שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
א · סימן סב
שפעת ברכות ורב הצלחו' לראש העומד על הקודש ידיו רב לו בחקירה וממולו יפרש תבונתו בחריפו' ובקיאו' כבוד המורה דרך לעדתו קרא שמו בשם רב ר' משה צבי כהנא אבדק"ק נאסלאב:
אם תואר פני דמותו לא אכיר תבנית שכלו הישר ראיתי מרקמי מחשבות העולים בתבונתו ואל יתמה על כי אחרתי קול קסת הסופר מאת ד' היתה זאת, וכעת אשר הרחיב לי הזמן אחזתי חקירותיו ולא ארפנה עד כפי כור בחינתי ולו משפט הדת לקרב ולרחק כפי אות נפשו ולבו:
ראיתי שחקר כ"ת נ"י אם העשה של מצות יבום נאמר על היבם והיבמה או עליו לבד ועלה בדעתו שנפרש מגמ' יבמות יבוא עשה וידחה ל"ת וקשה איך היא עוברת על הל"ת הא אין עלי' עשה כפי סבר' התוס' בגיטין דף מ"א עכ"ד בכוונתם ונ"ל לבאר בעזה"י הנה שם במתני' קתני אלמנה לכ"ג גרושה לכ"ה ממזרת ונתינ' כנודע והנה בקדושי' דף ע"ח סובר רבא בכל חייבי לאוין קידש ולא בעל אינו לוקה בעל ולא קידש אינו לוקה חוץ מאלמנה לכ"ג שאם בעל ולא קידש לוקה משום לאו לא יחלל יעו"ש היוצא מזה דבכל ח"ל בלא קדושין לא נאמר הקרא של הלאו ולפ"ז לכאור' קשה לא צריך כאן משום שעשה דוחה ל"ת ת"ל שהיא בעילה בלא קידושין וליכא לאו כלל ותהי' נבעלת לו מכח יבמה יבוא עלי' אמנם זה טעות דבשלומא בעלמא אם בועל ח"ל ולא קנה אותה לאשה וקרא כתיב כי יקח זה דוקא ע"ד אישות עם בעלה אבל כאן ביבמה דכתיב ולקח' לו לאשה עי' יבמות דף ל"ט כנודע ובש"ע וא"כ פשיטא היא ל"ת דשם כתיב לא יקח שדרש רבא בקדושין דוקא דרך לקיחה וכאן הביאה היא הלקוחין דפשיטא היא אם יקדש חייבי לאוין בביאה שנלקה וה"ה כאן ולכן הקשה הגמ' יבוא עשה וידחה ל"ת אבל בלא עשה דלו תהי' אסור ליבם לבעול היבמה ודו"ק:
והנה לפ"ז נ"ל לחדש דבר דהנה אם נאמר דצריך קידש ובעל צריך להתרות בו משום הלאו של האיסור ועיי' בפט"ו מה' אסורי ביאה שהסביר הכ"מ בשם בנו של הרמב"ם יען דכתיב לא יקח או דכתיב לא יבא בקהל זה דוקא ביאה דרך קידושי' יעו"ש מתוק מדבש ולפ"ז אני אומר הגם שהדין מפורש במשנה מי שבעל יבמתו באונס או בשוגג כיון שמתכוון לשם ביאה קנה יבמתו הגם שלא כוון לשם לקוחין והסביר הנמ"י שהתורה הקנתה בביאתו יעו"ש בכל זה פשיטא אם בעל ח"ל אינו עובר על הלאו הנ"ל דהוא אינו מתכוון רק לביאת זנות שהיא מותרת לו מן התורה ואם התורה הקנה לו בביאה אשה הנ"ל עכ"פ אינו עושה לקוחין ואיך יעבור על ביאתו בשלומא במקדש בביאה ח"ל שפיר עובר שהוא בועל דרך לקיחה ומתרי' בי' משום לא יקח והוא עובר משום לא יקח אבל זה שמפרש שעושה דרך זנות ואינו משום לא יקח ודו"ק אבל אי מתכוון לשם מצות יבום שהוא הקנין שקונה בביאה הנ"ל האשה אז שפיר עובר על לאו לא יקח דהא עושה לקוחין כמובן והנה לפ"ז א"ש דגמ' פריך דוקא משום עשה דוחה ל"ת דאין לנו לומר לו שיבעול לשם זנות דהא לאבא שאול קרוב להיות הולד ממזר וגם לחכמים בודאי מצות חליצה קודמת משיכוון לשם זנות ולא לשם אישות ואבא שאול מחמיר הגם שהוא רוצה ג"כ לקנותה רק שיכוון בבעילתו לשם נוי ודו"ק וע"כ דאמרי' שיבם יבעול אותה דרך יבום בכוונה כלל ומעולם לא מצינו בגמ' שאפי' אבא שאול יחוש אם היא מכוונת דרש"י פי' דדרש יען דכתיב יבמה יבוא עלי' למצוה יעו"ש שזה קאי על היבם שאמר הכונס את יבמתו לשם נוי לשם אישות הכל קאי על היבם וא"כ היא תוכל לכוון לשם זנות וליכא עלי' עשה כלל ודו"ק ובזה מיושב קו' התוס' דהקשו איך שכח רבא אם בעלו קנו ולפמ"ש מתוק לחיך מאוד דרבא פי' אם בעלו היינו אם בעל לנוי או באונס ע"י עכו"ם וכדומה שלא עבר עשה כלל אז קנה אותה אבל אם באנו מצד עשה דוחה ל"ת אז אמרי' דיוכל לתקן בחליצה ודו"ק אמנם לכאורה קשה קו' כ"ת נ"י מן אלמנה דשם גם רבא מודה דאבעיל' בלבד לוקה וא"כ קשה הלא אין העשה עכ"ל ונ"ל ליישב דהנה בנדרים דף צ' אמרי' במשנה אחרונ' אם אומרת טומאה אני לך אינה נאמנת והקשו בת"י שם הא שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא ותי' דהיא אינה מוזהרת על הכהן והקשו הלא מבואר ביבמות באיסורי כהונה דכל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת יעו"ש שהניחו בקו' ואמרתי מכבר דלק"מ דבאמת עיקר האיסור על הכהן נאמר דהוא אסור משום קדושתו אבל האשה אין זה איסור עלי' רק אנן אמרי' כל היכא דהוא מוזהר על האיסור גם היא מוזהרת בעבורו אבל כאן דהוא מותר עלי' אז כיון דלדידי' ליכא איסור ממילא גם היא אינה מוזהרת כך סובר ה"ר אליעזר ודוק ולפ"ז כאן דביאה מותר לו משום עשה דוחה ל"ת ממילא ליכא עלי' איסור ודו"ק ועיי' תוס' יבמות דף ה' בד"ה אכתי ולפמ"ש יובן כוונת הקו' דמכחה אינם עוברת ותי' התוס' דגלוח עדיף דשם היא עושה איסור כמו הכהן והבן כי קצרתי אמנם כל זה כתבתי לתירוץ אבל באמת פשיטא אין עלי' עשה כלל רק לאו דל"ת החוצה ועל היבם עשה של יבום וראי' לזה ממנין המצות לרמב"ם יעו"ש ומג"א וש"ע סי' קס"ו דיבם צריך עכ"פ כוונת בעילה והיא אפי' ישנה יעו"ש ודו"ק:
ויש לי עוד ראי' לסברת הרמב"ם פט"ו דלא כראב"ד אמתני' גיטין דף מ"א דאמרו לעבד לא תקנתם לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול והלא תיבת לישא הוא מיותר ולרמב"ם נכון מאוד דוקא נישואין ומיושב קו' התוס' יבוא עשה דפ"ו ולשיטת הרמב"ם לק"מ דהא יכול לקיים בפנוי' שמותרת לו אבל השיב לא תקנתם ליקח אשה וק"ל ועיי' בא"ע שמקיים בפנוי' פ"ו יעו"ש:
ולפמ"ש יש להבין בגמ' דשם התחיל אלמנ' מן האירוסין יבוא עשה ולכאורה הלא הקו' על כל המתני' והי' לו להקשות סתם למה לא דוחה עשה הל"ת כמו שהקשה אח"כ ממזרת ונתינה מא"ל וצ"ע ולפמ"ש ניחא דמתחיל' פריך מ"ל אלמנה שם בודאי אם אצלו דוחה עשה לל"ת אין אצלה עשה כלל וקשה על המתני' גם לאביי בקדושין דף ע"ח שסובר על הבעילה בלבד לוקה ובגמ' בא רבא ותי' והקשה הא אם לשיטתך תקשי ממזרת ונתינה מא"ל הא לדידך גם כאן שייך עשה דוחה ל"ת ודוק כי דבר חרוץ הוא בעזה"י:
אחר רבות בשנים אמרתי ליישב קו' השואל בדבר חדש דלעולם דליכא עשה עלי' וכדמשמע בתוס' יבמו' דצ"ד בד"ה כי יעו"ש ומתוס' גיטין נ"ל דל"ק דביבום בא העשה מצדה ובעבד בא העשה מצדו בשלומא אם העשה בא מצד' עליו כמו ביבום או באונס כתובות דף מ' אז נכון סברתו הגם שלגבי דידה ליכא עשה מותרת יען שהיא הכלי שבה נעשה המצו' והיא הסבה הגורמת אבל בודאי אם יש עליו עשה והיא אינה הסבה הגורמת לו העשה רק הוא מצד עצמו מחויב ורוצה לקיים העשה והאשה אסורה עליו אז בודאי הוא בכלל אין אומרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך דמה איכפת לה שהוא יקיים המצוה ולא מותר לה לעבור יען דאין עשה שלו בא מצדה כמו ביבמה שלולי שהיא אשת אחיו לא הי' עליו עשה שיבעול אותה רק יען שהיא בית אחיו ומחמתה בא ליבם העשה וכן באונס מחמתה בא עליו העשה שתהי' לו לאשה אז נחשב לכלי המצוה דהוי כלא אפשר ולא מכוון דמצות לאו להנות נתנו דאי אפשר לקיים המצוה רק בה והוא אנוס לקיים המצוה וממילא היא כקרקע עולם ועיי' פנ"י פסחים דף כ"ו אבל שם בעבד דאין עשה של פ"ו בא מכחה אז אין אומרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ודו"ק:
שוב ומצאתי שבס' כרם שלמה בה' יבום הביא בשם הפלא"ה הוכחה שעשה גם עלי' מתוס' גיטין הנ"ל ותשו' רשב"א וס' כפות תמרי' מבואר דאין עלי' עשה ובס' הנ"ל תי' מה שקשה עליהם אתוס' גיטין הנ"ל דביבום היא משועבדת לו לקיים המצוה ונתקשה בשני יבמות א"כ תהי' כל אחת מדחה אותו יעו"ש ועיי' תוס' כתובות דף מ' והנלע"ד כתבתי:
ודע דעלה בדעתי דאם נאמר דליכא עשה עלי' יש להשיג על הגאון נב"י עיי' בסוף חלק הראשון שרמב"ם פסק אם בעל חייבי עשה קנה והשיג עליו מהרש"ל דאין עשה דוחה עשה והוי הדין דלא קנה כמו בכה"ג בנשואה והשיג עליו הגאון נוב"י דאין עשה דוחה עשה הוי רק סברא דאורייתא דמאי אולמא הך עשה מהך עשה אבל אם עבר ובעל ליכא כאן עבירה דאמרי' בהיפך מאי אולמא ולכן קנה יעו"ש כי מתוקי' דבריו ולפמ"ש הדין עם מהרש"ל בודאי בעלמא בעשה ועשה נכון כסברת נוב"י אבל כאן דליכא גבי דידה עשה ואיך תדחה העשה דידי' לגבי דידה וע"כ כיון דתורה חפצה שיקיים בה העשה ממילא היא אינה עוברת וזה דוקא בעשה ול"ת דיש חיוב עליו לבעול ולדחות הל"ת דכך הדין בכל עשה דוחה ל"ת כמו כלאים בציצית וכדומה אז שפיר היא אינה עוברת אבל בעשה ועשה כיון שהוא סברא דמכח מאי אולמא אין התורה מבקש שיבעול אותה ממילא נשאר עשה דידה והוי הך עשה דמצרי ואדומי חזק יען דאי אפשר הך בעילה רק בב' גופי' שיעברו העשה ודוק: אך להצדיק הגאון דעכ"פ דבכח בעילתו הוי רק עשה כנגד עשה ונשאר מאי אולמא ואז גם היא לא עוברת ודוק:
ועוד עלה בדעתי להשיג על נוב"י דכיון דאין עשה דוחה עשה א"כ הדרא לאיסורא קמא ונשארת באיסור אשת אח דוגמת סברת רשב"א שהקשה לפי הס"ד דאין עשה דוחה ל"ת ואסור אפילו באלמנה מן הארוסין וקשה נילף מכאן דאין עשה דוחה ל"ת ותי' דיבום חידוש הוא ובלבד שלא יתערב בו עוד איסור ואם יש כאן ל"ת נשאר בכלל איסור הראשון ודוק יעו"ש [דוגמא לסברת רשב"א הנ"ל ברמב"ם ה' מעילה אם יש בו עוד איסור נתבטל כל השליחות יעו"ש פ"ו ממעילה ובש"ך סי' ק"י בשם הר"ן לנידן קבוע] וא"כ באיסור עשה נשאר אח"כ איסור אשת אח כיון דלא מצינו היתר בתורה רק שעשה דוחה ל"ת אבל לא מצינו שעשה דוחה עשה וכיון דלא מצינו היתר בתורה נשארת באיסורא דא"א והוא בכרת אבל נ"ל דרשב"א חידש זאת רק בהו"א אי אמרי' דאין עשה דוחה ל"ת ביבמה הגם שהוא כלל בכל התורה אז צריך לחדש היכא דיש איסור נשאר באיסור הקודם אבל כיון דגמ' חזר דגם כאן אמרי' מתורת עשה דוחה ל"ת ממילא ילפינן דבכל אופן פקע איסור אשת אח ונשאר כאן רק כלל דאין עשה דוחה עשה או אין עשה דוחה ל"ת ועשה ודוק בזה ועיי' בדף י' אם קידש חלוצה ובדף י"ג ע"ב בתוס' ובש"ע סי' קנ"ט בב"י:
ומה שהקשה קו' סתירת הגמ' בכתובות דף מ' אמרינן באונס משום כך לא תנשא משום שאי אמרה לא בעינא ליכא עשה כלל ובתמורה אמרי' דרבי רחמנא קדושי' יתרי' כפי' רש"י ותוס' והשתוממתי מאד בראותי קו' הנ"ל איך יפלא זה מן כל העוסקי' בסוגי' הנ"ל והניחו לו מקום מן השמים ולתרץ בעזה"י נ"ל כי מאד עמקו מחשבותיהם ואין נלוז במעגלותיהם ודרכיהם הנה ביבמות פ"ד אמרינן דהיא מוזהרת כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת דכתיב לא יקחו ופריך הא נפקא זה מן הנפשות העושות השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתור' ומשני זה דוקא בלאו השוה בכל אבל באיסור כהונה דוקא מלא יקחו כל היכא דהוא מוזהר והנה הבאתי לעיל סברא אשר אמרתי ליישב קו' התוס' בנדרים דבאיסור כהונה היא עוברת אם הוא עובר אבל אם הוא אינו עובר אז היא ג"כ אינה עוברת כמובן ועתה בין תבין אשר לפניך שם בכתובות באונס שלא יוכל ליקח אותה לאשה ואינה שותה בעציצו ופריך הגמרא יבוא עשה וידחה ל"ת ופי' רש"י וז"ל דאינה ראוי' לבוא בישראל כגון ממזרת ומשני אי אמרה לא בעינא מי איכא לעשה כלל והקשו התוס' שם א"כ למה צריך קרא דכיבוד אב אינו דוחה שבת ותי' דהכא איכא הלאו עלי' דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ועשה אין עלי' ולכך לא יוכל ליקח אותה אבל בתמורה דקאי על כהן שנשא את האנוסה וגירש אותה וחיוב עליו להחזירה וצריך לעבור על לאו דגרושה אז לא יוכל הגמ' לתרץ אי אמרה לא בעינא זה אינו דהא עכ"פ אם העשה דוחה ל"ת אצל הבעל הכהן אז ממילא היא אינה עוברת איסור כלל וצריך לתרץ דרבי רחמנ' קדושי' יתרים אבל שם דאיירי בישראל דלא שייך תי' זה אבל הוי ממזרת דאיכא גם עלי' הלאו ודוק היטב כי הוא אמת וברור אבל במכות דף ט"ו שחקר התוס' הגם שרבי קדושי' יתרים והוי עשה אבל היא אינה שוה בכל ונשאר קו' התוס' יבא עשה וידחה ל"ת ועשה שאינו שוה בכל ותי' כיון דאי אמרה לא בעינא ליכא עשה כלל אז אינו דוחה ל"ת ועשה אפי' שאינה שוה בכל ודו"ק היטב ומצאתי בפ"י שהקשה שם א"כ איך אמרי' ביבמות כ' שידחה העשה לל"ת הא יכול' לומר שאינה רוצה ביבום כלל ואז אינה דוחה כלל ותי' שיש גם עלי' עשה של יבום וישמח כ"ת נ"י שספק שלו מבואר בפנ"י ולדעתי ל"ק כמובן וקו' שלו לק"מ דכאן לא נשאר כלל העשה אבל שם נשאר עכ"פ חליצה וקצרתי כעת: