שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
א · סימן לו
שלום וכ"ט להרבני המופלג החרוץ שלשלת היוחסין כבוד מו"ה ר' ישראל נ"י:
שאלתו ע"י ציר נאמן לשולחי' שמעתי ומלתי בפי שליח שמתי שאכתוב עב"ד כפי אשר יחנן ד' לעבדו פתשגן השאלה כדת שהובא מן השדה צבי שבור למטה ברגל במקום שאין עושה טריפות ובדקו כל החלל ולא מצאו עגולי ברזל אבל בשבת מצאה אשה אחת עגולי' אשר רגילי' לשום בקנה שריפה שקורין שרעט בתוך הבשר של עובי הירך ונפשו בשאלתו ווה יעשה בכלי' הנ"ל או בבשר אשר עדיין נשאר ממנו כי יש כאן לחוש אולי היו כאן הרבה עגולים אשר ירדו חדרי בטן ונקבו בני מעיים ואין אנו בקיאי' בבדיקה בעגולים קטנים:
ונלע"ד לבאר בעזה"י וראשית אחקור מה שצוה מעלתו לבדוק כל החלל אם לא ימצאו עגולי ברזל הוא רק חסידות אבל מדינא לא הי' צריך בדיקה דהנה כאשר חקר הרשב"א בחדושיו בסוגי' דטריפות הריאה אי סירכא כסדרן צריך בדיקה כ' וז"ל ואפשר לומר דאפי' בדיקה אינה צריכה ואינו דומה לספק דרוסה ולישב לה קוץ בושט דהתם איתילדה בה ריעותא בבהמה כלומר שהחל בה מעשה המטריף אלא שאנו מסופקי' בגמר המעשה שהרי אמרי' לקמן על ארי בינייהו ונמצאת צפורן על גבו של אחד מהן דרגלים לדבר שדרסן כיון דאיהו שתיק ואינהו מקרקרן או ישב לה צפורן בגבה אלא שאנו מסופקי' אם דרסן דריסה האוסר' אם לאו וכן אם ישב לה קוץ שאנו מסופקי' אם גמר הקוץ לנקוב ויצא לחוץ אם לאו וכיון שכן מספק צריכה בדיקה אבל בזו שאין כאן שום הוכחת איסור ולא התחלתו שהרי סירכא זו יש לתלותה בליחות הבאה שלא מחמת נקב כלל אף בדיקה אינה צריכה ותדע שהרי היכא דעל ארי בינייהו והוא שתק ואינהו שתקן או צווח ואינהו מקרקרן תלינן לקולא דאימר שלמא הוא דעבד או בעותי מבעתי אהדדי ולא ודאי קאמרי אלא אימר עכ"ל והובא להלכה בסי' ל"ט בי"ד סעיף ד' רק הרמ"א חושש לשיטת רש"י דאין סירכא בלא בקב יעו"ש ועיי' בט"ז סי' נ"ז ס"ק כ' וכ"א ודוק וכ"כ בת"ה בענין כרס הפנימי שניקב וז"ל ויש לדחות דלא תלינן להקל אלא בשיש לפנינו ממש דבר לתלות בו (כגוף כזאב וידי' דטבחא אבל בכ"מ שנמצא שם ענין הטורף ולא ידענו ענינו אין תולין להקל בו והראי' ס' דרוסה דאמר התם נמצאת צפורן בגבו של אחד מהם כיון דאיכא למימר בכותל וא"ל ארי דרסה א"ר כשרה רב לטעמי' דאמר אין חוששי' לס"ד אלמא לדידן דחיישי' לס"ד אסורה וכן חרותא ס' בידי שמים ס' בידי אדם אסורה עד שתיבדק בפושרין וכמש"ל גבי ריאה עכ"ל מבואר דוקא אם התחיל הטורף אז צריך בדיקה אבל אם לא התחיל ענין הטורף כמו שניהם שותקי' כשר ועי' בסי' נ"ז סעיף ט' ובט"ז סע"ק ט"ו ועיי' בסעיף י"ג ובש"ך ס"ק ל"ב וסעיף י"ב ובש"ך ס"ק ל' ובפר"ח שם ולפ"ז בנידן דידן שמצא הציד צבי שבור בסוף הרגל מקום שאין שם טריפות הגם אם מצא שם אותן עגולי' של ברזל ג"כ אין כאן ריעותא דנ"ל סברא ישרה דבשלומא אם נמצא ריעותא במקום שיוכל להיות שם טריפות אז נקרא ריעותא דהתחיל מעשה המטריף כגון צפורן בגבו של שור אבל בסוף הרגל שלא שייך שם טריפות כלל אפי' אם ירה שם עגולין של שריפת הקנה ע"כ ליכא התחלת מעשה טריפה ולא צריך בדיקה כלל והבן ומכ"ש אם לא נמצאו שם עגולין מהכ"ת ניחוש אם רגל הצבי הולך שפי ולכן הי' הבדיקה רק למי שלבו נוקפו לעשות לפנים משה"ד:
א ועתה באתי לדון אם הי' נמצא מיד בע"ש עגול ברזל של שריפת הקנה בשעת הבדיקה באותו מקום אשר נמצא בשבת היינו בבשר הירך נ"ל ג"כ דכשר לכל ברי לבב ולא מיבעי' אם העגול גדול כגרגיר קטניות שביאר בשב יעקב דמהני בדיקה לאברים הפנימים ומכ"ש בנמצא בירך דהוי מקום ידוע עי' בש"ך יו"ד סי' נ"א ס"ק ג' וגדולה מזה התיר בחת"ם סופר סי' נ"ג בנמצא בכבד ומכ"ש כאן בירך דליכא חשש כלל שמותר אפי' אם קטן מקטניות וזה פשוט מאוד אך גם אם נמצאו הרבה עיגולין של ברזל הנ"ל שאז כ' אדמ"ו ז"ל באותו תשובה שיש לחוש שיש עוד בבני מעיי' ושמא הבריא יעו"ש ולי תלמידו הקטן נראה שבמכ"ת הוא שלא כדת התורה של מהרש"ל שהובא בט"ז ביו"ד סי' נ"ז ס"ק ט"ז דדוקא בדבר שמני' קא רבי אז הדין בג' פעמים הוי חזקה דכמו שנתעפש עד שהורם תולעים מספר ג' כן יהיו עוד רבות אבל מה שבא מבחוץ אז מספר ג' לא הוי חזקה יעו"ש וכן הוסכם ממג"א בסי' תס"ז ס"ק י"ב דג' שעורים לא הוי חזקה שיש עוד ומה שהביא החק יעקב ראי' משכונה של קברים לק"מ יען דדרך של בני אדם לעשות בית הקברות ואז ג' הוי שכונה להראו' שכאן הוא המקום אשר נקבע לבהק"ב מבני אדם בכוונה שע"כ בני אדם עושי' בהק"ב ועיי' במקו"ח שם ועיי' בט"ז סוף סי' נ"ז וא"כ כאן דהנך עיגולין אתו מעלמא מהכ"ת נחוש יען שנמצאו ג' שיש עוד עיגולין סתום בבני מעיי' והבריא הוא חוץ משכל ועי' משנה למלך ה' חמ"ומ פ"ב הל' ח' יעו"ש היטב:
ולכאורה עלה בדעתי להביא ראי' להגאון ח"י וחת"ס הנ"ל דאפי' בדבר דאתי מעלמא הוי ג' פעמי' חזקה ודין מפורש ביו"ד רע"ט סעי' ג' וז"ל ס"ת שנמצאו בו ג' טעיות אסור לקרות בו עד שיגיהנו כי הוא מוחזק במוטעה עכ"ל המחבר ואטו כי נפסקו ג' אותיות או נמחקו יהיו עוד טעותים שלא יהני תיקון עד שנבדק כל הספר אע"כ אפי' אתי מעלמא ג' פעמים הוי חזקה וצע"ג:
אמנם נ"ל דלק"מ בודאי אם נמחקו אותיות או אבדו דיו שלהם וכדומה מה שיש לתלות שנעשה ע"י סיבה בעלמא מחוץ אז בודאי מה שנמצאו ג' פסולים ליכא חזקה אבל אם נמצא בו סתומה במקום פתוחה או כתיבה חוץ לשיטה או אותיות בלי הקפת גויל או אותיות מחוברי' יחד וכדומה אשר מורה שכותב הספר לא הי' בקי בדיני ה' ס"ת או לא הי' אומן במלאכת הקודש אז בודאי שלשה פעמים הוי חזקה איש שנעלם ממנו ג' דינים או אינו זהיר במלאכתו טעה עוד יותר כמו שמחזיקין לשוחט בג' שחיטות שהוא אומן במלאכתו אבל בפסולים שנעשים מסיבות חיצונות למשל שנפסקו אותיות או נמחקו או נקב הגויל וכדומה אז ג' פסולים לא הוי חזקה ובעבור זה נקט המחבר ג' טעיות ולא נקט ג' פסולים אלא הכוונה טעות דמעיקרא כנלענ"ד בעזה"י ובזה יש ליישב קושי' בני יונה הלא בילקוט פ' בהעלותך מבואר פ"ה אותיות ולפמ"ש יש ליישב שם איירי בטעותים דאתו מעלמא אבל תשו' רשב"א וש"ע איירו בטעותי' דמעיקרא כנלענ"ד (ומצאתי אחר זמן רב בפרמ"ג יו"ד סי' פ"ד ס"ק ל"ב שהעיר):
ב ואבוא אל ההיתר השני הגם אי נימא שחיישי' על הרבה עיגולין ה"מ אם הרגישו בע"ש שיש כאן עגולין ומצאו שלשה אבל באופן שבע"ש לא מצאו כלל ובשבת מצאו אז אמרי' כיון שיצא הדבר בהיתר שבדקו הבני מעיים ולא מצאו מהכ"ת אם נמצא בשבת שנחוש שיש עוד בתוך הבני מעיים והבריא הבשר הא כבר נחזק הבשר בחזקת היתר ולא נוכל לאסור מספק ומנא אמינא לה מהא דבסי' ח"י ביו"ד סעיף י"ג בנאבד הסכין ואח"כ נמצא פגום דתלי' שיבר בה עצמות ובסעי' ט"ו פסק אם נפל הסכין על הארץ דצריך דוקא ליפול בחוד לארץ אבל מס' אסור ותי' הט"ז בס"ק י' בשלומא בכאן בנאבד הסכין כבר יצא בהיתר ע"י הוראה אם הי' בא לשאול עליו אבל כ"ז שהסכין כאן לא קיבל חזקת היתר עד שנבדק יעו"ש ועיי' בש"ך ס"ק כ"ה ובפר"ח טען עליהם מה בכך שיצא בהיתר הלא נגלה אח"כ שהי' פגומה ויצא באיסור אבל התב"ש הוציא לאור צדקת הט"ז והש"ך דמוכח מגמ' כתובות כ"ד שדבר אשר מעולם לא נתברר הדבר בכשרות רק נמצא ביד אדם והוא מוחזק בו להתיר לא יוכל הב"ד להוציא מחזקתו וכן הוא בקידושין דף ע"א וה"ה כאן כיון שהי' הבשר מותר לאכול אתמול לא נוכל אותו להוציא רק בעדות ברורה כגון אם לא יהי' שום דבר לתלות הפגימה יעו"ש כי הוא נכון מאוד וה"ה כאן שיצא הבשר בהורא' להיתר שאין כאן עגולין של שריפ' בכל אברים הפנימיים והגם שנמצא היום עגולין בבשר הירך לא חיישי' שמא יש ג"כ סתום בבני מעיים דכבר יצא בהיתר ועדיין לא איתרע דהא עגולין בבשר הירך אינו מטריף ואתמול ג"כ לא היינו אומרי' רק זאת שאין כאן עגולין במקום שעושה טריפה ונשאר חזקת הוראה בחזקת היתר ודו"ק:
אך יש עוד לחקור דראיתי בפרמג"ד סי' ח"י ס"ק י' בט"ז הקשה קושי' עצומ' על סברת ט"ז וש"ך והוא דמבואר סי' כ"ד סי"ז אפי' אם נפל העוף על דבר קשה שיוכל לפעול שמוטת סימני' אפ"ה פסול ועיי' בתב"ש שם והא בסי' כ"ה סעיף א' מבואר דאפי' בדיקה אין צריך אחר שמוטה וא"כ בודאי יצא בהיתר ואפ"ה פסול בנמצא. שמוט והוא קו' גדולה וחזקה ותי' דעיקר הסברא של התב"ש דסכין איתרע בהמה לא איתרע כמ"ש התב"ש עצמו בס"ק כ"ט וא"כ כאן דנמצאו העגולין בבשר ואיתרע הבהמה עצמה אז לא שייך יצאה בהיתר הגם שנמצא במקום שאין עושה טריפה אבל עכ"פ נמצאת הריעותא בגוף הבהמה דגוף הבהמה חד הוא וצ"ע:
אבל לא אכחד תחת לשוני דנ"ל בעזה"י דלק"מ קושי' פרמג"ד דנ"ל סברא אחת דבשלומא שם בסכין דהוי הדין דצריך לכתחילה בדיקה פן נפגם ובכל זאת הוי הדין אם נאבד הסכין כשר הבשר וע"כ היינו צריכי' לדון על הסכין דלולי שאנו דנין ואומרי' שהסכין נשאר בחזקת שאינו פגום ע"כ היינו צריכי' לאסור הבשר דהא הדין הוא דבשר אסור בלי בדיקת הסכין אז נחשב ליצא בהיתר אבל שם בשמוטה נהפוך הוא יען דהדין הוא דאין חוששי' לשמוטה כלל ואין צריך בדיקה אפי' לכתחיל' נמצא דעדיין לא היינו דנין אי בשר עוף הנ"ל כשר מחמת איסור שמוטה כי הלא מה שהי' לבעל הבית מותר לאכלו הוא יען שאוקמי בחזקת שאינו שמוט כמו דסומכי' בכל ח"י טריפות על הרוב בהמו' כשרות ואם אח"כ כולד ריעותא אז נגלה שיש כאן חשש שהוא מן המיעוט ובשחיטה כל ספק פסול. והבן וראי' ברורה לזה דאל"כ בכל ספק טריפות כגון במים במוח עיי' סי' נ' ובד"מ סי' ל"א נימא יצא בהיתר אע"כ מה שהיינו אוכלי' מכח רוב בהמות כשרות ולא נולד לנו מקודם חשש כלל זה לא נקרא יצא בהיתר והבן כי זה נלענ"ד אמת לאמתו של תורה בעזה"י:
ולפ"ז בנידן דידן יש הבדל אם היינו יודעי' בע"ש שנזרקו בצבי הנ"ל עגולי ברזל כגון בעובדא דשב יעקב שמצאו עגולי' בכבד והיינו בודקי' ולא נמצאם עוד ובש"ק היינו מוצאי' בבשר הירך אז יהי' זה היתר שכבר יצא בחזקת היתר דהא הבדיקה היתה מדינא אבל בנידן דידן דלא ידענו כלל אם נזרקו בו עגולי' והי' כשר מכח רוב אז אם נמצאו בשבת הרבה יהי' טריפה דכאן לא שייך יצא בהיתר כנלענ"ד נכון בעזה"י:
ולכאורה קשה על סברא שכתבתי כי הלא שם בבני ברזילי בכתובות כ"ד ובקידושין דף ע"א דלא היינו דנין עליהם והלא זה נחשב לריעותא במה שאין להם יחוס עיי' בקידושי' בתוס' שם ואעפ"כ אמר עזרא שנשארו בחזקתם וצע"ג אך לק"מ דבלא"ה נפלאי' בעיני דברי תב"ש דבשלומא הי' להם חזקה מכח עצמם שהחזיקו עצמם בגולה לכהנים ואיך יוציאם עזרא אבל כאן הכי הי' לבהמה חזקה של היתר בעצם רק אנו מתירין אם נאבד הסכין יען דסמכי' על חזקת הסכין היכא דליכא לברורי וא"כ עכשיו דמצינו בסכין פגימה אז אנן מכשרינן אנן מטרפינן כמו שאמרו בשאר מקומות אנן מחתינן אנן מסקי' (ועיי' בח"ו בא"ע סי' קט"ו שיש הבדל בין עד שני המכחיש לראשון בין תרומה ובין שאלת נדה) וצע"ג לכאורה:
ולפמ"ש הכל נכון דשם בכתובות וקידושין אעפ"י שלא היינו דנין עליהם הלא הם לא היו צריכי' לפסק דין דהוחזקו לכהנים מעצמן מאבותיהם אבל בנידן דנאבד הסכין הכי הבשר בעצמו החזיק להתיר רק אנן היינו מורין להיתר ואז דוקא בנאבד הסכין דהי' צריך להיתר דאל"ה הי' אסור אז נקרא יצא בהיתר אבל בשמוטה דיש תרתי לריעותא דלא הי' צריך להתיר וגם מעצמו ליכא חזקת היתר רק מכח רוב בהמות אינם שמוטי סימני' אז בנמצא שמוט יש איסור כנלענ"ד מה שהשיג יד עני בדעת:
תמצית הדברים שעכ"פ בנידן דידן שלא נמצא רק עגול אחד בירך לית שום חשש לחוש שיש עוד בבני מעיים וזה ברור כשמש בצהרי' וכל הבשר מותר יאכלו ענוים וישבעו ויחי לבבכם לעד:
ואיידי דאיירי לא אמנע מלהעלות פרפרת אחת מה שתרצתי קו' הגאון ס"ט בחידוד הלכה על הגמ' מ"ט דשמאי דהעמד אשה על חזקתה ואשה בחזקת טהרה עומדת והקשה הגאון א"כ בזבה שטבלה ולמחר ראתה אם חיישי' שכותלי בית רחם העמידו דם א"כ סתרה למפרע והיא בחזקת טומאה מאז וצע"ג ותי' שיש חזקת מעין סתום והוא דבר חדש מאוד:
ונלע"ד ליישב והוא דקשה לי על אריכות הלשון העמד אשה על חזקתה ואשה בחזקת טהרה עומדת למה לא נקטו בקיצור העמד אשה על חזקת טהרה כמו דנקט העמד מקוה על חזקתה וצע"ג אמנם כך הכוונה דהנה התב"ש חידש בסי' ח"י דדבר שיצא בחזקת היתר הוי חזקה הגם שלא ידענו בירור הדבר מעיקרא כמו הכהנים בקדשי הגבול כי כח זכות ויפה כח הוי חזקה וה"ה זכות הכשר הבשר אשר החזקנו מעיקרא נעשה חזקה עד שנדע בבירור שטעינו יעו"ש וא"כ ה"ה אתמול בלילה שטבלה האשה מכח ספירת טהרת זכתה בטבילה זכות הכשר לטהרות וזכות היתר לתשמיש בעלה וזה כח של חזקת טהרת אשה זכות הנאת בעלה וזכות אכילת טהרו' וקדשי' ואם אח"כ כולד לנו ספק אולי מעיקרא הי' הזכות ויפוי כח בטעות כיון שעכ"פ יצאה פעם אחת מאתנו בזכו' הנ"ל כי בלילה היינו מתירין אותה לבעל ולא היינו חוששי' אולי יש בכותלי בית רחם דם הגם שנולד עכשיו ספק ע"י ראית דם אולי גם אתמול הי' הדם מעוכב וסתרה למפרע מספק לא תצא מזכות שלה והבן:
ולפ"ז מיושב לשון חכז"ל טעמא דשמאי העמד אשה על חזקתה שיצאה מאתנו בהיתר ואז נולד שאשה בחזקת טהרה עומדת הגם שאפשר שסותרת למפרע אבל במקוה שנמדד שהי' לה בודאי פ"א חזקת שלם אז אמרי' בפשטות העמד מקוה אחזקתה והבן זה כי קצרתי מאוד: