אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן א

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן א

הקדמה

שאלה עשיר א' שדר בכפר והתנדב לקבוע חדר להתפלל ועשה ארון לס"ת ועכשיו ברבות השנים נתקלקל הארון ברקבון ולאחר התיקון נתקצר ולא יכול הספר לעמוד בו וחפץ העשיר שיהי' לו לארגז ספרים אם מותר לעשות מארון ארגז לספרים או לא:

תשובה לכאורה אסור לעשות כן דארון הוה תשמישי קדושה ואסור להוריד מקדושה חמורה לקלה כדילפי' במנחות דף צ"ט ממחתות החטאים האלה יעו"ש וא"כ פשיטא דאסור לעשות מארון הקודש שהי' תשמישי קדושה של ס"ת ארגז ספרים דגרע מס"ת כמבואר במשנה במגילה פרק בני עיר מכרו ספרים יקחו תורה אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים ומכ"ש ספרים שלנו שלא נכתבים בקדושה רק נדפסים בפתשגן האותיות ואסור מדאורייתא לעשות כן דמעלין בקודש ואין מורידין ויניח הארון בלי שימוש כלל כן נראה בפשטות: אמנם לכאורה יש לחקור היתר בנידן דידן דלכאורה פלא בעיני מנ"ל לגמ' לחקור במגילה דף כ"ז אי תורה בתורה שפיר דמי דשוה בשוה אסור ובתורה דליכא עלויה אסור למכור קשה הלא מהיכן ילפי' מעלין בקודש ממחתות עדת קרח ודילמא דווקא התם דהי' משכחת מעלה בקודש דמעיקרא תשמיש קדושה ועכשיו נוכל לעשות קדושה עצמה ולכן צוה הקב"ה לעשות מעלה אבל תורה בתורה מותר דלא משכחת עוד עלויה ולא צריך עלויה בקודש וא"כ מאי מספקא לי' לגמ' וכפי מסקנא משמע דאסור תורה בתורה עיי' ר"ן וצע"ג לכאורה:

אך נראה ליישב דבודאי אם יש כאן דבר שבקדושה ואין ראוי עוד לתשמישו מותר לעבוד תשמיש אחר אפילו שוה בשוה כגון לעשות מתיבא גדולה קטנה או ממטפחת גדולה קטנה אבל להוציא קדושה מרשותו לרשות אחר הוא בזיון אם לא שעושה עלויה בדמים כגון מרחוב לעשות בהכ"נ אבל למכור ס"ת ליקח ס"ת אחרת שייך מאי אולמא הך קדושה מהך קדושה להחליפן זה בזה ולכן חקר הגמ' אם נימא כיון דליכא עלויה שפיר דמי או נימא כיון דלא יוכל להעלות אסור למכור כנלענ"ד:

ונ"ל ראי' ברורה לזה שמותר לשנות מקדושה לקדושה בשווין אם אין ראוי עוד לתשמיש ראשון אבל אם ראוי עוד לתשמיש ראשון אסור אפילו שוה בשוה בקדושה דהא בדף כ"ו ע"ב אמר רבא האי תיבא דאירפוט לתיבא שרי לכסא אסור יעו"ש ולכאורה קשה לי הלא בר"ן הובא בשם הרשב"א דאסור להחליף מטפחת ס"ת של יחיד לס"ת אחרת דצריך עלויה לשנות מתורה לתורה יעו"ש מבואר שאפי' לשוה בשוה בקדושה אסור לשנות וא"כ למה מותר לשנות מתיבא גדולה לתיבא קטנה ומשמע אפילו לס"ת אחרת דאל"כ לס"ת הראשון א"כ פשיטא אם אירפוט מקצת שמותר לתקנו שיהי' תמים הגם שצריך לעשות מן גדול קטן והי' לו לרבא לחדש רק זאת שמתיבא דאירפוט אסור לעשות כסא אלא בודאי הא קמ"ל דמתיבא גדולה לקטנה שרי לשנות הגם שמתחילה הי' תשמיש לס"ת גדולה ועכשיו יהי' תשמיש לס"ת קטנה אעפ"כ מותר וקשה באמת למה מותר לשנות מספר לספר וצע"ג אמנם כיון דאירפוט ואינו ראוי לתשמיש ס"ת הראשון מותר לשנות על ס"ת אחרת כיון דשווין בשם אחד בשימוש ס"ת דשם אחת הוא ואף על פי שאם התיבא גדולה שלם ולא אירפוט בודאי אסור לקצרו להיות נאה לס"ת קטנה כיון דאירפוט ואינו ראוי לתשמיש ס"ת ראשון מותר לעשות ממנו תיבא קטנה לס"ת אחרת כיון דשוה בשם קדושה אחת ואעפ"כ אסור לעשות ממנו כסא הגם אם לא יהי' ראוי לתשמיש הראשון כיון דהוה הורדה בשם קדושה ולכן דייק רבא תיבא דאירפוט ומוכח עכ"פ דאם אינו ראוי לתשמיש הראשון מותר לשנו' מתשמיש לתשמיש בשם קדושה אחת שוה בשוה ודוק:

ולפ"ז קשה לי מאוד על המחבר בא"ח סי' קנ"ד סעי' ו' שנקט סתם מותר לעשות מתיבא גדולה קטנה משמע אפילו לס"ת אחרת כגון שתיבא הי' כמדת ס"ת הראשון אעפ"כ מותר לעשות מתיבא גדולה קטנה ויכניס בו עכשיו ס"ת קטנה ולא נקט תיבא שאירפוט משמע אפי' התיבא שלם אעפ"כ מותר לעשות מתיבא גדולה קטנה והוא פלא בעיני הלא בסעיף ט' הביא דעת הרשב"א דמטפחת מס"ת של יחיד אסור על ס"ת אחרת ודלא כר"י שהוא היש מתירין בסעיף ט' ואם כן למה השמיט בסעיף ו' תיבת אירפוט דמשמע אפילו בתיבא שלם מותר לעשות מגדולה קטנה וצע"ג:

ונלע"ד להצדיק אחר עומק העיון את יוסף הצדיק הוא המחבר הנ"ל דלכאורה דקדקתי בלשונו הזהב בסעיף ו' דנקט מתחילה אסור לעשות מתיבא כסא לס"ת ואח"כ כתב אבל לעשות מתיבא גדולה קטנה שרי יעו"ש ובגמ' כתיב בהיפך מתחילה הקדים רבא דמותר לעשות מתיבא גדולה קטנה ואח"כ אמר אבל לעשות כסא אסור וא"כ למה שכל המחבר את ידיו וצע"ג:

אך הדבר עמוק בעזה"י דהנה מסברא הי' לומר הא דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה הוא דוקא אם הוא ראוי עוד לקדושה חמורה אשר התחיל התשמיש בה כגון משה התחיל להקים את המשכן שלא יסיים איש אחר או שהוא ראוי עוד לתיבה לא יעשה ממנו כסא ואז אם הוא ראוי עוד לתשמיש הראשון אפילו לשוה בקדושתו אסור להחליף דמעלין בקודש ילפינן ממחתות עיי' מנחות דף צ"ט דצריך עלויה דוקא אם אפשר ואם לא אפשר לעלות עוד כמו בס"ת נסתפק הגמ' במגילה כגון למכור ס"ת וליקח אחרת אם מותר או טוב שלא להחליף כי שב ואל תעשה עדיף אבל אם ארון הקודש אירפוט ולא ראוי לקדושה חמורה כלל אז מותר לעשות כסא כי טוב להוריד מקדושה חמורה לקלה מלגנוז שילך לאיבוד והלא מאבד כתבי קודש או תשמישי קדושה עובר בלאו עיי' במג"א סי' קנ"ד ס"ק ט' בשם הרמב"ם ומהכ"ת נימא שטוב לגנוז ולגרום איבוד תשמישי קדושה מלהניחם ולשמש בהם קדושה קלה אבל באמת טוב לגנוז ולגרום איבוד מלהוריד מחמורה לקלה דילפי' מפסוק אחד דמעלין בקודש ומפסוק השני דאין מורידין ונתקשה בזה הטורי אבן במגילה דף כ"ו דממנ"פ אם צריך אפי' להעלות ושוה בשוה אסור מכ"ש שאין מורידין וקרא למה לי והוא פלא גדול:

אמנם הדבר נכון מאוד דאם אפשר צריך דוקא להעלות כגון במחתות דהי' באפשרות להעלות אבל אם אי אפשר כגון ארון שאירפוט מותר לעשות מגדולה קטנה הגם שאין כאן מעלה עכ"פ הורדה אין כאן דשם ס"ת חד הוא אבל אין מורידין בשום אופן אפי' אם אי אפשר לשמש בו אפי' שוה בשוה עכ"פ אסור להורידה וטוב לגנוז ולא לשמש בו כלל דהא חזינן יען דהתחיל משה בהקמה לא התיר לו הקב"ה לסייע לו אחיו הכהנים במשא כבידה שהיא חוץ לטבע ושלח לו הקב"ה עזרו רק שלא להוריד הקדושה ועיי' ג' פירושים ברש"י במנחות סוף דבר עכ"פ מקרא יתירה נלמד דאין מורידין בשום אופן הגם שתשמיש הראשון אי אפשר ודוק:

ולפ"ז בהאי תיבא דאירפוט אסור לעשות כסא אפילו אי אפשר לעשות ממנה אפי' תיבא קטנה דאם לא כן פשיטא אם ראוי' לתשמיש חמורה דאסור לשנות לקדושה קלה אלא ודאי אפי' אין ראוי' לחמורה אסור לשנות לקלה ולכן הקדים המחבר שאסור לעשות מתיבא כסא לדעת דאיירי באינו ראוי' לתשמיש ראשון וממילא מה שמתיר אח"כ לעשות מתיבא גדולה קטנה הוא דוקא אם אינה ראוי' עוד להשאר בתשמיש הראשון ויען כי רבא נסתפק אם שוה בשוה שרי נקנו תיבא דאירפוט דאז בודאי מותר ולהלכה דיש ב' דעות אי שוה בשוה מותר כמבואר בסעיף ט' שכל המחבר את ידיו והקדים דאין עושין מתיבא כסא ואיחר דין דעושין מתיבא גדולה קטנה להשמע בתרי אנפין ודוק בזה:

ולא אכחד תחת לשוני כי לולי דמסתפינא אמרתי הגם שבש"ע סי' קנ"ג סעיף ד' הובא ב' דעות אם מכר קדושה אם צריך להעלות בדמים קדושה חמורה או מותר בקדושה שוה ועיי' בט"ז ובמג"א שם וכן בסי' קנ"ד דיש פלוגתא אם מותר ליתן מטפחת ס"ת על ס"ת אחרת ולא צריך עלויה זה דוקא בשני פנים הנ"ל דבמכר קדושה אין משנה גוף הקדושה רק הדמים אשר נתפסים בקדושה המה פנים חדשים ליקח בהם איזה קדושה ובמטפחת בסי' קנ"ד לא משנה גוף המטפחת הגם שמיעד אותה לס"ת אחרת עכ"פ עדיין היא נשארת בתמונתה והיא ראוי' לאותו ס"ת הראשון בכל עת אבל לעשות מארון גדול קטן אשר משנה גוף חפץ הקדושה אז בודאי השכל מחייב שאסור לשנות הארון אם לא אירפוט ומכ"ש אם לא יהי' עוד ראוי לספר תורה הראשון ודוק:

תמצית הדברים הגם אם נאמר דמותר לשנות מקדושה לקדושה בשווין בשם אחד ובמדריגה אחת כגון מארון גדול לעשות קטן מס"ת גדול לס"ת קטן אבל לעשות מארון הקודש ארגז ספרים בודאי אסור דהוה הורדה מקדושה חמורה לקלה וטוב לגנוז אותו וק"ל:

אבל בכל זה איננו שוה לי דאם הדין דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה אפי' אם אינו ראוי עוד לחמורה א"כ בכל הש"ס דאמרינן מעלין בקודש ואין מורידין הי' להם להפך הלשון אין מורידין בקודש אבל מעלין אז הי' נשמע אין מורידין בשום אופן אבל אם יש אופן עוד להעלו' צריך להעלות אבל יען שנקטו מעלין בקודש תחילה טרם שהודיע דאין מורידין משמע כמו דהוה הדין במעלין דאם אי אפשר להעלות מותר שוין בשוין ה"ה בהך דאין מורידין הוה ג"כ הדין כך דאם אי אפשר להשתמש בו אלא בהורדה מותר אפי' להוריד כגון אם אי אפשר לעשות תיבא קטנה מותר לעשות כורסיא דאל"כ הא מן ויקם משה ילפי' בגמ' במנחות אין מורידין והוא כתוב בפ' פקודי ומן המחתות ילפי' מעלין והוא בפ' קרח וא"כ למה נקטו מעלין בקודש טרם שהזכירו דאין מורידין אלא ודאי לרמז בו דכמו דהדין במעלות הקודש דאם אי אפשר להעלות מותר בשוה ולא לגנוז את הקדושה ה"ה הדין כך באין מורידין כאשר השכל גוזר ומצא תי בטו"א במגילה שדקדק ג"כ למה לא הזכירו מתחילה הך דאין מורידין שהוא אזהרה שלא להוריד דבר מקדושתו ואחר כך יאמרו מצוה שיש ג"כ מצוה להעלות וצע"ג ולפמ"ש ניחא דהקדימו הך דמעלין לדעת דין דאין מורידין דכמו במצות מעלין בודאי אם אי אפשר להעלות מותר להשתמש בשוה ולא שיגנוז דבר שראוי להשתמש בקדושה ה"ה בדין מורידין הוא דוקא אם אפשר להשתמש בקדושה שוה עכ"פ אבל אם אי אפשר להשתמש בקדושה חמורה מותר להוריד לקדושה קלה הכל טוב יותר מגניזה חוץ שלא ישמש בו חולין:

וזאת לדעת הגם אם אמת הדבר שטוב לשמש בקדושה קלה מלגנוז אבל בודאי אם אפשר לשנות הדבר ולהשתמש בשוה בקדושה אבל להשתמש בקדושה קלה לא צריך לשנות כלל אעפ"כ טוב לשנות הדבר ולשמש בו בשוה מלהשתמש בו בקדושה קלה בלא שינוי וה"ה אם נתקלקל תשמיש מצוה ואפשר להעמידו ע"י אומן לתשמיש ראשון אעפ"כ יוכל לשנות לקדושה שוה דכיון דצריך לעשות בו תיקון וכאשר הוא עכשיו אי אפשר לשמש בו עוד תשמיש ראשון אז מותר לשנות בקדושה שוה אבל לשמש בו קדושה קלה הוא דווקא אם נתקלקל כל כך שאי אפשר לתקנו לתשמיש קדושה חמורה אבל אם אפשר לתקנו ולהשתמש בו קדושה חמורה אז אסור לשנותו לקדושה קלה והבן:

ובזה יובן עומק דברי הגמ' אמר רבא האי תיבא דאירפוט תיבא זוטרי שרי כורסיא אסור וכתב רש"י וז"ל ארון שנתקלקל ונפרד מחבורו ודוגמתו ביבמות מנעל מרופט עכ"ל הכוונה רבא לא נקט תיבא שנרקב שמשמע שמקצת ארון נרקב שאז אי אפשר לחברו ולעשות אותו על פכים הראשון דהא נרקב המקצת אלא נקט אירפוט היינו שדפי הארון נפרדו איש מחבירו ויש בו בקעים כי הדבק אבד או שבאו בקעים חדשים בדפי הארון עד שנפרדו איש מרעהו ויש אפשרות לתקנם ולחברם להיות כבראשונה אף עפ"כ מותר לעשות מארון גדול ארון קטן דכיון דנתבטל שימוש הראשון וצריך אומן לתקן ופנים חדשות בא לכאן מותר לעשות מארון גדול ארון קטן דהוא שוה בשם קדושתו בתשמיש ס"ת אבל כורסיא אסור דהא יש אפשרות להשתמש בו קדושה ראשונה אבל בנרקב ולא ישאר בו להיות ראוי לארון אז באמת מותר לעשות אפי' כורסיא כנלע"ד והוא דין חדש מאוד ונכון בעזה"י ובר"ן כתב אירפוט שנשבר יעו"ש וצריך התבוננות אם הוא שוה בהבנת רש"י וק"ל: ועוד זאת צריך אני להודיע למשל בתיבא דאירפוט ויהי' כולו ראוי' לשימוש כורסי' שהוא קדושה קלה ואם יעשה ממנו תיבא זוטרי ישמש רק מקצת קדושה שוה אז טוב יותר לאבד מקצת ולגנוז רק ליקח ממנו חלק לעשות ממנו תיבא זוטרתא וזה שרמז רבא שמותר לעשות מארון גדול ארון קטן הגם שמקצת ילך לאיבוד אבל לעשות כורסי' הגם כאשר הוא עתה ראוי' ליתנו לכורסי' אף עפ"כ אסור להורידו דהא אפשר לעשות ממנו ארון ודוק ומיושב מה שנתקשתי בדברי רבא בד"ה ולפ"ז יעו"ש:

העולה מזה שחומרתו קולתו כיון שארון הקודש נעשה להקצין הנ"ל לס"ת שלו והוא של יחיד דאז כיון שנרקב ולא הי' ראוי' לשמש עוד לס"ת שלו ולהשתמש בו ס"ת אחרת ג"כ אסור דהוה קדושה שוה בשוה וצריך דוקא עילויה למחבר בסי' קנ"ד סעיף ט' וממילא כיון דאי אפשר עוד להשתמש בו קדושה חמורה מותר להשתמש בו קדושה קלה אפי' וא"כ אם יש לספרים הנדפסים דין קדושה קלה מותר להשתמש בו אפי' ספרים הנדפסים וק"ל: אך עדיין יש לפקפק מנ"ל להורידו מקדושה טוב יותר לס"ת אחרת הגם שאין זה עלויה עכ"פ הוה קדושה שוה בשוה ויש ליישב בחקירת הר"ן כיון שאי אפשר עלויה ה"ה שמותר ג"כ להורידו הגם שר"ן אמר זאת רק שהי' אפשר לטעות כך וקמ"ל דלא היינו יען שיש בידו לקנות ס"ת במעות הנ"ל אבל כאן הלא אינו ראוי' לס"ת שלו וס"ת קטן אין לו ומה יעשה בארון הנ"ל ויצרך לגנוז אז טוב יותר לשמש בו קדושה קלה ודוק:

ואורו עיני שמצאתי שכבר ישב על מדוכא הנ"ל הגאון הט"ז בס' קנ"ד ס"ק ז' חידש דין הנ"ל הא דאין מורידין הוא דוקא שראוי' לקדושה חמורה אבל אם אינה ראוי רק לשימוש קלה אז טוב יותר לשמש בו קדושה קלה מלגנוז שום קדושה יעו"ש:

וראיתי להגאון פרמ"ג במשבצת זהב ס"ק ז' העיר ממגילה דף כ"ו מהאי תיבא דאירפט משמע אפי' אינה ראוי' לקטנה אעפ"כ אסור לעשות כורסיא דלא כט"ז והניח בצע"ג וכפי מה שבארתי בעזה"י יש להט"ז ראי' מסברא ומגמ' והכל ניחא כאשר הארכתי למעלה תל"י:

וחפשתי בדברי רבותינו ז"ל ומצאתי לגאון קדוש מדבר קשות נגד דין ט"ז הנ"ל והוא הגאון תבואת שור בחידושיו במגילה שהשיג עליו בקושיות גדולות אבל יען שמלאכת שמים הוא אדברה נגד מלך רבנן ואקוה שלא אבוש בעזרת החונן הדעת:

א' הקשה הגאון מגמ' יומא דף י"ב שהקשה רבי למ"ד שמתיר ללבוש לכהן הדיוט בגד כה"ג שהשתמש בהם ביוה"כ דכתיב והניחם שם שאין רשאי ללובשם ביוה"כ אחר והשיב רבי בגדים שנשתמש בהם קדושה חמורה ישתמש בהם קדושה קלה יעו"ש ולסברת הט"ז מאי הקשה רבי כיון דתורה אסרה לכה"ג להשתמש בהן ביוה"כ הבא וא"כ אינם ראוי' עוד לקדושה חמורה ומותר לשנותם לקדושה קלה וטוב יותר שילבש אותם כהן הדיוט מלגנוז אותם אלא ודאי יותר טוב גניזה מלהוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה וצע"ג:

ב' מע"ז דף ב' שאמרו שגנזו אבני מזבח ששקצו אנשי יון ופריך לתברינהו ולהשתמש בהם הדיוט ומשני לאו אורח ארעא דבר שנשתמש בו גבוה ישתמש בהן הדיוט וקשה הא דעתם הי' לבנות מהם מזבח רק אי אפשר דאבנים שלימות בעינן אבל עכ"פ הי' להם לבנו' מהם עזרות ולשכות הבית דיש להם ג"כ קדושה הגם שהמה כנגד קדושת מזבח קדושה קלה הלא להט"ז טוב להוריד מקדושה חמורה לקלה מלגנוז א"ו טוב גניזה מלהוריד קדושה חמורה לקלה: ונלע"ד ליישב בעזה"י ואקדים חקירה אחת אם הך דין דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה הוה דאוריי' דמי שמוריד מקדושה חמורה לקלה עשה עבירה דאורייתא או נימא שבקדושה עצמה היכל ד' כגון בהקמת המשכן שם הוה מדאורייתא דאין מורידין אבל בכל תשמישי קדושה הוא רק מדרבנן וכל האיסור הוא רק אסמכתא על הקיש' שמצאו רמז בתורה וצ"ע:

ולכאורה עלה בדעתי לפשוט דהוא איסור דרבנן דהנה ביומא דף י"ב סובר ר' דוסא דבגדי כהן גדול מותרים לכהן הדיוט דקרא והניחם שם הוא רק לגלות שאסור לכה"ג לשמש בהם יוהכ"פ אחר ורבי השיב דבר שנשתמש בהם קדושה חמורה ואמרו בגמ' ואזדו ר"ד לטעמי' והניחם שם שלא ישתמש בהם יוה"כ אחר יעו"ש וקשה לו יהי' שכאן לא מרומז שצריכים גניזה אבל עכ"פ הא כתיב קרא ויקם משה את המשכן דמוכח דאין מורידין לקדושה קלה ואיך ישתמש כהן הדיוט בבגדי כה"ג ועי' ברמב"ם פ"ח מה' כלי מקדש שהביא קרא שצריכים גניזה אלא פשיטא שזה דוקא בגוף ההיכל ומשכן שהוא שורש הקדושה אבל בכל תשמישי קדושה אין כאן דין מדאורייתא שאין מורידין מקדושה ובגדי כהונה לא הווין רק תשמישי קדושה עיין במ"ל פ"ח מה' כלי מקדש הל' ה' פלוגתא אי יש להם דין כלי שרת קדושת הגוף או רק קדושת בדק הבית וקו' מ"ל על הריטב"א אבאר לקמן אי"ה וסובר ר' דוסא שאין בו דין דאין מורידין כלל ודוק:

אמנם כאשר ירדתי בעומק העיון ד' האיר עיני לברר הדברים כשמלה בעז"הי לפני כל יודעי דת ודין שהך אין מורידין הוא דאורייתא ובזה יתיישבו שני קושיות התבואת שור על הט"ז:

הנה נראה לי ששני אופנים יש בהורדת קדושה ונבדלים זה מזה מאוד מאוד: א' הנה למשל הס"ת הוא קדושה עצמיית שנתקדשו בו האותיות ובפרט השמות הקדושי' להיותם קדוש במעלת הקדושה אז הארון אשר הס"ת מונח בו נתקדש בשימוש יען שהוא משמש לקדושת ס"ת וקיבל הארון שם קדושה של תשמיש ראשון אבל הוילון אשר משמש לארון ג"כ נתקדש אבל רק בכח קדושה למטה מקדושת ארון יען דקדושתו עליו רק מכח שני שהוא משמש לארון הקודש אשר משמש לגוף הקדושה של ס"ת ושני קדושות הנ"ל נפרדים בדינם דתשמיש ראשון של קדושה אסור להנות בו אבל בתשמיש דתשמיש מותר להנות עי' מגילה דף כ"ו ע"ב וא"כ להחליף או למכור ארון וליקח בו וילון הוה הורדה בקדושת דמים דמתחילה הי' המעות מקדושה שאסור להנות בו יען שהי' תשמיש ראשון של קדושה ועכשיו יוקח בו תשמיש שני של קדושה שמותר בהנאה וכן לעשות מגוף ארון כורסיא הוה הורדה דמתחילה הי' אסור בהנאה ועכשיו בתשמיש שני מותר בהנאה וגם שישאר באיסורו להנות ממנו מכח ששימש פעם אחד בקדושה ראשונה עכ"פ הוה הורדה בשם שמתחילה הי' לו שם תשמיש ראשון ששמו מורה איסורו ועכשיו יקרא בשם אשר יהי' מותר בהנאה ושינוי השם גורם הורדה וכדומה זה יקרא אין מורידין מקדושה חמורה לקלה והבן:

ב' הוא בהיפך מראשון למשל אם נימא דבגדי כהונה אין להם דין כלי שרת כלל יען דאין משמשין בהם בגופן אלא הם ממכשירי עבודה שאם לא נלבש הכהן בבגדים כאלה אין הוא ראוי לעבודה אבל בגוף הבגדים לא יתקרב דבר לפני ד' יעו"ש בקדושין דף נ"ד א"כ אין בגוף הבגדים קדושה כלל ואפי' אם יש בהם קדושת כלי שרת כדעת התוס' הובא ג"כ במ"ל פ"ח מהל' כלי מקדש אבל בודאי מה לי עבודת כה"ג לפני ד' או עבודת כהן הדיוט לפני ד' כל כהן הוא שליח דרחמנא וכל אחד עובד במחשבת הקרבן לד' לבדו ומה לי אם הם כלי שרת של עבודה על גוף זה או על גוף זה הלא הבגדים נשארים במדרגתן שמלובש בהם העובד על גבי מזבח איזה הורדה בגוף כח השימוש יש כאן איזה הבדל יש בהנאה או איזה שינוי השם יש אם מלובש בהם כה"ג או כהן הדיוט אבל כאן יש דבר אחר הכה"ג הוא הגדול מאחיו אשר יוצק עליו שמן נזר אלקיו על ראשו גופו מקודש יותר משאר אחיו הכהנים א"כ מתחילה היו הבגדים הנ"ל שימוש לקדושה גדולה ועכשיו יהיו שימושים לקדושה למטה ממנה הגם שבגוף הבגדים ליכא קדושה כלל אף עפ"כ בגד שנעשה שימוש לקדושה גדולה לא יהי' אח"כ שימוש לקדושה קטנה וכן ארון שהי' תשמיש ראשון לס"ת לא יהי' אחר כך ארון לחומשים הגם שמתחילה הי' תשמיש ראשון וגם עכשיו תשמיש ראשון עכ"פ מתחילה הי' תשמיש ראשון לקדושה גדולה ועכשיו יהי' תשמיש ראשון לקדושה קלה וכדומה אשר השם תשמיש לא נשתנה אבל הדבר אשר אליו הוא משמש הוא למטה בקדושה והבן:

תמצית הדברים אם עושים ממטפחת וילון אפי' לאותו ס"ת עצמו אשר שימש בראשון שאין כאן שינוי בגוף הדבר אשר משמש אעפ"כ אסור דהא מוריד מדרגתו בתשמיש שמתחילה שימש בכח הראשון ועכשיו בכח האחרון זה נקרא אין מורידין החפץ מקדושה חמורה לקדושה קלה אבל אם נשאר בשם הראשון שגם עכשיו הוה תשמיש ראשון רק מתחילה לקדושה חמורה ועכשיו תשמיש ראשון לקדושה קלה אז הוה רק זאת שאין ראוי שישמש הקדושה מנוה בבגדים אשר היו שימוש לקדושה גדולה אבל אין זה בכלל אין מורידין מקדושה חמורה לקלה דאין כאן הורדה במדרגת השימוש ודוק:

ועתה בא ברוך ד' ואעשה לך מטעמים כאשר אהבת הנה ביומא דף י"ב לא הזכירו חכז"ל אין מורידין מקדושה חמורה לקלה רק הזכירו דבר שנשתמש בו קדושה חמורה איך ישתמש בו קדושה קלה הכוונה הכה"ג אשר נתקדש שלא לטמא למת אפי' לז' קרובים ומקריב אפי' אונן ונכנס לפני ולפנים וכל עבודות יוה"כ אינו כשר אלא בו ואסור אפי' באלמנה וצריך ליקח לאשה בתולה ולא בעולה הוא נתקדש ביותר משאר אחיו כי גם כהנים הדיוטים נתקדשו שאסורים לטמא למת זר ואסורים בזונה וגרושה ועבודת קרבנות כשר בהם ונאמר בכהן וקדשתו שמוזהר בלאוין הרבה אבל אינו קדוש כמו הכה"ג אשר נזר שמן אלקיו על ראשו ונקרא כהן הדיוט בעצמו קדושה קלה וכה"ג נקרא קדושה חמורה ואז יש איסור גברא שגוף אשר הוא קדושה קלה לא ילבש בגדים אשר השתמש בהם קדושה חמורה והוא הכה"ג. וכן בע"ז דף נ"ב מתחילה היו האבני' תשמישי גבוה ששימש בהם הקב"ה בהוב"ש שהוא הקדושה הנורא ואם אנו עושים מאבנים עזרה או לשכה ישמש בהם קדושה קלה שהם הכהנים בכלל נקראים בודאי קדושה קלה נגד קדושת גבוה אשר אין ערוך אלי' ואיך ישמש קדושה קלה באבנים אשר גבוה מעל גבוה שימש בהם והקשה הגמרא הלא נתחללו מקדושתן ונעשים חולין וישתמש בהם הדיוט ומשני לאו אורח ארעא שישמש הדיוט בחפץ שהשתמש בו גבוה הגם שנתחלל ויצא מקדושתו אבל בודאי אין לחקור שם משום דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה שזה איסור מחמת החפץ מקדושתו ושם לא יהי' הורדה דהבגדי' ישארו תמיד גם אצל כהן הדיוט באותו מדרגה בגדי עבודה כמו בכה"ג וכן אבנים יהיו ג"כ בבנין לפני ד' תשמיש בנין לאכילת קדשים ולהכשיר ותקון קרבן רק שם איסור גברא שלא ישמש קדושה קלה או הדיוט בדבר ששימש בו גבוה או קדושה חמורה הגם שליכא שום הורדה והבן כי דברי ט"ז נכונים מאוד ואמתיים ומגמ' לק"מ בעזה"י:

המורם מזה אם הכלי יהי' נשאר בקדושה חמורה לשמש רק יורד ממדרגתו בגוף השימוש אז יש איסור אין מורידין אבל דוקא אם יוכל להשאר בתשמיש ראשון אבל אם לא יצלח עוד אז מותר להוריד לקדושה קלה אבל אם אפי' אם ישאר בשם תשמיש ראשון רק שיש הורדה בגוף אשר אליו ישמש אז בודאי לא ישמש הדיוט בכלי ששרת בו גבוה וזה רק איסור גברא שאיש לא יעשה שימוש בבגדים כאלה כמו שאין הדיוט נושא נשי מלך עיי' ברמב"ם הל' מלכים: ובזה נכון בודאי אין מורידין הוא איסור דאוריית' כדמשמע בפשטות הש"ס אבל שם ביומא אין לחקור על דאין מולידין כמו שבארתי רק שישמש קדושה קלה בבגדי' ששימש בהם קדושה חמורה אז פליגי ר' דוסא עם רבי וק"ל: וראה בעינך שמצאתי בפרמ"ג במ"ז סי' קנ"ג סק"א שהעיר דדין דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה הוא רק דרבנן ותוספתא שהובא ברש"י במגילה הוא אסמכת' ומביא ראי' מיומא דף י"ב מר' דוסא דמתיר ללבוש לכהן הדיוט בגדי כה"ג ע"ש ולדעתי הוא נקודה נפלאה דשם אין לחקור כלל על דין דאין מורידין כמו שבארתי בעזה"י:

ג' וטרם שאבאר עוד קושי' שלישית אשר השיג התב"ש על הט"ז אקדים קושי' אחת אשר מרומזת על הט"ז בנב"י מהד"ת יו"ד סי' קע"ד הנה בגמ' מנחות דף ל"ב ס"ת שבלה אין עושין ממנה מזוזה והקשה הגאון הא במגילה מבואר ס"ת שבלה גונזין אותה אצל ת"ח נמצא מבואר שלא חייבו אם נמצא למשל פרשת שמע ליכתב לפני' ולאחרי' יען דאדעתא דהכי לא נכתב משו"ה גונזין אותה ואעפ"כ ס"ת שבלה אין עושין ממנו מזוזה דאין מורידין ולסברת הט"ז קשה כיון דצריך גניזה הלא טוב לשמש קדושה קלה מלגנוז והקושי' חזקה וגדולה הגם שהגאון שם עוסק רק לסתור הוכחת השואל ולפרש רבותא בגמ' הקושי' עומדת מעצמה נגד סברת הט"ז וצע"ג:

ונלע"ד ליישב בעזה"י דנראה לי לחדש דין חדש בהבנת דברי הט"ז דבודאי כל תשמישי קדושה קנו קדושתם מגוף הקדושה שעל ידי שכלי הזה הארון או האי מטפחת עושים שימוש לשמר או לשרת הקדושה נתקדשו בשם שימוש כמו ביומא דף י"ב עבודתן מקדשתן במה ששירת בעבודה הוא פעל שם קדושה כלי שרת וה"ה בכל קדושה השימוש הקדושה פועל קדושת שם שימוש ושם שימוש חדא הוא כל משמשי קדושה נכללין בשם א' בין תשמישי ראשון בין תשמישי שניים נקראי' משמשי קדושה רק תשמיש ראשון חמור בקדושתו מתשמיש שני וכן חמורים תשמישי ס"ת מתשמישי חומשין הגם שהכל שם משמשי קדושה בכל זאת יש מעלות שונות זה מזה ואין מורידין משימוש ראשון לשימוש שני או לעשות תשמישי ראשון מקדושה חמורה תשמישי ראשון קדושה קלה אבל כל זה אם ראוי' לעבודתם אבל אם אינם ראוי' מורידין דהא הכל בשם אחד מעיקרא הי' שמו המקודש תשמישי קדושה וגם עכשיו שמו תשמישי קדושה רק המדרגות נתחלפו וכיון שלא יוכל לעמוד לשרת בחומר בקודש צריך לשמש למטה ממנו דגוף הספר אשר נתן על הכלי שם קדושה לא נתן עליו קדושה על תשמיש ראשון רק כל זמן שיוכל לשרת אבל אם לא יוכל לשרת בראשון ישמש באחרון אבל כל זה בתשמישי קדושה אבל בגוף הקדושה עצמה למשל ס"ת הוא קדושה בעצם יען שנעבד העור לשם קדושה ונכתבו האותיות לשם קדושה והשמות נתקדשו בקדושה יתירה קדושת השם אז נתהוה על הספר קדושת עצם קדושה חמורה וגדולה אבל קדושת מזוזה לא הוה מקודש כקדושת ספר תורה הגם שנתהוה גם כן מעצמה בעיבוד ובכתיבה אבל שם מזוזה אינו קדוש כשם ספר תורה כנודע ואם כן אם יקח פרשת שמע של ספר תורה שהוא נתקדש בעצם מעצמו בעיבוד וכתיבה והוה קדושה חמורה איך יעבור חוק ויעשה בה מזוזה לפתחו שהיא קדושה קלה איך ימיר לעשות מקדושה חמורה בעצם אשר נתקדשה מעצמה שימוש אשר צריך רק קדושה קלה שהיא קדושת מזוזה אז בודאי טוב לגנוז ולא יוריד הקדושה אבל בתשמישי קדושה שאין בכלי קדושה בעצם רק מה שהושפע עליו ע"י ששימש את קדושה אז אם לא יצלח עוד לקדושה חמורה טוב לשמש קדושה קלה ודוק דלא קשה מידי קושית הנודע ביהודה והבן: וראי' לזה הלא הרשב"א אוסר ליקח מטפחת ס"ת של יחיד על ס"ת אחרת דאין בזה עלויה בקודש היתכן שיסבור שאם יש כאן פ' מס"ת שבלה ובס"ת אחרת חסרה פרשה הנ"ל שאסור לצרפן זה טעות גמור דאין כאן דמיון כלל דמטפחת נתקדש ע"י תשמיש של ס"ת וא"כ קנה הס"ת תשמיש שלו בקדושה ואין רשאי לשרת לס"ת אחרת אבל הפרשה שהיא קדושה בעצם ואם ישלימה לס"ת אין כאן תשמיש רק משניהם יחד נתהוה שם ס"ת שלם באמת אז לא צריך עלויה דרק לדבק יאמר טוב שניהם יחד פועלים ס"ת והכל נשאר בקדושתו כמו בראשונה עצם קדושת ס"ת ובאופן הזה בודאי אסור להוריד לשמש עצם קדושה חמור' לשימוש קדושה קלה דאין הורדה גדולה מזה והבן:

ואוסיף עוד לברר סברת הטו"ז דלא יקשה עליו קושי' הנב"י הנ"ל והוא נחזי אנן הבדל ביניהם והוא בפ' שמע שנשתייר מן ס"ת אם יחבר אלי' אחר כך מקדם ומאחור אשר חסר לולי שפרשה הנ"ל נכתבה בקדושת ס"ת מקדמת דנא לא הי' אפשר לצרופן להיות ס"ת שלם וכשר כי ס"ת אשר בו אות או תיבה אחת שלא בקדושה אינו שלם ואינו בתמימות רק יען שפ' הנ"ל נכתבת בקדושת ס"ת היא חזי לצרופי להיות ס"ת שלם אבל במטפחת שבלה ונשתייר קצת הגם אם יצרף אותו לשאר חתיכה מן מטפחת אשר ג"כ נשאר מן מטפחת שבלה ויהי' לאחד וראוי' לשמש בו ס"ת עכ"פ קודם שנתחברו לאחד הלך מן כל מטפחת שבלה שם קדושת שימוש דהא לא חזי עוד לשימוש כאשר הוא בלה וכל שמו קדושת שימוש וגם אם ישמש אח"כ ס"ת יהי' קדוש בקדושת השימוש הגם אם לא הי' נתקדש מקודם ולא יפעל מאומה מה ששתי חלקי הבגד אשר נתאחדו שמשו מקודם לס"ת והבן זה אבל בפ' שמע של ס"ת הלא שמות הקדושים יש להם קדושת עצם שכל שם קדוש בפני עצמו וכל תיבה נכתב בקדושת ס"ת שהוא קדושת עצם שלא נקשר קדושתו בתיבות אחרות רק אינו ראוי לקרות בו חוץ אם כל התורה בשלימות לפניו אבל הקדושת ס"ת לא תלי' בשלימות הספר דהא אי אפשר לכתוב כל התורה ברגע אחת ובפעם אחד כי רק מעט מעט הוא נכתב ויתחבר אח"כ לאחד [וקדושת החומשים שהוא למטה מקדושת ס"ת הוא שנכתב בקדושת החומשים שיהי' כל ספר מהחמשה ספרים לבד אבל אם נכתב להיות ס"ת ממש רק לא נתחבר יחדיו הוא בודאי בקדושת ס"ת שלם ולא הוה כחומשין הגם שמבואר בש"ע סי' קנ"ג שס"ת שנמצא בו טעות הוה לענין מעלין בקודש רק כחומש וביאר המג"א אפי' אפשר לתקנו יעו"ש היינו שם יש חסרון בגוף האותיות שצריך תיקון אבל אם לא חסר בכתב מאומה רק שלא נתחבר בגידין הוה ודאי כס"ת והבן זה והוא רק לענין קריאה ועלויה בקודש עיין סי' קנ"ג ברמ"א ובמג"א שם אבל פשיטא דגוף קדושת ס"ת לא בא מכח החיבור בשלימות כל התורה כי הכתיבה מקדש בקדושת ס"ת וק"ל] וא"כ כיון שיוכל לצרף מה שחסר עם פ' שמע הנ"ל ויהי' נשאר בקדושת ס"ת ודאי אסור להוריד והט"ז לא חידש רק כגון מטפחת שבלה שאם יצרף עוד אז פנים חדשות בא לכאן ונעשה מחדש מלבוש תשמיש קדושה אבל בפ' שמע דאם יצורף ע"כ קדושה ישנה נתעורר דאל"כ במה נעשה הפרשה קדושת ס"ת אז בודאי אם יש אופן שישאר בקדושתו שיוכל לבא להיות קדושה חמורה אסור לשנות ולהוריד לתשמיש קדושה קלה והבן זה כי קצרתי והוא עמוק:

ולא אכחד תחת לשוני כי דברי הט"ז נפלאי' בעיני שהביא ראי' ממטפחת שבלה לנידון דידי' שקהל עשו ארה"ק אחר והוא פלא בעיני דשם יש חסרון במטפחת ואינה ראוי' עוד לתשמיש ראשון אבל בנידון דידי' שהקב"ה הרחיב לנדחי ישראל אבל עכ"פ הספר יש כאן וארה"ק ראוי עוד לתשמישו רק הם בחרו לרומם בית אלקינו מנ"ל שמותר הארון לספרים ולא ראיתי מי שהרגיש עליו בזה וצע"ג כעת:

וגם זאת נפלא בעיני שהביא ראי' ממטפחת שבלה עושין תכריכין למת יעו"ש והוא פלא גדול הלא מבואר שם בגמ' דזה הוא גניזתה ומקיים בו גניזה מה שהמת כרוך בו אין זה שימוש דבמתים חפשי וצע"ג ואולי יען דאמרו עושין תכריכין למת משמע שמתקנים כדמותו וצלמו ומחתכים לתפור למת מלבוש זה יהי' האיסור לעשות שאינו מורה על גניזה ובכל זה איננו שוה לי הלא הט"ז לא מתיר רק תשמיש קדושה קלה טוב מגניזה ואטו מת קדושה קלה הוא מת אסור בהנאה אבל איזה קדושה יש בו וע"כ שם ההיתר דזה הוא הגניזה סוף דבר בער אנכי מהבין ראי' הנ"ל וצע"ג אצלי:

ד' עוד הקשה התב"ש קושי' גדולה על הט"ז מדברי הרמב"ם פי"ז מהל' סנהדרין וז"ל נשיא שחטא מלקין אותו ואינו חוזר לשררותו וגם אינו חוזר להיות כאחד משאר הסנהדרין שמעלין בקודש ואין מורידין עכ"ל ולהט"ז קשה כיון שאינו ראוי לנשיא וראוי לאחד מן הסנהדרין למה אין מורידין אותו הלא טוב להיות מן הסנהדרין מלהיות נדחה לגמרי וכ' שזה ראי' ברורה נגד הט"ז וצע"ג:

ונלע"ד ליישב בעזה"י דכבר הערותי מה שיש לדקדק בל' חכז"ל דאמרו מעלין בקודש ולא מורידין ולא נקטו בהיפך אין מורידין בקודש אבל מעלין האזהרה קוד' למצוה וכן נתקשה בטו"א וצ"ע:

אמנם דבר גדול רמזו בלשונם דבודאי יש לחשוב ולומר דחפץ אשר מעיקרא משמש לקדושה חמורה לא נשמש לקדושה קלה דהוה הורדה אבל אם אנו עושין בראשונה עבודת הקודש מעלה להידור מצוה אז מה שאנו מוסיפים למעלה בקודש יכולנו גם כן להוריד קמ"ל דמעלין בקודש שיש מצוה לעשות מעלה כפי יכלתנו ושוב אין מורידין לעזוב אותו הידור בתוך העבודה בקודש שיהי' הסוף בתוקף כמו ההתחלה למשל שמניח לחם הפנים בהכנסה על של כסף כדי לעשות מעלה שיגדל בהוד והדר שיוקח משל כסף ויניח על של זהב אז רשאים אנו להניח אותו אח"כ ג"כ על של שיש או כסף קמ"ל דמאז שהתחלנו לעשות מעלה אין אנו רשאין להורידן מהיתר שאת אשר עשינו לכבוד שלא יהי' הסוף גרוע מהתחלה כמו במשכן משה הי' מצוה מפי הקב"ה שיקים משכן אבל הי' רשאי ליקח מאחיו הכהנים לסייע להיות לו לעזר ולבסוף יגמור הוא לבדו ויהי' המצוה נקראת על שמו אבל יען כי התחיל לבדו להקים במלאכות הקלים אז גם במלאכות הכבדים כעמידת העמודי' לא הניח שיעזור לו אחד מן הכהנים יען שהתחיל במעלת הקודש שהוא לבדו הקים או יען כי הקרא קורא להתחלת העבודה הקמה קורא גם לסוף בל' הקונה או יען שהתהדר בפריסת היריעות לא רצה לעזוב אותם עד שיוגמר כל הקמת המשכן שלא יהי' הסוף גרוע מהתחלה עיי' רש"י במנחות דף צ"ט ג' פירושים הנ"ל: אך כל זה בעבודה אחת משעה שהתחיל לעשות מצוה בהידור לא ירד מהדר אשר עשה לכבוד הקודש אבל אין מחויב שלעולם יעשה אותו האיש המצוה למשל הכי הי' מצוה שכל זמן שמשה חי יהי' הוא המקים ומוריד המשכן נהפוך הוא הלא כתיב מפורש הלוים והכהנים היו אשר פורקים ומעמידים המשכן כל איש על משמרתו אלא ודאי רק לפי שעה אשר הי' המצוה שמשה יקים את המשכן ועשה מדעת עצמו מעלה לכבוד הקודש לא נסוג אחור שיהי' הסוף גרוע מן ההתחלה והכל באותו עבודה במצוה אחת והבן:

ועתה נחזה מכל המקומות הש"ס אשר עולים בזכרוני לברר דבר הזה למשל ביומא די"ב ודף ע"ג בכהן אשר מלא מקומו של כה"ג וחזר הראשון לכשרותו ששוב לא יעבוד אותו הכהן שהורד מכהונה גדולה בד' בגדים משום מעלין בקודש ואין מורידין יען דכבר זכה הכהן הזה שהוא יעבוד עבודה בח' בגדים בשם כה"ג שוב לא יגרע מזכותו לעבוד רק בד' בגדים בשם כהן הדיוט או ביומא דף כ' שכבר זכה הדרשה להיות מתורגם מגברא רבא לא יהי' הסוף גרוע להיות מתורגם מאיש פחות או במצות נר חנוכה בשבת כ"א שמצות חנוכה אחד היא וכיון שיתחיל לקיים הך מצוה ברוב כרות לא יהי' הסוף גרוע מן ההתחלה וכן בקריאת פסוקי תורה בפרשה של י' פסוקים לא יהי' שהראשון מן ג' קרואים יזכה לד' פסוקים והנשארים לג' פסוקים ועיי' במג"א בהל' קה"ת הבדל לנר חנוכה יעו"ש וכן כהן שנכנס בכף כסף ובכף זהב שמניח של כסף ואח"כ של זהב שלא יהי' באותו העבודה התחלה מהודר יותר מן הסוף וכן במנחות דף ל"ט שלא יהי' התחלת הכנף מן הלבן שהוא חשוב והסוף מן תכלת שלא יהי' התחלת עשיית הכנף חשוב יותר מן הסוף וכן הקמת המשכן לא יגרע הסוף מן התחלה [ועי' במג"א הל' תפילין ברצועה של יד להיפך מתוס' שבת צ"ח] וכן אם זכה הגברא להיות דיין מן הסנהדרין והי' ראש הסנהדרין שוב אם יהי' נשאר בשם דיין סנהדרין אבל לא לראש נמצא שהוא ירד מקצת מאותו זכות שזכה אבל לא שכל הזכות נאבד דהא עדיין דיין סנהדרין הוא רק נתמעט באותו זכות של שם דיין סנהדרין שהי' הראש ואח"כ פשוט וזה נקרא הורדה שירד אחור מן המעלה אבל עדיין הוא באותו זכות וכח [וכן לגירסת התוספתא הובא ברש"י מגילה דילפי' מן מחתות קרח אין מורידין היינו שיהי' כלי שרת אבל למטה במדרגה] זה וכדומה נקרא מעלין בקודש אבל אין מורידין:

אך אם דנין לסלק שם ראשון לגמרי ולא ישמש עוד אותו שימוש אשר שרת בקודש מתחילה ואין אנו חפצים לקרוא על הכלי שם חדש רק כל חפצנו לשמש בו שימוש אחר קדושה קלה אז לא שייך לחקור כלל מעלין בקודש ואין מורידין דזה דוקא אם אנו עושין הורדה באותו שם ולא אם אנו מסלקין אותו שם לגמרי דזה מותר וראי' ברורה לזה דהא אותו כהן שהי' כה"ג לא ישמש כלל ואותו נשיא שחטא אנו עושין להדיוט ואין לך הורדה מזה שהי' ראש סנהדרין ועכשיו הדיוט רק יען שהי' הכלי תשמיש קדושה קלה וקנה הקדושה החפץ לשימושו ואין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ואסור לעשות מתיבא כורסיא זה סברא ולא צריך קרא ע"ז חידש הט"ז השימוש לא קנה רק כל זמן שראוי לשימוש אבל אם אין לפניו שימוש טוב יותר לשמש קדושה קלה מלגנוז [אבל בודאי הכלי נשאר בקדושתו מכח מה ששימש קדושה חמורה עיי' מגילה דף כ"ו הבדל בין תשמיש ראשון לתשמיש שני] ודין דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה לא ילפי' מן הפסוקים דויקם משה ומן מחתות קרח כי זה הוא סברא אבל להעלות באותו שם שימוש ולהוריד באותו שם שימוש הוא ילפי' מן פסוקי' הנ"ל ולכן לא הזכיר הגמ' במגילה דף כ"ו דין דמעלין בקודש ואין מורידין יעו"ש רק רש"י הביא תוספתא הנ"ל על המתני' דצריך ליקח בדמי מכירת חפץ קדושה קדושה יתירה הוא מטעם דמעלין בקודש אבל לשנות חפץ קדושה לשימוש קדושה קלה הוא סברא חיצונה כנלע"ד בעזה"י וזכר לדבר הגם שאין ראי' גמורה מברכות דכ"ח שהעבירו ר"ג מנשיאתו ואח"כ החזירו וממנ"פ איך בלי חטא ועון העבירו ר"ג מנשיאתו הלא מעלין בקודש ואין מורידין וגם אשתו של ראב"ע אמרה פן יעברו אותך והשיב ראב"ע כבוד לשתות יום אחד מכוס יקר ולא השיב שאין יכולתם להעבירו אלא פשיטא לעשות מנשיא הדיוט ולסלק אותו לגמרי אין בכלל מעלין בקודש ואין מורידין כיון שיסולק לגמרי כמו בנשיא שחטא מעבירין אותו וכה"ג שחטא אין מעבירין עיי' רמב"ם פי"ז מה' סנהדרין ומה שאמרו בסוף אחר שפייס ר"ג את ר' יהושע נעברי' לר"א גמירי מעלין בקודש ואין מורידין ולא אמרו סתם נעברי' מעלין בקודש ואין מורידין דהא מקרא ילפינן לה ומאי גמירי דמשמע שקבלה בידם הלא קרי בי רב הוא וצע"ג ולפמ"ש נכון דבודאי לעשות מנשיא הדיוט ולא יהי' הורדה באותו שם לא ילפי' מקרא אלא שהי' קבלה בידם שמעלין בקודש ואין מורידין שלא להעביר איש מנשיאתו על לא דבר שוב מצאתי בח"א במהרש"א שמביא גירסא שר"א השיב לאשתו מעלין בקודש ואין מורידין והוא מוחק גירסא הנ"ל דהא ראה שהורידו לר"ג יעו"ש ולפמ"ש יובן הדבר בעזה"י:

ודע דעלה בדעתי הבנת חכז"ל מעלין בקודש ואין מורידין שאסור לעשות מעלה בקודש אשר בתוכה נטמן ירידה כגון במה שאנו עושין לנשיא שחטא מעלה שנקר' מסנהדרין שם בתוכו נטמן שאינו נשיא או אם מדליקין ביום א' ח' נרות בחנוכה נטמן בתוכו ירידה דע"כ משום היכר הימים צריך למעט מהיום והלאה וכן אם יניח כף של זהב בראשונ' ג"כ יהי' אח"כ הנחת של כסף או אם אנו מקרין לראשון ד' פסוקים ע"כ לא ישאר אח"כ רק ג' פסוקים לא' וכדומה אך ראיתי שדבר זה תלי' בג' פירושים של רש"י במנחות דף צ"ט והזמן בוגד בי כעת ולא אוכל לברר הדברים:

וראה זה מצאתי בטורי אבן במגילה דף ז' שחידש דבר חדש יען דילפי' בהוריות שכה"ג שחטא אחר שהעבירו מגדולתו כגון שנצטרע או שנעשה בעל מום מביא פר ואסור באלמנה ומחויב בבתולה ולומדין זאת מפסוק והוא יעו"ש מזה נדע דמעלין בקודש ואין מורידין אפילו שאי אפשר להיות נשאר במעלתו ע"ש שהאריך ובכ"ת הקדושה נעלם ממנו לפי שעה דברי הרמב"ם פי"ז מה' סנהדרין שפסק כה"ג שחטא אין מעבירין אותו אבל ראש ישיבה שחטא מעבירין אותו ואין עושין אותו פשוט בסנהדרין דמעלין בקודש ואין מורידין מבואר אבל להיות כהדיוט אינו בכלל מעלין בקודש ואין מורידין כמה שבארתי למעלה בע"ה וא"כ אם אנו עושים הכה"ג כהדיוט אינו בכלל מעלין בקודש ואין מורידין רק התם היינו טעמא דכתיב כי נזר שמן משחת אלקיו על ראשו אני ד' וילפי' בירושלמי פ"ב דסנהדרין ופ"ג דהוריות וז"ל כביכול מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו עכ"ל ולפ"ז כמו שאם חטא אין מעבירין דנמשל לקדושת הש"י שאין לה הפסק ה"ה אם נעשה בעל מום או נצטרע ג"כ קדושתו לא נפסק יעו"ש ואין לו שייכו' לדין דמעלין בקודש ואין מורידין והוא פלא על הגאון שהאריך שם למה לי פסוק זה על מעלין בקודש הלא ילפינן במנחות מן ויקם יעו"ש והגם שבהוריות ילפי' מן והוא בכל זאת עיקר הוא דקדושת אהרן נמשלה לקדושת הש"י ועיי' בה' נשיאת כפים ודוק:

סוף דבר הכל נשמע כי בנידן השאלה שהעשיר הצריך לעשות ארון הקודש אחר כי הראשון נתקצר בתיקונו שמותר להניח בתוכו ספרים לפי שעה עד שיוכל למכור אותו ולעשות מדמי מכירו סיוע לס"ת אצל ציבור אשר יכתבון ס"ת שאז הוא מעלה בדמים ג"כ והכל טוב מלגנוז כפי סברת הט"ז אשר הוצאתי לאור דגניזה היא באחרונה כנלפענ"ד:

ואיידי דאיירי לא אמנע טוב בקצירת אומר מה שנ"ל ליישב על פליאת הטו"א במגילה דכ"ו איך ילפי' במנחות דף צ"ט ממחתות דמעלין בקודש הלא מפורש בקרא טעם על ציוות ה' לעשות ממחתות ציפוי למזבח למען יהי' לאות לבני ישראל אבל לעולם דלא צריך מעלה בקודש וצע"ג:

ונלע"ד ליישב בעזה"י והוא דבקרא כתיב את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקעי פחים ציפוי למזבח כי הקריבם לפני ד' ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל וכפי פשטות הקרא הי' ראוי לכתוב את מחתות החטאים האלה בנפשותם כי הקריבו לפני ד' ויקדשו עשו אותם רקעי פחים ציפוי למזבח ויהי' לאות לבני ישרף ולמה שכל התורה ידי הלשון הלא דבר הוא אך באמת אם הקב"ה הי' מצוה לעשות טס עב מן המחתו' וחברו על המזבח הי' ג"כ לאות בבני ישראל או אם יעשה כמין חוט הסקרא סביב למזבח הי' ג"כ לאות בבני ישראל רק אם לא הי' רקוע דק מאוד והי' חשוב בפני עצמו ולא יתבטל לגבי מזבח כפי' התוס' סוף חגיגה בגמ' כאן בציפוי עומד כאן בציפוי שאינו עומד ופי' התוס' אם יוכל לעמוד בפני עצמו אז אינו בטל אבל אם הוא דק שאינו יכול לעמוד אז הוא בטל לגבי מזבח כך צוה הקב"ה להיות רקוע פחים שהוא דק מאוד [עיין רמב"ן במלאכת המשכן והבן שם] להיות מזבח עצמו ולא תשמיש לגבי מזבח וזה שרמזה התורה ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח יען כי הקריבם לפני ד' ויקדשו ואז צריך לעשות מעלה בקודש ואחר כך ביאר שתכלית לאות בבני ישראל והבן:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה