אור ברסלב
שות מחנה חיים ג › סימן י

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ג · סימן י

סימן ט

שפעת ברכות ורב הצלחות לראש תלמידי החשוב והצעיר הרבני המופלג החרוץ כבוד מוה' ר' יצחק שלעזינגער נ"י בק"ק מעזע טור יע"א. אחר דרישת שלומך אודיעך כי מוטרד אני מאוד שתים שאלת ולא אשיב לך רק על השאלה הנוגע בענין בהכ"נ ועל השאלה בהנרות אשוב לך אי"ה אם יהיה לי מנוחה דברי הד"ש. שאלה אשאל את פי קדשו על דבר בה"כ שהבימה עומדת למעלה גבי הארון הקודש והגאלערי' של בהכ"נ הנשים שהוא מסבבת כל ב"ה האנשים שלמטה כבנין בתי כנסיות החדשים היא קצרה כל כך שחצי גוף האשה מגולה והאשה מספרת עם בעלה ויורינו בזה פני גאוני אם מותר לכנוס לב"ה כזה ואם הוא חייב להתפלל שם בעשרה או אם מוטב להתפלל ביחידות חוץ לב"ה מלעבור על איסור שהסכימו גדולי ישראל כי הרב מרא דאתרא של אותו מקהלות ישראל הוא ת"ח וירא שמים ומתפלל בב"ה זה והתירו שכל מי שאינו קיבל הפסק ב"ד של שבעים רבנים לגבי' בה"כ כאלו אינם אסורים עכ"ל. תשובה אחת שאלת ושתים שמעתי שני אסורים הקל והחמור (א) איסור בימה למעלה הוא איסור קל (ב) איסור חמור איסור עריות שחצי גוף האשה מגולה והאשה מספרת עם בעלה בבהכ"נ, ואשיב על הקל (כנגד איסור השני) תחילה ואח"כ אשיב על איסור חמור ואשר יתן ד' בפי אותו אשמור לדבר בקצירת אומר בעזה"י. (א) אודות הבימה באמצע כבר העיר הגאון ר' דוד אב"ד דק"ק פיזינג בספרו הר תבור בכמה פרקים בפי' הכ"מ וכל הפוסקים להוכיח גודל האיסור שהבימה לא יהי' למעלה אלא או באמצע בה"כ או בסוף טעמו ונמוקו ויראת שמים שלו מבואר שם באר היטב בטוב טעם ודעת. ואני אוסיף טעמים אחרים על שתהי' הבימה באמצע בעזה"י (א) שקריאת התורה בצבור הוא כאלו קבלנו אותו היום מהר סיני כחכז"ל כל יום ויום יהיה בעיניך כחדשים וגם נרמז בו שהאבות מודיעים לבנים ולבני בנים בקבלת התורה והוא חיזק התורה כולו עיין רמב"ן פ' ואתחנן על פסוק רק השמר וגו' והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ד' אלקיך בחרב באמר ד' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי וכתב הרמב"ן שם באמצע וז"ל ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם ופירש הטעם כי השם עשה המעמד ההוא כדי שתלמדו ליראה אותו כל הימים ואת בניכם תלמדון לדורות עולם א"כ עשו אתם ככה ואל תשכחו אותו והנה קודם שיזכיר הדברות שנאמרו שם הזהיר במצות לא תעשה שלא נשכח דבר מן המעמד ההוא ולא נסירהו מלבנו לעולם וצוה במ"ע שנודיע בו לכל זרעינו מדור לדור כל מה שהי' שם בראי' ובשמיעה והתועלת במצוה הזאת גדולה מאוד שאם הי' דברי התורה באים אלינו מפי משה בלבד אעפ"י שנבואתו נתאמתה באותות ובמופתים אם יקום בקרבנו נביא או חולם חלום ויצוונו בהיפוך מן התורה ונתן אלינו אות או מופת יכנס ספק בלב האנשים אבל כשמגיע אלינו התורה מפי הגבורה לאזנינו ועינינו הרואות אין שם אמצעי נכחיש כל חולק וכל מספק ונשקר אותו לא יועילהו אות ולא יצילהו מופת מן המיתה בידינו כי אנחנו היודעים בשקרותם וזה שאמר השם וגם בך יאמינו לעולם כי כשנעתיק ג"כ הדבר לבנינו ידעו שהי' הדבר אמת בלא ספק כאלו ראוהו כל הדורות כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחול אותם דבר הבל ואין בם מועיל והם לא יסתפקו כלל בעדותינו שנעיד להם אבל יאמינו בודאי שראינו כולם בעינינו וכל מה שספרנו להם עכ"ל וכן קריאת התורה מהאבות לפני בניהם הוא כאלו נתונה עכשיו ביום הזה באו מדבר סיני וכי ביום הזה באו אלא כשאתה לומד תורה לא יהי' בעיניך ישינים אלא כאלו היום נתנו עכ"ל הילקוט פ' יתרו ואמרו חכז"ל בילקוט יתרו על פסוק אנכי ד' אלקיך וז"ל אמר רבי לוי נראה להם הקב"ה כאיקונין זו שמראה פנים לכל צד אלף בני אדם מביטין בה והיא מבטת בכולן כך הקב"ה כשהו' מדבר כל אחד מישראל הי' אומר עמי הי' הדיבור מדבר אנכי ד' אלקיכם אין כתוב כאן אלא אנכי ד' אלקיך עכ"ל הרי שהקב"ה נתן התורה שיהיה כל אחד מישראל יאמין שאליו דובר ד' ואומר לו אנכי ד' אלקיך כך צריך להיות קריאת התורה באמצע בהכ"נ שיהי' כל אחד סובר שאליו דובר הקורא את התורה כמו שנתנה אז כן היום נתנה התורה באזני השומעים אבל אם הבימה למעלה אז נדמה כאלו הקריאה קאי להצבור יחדיו ולא שכל איש ואיש ישראל לבדו כדאי שתנתן לו התורה ושידבר אלקים לו אנכי ד' אלקיך והבן. ובאמת דבר גדול רמז בזה שדיבר אנכי ד' אלקיך כאלו דבר ד' עמו לבדו להורות שלא יהי' אחרי רבים לרעות אפי' אם בשעת גזירה ושמד ר"ל הרוב יתאמרו היחיד יפרוש ולא יטה אחרי רוב לרעות כאלו דבר ד' עמו לבדו ולו לבדו נותן התורה והאמונה כחכז"ל באברהם העברי "למה נקרא העברי אפי' כל העולם מעבר אחד הוא מעבר האחר" הכוונה אפי' אם נשאר לבדו בכל זאת יאמין בד' ולא ילך אחרי רבים לרעה (אחד קראתו) ולכך פתח ד' אנכי ד' אלקיך שידמה כל אחד כאלו עמו לבד דיבר ד' והבן. (ב) טעם שני נראה שתהי' הבימה באמצע בהכ"נ דכלל גדול בתורה שהתורה אינו בירושה לא תלי' בזרע חשובים ולא תלי' בזרע עשירים נהפוך הוא אמרו חכז"ל הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה וגם לא תלי' בהרוחה כחכז"ל "אף חכמתי עמדה לי תורה שלמדתי באף הוא שעמדה לי" ולא תלי' ביחוס אבות שיהושע משרת משה מילא מקומו ולא מילאו בניו אחריו כחכז"ל "התקן עצמך ללמוד תורה שאינו ירושה לך" ועיין בתויו"ט שם וכדומה לזה ואם תעמוד הבימה לקריאת התורה גבוה מעל גבוה יהי' הנכבדים והעשירים קרובים אל התורה ובאמת הכל שווים אצל התורה על כן נהגו אבותינו מעולם להעמיד הבימה באמצע שיהיו העניים והשפלים קרובים אל קבלת התורה כמו הנכבדים והעשירים שהעני העומד בפתח בהכ"נ קרוב לתורה כמו החשובים וגבירים העומדים גבוה על גבוה והוא מוסר השכל והבן. (ג) טעם שלישי שנודע כי הארון הקודש הוא לאות על כבוד השכינה החופף בהארון בבית המקדש ובעבור כן הי' שני כרובים עליו להורות עיקר השני על מציאות המלאכים כמו בעיקר הראשון מציאות הש"י עיין זה ברבינו בחיי פ' תרומה דבר יקר שע"י המלאכים בא הנביאות בפי הנביאים יעו"ש נפלאות וכלל גדול בתורה לא בשמים היא הש"י נתן התורה כפי אחרי רבים בשכל אנושי ואין הנביא יוכל להכריע בדין תורה יותר מאדם שאינו נביא רק הוא ת"ח עיין רמב"ם הל' יסודי התורה ובסדר המשנה מהגאון ר' וואלף באסקאוויטץ ז"ל פ"ט דברים יקרים העומדים ברומו של עולם לבאר שכח אליהו הנביא במלבוש בגוף כפי אשר קיבל מרבו התורה ולא בנבואה יכריע וע"כ נהגו האבות העולם שהתורה יקרא באמצע בהכ"נ שבני אדם יסובבו לדעת כי התורה נתונה לבני אדם ולא שיהי' קריאת התורה סמוך לארון הקודש אשר מורה על השכינה והמלאכים וכאלו התורה תלויה בשמים או בנבואה הבא מן המלאכים כאלו לנו הערבות אם כך כתובה לפניו במרום ובת קול משמיע או נביא ברוח נבואה יכריע לנו בדיני תורה נהפוך הוא בני ישראל יסובבו את התורה על דעתם והבנתם הוא נתונה ואין ספר תורה קשורה עם הארון והכרובים וכן בבהמ"ק מעט הוא בהכ"נ והבן. (ד) טעם רביעי שתהיה הבימה באמצע כדי להראות בקריאת התורה דרכה של תורה שילך האדם באמצע הדרך ויניח הקצוות כי דרך ממוצע הוא דרך הזהב "אל תט ימין ושמאל הסר רגלך מרע" אל תצדק הרבה הי' חטא שאול כנודע מחכז"ל שחמל על יונקי שדים מעמלק וכדומה בכל המידות טוב לבחור באמצע נתיב חוץ כנגד גיאות אמרו חכז"ל "מאוד מאוד הוי שפל רוח'' עיין בפי' הרמב"ם יען שאדם להוט לגאות והוא כרוך אחריו לבקש כבוד אבל בשאר דברים טוב רק לילך באמצע הדרך והמים להם חומה מימינם ומשמאלם התורה שנמשלה למים הוא חומה שלא להיות ימין או שמאל רק בתוך נתיבות משפט שנתן לנו ד' תורת אמת אבל גם חיי עולם נטע בתוכינו אחוז מזה וגם מזה אל תנח ידך וכאשר התורה מנהלת האדם לבחור באמצע דרך כך תהי' קריאתה באמצע בהכ"נ להורות שהיא תחבר רק התוך והאמצע בכל עבודת ד' שתורה לא מבקשת מאדם מה שלא יוכל שאת שהקב"ה הכינה וגם חקרה טרם שנתנה לאדם ויודע כי יוכל לעמוד על המצות והבן. (ה) טעם חמישי להורות מי קורא בתורה כאשר נהגו מעולם שהעולה קורא בעצמו ועכשיו יקרא לפניו והוא שומע כעונה עכ"פ הוא העוסק בתורה והוגה בה עליו יצוה ד' מלאכיו לשומרו מכל צד כאשר ביאר התנא דבי אלי' הובא בילקוט כי תשא סי' שצ"א וז"ל וכל חכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמיתו ומתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודן של ישראל כל ימיו ומחמד ומתאוה ומיצר לכבוד ירושלים ולכבוד בהמ"ק ולישועה שתצמח בקרוב ולכינוס גליות לרוח הקודש בדבריו [איה השם] בקרבו את רוח קדשו אותו ת"ח אינו צריך לא חרב ולא רומח ונא חנית ולא כל דבר שיהי' לו שומר אלא הקב"ה הוא משמרו בעצמו ומלאכי שרת עומדים לו סביב וחרבות ביד כולם ומשמרים אותו שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם עכ"ל והארון הוא מקום השכינה ובני ישראל מקיפין מכל צד את הקורא בתורה כי בני ישראל נקראו מלאכו ד' כנודע מחכמי המדרש במקומות רבות אבל אם הבימה למעלה א"כ מצד מזרח אין שם היקף שמירה והבן וגם מורה שהקורא בתורה עומד באמצע להודיע שקטן וגדול שם הוא במשקל השוה לא ניכר שוע לפני דל וגם מגיד לעמו פשעם גם להעומדים למולו אחורי התיבה הראשים והחשובים לא ישא פני איש אבל אם הבימה למעלה סמוך לארון הקודש וכנגד הקורא לא יעמוד איש זה נראה כאלו כובש פנים שרק העומדים מצדדים ישמעו דבר מאחריו ולא שיוכח על פניהם והבן. הארכתי בטעמים משלי בעזה"י להשכיל על אשר ראש הצר הצורר לחם בעבור להתיר הבימה למעלה בעלי הכרמל והתפלא מדוע הי' כל בתי כנסיות בישראל מעולם הבימה באמצע כאשר מביא בהר תבור משמו ושורש האיסור בדין תורה הכל מפורש שם באר היטב יסודתו של הבימה באמצע בהררי פוסקים יעו"ש ובפסק ב"ד התאמצו הרבנים להחזיק הדבר ולאמץ ידים רפות כמבואר שם יען שראו שהלכה רופפת ע"י המתחדשים קיימו מה שקיבלו היראים מימות עולם ולא שנאמר מי שלא קבל הפסק ב"ד לא צריך לחוש על דבר אשר יסודתו בהררי קודש ירושלמי ורמב"ם ודו"ק. בכל בכל זאת הוא איסור קל כנגד האיסור השני שהגאלאריע של בית הנשים מסבבות בית אנשים משלש רוחות והיא קצרה כל כך שחצי גוף של כל אשה מגולה והאשה מספרת עם בעלה הוא איסור חמור עד שלא אחפוץ להזכיר על בית הזה שם בהכ"נ אשר הוא בית מקדש מעט רק אזכיר בית נשים ובית אנשים כי מבית הזה ניסע יתרו ממנו ולא יפקד בשם בהכ"נ אשר בית ד' נקרא או בית אלקים כי איך יעלה על הדעת להעלות בית זה למקום קדוש כמובן בשכל ישר. נודע לכל איש ואיש כי חכז"ל אמרו שמלאך המות מלא עינים" עין רואה ולב חומד ומאז ילך האיש בקרי ע"י תרי סרסורי דיצה"ר הכי אדם מלאך או הכי גבר שרף מה יעשה בן אדם שלא יחטא הלא יצרו מתגבר עליו וכובש אותו בפנים עד שיפול בעצמיו חלכאים וביותר אם יוכל להשיח באשה באשתו אמרו ק"ו באשת חבירו והוא יושב ובטל שמוע קול מזמרים ונותן עיניו אחת למטה ושבע למעלה ומביא קרבנות לסטרא אחרא אין טומאה גדולה מזה הלא נודע שק"ו הוא

דאורייתא והלא אמרו חכז"ל בסוכה שאצל שמחת בית השואבה נעשה תיקון גדול שעשו שאנשים למטה ונשים למעלה דלמדו ק"ו דכתיב וספדה הארץ משפחות משפחות תרין אמוראין ח"א זה הספידו של משיח וחורנה אמר זה הספידו של יצה"ר מ"ד הספדו של משיח מה אם בשעה שהן אבילין את אמר אנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן בשעה שהן שמחים לא כ"ש ומ"ד זה הספידו של יצה"ר ומה אם בשעה שאין יצה"ר קיים את אמר אנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן בשעה שיצה"ר קיים לא כ"ש עיין ירושלמי פ"ה מסוכה וביפה מראה שם ועיין גם בבבלי בזה. ואעתיק דברי תויו"ט פ"ה מסוכה בד"ה תיקן גדול שכתב וז"ל ומ"ש הרב הנשים מלמעלה פירש הרמב"ם כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים והדין עמו כי אנשים שלמטה הי' רואים בשמחה ולא השמחים בעצמן כמ"ש הרב במדות שם כי השמחים הי' חסידים וכו' כדלקמן וא"כ הוצרך לטעם ואמנם ההסתכלות אנשים בנשים מביא לידי קלות הראש כי הוא ימשל בך כתי' (בראשית ו') ועוד משום קישוי לדעת ושמא יראה קרי כ"ש בחצרות בית ד' עכ"ל הרי שבירר כי הסתכלות מביא לידי קרי והוא עון ביותר בחצרות בית ד' בבהכ"נ שיהי' בית מקדש מעט ובפרש כי בעוה"ר כמה נשים בדורות הללו עומדים בבשר הצוואר או החזה מגולין וראית ערוה אפי' ברשות אחרת אסור עיין א"ח סי' ע"ה במג"א ובפרמ"ג שם ודוק. לא אחפץ להאריך בזה רק אגיד שלדעתי שטוב שלא להתפלל אפי' בר"ה ויוכ"פ בצבור מלעמוד במקום כזה אשר הנשים נראין בחצי גופן והאשה מספרת עם בעלה אין זה מקום לד' אם אי אפשר לרומם מחיצה בעזרת נשים ראוי ליסע ממקום ההוא כאשר כתב הרמב"ם פ"ו מהל' דיעות הל' א' יעו"ש ואם אי אפשר ליסע משם לא יתפלל בצבור שם כל זמן שלא נעשה תיקון שלא יוכל איש להסתכל בצורת אשה ולא ידעתי איך השיב הרב דשם שהוא לא קבל פסק ב"ד הלא הוא פסק ב"ד הגדול בבהמ"ק ולראות ערוה הוא דאורייתא עיין הל' ק"ש ותפילה אך הרב מאותו מקהלות לא שאל אותי על כן דברי מגיעים רק לך תלמידי נ"י וד' ירחם מהרה אמן הטרוד הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה