אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן נה

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן נה

סימן נד

שאלה איש חסיד שקיבל עליו בנדר אם יזכהו ד' לעקור מכפר ולדור במקהלות עם ד' אז לא ישתה יין רק מכרם ישראל וד' שמע תפלתו ומאויו נתן לו שזכה לעשירות ועקר דירתו מכפר לעיר רבתי עם עבדי ד' ונשאר לו מן יין טוב אשר אינו מכרם ישראל כשתי חביות אשר ממנו לקח לקידוש ולהבדלה לכבוד ד' אשר כדמותו לא ימצא שם לקנות ונפשו בשאלתו אם לא ימצא לו היתר שיוכל עוד ליקח מן היין לצורך מצות ד' עד השנה הבע"ל כי אז יטרח למצוא יין טוב כמוהו מכרם ישראל:

תשובה דבר זה צריך התבוננת כי לכאורה תלי' בגדולי מפרשי' הלא המה רש"י ורא"ש בחולין דף טו"ב בעי ר' ירמי' אברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהן לארץ מהו פי' רש"י וז"ל אליבא דר"ע מהו לאכלן אחר כניסתן מי אמרי' כי אסר רחמנא בשר נחירה לאחר ביאה ה"מ לנחור אחרי כן לאכול אבל הנחורות ובאות מן המדבר הואיל ובשעת נחירתן היתר היתה תו לא מתסרי או דילמא לא שנא ודרוש וקבל שכר הוא שצריכי' אנו לעמוד על האמת ואעפ"י שכבר עבר עכ"ל מבואר מרש"י דעכשיו אינו נוהג דין זה בדבר שנאסר הגם שהי' לו שעת היתר מקודם אעפ"כ משעה שחל זמן איסור גם הנותר מזמן הקודם נאסר וא"כ הגם שיין הנ"ל הי' לו מקודם שקיבל עליו שלא לשתות עוד יין של כרם אינו ישראל אעפ"כ אסור לו יין הנ"ל ולא יוכל לעשות בו חביבת מצוה וק"ל:

ולכאורה טעמא בעי מהכ"ת הי' ר' ירמי' מסופק דיהי' מותרי' אברי נחירה הכי נאמר דחתיכת חמץ שנשאר מן הככר אשר אכל קודם פסח יהי' מותר לאכול בפסח וא"כ ה"ה לר"ע הגם שבמדבר הי' מותר להם נחיר' כיון שבאו לא"י ונאסר להם בודאי גם אברי' שנשארו נאסרו וצע"ג:

ונ"ל דהנה בגמ' חולין דף פ"ה מ"ט דר"ש דשחיטה שאינה ראוי' פטור מכיסוי דיליף מטבוח טבח והכן מה להלן שחיטה ראוי' אף כאן שחיטה ראוי' וכתב הריטב"א וז"ל איכא דקשי' לי' הניחא למ"ד בפ' גיד הנשה דפרע להם בית השחיטה אמר להם אלא למ"ד צא ונחור אמר להם אדרבא שחיטה פסולה לד"ה כדתנן הנוחר והמעקר פטור מלכסות וי"ל דה"מ לדידן אבל בב"נ נחירתן זו היא שחיטתן עכ"ל הכוונה בודאי מתה מאלי' דהוי נבילה לא אכלי אבל נחיר' שלוקח חיות בהמ' בידים זה הי' שחיטתן וצוה יוסף שינחרו בידים דהוי נחירה במקום שחיטה וק"ל ובמדבר הי' לישראל מותר רק בשר נחירה דהי' הנחירה במקום שחיטה וא"כ נסתפק ר' ירמי' כיון דבשר הנ"ל הי' מותר בתורת שחיט' רק במדבר הי' השחיטה בדמות זה ובארץ ישראל בדמות אחר אבל עכ"פ הוא נשאר משם שחיטה ויהי' מותר וזה שדייק כי אסר רחמנא בשר נחירה ה"מ לנחור אח"כ שתור' לא מבקש בא"י השחיטה בתמונת נחירה אבל עכ"פ הבשר הוא בשר שחוט אבל בודאי אם התור' מניח על שבעה ימי פסח איסור חמץ וקודם פסח ליכא איסור בחמץ מהכ"ת יהי' ככר הנשאר מותר בפסח וה"ה בנדר אם נדר שלא לאכול עוד בשר או שלא לשתות יין הנשאר מן קודם זמן חלות הנדר אסור ודוק:

ונ"ל להביא ראי' דדוקא באברי נחירה בעי ר' ירמי' יען שנחירה הי' במדבר בתורת שחיטה דאל"כ הכי נאמר דקטן שאכל נבילה או טריפות קודם י"ג שנים ונשאר לו מן האיסור עד אחר י"ג שנים שיהי' מותר לאכול איסורים הנ"ל משיתגדל אלא פשיטא מה שלא הי' מותר בתורת שם היתר לא מבעי' לר' ירמי' רק באברי נחירה הי' מסופק יען דמעשה נחירה הי' בתורת שחיטה ודוק:

אך אין מזה ראי' דבאמת אין נבילות היתר לקטן דהא יש פלוגתא אם אין ב"ד מצווין להפרישו ומכ"ש שאסור ליתן לו בידים רק שאינו בר חיוב ובר עונשין כמו שוטה שאין לו דעת אבל לא הי' היתר אצלו ועיי' במג"א סי' שמ"ג דאם הזיק כשהי' קטן כשיתגדל ישלם לצאת ידי שמים והבן: אבל יש ראי' מן גר אם הוא והיא נתגיירו הכי נימא יען שבעל אשתו קודם שנתגייר בנדותה ואח"כ נתגייר והיא בתוך ימי נדותה יהי' מותר לבעול אותה או אם נשאר לו מן טריפות ונבילו' אשר אכל קודם שנתגייר אלא פשיטא דשאני גר דמקודם לא הי' מצווה על תרי"ג מצות והיו כל איסורי' מותרי' לו אבל לא בתורת מצות וממילא מרגע שנתגייר אסור בכל אסורי' יען דמצווה על המצות ור' ירמי' נסתפק רק בבשר נחירה יען דהי' מותר בתורת טביחה דמקרי טבוח טבח והכן ודו"ק:

אמנם אין מגר ראי' דנ"ל דר' ירמי' לא נסתפק לאמור יען שאברי נחירה היו מותרי' במדבר יהיו מותרי' גם בארץ ישראל רק יען דביאת ארץ לא פעל שם חדש דאטו כשהיו אבותינו במדבר לא היו בעלי דת ובעלי תורה הלא בסיני נכנסו לכלל ישראל ויצאו מכלל בני נח ובביאת ארץ לא נכנסו בדת חדש ולא קבלו שם חדש רק נשארו בשמם ראשון ואעפ"כ הי' מותר להם במדבר בשר נחירה א"כ מסתבר מה שנשאר בידם מן בשר הנחירה יהי' נשאר בהיתר והקב"ה לא אסר רק שלא לנחור מחדש שבא"י יהי' נוהג מעשה שחיט' לאכילת בשר אבל גוי שנתגייר שנשתנה שמו מתחילה הי' ב"נ ועכשיו קיבל שם ישראל מתחילה הי' בר פטור מאיסורי' ועכשיו נעשה בר חיוב מהכ"ת נימא דיהי' מותר לו לאכול נבילות וטריפו' שבידו מימי קדם הלא נשתנה גברא משם ב"נ לשם ישראל נשתנה דינו שמתחילה היו איסורי' מותרי' לו ועכשיו בקבלת דת ישראל נאסרו לו ופשיטא דמרגע גרות נאסר בכל איסורי' כמו ישראל רק בבשר נחירה שהי' מותר להם אחר שקבלו שם ישראל אז בעי ר' ירמי' מה שהי' להם אתמול היתר לא יהי' נאסר בביאת ארץ ודו"ק אבל לעולם בנידן דנדר כגון בשאלתינו דלא נשתנה שם הנודר דגם מתחילה הי' בר ישראל וע"י הנדר לא נשתנה שמו אפשר לומר דמותר לשתות היין אשר לו מקודם וק"ל:

וראי' ברורה בעזה"י להבדל הנ"ל דלכאורה קשה לי קו' עצומה לר' ירמי' אשר מסופק מה שהי' לאדם מותר פעם אחד אז הגם שבא זמן שנאסר לו זה עכ"פ הנשאר מקודם נשאר בהיתרו וא"כ בשעה שבאו ישראל להר סיני וקיבלו התורה הי' מן הנשאר מן האיסורים אשר הי' בידם היתר אצלם וא"כ למה דרשי' בהוריות דף י' ע"א תני' אדם כי יהי' מן הדבור ואילך והלא דין הוא טמא בזב וטמא בנגעים מה זב מן הדיבור ואילך אף נגעי' מן הדבור ואילך לא אם אמרת בזב שכן אין מטמא באונס תאמר בנגעי' שמטמא באונס ת"ל אדם כי יהי' מן הדבור ואילך פי' רש"י בד"ה אדם וז"ל דנגעי' בין באדם בין בבתים פטור בהן לפני הדיבור דאותן נגעי' שארעו לפני הדבור אין מטמאי' לאחר הדיבור עכ"ל ועיי' ברמב"ם פ"ב מחוס"כ הל' ב' יעו"ש וקשה למה לי קרא על נגעי' וזב אשר הסוף נתלה מראש שלא מטמאין לאחר הדיבור אם ארעו קודם הדיבור הלא אפי' חלב וחזיר נבילה וטריפה מותר לאכול אשר הי' בידם קודם הדיבור מכ"ש דטומאת נגעי' לא מטמאי' יען שארעו לפני הדבור אלא פשיטא דכל אסורי' נאסרו מיד בסיני וצריך קרא על טומאת בתים וא"כ מאי מספקא לי' לר' ירמי' לפשוט מקרא הגם דהי' מותר פעם אחד נאסר מזמן איסור וצע"ג ולפמ"ש לק"מ דשאני התם דאבותינו יצאו מכלל בן נח לכלל ישראל ואשתני גברא ואשתני דינו גר שנתגייר כקטן שנולד ונאסר מיד בכל איסורי' וצריך קרא על טומאת בתים ונגעי' אבל באברי נחירה דלא נשתנה שמם מעיקרא ישראל ועכשיו ישראל אז מסופק ר' ירמי' אם נאסרו האברי' ודו"ק:

וכדמות ראי' מדברי רמב"ן בתור' פ' ויחי פסוק ואקברה ביאר שלכך לא הוליך יעקב רחל למער' המכפל' שהי' בוש מאבותיו שנשא שתי אחיות ולאה נשא בהיתר ורחל לקח באהבתו אותה בנדרו אשר נדר לה ללקחה עכ"ל הפי' הכי חלילה בעבור אהבה או נדר שנדר לה עבר על איסור שתי אחיות רק בפ' תולדות פ' חקותי ביאר שאבות שמרו התורה בשכל אבל רק בארץ ישראל כי המצות משפט אלקי ארץ ויעקב נשא שתי אחיות רק בחוצה לארץ יעו"ש ולכן מכח הנדר באהבתו אותה לקח אותה לאשה כי לא הי' איסור לאבות בח"ל כמובן ועכ"פ קשה כיון שנשא אות' בהיתר בח"ל א"כ נשארת לו היתר גם בארץ ולמה לא קבר אותה במערת המכפלה ולפמ"ש נכון כי באבות בח"ל הי' להם דין ב"נ ובארץ ישראל דין ישר' ואישתני גברא אישתנא דינא וק"ל: ודע דעלה בדעתי להביא ראי' ברורה להבדל שחלקתי שיש חילוק אם נשתנה השם אז בודאי נאסר מיד דאל"כ יהי' לפלא הכי נאמר דנזיר יהי' מותר לטמא למת אשר מת קודם שקיבל הוא נזירות או יהי' מותר לשתות יין אשר הי' מקודם שקיבל נזירות הלא דבר זה שוא ובטל ועי' בנזיר דף ג' לאסור יין מצוה כיין רשות יעו"ש וקשה לספיקת ר' ירמי' יהי' לנזיר היתר לשתות יין או לטמא למתים או לכנוס לבה"ק של מתים ישנים דהא קודם שהי' נזיר הי' מותר בכל אלה אלא הוא הדבר אשר דברתי דנזיר מקבל בנזירתו שם אחר אז בודאי נאסר לו יין דמקודם כמו יין שנברא אח"כ ואסור לטמא למת שכבר מת כמו שאסור לטמא למת שמת אחר קבלת נזרו ודו"ק:

וכד דייקת ליכא מזה ראי' כלל דנ"ל סברא אחת בעזה"י דעד כאן לא איסתפק ר' ירמי' רק באברי נחירה דבזה שנאסר להם בא"י בשר נחירה אינו מוכרח שיהי' גם בשר הקודם מן המדבר בכלל האיסור וה"ה אם אחד מקבל שלא לאכול מן פירות ידועי' יש לחקור שיהי' מותר לו לאכול מן שיש בידו מזמן קודם דהלא אם קיבל בפי' שיאכל מה שבידו הי' מהני עיי' ברא"ש בחולין דף טו"ב אבל גדר שם נזיר הוא שלא יגלח ושלא יטמא למתים ולא ישתה יין ומי שמקבל נזירות נכלל בו לנהוג בפרישת ג' דברי' שהמה הנזר אלקיו על ראשו שע"י שהוא נדר להיות נזיר אחיו אסרה לו התורה ג' דברים הנ"ל ועיי' ברא"ש בפי' שלו בנדרים דף ב' ע"ב בד"ה לאפוקי שבועה וז"ל ונזיר אעפ"י שנאסר ביין אין היין נאסר עליו אלא בגופו תלוי הנזירות שאומר הריני נזיר וממילא נאסר ביין ובתגלחת ובטומאה עכ"ל הזהב וא"כ למשל איך נימא שיהי' מותר לו ליגע במת נפש אדם אשר מת קודם שקיבל הנזירות אטו לא יתטמא במת זה הלא אפי' ישראל אם נגע במת זה נטמא רק אצלו אין איסור בטומאה ובנזיר יש איסור בטומאתו שנזיר צריך להיות טהור ולא טמא ואיך נאמר שיהי' נזיר ויגע במת אשר מת מקודם הלא עכ"פ הוא נטמא וא"כ אינו נזיר וזה שני הפכי' בנושא אחד והבן זה וה"ה כיון ששם נזירות הוא בקדושת פרישת שתיית יין וא"כ איך יהי' שותה יין אשר לו מקודם ודו"ק כי הוא סברא ישרה בעזה"י: המורם מזה דאין לרש"י ראי' שאין נ"מ לדורו' אבל מסברא סובר רש"י דאבעי' דר' ירמי' רק יען דנחירה הוי שחיטה אבל בנדר נאסר גם אשר בידו מקודם וא"כ לשיט' רש"י ברור דאסור לקדש על יין שאינו מכרם ישראל יען דנאסר עליו בנדר ודו"ק:

אך ברא"ש שם פליג על רש"י וכתב וז"ל פירש"י דרוש וקבל שכר ולא נהירא וכו' ונ"ל דנפקא מיני' בבעי' זו לאדם שאסר עצמו באחד מן המינין מזמן ידוע ואילך וכשהגיע הזמן הי' לו מאותו המין שהי' אוכל ואוכל עד שהגיע הזמן אם מותר לאכול מה שנתותר בידו א"נ כגון שרצו ב"ד לאסור דבר אחד כמו שאסרו גבינו' העכו"ם ושלקות וכיוצא בהן אם אסור מה שיש לו ממנו מאותו המין ביד ישראל עכ"ל ולפום פשטות הבנה יש לחקור דלשיטת הרא"ש יהי' מותר לו לשתות אותו יין של כרם אינו ישראל אשר כבר שתה ממנו קודם קבלת נדרו ובפרט כפי השאל' לא הזכיר שם רק שקיבל בתורת נדר שלא לשתות אז יין מכרם אינו ישראל ועיי' בש"ך יו"ד סי' רי"ח שחקר שבאופן זה יהי' ספק דרבנן יעו"ש:

וכאשר ירדתי לעמק יהושפט לעיי' באותיות טהורות נ"ל דגם לשיטת רא"ש אין היתר לאיש לשתות יין הנ"ל דיש לי דקדוקי' רבי' בדבריו כאשר אסדר אי"ה (א) למה נקט וז"ל שהי' אוכל והולך עד שהגיע זמן איסור עכ"ל הוא חלילה כשפת יתר אפי' לא אכל כלל עכ"פ הי' בידו מקודם שחל זמן איסור וצ"ע (ב) למה נקט שאוכל והולך עד שהגיע זמן איסור עכ"ל למה לי' זאת למה לא נקט שאכל מאותו המין מה לי שאוכל עד זמן איסור תמיד או רק שאכל ממנו קודם זמן איסור הלא דבר הוא (ג) למה כתב וז"ל אם מותר לאכול מה שנתותר בידו עכ"ל ולא כ' אם מותר לאכול מה שיש בעולם מקודם שחל איסורו וצ"ע (ד) למה נקט הרא"ש לאדם שאסר עצמו באחד מן המינין מזמן ידוע ואילך עכ"ל ולא נקט אפי' אם אסר על עצמו המין מיד עכ"פ יש לחקור אם מותר לו לאכול מה שהי' בידו ממקודם וצ"ע (ה) בנ"מ השני לא נקט אוכל והולך רק נקט מה שיש תחת ידי ישראל (ו) למה נקט שיש תחת יד ישראל ולא נקט מה שיש בעולם מקודם זמן איסור (ז) למה נקט הרא"ש וז"ל כגון שרצו הב"ד לאסור דבר אחד עכ"ל ולא נקטו כגון שאסרו הב"ד דבר אחד וצ"ע כל אלה התאספו יחדיו אשר לוחמי' לי לבאר דברי הרא"ש בעזה"י:

ונלע"ד לבאר דלכאורה יש לדקדק בדברי ר' ירמי' למה נקט אברי בשר נחירה ולא נקט בהמות נחורות שהכניסו לארץ ישראל אם מותרות למה בחר באברי בשר וצ"ע אמנם נ"ל בודאי מי שאוכל תפוח ואחר שכבר אכל החצי נדר שלא לאכול עוד תפוחי' אז נאסר מיד אפי' באותו חצי שנשאר תחת ידו ולא נאמר יען שכבר אכל מן תפוח זה קודם האיסור יהי' הנשאר מותר גם אחר שאסר על עצמו מין תפוחי' דאיזה טעם יש בזה מתחילה לא הי' שם תפוח איסור עליו ומשעה שנדר נאסר לו שם תפוח ולכן הגם שאכל חצי תפוח ראשון בהיתר חצי השני נעשה לו איסור יען דהא פסק מלאכול ואסר על עצמו מין תפוחים אבל במי שאסר על עצמו אחר חודש לאכול תפוחים אז יש הבדל משעה שבא זמן איסור אסור לאכול תפוחי' הגם שיש תחת רשותו תפוחים מקודם זמן איסור מה בכך הלא תלה האיסור בזמן מרגע החודש נאסרו התפוחי' עליו אבל אותו תפוח אשר הוא אוכל קודם זמן איסורו ונשאר מקצת ממנו על אחר זמן איסורו אז מסתבר שלא הי' בדעתו לאסור אותו מקצת דאטו מקצת תפוח יהי' היתר ומקצת איסור והגם שאפשר לאכול החצי ולאסור השאר בכל זאת אנו אומרי' שלא הי' בדעתו לאסור מקצת התפוח אשר נשאר בידו וממנו הוא אוכל אז כאשר מגיע זמן האיסור וה"ה ב"ד שאוסרי' דבר משום גזירה של כלים אז מסתבר בשכל שלא לגזור רק שלא ליקח מגוי משעת גזירה אבל מה שיש תחת רשות ישראל לא נאסר הגם שעדיין לא אכל ממנו כלום כיון דשכל גוזר דעיקר גזירה הי' רק שלא יקח ישראל מגוי עוד או נימא דלא עבדי' דבר הסותר למראית עינים שנאמר תפוח זה מותר יען שאכל ממנו וחצי תפוח אשר בא עתה מתפוח שלם אסור סתמא כיון דדעתו לאסור על עצמו מזמן ידוע שם תפוח אז כל אשר נקר' שמו עליו תפוח הוא אסור הגם שאי אפשר שחצי תפוח יהי' היתר בעצם וחצי יהי' איסור [ועי' בט"ז סי' ק"י בנמכרה חצי בהמה ואחר כך נמצא טריפות במקולין ובפר"ח ובש"ך] עכ"פ דעתו של אדם על שם החפץ ולא על החפץ עצמו או שנימא שלקות זה מותר ושלקות אחר אסור כיון ששניהם המה שלקות של גוי ודו"ק:

והנה הרא"ש הבין בעי' דר' ירמי' הוי כך בודאי בהמה נחורה שלמה אשר לא נאכל ממנה בודאי נאסרה בביאת ארץ רק באברי' אשר נשארו ולא נאכלו כולם אז מסופק ר' ירמי' דהוי תרתי דסתרי דמקצת הי' היתר ומקצת איסור אי הי' ציות הקב"ה שלא נתחיל לאכול עוד מבהמה נחורה אבל אם כבר נאכל מן הנחורה לא הטילה התורה איסור על הנותר או הלך התורה אחרי השם כיון שמביאת הארץ נעשה שם נחורה איסור אז כל בשר אשר נקרא עליו שם בשר נחורה נאסר וכ' הרא"ש נ"מ מי שאסר על עצמו מין פירות לזמן ידוע והוא אוכל והולך עד שהגיע זמן איסור אם הנשאר בידו מותר יען שכבר אכל חלק ממנו אבל בודאי אם יש מאותו מין פירות שלמי' תחת רשותו אסורי' עליו הגם שכבר אכל מאותו מין וה"ה אם אסר על עצמו מיד בודאי אסור גם הנשאר בידו אבל יען שקבע זמן אחר כך אימתי יחול האיסור והוא אכל עד אותו זמן ונשאר בידו השכל מסתבר שלא הי' דעתו שיהי' חלק הנשאר בידו איסו' וה"ה אם ב"ד רוצי' לאסור דבר על איזה אופן יעשו איסורם אם על החפץ ויהי' הנשאר מותר דמהכ"ת יאסרו מה שכבר ברשות ישראל הגם שלא אכל ממנו או נימא שאזלי' בתר שם החפץ ונאסר גם מה שיש ביד ישראל ואי חזי' דאזלינן בתר השם ממילא ידעי' ג"כ בנדר או בב"ד שרוצי' לאסור על איזה אופן יעשו גדרם ותקנתם כנלע"ד ומיושבים כל הקו' ודו"ק:

ובזה מיושב דברי רשב"ץ שהובא בב"י באחד שנשבע שלא יעשה יין למכור שאסר לו הרשב"ץ גם יין שיש לו מזמן קודם אסור למוכרו והט"ז השיגו מדברי רא"ש ותרה"ד סי' רפ"א אם קהל עשו תקנה שלא למכור בשר ביוקר שפושט מדברי רא"ש להיתר ולפמ"ש יש הבדל בתקנת הקהל מהני גם על שלא התחיל לאכול ממנו רק שיש תחת יד ישראל אבל ביחיד הנודר אסור אם לא שנשאר חלק ממה שאכל כבר ודו"ק:

סוף דבר הכל נשמע דלא מיבעי' מאותו חביות שעדיין לא שתה בודאי אסור לשתו' אלא אפי' מן החביות ששתה מקצת דעת הש"ך ביו"ד סי' רי"ח סק"ג שבנדרי' הולכי' אחר לשון בני אדם ואסור וא"כ אסור לאיש הזה אפי' לקדש או להבדיל או לברך ברכת המזון על יין זה כי הכל אסור ומכ"ש אם נדר בשם שהוא דאוריית' וק"ל:

ועלה בדעתי להביא ראי' מגמ' חגיגה דף כ"ו דחקרו אם הנשאר מן החביות מותר לו למכור אחר י"ט דנימא דטמא למפרע וקשה מאי שנא מן אברי בשר נחירה דמותר דנשארו ג"כ מזמן היתר ולהגאון נוב"י בכה"ג הי' מותר אפי' לנזיר לשתות יין ולתי' השני של הגאון יען דאיסור נדרים וטומאת מת הי' בעולם ולא דמי לאברי נחירה שלא הי' אז בעולם כלל שם האיסור ניחא דגם כאן יש בעול' שם טומאה אפי' ביו"ט ומכ"ש קודם יו"ט אך לתי' ראשון קשה וצ"ע:

שוב התבוננתי דכאן ההיתר רק מכח הזמן דתורה עשה כל ישראל כחברי' ברגל א"כ אם עבר הזמן א"א לומר דנשאר היתר דמתחילה לא הי' ההיתר אלא על זמן דכל ישראל כחברי' ודוק:

ואיידי אעתיק עה שנוגע לסי' הנ"ל ברא"ש מה שכתבתי זה שנים על דברי הש"ך ר"ח ס"ק א' וז"ל נ"ל כמ"ש הב"י דהנה יש ב' פירושים (א) סתם להחמיר אם הנודר אומר שהי' דעתו כמו שיפרשו חכמי' ופרושן להקל ולהחמיר אם בעצמו מפרש מה שכוון בנדרו אבל אם לא מפרש מחשבתו וגם אינו דעתו כמו שיפרשו חכמי' רק שנדר סתם אז הוי ספק איסור (ב) הוי סתם נדרי' להחמיר הגם שלא גילה דעתו כלל אנו אומרי' שבודאי כוון להחמיר ועיי' בלח"מ פ"ב הל' ח' והבן ואפ"ה נאמן לפרש דבריו ולפ"ז לפי' א' הוי החידוש סתמא להחמיר שאנו מפרשי' להחמיר ולפי' ב' הוי החידוש שפירושן להקל ועי' ברא"ש ותבין ורמב"ם מסדר תחילה פרושן להקל ואח"כ מסדר דין סתם נדרי' להחמיר וגם סתם נדר אסור משמע יען שלא פי' כלל אסור וזה מורה כפי' א' של רא"ש אבל הטור וש"ע מסדרי' תחילה סתם נדרי' להחמיר דלפירושם הוי זה החידוש ואח"כ מסדרי' פרושן להקל ודוק וצ"ע לדינא אם נדר סתם ולא פירש כלל ע"כ לשוני על הגליון:

וחפשתי בבית אוצר האחרונים ומצאתי בנוב"י מהד"ת סי' ס"ד ביו"ד שנתקשה לשיטות הרא"ש א"כ יהי' מותר לנזיר לטמא למתים שכבר מתו והא מבואר בנזיר דף טו"ב בעי רבא נזיר והוא בבה"ק צריך שהי' למלקות וקשה הא רגע קודם נזירות הי' מותר לטמא להם וא"כ לא יאסר ותי' שני תירוצים עד כאן לא מספקא לר' ירמי' אלא יען דהקב"ה צוה במדבר על הזביחה וקבע זמן לאיסור שיתחיל אחר מועד כשיכנסו לא"י אז יש להקל אם האיסור מתחיל מיד גם הנמצא מקודם אסו' ובעבור זה נקנו הרא"ש שאסר עליו פירות לזמן ידוע אשר יתחיל אח"כ או שדוקא יען שאיסור נחירה לא הי' בעולם ולא הי' נוהג לשום אדם אבל מי שנודר לאסור עצמו בדבר או נזירות ויש לאיסור זה מקו' בעולם אצל שאר נודרי' ונזירי' אז נאסר גם אשר יש בעולם מן הקודם ולכן חקר הרא"ש כגון שב"ד רצו לאסור דבר אשר לא הי' האיסור בעולם מקודם יעו"ש דפח"ח:

ואני אומר עפר אני תחת כפו' רגליו אבל במכ"ת הקדושה יצאה שגגה מתחת ידו דלפי דבריו כתי' הראשון אם אומר אחד אהי' נזיר אחר ל' יום יהי' מותר לו לטמא למתי' אשר מתו קודם חלילה שעלה זאת על דעת הרא"ש דלא דמי כלל כמו שבארתי לשיטת רש"י דנזיר שאני דשם נזירות תלוי בפרישת ג' דברי' שלא ישתה יין ולא יטמא ולא יגלח ומי ששותה יין או נטמא או יגלח אין עליו נזר אלקיו על ראשו וא"כ מה לי שהיין הי' נעשה מקודם או אח"כ עכ"פ מי ששותה יין אין גופו קדוש הכי יש בנזירות איסור בעבור היין רק כל האיסור שחילל נזירותו ומכ"ש בטומאת מת הלא אפי' ישראל נטמא במות רק שאין הטומאה איסור לישראל ולנזיר הוי הטומאה איסור שמחלל נזירותו וא"כ איך נימא שנזיר יהי' יוכל ליגע במת ישן הלא עכ"פ יתטמא הנזיר ונזיר צריך להיות טהור ולא ידעתי להצדיק איך יצא דבר זה מקולמס גאון ישראל כמוהו:

וראיתי עוד שם בתשובה שהביא שבחדושיו הקשה לרש"י דאיבעי' רק לר"ע הא גופא קשה למה לא בעי ר' ירמי' אבותינו שקבלו התורה בהר סיני אם היו אוכלי' החלב ודם וחזיר וכל איסורי' אשר הי' להם מקודם מתן תורה אלא מזה מוכח דכל דבר דנאסר מיד גם אשר נמצא מזמן קודם אסור ולכן מסופק רק באברי נחירה עכ"ד:

ולדעתי אחר בקשת מחילה מעוצם תורתו לק"מ דכבר בארתי דמוכח מהוריות דצריך קרא על נגעי' של קודם מתן תורה אבל שאר אסורי' התחילו מיד רק בפסל צריך לא יהי' לך דאל"כ יש טעות דכתי' לא תעשה לך דוק' לעשות פסל אסור אבל מה שכבר יש בידו מותר ועיי' בט"ז ובנקה"כ ביו"ד סי' רי"ח אבל בכל איסורי' נאסרו מיד יען דיצאו מכלל ב"נ ונעשו בני ישראל אשתני גופם בשמם אישתני דינם וכן גר שנתגייר נאסר מיד בכל איסורי' יען דנעשה ישראל ונשתנה שמו וכן קטן שנתגדל יען שנשתנה גברא ונעשה גדול והבן זה היטב ובזה מיושב גם הקו' מנזיר שאסור ביין דקודם ובמת שיש מקודם דנשתנה שמו להיות נזיר אחיו כנלע"ד ברור בעזה"י:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה