אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן צה

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן צה

סימן צד

שפעת ברכות והצלחות לראש האיש הגדול נודע בשערי תורה המפורסם החריף ועמקן סיני ועוקר הרים משנתו קב ונקי שבילי התורה נגלו לפניו קולע אל השערה עמקי ש"ס ופוסקים סדורי' לפניו ה"ה י"נ כמו"ה אהרן נ"י: אחד"ש אבוא לפניו להצדיק דברי ראשונים ולטייל על הערותיו כפי יד ד' הטובה עלי וחדשתי בו חדשו' וימחול כא לעיין בו ופה אל פה אדבר אתו אם ייטיבו לו:

ראשית מה שהקשה עלי הדרכ"ת נ"י אם אחר הבעילה דוקא קנוח א"כ איך פסק הרמב"ם במו"מ שם שעד שאחר הבעילה והני למעט מפקידה וצע"ג מאוד תמהתי דאני בעצמי אמרתי דאפשר עכ"פ בדיקה ג"כ דהא חיוב אשם תלוי הוי בשיעור הבדיקה רק אם האשה צריכה לפשוט ידה וליטול עד אז אי אפשר בדיקה זה מבואר ברמב"ם פ"ה משגגות יעו"ש רק באשה שאינה עוסקת בטהרה דכל הבדיקה היא משום חשש לדעת אם הוא רואה בשעת תשמיש שאז די אם תקנח עצמה בשיעור אשם תלוי ומסתמא אין עד בידה ומשום כך תקנו שתקנח עצמה דאם נאמר דתבדוק הלא עפ"י הרוב אין העד בידה ואז יהי' אחר אחר ולא נבוא על הבירור אבל באשה שעסוקה בטהרות שאנו צריכי' גם בדיקה בעבור חורי' וסדקי' אז באמת עשתה שהי' עד בידה ותוכל לבדוק ג"כ בשיעור הנ"ל ושפיר כ' הרמב"ם שהעד שקודם אין ממעט מפקידה אבל העד אחר הבעילה בכל אופן שהי' בדיקה מהני למענו מפקידה זה נכון ופשוט לפי ענ"ד:

ומה מאוד ישמח לבי שד' האיר עיני שמה שחלקתי שקודם הבעילה צריך בדיקה ואחר הבעילה קנוח כמ"ש שמצאתי לרש"י שס"ל כן וכן מורה לשון מתני' דרך בנות ישראל משמשות בב' עדים והצנועו' מתקן להם שלישי לתקן את הבית ופי' רש"י אחד לו ואחד לה לקנח לאחר התשמיש והצנועות לתקן את הבית כלומר לבדוק לפני התשמיש להכין לבעלה עכ"ל הזהב מבואר דאחר התשמיש הוא דוקא בקנוח ולקודם תשמיש דוקא בדיקה ומזה המתני' כ' הרה"מ שהוציא רמב"ן דין שלו נכון מאוד שעומק המקום הוא נקרא בית כדאמרי' נשים מטמאין בבית החיצון זה נלענ"ד ברור כשמש ומזה הוציא המרדכי שרש"י סובר שעכ"פ אשה שאין לה וסת צריכה בדיקה ועי' בב"י בסי' קפ"ו וק"ל [ובאמת בער אנכי ולא אבין חוץ לרמב"ם למה נשנה דבר זה ג' פעמים במתני' בריש נדה המשמשת בעדים ובגמרא מסקי' תני' משמשת שהוא חיוב ובמתני' בדף י"א פעמי' שצריכה בודקת ובדף י"ב]:

ומה שהעיר כבודו נ"י למה לא כ' הרמב"ם בפ"ד ממו"מ צריכה להיות בודקת אחר התשמיש והאריך בזה על הנוב"י שסמך בזה על א"ב שאפי' בלא טהרו' צריכה בדיקה אף שדברי חכמה המה אינם נכונים בעיני יען שמשכחת לה נמי באשה שביום מחר יהי' זמן וסתה וביום לא תשמש ובעבור הטהרות צריכה בדיקה אבל בודאי בעבור לדעת אם תראה מחמת תשמיש לא צריכה בדיקה רק כיון שעכ"פ תבדוק עצמה בעבור ראית נדה חששו ג"כ לקנח בכשיעור כדי שתרד לדעת בעבור אם היא רואה בשעת תשמיש אבל אם בעבור בעילה לבעלה אינה בודקת נימא שתבדוק עצמה לדעת אם היא רואה מחמת תשמיש זה לא תקנו חכמים כנלפענ"ד נכון:

ובזה נכון מה שהשיג עלי הדכ"ת נ"י הלא וסתת דרבנן מהכ"ת ניחוש לזה לבדוק עצמה ובאמת גם אני מודה שבעבור זה לבד לא הי' מתקנין בדיקה אבל כיון שע"כ צריכה בודקת בעבור אם היא טמאה נדה לבעלה תקנו שתבדוק בכשיעור הנ"ל כן נרא' לע"ד וגם למה ניחא להדרכ"ת נ"י שרש"י כ' שאינה מותרת לבעל ראשון שלא יבא לידי כרת וקשה הא וסתת דרבנן אלא פשיטא שעכ"פ עבר איסור כרת באונס והלא חכמי' עשו שיגרש אפי' אשתו ראשונה שאמרו בסנהדרין כמה קשה גירושי' שהתירו ליחד ולא לגרש וכאן חששו לוסת אפי' לגרש וע"כ הגם שוסת דרבנן אעפ"כ חששו על איסור כרת כזה ובאמת נ"ל טעם נכון על זה דהנה בודאי גוף הוסת שנאמר שאסור לבעול עוד בזמן הוסת הוא מדרבנן אבל בודאי אם תוך הבעילה תרגיש אז בודאי יש לחוש כיון שע"י הרגשה ראתה ג' פעמי' באותו יום בחודש וטעתה שהוא הרגשת השמש והי' דם מסתמא גם היום הוא הרגשת המקור שכל דבר שנתחזק שע"י הרגשה בא דם הוי חזקה והיא תטעה שהוא הרגשת שמש כמ"ש כל אחרונים שקרוב הוא לטעות והחות דעת החליט שא"א לידע על בוריו בין הרגשת המקור והרגשת שמש עיי' בסי' ק"ץ ובפרט נ"ל ברואה דם מחמת תשמיש שאמרי' שהאבר גורם על פי המקור אז בודאי רחוק לידע שהוא הרגשת המקור ואז יהי' נחשב למזיד גמור וחייב כרת ומפני זה גזרו שצריך לגרש שיש בו חשש איסור כרת ולדעתי חמור זה הוסת בעבור שאי אפשר להכיר הרגשת שמש אבל בשאר וסת בודאי הבעילה מותרת מדאוריי' אבל אם באמת הרגישה ולא נתנה אל לבה אם הוא הרגשת המקור היא קרוב למזיד והבעל מחייב חטאת וברואה דם מחמת אבר התשמיש שאי אפשר להכיר אז אם נתחזקה ג' פעמים הוי ספק דאוריי' אם תרגיש וא"א לבעילה כלל שלא יבא לידי טעות כנלע"ד הגם שידעתי שמש"ע ואחרונים ניכר שאינו רק איסור דרבנן גרידא ולדעתי יש לעיין הרבה:

ומיושב בזה חקירת הרא"ה על סוגי' דשבועות איך אפשר לחייב חטאת אם וסתת דרבנן יעו"ש ולפמ"ש נכון מאד דבודאי שמותר לבעול בזמן הוסת אולי לא תרגיש כלל ואם באמת תרגיש ירף ממנה מיד [ולרשב"א שם שחשש על רגע אחת עכ"פ אז הוי אונס] אבל אם היא הרגישה וע"ז יש חזקה שאם באותו יום בא הרגשה אז בא דם והוי חזקה דאוריית' רק שאנו נחוש ע"ז מתחילה שיבא דם ויבא באמת הרגשה זה הוא דרבנן אולי לא יבא הרגשה כלל וגם לא יבא דם אבל אם בא הסימן של הרגשה אז יש חזקה שבא דם שכבר נתחזקה ג' פעמים על סימן כזה כמו כל חזקה שבעולם ולפ"ז יש חילוק גדול בין שעת וסת אז אם הרגישה הגם שגוף הוסתת דרבנן אבל אם הרגישה אז הוא דאוריי' וחייב עליו כרת או אם אינו יודע דין זה של חזקה חטאת אם הרגישה ותלתה באבר התשמיש אבל שלא בשעת וסתה אז תוכל לתלות בהרגשת שמש והוי אנוס וע"ז גופא נלע"ד חידש התורה סמוך לוסתת ג"כ שאז קרוב שיבא דם כמו בזמן וסת ואם הרגישה ולא פרש ממנה נחשב למזיד או בשוגג חטאת וזה הוא עשה לפרוש מנשותיהן באבר מת אם תאמר ארגשה ומפני כך גם בת שבע קנחה דאם תרא' ג' פעמים דם בשעת תשמיש הגם שמותרת לבעול לו עכ"פ אם תרגיש בעצמה אז חיוב לפרוש מדאוריי' ואם לא הקדימני אדם לדעתי מקום הניחו לי להתגדר בו כי לדעתי יהי' זה יסוד לדין הנ"ל [ולפמ"ש יש להסביר למה חשו חז"ל לוסתת יען דמה"ת שצריך הרגשה אז ליכא חזקה דדילמ' לא תרגיש אבל כיון שרבנן אסרי דם בלא הרגשה ע"ז יש חזקה שתרא' דם וממנ"פ בלא הרגשה אסורה מדרבנן ובהרגשה מדאוריי' אבל בכל אופן אסורה אז חששו גם לוסתת בהרגשה ועיי' בט"ז סי' ק"ץ ודו"ק]:

אמנם אודות גוף הערה של הדכ"ת נ"י נ"ל לבאר דבר נכון בעזה"י שאין לרמב"ם בדיקה בעולם וז"ל רמב"ם בפ"ג מה' מו"מ הל' ד' הנדה והזבה וכו' וזהו הנקר' ממת לעת שבנדה כיצד אשה שהיתה טהורה ואין לה וסת ובדקה בשחרית ומצאה טהורה ובחצי יום בדקה עצמה ומצאה דם וכו' ע"ש ונפלא מאוד בעיני למה נקט אשה שאין לה וסת הכי אשה שיש לה וסת וראתה בימי' שבין וסת לוסת ג"כ יש דין הנ"ל שמטמאת כ"ד שעות למפרע ויש חילוק בין פקיד' לפקידה כמבואר בגמ' בנדה ד' וברמב"ם פ"א מא"ב ובפ"ד כאן בהל' ז' ולמה לא נקט סתם אשה שבדקה שחרית ומצאה אח"כ והוא פלא גדול:

ונ"ל והוא דבמתני' בדף י"א לא מצינו במתני' רק בדיקת שחרית וערבית ובשעה שעוברת לשמש את ביתה אבל שתצרוך אחר תשמיש בדיקה לטהרות זה לא מצינו שם ורישא ומשמשת בעדים זה לאו בטהרות רק דמתני' אתנו לן דלבעלה צריך בדיקה ולאו דוקא בדיקה רק קנוח אמנם בגמ' אמרי' אר"י א"ר מתוך שצריכה בדיקה לטהרות בעי נמי בדיקה לבעלה נשמע שאחר תשמיש בודאי צריך בדיקה לטהרות ולבעלה קודם הבעילה ולכאורה הי' קשה לי למה לא אמר יען שצריך בדיקה אחר תשמיש לטהרות בעי נמי קודם הבעילה בעבור הטהרות ועיי' בס"ט בס"ק פ"ו שכ' שם לרי"ף אם בעי בדיקה אחר תשמיש בעי כמי בדיקה קודם מק"ו השתא מטהרות לבעלה אמרי' מכ"ש באותו נידן גופו אם צריך בדיקה אחר תשמיש שצריך ג"כ קודם הבעילה וצ"ע לכאורה: אמנם זה שיבוש בשלומא לבעל שבלא"ה אין אנו מצריכי' בדיקה ובעבור הטהרות עשו שגם לבעל צריכה בדיקה ומהני שפיר לראות אם בא דם אבל בטהרות אמר רב יהודא בעצמו לעיל דף ה' דמתוך שמהומה לביתה אינו ממעט מפקידה וא"כ אינו עושה פעולה לטהרות וע"כ שלבעלה עשו חומרא והנה לכאורה הגמ' שם צריך ביאור דפריך והא המשמשת קתני ומשני תני ומשמשת ורש"י נדחק שם מאד:

ונ"ל כי לענד"נ סברא אחת בודאי אם נאמר דאשה שאין לה וסת בעי בדיקה קודם תשמיש לבעלה אפי' אז יש חשש שהיא לא תבדוק יפה בחורי' וסדקי' מתוך שמהומה לשמש יעו"ש דהא האשה הנ"ל ע"ב צריכה לבדוק עצמה והיא מוכרחת לבדיקה ואינה בודקת רק לפטור החיוב אז אינה בודקת יפה דחוששת שמא אם תבדוק בחורי' יבא קלקול והיא משתוקקת לשמש אבל באשה שיש לה וסת שאינה חייבת מצד הדין רק אם תרצה להיות צנועה ואז אם היא רוצי' להחמיר על עצמה אולי יהי' טפה בכותלי בית רחם אז בודאי בודקת יפה דאם היא משתוקקת לשמש אז יראתה לנפשה מה לה לכנוס לצרה זאת לבדוק כלל וע"כ שאינה משתוקקת לבעילה ורוצי' להחמיר על עצמה אז בודאי תבדוק שפיר בכל חורי' וסדקים והנה הרמב"ם סובר דאשה שאין לה וסת צריכה בדיק' קודם תשמיש מצד הדין אז יש לחוש שאינה בודקת יפה בחורי' וסדקים דהא היא אינה בודקת בעבור טהרות דהא גם אם אינה עוסקת בטהרות היא צריכה לבדוק לבעלה וכיון שהוא לבעלה אינה בודקת יפה אבל אם היא יודעת שתבדוק רק בעבור הטהרו' שעשתה מקודם ואשה יודעת שלטהרו' צריכה בדיקה בחורי' וסדקי' ובודקת שפיר רק אם היא תעשה הבדיקה לבעלה וגם מחויבת בה אז יש חשש הנ"ל ולכך נקט הרמב"ם אשה שאין לה וסת כדי לכתוב שאז אינו ממעט ודוק:

היוצא מזה אם הבדיקה חיוב אז לבעלה אז לא מהני לטהרות אבל אם באשה שיש לה וסת שאז לבעלה לא צריך בדיקה רק בעבור טהרות אז בודאי הוי בדיקה מעלי' הבדיקה שקודם תשמיש:

והנה בדף ה' דאמר רב יהודא עד שלפני תשמיש אינו ממעט ופריך א"כ פשיטא ומשני כדתנן בנות ישראל וכו' אב"א ב' בדיקות אצרכה רבנן וכי קתני הר"ז כפקידה אלאחר תשמיש ופריך המשמשת קתני ומשני תני ומשמשת ועיי' ברש"י שם שלשון המשמשת משמע רשות ומשמשת משמע חוב ורש"י נדחק שם לפרש:

והנה הרמב"ם פוסק כן בא"ב כתי' זה וסובר כמ"ש לעיל בודאי באשה שאין לה וסת שאז חיוב הבדיקה בעבור לבעלה גם אם אינה עוסקת בטהרות אז אמרינן מתוך שמהומה לביתה אינה בודקת שפיר אבל באשה שיש לה וסת אז באמת מהני הבדיקה שקודם התשמיש דכיון שזוכרת שבודקת בעבור טהרות אז בודקת שפיר וזה הי' קו' הגמ' איך אמרת שקודם תשמיש לא מהני הא המשמשת קתני משמע רשות וכיון שאינה חובה והאשה תעשה זאת או לצניעות או לטהרות ובודאי מהני ומשני תני ומשמשת שהבדיקה חיוב לבעלה והוא באשה שאין לה וסת אז לא מהני כיון שהבדיקה חוב ובזה נכון מאוד דאמרי' בגמ' ב' בדיקות אצרכו' רבנן וקשה איך שייך שרבנן אצרכוה הא אמרי' לקמן במתני' שהוא רק לצניעות ולשיטת רמב"ם נכון מאד דזה דוקא באשה שיש לה וסת אז הוא צניעות אבל באשה שאין לה וסת הוי חוב וז"ל רמב"ם בפ"ד ממו"מ וכל אשה בודקת בשעה שעוברת לשמש את ביתה מפני הטהרו' עכ"ל ולכאורה אין מובן לדבריו כיון דאמרי' דעד שלפני התשמיש אינו ממעט מפקידה וע"כ שבדיקה לפני תשמיש הוי לבעלה יען שצריך בדיקה אחר תשמיש לטהרות וע"כ לא הוי הבדיקה מפני טהרות וגם שנקנו שם מתחילה שבדיקת שחרית מהני לטהרות של לילה וה"ה להיפך ונקט שבדיקה לשמש את ביתה מפני הטהרות נשמע מדבריו כמו שבדיקה שחרית מהני לטהרות שקודם ה"ה בדיקת שימוש מהני ועוד דלא מזכיר שם שצריך בדיקה אחר תשמיש ואיך כ' שצריך בדיקה לפני תשמיש יען שצריך אח"כ ג"כ בדיקה הא לא הזכיר שם כלל בדיקת אחר תשמיש והוא פלא גדול אמנם הוא הדבר אשר דברתי יען דשם עוסק באשה שיש לה וסת אז מהני בדיקה שקודם תשמיש וזה הוא חיוב מדרבנן כמו בדיקת שחרית וערבית שחששו חכמים להציל טהרות שעשתה מקודם ולכך קתני במתני' ובשעה שעוברת לשמש את ביתה והיינו באשה שיש לה וסת אז חיוב הבדיקה בעבור טהרות יען שבדיקה מהני אז אבל אחר תשמיש אין חיוב עלי' לבדוק מדרבנן שיש בידה שלא לעסוק עוד בטהרו' מכאן ולהלן אבל במתני' בריש נדה דשם קתני ומשמשת בעדים בלשון חיוב יען דבדיקה שקודם תשמיש לא מהני ויש חיוב בדיקה אחר תשמיש בעבור טהרות ג"כ להציל טהרות שעשתה קודם התשמיש דהא בדיקה שקודם תשמיש לא מהני באשה שאין לה וסת ועתה מזוקקי' דברי רמב"ם באשה שאין לה וסת הביא שלא מהני בדיקת קודם תשמיש ובדיקה שאח"כ מהני אבל באשה שיש לה וסת אז דוקא מהני בדיקה שקודם התשמיש ומבדיקת שאחר התשמיש באשה שיש לה וסת לא תקנו בטהרות כלל ואפשר שלא מהני בה בדיקת אחר תשמיש יען שלבעל חיוב דוקא קנוח ומה שהיא עושה בדיקה זה אינו חיוב ולא מהני ועיי' במ"ל שם הל' ד' ודו"ק:

ובזה יש לפרש למה תי' הגמ' אב"א ומדחיק עצמו ליתנו תחת המשמשת ומשמשת הלא כבר הי' לגמ' דרך ישר שלא נימא ש"ז כיסה את הדם יעו"ש ולפמש"ל נכון מאד דבודאי הסברא שחדשתי שאם הבדיקה אינה חיוב לבעלה רק שיודעת שעושה זאת לצניעות או לטהרות שחוששי' לטהרות לכותלי בה"ר מוקמי דם לבדוק שחרית וערבית קודם תשמיש הגם שלבעלה לא צריכה וסמכינן לכותלי בה"ר לא אוקמי דם ובטהרות חששו וחמור בעיני נשים ובודקת שפיר אבל בחוב לבעלה היא מקילה דהא יודעת שנשים שיש להן וסת אינן בודקו' לבעליהן וגם שאחר תשמיש גם לבעלה לא תעשה אלא קנוח אז הוא קל בעיני' כמש"ל ולכאורה רב יהודא א"ש לא ס"ל סברא זו דהוא גופי' אמר לקמן דאשה שאין לה ושת אינה צריכה בדיקה לבעלה ואף עפ"כ כ' כאן שבדיקה קודם תשמיש לא מהני וע"כ דלית לי' חילוק זה אבל הגמ' בעצמה ס"ל חילוק זה כמ"ש הרמב"ם וע"כ דין דרב יהודא אין לו התקיימת באשה שיש לה וסת ותי' אב"א ורמב"ם שפסק באמת שם לא כריא"ש לכך פסק שפיר בה' מו"מ ודו"ק:

אחר שכתבתי זאת עיינתי בפי' משניות וב"ה אשר הנחני בדרך אמת וז"ל שם במשנה ראשונ' ואמרו המשמשת בעדי' לא תבין ממנו שהאשה תשמש בלא עדי' אמנם ירצה בו שאם שמשה אשה ביתה אין מותר עלי' אלא בעדים עכ"ל ואח"כ הביא שמה שאשמועי' חז"ל שמהני בדיקת אחר תשמיש שלא נאמר תתפנה שכבת זרע ואח"כ וז"ל אמנם העד אשר תקנח בו קודם התשמיש כמו שיתבאר שזה מחייבה לא ממעט יעו"ש הנה הקדים הרמב"ם שבדיקת קוד' תשמיש הוא חיוב דהא כ' שאין מותר אלי' אלא בעדים וכן מסיים על בדיקה שקודם התשמיש היא מחייבת רק אח"כ ביאר מאי חידוש הוא שמהני בדיקת אחר תשמיש משום ש"ז ובדף י"א כתב הרמב"ם ומשמשת וז"ל וכן כל המשמשת משמשת בעדי' ואחר התחיל בהבדל אחר וכל אשה שתעסוק בטהרו' תצרוך שתבדוק עצמה בג' עתות והם שחרי' וערבית וקודם התשמיש אמנם אם לא תהי' עסוקה בטהרות לא יחייב עלי' בדיקה קודם תשמיש לפי שעיקר אצלינו כל לבעלה לא בעי בדיקה ואפי' אשה שלא קבעה לה וסת לא תצטרך בדיקה לפני תשמיש ואין הלכה כר"י עכ"ל הנה מבוא' כמ"ש הרה"מ שמשמשת בעדים אכל הנשי' קאי שכתב כאן שאחר כך מתחיל באשה העסוקה בטהרות והנה הרמב"ם שחשב כל העתים שצריכה לבדוק בטהרות ולא מנה רק בדיקה שקודם הבעילה ולא לאחר התשמיש אפי' לטהרות אמנם לפמש"ל נכון הדבר דהא רמב"ם מסיים דאשה שאין לה וסת דאמר ר"י שאינה צריכה בדיקה לבעלה אין הלכה כר"י דבאמת צריכה בדיקה וע"כ המשנה בדף י"א שחשב בדיקת קודם תשמיש לטהרות כמו בדיקת שחרית וערבית שהוא מפני הטהרות להכשירם שלא יהי' ספק אם הם טמאים אבל בלא טהרות אינה צריכה בדיקה וע"כ באשה שיש לה וסת איירי מתני' וא"כ אין חיוב רק קודם התשמיש כמש"ל אבל במשנה ראשונה שדן על אשה שאין לה וסת כ' הרמב"ם שפיר שצריכה בדיקה קודם תשמיש לבעלה מחייבת ואז אין ממעות מפקידה רק בדיקה שאח"כ ממעטת ובזה נכון דאיך כ' שהיא מחויבת בעד שקודם תשמיש לבעלה דהא להיות מותר אלי' צריכה ב' בדיקות והוא בעצמו כ' לקמן שרק לטהרות צריכה בדיקה קודם תשמיש וביאר עוד במתני' באשה שיש לה וסת הבדיקה קודם השימוש הוי רק צניעות ולפמ"ש נכון דשם דן על אשה שיש לה וסת וכאן באין לה וסת וזה גופא נ"ל הוי הטעם דפסק דלא כר"י יען דלפי דבריו הוי בדיקה בשעה שעוברת לשמש רק לבעלה דלטהרו' לא מהני ואיך חשב דמתני' זה אצל בדיקות שחרית וערבית שהוא תיקון לטהרות ולפמ"ש לשיטת הרמב"ם נכון מאד:

ובזה יש להעלות לפרש דברי כ"מ אשר השתוממתי מאד באגרת ראשון שכ' על קו' הראב"ד במו"מ שמתני' משמשת בעדי' קאי על כל הנשים יעו"ש איך נתחלפו לו שזה על אחר תשמיש וכאן קאי קו' ראב"ד על בדיקת קוד' תשמיש יעו"ש ולפמ"ש נכון הדבר דאם המשמשת בעדי' קאי לטהרות אז נזכר במתני' בדיקת אחר תשמיש ויל"פ דמתני' אשמועי' שבשעה שעוברת לשמש את ביתה צריכה בדיקה היינו לבעלה יען שצריכה בדיקה אחר תשמיש לטהרו' כריא"ש ואפשר באמת שאשה שאין לה וסת אינה צריכה בדיקה לבעלה אמנם אי קאי הך המשמשת בעדי' רק לבעלה כמ"ש בפי' משניות שכאן עסק המתני' באשה לבעלה ואח"כ התחיל המתני' בעסוקה בטהרות ואיך נימא שמתני' מזכיר כאן בדיקה לבעלה יען שצריכה בדיקה אחר תשמיש לטהרות מה שלא נזכר במתני' דמה שנזכר לעיל דצריך לבעלה אחר תשמיש היינו קנוח כמ"ש באגרת ראשון ולא נזכר כאן בדיקה מה שצריך לטהרו'] וע"כ שבאמת אינה צריכה בדיקה אחר תשמיש רק הבדיקה שקודם תשמיש ממעט וע"כ באשה שיש לה וסת איירי מתני' ומה שאמרי' לעיל שדוקא אחר תשמיש ממעט לפקידה היינו באין לה וסת וקשה באמת למה אינה ממעט כמו ביש לה וסת אע"כ יען שהיא צריכה בדיקה לבעלה מכח חיוב וא"כ אינו ממעט ושפיר פסק הרמב"ם ודו"ק:

ומה שנתקשה הדרת כ"ת נ"י על הנוב"י איך הביא ראי' מרמב"ם דדין רמב"ם מקורו ממתני' דרך בנות ישראל לשמש בב' עדים והיינו לבעלה כל פרק הנ"ל וע"כ מהני קנוח אבל במקום שנזכר בדיקה צריך בדיקה כאשר הוכיח רשב"א עכ"ד בקיצור:

נפלאתי על הדרכ"ת כ"י דהא בדף ה' דפריך הגמ' מאי לאו חד קודם תשמיש וחד לאחר תשמיש ומשני דתרווייהו לאחר תשמיש כדתנן דרך בנות ישראל והכוונה של הגמ' דמתני' ריש נדה סומך על המתני' דלקמן דתנן דרך בנות ישראל וכו' ואם אשה עשאה כן ממעט מפקידה וכן מבואר בפי' משניות וא"כ אי שם איירי רק בקנוח וכאן במתני' בטהרות שצריך בדיקה איך אפשר שמתני' יאמר שאותו דרך בנות ישראל ממעט מפקידה וע"כ שמשמשת נמי משמע כמו בדיקה ובאמת בטהרות כמי מהני קנוח חוץ משוכבת אפרקדן כמו שביאר הנוב"י שם בהג"ה דבמתני' כאן לא איירי רק בשימוש ואם איירי בשימוש כל לשון משמשת גם בדיקה:

ואם ישיב הדרכ"ת נ"י גם לפמ"ש ק' קו' זה אינו דלפמ"ש באמת כולל בדיקה אם עוסקת בטהרות רק בא"ב דעוסק הרמב"ם לבעלה מסתמא אין עד בידה והוי רק קנוח ובמו"מ הוי אחר תשמיש בדיקה כמש"ל ודו"ק: ומה שהשיג עלי היכן ראיתי שרמב"ם מצריך בדיקה בכשיעור שתטול עד ולא אח"כ שרמב"ם כתב סתם אחר תשמיש כבר בארתי באגרת ראשון דהבדל יש אם הבדיקה הוי רק לדעת אם היא נדה שחימוד תשמיש גורם אז אם גם בשעת תשמיש לא ראתה רק אחר גמר בעילה והיא טמאה עכ"פ זה נקרא מחמת תשמיש שהתשמיש גרם שיבא דם אבל הרמב"ם מדייק לראות אם ראתה בשעת תשמיש וע"כ שהבדיקה בכשיעור אשם תלוי כמ"ש שם וגם א"א לפרש שכוונת רמב"ם שתבדוק בשיעור חטאת דהלא בפ"ה משגגות כ' קנחה מיד וכאן לא כתב מיד וע"כ רק בשיעור אשם תלוי כנלענ"ד:

ומה שהשיב שזה דוחק יען דוסתת כזה דרבנן ספק מותר לפמש"ל שגרע וסתת ונוגע לכרת בודאי נכון וק"ל:

ומה שרצה לחדש דלרמב"ם תוכל לבדוק בשיעור חטאת ולא שייך לבו נוקפו ופורש יען שמותר לשמש אח"כ נעלם ממנו באותו שעה דברי תוס' בדף י"ב שהכריחו שגם אצל זה שייך לבו נוקפו דאל"כ הי' לו לספק אם תבדוק קודם תשמיש ותניח העד עד בוקר אלא שכבר השיב לו א"כ לבו נוקפו ופורש הגם שמותר לשמש עמה אעפ"כ שייך לבו נוקפו שעכ"פ יחוש אולי כבר נתברר שהיא טומאה ואני משמש עמה כנלענ"ד [ואפשר כיון שעכ"פ צריכה בדיקה לא שייך זה] אוהבו לנצח - יום ב' פ' פנחס תר"ח לפ"ק הק' חיים סופר:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה