אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן מא

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן מא

סימן מ

שלום וכ"ט לידיד נפשי איש המוכתר במעלות ומידות תרומו' כבוד הרב המה"ג אב"ד דק"ק סענדרע נ"י ולכל החוסים בו יאמר שלום:

ראשית אחלה פניו על שאחרתי עד הנה יאמנו דברי שלא יכולתי עד העת לעיין בדבריו כי הי' לפני שאלה חמורה אשר פניתי עלי' לטובה וכעת אמרתי לו ראשית הבכורה ואת אשר ישים ד' בפי אותו אשמור לדבר אשר הרו והגו רעיוני בענין אשר ערך בנידן שור שנפל ואבא במשפט אשר שפט על מכתב הראשון אשר שלחתי למעלתו:

הנה בב"ק נ"א בהאי מעשה דר"נ סבר הגמ' דר"נ סובר יש חבט פחות מעשרה ולבסוף אוקמי הגמ' בנפל בדרך נפילה ומכריסא דתורא עד ארעא ד' טפחים והרי"ף פסק בנוסחה ישנה כרב והשיגו עליו הראשונים וביותר אשר שם אותו למטרה לחצי שכלו הוא הרשב"א בחידושיו בד"ה אלמא בסוף וז"ל ומן התימה על הרב אלפסי ז"ל שהביא בהלכות הלשון הראשון ולא האחרון וכבר כתבתי בפרק אלו טריפות ולפי דברי הרב ז"ל שפסק כרב א"כ יחייב בבור אפי' פחות מעשרה כמו שאמרתי ותימא הוא דא"כ כשפטרו במשנתינו בפחות מי' הי' להם לחלוק בין בור לבור בר"ה לרב ועוד דודאי משמע דאפי' לרב בבור אינו חייב על המיתה בפחות מעשרה מדאמרי' לקמן (בדף נ"ג) אמר רב חסדא מודה רב בבורו ממנ"פ אם הבלא קטלי' הבלא דידך קטלי' ואי חבטא קטלי' חבטא דילך קטלי' ואם איתא למה לי ממנ"פ הא ודאי חבטא קטלי' ועוד דבבור פחות מעשרה אין הבל מיתה ואם יש חבט למיתה הא ליכא ממנ"פ ואפ"ה חייב אלא ודאי משמע דליתא כלל ודברי רב צ"ע עכ"ל ולא ראיתי מי שמאסף אותו צדיק הביתה ליישב דבריו והוא פלא וצע"ג לדעת אמרותיו הטהורים והזכים:

ונלע"ד ליישב בעזה"י דלכאורה קשה לי כפי המסקנא דאם נפל השור לבור ו' טפחי' נחשב חבט מעשרה דמכריסי' דתורא עד הבור הוי ד' ובור ו' הוי י' טפחים אבל אי אמרי' כרב דעל חבטא לא חייבה התורה רק על הבלא ואין הבל מיתה פחות מי' טפחים א"כ בדף נ' ע"ב דהקשה הגמ' מאי ביניהו בין רב ושמואל ותי' הגמ' בכפל מגובה על הקרקע למה לא משני הגמ' נ"מ אם נפל שור על רגליו בבור ו' טפחים דלרב פטור דליכא אלא בעומק י' טפחים ולשמואל חייב משום חבטא או דכפל השור על רגליו מגובה ו' טפחים דג"כ לשמואל חייב ולרב פטור אך זו יש לדחוק דילמא באמת כוונת הגמ' כך היא דעבד גובה ברה"ר ובאמת גובה ו' טפחים אבל קושי' ראשונה קשה לימא נ"מ בנפל שור לתוך בור של וי"ו טפחים וצע"ג:

אמנם קושי' זו יש ליישב בעזה"י או דאפי' שמואל מודה דצירוף ד' דמכריסי' עם ששה טפחים ליכא בו משום חבטא או דגם רב מודה דבכה"ג חייב משום חבטא ואבאר דבר זה בטוב טעם דבגמ' הקשה מאי ביניהו בין רב ושמואל והביא בש"מ בשם תלמיד הר"ר פרץ וז"ל מאי ביניהו כלומר מכדי היכא דלרב ושמואל מחויב ואפי' נשבר' מפרקתו מחויב גם לרב משום דאיכא למימר הבלא נמי קטלי' וא"ת מה סברא היא זו הלא דבר הנראה לעינים הוא שמת מחמת חבט שנשברה מפרקתו י"ל אפ"ה איכא למתלי בהבלא דלולי הבלא הי' השור מעמיד עצמו על רגליו בכח ולא הי' ניזק כלל אבל ע"י ההבל חלה השור וכיחש מחמת החולי ולא הי' בכחו להעמיד עצמו ועל כן נפל באותו ענין שנשבר' מפרקתו וכה"ג מצינו לקמן דקאמר כיון דאהני בי' אהני עכ"ל ועיי' ברש"י דף נ"ג ע"א מבואר מזה שרב מודה אם ההבל גורם לחבטה שחייב על החבט דרב פוטר רק משום דקרקע עולם ופי' רש"י שאינו שלו אבל אם ע"י גרמתו של הבל פעל חבטה אז מחייב רב גם על מיתת החבט וא"כ הלא בבור של ו' טפחים יש עכ"פ הבל לנזק וראב"ד סובר דאפי' לטריפות יש בו כח רק לריסוק ומיתה אין כח בלי י' טפחים ועיי' בדג"מ בסי' ל"ב יעו"ש וכאשר אבאר אי"ה א"כ עכ"פ גרם ההבל שכיחש השור ונעשה ברגע זו חולה ופעל בו החבט וחייב גם לרב בנפל בדרך נפילה לבור ששה טפחים וליכא נ"מ בין לרב לשמואל ודו"ק:

אבל יש נחדש איפכא שגם לשמואל אין בזה שנפל השור דרך נפילה על רגלי' דין חבט רק דין הבל דש"מ הביא בשם ראב"ד בד"ה צריכא וז"ל וראב"ד כתב וז"ל תינח לדעת רב אלא לשמואל למאי איצרכא אם נפל על אפיו איכא הבלה וחבטה ואי נפל על אחוריו חבטא מיהת איכא ולגבי חבטא כולהו כי הדדי נינהו ונ"ל דאין חבט מיתה כשהוא נופל על פניו מפני חללו של כרס ועוד ידיו ורגליו מגינות עליו שאין כריסו נבקע גם השדרה אינה נשברת בנפילה זו ולקמן בשמעתין מוכחא מילתא במילתא דר"נ הילכך כשהוא נופל על פניו אינו מת אלא מהבלא ולהכי צריכא כולה אף לשמואל עכ"ל וכ' עוד בד"ה ח"ל הראב"ד תנן הי' פחות מעשרה טפחי' ומת פטור מאי לאו דנפל על אחריו ומת בחבטה אפ"ה אם הוזק בו חייב א"נ דאי הוי עשרה חייב לא דנפל על אפי' ומית בהבלא ולית בי' הבלא למיתה א"ה אם הוזק בו חייב וכי יש הבלא לחלק בין מיתה לנזקין א"ל אין יש הבלא לנזקין ואין בהם הבל למיתה עכ"ל היוצא מתורת הראב"ד ז"ל הוא זה כשהבהמה נופלת על רגלי' כדרך נפילה אין בה משום חבטא דרגלים וחלל הכרס מצילין אותה מחבט אבל יש בו משום הבלא וא"כ אפי' לשמואל ליכא משום חבט בנופלת כדרכה על רגלי' וא"כ מה שאמרו בגמ' מכריסי' עד ארעא ד' טפחים ובור ו' טפחים אשתכח כי חביט מעשרה חביט ע"כ הכוונה שע"י ההבל נעשה חבטא (או הכוונה כסברת התלמיד הר"ר פרץ דע"י ההבל נעשה חבטא) שנשבר המפרקת וכדומה מטריפות וא"כ ע"כ גם לשמו טעמא משום דהבל גורם אם נפלה מכריסה לבור ו' טפחים וא"כ גם לרב חייב ודו"ק:

ולפ"ז מיושבים דברי הרי"ף דסובר כמו שבארתי דלשון השני נכון גם לרב ומה שהרעיש הרשב"א בכל הקושי' שהבאתי למעלה נ"ל דלק"מ דכתב הרשב"א וז"ל מתני' דאגדר מסתברא דלא למימרא דמתני' דתני י' והיו פחותין מיו"ד דוקא דאגדר הא נפל כדרכי' אפי' בשיתא סגי אליבא דשמואל דא"כ לפלוג וליתני בדידה בד"א במתגלגל אבל נפל כדרכו אפי' בששה ועוד דא"כ אפי' אגדור ונפל בתוך וי"ו ומת ליחייב דה"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס באגדר וליחייב אלא נ"ל דה"פ דמתני' דלתשלומין ואיכא מגדר דאין בו כדי להמית בפחות מיו"ד לפיכך שנינו י' ולומר שלא חייבה תורה אלא בבור שיש בו לעולם כדי להמית ואפי' במגדר עכ"ל וכן הובא בש"מ בשם הרא"ש וא"כ אני אומר השתא בנפלה כדרכה על רגלי' שרוב בהמות נופלי' על רגליהם כדרך הילוכם עיי' ברשב"א ואפ"ה פטור יען דלא משכחת מיתה בשלא כדרך נפילה כגון במגדר ומכ"ש לרב דלא מחייב על נפלה שלא כדרכו דרך אחורה הגם שיש בו חבט יען דלא משכחת בו חיוב מיתה בכדרך נפילה אם נפלה על רגלי' דאז אין הבל פחות מיו"ד זה ברור כשמש בעזה"י וא"כ נכון המתני' דלא מחלקה לרב שחייב בבורו אפחות מיו"ד וכן בדף נ"ג נכון הממנ"פ דע"כ איירו בבורו עמוק יו"ד טפחים ודו"ק:

ובזה יש לי נקודה נפלאה על הט"ז ופלתי דטרחו ליישב למה לא הביא הטור והמחבר בח"מ סי' ת"י דין דמכריסי' עד ארעא ד' טפחים יעו"ש ולפי דברי רשב"א ורא"ש לק"מ דלענין נזקין לא מחייב אלא א"כ משכחת נזק בכל גווני אפי' דרך אחוריו לענין טריפות כיון דמשכחת ריסוק מכריסי' עד ארעא הבהמה אסורה וק"ל:

ועתה אני אומר דין חדש דלכאורה קשה לי אי אמרי' אין חבט פחות מעשרה א"כ צריכה הבהמה ליפול באויר מגובה לארץ י' טפחים אבל כיון שרגלי' אשר הם תוקף הגוף היו בתוך י' טפחי' אין בו משום חבט כי מסוף רגלי' עד הארץ אין בו עשרה רק כיון שנפלה בעומק ו' טפחים אשר שם יש הבל שפועל חולשה אשר לא תוכל להעמיד רגלי' על הארץ וצריכי' אנו לחשוב מכובד הכרס ושטח הגוף ואז הי' נפילה עשרה טפחים ויש בה משום חבט ומשכחת ריסוק אפי' בעומק ו' טפחים אבל אם קפצה מעמוד גבוה ו' טפחים אז בודאי לא שייך לומר מכריסי' עד ארעא הוי עשרה טפחים והוי חבט זה אי אפשר כיון דאין כאן הבל הפועל עלי' אז הבהמה מעמידה רגליה וצריכים אנו לחשוב מסוף כפות רגלי' ולא נפל גם הגוף עשרה רק ו' טפחים דברגע שנפלה כדרכה נפלה על רגלי' שלא הי' חבט רק ו' טפחים דהא הגוף עומד באויר ד' טפחים הגם שאח"כ נפלה בשטח הגוף עד קרקע הארץ הוא נפילה שנית ואיך יהי' כאן ריסוק ולכן לא מצרכי' בבית גבוה ששה טפחים מעקה דהא מכריסי' של אדם עד הארץ הוי וי"ו טפחים ועי' בש"מ שתלמיד הר"ר פרץ הקשה קושי' זאת ולפמ"ש לק"מ דלכ"ע אין מצרפי' מכרס עד לארץ רק אם נפלה בעומק ששה אבל בגובה בלבד צריך לחשוב מסוף כפות רגלים כנלענ"ד:

ואם כנים דברי יצא לאור משפט דין הרמב"ם פ"ט משחיט' הל' ח' וז"ל נפולה כיצד הרי שנפלה בהמה ממקום גבוה שגבוה י' טפחים או יתר ונתרסק אבר מאברים הר"ז טריפה עכ"ל והקשה בכ"מ שם למה לא נקטו דמצרפין מכריסי' עד לארץ העשרה טפחי' יעו"ש וצע"ג ולפמ"ש לק"מ דדוקא באריתא דדלאי בשור דר"נ דנפל בעומק ששה טפחי' שפועל ההבל עכ"פ שלא תוכל להעמיד רגלי' וממילא יצא חבט מכריסי ועד ארעא אבל בנפלה מגובה ששה טפחים אז הרגלים פועלים שגוף לא יפול ברגע ראשונה רק ששה טפחים וליכא חשש ריסוק והבן:

ולכן בער אנכי מאיש להבין דעת הטור וב"י בסי' נ"ח דהטור כ' וז"ל נפולה אסורה כיצד בהמה שנפלה מדבר גבוה או שנפלה לבור אם יש מכריסה עד המקום שנפלה שם י' טפחים חוששין שמא נתרסקו אברי' עכ"ל והב"י הביא בשם הפוסקים והביא בשם הרשב"א דין של הטור וכ' שטעמם שמצרפי' מכריסה עד ארעא דנלמד זה מדר"נ ולדעתי הוא פלא ר"נ איירו בנפלה בעומק ששה טפחים אבל בנפלה ממקום גבוה לכ"ע צריך י' טפחים ובאמת ברשב"א ת"ה לא הביא דין זה שמצרפי' מכריסה לארעא רק בנפלה בעומק ו' טפחים אבל בחדושיו הביא כמ"ש הב"י משמו ולדעתי הוא נקודה נפלאה ולכל הפחות לא הי' לו להב"י להשיג על הרמב"ם וצע"ג:

ולכאורה ליישב דעת הטור נ"ל דסובר הגם דמבואר בגמ' דף נ"ג כסברת ש"מ דהבל פועל שיבא לבהמה חבט היינו דוקא אם נפלה בבור עמוקה י' טפחים דיש בו הבל חזק שיוכל לפעול מיתה אז אפי' מתהפכת ונפלה לאחרי' והוי משום חבט עכ"פ ההבל גרם אבל בנפלה בעומק ו' טפחים שליכא הבל למיתה לא יפעל ההבל כלל וא"כ ע"כ מה שאמר ר"נ בהאי שור שטריפה אין הטעם שהבל פועל לחבט רק משום חבט בעצמו הוי עשרה דכיון דנפלה עכ"פ מסוף הגוף מכפות רגלי' אויר ששה טפחים היא קופצת ארכובה הנמכרת עם השוק ונחשב כנפלה כל הגוף עשרה דאין רגלי' מעמידי' בכה"ג וכן משמע ברשב"א בב"ק דרק לשמואל אתא לישנא בתרא דלרב אין הבל כלל בפחות מעשרה יעו"ש וחולק הרשב"א על הראב"ד שהבאתי למעלה עכ"פ דעת רמב"ם וראב"ד מבואר דצריך דוקא שנפלה מגבוה י' טפחים מסוף רגליה ודו"ק כי הוא היתר גדול בדין נפולה במעשה שאלתו:

ולא אמנע הטוב מלהודיעהו בקוצר אמרים שבזה יש ליישב דברי נוסחא החדשה ברב אלפס שפוסק כשמואל וז"ל ואסיקנא טעמא דר"נ משום דקסבר מכריסי' דתורא עד ארעא ארבעה ואריתא דדלאי שיתא הא יו"ד ומשום חבטא טורפא דילמא נפסק חוט השדרה והא דקתני היו פחותין מיו"ד דנפל לתוכה או שור או חמור פטור באגנדר אגנדורי לבור דליכא הבלא ולא חבטא ואי דרך נפילה נפל ומת בחבטא חזינן אי איכא עשרה מכריסי' לקרקע הבור חייב ושמעי' מינה דר"נ כשמואל ס"ל ובהגהת חדושי אנשי שם שאצל הרי"ף התפלא עליו בהפלא ופלא (א) מתחילה נקט ואי דרך נפילה נפל משמע דסובר כרב שצריך ליפול דרך נפילה ואינו חייב על חבטא ואח"כ וסיים דש"מ מדר"נ דהלכה כשמואל וצע"ג (ב) עוד הקשה איך מוכח מדר"נ דהלכתא כשמואל הכי פליג רב על מתני' נפלה מן הגג שהיא טריפה הלא רב מודה לענין טריפות והכא היינו טעמא דלענין נזקין לא חייבה תורה אקרקע שאינו שלו והיא קו' קשה כברזל וצע"ג (ג) עוד הקשה הגם אם לא נשמע מדר"נ דהלכתא כשמואל מסוגי' דגמ' נשמע כן דלרב אפי' בלא אגנדרי פטור כמתני' משום דאין בו הבל עשרה וצע"ג:

נלע"ד ליישב בעזה"י דהנה הגמ' מוקי דמתני' באגנדר אגנדרי ויש לפרש בב' אופני' (א) דדוקא בנפלה מאחוריו צריך י' טפחים אבל בנפלה כדרכה על פני' חשבי' מכריסה ועד לארץ ביו"ד טפחים ולא צריך לבור רק עומק שש טפחים (ב) דכיון דמשכחת אופן כגון דנפלה מאחורי' דצריך י' טפחי' אז אפי' בנפלה על פני' צריך ג"כ י' טפחי' דהא בשאר גרמא בנזקין פטור וכאן חידשה התורה דחייב ודוקא אם עשה גורם שבכל אופן יוכל לבא היזק וכן הסביר בש"מ הטעם לרב דלא מיחייב אלא על הבלא בד"ה איכא ביניהו בשם הרא"ה וז"ל אמר רב בור שחייבה תורה להבלא ולא לחבטא אלמא קסבר חבטא קרקע עולם הוא דמזקי לי' פי' דבור בין בהבל ובין בחבט גרמא בעלמא הוא ומן הדין ראוי שיפטור כגרמא בנזקין דעלמא דפטור אלא דרחמנא הוא דחייבי' בהכשר נזקיו וחייבו על בורו והבלו וכיון דלא חזינן דחייבו אלא בהבלא בחבטא כדקאי קאי ומן הדין פטור הוא דהא ליכא אלא גרמא בעלמא וליכא למימר אהא ולא שייך נמי כלל לחייבו מדין תחילתו בפשיע' וסופו מרצון דהוי בפשיעה אהבלא דהא לחבטא גופי' הוי פושע ואפ"ה מפטר וליכא למימר תבו"ב חייב אלא היכא דסופו בפשיעה חייב עכ"ל כוונתו מבואר דכל חיוב בור הוא חידוש ודי אם מחייבי' על הבל וה"ה דנאמר די אם עשה עכ"פ בור דיוכל לבוא לידי חבט אז חייבה התורה אפילו בנפלה על פני' אבל כי ליכא לחייבו על חבטו אז גם שמואל מודה דפטור ודו"ק:

והנה הבאתי לעיל דרשב"א ורא"ש סוברי' דלא מחייב מתני' בבור ששה כיון דלא משכחת דאגנדרי יעו"ש אבל הרי"ף חולק בזה וסובר דמתני' דוקא באגנדרי אבל אם נפלה כדרכה חייב אפי' על ששה טפחים וזה שכתב הרי"ף והא דקתני היו פחותין מיו"ד פטור באגנדרי דליכא הבלא ולא חבטא אבל אי דרך נפילה נפלה הוא נקרא אם נפלה מלפני' וכן הוא מבואר ברשב"א דדרך נפילה על פני' אז מחייב אם יש מכריסה ועד ארעא יו"ד טפחים מבואר דרשב"א סובר כפי' השני ורב אלפס כפי' הראשון ודו"ק:

ולפ"ז מיושבי' דברי הרי"ף דלפמ"ש אי אפשר לפסוק כרב כלשון הראשון דגמ' חזר דאחשבי' מכריסי' דתורא וגם למה לא מחלק המשנה בין בור ברה"ר ובין בור ברה"י ועוד מגמ' דלקמן דליכא ממנ"פ אי יש חבט בפחות מעשר' וכקושי' הרשב"א ותירצתי דבאמת כיון דמשכחת אופן אם נפל כדרכו צריך י' טפחים א"כ בכל אופן פטור ה"ה לרב כן כמו שהארכתי אבל לנוסחא החדשה דסובר הרי"ף דבאמת באגנדרי דוקא ואם נפל מלפניו באמת חייב על בור ששה טפחים א"כ א"א לפסוק כשמואל ומיושב דברי הרי"ף ודו"ק: ודע דפלא בעיני למה הביא הרי"ף שגמ' השיב מסיפא דמתני' פחות מי' פטור ובגמ' דידן הקשה מרישא דבור הוא י"ט וצ"ע ועיי' בש"מ בשם ה"פ וק"ל:

ועתה באתי בחקירה אחת ולדעתי מקום הניחו לי מן השונים להתגדר בו והוא לדינא דיש לחקור במהות ריסוק אברי' בב' פנים:

א אם נפלה מן הגג גבוה עשרה טפחים וחיישי' על ריסוק אברי' הוא הטעם דאולי מכח החבט נתרסקו כל האברי' שלא נשאר אבר אחד אשר לא נתחלחל ולא נשתנה צורתו ע"י חבט הנ"ל אבל באמת לא משכחת לה שע"י אבר אחד יהי' ריסוק והשאר לא יתרסקו דאין שם ריסוק רק ברעדה או חבטה אשר כל עצמות וגידים קבלו השתנות:

ב אם נפלה ממקום גבוה יוכל להיות גם זאת שאבר אחד נתרסק בלבד וכל הגוף לא קיבל לא בחוץ ולא בפנים שום השתנות או רפיון שיש חבט אשר פועל רק ריסוק באבר אחד ומאותו אבר מקבל כל הבהמה שם טריפות של ריסוק נמצא דהוי שם טריפות של ריסוק כמו שארי טריפות של ח"י טריפות כמו שם ניקב שפעל באבר בלבד ומכח אותו אבר נטרפה כל הבהמה ה"ה שם ריסוק פועל רק על אבר אחד ומאותו אבר הנ"ל נטרפה כל הבהמה וצע"ג: ולכאורה עלה בדעתי לפשוט מלשון הרמב"ם פ"ט משחיט' דיש ריסוק באבר אחד בלבד דז"ל כ"מ שאמרנו אין חוששין לה מותר לשחוט מיד ואין צריך לבדוק שמא נתרסק אבר וכל מקום שאמרנו חוששי' לה אם שוחטו צריך לבדוק כנגד כל החלל כולו מקדקוד הראש עד הירך ואם מצא בה טריפה מטריפות שמנינו או שנתרסק אבר מן האברי' שבפנים ונפסד צורתו הר"ז טריפה אפי' נתרסק אבר מן האברים שאם נטלו כשירה כגון טחול וכליות הרי זה טריפה חוץ מבית הרחם שאם נתרסק הרי זה מותרת עכ"ל ראה זה שבלשונו הזהב נקט שבבית רחם כשר אפי' נתרסק וקשה הגם שבבית רחם אינו פועל הריסוק עכ"פ נדע דהי' כאן ריסוק ויהי' טריפה מכא שאר האברים אלא פשיטא דיש ריסוק באבר אחד בלבד וכיון דלא ראינו יותר שנתרסק אלא הבית רחם ובו הריסוק אינו מזיק ועל שאר אברים לא חיישי' שנתרסקו וק"ל וגם מראב"ד שחלק עליו בטחול וכליות שיש ספק אם נתרסקו אם הבהמה טריפה יעו"ש וקשה כיון דעכ"פ נגלה שהי' בבהמה הנ"ל ריסוק וע"כ היא טריפה דהא שאר אברים ג"כ נתרסקו וגם מה חידש הרמב"ם שגם בהם יש טריפות הריסוק וע"כ דמשכחת טריפות הריסוק באבר אחד בלבד ודו"ק וכן משמע מטור סי' נ"ח שכ' וז"ל וכן אם נתרסק אבר שאם ניטל כולו כשר כגון טחול וכליות טריפה שהריסוק יותר מניטל עכ"ל וכ"כ הרשב"א בחדושיו וז"ל ואם נתרסק בה אבר אחד ונפסד צורתו אפי' הי' אותו אבר מן האברי' שאם נטלו או חסרו או נקבו כשירה כגון טחול או כבד או כליות הר"ז טריפה שהריסוק מכאיבה יותר מן הנטילה והנקיבה עכ"ל משמע לולי שריסוק מכאיב יותר הי' כשר וקשה הא עכ"פ יש מופת שנתרסקו גם שאר אברי' שתלוי בהם החיות וע"כ דמשמע דמשכחת רק אבר אחד שנתרסק וכיון שהוא אבר שאין בו חיות יהי' כשר וצריך לומר שמכאיבה ביותר ודו"ק:

אמנם כד דייקת לית מכאן ראי' דהנה טריפות הריסוק גילה משה רבינו בהלכה מסיני שאם נעשה ריסוק גדול בחיות הבהמה מחמת חבט אז הוי טריפות שאין כמוה חי' ואותו כח של ריסוק פועל שינוי צורה באבר שנתרסק ולולי שהי' הריסוק גדול כל כך שפועל על קירוב מיתת הבהמה לא יבא השינוי באברים וא"כ דילמא באמת שגם כל חבל הפוסקי' מודי' שאין ריסוק הוי טריפות רק אם נתרסקו כל אברי' וחוליות בבהמה ובכל זאת הגם שנתרסקו כל האברי' לא נגלה הריסוק רק באבר אחד והבן זה אבל אם הריסוק חלוש ולא הי' בכח גדול לקרב מיהת הבהמה אז אינו פועל הריסוק החלוש שינוי באותן אברי' שיש בהם חיות הבהמה אבל האברי' שאין בהם חיות אז ע"י ריסוק החלוש נעשי' הם מרוסקי' ויהי' השכל מחייב שיהי' כשר כי הגם שעכ"פ הי' כאן ריסוק אשר פעל על אבר הזאת והוי כאלו ניטל הלא ניטל כשר בהם קמ"ל הרמב"ם והטור והרשב"א שטריפה דריסוק מכאיב יותר מניטל או ניקב והגם שריסוק כזה אינו טריפו' מחמת שם ריסוק הוי עכ"פ משם טריפות כל שאין כמוה חי' הוא טריפה והבן זה (ועיי בגמ' חולין דף מ"ב ודו"ק):

ועתה אבא להביא ראי' בהיפך דאין ריסוק רק אם נתרסקו כל אברי' אבל אי אפשר להיות טריפות הריסוק באבר אחד לבדו הנה בפשטו' לשון הגמ' שנקטו בכל מקום ריסוק אברים משמע שהחשש על כל אברי' הגם שיש לפרש על אבר אחד מכל האברים והוי הפי' שהחשש הוא על ריסוק אברים דיש לחוש על ריסוק שיוכל לבוא באברי' מכל מקום פשטות הלשון מורה כן וכן מבואר מלשון רש"י דף מ"ב נפלה מן הגג וז"ל אעפ"י שאין שבר נראה בה חוששין שנתרסקו ונתפרקו אברי' עכ"ל משמע שהחשש שכל אברים נתרסקו ונתפרקו ויותר מזה מבואר בלשון רש"י בביצה דף ל"ד ע"א בד"ה הכי גרסי' וז"ל ושהי' דמעל"ע איצטרך דאי לא שהתה אעפ"י שבדקה ולא מצא סימן טריפות טריפה שזו היא אחת מח"י טריפות ונקרא רסוקי אברי' שאברי' מתפרקין כולן ואעפ"י שאין רושם ניכר בה וזה סימנה אם שהתה מעל"ע בידוע שלא נתרסקו אברי' דקי"ל לרבנן מסיני דבריסוק אברי' אינה חי' מעל"ע אבל שאר מיני טריפו' חי' כל שנים עשר חודש עכ"ל מבואר בפי' שכל האברי' מתפרקי' אם נעשה ריסוק והבן וכן פירש"י דף נ"א ע"ב בד"ה אבל בדיקה בעי בחוט השדרה ובשבירת רוב צלעות ובעקירת חולי' והיכא דלא עמדה אפי' בדקנוה ונמצאת שלימה טריפה משום החבט שנתפרקו פרקים וחוליותי' ואם הלכה אפי' בדיק' לא בעי עכ"ל מבואר שחבט גורם פירוק על פרקי' וחוליותי' שהמה עיקר בנין הגוף ובהם כח עמיד' ובריסוק יתפרקו כל פרקים וכל החוליות ודו"ק:

ואם תשאל מאי נ"מ אי הריסוק דוקא בכל האבר או באבר מן האברי' הלא מ"מ אם לא נראה רק אבר אחד שנתרסק טריפה לשיטת הרמב"ם ולשיטת הר"ן עכ"פ צריך שהי' מעל"ע ואם שחטה בתוך הזמן טריפ' בלא עמדה כמובן אני אשיב שהנ"מ גדול אם נפלה בהמ' ממקום גבוה שכנגד הריאה יש עשרה טפחים ויוכל להתרסק אבל מכנגד צומת הגידין ליכא י' טפחים נמצא דאי אפשר שימצא ריסוק בצוה"ג אם אנו אומרי' שהגם אם לא נתרסק אלא אבר אחד הוי ריסוק נמצא יש לחוש בבהמה זו על טריפות הריסוק וצריכה מעל"ע אבל אם אנו אומרי' אין ריסוק רק אם כח הריסוק מתפשט בכל אברים א"כ במקום צוה"ג דלא משכחת שיתרסק דהא הבהמה מלפני' וליכא משם עשרה טפחים וע"כ דכל הבהמה לא נתרסקה וצע"ג:

ונלע"ד בעזה"י דבזה פליגי הרמב"ם ורשב"א והרא"ה והר"ן דבפ"ו מה' שחיטה הל' ח' כתב הרמב"ם וז"ל נפולה כיצד הרי שנפלה הבהמה ממקום גבוה שגבהה י' טפחים או יתר ונתרסק אבר באברי' הר"ז טריפ' וכיצד הוא הריסוק שיתרוצץ האבר ויחלה מחמת נפילה עד שתפסל צורתו ותארו אעפ"י שלא ניקב ולא נסדק ולא נשבר הר"ז טריפה וכן אם הכה אותה באבן או במטה ורצץ אבר מאברי' טריפ' באיזה אברי' אמרו באברים שבחלל הגוף עכ"ל וכ' הראב"ד ח"ל א"א אומר אני בכלל אבר שאם נשבר תהי' בו טריפה אפי' נתרסק אבר מן האברים שאם נטלו כשרי' עכ"ל ועיי' בכ"מ ובלח"מ שרמב"ם וראב"ד הלכו לשיטתן בהל' י"ז וכל הרואה יראה שזה הלחץ זה הדחק:

אמנם בחסדי ד' נ"ל הבנה עמוק' בדבריה' הנה הרמב"ם סובר שטריפות ריסוק הוי אפי' אם לא נתרסק רק אבר אחד כמפורש יוצא בהל' הנ"ל וז"ל ונתרסק אבר מאברי הר"ז טריפה עכ"ל וכן אח"כ וז"ל וכיצד הוא הריסוק שיתרוצץ האבר ויחלה מחמת נפילה עד שתפסד צורתו ותארו עכ"ל מבואר עין בעין שכל הריסוק הוא רק באבר אחד אפי' וכן הוסיף וז"ל אם הכה אותה באבן או במטה ורצץ אבר מאברי' טריפה עכ"ל משמע שגם בהכה ולא נתרסק אלא אבר אחד טריפה ואח"כ כ' וז"ל באיזה אברי' אמרו באברים שבחלל הגוף עכ"ל משמע דוקא באברים שבחלל הגוף אז נטרפת בריסוק אבר אחד אבל אם הכה רק כנגד צומת הגידין שזרק בחץ למשל אז לא נטרפת בריסוקו דא"כ למה אמר דוקא שבחלל הגוף ע"ז השיג הראב"ד אני אומר בכל אבר שאם נשבר תהי' בו טריפה שייך בו חשש ריסוק וה"ה בצוה"ג שייך בו דין ריסוק הלא אפילו אם נתרסק אבר שאם ניטל כשרה פוסק הרמב"ם דשייך בו ריסוק וא"כ כ"ש באבר ששייך בו טריפו' דשייך בו ריסוק והבן וכן בהל' י"ז כ' וז"ל וכ"מ שאמרנו אין חוששין לה מותר לשחוט מיד ואינו צריך לבדוק שמא נתרסק אבר וכ"מ שאמרנו חוששי' לה אם שחט' צריך לבדוק כנגד כל החלל כולו מקדקוד הראש עד הירך ומצא בה טריפה מן הטריפות שמנינו או שנתרסק אבר מן האברי' שבפנים ונפסד צורתו הר"ז טריפה עכ"ל מבואר שדוקא עד הירך צריך בדיקה שהוא מבפני' אבל בירך עצמו לא צריך לראו' אם נתרסק וק"ל (ובהל' הנ"ל השיג הראב"ד דיש ספק אם שייך ריסוק בטחול וכליות אבל לעיל בהל' ח' משמע שמודה שיש בו ריסוק והוא שהשיג שם לדעת הרמב"ם ודו"ק):

ודע דיש לי פליאה נשגבה דבסי' נ"ז כ' הטור בדרוסה צריך בדיקה עד סוף הירכי' וביאר הב"י שהוא מהג"א סוגי' דנפולה וכאן בסי' נ"ח הביא הב"י לשון הרמב"ם שצריך בדיקה עד הירך משמע אבל הירך עצמו לא ובאותו הג"ה עצמה מבואר דיש ריסוק בצוה"ג עיי' בהג"ה אצל הרא"ש בסוגי' דנפולה והוא פלא למה לא ביאר כאן הטור עד סוף הירכים ויותר יש להפליא על הש"ע בסי' נ"ז סעיף ט"ז וז"ל כיצד היא הבדיק' שוחטין את הנדרס ובודקי' כל החלל שלו מכף הירך עד הקדקד עכ"ל ובסי' נ"ח סעיף ג' כ' וז"ל ואם שהתה מעל"ע ואח"כ שחטה צריך לבדקה כנגד כל החלל כולו מקדקוד הראש עד הירך עכ"ל משמע דבדרוסה צריך בדיקה אפי' בירכים ועיי' בש"ך ס"ק ל"ז ובסי' נ"ח כ' לשון הרמב"ם שמקדקוד עד הירך צריך בדיקה ולכן מהפך הלשון מתחיל בקדקוד ומסיים עד הירך ובסי' נ"ז מתחיל מכף הירך ומסיים בקדקוד ועיי' ברשב"א בת"ה ובמ"ה בסוגי' דדרוסה ועיי' ברא"ש בסוגי' דנפולה והוא פליאה נשגבה ומלבד זה קשה לי הלא הבדיקה אחר מעל"ע הוא לר"ן דוקא בעבור שאר טריפות ולרמב"ם גם בעבור היכר ריסוק אבל עכ"פ גם בעבור טריפו' עיי' בב"י וא"כ מהכ"ת לא נבדוק גם עד סוף הירכים שמא נפסקו הצוה"ג אטו מי יכחיש דמחמת חבט משכחת הפסק צ"ה:

ובאמת קושי' ראשונה לק"מ שיש לומר באמת יש ריסוק גם בצוה"ג אבל שם לא יראה הפסד בצורת תמונתה מכח ריסוק ולמה יבדוק אבל אותן שבחלל הגוף שיש היכר אם נפסדה צורתן לכן צריך לבדוק הגם ששהה מעל"ע ויצאה מחשש ריסוק עכ"פ אולי יהי' ניכר ריסוק ותהי' טריפה אבל באבר שאי אפשר להכיר הוא כשר כמו בעמדה דהוא כשר הגם שיש לחוש אם שהה עוד הי' מגלה עצמו הריסוק עיי' בפרמג"ד בט"ז אות ג' בסי' נ"ח ודו"ק אבל בדרוסה דליכא היתר רק הבדיקה וגם אפשר להכיר אז צריך בדיקה עד סוף ירכים ולדידן דאי אפשר להכיר טריפה יען דאין לנו הוכחה שלא נדרסה והבן זה כי ישר מאוד אבל קושי' שני' קשה עכ"פ למה לא יבדוק מחמת פסוקת צוה"ג אולי נפסקו וצע"ג:

ונלע"ד ליישב בעזה"י דימים רבים נתקשתי בדקדוק אחד דמתני' נקט ח"י טריפות נקובת הושט ופסוקת הגרגרת סיפר לנו רבינו הקדוש שאם ניקב הושט טריפה ואיך נקט נפלה מן הגג הלא הוא רק ס' טריפ' דהא מהני הליכה או עמידה והי' לו לומר ריסוק אברי' שהטריפו' הוא ריסוק וצע"ג: אך על שפתיו הוסיף לקח דנ"ל לחדש דבר דאי אפשר שבעל חי יפול גבוה או עמוק עשרה טפחים ולא יתרסק כי כך קבלנו שריסוק בא מנפילת י' טפחים אבל לפעמים נעשה הריסוק בכח גדול עד שנתרסקו כחי החיות עד אבדון ואין רפואה למכתה ויש שנעשה ריסוק בכל כחו' החיות אבל אין הריסוק גדול כל כך שתקח נפש אבל ריסוק נעשה בטוח ולכן יש בנפלה מן הגג ריסוק אברי' בודאי אבל אם הוא טריפה הוא תלי' אם הי' הריסוק גדול כל כך שעקר החיות כמו בדרוסה שנקט דרוסת הזאב שביאר הרשב"א במש"ה שאינו בטוח טריפה והשיג בזה על הרא"ה בסוגי' דדרוסה יעו"ש והבן זה מאוד: וכבוד חכמים חקור דבר דז"ל הלכה אינה צריכה בדיקה ואעפ"י שטריפות חיות י"ב חודש ומהלכות שאני הכא דאם איתא שמחמת החבט נטרפה לא היתה יכולה לילך עכ"ל ולכאורה הוא פלא מה לי שניקב' הריאה או ניטלה המרה מעצמה או מחמת החבט וצע"ג:

אמנם הוא הדבר אשר דברתי שבכל נפולה מגבוה עשרה טפחים נעשה ריסוק בודאי וגם אם עמדה או שהתה מעל"ע וניכר שלא נעשה ריסוק גדול עד להמית אבל עכ"פ האברי' נחלשי' ומכח אותה חולשה קרובי' המה לקבל טריפות ואז אם מחמת הריסוק בא הטריפות אז יש תרתי לריעותא חולשת הריסוק וגם הטריפות אז אותו טריפו' אשר נולד מכח חולשת הריסוק הגם שלא הי' הריסוק גדול להביא גמר מיתה עכ"פ אותו טריפות מכח ריסוק לא תוכל להלוך והבן זה:

וראה זה מצאתי בר"ן שכ' וז"ל הניח בהמה למעל' ומצאה למטה אין חוששי' מחמת ריסוק אברי' משום דלא חיישי' בי' אלא בנפול' ודאי שלא לדעת אבל בסתמא אמרי' דקפצה מדעתה וכל לדעת אין בו משום ריסוק אברי' משום דאיהי אמדה נפשה ואפי' אנו רואים שאינה יכולה לילך אפ"ה כל לדעת עצמה אינה מתרסקת כל כך שתטרוף מחמת ריסוק אברי' עכ"ל וכ' עוד שם וז"ל זכרים המנגחים זה את זה אין חוששין משום ריסוק אברים שאין בהכאתם כדי ריסוק אברי' להטריף עכ"ל מבואר מר"ן דבקפצה לדעת אז בזכרים יש ריסוק בודאי אבל אין הריסוק גדול עד שיטריף ודו"ק בזה: ובזה יובן לי להבין דעת הר"ן דסובר דהבדיק' אחר מעל"ע לא הוי משום ריסוק דכו הקבלה אם שהתה מעל"ע לא חיישי' עוד לריסוק וגם אי אפשר להכיר ריסוק כלל וכל הבדיקה היא משום אולי נטרפה יעו"ש ולכאורה יפלא הלא הנפילה הוא ריעותא על ריסוק וכיון דחזי' דלא נתרסקה דהא שהתה מעל"ע וא"כ נימא אוקמי הבהמה אחזקת כשרות ובודאי לא נעשה מעשה הטריפות וצע"ג:

ולפמ"ש לק"מ דהנפילה פעלה בטוח ריסוק רק דיש ספק אי ריסוק גדול דנוטל החיות אפי' או רק חולשה בכל אברי' וכיון ששהתה יש ראי' דלא נולד ריסוק הנוטל חיות ונשאר הס' אם לא פעל עכ"פ חולשה באברי' שיוכל לשלוט בו טריפו' משאר ח"י טריפות ולכן צרי' בדיק':

ולפ"ז אי אמרי' שאין ריסוק שולט בצומת הגידין ולא נחלשו מחמת ריסוק באמת לא חיישי' על טריפות שמא נפסקו דמהכ"ת נחוש שנטרפו הלא הנפילה אשר מביאה חשש על ריסוק לא פעל על הגידין חולשה כלל ואוקמי אותן על חזקת כשרות ובשאר חלקי גוף לא ניכר ריסוק וכן הסימני' קשין אצל ריסוק וממילא אינם צריכי' בדיקה בעבור טריפות דכיון דליכא חשש שנחלשו בריסוק לא נשאר נקום לחוש בהם על טריפות ודו"ק אבל אי אמרי' שיש ריסוק בצוה"ג קשה מאוד למה לא נבדוק עכ"פ בעבור נפסק שנחלשו מחמת ריסוק ונפסקו וצ"ע:

ואמת יורה דרכו שמצאתי ביש"ש ובפר"ח שהעתיקו דברי הג"ה של מהרי"ח ולא הזכירו תיבת ריסוק הגידין רק פסיקת הגידין משמע דאין בצוה"ג חשש ריסוק דגמ' נקט רק כנגד כל החלל משמע אבל במקום שאינו חלל לא שייך ריסוק ועיי' רא"ש בסוגי' לענין מוח אי צריך בדיקה ודו"ק וגמירי חכז"ל דרק כנגד חלל פועל החבט לרסק אבל בדבר שאין חלל לא משכחת מכח חבט ריסוק או דגמירי חכז"ל שאין ריסוק אלא באברי' ולא בגידין דאברי' הם חלוקים מגידין כמחז"ל רמ"ח אברי' ושס"ה גידי' ומעולם לא נכנסו גידין בשם אברים ויען שגמ' נקט מכל מקום ריסוק אברי' נשמע שאין בצוה"ג משום ריסוק ועיי' בחולין באבמה"ח מצרפי' משהו בשר גידין ועצמות וק"ל וא"כ נשארו דברי השגת הראב"ד בלי הבן וצע"ג:

ונלע"ד דראב"ד סובר דאין ריסוק אלא בכל אברי' שיש בהם חיות שאם נעשה ריסוק גדול שנוטל החיות של הבהמ' צריך להיות ריסוק בכל אברי חיות כשיטת רש"י שהבאתי ולכן בכל אבר ששייך בו טריפות אם נראה בו ריסוק הוא הסימן דנתרסקה כל הבהמה והוי טריפה אבל האברים שאין החיות תלוי בהם אז בריסוק קטן נראה בהם ריסוק כי כחם חלש ובנקל יתרסקו ואין וזה סימן שנעשה ריסוק אשר פועל לקרב המיתה וא"כ הגם אם נראה ריסוק באבר שאם נוטל כשר כיון שיש עכ"פ בו חיות שאם הוא ניקב יהי' טריפה שייך בו ריסוק וכן לענין עצם הקוליות עיי' ש"ך סי' נ"ה ס"ק ז' ועיי' סי' מ"ה לענין ניקב האם אבל לא מחמת שכואב לה יותר כהבנת הטור רק יען כיון שבעינינו ראינו ששלט הריסוק באבר שתלוי בו החיות ממילא ידענו ששלט הריסוק בכל האברים וטריפה מחמת שאר האברים וזה שכ' הראב"ד א"א אומר אני בכל אבר שאם נשבר בו טריפה אפי' נתרסק אבר מאברים שאם נטלו כשרי' עכ"ל הכוונה הגם שניטל כשר כיון שיש עכ"פ בו חיות שנקב פוסל בו או עצם שאם נשבר טריפה אז הריסוק מורה שהי' ריסוק גדול בכל האברי' והבן אבל בהל' י"ז שכ' הרמב"ם אפי' טחול וכליות אז כ' הראב"ד וז"ל א"א זה ספק עכ"ל הכוונה בכליות שכשר הן בניקב הן בניטל רק לקתה בכולי' טריפה אז אי גם בזה נאמר מדנרסקו הכליות מוכח דנתרסקה כל הבהמה זה הוא ספק דהא ניטל וניקב אינו פועל בו טריפות רק לקתה והבן זה:

ודע אם נראה בכבד ריסוק שלא במקום מרה וחיות אעפ"כ טריפה דעכ"פ אם מקצת אבר נתרסק חיישי' על כל האבר ואמרי' שלא נתגלה בכל האבר דאי אפשר שמקצת אבר יהי' נתרסק והשאר מאותו אבר לא נתרסק וכן מצאתי בט"ז סי' נ"ח סק"ד שכ' אם נתרסק' הכבד שלא במקום מרה וחיות טריפה דאמרי' ששלט בכולה רק שלא נגלה אלא במקצת יעו"ש ולפ"ז בין לרמב"ם בין לראב"ד טריפה במקצת הכבד שנתרסקה והבן זה:

ומעצור אין לרוחי מלהודיע לו נקוד' נפלאה הלא לכאור' אין הבנה לחקירת ט"ז הנ"ל דמאי הוי שהריסוק שלא במקום מרה וחיות הלא ריסוק מכאיב יותר מניטל כמ"ש הטור וצע"ג ומצאתי בפרמג"ד שהרגיש בזה ותי' דבר מושכל בשלומא בטחול וכליות שמשכחת עכ"פ בו טריפות אצל טחול פוסל נקב ואצל כליות פוסל לקותא והוי אבר שהנשמה תלי' בי' ולכן ריסוק מכאיב יותר ומטריף בו דאין ריסוק כניטל בטחול או כניקב וניטל בכליות אלא הוי כניקב בטחול וכלקתה בכולי' אבל בכבד שלא במקום חיות ומרה דלא משכחת בו טריפות כלל ואין נשמה תלוי בו מהכ"ת נימא דריסוק מכאיב יותר מניטל והבן דפח"ח שנאמרי' בהשכל ובדעת אבל מה אעשה שבמכ"ת של הגאוני' הנ"ל נעלם מהם בהרף עין דברי רשב"א בת"ה שכ' וז"ל ואם נתרסק בו אבר אחד ונפסדה צורתו אפי' הי' אותו אבר מאברי' שאם נטלו או שחסרו או שנקבו כשרה כגון טחול וכליות או כבד הר"ז טריפה שהריסוק מכאיבה יותר מן הנטילה והנקיבה וכ"כ הרמב"ם ז"ל עכ"ל ואי אפשר לומר שנתרסק הכבד במקום מרה וחיות א"כ ניטל כל הכבד הוי טריפ' וע"כ בנתרסק שלא במקום מרה וחיות קאי ששם חסר כשר ומסיים הרשב"א שהוא טריפה יען דריסוק מכאיב יותר דלא כט"ז וכהבנת דברי פרמג"ד וצע"ג ולתרץ זאת נאמר שט"ז בא רק לתרץ על המחבר וטור שכ' כלשון הרמב"ם רק טחול וכליות ולא נקטו כבד וע"כ דבמקצת כבד טריפה בלא טעם דכאיב לי' יותר וע"כ יען דשלט בכל הכבד והבן אבל הרשב"א דפריך בכבד מטעם דכאיב לה יותר שהוא רחוק משכל כהסברת פרמג"ד מזה נגלה דסובר דמשכחת שרק מקצת אבר נתרסק ולא יותר וכעת צע"ג:

היוצא מזה אם נתרסק הכבד במקצת שלא במקום חיות ומקום מרה טריפה מב' טעמים אפי' לרמב"ם (א) דכאיב לה יותר מאלו ניטל (ב) מטעם דאמרי' כל האבר נתרסק רק שלא נגלה אלא במקצת וק"ל:

וכל זה איננו שוה לי דהנה לדעתי יש ב' פירושי' בהבנת תיבת ריסוק אברי' (א) שמכח החבט יתפרקו החוליו' ואברי' וכל אשר בחלל הבהמה ומביא חולשה גדולה בכל הבהמה עד שלא תוכל לעמוד על רגלי' וכך קבלנו אם הבהמה לא תוכל לעמוד מחמת חבט אותה חולשה הוא טריפות בפני עצמו (ב) דמכח חבט הנפילה נעשה שינוי בכח הפנימי של אברי' עד שנשתנה תמונת אברים כמו שישתנה אבר אדם מכח איזה חבט הכאה שמתחילה יש יסורים בתוך כח הפנימי ואז בשעה ושתים או יום או יומים יהי' איזה שאת בבשר במראות משונות אדמדמו' או שחורות או לבנות וכדומה ובזה נראה דפליגי רש"י ור"ן עם הרמב"ם וטור והר"ן כ' וז"ל נפלה מן הגג כלומר שאעפ"י שאין אנו רואי' בה שבר ולא מכה חוששי' לריסוק אברי' וכל שלא שהתה מעל"ע ולא עמדה ולא הלכה אפי' בבדיק' לא מתכשרה מדאורי' בגמ' עמדה אינה צריכה מעל"ע אבל בדיקה ודאי בעי מכלל דכי לא עמדה אפי' בבדיקה לא מתכשרה וכי שהתה מעל"ע ושחטה כשרה כדתנן לקמן גבי עוף מיהו דוקא בבדיקה כדאיתמר עלה בגמ' מכלל דכי לא שהתה אפי' בבדיקה לא מתכשרה וא"ת מהני לה בדיקה בתר שהי' אמאי לא מהני לה קודם שהי' י"ל דבנפלה חיישי' לתרתי חדא לריסוק אברי' ודבר זה אינו ניכר בבדיק' כלל דאעפ"י דלא נשתנו אברי' ולא נפסד מראיתה חוששי' שמא מחמת נפילה נתרסק אעפ"י שאינו ניכר ואיכא למיחש שמא נקבו אברי' או נפסקו ודבר זה אפשר לעמוד בבדיקה וכל ששהתה מעל"ע או שעמדה יצאנו מחשש ריסוק אברים דקי"ל לרבנן דכל שנתרסקו אברי' אינה עומדת ואינה שוהה מיהו אכתי איכא למיחש שמא נקרעו אברים או נפסקו ומשו"ה בעי בדיקה ולפי שיטה זו אין צריך לבדוק אלא אם נקרעו אברי' או נפסקו אבל ריסוק אברי' אין לו ענין בבדיקה כלל אבל הרמב"ם כ' בפ"ט מה' שחיטה שצריך לבדוק ג"כ אם נתרסקו אברי' כלומר אם נשתנו מראיתן אפי' באותן אברים שאם נקבו או נטלו כשרים אם נשתנה מראיתן טריפה לפי שריסוקן מכאיב אותן יותר מנטילתן ומנקיבתן ולפ"ז בב' דרכים בודקים אותה אם נפסקו או נקרעו אחד מאברי' שהוא מיטרף בהן ואם נשתנה אחד מאיברים הפנימים מחשש ריסוק איברים וכ"ת כיון שריסוק דבר שאפשר עליו לעמוד בבדיקה כי לא שהתה נמי אמאי לא סגי בדיקה י"ל לפי שאין הריסוק ניכר לאלתר עד שישהה מעל"ע שאז כל אבר שיש בו מריסוק תפסד צורתו ותתגלה בהתותי' עכ"ל מבואר דלר"ן הוי הריסוק דבר שאינו ניכר רק דכל שנתרסקו אברי' אינה עומדת וכן משמע ברש"י ע"ש בהג"ה וכן הבאתי למעלה בשם רש"י בביצה וכן משמע מרש"י דכ' סימני' אין צריכי' בדיקה וז"ל משום שמא נעקרו משמע דעל ריסוק לא משכחת בדיק' אבל לרמב"ם מבוא' דפי' ריסוק דנשתנה האבר ונפסד צורתו וכן מבוא' בחבורו ופי' לענין סימני' שא"צ בדיקה משו' ריסוק אברי' עיי' בחבורו הל' י"ז ובפי' משניו': ולכן לא נח לי דראב"ד סובר דריסוק הוי בכל אברי' דא"כ איך יסבור דריסוק כיכר באברים ולכן מחוורתא דראב"ד קאי על עצם הקוליות או עצם המוח וכדומה כנלענ"ד:

וראה זה מצאתי יוצא מפורש דרא"ה סובר דאין ריסוק באבר אחד אלא הוי בכל האברי' שבד"ה עוד כ' וז"ל ודברי' אלו אינן שאין בטריפות של ריסוק אברי' בדיקה ואין בדיקה באה בזה לבדוק טריפות זה שאי אפשר לעמוד עליו בבדיקה ותמה על עצמך איזה בדיקה אפשר לעשות להוכיח ולברר בה חשש ריסוק אברים אלו דברים בטלים אלא הוכחה שלו וסימן שבו הוא כשאינה עומדת ואז ראוי לחוש לה שמא נתרסקו אברי' שהוא טריפות בעצמו ואיני באבר אחד אלא בעצמותי' בשדרתה ובחוליותי' שהן בנינו של אדם שאף בהכה אותה בשדרתה חששו לטריפות זה וטריפות זה יתברר בשהי' מעל"ע עכ"ל מבואר בפי' שאין ריסוק באבר אחד רק בכל הבנין של הגוף ולכן אי אפשר לשום בדיקה בו רק זאת האות אם נתרסקה לא תוכל לעמוד וב"ה שהנחני בדרך אמת:

אמנם הרשב"א סובר דריסוק הוי באבר אחד והוי הפי' ריסוק שישתנה צורת האבר ויפסד דכ' במש"ה וז"ל אמר הכותב באמת האמת בטל באוזן שאינה שומעת ובודאי שלא עמד על אחד מן הראשוני' ז"ל שטריפות הריסוק ניכר בין באברי' שאם נטלו או שנקבו טריפה ואפי' באותן שאם נטלו או נקבו כשרה כגון טחול וכליות והוא שאם נפסדו מחמת ריסוקן כואבות בו הרבה יותר משאלו ניטל וזה ידוע ומנוסה בטבע אפי' באדם ולפיכך אם נפסדה צורת אחד מן האברי' הפסד זה מביא לידי מיתה ולפיכך כל תוך מעל"ע אין ניכר בו שינוי ההפסד וזה נמצא תמיד אדם נגוף באחד מאבריו ולא נראה בו שינוי צורה כלל ולאחר שעה או שתים יהפך מקום הכאה לאדמימות או לשחרות והלכך כל שהגיע לה באחד מאברי' שינוי צורה זאת עושה טריפות וכ"כ הרמב"ם ז"ל וכן הודה לו הרמב"ן ז"ל שכ"כ הרמב"ם ז"ל דבשהתה בדקי' בה שלא נתרסק ונתמעך בה אבר ונפסדה צורתו ואפ' נתרסק בה אבר מן האברי' שאם נטלו כולן או נקבו כשרות כגון טחול וכליות הר"ז טריפה וע"ז כ' הרמב"ן ז"ל יפה פי' בדיקה בריסוק אברי' נמי היא הילכך בשוהה מעל"ע בודק בזה עכ"ל מבואר מזה דרשב"א חולק וסובר דריסוק הוי אפי' באחד מאברי' ולכך הוי הפי' ריסוק דנשתנה צורת האבר ולכן מהני בדיקה לריסוק:

היוצא מזה דלרמב"ם ורשב"א ורמב"ן הוי ריסוק באבר אחד ולרש"י ורא"ה ור"ן אין ריסוק אלא בכל הגוף ובזה יש לי פליאה על דעת דג"מ בסי' נ"ח סעיף ג' אם הוכתה באבר אחד אין צריך בדיקה אלא כנגד אותו אבר ובש"ך סק"ד אם הכה בעוף נגד ריאה שלו צריך בדיקה ולדידן דא"א בקיאי' הוי טריפה ולכאור' דברי הש"ך נפלאי' הא בבדיקת חד אבר אנו בקיאי' עיי' ט"ז סי' ל"ב ומצאתי בפרמג"ד שהרגיש בזה ותי' יען דמחבר פוסק דצריך בדיקה גם משום ריסוק ובזה אין אנו בקיאי' והוא נכון ולפ"ז אין הבין על הדג"מ שכ' וז"ל מסתימת דבריו משמע קצת דגם הולך לא אהני כיון שאין הריעותא אלא באבר אחד אבל עיי' מ"ש לעיל בסי' ל"ב ודו"ק עכ"ל והוא פלאי הלא למחבר לשיטת הרמב"ם בכל נפול' ג"כ אין החשש רק שמא נתרסק אבר אחד וא"כ אולי נתרסק רק הריאה או הלב וכדומה משאר אברי' שבחלל הגוף ואיך פסק המחבר דמהני הלכה ורמ"א מסכים בסעיף ו' שהלכה מהני הגם שאין אנו בקיאי' בבדיקה וא"כ כחוש שמא נתרסק רק אבר אחד ואין אנו בקיאי' וצע"ג וגם מה שמסיים אבל עיי' מ"ש בסי' ל"ב הוא ג"כ פלא דשם אין חשש על ריסוק אברי' רק על פסיקת החוט דריעותא דגוררת רגלי' מראה על פסיקתו ולכן מהני הולך אבל כאן ע"כ הוי הטעם משום ריסוק אברים כאשר ביאר הפרמג"ד דבדיקת אבר אחד אנו בקיאי' וצע"ג ועוד אם הוא הבין דכוונת הש"ך מטעם נקבה הריאה או נקרע הריאה ולא משום ריסוק א"כ הלא שם דן הדג"מ בסעיף ו' על בהמה שאיירי בי' המחבר אבל בעוף פסק בעצמו דאין הילוך ראי' אפי' על פסיקת החוט ומכ"ש על ריאה שלא תלי' בה ההילוך והש"ך קאי על הכה בעוף נגד ריאה שלו וצ"ע גדול ועוד ע"כ הלא הר"ן ביאר דבכל ח"י טריפות לא מהני הילוך ולמה מהני כאן ותי' דאם מחמת חבט נטרפה לא היתה יכולה לילך וא"כ ה"ה אם נטרפה בריאה מחמת חבט לא היתה יכולה לילך מה לי ריאה מה לי שאר אברי' שתלוי בהן טריפות וצע"ג:

ונ"ל דסובר דלא חיישי' בהכה על אבר אחד על ריסוק דאם הי' חבט על כל הגוף הגם דלא נתרסק אלא אבר אחד הוי טריפות ריסוק אבל אם לא הי' החבט אלא באבר אחד אז ליכא למיחש על ריסוק של טריפות רק על שאר טריפות אשר שייכי' לאותו מקום שבא עליו החבט דאל"כ למה הכה במקל על השדרה דסובר הרא"ה בפי' דהוי מטעם ריסוק ואפ"ה הביא המחבר דין זה בסי' ל"ב דאין בו רק חשש פסיקת החוט ומכ"ש בהכה על אבר אחד דאין בו משום ריסוק רק מחמת חבט יוכל לבא שם כנגדו טריפות ובעבור זה נקט הש"ך כנגד ריאה של עוף אפי' אי אמרי' דאין ריאה לעוף לנפול היינו נפילה מיו"ד טפחי' היינו דאין בו ריסוק אבל עכ"פ על הטריפות מחמת חבט חיישי' אפי' על ריאה של עוף ולדידן דאין אנו בקיאי' טריפה דלא שייך תי' הר"ן דאם מחמת חבט נטרפה לא היתה יכולה לילך היינו באבר שמקבל ריסוק אבל בריאה של עוף דשם ליכא ריסוק רק חשש טריפות יכולה לילך וא"כ לדידן דאין אנו בקיאי' טריפה כקו' הר"ן דכל ח"י טריפו' מהלכות ודו"ק וזה שרמז הדג"מ דמשמע מסתימת דבריו דלא מהני הילוך כיון שאין הריעותא אלא באבר א' שחבט לא הי' אלא באבר אחד אין כאן חשש ריסוק אלא חשש נקב ולא מהני הילוך אבל רמז לעיי' במ"ש סוף סי' ל"ב שהשיג אם משכח' אופן שגם הלכה לא מהני א"כ קשה לוקמי' בזבחי' בכה"ג כגון שהכה באבן במקום אחד וע"כ דהלכה מהני בכל מקום ודו"ק וראי' לזה דאם נאמר דבהכה באבן על מקו' א' איכא ג"כ ריסוק אברי' א"כ למה נקט רבינו קדוש נפלה מן הגג אלא פשיטא יען דבנפלה שכל הבהמה מקבלת חבט אז איכא חשש ריסוק אבל אם אבר אחד מקבל חבט אין כאן חשש ריסוק וק"ל אך קשה הא בדיקת אבר אחד יש בדיקה וצע"ג:

ויען שהעתקתי לשון הרא"ה לא אפטרנה בלא לוי' במ"ש וז"ל ואינו באבר א' אלא בעצמותי' בשדרתה ובחוליותי' שהן בנינו של אדם ולכאורה אדם מאן דכר שמי' הלא כל הענין בבהמה וצ"ע והכוונה יען דרבינו הקדוש נקט נפלה מן הגג ולא נקנו כפלה ממקום גבוה וגם מאי הגג בה"א הידיעה ונ"ל יען דאין ריסוק פחות מיו"ד טפחים שהוא המדה של גבהות הגג אשר חייב במעקה עיי' בב"ק דף נ"א ורמז על הגג של תורה שחייב במעקה שם שייך ריסוק אברי' ודו"ק וכיון דעיקר טריפו' הריסוק אשר מקרב המיתה בשעורו נלמד ממיתת אדם לכן נקט הרא"ה שהוא עיקר בנינו של אדם וק"ל: ומעתה לולי דמסתפינא שמא יקיפו עלי בעלי מרי נפש הייתי מחדש דבר כיון דבררתי דלרש"י ור"ן ורא"ה אין ריסוק אלא דוקא בכל אברים וגם לרמב"ם ורשב"א ורמב"ן דהוי ריסוק גם באבר אחד אבל עכ"פ צריך להיות כפילה על הגוף ואז אפי' לא נתרסק אלא אבר אחד טריפה אבל אם אין חשש אלא על אבר אחד כגון הכה במקל או באבן על אבר אחד ליכא חשש ריסוק רק חשש בריבה ומשו"ה הביא הש"ע דין מקל בסי' ל"ב ועיי' ביש"ש שגם לר"ן דנקט ריסוק ג"כ הכוונה רק על פסיקת החוט ועיי' תב"ש בסי' ל"ב ס"ו יעו"ש וא"כ ממקו' שמתחיל הצוה"ג ואבר האמצעי משם צריך להיו' י"ט בנפילה שארכובה בלבד הוי ד' טפחים ומה שאמרו בגמ' דמכריסי' דתורא לארץ הוי ד' טפחים יען דשם הוי ששה טפחים בלא"ה ונקטו דמכריסי' דתורא הוי בודאי ד' טפחים אבל באמת צריך מתחילת ארכובה עד לארץ ד' טפחים וכ"ת איך נקט הגמ' מכריסי' דמשמע דאנו חושבי' מכריסי' והלא אולי אין מארכובה עד לארץ ד' טפחי' לק"מ דגמירי דמתחילת ארכובה עד לבסוף יש ד' טפחים וק"ל אך בכל זאת אני מודה על האמת דפשטות לשון הגמ' מורה דחשבי' מכריסי' דתורא והדבר תימא למה לא נאמר לרא"ה ורש"י ור"ן דסוברי' שכל בהמה נעשה מרוסק למה לא נאמר שגם מצוה"ג צריך להיות יו"ד ופחים וכן לרמב"ם הגם שנטרף בריסוק אבר א' עכ"פ כל הגוף צריך ליפול גבוה עשרה וצע"ג:

ואיידי דאיירי חשבתי בלבי ליישב פליאת פר"ח ופלתי הלא יש בצוה"ג לבד ט"ז אצבעות שהוא ד' טפחי' וא"כ איך אפשר שמכריסי' יהי' ד' טפחי' ובעבור זה החמיר הפלתי בעומק ה' טפחים וסמך דבריו על דברי רשב"א והמעיין ברשב"א יראה שכ' שלאו דוקא ארבעה אבל שיהי' די בבור עומק ה' זה לא כתב הרשב"א אלא יצא מכלל חמשה ולכלל ששה כא בא ובבור עמוק רק חמשה גם הרשב"א מודה דליכא משום ריסוק ע"ש וברא"ש מבואר דאין מכריס' אלא ד' ע"ש וא"כ קו' פר"ח קשה מאוד:

ונלע"ד דמקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו לברר דעת הגמ' והפוסקי' והוא מלבד דנודע דרגלי השור הולך עצם אמצעי באלכסון בשפוע בולט לחוץ ואח"כ מחובר הארכובה באלכסון נכנס לפנים כנודע וא"כ הגם שיש באורך העצם והגידי' ט"ז אצבעות אבל אם נמדוד מהתחלת הירך בקו הישר הוא פחו' הרבה כנודע זאת לכל בעל שכל וא"כ אין מגידי' ראי' על החלל בקו הישר ומבלעדי זאת אברר דעת חכז"ל והוא דממנ"פ אם השור נפל לבור או אם נפל ממקו' גבוה אם נשאר השור בעמידה על רגליו כאשר נפל ממקום גבוה או שנפל בבור ולא נעשו ידיו ורגליו כפופים מכח הנפילה ג"כ לא נפל השור י' טפחים דמתחילה עמד על הארץ ואח"כ עמד בבור ואין מן הארץ עד קרקע הבור רק ששה טפחים ולא קבל חבט רק ששה טפחים דהא חלל הכרס הי' לו תומך על ידיו ורגליו וזה פשוט וע"כ דמכח הנפילה שלא מדעת כאשר בא באויר נעשו ידיו ורגליו כפופים ולא נפל בעמידה על ידיו ורגליו רק בכפיפה נפל ואם נעשו ידיו ורגליו כפופי' אז מונח עצם האמצעי על הארכובה זה על זה כאשר בעינים נראה אם השור מונח על הארץ לנוח ועתה כפי שיעור עובי הירך ארכובה לא נפל הגוף על שטח הארץ וכי נחשבי' אורך החלל כאשר יעמוד על רגליו ונחשבי' כנגד מה שלא נוכל לחשוב מן עמקות הבור יען שמפסיק בין הכרס והקרקע עובי שני אברים הנ"ל אשר עליהם נפל כובד הגוף לא נשאר רק ד' טפחים דלענין חבט אנו צריכי' לחשב שחלל הגוף יפול יו"ד טפחים והגם אם מוכח השור על ארץ נדמה לנו כאלו בטנו דבוק בארץ היינו טבור הבטן ולא כל החלל ועוד אם משם אנו מחשבי' לא נשאר רק ד' טפחים וזה אמת לאמתו בעזה"י: ואחת אשאל ואותה אבקש לדעת לרמב"ם ורשב"א ורמב"ן והטור והש"ע דסוברים דאם נתרסק אבר אחד ג"כ טריפה א"כ הכי נאמר הלא אדם גבוה ג' אמות באורך עיי' תוס' בב"ב דף ק' ע"ב א"כ אם יפול אדם לאחוריו או על פניו או אם בהמה תפול בכה"ג הכי נאמר הלא בודאי יש עשרה מן כנגד החזה עד לארץ ויהי' בו ריסוק אברים או יהי' בבהמה ריסוק בשדרה עכ"פ ויהי' טריפה דאולי נתרסק אבר מן התלוים בחצי גוף העליון וכ"ת הכי נמי א"כ איך פריך הגמ' בב"ק אי יש חבטה פחות מיו"ד למה לן בית הסקילה גבוה והשיב הגמ' ולטעמיך ונעבד גבוה י' יעו"ש למה לא השיב הגמ' ולטעמיך לא נעבד כלל רק נפיל אותו על שטח הארץ ויהי' שטח העליון מרוסק אלא ע"כ מטעם ואהבת לרעך כמוך אך האמת יורה דרכו אפי' גבוה מאה אמה כל זמן שלא נעקרו רגליו מן הארץ ובא באויר לא משכחת ריסוק כלל רק בנפל ממקום גבוה או נפל בבור שנעקרו רגליו ובא החבט על כל הגוף אז משכחת ריסוק אבל אם נפל שור כאשר עומד אפי' אם יהי' גבהו מאה אמה לא שייך בו ריסוק יען דלא נעקרו רגליו משטח הארץ חוץ בזכרים המנגחים זה את זה דיש כח אחרי' וכל אחת סוברה שתגבור על חברתה ואז אפי' בפחות מעשר' טריפה אבל אם יודעת כגון אדם בבהמה בבית מטבחים היא מתאמצת ואין בה ריסוק אפי' בגבוה י' עיי' פר"ח בס"ק ב' סי' נ"ח ודו"ק ולפ"ז צריך הגמ' רק להקשות ולטעמיך נעבד עשרה אבל אם משליכי' אדם כאשר עומד בשטח הארץ ויודע שרוצי' להפילו לא משכחת ריסוק והבן (ועדיין צ"ע הלא נוכל לקשור את רגליו כמו בבהמה אם קשורים רגלי' יש בה ריסוק עיי' פר"ח):

עכ"פ זה נראה מסברא שאם יפול אדם ובהמה מעצמם לית בו משום ריסוק אברי' כיון דעכ"פ החצי גוף לא נפל כלל בחבט שלא נעקר מן הארץ גם שאר הגוף לא יתרוסק כנ"ל בעזה"י ברור משכל ומצאתי בפרמג"ד סק"א שמביא בשם פר"ת שאפי' בנפילה בכח אחרים צריך נפילת ד' טפחים ודו"ק: ועתה באתי על נידן שאלתו ותורתו (א) מה שחשש בנפל השור מעצמו על חומרת הפלתי ופר"ח במכ"ת נ"י זה אינו דגם הם לא החמירו רק אם כפל השור עכ"פ ה' טפחים באויר הבור או בגובה ה' אבל לחוש על נפילת השור מעצמו וליחשוב מכריסי' דתורא עד הארץ שהוא יתר על ד' ולהטריף משום ריסוק זה לא אמר אדם מעולם דלא משכחת ריסוק אלא אם אחר מפיל השור בכח בלא דעת עצמו וגם שם חידש הפר"ת שצריך עכ"פ ד' טפחים אבל בנפל מעצמו על שטח הארץ ליכא שום חשש בעולם והלא הרא"ש כ' בפי' שליכא מכריסי' אלא ד' טפחים ואף הרשב"א לא החמיר אלא דלא צריך בור ששה אבל עכ"פ צריך יתר על ה' טפחי' ופלתי מצריך עכ"פ שיהי' בור עמוק ה' טפחי' אבל בנידן דשאלתו בודאי אין לחוש כלל על ריסוק אברים וביותר כפי מה שבארתי דעת חכז"ל שבאמת אין לחשוב מכריסי' עד ארעא רק ד' טפחים ודו"ק:

ב שיצא לתרץ ב' הקו' שהקשתי במכתבי הראשון שאם נחוש בפחות מיו"ד יען דיש ריעותא שגוררת רגלי' על פסיקת החוט א"כ אין בעוף ראי' מהילוך לשיטת דג"מ א"כ איך העתיק הש"ע עוף עם בהמה בדין שוה בסי' ל"ב וצע"ג וגם מאי מדחה הנב"י לתב"ש מסוגי' בב"ק דף נ"א הלא פסיקת החוט אפשר למבדק ור"נ הצריך מעל"ע ומעלתו הוסיף קו' א"כ איך מהני הליכה בעוף בסי' נ"ח ולתרץ כל זה כ' וז"ל אבל הדבר נכון מאוד ודברי דג"מ שרירין וקיימין דהנה בנפלה יש כאן חשש ריסוק אברי' ויוצא מחשש זה ע"י הילוך טוב וקשה מאי ראי' ההילוך הרי אם הבהמה נטרפת ע"י ניקב הריאה או נקבו המעיים הולכת בטוב אבל עמד בזה הר"ן במקומו וכ' ליישב דריסוק שאני שנחבט חבט גדול עד שנתרסקו אברי' לכן מחמת חולשה לא יכולה להלוך ואם הולכת ודאי שלא נחבטה כ"כ שנטרפה ע"י ריסוק אברי' ולפ"ז יש כאן ב' דברים הפועל על הליכה אחד שאם נטרפה מחמת ריסוק אברי' אינה יכולה להלך ב' אם נפסק חוט השדר' ג"כ אינה יכולה להלך בטוב ואני אומר כמ"ש בדעת התב"ש ודג"מ שסוברי' דבפחות מיו"ד לא נחבטה על הרוב אבל לפעמים שנתרסק גם בנפלה בפחות מיו"ד רק דלא חיישי' לה בסתמא בלי ריעותא וה"ה אני אומר להיפך בנפלה מגבוה יו"ד דאיכא חבט היינו על הרוב אבל לפעמים אין חבט רק דחוששי' מכח רוב המצוי אם לא דהולכת שאז שוב ליכא שום חשש דאם היתה נתרסק מחבטא לא היתה מהלכת ולפ"ז בבהמה בהולכת בטוב יצאה מחשש נפולה מחמת שהלכה וגם מחשש פסיקת החוט אבל לא לבד בשביל זה יצאה מחשש פסיקת החוט כי לולי נפסק החוט לא היתה מהלכת אלא אף גם אם בבהמה ג"כ לא ה' פיעל החוט על ההליכה הי' ג"כ כשר מטעם ברור דנחזי אכן בלא נפלה כלל ודאי דליכא חשש פסיקת החוט אף בריעותא ובנפלה אבל לא מגבוה יו"ד ג"כ דלא חיישי' כלל עכ"פ בדליכא ריעותא לכ"ע ולמה נחוש א"כ לפסיקת החוט בנפלה מגובה יו"ד מטעם שיש חבט מגובה יו"ד הרי אם הי' חבט כ"כ היתה נתרסקה באברי' ולא היתה מהלכת בנוב [אף דעדיין אין הליכה ראי' על שלא נפסק החוט אם נאמר בנפסק החוט יכולה להלך בטוב אבל עכ"פ לא היתה מהלכת מכח חבטא דריסוק] ומדהלכה נדע שזו מן המיעוט שלא נחבטה ומיד שנאמר שלא נחבטה מה לי מגובה יו"ד או לא נפלה כלל או כפלה בפחות מיו"ד בלי ריעותא דאין חוששי' לפסיקת החוט ולא לכלום והוא נכון עכ"ל מלה במלה ובזה מוצא מעשה חדודי' דבסי' נ"ח אם נתרסקה לא היתה יכול' להלך וכיון שמהלכת יוצאת מחשש ריסוק ולא נשאר עוד מקום לחוש על פסיק' החוט אבל בסי' ל"ב בנשבר השדרה ומכח זה יש חשש פסיקת החוט אז שפיר דין של דג"מ דבעוף לא מהני הילוך ובזה מיישב קו' שלי על הדג"מ דכיון דאיכא ריעותא דגוררת רגלי' חיישי' על ריסוק החוט וה"ה על ריסוק כל האברי' הגם דהוי פחות מיו"ד בדאיכא ריעותא חיישי' על המיעוט דנתרסקה אף בפחות מיו"ד וכי תקשה למה נקטו פסיקת החוט ולא נקטו ריסוק אברי' זה לק"מ דבהמה דבא גרירת רגלים מכח פסיקת החוט אז באמת אנו אומרי' דהיא מן הרוב דלא נתרסקה בפחות מיו"ד והך גרירת רגלים בא מן החוט וכל זה בבהמה דיש לתלות הגרירה בחוט אבל בעוף דליכא גרם מחוט על גרירת רגלים חיישי' על ריסוק ובזה מיישב קושי' שלי על הנב"י דאם ר"נ יבדוק ויוצא החוט שלם נמצא דלא הי' הריעותא מכח החוט יהי' טריפה מכח ריסוק ולכן לא בדק ר"נ כלל והטריף עכ"ד:

ולדעתי לא דיבר נכונה וידעתי גם ידעתי שמבקש רק האמת ולכן אבאר ואברר הדבר לפניו כשמלה בעזה"י (א) א"כ בבהמה שגוררת רגלי' ואנו בודקי' וראינו שלא נפסק החוט יהי' טריפה דחיישי' על ריסוק חוץ אם שהתה מעל"ע ואפי' שהתה יהי' צריכה בדיקה בכל אברים אם לא נתרסק אבר מן האברי' חס מלהזכיר זאת שלא עלה זאת על לב אדם מכל הפוסקי' כמובן (ב) א"כ התב"ש פסק לדינא דבנפלה פחות מיו"ד צריך בדיקה ודוקא אם לא בדק טריפה וקשה אם נראה שהחוט שלם יהי' טריפה מכח ריסוק וק"ל ומה שהביאו לידי זה הוא יען כפי אשר העתקתי לשון כ"ת נ"י נודע לי שלא ירד לעומק הר"ן שסובר כבודו נ"י רק אם נטרפה מחמת ריסוק לא יכולה לילך והוי הליכה אות על שלא נתרסקה ולפ"ז בהלך שאזל החשש ריסוק אין אנו חוששי' על נפסק החוט ובמכ"ת נ"י מעולם לא עלה זאת על דעת הר"ן דדעתו דבחבט יש ב' חששות כמש"ל באריכות (א) אולי נעשה ריסוק באברי' שנתפרקו חוליותי' ואברי' אבל לא נעשה שום טריפו' מח"י טריפות רק הריסוק הוא טריפות בפני עצמו (ב) הגם שלא נתרסקה שלא נעשה ריסוק גדול אשר נוטל נפש הבהמה אבל עכ"פ שמא מחמת החבט אשר פעל עכ"פ ריסוק א"כ שמא נעשה אחד מן הטריפות כנטלה הכבד או ניטל הלב או נקבה הריאה או נשברו הצלעות וע"ז חידש אם מחמת חבט נטרפה הבהמה כיון שעכ"פ הי' חבט אשר ראוי לפעול אפי' ריסוק שנוטל הנפש והגם שבעינינו ראינו שלא נעשה ריסוק כזה רק חוששי' שמא פעל הריסוק המעט לגרום בחבט איזה טריפו' כיון שטריפו' הנ"ל יהי' נעשה מכח פעולת ריסוק אז טריפה כזאת אינה יכולה להלך הגם ששאר בהמות טריפו' הולכי' בטוב אבל שנאמר אם הליכה אות שלא נתרסקה אז ממילא לא חיישי' על פסיקת החוט אפי' אם נאמר בבהמה ג"כ אין ההילוך אות על שלא נפסק החוט זה שקר מוחלט ונהפוך הוא דצריך הליכה לפעול על חשש פסיקת החוט או שאר טריפו' דהא אפי' בשהתה מעל"ע דידענו שלא נתרסקה לשיטת הר"ן כמו שבארתי באריכות אפ"ה נשאר חשש שמא פעל החבט עכ"פ מעשה טריפות ולא מתכשר בלא בדיקה אלא בהילוך ועיי' בש"ע סי' נ"ח והבן זה ואם הולכת מיד פועל ההליכה על ב' אותות אחד שלא נתרסקה והשנית שלא נטרפה בשאר טריפו' וזה ברור ומעולם לא הי' הטועם בעוף בסי' ל"ב מטעם ריסוק דא"כ אין מקומו בסי' ל"ב אלא בסי' נ"ח דאיירי לענין ריסוק וק"ל וא"כ חזרו שני קושי' שלי על הדמ"ג למקומם וצע"ג:

אמנם מה שהקשה איך מהני הילוך בסי' נ"ח בעוף הלא לדג"מ אין מהילוך עוף ראי' והיא הקו' אשר הביא לכ"ת לחדש הגם דאין הילוך ראי' על פסיקת החוט כיון שעכ"פ הוא ראי' שלא נתרסק ממילא לא חיישי' על פסיקת החוט הנה כבר גליתי לו שזה אינו אמת אבל הקו' בלא"ה לק"מ דזה מודה הדג"מ אם היא נטרפה מחמת חבט אז לא תוכל להלך אפי' לא נתרסקה כסברת הר"ן כאשר הסברתי דבריו כיון דיש עכ"פ ריסוק ומאותו ריסוק אשר הביא חולשה נעשה הטריפות לא תוכל להלך הגם ששאר טריפות הולכו' ויש לי על זה חבילות ראי' והמה כתובי' בחדושי ואנכי אשבע כי הקו' של כ"ת נ"י היתה לי ראי' אחת ואכתוב לו עוד ראי' אשר כתבתי שם (א) אם נאמר כדג"מ דהילוך אין ראי' על עוף א"כ קשה בגמ' אמרי' דעוף כיון ששט מלא קומתו די ופירש"י וז"ל הוי לי' כהליכה שאינו צריכה בדיקה עכ"ל משמע דכ"ש שהילוך מהני וכן הביא הב"י בסי' נ"ח בשם הכל בו וז"ל וכ' הכל בו דכי חיישי' בי' דוקא בשלא הלך ולא פרח ופשוט ע"פ מה שנתבאר לעיל עכ"ל וע"כ דאו הלך או פרח סובר הכל בו דכשר וק' לדברי דג"מ אין מהילוך עוף ראי' וכן הטור כ' שט הוי כהילוך עכ"ל וקשה כהנ"ל וצ"ע (ב) קשה לי אם נאמר כדג"מ א"כ במקום שליכא שם כח החוט אין ראי' מתנועתה שלא נפסק החוט א"כ לשיטת הרי"ף ורמב"ם וטור דסברו דכח החוט בעוף עד התחלת כנפים עיי' בטור ובב"י בסי' ל"ב אבל כנגד כנפים כשר דכבר פסק הכח שם א"כ מאי מהכי דשט עוף בכנפי' או פורח בכנפי' הלא אינו מתנגד אצלה מכח פסיקת החוט שכבר כלה שם הכח ושט דמהני הוא גמ' מפורשת וצע"ג ובפרט הרשב"א בחדושיו כ' דגם פעולת שט היא שנענעה ברגלה ולא בא מכח כנפי' יעו"ש בודאי קשה מאי מהני פעולת הרגל בעוף וצע"ג ודוחק בעיני יען דשם אצל כנפי' קרוב למקום החוט ורגלי' רחוקי' מן החוט ועיי' בדג"מ שכ' שם הטעם בבהמה יען דחוט מהלך בין רגלים ראשונים וא"כ כיון שנפסק הכח בעוף קשה מאי מהני הילוך או פרח וצע"ג (ג) קשה לי לשיטת דג"מ דבעוף אין הילוך ראי' מגמ' בתרי גפי אסור וכ' רש"י וז"ל אא"כ עמד והלך א"כ מבואר דהילוך מהני (ד) שהג"מ כ' בפ"ט וז"ל בבהמה או עוף שיש בהם ספק ריסוק אברי' טוב להמתין עד שילך עכ"ל הנה מבואר דהילוך מהני בעוף וצ"ע מכח זה חדשתי דדג"מ חידש דינו רק אם יש חשש פסיקת החוט בלא ריסוק אבל אם הטריפות של חוט בא מכח חבט אז גם הוא מודה דמהני הילוך על החוט כמו שמהני על שאר טריפות רק אז לא הי' לי הסבר הדברי' כאשר בארתי לעיל בהבנת הר"ן וק"ל:

תמצית הדברים לדינא דשור בנידן שאלתו אין ראוי לשום חשש על ריסוק אברי' דכבר הוצאתי לאור משפט הרמב"ם דלא מצרפי' כלל מכריסי' עד ארעא אם לא נפל כלל בבור וגם בררתי שאם עכ"פ אין הפסק אויר בנפילה רק עמדה על הארץ ונפלה מעצמה אין שייך ריסוק כלל ומכ"ש שלא לחוש שיש מכריסי' עד ארעא יותר מד' טפחים והשור מותר לכ"ע יאכלו ענוים וישבעו כנלע"ד:

וטרם אכלה לדבר על לב כ"ת נ"י אעוררהו כי דעת התב"ש והדג"מ לחוש גם בנפלה בפחות מיו"ד על פסיקת השדרה כבר הקדים הראב"ד ז"ל לחשוב זאת בדעת הרי"ף הובא בש"מ בב"ק דף נ"א ד"ה אלמא וז"ל והשני להראו' אע"ג שאין חבט מיתה בפחו' היכי דאגנדר איגנדרי מ"מ חבט לנזקין איכא הילכך לענין טריפות אע"ג דריסוק אברי' ליכא חשש טריפות אחר איכא ובעי בדיקה שמא נשברה השדרה והחוט שלה או שמא נחבסה גלגלתו או שמא נשברה רגליו למעלה מן הארכובה וכיוצא באלו עכ"ל מבואר בדעת הראב"ד שאפי' על שבירת הרגל או נחבסה גלגלת חיישי' כמו שחיישי' על נפסק החוט והוא מחמיר יותר מן גאוני' הנ"ל שהם מחמירי' רק אם יש ריעותא דגוררת רגלי' ודוקא על החוט חוששי' ולא חוששי' על גלגלת ועל שבירת הרגל והוא פלא אבל בפסק המאירי כ' בפי' דבפחו' מי"ד טפחי' לא חיישי' על שום טריפות יעו"ש ואפשר בשלא ראינו ריעותא רק דלא עמדה אבל בגוררת רגלים גרע טפי ודו"ק:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה