעון הכהן אוכל לשבעו אזי לא יתקוטט דמאי חזית דדמו סומק טפי מדם חבירו ואם יתקוטט הוא גיאות כאלו אכילתו חשוב יותר מאכילת כהן חבירו וה"ה אם יתפלל לפני העמוד או יתקע בשופר או ימול בן חבירו וכדומה שבע"כ אי אפשר שכל אחד יעשה המצוה וא"כ למה יתקוטט להיות לו זכות יתר שאת כאלו הוא יתר מרעהו צדיק ובודאי כיון שחישב לעשות המצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה כמו בראובן שחפץ להציל את יוסף אבל במצוה המועלת על כל קרקפתא דבר ישראל כנטילת לולב או הנחת תפילין או אכילת מצה וישיבת סוכה וכדומה במצות כאלה אשר הטיל הקב"ה על כל איש ואיש מישראל א"כ היא מצוה הכרחיות להאיר נשמתו כפי אשר הכין הקב"ה לזכות נשמות בני ישראל אז בנאנס אונס רחמנא פטרי ואין לו עונש אבל עכ"פ חסר לו זכות מצותו ובודאי רשאי גם להתקוטט שהוא יזכה בו כמו בחיי הגוף אם שנים הלכו בדרך וראו קיתון של מים ואין בו אלא להחיות נפש אחת שרשאי כל דאלים גבר לעשות בכל כחו להחיות עצמו כי חייו קודמים לחיי חבירו ה"ה במצוה זיכה נשמתו קודם לחבירו וא"כ ה"ה שלא יקיים הוא הידר מצוה רק יתן חלק גם לחבירו ולא יוכל לומר לו אם לא אתן לך אונס רחמנא פטרו ודוק. אמנם לשון מג"א וז"ל ואין להתקוטט בעבור שום מצוה עכ"ל משמע דלא משכחת מצוה שיתקוטט בעבורה ובאמת קשה מנ"ל הלא כל ראי' שהביא הוא מלחם הפנים שם התכלית רק שיאכל הלחם הפנים מכהן וא"כ מאי חזית דדמי' דידיה סומק טפי שיתקוטט שיתקיים המצוה על ידו. שוב ראיתי דבלא"ה דברי מג"א נפלאים אשר העיר עליו המחצית השקל דשאני התם שלא הגיע לכל אחד כזית רק כפול וא"כ כיון שלא יוכל לקיים מצות עשה רק יאכל חצי שיעור לכן משכו ידיהם אבל להשיג מצוה גמורה אפשר שיתקוטט בעבור לזכות למצוה דפח"ח. אך כבר הארכתי במקום אחר ליישב דברי מג"א דפן ואולי אם יתקוטטו היה משיגים כזית כדי לקיים מצוה גמורה אעפ"כ הצנועים מושכים ידיהם ומוכח שלא יתקוטט אדם בעבור להשיג מצוה ודוק ועוד יש לפרש ביותר ראי' מג"א דקשה לו אם יש להתקוטט בעבור מצוה הי' להצנועים להתקוטט שאז אפי' לא ישיג ידם הוה חושב לעשות מצוה ונאנס מעלה עליו הקב"ה כאלו עשה וא"כ ממנ"פ הי' להם להתקוטט אלא פשיטא דאין חיוב להתקוטט בעבור להשיג מצוה וא"כ לא מיבעי אם לא ישיג ידם שאין להם שכר טוב בעמלם אלא אפי' אם ישיג ידם באלמות אין להם שכר טוב במצוה שבא ע"י קטט ולכן משכו את ידם והבן זה וא"כ קשה מנ"ל למג"א שלא יתקוטט בעבור שום מצוה דלמא בעבור מצוה שמוטל לחיוב על כל קרקפתא יש מצוה להתקוטט להשיגה וצע"ג. ואולי סובר המג"א דמצות אכילת לחם הפנים הוה מצוה מוטלת על כל זרעו של אהרן הכהן דזה הוא המצוה שכל כהן יאכל מלחם הפנים וא"כ יש ללמוד שלא יתקוטט על כל מצוה כלל יהי' איזה מצוה שיהי' ודוק. הן אמת דפלא בעיני ראי' מג"א דלמא שאני בלחם הפנים דהוא דבר אכילה אשר יש חשד שהחוטף הוא גרגרן שמתאוה לאכול והא ראי' דאמרו חכז"ל ברפ"ד דיומא הצנועין מושכין ידיהם והגרגרנין חוטפין יעו"ש הרי שקראו חכז"ל להנוטלין גרגרנין ולכן הצנועין מושכין ידיהן שלא יהי' נקראין גרגרנין אבל במצות שאין בהם הנאת הגוף דלמא ראוי' להתקוטט וצע"ג. ונלע"ד דמזה גופה ראי' שלא יתקוטט אדם על שום מצוה דאל"כ אם הצנועין משכו ידיהן שלא והי' נראים כרעבתנים אבל איך קראו חכז"ל להנוטלין גרגרנין דלמא לבם לשמים לזכות במצוה של אכילת קדשים ולא חשו מחשד הרואים ולדון כי גבו לבם בדרכי ד' אלא פשיטא דהדין הוא שלא להתקוטט בעבור שום מצוה וכיון שעברו ונטלו בהמשכת ידי צנועין ראוי' שיקראו גרגרנין ודוק. וכי תימא דלכן קראו אותם גרגרנין לפי שהגיע להם רק כפול ולא יוכלו לקיים המצוה כשיעור כזית ואעפ"כ נוטלין וע"כ דהוא מכח רעבתנות. זה אינו דכמו דחצי שיעור אסור לאכול ה"ה יש סר מצוה על חצי שיעור מצוה דמצינו בירושלמי דלקט ר"י פרורין מסעודת מצוה ואמר יהי' חלקי עמהם דאכלין ברמשא כנודע ובודאי מי שאין לו רק חצי שיעור מצה יאכל עכ"פ חצי זית מצה ובודאי אם הגיע להם כזית לא הי' להם למשוך ידם הגם שתוס' חולין דף קל"ג בד"ה משקל שכתבו וז"ל שלא אקרא גרגרן ולא אגזול ממי שצריך יותר ממני אעפ"י שגם הוא לא הי' עשיר עכ"ל דזה שייך רק במתנות כהונה ולא בלחם הפנים שגוף אכילה מצוה וכן מתירץ ראשון שמשמע שאפי' בכשיעור מתנה נקרא גרגרן זה לא שייך בלחם הפנים שאכילה מצוה אבל עכ"פ אם ראוי להתקוטט בעבור מצוה מי שנוטל חצי שיעור לא נקרא גרגרן ודוק. וחשבתי עוד אולי הצנועין שמשכו ידיהם הוא לתכלית שיבוא למתי מספר כשיעור ויקיימו הם המצוה בכשיעור כזית והנוטלים גרמו שלא הגיע להצנועין חלוקה כשיעור לכן קראו חכז"ל להם גרגרנין שפעלו גם לי גם לך לא יהי' שלא אכל אחד כשיעור וזהו רעבתנות שבעבור שיאכלו מעט לא נתקיים המצוה כתקנה רק באכילת כל הכהנים יחד נאכל לחם הפנים וא"כ נדחה ראי' המג"א דאפשר אם בכל אופן יתקיים המצוה מותר להתקוטט כאשר העיר במחה"ש ודוק אך הדין בודאי עם המג"א דכתיב דרכיה דרכי נועם ונתיבותיה שלום הנתיבות המה שלום ולא קטט ועיין בגיטין דף נ"ט דלמא אתי לאנצוי' ודוק. ולא אמנע עוד מה שיש לחקור כנגד הראי' שהבאתי מדברי מג"א הל' חנוכה שטוב ליתן לחבירו על נר אחד הגם שהוא לא יהי' מן מהדרין נ"ל לחדש סברה אחת בעזה"י בשלמא בנר חנוכה שלא יוכל לעשות ההידור בגוף הנר שמדליק בתורת חיוב רק שיעשה הידור להדליק עוד נר אז אמרי' דחיוב של חבירו קודם מאשר הוא ידליק נר להידור מצוה אבל אם יש לפניו לעשות הידור בעיקר קיום המצוה כגון להדליק נר אחד גדול שיאיר כל הלילה א"כ כולל ההידור בקיום עיקר המצוה אפשר דלא מחויב להכחיש מצותו כדי לזכות חבירו דהידור נכלל בעיקר קיום מצותו דהוא קודם לחבירו דאטו מי שיש לו דמים להביא קרבן מהודר שהוא שור הכי נאמר שיביא רק כבש ליתן לחבירו שצריך ג"כ כבש או נימא מי שיש לו מעות על אתרוג מהודר יקח בחצי דמיו אתרוג שאינו מהודר ויתן חצי כספו לרעהו שיקח ג"כ עכ"פ אתרוג שאינו מהודר וכדומה אלא ע"כ אם כולל ההידור בעיקר החיוב הוא קודם לחבירו וה"ה שיוכל ליקח שמן זית לנר של שבת או בחנוכה שיקיים הוא ההידור מצוה הנכלל בעיקר החיוב ולא יקח לעצמו נר של חלב לזכות גם לרעהו נר של חלב וכדומה והוא סברה ישרה בעזה"י ועיין בספרי מ"ח ח"ר סי' כ"ט]. ויש לעיין בגיטין דחששו דלמא אתי לאנצוי והלא אין להתקוטט בעבור מצוה רק יש לדחות דלאו כ"ע דינא גמירי וכן יש לעיין בירושלמי דפאה דאין מחויב לחזור על הפתחים כדי לקנות תפילין ויש לדחות דגדול כבוד הבריות לחזור על הפתחים שדוחה בשב ואל תעשה קיום מ"ע הגם שאין כבוד הבריות דוחה ל"ת דאורייתא בקו"ע אבל ביטל עשה בשוא"ת נדחה ודוק. אך האמת יורה דרכו לו יהיה מי שנאנס ולא יכול לעשות מצוה על אשר חשב לעשות מקבל שכרו משלם אבל מי שיוכל לזכהו שיעשה המצוה בפועל ומונע ממנו המצוה הוא ענש יענש שעל ידו הוא אונס ולא יוכל לעשות המצוה בפועל ועל כן טוב שיהי' מונע מעצמו ההידור מצוה ויתן לרעהו חלק לקיים העיקר המצוה לקיים וחי אחיך עמך בחיי הנפש כמו בחיי הגוף כנלענ"ד בעזה"י: