שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
א · סימן ז
שאלה בנכרי שבא לישראל אשר הוא ממדינה שמותר מחק המלכו' שיתגייר נכרי לדת ישראל ומבקש שישראל ילמוד עמו תורת משה כי יש לו נטי' לקבל אמונת ישראל אם יוטבו דברי תורה בעיניו אם מותר לישראל ללמוד עמו ולא יקרה לו און בזה או אם הוא איסור:
תשובה לכאורה אסור לישראל לעשות כן דעובר על לפני עור לא תתן מכשול דהא מבואר בסנהדרין דף נ"ט דגוי שעוסק בתורה חייב מיתה או מטעם דתורה הוי כנערה מאורסה דכתיב תורה צוה לנו משה מאורשה עיי' רש"י שם או מטעם דהוי גזל עכ"פ הגוי עובר בזה חיוב מיתה וכן פסק הרמב"ם פ"י מה' מלכים וא"כ אם ישראל מלמדו עובר על לפני עור לא תתן מכשול כמבואר בע"ז דף ו' דאסור לישראל ליתן אבר ומן החי לבני נח יען שגוי יעבור איסור וה"ה הכא אסור לישראל להכשילו באיסור מיתה והוא פשוט: ולכאורה עלה בדעתי דליכא בזה לפני עור דדוקא אם יש משכחת הך איסור אצל הנותן כמו כוס יין לנזיר שגם הוא יכול לקבל עליו חירות אבל באיסור לימוד התורה דלא משכחת אצל ישראל ליכא כלל איסור דלפני עור וצע"ג:
אמנם ראה זה בב"מ דף י' ע"ב בתוס' בד"ה דאמר מבואר שישראל המקדש לכהן גרושה דעובר על לפני עור וא"כ ה"ה בישראל הלומד לגוי תורה דעובר על לאו דלפני עור וק"ל ויותר נ"ל אפי' אם נימא דישראל אינו עובר יען דעליו לא ניתן מצות כהונה אעפ"כ ישראל הלומד עם הגוי תורה עובר על לפני עור יען הא דאסור לגוי ללמוד תורה הוא או מטעם דתורה נקרא נערה מאורסה או מטעם גזל כמבואר בסנהדרין דף נ"ט ועל שם איסור הנ"ל ישראל מצווה דהוא מצווה על איסור נערה מאורסה ומצווה ג"כ על שם איסור גזל וכיון דשם האיסור שייך בגווי' בודאי עובר בו על לפני עור ודו"ק:
וראה זה מצאתי מבואר דישראל הלומד עם הגוי תורה עובר על לפני עור לא תתן מכשול בתוס' חגיגה דף י"ג ע"א דאמרו בגמ' אין מוסרין דברי תורה לכותי שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטי' בל ידעום בתוס' בד"ה אין מוסרין הקשו וז"ל תיפוק לי' דכותי העוסק בתורה חייב מיתה והמלמדו עובר על לפני עור לא תתן מכשול עכ"ל מבואר מזה דיש בזה לפני עור ומוכח אחד מתרתי או דיש לפני עור אפי' לא משכחת הך איסור בנותן או יען דאיסור של גוי הוא מטעם נערה מאורסה או משום גזל א"כ יש הך איסור גם בישראל וא"כ יש איסור לישראל שלא ללמד לגוי הנ"ל ודו"ק: אך הדבר קשה בעיני א"כ לא משבחת לישראל אפי' על אדמתם לקרב מן הגויים לעבודת ד' כי אין רשאי ללמוד אתם והלא אמרו שקדוש ברוך הוא מתפאר עצמו אני הוא שהקרבתי ליתרו ואם לא יוכלו הגויים ללמוד התורה מקודם איך ישאו לבם להתגייר לבוא לחסות תחת כנפי שכינה:
לכן הרמותי ידי בעזה"י לחקור על נידן השאלה ב' היתרי' (א) דרך פלפול התורה אסור ללמוד עם גוי אבל פשטות הדינים תורה שבכתב מותר ללמוד עם גוי (ב) או אם הוא רוצה לגייר עצמו מותר ללמוד עמו כל התורה שבכתב מבראשית עד לעיני כל ישראל ואני תפילה גל עיני ואביטה מתורתיך נפלאות ולא אכשל בדבר הלכה ולא אבוש בעו"הז ולא אכלם בעו"הב וזה החלי בעזה"י:
בסנהדרין דף נ"ו ע"א ואמר ר"י עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה שנאמ' תורה צוה לנו משה מאורש' ולחשוב גבי שבע מצות מ"ד מורשה מגזל גזל לה ומ"ד מאורסה דינו כנערה מאורסה מיתיבי הי' ר"מ אומר מנין אפי' עכ"ום שעוסק בתורה שהוא ככה"ג שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם הא למדת שאפי' עכו"ם ועוסק בתור' הרי הוא ככה"ג התם בשבע מצות דידהו ע"כ ודקדקתי בלשון הגמ' למה אמרו עכו"ם עוסק בתורה ולא אמרו עכו"ם הלומד תורה חייב מיתה וצע"ג ועוד מהו השבח שיהי' נחשב ככה"ג הלא הוא מחויב ללמוד השבע מצות דהא מחויב מיתה אם יעבור אפי' בשוגג וצ"ע ועוד א"כ כל גוי השומר שבע מצו' נחשב ככה"ג ולא מצינו שישראל שומר את התורה ותרי"ג מצות יהי' נחשב לכה"ג וצ"ע:
ונלע"ד לחדש דבר בעזה"י והוא דיש שני אופנים בהגיון התורה (א) מי שלומד התורה בפשטות הוא תורה שבכתב בכלל או תורה שבע"פ ג"כ באופן הנ"ל דיני' מסודרי' זה אחר זה בלי פלפול השכל והבנת הלב לדעת מקורן של הדברי' טעמן ונמוקן כמו שסידר הב"י הש"ע פסקי דינים כך וכך הוא הדין זה אחר זה בלי לבאר הטועם רק למצוא המצוה כדין וכדת (ב) הוא לימוד הפלפול כתלמוד בבלי וירושלמי שבארו כל דין אשר שנה רבינו קדוש מנ"ל זה ולמדו או מן הסברא או מק"ו וגז"ש או בכלל ופרט או בהיקש באחד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן או לדמות דין לדין כמו בקדושין ר"ט ור"ע אם לדמות לבן גרושה וחלוצה או לבעל מום עיי' דף ס"ו או כמו שנכנסו הד' תלמידי' בסוגי' דחוץ בגיטין וכדומה בש"ס לאלף אשר הכל בנוי על אדני השכל ואבני בינה ויתדות הקבלה:
והט"ז בא"ח סי' מ"ז סק"א חידש דבר קלורין לעיני' שנוסח' ברכת התור' היא אשר קדשנו לעסוק בדברי תורה הכוונה לעשות ממנה עסק משא ומתן פלפול והיקש בעמל ויגיעה שזה הבנת לעסוק בדברי תורה כמו (צריך להתעסק בדרך ארץ) ובזה פי' דברי הגמ' שלא ברכו בתורה תחילה דפח"ח: ולפ"ז אני אומר פי' חדש בגמ' גוי העוסק בתורה שלומד בעמל ויגיעה הפלפול והיקש בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן ועושה התעסקו' בה ממקום למקום ללמוד דבר מתוך דבר הוא חייב מיתה דתורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב שהפלפול בחכמה נהג בו משה עין טובה ליתנו לישראל כמבואר בנדרים דף ל"ח כתוב לך פסול לך לא נתנה תורה רק למשה ולזרעו ומסיק הגמ' אלא לפלפולא וכתב הרא"ש וז"ל פלפולא בעלמא הבנה וחריפות והיינו כתבן שלך כי כל החכמה והשכל רמוזים בכתב התורה בצורת האותיות עכ"ל והר"ן כ' ג"ב וז"ל פלפולא בעלמא נתן לו למשה והוא נהג בו טובת עין לישראל עכ"ל מבואר דפלפול בחכמה והגיון בדעת הוא הי' למשה לבדו והוא נתן לישראל ולא לאו"ה וא"כ אם הגוי עוסק בתורה חייב מיתה או מטעם גזל או מטעם נערה מאורסה שהוא אות על השכל והחכמה כחכז"ל פי' הרואה דף נ"ז ע"א הבא על נערה מאורסה בחלום יצפה לתורה שנאמר תורה צוה לכו משה מאורסה קהלת יעקב [בחדושי אגדה פרשתי מאמר הנ"ל כי בכל למודינו עדיין לא השגנו עמקות וסתרי תורה ולא נתאחד בתורה עד שיהי' לבה קשור בנו באהבת עולם כמו אשה אשר לא תשכח בעל נעורי' הגם אם ירחיק ממנה ואצלנו היא עדיין כמו נערה מאורסה אשר לא אוגדת כל לבה לאוהבה כחכז"ל אין אשה אוגדת לבה אלא למי שעוש' אותה כלי ויען שתורה כנער' מאורסה שעדיין היא בבתולי', נתקיים בנו אם תעזבנה יום אחד יומים תעזבך אבל הבא על נערה מאורסה אז הוא אות לפניו שתורה אוגדת לו לבה דהא עשה אותה כלי ואז יצפה לתורה שתבוא אליו תמיד בגלוי עינים והבן] נראה שמזה הפסוק למדו שיצפה לתורה ולמדו שאסור לגוי לעסוק בתורה בודאי אין הכוונה אם הוא עם הארץ שיצפה לתורה בלי לימוד רק על ת"ח העוסק בה שיבוא לו גילוי עינים לראות נפלאות מתורת ה' נמצא גוי המפלפל בתורה בעמל ויגיעה הוא חייב מית' ופריך הלא הי' ר"מ אומר גוי העוסק בתורה אם עמל בה ומיגע בה לדעת שרשן של המצות מניין נדע שאין צו אלא ע"ז וכל דבר אשר נכלל בשם ע"ז אם ד' עבודות לבד או כל עבודות אם שיתוף אסור או מותר אם תקרובות אסור או לא וכדומה להלכו' ודינים אז נחשב כה"ג כי ע"י הלימוד ופלפול חי אדם בתורה דכתיב אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם שכל עצמותיו יאמרו הודו מגודל השגה ומשני זה הוא בשבע מצות שלו מותר לו לעסוק אפי' אבל בשאר תרי"ג מצות לימוד מותר לדעת כל המצות אבל לעסוק בהנה בי"ג מדות בפלפול וסברא לדעת זה מזה חייב מיתה ומיושב לשון הגמ' בטוב טעם ודעת והשכל בעזה"י ומצאתי ברש"י בד"ה בשבע מצות דדהו וז"ל עוסקי' בהלכו' שבע מצות להיות בקיאין בהן עכ"ל יקר מפז ומכתם אופיר מבואר מרש"י שהבין שעוסק בהלכות להיות בקי בהן ודו"ק ולפ"ז מיושב לשון הגמ' דוקא גוי העוסק בתורה הרי הוא ככה"ג דוקא אם לומד הלכות בפלפול לדעת כל ענפי המצות בשורשם וישראל הלומד בפלפול וסברא על הדרכי' שתורה נדרשת בהן אז הוא חשוב יותר מכה"ג כחכז"ל יפה ממזר ת"ח מכה"ג עם הארץ דכתיב יקרה היא מפנינים ומזה אמרו עפ"י דין ת"ח קודם לכהן בס"ת רק מפני דרשו שלום מקדימי' כהן עם הארץ ודו"ק: וברמב"ם פ"י מה' מלכים הל' ט' וז"ל עכו"ם שעסק בתור' חייב מיתה לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד וכן מסיים בסוף הלכה וז"ל ואם עסק בתורה או שבת או חדש דבר מכין אותו ועונשין אותו עכ"ל ראה בעיניך כאשר שמר לשונו כלשון חכז"ל שדוקא לעסוק בתורה אסור לו והבן: ואיידי דאיירי לא אמנע מלכתוב פליאה בעיני על הלח"מ שם בהל' ט' שכ' דרמב"ם סובר דלא נהרג אם למד תורה או שבת מטעם דליכא מידי דלישראל שרי ולבן נח אסור כקו' התוס' בד"ה דליכא בדף נ"ט יעו"ש והוא פלא בעיני דכבר בארתי דלימוד תורה בגוי הוא מהנך שמות שישראל מוזהר או מטעם גזל או מטעם עריות ותוס' שם לא הקשו רק בגוי ששבת ביום חול דלא משכחת באותו יום איסור לישראל או מאם המית עוברין אבל מגוי העוסק בתורה שחייב מיתה לא הקשה תוס' מטעם שכתבתי וצע"ג:
ולמ"ש מיושב קו' התוס' בחגיגה דף י"ג דכאן אמרו עוסק בתורה חייב מיתה אם הוא עוסק בדרך משא ומתן של הלכה אבל שם בחגיגה אמר ר' אמי אין מוסרין דברי תורה לעכו"ם היינו אפי' פסקי דינים אין מוסרין מדרבנן דכתיב חוקיו ומשפטיו לישראל אפי' להורות לו שמשפט כך וכך אין מוסרין לו מדרבנן כמו משה קיבל תורה מסיני שהקב"ה נתן לו כללים והוא התבונן להרחיבם כמבואר במדרש תנחומא ורבה אבל ומסרם ליהושע שכבר בירר אותם משה ומסרם ליהושע והבן זה:
ובזה נדחה הדין חדש אשר המציא הגאון טורי אבן בחגיג' י"ג דהא דגוי העוסק בתורה חייב היינו אם עוסק שלא ברשות ישראל אבל ברשו' ישראל שמלמדו מותר דהא למ"ד הטעם משום גזל אז אם ישראל מוחל מותר הגם דתורה הוי בשותפו' כל ישראל ואיך יהי' אחד משותפין מוותר לק"מ דזה דוקא אם יש חסרון לשותף אבל כאן מה חסרון יש לישראל אם הגוי לומד תורה וא"כ מותר ברשות ישראל דאל"כ איך הלמיד ר"ג תורה לגוי בע"ז דף מ"ד שהשאיל לו הנכרי איך רחץ ר"ג במרחץ לפני ע"ז והשיב לו אני לא באתי בגבולה יעו"ש אלא ודאי ברצון ישראל מותר ללמדו ומשו"ה הביא הש"ס בכמה מקומות שלמדו ת"ח לנכרי' דינים מתורתינו יעו"ש והוא דבר חדש ולפמ"ש אין ראי' דבודאי ללמדם דינים בלי פלפול מותר לישראל ללמדם דעל זה אין הגוי מחויב דלא נקרא עוסק בתורה אלא אם לומד משורש התורה עם פלפול והגיון אשר נבנה על שלש עשרה מידות שתורה נדרש' בהן ועל קבלת הלכה מסיני וכדומה אבל לדעת דיני ישראל לא הוי אלא אסמכתא משום מגיד דבריו אם ישראל אומר לו וזה מותר דרך תשובה אם גוי שואל לדעת מה עשה ישראל משום איבה או כבוד כמ"ש הטו"א בעצמו אבל ללמוד עם גוי משא ונותן של הלכה אסור ודו"ק:
ונ"ל ראי' ברורה מהך מעשה דתלמי המלך ששבעים ושתים זקנים אשר פרשו לו התורה בלשון יוונית וקשה איך למדו לו תורה כי בודאי אין הבדל באיסור שגוי לומד תור' אם למדה בלשון הקודש או בשאר לשונות סתמא אמרו גוי העוסק בתורה חייב מיתה ומשמע אפי' אם לא נכתב' בשפת עברי וגם הוא אינו מדבר בלשון הקודש וא"כ איך העתיקו ללשון יוונית שגוי יעסוק בתורה הא עברו על לפני עור אלא בודאי בתורה שבכתב לית לן בה ודוק:
ובן אחי הב"ח החרוץ כמו"ה משה סופר נ"י הביא ראי' לדברי מסוטה דף ל"ה שאמרו שם שעל אבנים כתב משה התורה בע' לשון ועל זה נחתם גזר דינם של או"ה שהי' להם ללמוד ולא למדו ופי' רש"י דאל"כ שילמדו למה ביאר אותם על ע' לשון יע"ש וקשה איך יוכלו ללמוד הא אסור להם ללמוד אלא בודאי בתורה שבכתב בלי פלפול מותר ודו"ק ועיין ברמב"ן בתורה שהביא בשם ספר התאגר שנכתב על האבנים כל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל ולא כגאון שנכתב רק מנין המצות ועיי' בתוס' יו"ט פ"ז מסוטה בשם הרמב"ם ודו"ק ועיין בב"ק דף ל"ח ע"א כבר שלחו מושלי רשעה שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם קראו ושנו ושלשו בשעת פטירתן אמרו דקדקנו בתורתכם ואמת היא והקשו בתוס' ד"ה קראו הא עברו בעשה כמבואר בחגיגה המלמד לגוי תורה עובר בשעה דמגיד דבריו ליעקב ותי' וז"ל וי"ל דבע"כ עשו עפ"י דברי המושל ולא נתחייבו למסור עצמן אי נמי עשו עצמן גרים כדאי' בספרי דפרשה אף חובב עמים עכ"ל ולכאורה יפלא למה הקשו מחגיגה שהוא עשה ולא הקשו מגמ' סנהדרין דגוי חייב מיתה וא"כ עובר ישראל על הלאו דלפני עור וצע"ג אלא יען שלמדו רק דינים בלי פלפול וסלסול תורה שבכתב עם הפי' עפ"י הדין ואין בזה לאו דלפני עור דגוי לא נתחייב מיתה על זה ותי' שהי' עפ"י מושל ולא נתחייבו למסור עצמן דרק על לאו מחויבי' למסור נפש ולא על עשה [ופלא בעיני שהי' לתוס' לומר שאין רשאי למסור עצמם ונחשב למאבד עצמו אך לפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קכ"ו סק"ב דגדול ביהודי' רשאי למסור לנפשו על מצוה קלה לכן רמזו דעכ"פ אין מחויבי' למסור עצמן וק"ל] ולפמ"ש הנמ"י פ' בן סורר הובא בקיצור ברמ"א סי' קנ"ו אין מחויב למסור על לאו דלפני עור אפי' לעבירות עריות יען דלאו לפני עור לא נאמר רק בו דהוא לאו כולל כל התורה יעו"ש כי מתוק א"כ אפי' שהלאו דלימוד התורה הוי בכלל עריות דכאלו בא על נערה מאורסה בכל זאת אין מחויב למסור נפש אפי' אם ישראל צריך ללמוד עם גוי פלפול ותהלוכי התורה והבן אבל בודאי מחויב לפזר ממון ולסבול יסורי' שלא ללמוד עם גוי ולכן אם הפי' קראו ושנו ושלשו מקרא משנה ותלמוד א"כ למדו תורה שבע"פ וקשה שפיר איך למדו עמהם מיד בלי לסרב ע"ז תי' התוס' שעשו עצמן גרים ועי' בש"מ דבירושלמי מבואר דלמדו מקרא משנה הלכות ואגדות אבל מביא ג"כ שבאו והחזיקו עצמן לישראל ודו"ק וגם פלא בעיני מה הקשו תוס' הלא מבואר בגיטין דף נ"ה דמותר לעבור אפי' בל"ת מפני המלכות כאשר הוכיח המג"א סי' תרנ"ו סק"ז יעו"ש ומכ"ש עשה או לאו דלפני עור וצע"ג כעת: ומצאתי במדרש פ' לך לך מעשה בשני בנים של תלמי מלך שלמדו ספר בראשית כיון שהגיעו לפסוק ונמלתם את בשר ערלתכם הפכו פניהם ובוכי' ופעם אחר' שהגיעו לפסוק הנ"ל גילו זה לזה שנמולו יעו"ש וקשה הא היו יראי' ואיך למדו תורה חוץ משבע מצות הא נתחייבו מיתה על למודם אלא בודאי תורה שבכתב בלי פלפול מותר לגוי לעסוק ודו"ק ועיי' ברבה פ' בשלח מעשה בעקילס הגר ששאל אדריינוס קיסר למה לא למד תורה בלי שימול את עצמו והשיב לו כתיב מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי יעו"ש: ובזה מיושב לי בשבת דף ל"א שכעס הגר על שמאי שדחפו באמת הבנין ולא גילה לו שזר הקרב יומת שלא יוכל להיות כהן גדול עיי' במהרש"א ולכאורה פלא הא לא הי' יכול שמאי ללמדו הדין דהא כיון שאמר ע"מ שתעשני כה"ג ידע שמאי שלא יתגייר אם יגלה לו שלא יוכל להיות כה"ג וא"כ לא הי' יכול שמאי ללמדו הדין דזר לא יוכל להיות כה"ג דהא אסור לישראל ללמדו תורה אלא בודאי להגיד לגוי פסוק בתורה מותר ואין בזה איסור לישראל ללמדו דגם לגוי מותר ללמוד תורה שבכתב וק"ל:
אמנם ראה זה מבואר במהרש"א בחדושי אגדה שם שנתקשה הא הגוי שבא לפני הלל הי' כוונתו להיות כה"ג וא"כ איך קבל אותו להתגייר הא בימי שלמה לא קבלו גרים שאין זה גירות לשם שמים ותי' דלא גיירו הלל רק אחר שלמד וידע דלא יוכל להיות כה"ג והקשה א"כ איך למדו תורה הא גוי עוסק בתורה חייב מיתה ותי' יען שרוצ' להתגייר מותר ללמדו יעו"ש ולפמ"ש בלא"ה לק"מ כי תורה שבכתב בלי פלפול והגיון ליכא איסור כלל ודו"ק ומגמ' סוט' דף ל"ה שהבאתי יש ראי' לדברי מהרש"א וק"ל:
[ונלע"ד ליישב דעת מהרש"א דיש להפליא למה השיב אפי' דוד מלך ישראל ולא השיב בפשטות דקרא קאי על כל ישראל כל שאינו מזרע אהרן דכתיב וערכו בני אהרן והקטירו בני אהרן מקבלה ואילך מצות כהונה ועיי' רמב"ם פרק ט' מה' ביאת מקדש הל' א' ועיי' בתוספות זבחים דף ט"ז ע"א ויהי' ג"כ ק"ו לגר אם ישראל שנקראו בנים למקום מכ"ש גר הקל שבא במקלו ותרמילו וצע"ג:
אך רמז לו דבש וחלב דהא יש לגר לפקפק דתור' מקפיד מי שלא נמשח בשמן המשחה לכהן הוא הזר אשר יומת אבל הוא מבקש שיתקדש לכה"ג והאמין שהשמן מקדש אפי' לנכרי אם מתגייר אבל מי שלא נמשח וקרב למזבח יומת ואפי' אם ליכא שמן יתקדשו לו הבגדים כמו ביומא דף י"ב עבודתן מחנכתן לכן רמת לו אפי' דוד מלך ישראל שנתקדש בשמן המשחה שעשה משה למשוח בו הכהני' עיי' הוריות דף י"א וברמב"ם פ"א מה' מלכים הל' י' ובלח"מ שם וגם כיון שהוא מלך ע"כ נולד מישראל דכתיב מקרב אחיך תשים עליך מלך אבל גר אסור להיות מלך עיי' רמב"ם שם בה' מלכים הל' ד' אעפ"כ נקרא לענין כהונה זר הגם דדוד כולד מישראל וגם נמשח בשומן המשחה דכהונה תלי' בזרע אהרן דוקא ואז נשא הגר ק"ו אם ישראל שנקראו בנים למקום בני בכורי ישראל דכל מקום שכתיב בני ישראל הוא למעט גרים ועיי' בנקה"כ ביו"ד סי' א' ומכ"ש הגר שלא נקרא בן ישראל ולגלות לו זה צריך המהרש"א ליתן טעם יען שרצה לגייר עצמו דבודאי דבפשטות וזר הקרב יומת יהי' משמע מי שלא נותן לו רשות להיות כהן והבן אך א"כ קשה אמאי הקפיד הגר על שמאי שלא גילה לו הפסוק והזר הקרב יומת ועוד אולי הגם שנמשח למלך עכ"פ לא נתחנך לכהונה אבל חינוך לכהונה עדיף ודו"ק]: סוף דבר הכל נשמע דלדעתי מותר ללמוד עם כל גוי תורה שבכתב או פשטות דינים בלי פלפול רק משום מגיד דבריו ליעקב וא"כ בודאי מותר ללמוד עם גוי אשר רוצה ללמוד כדי להתגייר ולשיטת ומהרש"א הגם דסובר דאסור מדאורייתא ללמוד עם גוי תורה אעפ"כ אם רוצה לגייר מותר לו ללמוד וממילא ליכא לפני עור ישראל ללמוד אתו כנלענ"ד:
שוב בא לידי תשובת הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל וראיתי בסימן מ"א שנשאל על זה אם מותר לישראל ללמוד עם נכרי שרוצה לגייר עצמו והשיב דלפי הבנת מהרש"א בשבת דף ל"א מותר לישראל ללמוד עמו אבל שנעלם ממהרש"א שתוס' ביבמות דף כ"ד הקשו קו' ראשונה של מהרש"א הא לא הוי גירות לשם שמים ותירצו דהלל סמך שיהי' סופו לשם שמים יעו"ש ולא תירצו כמהרש"א דמתחיל' למד עמו וא"חכ גיירו וגם על הלל קשה למה גיירו מקודם ולא למד עמו מתחילה לראות אם מחשבתו לשם שמים והגם אם יש לדחות עכ"פ אין ראי' לדין של מהרש"א שיהי' היתר ללמוד עמו אם רוצה לגייר עצמו יעו"ש שפוסק לאיסור והנה קו' הגאון קשה גם על דבר שחדשתי דליכא איסור כלל להורות לגוי תורה שבכתב א"כ בודאי קשה למה גיירו הלל לגוי ולא למד תורה עמו מיד וצע"ג:
אמנם לדעתי ליכא קו' דבודאי אין מצוה לישראל ללמוד עם גוי תורה כדי שיתגייר דאטו יש חיוב לישראל שירבה גרים הלא הנביא צווח כל העמים ילכו איש בשם אלקיו ואנחנו בשם ד' אלקינו כלך ולכל הפחות אין ישראל מקבל שכר על הלימוד תורה זה אבל אם מגייר אותו מתחילה אז יש שכר ומצוה בלימוד אשר לומד עם הגר ולכן גיירו מתחילה ואולי זה כוונת הגאון שכתב שיש לדחו' הראי' מן הגמ' רק לפי הבנת התוס' ליכא ראי' שמותר ללמוד עם גוי יען שרוצה לגייר עצמו ולדעתי אפי' בלי להתגייר אין כאן איסור תורה רק איסור דרבנן משום מגיד דבריו ליעקב וזה בודאי מותר אם הגוי רוצה להתגייר ודו"ק: