אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן מט

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן מט

סימן מח

שאלה ישראל ששכר או קנה אילן מן הנכרי ויש בו אילני פירו' והוא רוצה להפך הגן לשדה ואם ישארו האילנות יביאו לו היזק גדול ראשית עיכוב המחרישה אצל כל אילן וגם מקום האילנות וכל סביבות הענפים אשר קרני השמש לא יוכלו לבוא על התבואה וגם עוד הפסד שע"י אילני פירו' יבואו גנבי לילה ללקוט פירות ודורסים התבואה ברגליהם לכן נפשו אותה לכרות כל אילני פירות ולשדד אחריהם עד שרשיהם ושאל אם מותר לו מן התורה לנדוח גרזן עליהם או הוא אסור וגם שמעו אזניו שבדבר זה יש גם חשש סכנה שהנשים ממללות אומרות כי האיש אשר יכרות אילני פירות ימות אחד מבני בית האם יש בזה ממש או הוא מדרכי אמורי אשר לא יפחד כי לא נחש ביעקב ובישראל לא קסם על כל זאת יחפוץ לבו לדעת דרך הישר לנטות ימין או שמאל ע"כ השאלה אשר הושאל:

תשובה מראש צורים ממקור התורה אראנו ומגבעות חכז"ל אשורנו כי יש בזה לחקור על איסור דאוריית' וגם על חשש סכנה אבל יען כי שורש הדבר עמום וסתום עד היום אמרתי אחכמה ואני תפילה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ד':

הנה לכאור' כפי הפשטות אין בזה רק חשש סכנה דאמרי' בב"ב דף כ"ו ע"א רבא בר רב חנן הוו לי' הנהו דקלי אמיצרא דפרדיסא דר"י הוו אתו ציפורי יתבו בדקלי ונחתי בפרדיסא ומפסדי לי' א"ל זיל קוץ א"ל והא ארחקי לי א"ל ה"מ לאילנות אבל לגפנים בעינן טפי א"ל אנא לא קייצנא דאמר רב האי דקלא דטעין קבא אסור למקציי' ואר"ח לא שכיב ברי אלא דקץ תאנתא בלא זמנא מר אי ניחא לי' ליקוץ ע"כ דברי הגמ' יעו"ש ומפשטות הגמ' משמע דסמכו דברי ר"ח להבין דברי רב דלכך אסור לקוץ אילן דטעין קבא יען דר"ח אמר דמת בנו עי"ז דיש סכנת נפשות בדבר דאם יש איסור בפני עצמו א"כ למה הביא הגמ' דברי ר"ח כיון שהוא איסור למה לי שיהי' עוד סכנה בדבר כנ"ל ועוד דרב יוסף אמר מר אי ניחא לי' ליקוץ ואם הי' איסור בדבר איך השיב לו שיקוץ ויעביד איסור אלא פשיטא דאין כאן אלא חשש סכנה ולכן אנא גברא קפדנא דחושש לסכנה ואם אתה לא תחוש אז קצוץ כמובן לכאורה:

אמנם יש להשיב דלו יהי' שהוא איסור ממש אעפ"כ אם מזיק לאחרים ונטיעתו הי' באיסור אז בודאי אין עבירה בכריתתו דכל העומד לקוץ כקצוץ דמי ואטו אם א' יטע אילן בגבול חבירו יהי' איסור בכריתתו בשלומא אם הקמתו ונטיעתו הי' בהיתר רק כהיום רוצה לעקרו ולהשחיתו אז הוא איסור וגם סכנה אבל בודאי מי שנוטע בגבול ריעו שמותר להשחית ולהכרית הנטיעה שנעשה באיסור וא"כ כיון דפרדס דר"י הוה קדום ולא הרחיק אילנותיו כשיעור אשר גבלו חכז"ל א"כ הוה נטיעה באיסור ואין כאן איסור כלל ולו יהי' שיש סכנה עה איכפת לי' לבעל הפרדס שהגם שאונס רחמנא פטרי' אבל אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן ועיי' בר"ן כתובות ובש"ך ח"מ סי' כ"א ודוק וא"כ הגם שרבא פטור מלכרות ולסלק ההיזק עכ"פ מותר לר"י לקוץ ולא יבא לו היזק ואלו הי' כאן תחילתו בפשיעה בודאי הי' צריך רבא לכרות האילנות רק כאן דטעה והאמין שגם בין גפנים לאילנות די בשיעור כמו בין גפן לגפן ובין אילן לאילן וא"כ לא הי' פשיעה אצל רבא רק באומר מותר שקרוב לאונס עי' מג"א סי' ש"ח ושייך אצלו אונס רחמנא פטרי' אבל בכל זאת מותר לו לר"י לקוץ אילני דרבא דגם אונס רחמנא חייבי' ג"כ לא אמרינן ולכן א"ל מר אי ניחא לי' קצוץ והבן וביותר מלאתי סברא בש"מ דכל ת"ח שאמר שמועתו קודם מעשה נאמן לאחר מעשה אינו נאמן עיי' ביבמות דף ע"ח וא"כ השיב ר"י הלא אתה מחדש זאת שבין אילנות וגפנים צריך הרחקה יתירה וא"כ מר דיודע בנפשו שאין זה שיעור חכז"ל דצריך יותר בין אילנות וגפנים וא"כ מותר לך לקוץ אבל לדידי שהאמנתי שדי בשיעור שהנחתי וא"כ נטיעתי בהיתר ואסור לי לקוץ יעו"ש כי מתוק מדבש וק"ל ולדעתי פשוט דאם נטעה באיסור ליכא איסור ולא סכנה יען דמיום שהוצב בארץ הי' עומד לעקור ובזה מיושב קושי' התוספ' דבמתני' תנן קוצץ ונותן דמים יעו"ש ולפמ"ש כנעקר דכיון דנטעו סמוך להזיק של חבירו אז נחשב לנו כנעקר מעיקרו ודוק אבל עדיין קשה הלא גוף הנטיעה היתה בהיתר דמשום כך קוצץ ונותן דמים עיי' רש"י שם בד"ה ונותן דמים וצע"ג ונ"ל כיון דיודע שלבסוף יזיק לבור חבירו וצריך לעקור הוה כאלו נטעה לזמן ואז ליכא איסור בקציצה ועיי' גיטין נ"ה ינוקא שתלא תורנתא ואח"כ קייצי' יעו"ש ועיי' נדרים דף כ"ט ברשב"א וק"ל ובר"ן שם ובפ"ב דתמיד:

אך יש לחקור אם הוא איסור מלבד הסכנה מאי שמו של איסור אם הוא איסור בעלמא כמו טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו ה"ה כאן אסור למקצץ אבל אם קצץ אין עליו מלקות או נימא דהך איסור הוא איסור לאו ולוקין עליו:

ולכאורה בפשוט משמע דאסור ואין לוקין עליו דאם הוא איסור מלקות א"כ הי' לו לרב לומר הקוצץ אילן דטעין קבא לוקין עליו ולמה אמר אסור למקציי' משמע שיש רק איסור בקציצה אבל מלקות ליכא ועוד למה צריך להביא רבא דמת שכחת ברי' דר"ח שקץ תאנה בלא זמנה בלא"ה כיון דלדעתו די בהרחקה שלו א"כ נשאר איסור לאו דקציצה אלא משמע דיש בו איסור אבל אין לוקין עליו ואולי כל האיסור רק לאו שבכללות דלא תשחית ששם נכלל כל השחתת ממון שלא לצורך כמבואר בספרי אם הקב"ה חס על עץ עושה פרי מכ"ש על הפרי הובא בילקוט פ' שופטי' ועיי' תוס' מכות דף ח"י: וחפשתי בעמקי חכז"ל ומצאתי שרבינו הרמב"ם פ"ו מה' מלכים כתב בפירוש דלוקין על השחתת אילן מאכל משום דלא תשחית את עצה שלאו דוקא במצור אלא ה"ה בכל מקום חייב על השחתת האילן וז"ל אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעים ממנה אמת המים כדי שייבשו שנאמר לא תשחית את עצה וכל הקוצץ לוקה ולא במצור אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה עכ"ל מדכתב דלוקין עליו וע"כ דהוא לאו דאורייתא דאין זה לאו שבכללות כמבואר בתוס' מכות דף ח"י ועיי' בשורש התשיעי בספר המצות כללים ופרטים על כלל לאו שבכללות וברמב"ן ובמג"א שם ובכ"מ נתקשה שם מאין הוציא הרמב"ם דלוקין בכל מקום על קציצת אילן פירות וכבר השיג עליו הגהת מ"ל שם יעו"ש ובאמת פלא גדול בעיני שלא מצא הכ"מ מבואר הלאו הנ"ל:

ובעניי הכינותי מקום שהיא גמ' מפורשת במכות דפריך הגמ' בדף כ"ב על הך משנה דחורש שחייב שמונה לאווין ופריך הגמ' וליחשוב עוד לאו הקוצץ אילנות טובים והזהרתה מהכא כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות יעו"ש מבואר דחייב מלקות דשם בודאי לא איירי דוקא במצור וכן מצאתי בתוס' בב"ק דף צ"א ע"ב בד"ה החובל שחידשו הא דאחרים מחייבים על קציצת נטיעות חבריהם הוא דוקא אי אמרי' לוקין ומשלם דאל"כ הלא מחוייב מלקות על קציצת אילנות טובות משום ואותו לא תכרות ופטור מתשלומין יעו"ש הרי מבואר דתוס' הבינו דבכל מקום מחויב מלקות על קציצת אילנות טובות דאל"כ אין מקום לקושייתם הכי החורש תלם אחד איירי דוקא במצור ודוק וכן כתב הרשב"א ושמ"ק דע"כ קאי למ"ד לוקין ומשלם יעו"ש בספרן של צדיקים הנ"ל הרי מבואר דינו של הרמב"ם מפורש בגמ' ואחריו כל ישרי לב הבעלי תוס' והרשב"א ושמ"ק והוא פלא על הגאון כ"מ שלא ידע לפי שעה שדברי הרמב"ם ממקור ים התלמוד יצאו וצע"ג:

והוא פלא בעיני שהרמב"ם נקט הלאו מלא תשחית וכן במנין המצות בל"ת נ"ז כתב וז"ל שלא להשחית אילני מאכל וכן כל שיש בו השחתה אסור שנא' לא תשחית את עצה עכ"ל משמע שהלאו הוא בלא תשחית את עצה וכן כתב הרשב"א בב"ק דף צ"א דהלאו הוא משו' לא תשחית את עצה [ובפי' המשנה בשביעית יש ט"ס שכתב הרמב"ם הלאו לא תכרות את עצה וזה לא נמצא בתורת משה] אבל הגמ' במכות דף כ"ב אמרה והזהרתה מהכא כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות וכן היא הגירסא בתוס' בב"ק דף צ"א ד"ה החובל ועי' בתוס' ברכות דף ל"ז שגרסו משום לא תשחית את עצה וכן כתב הר"ש וברטנורה פ"ד משביעית דהלאו הוא משום כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות יעו"ש ובספר המצות כתב הרמב"ם כל השני פסוקים ובמצוה נ"ז כ' וז"ל שהזהירנו מהשחית אילן כשנצור על עיר כדי להצר לאנשים ולהכאיב לבם הוא שאמר יתעלה לא תשחית את עצה וכן כל הפסד נכנס תחת לאו זה כגון מי שישרוף בגד לריק או ישבור כלי ג"כ עובר משום לא תשחית ולוקה ואמר אזהרתה מהכא כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות וכבר נתבארו משפטי מצוה זו בב"ק ובב"ב עכ"ל התחיל בלאו דלא תשחית ומסיים בלאו דלא תכרות והיא נקודה נפלאה להתבונן עלי':

ודע דהשתוממתי על המראה הזאת דבס' המצות שהבאתי כ' הרמב"ם סתם שהזהירנו מלהשחית אילנות כשנצור על עיר כדי להצר לאנשי' ולהכאיב לבם עכ"ל ולא הזכיר אילני מאכל משמע שבכל אילנות יש לאו זה אפי' באילן סרק אם יש בו שווי' וכן הוסיף עוד שכל הפסד נכנס בלאו זה כגון שריפת הבגד או שבירת כלי עכ"ל הכי נגלה דלאו דוקא באילני מאכל יש לאו אלא בכל הפסד עובר בלא תשחית ולוקין עליו וכן במנין המצות שכ' וכן כל שיש בו השחתה אסור שנא' לא תשחית את עצה עכ"ל משמע שבכל השחתה יש בו לאו דאורייתא והוא פלא שבפ"ו מה' מלכים ביאר שדוקא באילני מאכל יש בו לאו ושאר השחתות הוה מכת מרדות מדבריהם וצע"ג עוד קשה לי על דבריו בפ"ו מה' מלכים שכ' וז"ל אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין ממנה אמת המים כדי שייבשו שנאמר לא תשחית את עצה וכל הקוצץ לוקה עכ"ל משמע אפי' לא הוה בדרך השחתה ג"כ לוקין עליו דהא לא הקפיד שיהי' בדרך השחתה ואיך הוסיף עוד וז"ל ולא במצור בלבד אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה עכ"ל הרי מבואר שדוקא בדרך השחתה יש לאו והוא פלא שיהי' במצור עובר בלי השחתה ובחוץ למצור דוקא בדרך השחתה וצע"ג:

ונלע"ד ליישב בעזה"י דיש ב' אופנים בהשחתה (א) מי שכורת עץ או משבר זכוכית או שורף בגד או דורס מאכל בעפר וכדומה ואין במחשבתו להכעיס בזה לאיש ולהדאיב נפש אדם רק בטוב לו ומשרירו' לבו מרוב הבטלה שמביאה לידי ביעוט נוטל כלים ומפסידן או שורף וקורע בגדים (ב) נהפוך הוא שכפי רצון לבו יהי' מקיים העץ והזכוכית ויצניע הבגד ויאסוף המאכל אך לצער לחבירו ולהכביד עליו כאבו נוטל מחמדי עינו ומכלה אותם לעיניו משבר כליו ושורף בגדיו וכדומה כמובן וכל השחתה הנעשי' על אופן הראשון שאין במחשבתו להצר לשונא רק שנפשו אותה לכלות הדברים ולהפסידן אז אין כאן לאו דאורייתא דאדם יכול לעשות בשלו מה שירצה דאם הי' בכל השחתה לאו דאוריית' א"כ הי' צריך לכתוב לאו בפני עצמו לא תשחי' כל דבר כמו דכתיב לאו דלא תאכל חזיר או חלב ולמה כתבה התורה הלאו דלא תשחית אצל מצור ואפי' אם הלאו דלא תשחית דוקא באילני מאכל ג"כ קשה למה גילתה התורה דוקא במצור ולא גילתה לאו בפני עצמו על השחתת אילני מאכל אלא הוא הדבר שאין בהשחתה כזה לאו דאורייתא אבל בהשחתה כגון במצור שהוא מכלה ומפסיד הדבר רק להצר לשונא להכאיבו ולצערו ולקצר נפשו בעמל עינו הוא לאו דאורייתא אשר בא עליו מלקות ובאמת לאו דוקא באילן מאכל אלא ה"ה בכל החפצים כיון שעושה לקצר נפש השונא לוקין עליו ולו יהי' שגוף הכליון לא הוה דרך השחתה כגון שאילן המצור הוא מפסיד לגפנים וכדומה כיון שהוא כורת האילן כדי להכעיס ולהכאיב נפש העם לוקין עליו במצור:

אמנם ראינו דהתורה הכפילה פעם שנית הלאו כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות מזה נגלה דאם העץ עומד לאכילה יש איסור בכריתה אפי' בלי טעם דמכאיב לאנשי העיר רק בעבור שאנחנו אשר חונים סביב לעיר יאכלו וישבעו מפרי העץ ואסור מצדנו לכרות אילן פירות מזה למדנו דיש איסור לאו בכריתת אילן פירות אשר ראוי' לאכילה וא"כ לאו זה נוהג בכל מקום ובכל זמן וא"כ קשה למה גילתה התורה לאו זה מכריתת אילן מאכל במצור הלא הוא נוהג בכל מקום ובכל זמן אלא לגלות לנו שצריך להיו' הכריתה בדרך השחתה שיהי' כאב לב שנכרת אילן אשר הי' ראוי ליתן חילו ושווין הפירות יותר מעצו ואין מזיק לכל דבר אבל אם אין הכריתה דרך השחתה כגון שמזיק לגפן או שעצו שוה יותר אז מותר לכרות אילן מאכל בכל מקום ובכל זמן ובעבור זה אמרו במכות דף כ"ב וליחשוב נמי קוצץ אילנות טובות והזהרתה מהכא כי ממונו תאכל ואותו לא תכרות כי רק מפסוק הזה אנו ידענו דיש לאו באילן מאכל אפי' שלא במצור וק"ל אבל דוקא דרך השחתה אבל באמת שעושה כדי להכאיב וכדי לצער נפשות העיר יש איסור אפי' שלא בהשחתה ולזה רמזה התורה שני דברים (לא תשחית את עצה לנדות עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור) ביארה התורה כי הלאו דלא תשחית את עצה הוא משני פנים (א) אם הפירות שווין יותר מן העץ אז הוא איסור בפני עצמו שיש השחתה בגוף הדבר להכרית עץ מאכל אם הפירו' שווין יותר מן העץ (ב) הגם אם אין הפירות שווין יותר כיון שאתה עושה כדי להכעיס ולצער אנשי העיר יש איסור כי אין עץ השדה כאדם לבוא מפניך במצור והבן:

היוצא מזה דיש הבדל בדינים (א) דבמצור יהי' לאו דלא תשחית על כל דבר אפי' על בגד או כלי וכדומה כיון שעושה להכעיס אנשי העיר (ב) אפי' אם אין בכריתת האילן השחתה בגוף כגון שעצו שוה כפירותיו כיון שעושה להכעיס ולהדאיב יש בו איסור לאו (ג) שלא במצור אין בהשחתת כלים לאו כלל אבל באילן מאכל יש לאו אבל דוק' בהשחתה שפירותיו שווין כעצו ודוק:

ולפ"ז מיושבים דברי הרמב"ם שבמצור אסור אפילו שלא בהשחתה ובכל מקום דוקא בהשחתה אבל שלא בהשחתה מותר בכל מקום אבל אצל מצור אסור אפי' שלא בהשחתה ולכן לא הביא הרמב"ם דין הנ"ל שאם האילן מזיק או עצו שוה יותר אצל מצור רק על כל מקום חוץ למצור שם יש הבדל הנ"ל ודוק ולכן בספר המצות כתב שהזהירנו מלהשחית אילנות כשיצור על עיר כדי להצר לאנשי' ולהכאיב לבם הוא אמרו יתעלה לא תשחית את עצה וכן כל הפסד נכנס תחת לאו זה כגון מי שישרוף הבגד לריק או ישבור כלי ג"כ עובר משום בל תשחית ולוקה עכ"ל ראה בעיניך שלא כתב אילני מאכל רק סתם מלהשחית אילנות יען שנתן הטעם במצור שלא לצער אנשי העיר א"כ מה לי אילן מאכל או שאר אילנות אשר יקרו בעיני בעליהן וה"ה בגדים וכלי זכוכית כל דבר היקר בעיני בעליו אסור להשחית לריק יען שיש השחתה בגוף הדבר וכיון שיש השחתה בעצם אז הזהרתה כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות והבן אבל בחיבורו חזר בו בה' מלכים כי בלא תשחית את עצה הי' במשמע אפי' אילני סרק אסור להשחית כדי להכאיב וה"ה כל דבר אך יען דכתיב כי ממנו תאכל גילתה התורה שעצה דכתיב למעלה דוקא עץ מאכל אסור בלא תשחית משמע דליכא בל תשחית דאורייתא רק בעץ מאכל לבד והתורה חלקו לשנים לגלות שבמצור לוקין אפי' שלא בהשחתה ובחוץ למצור דוקא בהשחתה אבל על שאר דברים חוץ מאילן מאכל ליכא בל תשחית רק מדבריהם ולכן בחר הגמ' במכות רק לאו בקוצץ אילנות טובות ולא בהשחתת שאר דברים וא"כ ליכא לאו אפי' במצור על השחתת שאר דברים רק על אילן ואכל לבדו כנלע"ד כעת ומדוקדק לשון הרמב"ם שכפל לשונו בהלכה ח' מתחילה כתב שנאמר לא תשחית את עצה וכל הקוצץ לוקה וחזר וכת' ולא במצור וכו' אלא כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה עכ"ל ולא קיצר בדברים וכך הי' לו לכתוב אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ולא במצור בלבד אלא בכל מקום שכל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה דכתיב לא תשחית את עצה ומה זאת שהאריך את הדרך וכפל לשונו פעמים לוקה ולפמ"ש נכון הדבר דבמצור הוה אפילו שלא בהשחתה ובשלא במצור דוקא בהשחתה ודוק היטב: המורם מזה דלרמב"ם בחיבורו יש הבדל בין מצור למדינה דבמצור אסור אפי' בלא השחתה ובמדינה אסור דוקא בהשחתה:

אך יש לחקור איך הדין אם מותר לכרות במצור לצורך הכיבוש אילני מאכל או לא:

ולכאורה הדבר מבואר ברמב"ם פ"ו מה' מלכים סוף הלכה ח' וז"ל אבל קוצצין אותו אם הי' ותיק לאילנות אחרים או מפני שמזיק בשדה אחרים או מפני שדמיו יקרים לא אסרה התורה אלא דרך השחתה עכ"ל עוד כתב בהלכה ט' וז"ל כל אילן סרק מותר לקוץ אותו ואפי' אינו צריך לו וכל אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו מותר לקוץ אותו עכ"ל ופי' הכ"מ שהרמב"ם מפרש רק אשר תדע זה אילן מאכל הכוונה אילן שהזקין דוקא יעו"ש ומשמע לכאורה שדוקא אילן סרק או אילן זקן התירה התורה לצורך מצור אבל אילן מאכל טוב לא התירה התורה ועיי' בלח"מ הלכה ט' שהרגיש בזה יעו"ש וכן משמע מהלכה ח' שלא הזכיר רבינו שמותר לכרות לצורך המצור אלא פשיטא דאפי' למצור אסור להכרית אילן מאכל טוב ודוק אבל קשה הכי יגרע לצורך כבישת עיר ממעולה בדמים שמותר לכרות וצע"ג ולפמש"ל נכון דבאמת דמעולה בדמים לא מהני רק במדינה אבל במצור אסור אפילו במעולה בדמים יען שמכאיב לאנשי העיר וק"ל: אמנם בכל זה לא שקטה דעתי דנכון בסברא אם הוא כורת העץ להכעיס לעיר יהי' אסור בכל אופן במצור כמש"ל אבל אם אינו עושה להכעיס רק יש לו צורך לעשות דיק עד שיכבש העיר איך יהי' אסור לכרות עץ מאכל אפי' אם הוא משחית הלא אינו מכוון להשחית רק יש לו צורך לכבישת עיר שהוא מקלקל ע"מ לתקן ויהי' מותר אפי' בהשחתה ומכ"ש בשלא בהשחתה וצריך להבין דעת הרמב"ם שלא התיר כריתת אילן לצורך מצור וצע"ג:

עוד קשה על הרמב"ם מסוגי' דגמ' בב"ק דף צ"א אמר רב דקלא דטעין קבא אסור למקצי' מיתיבי' כמה יהי' בזית ולא יקצצו שאני זתים דחשיבי ואר"ח לא שכיבה שיבחה ברי אלא משום דקץ תאנתא בלא זמני' אמר רבינא אם הי' מעולה בדמים מותר תניא נמי הכי רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר מה ת"ל כי לא עץ מאכל להקדים אילן סרק לאילן מאכל יכול אפי' מעולה בדמים ת"ל רק עכ"ד הגמ' ולהרמב"ם פלא התורה לא גילתה שרק אילן סרק קודם לאילן זקן ובמעולה בדמים מותר להקדים אילן זקן לאילן סרק אבל לעולם אילן מאכל צעיר לימים אסור אפי' אילן סרק מעולה בדמים וא"כ ליכא ראי' לרבינא שמעולה בדמים מותר וצע"ג:

גם זאת אדרוש לפלא אי הפי' בקרא כמ"ש הכ"מ עץ אשר תדע הוא אילן זקן כי לא עץ מאכל הוא אילן סרק יעו"ש א"כ קשה דלמא לצורך המצור התירה התורה הן אילן זקן או אילן סרק רק הקדים אילן סרק לאילן זקן אבל מנ"ל שמותר לכרות אילן שלא לצורך המצור וברמב"ם הלכ' ט' כתב וז"ל כל אילן סרק מותר לקוץ אותו אפי' אינו צריך לו וכן אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט מותר לקוץ אותו עכ"ל מבואר שמותר לקוץ אילן זקן אפי' במדינה וקשה דילמא דוקא במצור וצע"ג ועוד יש להקשות כמ"ש אי"ה לקמן:

והנלע"ד הוא כך דבשני אופנים יש דרך המלחמה (א) אם הוא תל תלפיות לכבוש העיר כגון שכורתים העצים ועושים ממונם מערכות לאנשי חיל לכבוש העיר ואין התכלית בכריתה להשחית דאם הי' אפשר לבנו' דיק וסוללה מהאילנות ובכל זאת יהיו נשרשים בארץ לא הי' כורת אותם כלל רק שאי אפשר כי אם בכריתה ונעשה השחתה לפירות והוה לא אפשר ולא קמכוון זה לא נקרא השחתה כי אין השחתה אלא המכוון לכליון הדבר אבל כל השחתה הנעשית לתיקון דבר לא הוה השחתה דאל"כ תהי' שחיטת הבהמה השחתה עיי' חולין דף ח' דבחיי' עומדת לג' דברים כמובן ואין השחתה אלא המכוון להשחית (ב) כגון שאנשי המלחמה לא יצרכו להעצים כלל רק ישחיתו הכל סביב סביב כי פן יבואו מאנשי העיר חוצה לה וימלטו נפשם שימותו ברעב ובצמא ומחוסר כל וזה הוה השחתה שלא צריך כלל לכריתת האילנות ואינו פועל רק להשחית וצותה התורה כי תבואו אל עיר להצר עלי' לא תשחית עצה להאביד ולהרוס עצה לכל גבולי' שאם אחד ימלט על נפשו לא ימצא מחי' ושארית בארץ זה אסור לנו לעשות והוסיפה התורה שגם זאת הוא איסור לכרות אילן מאכל גם בלי השחתה [כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות] שהוא אסור בכל מקום ובכל זמן הגם שיש בו צורך קצת כיון שעכ"פ הוה השחתה נגד השווי' אסור הכריתה והטעם השני כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור כי אתה באת למלחמה על העיר אבל על האדם אשר רוצה להמלט על נפשו וצריך לפירות להחיות את נפשו לא תוכל לבקש שיבוא מפניך במצור כמו עץ השדה אשר בא לפניך במצור עיין ברמב"ם פ"ו ממלכים הלכה ז' שבמדין מצינו שלא להקיף עיר מד' רוחותי' כדי שיוכלו אנשי' להציל מתוכם יעו"ש בשם ספרי ואם יוכרתו כל אילני פירות סביב סביב גם האדם בא במצור והוסיפה התורה רק העץ אשר תדע כי לא עץ ואכל הוא אותו תשחית וכרת ובנית מצור עד רדתה הכוונה לצורך כבישת עיר מותר בין כריתה ובין השחתה למשל לכרות אילנות לבנות דיק ולהשחית אילני פירות כדי להיות נקל לכבישה והרמב"ן בתורה אותו תשחית וכרת כתב וז"ל וטעם אותו תשחית וכרת כי מותר אתה לכרות אותו לבנו' המצור וגם להשחיתה עד רדתה כי לפעמים תהי' השחתה צורך כיבוש כגון שיהי' אנשי העיר יוצאים ומלקטים עצים ממנו או נחבאי' שם ביער להלחם בכם או הם לעיר למחסה ולמסתור ואבן נגף עכ"ל הזהב מבואר אם אנו צריכין לעשות דיק לכבישה לא נקרא השחתה רק כריתה אבל אם נעשה רק אבדון אז נקרא השחתה: ולפ"ז בודאי מותר להמשיך אמת המים כדי שייבשו האילנו' של פירות העומדי' בתוך העיר או אם אפשר שיעלה הכורת עליהם כי מה שנפעול נגד אנשי העיר אשר בתוכה מותר בין בכריתה ובין בהשחתה כי באמת אין זה השחתה מה שהוא לצורך הכבישה אבל להשחית חוץ למדינה אשר אנו באים למלחמה כדי שאם יברחו האנשים לא ימצאו מחי' בארץ הוא אסור לעשות כי אז הוה רק השחתה כי אין זה פועל כיבוש לעיר אשר נצור עלי' רק פועל להמית הנמלטים ברעב והוה השחתה וזה אסור לא בלבד יען כי הוא עת מצור ולא ישאיר מקום לפליטה להבורחים אלא בכל מקום אסור השחתת אילן פירות כיון שיש השחתה בגוף הדבר שהפירות שווין יותר מהעץ ולכן התחכם הרמב"ם אחר שכ' בהל' ז' שצריך להיות רוח א' בלא מצור כ' בהל' ח' אין קוצצין אילנות פירות שחוץ למדינה ואין מונעים מהם אמת המים דכתיב לא תשחית את עצה וכל הקוצץ לוקה ולא במצור בלבד יע"ש ולכאור' פלא למה נקט שחוץ למדינה ולא נקט שחוץ לעיר וצ"ע:

אמנם נכון מאוד דכיון שלא השלימו א"כ במלחמת מצוה אסור ליתן מחי' ושארית בארץ אפי' לקטנים וכ"ש לגדולים א"כ בודאי יהי' מותר להשחית כדי שלא ימצאו מחי' וימותו אבל בחוץ למדינ' במלחמת רשות אסור להשחי' אילני פירות דכיון דאין לנו צורך בהשחתה הנ"ל עובר על לא תשחית ולכן נקט הרמב"ם שחוץ למדינה והבן אבל מה שהוא צורך כבישה לעיר זה בודאי מותר ולית דין צריך לפנים כנלע"ד בעזה"י:

ומצאתי מבואר באר היטב ברמב"ן דמותר להשחית לצורך מצור וז"ל ולא אסרה התורה רק אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אלא להקדים ולומר שאילן סרק קודם לעץ מאכל א"כ פי' הפרשה לדעתם שהזהירה התורה לא תשחית את עצה לכרות אותם דרך השחתה שלא לצורך המצור במנהג המחנות והטעם כי הנלחמים משחיתים בעיר וסביב הארץ אולי יוכלו לה כענין שנאמר וכל עץ טוב תפילו וכל מעיני מים ואתם לא תעשו כן בהשחתה כי תבטחו בשם שיתן בידכם עכ"ל הוסיף טעם לשבח דכל מה שאנו צריכים לכבישת העיר מותר להשחית אפי' אילן מאכל אבל להחריב סביבות העיר שעי"כ שהארץ חורבן תהי' העיר מוכרחת לפתוח שערים זה אסור לעשות והבן:

אבל עדיין נשארה הקושי' להרמב"ם מנ"ל שמותר לקוץ אילן מאכל טוב בעבור מעולה בדמים דילמא דוקא אילן זקן מותר במעולה בדמים להכרית וצע"ג:

ונלע"ד ומראשית אבאר כי הבנת הרמב"ם מבואר בספרי הובא בילקוט וז"ל לא עץ מאכל זה אילן סרק אם סופנו לרבות אילן סרק מה ת"ל מאכל מלמד שאילן סרק קודם לאילן מאכל יכול אפי' מעולה בדמים וכדברי ר"א ברבי ת"ל רק אותו תשחית וכרת עושה את ממנו תיקין ודוגיאות עכ"ל וספרי הנ"ל מחוסר מלח השכל בשלומא בתלמוד דידן גרסי' אם סופנו לרבות כל דבר מה ת"ל כי לא עץ מאכל דכל דבר הוה הפי' אפי' אילן מאכל א"כ קשה מה ת"ל לא עץ מאכל הלא הוא ק"ו אבל בספרי דגרס אם סופנו לרבות אילן סרק מה ת"ל מאכל הוא מחוסר הבנה בשתים (א) איך מרומז ברק אילן סרק דוקא דילמא הוה רק מיעוט אפי' על אילן מאכל (ב) א"כ קשה בהיפך יקשה הספרי כיון דאילן סרק מבואר בפי' עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל רק למעט אילן סרק למה לי וצע"ג (ודוחק בעיני יען דכתיב רק מקודם בפסוק): אך באמת יש שני מיני אילני סרק (א) שיש סוג אילנות אשר מינם אינם מביאים פירות בעולם לא בנעורם ולא בזקנותם כגון ארז אשר אינו מוציא פירו' וכדומ' כנודע (ב) שהמין מוציא פירות כגון עצי תפוח שנודע שמין עץ כזה מוציא פירות אבל כאשר הזקין וסר כחו ממנו אז אינו בכחו עוד להוציא פירות רק מעט מזעיר אשר ריחם כמר וטעמם פג ושניהם יחד נחשבו לאילני סרק [ועיי' ברבה בראשית שואלים לאילני סרק למה קולכם הולך והשיבו שפירותיו קלים] והתורה אמרה רק עץ אשר תדע משמע שמכיר בטבע של האילן שאינו נושא פירות וזה אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא שהאילן אינו מסוג אילנו' אשר מביאים מאכל בעולם והוא אילן סרק ממש בתולדה ומרק אנו מרבינן מעולה בדמים שהאילן נעשה זקן ולא יוכל ליתן כחו וחילו שאז העץ שוה יותר מפירותיו מותר ג"כ לכרות והוה שפיר דרק ממעט שגם מאילני מאכל יש היתר דהוה גם כן אילן סרק שמעולה בעצו יותר מדמיו וא"כ כיון דמרבינן בסופו אילן סרק הגם שגוף העץ הוא מסוג אילני מאכל מכ"ש עץ אשר תדע כי לא אילן מאכל הוא שהוא סרק בתולדה ומשני להקדים אילן סרק לאילן מאכל הגם שעכשיו שניהם סרק עכ"פ זה הוה ממין עץ מאכל וסרק ממש אינו ממין עץ מאכל ודוק א"כ מבואר דינו של הרמב"ם בספרי כנלענ"ד בעזה"י אך לפי ומה שאכתוב בסמוך אי"ה הבנה אחרת בדברי כ"מ שבאמת אין הבדל בין אילן סרק ממש לאילן זקן א"כ דברי הספרי מחוסרי הבנה וצע"ג:

רק בכל זה הוספתי רק מים וקמח שנפלאים דברי הגמר' שלומדים מכאן להכרית אפי' אילן מאכל טוב עבור מעולה בדמים:

וד' האיר עיני לברר הדבר הזה כשמלה ואקדים דיש לדקדק בלשון הגמ' בב"ק דנקטו מאחר שסופו לרבות כל דבר אשר לא עץ מאכל למה לי עכ"ל הגמ' והוא פלא דלשון שסופו לרבות משמע שלבסוף אנו מרבינן כל דבר ונהפוך הוא מתחילה הרבינו כל דבר דרק עץ אשר תדע זה אילן מאכל וא"כ הי' הגמ' לומר מאחר שהרבינו כל דבר למה לי אשר לא עץ מאכל הוא וצע"ג עוד קשה לי דאמרו עוד בגמ' יכול אפי' מעולה בדמים ה"ל רק והוא פלא למה לי קרא הלא התורה לא אסרה רק בלא תשחית את עצה ואם העצים שווין יותר מן הפירו' א"כ אין בהכריתה שום השחתה וסברא הוא למה לי קרא רק למעט וצע"ג עוד פלא בעיני להבנת הרמב"ם דרק עץ אשר תדע זה אילן זקן וא"כ הוה בסברא שמותר לכרות אפי' שלא לצורך המצור דהא לא הוה השחתה כאשר באמת פסק הרמב"ם כן בהל' ט' בפ"ו מה' מלכים וא"כ למה לן דגלי התורה במצור שמותר לכרות אילן סרק או אילן זקן וגם למה באמת צריך להקדים אילן סרק לזקן הלא מותר להכרית אילן זקן אפי' שלא לצורך כלל וצ"ע הן באמת ברמב"ם משמע דיש חשיבות לאילן זקן מאילן סרק דבאילן סרק ביאר בפירוש אפי' בשלא לצורך מותר לכרות אבל באילן זקן לא כתב בפירוש שמותר לכרות בשלא לצורך יעו"ש והבן משמע דצריך איזה צורך באילן זקן וא"כ ממילא זה נלמד מן התורה יען דבריך להקדים אילן סרק לזקן מזה אנו למדין דצריך באילן זקן צורך ובאילן סרק אפי' לא לצורך כלל ודוק אבל שני קושי' ראשונים צע"ג:

ונלע"ד לבוא על עומק ענין הנ"ל והוא דבודאי יש ב' מינים להחריב אילנות אופן הא' דפועל גרעון וחסרון בגוף אשר כבר עומד בכחתו ואין זה כמו השובר כלי או השורף בגד דמשנה גוף הדבר שמעיקרא הי' ראוי למלאכה ע"י שהי' שלם בדמות וצורת כלי ועכשיו שנשבר ונשרף נשתנה גוף הדבר אבל המונע אמת המים עד שיבשו כחות העץ משרשיו מתחת ומענפיו ממעל נשאר העץ בארץ ולא יוסיף תת כחו זה הוה השחתה ועל זה הזהירה התורה לא תשחית את עצה שנשאר עוד עץ השדה רק נשחת בכח שיעמוד עץ השדה ולא יתן כחו עוד וביאר בספרי זה המונע אמת המים וכ"כ הרמב"ם פ"ו מהנ"ל. אופן השני שכורת עץ המאכל אבל נשארו בארץ השרשים ומריח המים יוכל להפריח ויעשה קציר כמו נטע ובגוף הכריתה אינו משחית הכח של העץ מאכל רק שפועל לעשות מעץ מאכל ואילן טוב גורן אטד למשרפות אש אך גם ע"ז הזהירה התורה לא תנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות הגם שלא הוה בגדר השחתה אבל אסור משום שהפירות ראוי' לאכול ואי אתה רשאי להכרית אותו כלל ולעשות מעץ השדה עץ בית ודוק וביארה התורה מה שאסרתי לך לנדוח עליו גרזן הוא מטעם כי ממנו תאכל ואותו לא תכרו' הגם שאין זה השחתה כי נשאר השורש בארץ ומריח המים יפריח בכל זאת אתה מפסיד הפירות אשר הם יהיו ראוי' לאכילה ועיי' בספרי וז"ל כי ממנו תאכל מצוה עכ"ל כי מצוה לאכול ואסור לכרות אילן מאכל על חנם ומה שאסרתי לך לא תשחית את עצה הוא מטעם כי האדם עץ השדה לבא לפניך במצור כי זה מדרך המצור להפסיק אמת המים שיצמאו למים וימותו בצמא כל האנשים אשר נמצאו בתוך העיר אבל לעצי השדה לא מותר לך להמית אותו בצמא שיחלש כחו וימות גזעו בארץ אבל באמת מה שאסרתי לך על האילן בשני פנים (א) בהשחתה (ב) בכריתה הוא רק מה שאינו לצורך כבישת העיר אבל אותו תשחית וכרת ובנית מצור עד רדתה מה שהוא לצורך כבישת העיר לא אסרתי לך כלום שבין בהשחתה כגון למנוע אמת המים או בכריתה הכל מותר לבנות מצור עד רדתה כי לא אסרתי לך רק השחתה וכריתה מה שאינו לצורך כבישה רק לצער האויב ולדאבו אבל מה שפועל לכבישת עיר הכל מותר זה הוא עיקר הפרשה ובתוך הענין גילתה התורה [רק העץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא] בזה נכלל ב' מיני אילנו' (א) אילן זקן שאינו נושא פירות אלא מועטים (ב) אילן סרק שאינו נושא פירו' כלל מעולם ואי"ה אבאר עוד שמותר לכרות אילנות כאלו ועתה קשה אם סוף הפסוק [אותו תשחית וכרת ובנית מצור) מרבה כל דבר אפי' אילן מאכל טוב מותר להשחית ולכרו' לצורך המצור דאל"כ היאך אמר' התורה תשחית וכרת הלא באילן סרק לגמרי או באילן זקן לא שייך השחתה כלל ומותר יען דלא הוה משחית וע"כ דמותר אפי' להשחית אילן טוב וא"כ פשיטא שמותר לכרות אילן אשר לא עץ מאכל וזה שדייק הגמ' מאחר שסופנו לרבו' כל דבר דמסוף הפסוק ילפי' היתר להשחית אפי' אילן טוב אשר לא עץ מאכל למה לי פשיטא וק"ו הוא שמותר להשחי' אילן סרק ואילן זקן ומשני להקדים אילן סרק לאילן מאכל דיש לטעות אם יש צורך לבנות מצור אז כיון שניתן רשות להשחית אין צריך להבחין בין טוב לרע הכל מותר להשחית אפי' אם יש כאן אילני סרק לגמרי או אילנות זקנים יהי' ג"כ מותר להשחית אילנות טובות דכיון דהותר לצורך מצור הותר לגמרי אפי' אם אפשר בשאר אילנות ומה שאסרה התורה לא תשחית ולא תכרות הוא אם אינו צורך כלל בהשחתה ובכריתה קמ"ל שגם בעת צורך כבישה צריך ג"כ להקדים להכרית ולהשחי' אילני סרק ואילנו' זקנים ולהשאיר אילני מאכל אבל דוקא אם אילני מאכל שווין יותר מאילני סרק אבל אם אילני סרק שווין יותר מאילני המאכל אז מותר להשחית אילני מאכל ולשייר אילני סרק דכתיב רק ואין אכין ורקין אלא למעט והבן:

ולפ"ז למדנו אם מותר לכרות אילן מאכל טוב לצורך מצור ולשייר אילן סרק יען דהוא מעולה בדמים ושווי' שלו הוה יותר משווי' של אילן מאכל הגם שבמקו' שאפשר לצורך מצור באילני סרק לא התירה התורה כריתה של אילן מאכל אעפ"כ מותר לכרות האילן מאכל ולשייר האילן סרק יען שהוא מעולה בדמים מכ"ש אם הפירות שווי' בפחות מגוף העץ של עצמו דהוה העץ מעולה בדמים כנגד הפירו' שמותר לכרות האילן וק"ל:

ובא ברוך ד' וראה בעיניך כי העקוב נעשה למישור דבודאי אילן סרק ואילן זקן מותר לכרות אפי' שלא לצורך כלל אפי' בכל מקום ובכל זמן אפי' שלא בשעת המצור וכדברי הרמב"ם בה' ט' רק דהתורה הקפידה להקדים לכרו' אילן סרק ואילן זקן קודם שנשחית אילן מאכל טוב אבל אם האילן סרק או הזקן מעולה בדמים מותר להכרית לצורך מצור האילן מאכל ומזה אנו למדים ה"ה אם העץ של האילן גופו שווה יותר מפירותיו והבן זה מאוד ומיושבים כל הקו' דגם לרמב"ם מותר בין להשחית בין לכרות לצורך כבישת עיר רק מה שהוא חוץ למדינה אסור ששם אין כיבוש רק להביא האדם במצור או להשחית אבל אילן זקן או אילן סרק מותר בכל מקום להשחית אפי' שלא לצורך ובמעולה בדמים מותר להשחית אילן מאכל טוב ולהניח אילן סרק ולזה צריך קרא דכתיב רק וקצרתי:

ונתתי שמחה בלבי כי מצאתי בחסדי ד' אות שהנחני ד' בדרך אמת וישר כי השמ"ק כ' בב"ק דף צ"א בשם ר"ח וז"ל וכי מאחר שסופנו לרבות כל דבר פי' לרבות כל דכתיב אותו תשחית וכרת שהרי ריבה בכאן לכרות כל דבר מפני מה אמרה התורה כי לא עץ מאכל לרבות עצי סרק שמותר לו לכורתן אם אילן מאכל מותר לכורתו אילן סרק לכ"ש אלא להקדים אילן סרק לכורתו יכול אפי' אילן סרק מעולה בדמים מאילן מאכל תכרות האילן סרק ותניח האילן מאכל ת"ל רק וקיימ"ל אכין ורקין מיעוטין ש"מ מותר להניח אילן סרק אם הוא ועולה בדמים ולכרות בבנין מצור אילן מאכל עכ"ל הרי מבואר שהבין שסופו לרבות כל דבר הוא מדכתיב אותו תשחית וכרת ומעולה בדמים לא הוה הפי' כפי' רש"י שעץ שוה יותר מהפירו' רק דאילן סרק שוה יותר מהאילן מאכל וגם דאיירי בבנין מצור דהותר אז לכרות אילן מאכל אבל דוקא באין שם אילן סרק או שאילן סרק מעולה בדמים אבל אם אינו מעולה בדמים צריך להניח אילן מאכל ולכרות אילן סרק והבן וכן מצאתי ב"ה הנוסחא בילקוט בשם ספרי וז"ל יכול אפי' מעולה בדמים ת"ל רק אותו תשחית וכרת עושה את ממנה תיקין ודוגיאות עכ"ל נלמד דעיקר הקרא הוא כך רק אותו תשחית וכרת להתיר אילן מאכל לצורך מצור וק"ל:

היוצא ממ"ש (א) דרמב"ם ותוס' ורשב"א ושמ"ק כולם סוברים דיש לאו דאורייתא על השחתת אילן מאכל בכל מקום ובכל זמן (ב) דבמצור יש איסור אפי' ליכא בשווי' השחתה כיון דעושה לצער ולהכאיב ואינו פועל לכבישת העיר יש לאו (ג) דבכל מקום שלא במצור צריך דוקא דרך השחתה ובלא"ה מותר (ד) אבל לצורך כבישת עיר יש היתר בין בהשחתה ובין בכריתה אבל אם אפשר לבנות מצור מן אילני סרק או אילנות זקנים אסור להשחית ולכרות אילן מאכל טוב (ה) שאין הבדל להשחית אילן סרק ממש או אילן זקן שהמה שווין לגמרי (ו) במעולה בדמים מותר להניח אילן סרק ממש ולהכרית אילן מאכל ומכ"ש אם העץ שוה יותר מן הפירות (ז) שאם האילן נטוע מתחילה באיסור שמזיק לחבירו אז אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן ובפרט דהוה לא אפשר ולא קמכוון ואז ליכא איסור בכריתה כן כראה לפענ"ד:

אמנם א"כ בודאי צריך התבוננת מה שדקדקתי מראשית א"כ דהוא לאו מפורש בתורה א"כ מאי אשמעי' רב דאסור לקוץ הי' לו לומר דמי שקוצץ אילן דטוען קבא לוקה וגם למה צריך לומר שלא יקוץ יען דשכיב ברי' דר"ח תיפוק לי' דהוא לאו וצע"ג:

ונלע"ד לברר וללבן דין הנ"ל בעזר אלקי השמים אשר לו אני תפילה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך ולדעתי מקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו לדעת הדין בנידן השאלה אם מותר לכרות אילני פירות כי צריך המקו' לד"א:

לכאורה יש לחדש דבר דהתורה לא אסרה השחתת אילן רק אם כורת ולא צריך לא לעץ ולא למקומו של העץ שאז הוא מבעט בברכת ד' דהא אכוון להשחית אבל אם צריך למקום של האילן דהוה לא אפשר ולא קמכוון דהא הוא אינו רוצה בהשחתה רק דממילא נעשה השחתה אבל עכ"פ הוא לא מכוון לקלקל ולהשחית וליכא איסור כלל אפי' לפי מה שהעיר הגאון פנ"י בפסחים דף כ"ו דאם יש פסיק רישא אסור בעושה מעשה בידים יעו"ש דאל"כ יהי' כל מלאכת שבת וי"ט מותר ע"ש בנועם דבריו כי חיים הם למוצאיהם נ"ל סברא ישרה בע"ה דזה דוקא בכל דבר שהוא בעצם מעשה איסור כגון מלאכת י"ט ושבת או הנא' בעילה או אכילה או הנאת ע"ז ואין המחשבה פועלת לעשו' מאיסור היתר חוץ אם הוה בשב ואל תעשה דהותר רק מנועם אונס אבל כאן הלא הכריתה לאילן לא הוה מעשה איסור רק יען שפועל בו להשחית ונעשה המעשה איסור ע"י המחשבה וא"כ אם הוה לא אפשר ולא קמכוון שוב אין כאן מעשה איסור כלל ומותר לכ"ע אפי' במעשה כנלע"ד בעז"ה נכון מאוד בסברא ולפ"ז בצריך למקומו ליכא איסור כלל ודו"ק:

ומצאתי ברא"ש בב"ק אחר שהביא דברי הגמ' כתב וז"ל וכן אם הי' צריך למקומו נראה דמותר עכ"ל וכן כתב הטור בקיצור פסקי הרא"ש וז"ל ואם הוא מעולה בדמים או צריך למקומו מותר עכ"ל ודבריו נפלאים בעיני לפי הבנת רש"י דאילן המעולה בדמים הוה הפי' דעץ שוה יותר מן הפירות א"כ מנ"ל לרא"ש דינו דבשלומא אם העץ שוה יותר א"כ ליכא השחתה כלל במה שכורתו כי אין זה מקלקל אלא מתקן אבל באילן טוב רק שצריך למקומו דעכ"פ עושה בגוף הכריתה השחתה רק שירויח במקום מנ"ל שמותר להשחית בדבר זה שיריוח במקום אחר כמו בדין של הרא"ש שמרויח במקום ומשחית לאילן וצע"ג ולפמ"ש ניחא דבכה"ג דצריך למקום הוה לא אפשר ולא קמכוון ולכ"ע מותר והרא"ש לא כתב דנלמד דין זה מדין דמעולה בדמים רק כתב מסברא דנראה דמותר בצריך למקומו כלענ"ד:

ולדעתי תלי' ענין הנ"ל אם מותר לכרות לצורך מקומו או לא בחבל הנביאים של ראשונים ז"ל הובאו בשמ"ק דלדעת רש"י וראב"ד והר"ר יונתן שפירשו הבנת הגמ' מעולה בדמים שהעץ שוה יותר מהפירות אז ליכא הוכחה מן הגמ' לנידן הרא"ש כמש"ל דאז אם הפירות שווין יותר לא נעשה השחתה כלל אבל בצריך למקומו נעשה עכ"פ השחתה בגוף הכריתה אבל לשיטת ר"ח והגאון והרמ"ה שפירשו שאילן סרק שוה יותר מאילן מאכל אז בודאי נגלה דמותר להשחית אילן מאכל טוב יען שמרויח באילן סרק וה"ה בצריך למקומו כנלענ"ד:

אך עדיין צריך התבוננת דלמא דוקא במצור דהותר עכ"פ גם קציצת אילן מאכל רק שצריך להקדים אילן סרק אז חידשה התורה אם האילן סרק שוה יותר מותר להכרית האילן מאכל יען דהתורה התירה לצורך מצור להשחית אילן מאכל אבל שלא בשעת מצור דיש איסור בהשחתת אילן מאכל מנ"ל שיהי' מותר להשחית בגוף האילן משום דמרויח במקום וצע"ג והרמ"ה הובא בשמ"ק וז"ל רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל שידעתו ואתה נהנה ממנו זה אילן מאכל [נ"ל דפי' תדע כמו אדם ידע את חוה שבעל אותה ונהנה ממנה כך כאן אשר תדע שאכל מפירות שלו] כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק רע ועל שניהם הוא אומר אותו תשחית וכרת ובנית מצור וכי מאחר שסופו לרבות אפי' אילן מאכל לקציצה לצורך המצור מה ת"ל כי לא עץ מאכל הוא להקדים קציצת סרק למאכל יכול אפי' האילן מאכל מעולה בדמים כלומ' שעצו מעולה בדמים וראוי לעשו' ממנו מצור יותר מאילן סרק יכול נקדים סרק למאכל ת"ל רק הא למדת שבזמן שהעץ מאכל מעולה בדמים ועצו חשוב יותר מפירותיו ומותר לקוצצו עכ"ל היקר מפז למדנו מדבריו חדשות (א) שרק אם עצי אילן מאכל מובחרים למצור אז מותר להשחית אילן מאכל אבל בעבור שאילן סרק שוה בדמיו יותר וירויח בו טפי אי אתה רשאי להכרית אילן מאכל ולהרויח באילן סרק דבשלומא אם אילן מאכל חזק יותר מאילן סרק ויפה הוא למצור אז התירה התורה השחתה דוקא לצורך המצור אבל בעבור להרויח ממון אסור להכרית אילן מאכל ודוק (ב) שדוקא אם העץ שוה יותר מן הפירו' אז מותר לכרות בכל מקום אילן מאכל אבל אם צריך לעץ ויש כאן אילן סרק ואילן מאכל אסור לקוץ אילן מאכל ולהניח אילן סרק יען דשוה יותר בדמיו זה אסור דגם במצור אסור לקוץ אילן מאכל עבור להרויח באילן סרק ולכן לא מסיים כאשר כתב הר"ח וז"ל ש"מ מותר להניח אילן סרק אם הוא מעולה בדמים ולכרות בבנין מצור אילן מאכל עכ"ל דנשמע מזה שמותר לכרות אילן מאכל במצור עבור להרויח דמים באילן סרק והרמ"ה מסיים דוקא אם העץ שוה יותר מפירו' יען דשם לא נעשה השחתה כלל אבל להשחי' עבור להרויח אסור ופשיטא דלצורך מקומו ג"כ אסור ודוק וגם לשיטת ר"ח והגאון אפשר דוקא במצור דשם הותר עכ"פ השחתת אילן מאכל רק דיש מצוה להקדים של סרק אז אם הוא מעולה בדמים מותר להשחית של מאכל לצורך מצור אבל שלא במצור גם הם מודים דאסור להשחית עבור להרויח במקום ולכן מחוורתא דהרא"ש כ' דינו רק מסברא חיצונה משום דהוה לא אפשר ולא קמכוון כנלע"ד:

ודע דעלה בדעתי לחדש דכל הפרשה איירי רק אם אפשר באילני סרק אז כראה הכריתה של אילן מאכל כהשחתה אבל אם אין כאן סרק אז מותר לכרות כל אילן מאכל לאיזה צורך שיש בו אבל מצאתי בשמ"ק בשם הרב המאירי ז"ל רבותי פוסקים דוקא באילן העומד על המצור הא אין עומדין על המצור אסור אף באין שם של סרק עכ"ל ואי אפשר לפרש שהמאירי רוצה להשמיע בשם רבותיו דיש איסור השחתת אילן מאכל בשלא לצורך בכל מקום דא"כ הי' לו לכתוב דרבותיו אוסרים קציצת אילן בכל מקום וגם הלא הוא הדין של הגמ' אלא הכוונה דלא נטעה דדוקא ביש כאן סרק אסור בשל מאכל אבל באין כאן סרק מותר להכרי' אילן מאכל לצורך קמ"ל דדוק' לצורך מצור מותר אבל לשאר צורך אסור אפי' אין שם של סרק אשר יוצלח כגון שצריך עץ לארגז אסור לקוץ אילן מאכל ודוק אבל בכל זה אפשר דמודה הרב המאירי בצורך מקומו כמש"ל דהוה לא אפשר ולא קמכוון ודוק:

תמצית הדברים כי צורך מקומו אין כאן הוכחה מגמרא אי מותר או לא: ואבוא בחקירה דיש לי לחדש היתר בקציצת אילנות דהנה אמרו בב"ק דף צ"א דקלא דטעין קבא אסור למקצצה מיתיבי' כמה יהי' בזית ולא יקצצו רובע שאני זיתים דחשיבי אר"ח לא שכיב שיבחה ברי אלא דקץ תאנתא בלא זמנה ע"כ ועלה בדעתי להבין באמרי חכז"ל הנה בכל התורה כולה הוה גורם קל מגוף הפעולה ונ"ל דדוקא אם עומד הדקל וכבר הוא טעון פירות אז אם יש עליו רק קב או בגפן רק גרגר או אשכול אחד אסור להשחית כי ברכה בו יען שכבר הוא טעון פירות ועדיין לא נתבשלו כל צרכן ואם הוא קוצץ החיות הוא משחית ברכת ד' אשר ברכה בו שכבר הכח בעולם כמו בישעי' סי' ס"ה [כה אמר ד' כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו] יען שברכה בו נקרא השחתה אבל מי' שקוצץ אילן טרם שחנט עכ"פ שאין כאן עדיין רושם פרי ולא בוסר ולא גומל ואינו משחית בשעת כריתה רק גורם שלא יוציא פירות בקיץ זה לא נקרא משחית כלל ומותר לכרות אילן בחורף והבן ורב אוסר דקלא דטעין קבא הגם שעדיין לא הצמיח בו יותר אסור ופריך הא תנינא כמה יהי' פירות כבר בעץ הזית רובע הקב אלמא כיון שהצמיח בו רובע הקב אסור ומשני שאני זיתא דחשיבי וע"ז אר"ח דשכיב שיבחה ברי דקץ תאנה בלא זמנה הכוונה ורם שהבשילו לגמרי כחכז"ל במדרש רבה קהלת על פסוק מתוקה שנת העובד וז"ל מה בין מיתת נערים למיתת זקנים ר' נחמי' אומר התאנה הזאת כל זמן שהיא נלקטה בעונתה יפה לה ויפה לתאנה וכשאינה נלקטת בעונתה רע לה ורע בתאנה עכ"ל עוד שם במשל בבעל התאנה וז"ל אומרין יפה בעל התאנה יודע עונתה של תאנתו אימתי היא ראוי' להלקט והוא לוקטה עכ"ל והנה יען שקצץ תאנה בלא זימני' שלא הגיע עדיין העת והזמן אשר תהי' התאנה ראוי' להלקט לכן שכיב דעבר על לאו דלא תשחית אבל באמת אם אין בו פירות עדיין ליכא בל תשחית ודוק:

וראה זה מצאתי בלשון הזהב של רבינו הרמב"ם פרק ד' משביעית משנה ט' כיון שבא לעונת המעשרות וז"ל כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצו מפני שהוא כשר לאכילה כמו שבארנו ויקח מפריו ויאכלנו ומותר לו לקוץ האילן ובלבד שיהי' בדמים יקרים בעצים ואז יהי' מותר לכרות אותו אבל אם לא יהי' לעצים מחיר גדול עד שיאמרו יותר יש לו תועלת בכריתתו ולהניחו אסור לכרות אותו מפני שהוא נושא פירות שהאילנות העושים פרי אסור מן התורה לכרות אותן בשום זמן מהזמנים אלא על זה הדרך שאמרנו והוא מה שאמר הכתוב לא תכרות את עצה ולזה הענין נתכוון באמרו כמה יהי' בזית ולא יקוצץ רוצה לומר שאסור לכרתו בשנה משאר השנים מפני שהוא עושה פרי ורובע הוא רובע קב ר"ל מן הנצנים מכל שאר האילנות מלבד הזתים משעה שיציץ ציץ כשיעור קב אסור לכרתו אלא ליוקר דמי עצו כמו שאמרנו עכ"ל הכוונה מבוארת כי הגיע לעונת המעשרות הוא הבאת שליש עיי' פ"א וא"כ שיהי' מותר לכרות אם לא נגמר בישולו צריך דוקא שיהי' העץ שוה יותר מפירות אבל אם אינו שוה יותר אסור לכורתו מפני שהוא עושה פרי ודייק רבינו בלשונו שכפל ח"ל שהאילנו' העושים פרי אסור מן התורה לכרות אותן בשום זמן מהזמני' עכ"ל כל זמן שהם עושין פירות שהפירות צריכין לאילן והם עליו אסור לכרות ולכן ביאר ברובע הקב וז"ל ר"ל מן הנצנים מכל שאר האילנות מלבד הזתים משעה שיציץ ציץ כשיעור קב אסור לכרתו עכ"ל מבואר דוקא משהציץ ציץ איסור הכריתה אבל אח"כ בשעה שאין עליו פירות מותר לכורתם ודוק וכן מורה לשון המשנה כמה יהי' בזית רובע הקב משמע שעדיין יש בזית רובע הקב ודוק וכן משמע בברכות דף ל"ז ע"ב דהקשה התוס' וא"ת בלא שביעית נמי תיפוק לי' דאסור משום לא תשחית את עצה ותי' דלא טעין קבא או דעץ שוה יותר יעו"ש ולא הקשה בתוקף דאפילו אין בו פירות אסור לקצוץ משום איסור דלא השחית את עצה וצ"ע אלא פשיטא דהתוס' סברו ג"כ דאין איסור דלא תשחית רק אם יש בו פירות ולכן אמר רב שמואל למחר אייתי לי מקורייהו הגם שצריך להחריב גוף הפירות מיד ודוק ומיושב לי בזה דהרמב"ם פ"ה משביעית הל' י"ז וח"י הביא דקודם שבאו הפירות ואח"כ משהגיע לעונת המעשרו' מותר לקוץ יעו"ש משמע ג"כ דאם אין בו פירות ליכא איסו' משום השחתה אילן אך באמת אינו ראי' דהרמב"ם עסק שם רק לענין שביעית ואיירי ג"כ דלא טעון קבא או דעץ שוה יותר וק"ל:

ולפ"ז מיושב לי דאמרו בסוכה דף ל"א על ד' דברים מאורות לוקין וחד על הקוצץ אילנות טובות עיי' רש"י דשם איירי דלא נמצא עליו פירות בשעת קציצה שם הוה רק ליקוי מאורות וק"ל:

ובזה מיושב קושי' שהקשתי מפ"ב דתמיד דחקרו בגמ' עצי מזבח אם הי' משל עץ תאנה ושאר אילני מאכל והקשתי הלא להרמב"ם יש לאו בקציצת אילן מאכל וצע"ג ושוב הראני ד' שהגאון מ"ל שם הקשה קו' בשם באר שבע וב"ה שזכיתי לכוון קו' הנ"ל והגאון מ"ל יצא לחלק דאין בכריתת ענפים שום איסור יעויין שם ולפי מ"ש ניחא דשם כרתו העצים או קודם שחנטו האילנות או אחר גמר בישולם ודו"ק:

ומיושב בזה אשר עוררני הרבני כמו"ה ר' יהודה נ"י מדברי מדרש פ' תרומה שאדם ילמוד דרך ארץ מהקב"ה שצוה לבנות משכן עצים שאינם עושי' פירות שצוה מן הארזים ה"ה אדם הבונה בית לא יבנה מן אילני פירו' וקשה תיפוק לי' דיש לאו בקציצת אילנות טובות ואם קצצם נכרי לעצמו למה יהי' אסור לבנות בו וצע"ג ולפמ"ש נכון שזה ילמוד מוסר שלא לבעוט בברכת ד' ולכרות אותם בזמן שאין עליהם פירות שאז אין איסור אבל עכ"פ דרך ארץ הוא שלא למעט ברכת ד' כפי' רש"י בסוכה דף ל"א ודוק: אך ראה זה מצאתי בשמ"ק בב"ק דכתב וז"ל בלא זימני' שהיתה עדיין טוענת תאנים עכ"ל משמע דקאי על העץ דדקל ראוי' עוד להוציא פירות הגם שאין פירות עתה עליו אסור וק"ל אבל בגמ' דידן הגירסא בלא זמנה משמע דקאי על התאנה דלא בא עדיין זמן לקיטת התאנים אבל בב"ב נמצא הגי' בלא זימני' יעו"ש משמע דעל העץ קאי דלא בא זמן העץ אשר אינו נושא פירות מרוב ימים וצע"ג ואולי סכנה יש אפי' אין עליו פירות אבל לאו דלא תשחית דוקא ביש עליו פירות ודו"ק:

וכן משמע מתוס' בב"ק דף צ"א דהקשו התוס' איך חייב הקוצץ אילן חבירו הא אין לוקה ומשלם ולכאורה לק"מ קו' הנ"ל דמתני' איירי שקץ בזמן שאין על אילנות פירות אז ליכא לאו אבל חיוב תשלומין יש דדמי אילני פירות עולין יותר מדמי עצים בעלמא ודוק וכן מוכח ממה שהקשה תוס' הא אמרי' במתני' יקוץ ונותן דמים יעו"ש ולפמ"ש לק"מ דשם איירי לקוץ בשעה שלא יהי' עליו עוד פירות וע"כ דתוס' סברו דאפי' אין על האילן פירות יש בו לאו דל"ת:

אלא א"כ הדרה הקו' לדוכתי' מפ"ב דתמיד ומדברי המדרש שהבאתי למעלה וצע"ג:

ונראה ליישב דכבר הערותי למעלה דהשכל גוזר דוקא אם נטע אילן מאכל להיות עומד לעולם אז יש איסור בהשחתה אבל אם נטע אילן לזמן שיגדל בעץ אז ליכא איסור דלא תשחית ועוררני בן אחי הבחור ר' משה נ"י דמבואר פ"א דערלה דנוטע לגדר ולקצוץ פטור מערלה דכתיב ונטעתם כל עץ ואכל דוקא שיהי' נטוע לשם עץ מאכל אבל לסיג ולקורות פטור יעו"ש ולפ"ז שם בפ"ב דתמיד נטעו מיד לעצים ואז ליכא איסור בהשחתה דאין זה עץ מאכל אשר יהי' מחויב עליו ומיושב ג"כ דברי המדרש דילמוד אדם דרך ארץ שלא יטע מתחילה אילני פירות לבנות מהם בית וק"ל ועדיין צ"ע למה לא יבנה מהם בית אם מיד נטעם לכך:

ודע דפלא בעיני דברי הגמ' דילפי' דאילן סרק קוד' לאילן מאכל אבל במעולה בדמים האילן מאכל קודם דכתי' רק והנה באמת יפלא הלא גם על אילני סרק יש פירות ומבואר בש"ע א"ח סי' ס"ג סעיף ד' דמברכין על פירות אילני סרק בפה"א ובט"ז ס"ק א' חולק דמברכין לפעמים בפה"ע יעו"ש וא"כ מה לי אילן מאכל או אילן סרק כיון דהטעם משום הפירות ועי' בילקוט בשם ספרי ר"י אומר ק"ו אם על העץ עושה פרי חסה התורה על הפרי עצמה לכ"ש יעו"ש וא"כ מה לי עץ מאכל או אילן סרק כיון דיש עליו פירות אסור להשחית וע"כ צ"ל כמש"ל דאיירי התורה דבכל אופן צריך לכרות אילנות לצורך כיבוש העיר ואז הקדימה התורה להניח עץ מאכל ולכרות אילן סרק הגם שיש גם עליו פירות מ"ו אינם חשובים כמו פירות עץ מאכל בטבעו וא"כ גילתה התורה דוקא במעולה בדמים שמותר להניח אילן סרק היינו כיון דגם על אילן סרק יש פירות רק שאינם טובים כמו פירות עץ מאכל וכאן שפירות האילן סרק שווין יותר בשווי' מפירות עץ מאכל מותר לכרות העץ מאכל אבל לעולם לכרות עץ מאכל ולהניח אילן סרק אשר אין עליו פירות יען ששוה העץ בדמים יותר מנ"ל להתיר בזה להשחית אילן מאכל אך מברייתא אין קושי' דילמא באמת הוה הפי' כן דאם פירות האילן סרק מעולין בדמים אז מותר להניח אילן סרק ולכרות אילן מאכל אבל א"כ איך מביא הגמ' ראי' לדברי ר"ח דבמעולה בדמים מותר לקוץ אילן מאכל מנ"ל האי דילמא דוקא אם יש באילן סרק לצורך כיבוש העיר ג"כ השחתת אילן פירות אז פועל שווי' בדמים להניח אילן סרק אבל ללא דבר לא פועל שווי' של דמים וצע"ג:

ונ"ל לחדש דבר דוקא אם האילן טוען פירות במלאת ספקו כדרך כל האילנות אז יש איסור לאו אבל אילן דכבר הוכחש רק דנשאר שיעור קבא או בזית רובע קב ובגפן כל דהוא זה דוקא דרבנן ובו אין לאו רק סכנה כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור מי שקוצץ אילן אשר מתחיל להזקין אז בא אדם במצור שימות בו ולכך נקנו ר"ח דקלא דטעין קבא אסור לקצוץ וה"ה דשכב שיבחה ברי דקץ תאנתא בלא זמנא יען שהוזקן אבל לא נתמלא לו הזקנה שלא יוציא פירות כלל כנלע"ד:

העולה מכל זה דלא מצאתי היתר ברור לקוץ אילן פירו' דהוא מבורר בשם רמב"ם ורשב"א ותוס' דהוא לאו מדאורייתא בכל מקום ובכל זמן והיתר מקומו אשר חידש שם הרא"ש תלי' בחבל הראשונים אשר הביא השמ"ק וגם דמבואר שיטת התוס' דאסור לקוץ אפי' אם אין עליו עדיין פירות וגם אין מוכרח אם מותר להשחית אפי' ענפים לכן אין היתר רק למכור לנכרי האילנות ולהתנות עמו שצריך לעקרם עם שרשיהם ולטעם בתוך גן אחר עיי' ב"ב דף ל"ז ואז הגם אם ישנה דיבורו הוה רק גרם ע"י נכרי שכולי האי לא חיישי' קודם שיש על האילן פירות כנלע"ד שאז ליכא איסור ולא סכנה וד' יאיר עיני בתורתו ויטהר לבבי לעבודתו:

ומצאתי בט"ז סי' קי"ז שהביא דברי הגמ' שיש סכנה וגם לאו שכן מנה הסמ"ג והתפלא על הש"ע שלא הביא דין הנ"ל והדג"מ מביא שהרמב"ם מנה ללאו ובכל זאת העתיק דברי הרא"ש לצורך מקומו מותר ולדעתי יש בנידן לחקור כמו שהארכתי בעזה"י ומלשון הט"ז שם משמע שהיתר לבנות בית הגם שצריך לקצוץ אילנות שיש בהן פירות יעו"ש ולא נראה לענ"ד כמש"ל: ויש לי מקום עיון בסנהדרין דף ק' דפריך על בן סירא מקרא דלא תשחית והוא פלא גדול הלא לא תשחית את עצה הוה לאו דאורייתא והשחתת שאר דברים הוה דרבנן עיי' רמב"ם פרק ו' מהל' מלכים וצ"ע גדול ויש לי לעיין בנידן דאחר דקצץ בנטיעות ועבב"ב דל"ז בשמ"ק הבדל בין דקלא לאילן ומסוגי' הנ"ל יש לעיין הרבה ועי' בב"ק דצ"ה אבל אין הזמן מסכים עמי וכעת תהי' שביתה קולמסי:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה