אור ברסלב

שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)· רבי יעקב אלפנדרי

שו"ת · סימן סט

סימן סח

שאלה. עיר אחת שיש בתוכה הסכמה כתובה וחתומה מזמן הרבנים קדושים אשר בארץ בכל תוקף אלות וקללות ששום בר ישראל לא יטפל עצמו לעשות מלאכה פלוני' ואם ככה יעשה נלכד ברשת החרם לסיבות ידועות אצלם ואצלנו אשר אנחנו חיים ועתה קמו תרבות אנשים חטאים ומתעסקים באותה מלאכה בשאט נפש וביד רמה עוברים חק מפירים ברית אבותם. והחכם המרביץ תורה שבאותה העיר מיחה באנשים האלו ולנהוג בהם מנהג נדוי כדין פורץ גדר והם טוענים כי שוגגין היו ולא ידעו תוקף ההסכמה איומה ותקיפה יורנו אם נאמנים לומר כן כי כל אותה העיר מקטנים ועד גדולים יודעים את הדבר הרע ואיך יתכן שלא ידעום הם יורנו כדת מה לעשות ושכמ"ה:

תשובה. לכל באי שער העיר הזאת המבקשים תואנה שלו ושחיתה על האנשים האלו לנהוג בהן נדוי וחרם לא יפה הן עושי' דנאמנ' לו' שוגגין היינו כדאיתא פז"ב דף כ"ו דהנהו קבוראי דקבור מיתא בי"ט של עצר' שמתינהו רב פפא ופסלינהו ואכשרינהו רב הונא בריה דרב יאושע א"ל רב פפא והם רשעים נינהו סברי מצוה קא עבדי ופריך והא משמתינן להו ומשני כברי כפרה עבדי לן רבנן כו' ולהך גירסא הלכה כרב הונא דכשרים לעדות וכ"כ הרא"ש וז"ל ומסתברא כגירס' הספרים דאין לפוסלן כיון שאנו יכולין למצא להם טענה של זכו' כדחזי' לעיל בגזלנין וחמסנין דמתחלה לא פסלום כל זמן שיוכלו למצא להן צד זכות עכ"ל וכ"כ הטור סי' ל"ד ס"ה וכן דעת הריב"ש סי' י"א ויחסו כן להרמב"ם פ"ב מה' עדות וכן נר' דעת הגהות מרדכי דסוף כתובות יע"ש ואף הרי"ף דלא גריס הכי מ"מ ס"ל דהלכה כרב הונא וכמ"ש מרן הב"י ז"ל י"ש ולכאורה נראה דרב הונא בריה דר"י ס"ל דאף לענין שמתא לא מחייבי הנהו קבוראי כיון דסברי מצוה קעבדי ומאי דקאמר תלמודא והא משמתינן להו אליבא דרב פפא קאמר הכי דכיון דמשעתי' להו ודאי דנפסלין ג"כ לעדות דמזידין הם אבל לרב הונא דסבר מצוה כו' ולא מיפסלי לעדות ה"ה דלא משמתי' להו וכפ"ז לס' הפוסקי' כרב הונא לענין עדות ה"ה והוא הטעם לענין השמתא ויש סעד לזה אמ"ש הרמב"ם ה' שבועות גבי השומע אזכרת ה' מפי חברו דחייב לנדותו דוקא כשמזהירו ומתרה בו שלא יחזור הא ל"ה לא מחייב לנדותו משום דיאמר שוגג הייתי ולא ענש הכתוב שוגג הרי בפי' לענין חייב נדוי דאי יכול לו' שוגג הייתי מיפטר בהכי והרמב"ם לטעמיה אזיל דפסק הלכתא כרב הונא כדכתיב ומסתייעא הך סברא אמ"ש ביבמות תא נשמתיה לפי שהתי' במשאל"ס וכששאלו השיב טעיתי ונפט' מנדוי וקרו עליה כו' משמע מינה דהכי הלכתא ולא נעלם לע"ד שיש לדחות ראי' זו מ"מ האמת יור' דרכו דהכי הלכה וכדאמרן: הגם הלום ראיתי לה' בעפ"מ ח"ב סי' כ"ד אשר מבין ריסי עיניו ניכר כי לא דרכיו דרכנו הלא זה הדבר שהביא ז"ל תשו' רשד"ם על מי שקורא לחברו בן איסקלאו"ה דיטעון שוגג הייתי וכמ"ש הרמב"ם בשומע אזכרת ה' כו' ומהר"ש הלוי תמה עלה מהך עובדא דקבוראי כו' והוצרך לדחוק עצמו ובדרכיו הלך הרב הנ"ל ולע"ד מלבד דקושי' מעיקר' ליתא על מהרשד"ם אדרבה מינה סיעתא דהלכת' כרב הונא דאין נפסלין לעדות וה"ה לענין שמתא מטעמי דסברי מצוה קא עבדי ומשם נלמד לכל חייבי נדו' דמהימני לומר שגגין היינו כו' ולא על גדולי האחרונים הנז"ל תלונותי כי על ראשון אדם הגדול הרב הבעת"ה ז"ל סי' רי"א שכתב ז"ל על הנושא מעוברת חברו דאין להתיר שוגג בכה"ג אלא דוקא שוגג שלא ידע שהיא מנקת או שהי' ע"ה אבל מאן דידע שפיר שמניקה אסורה אלא שטעה בההיא דחדש העיבור שהוא חילוק הראוי להסתפק בו ודאי לא שוגג מיקרי וראיה לדבר כו' ויש להפלא עליו שהרי בהנהו קבוראי אף דשמתינהו בתחלה מ"מ לשתא אחריתי אמרי' דסברי כפרה עבדי לן ומיפטרי בהכי כל שכן להאי ספיקא דחדש העיבור דודאי יכול לומר שוגג בדין הייתי ולו יהא כמ"ש הרמב"ם בקושר ומתיר בשבת דצריך ג' הודעות כמ"ש הרמב"ם סי"א יע"ש ועיין בתשו' הרח"ש סי' י"א שדחה ראית הבעת"ה יע"ש חוזרני למאי דהוינא שיש לתמוה על תמיה גדולי האחרו' ז"ל אך אי קשיא לי ע"ד מהרשד"ם הא קשיא כי רואה אני שבתשו' הנז"ל פסיקא ליה מלתא טובא דנאמן לומר שוגג הייתי וכן כתב בסי' פ"א כתב ז"ל ואפי' את"ל שהדבר ברור שבגדי הקואינטה עלו בהסכמה ג"כ ודאי שכדין טוען ראובן שהו' לא ידע ושוגג היה כי חשב שלא נכנסו בהסכמ' בגדי הקואינטה ועל טענה זו לבד היינו יכולין לסמוך ולפטור לראובן ואע"גב דאיכא למימר א"כ כל אדם יוכל לומר כן שוגג הייתי ונמצא התקנה בטלה הא ודאי אין זה כלום דלא נחשדו ישראל על כך לעבור חרם או שבועה ולומר שוגג הייתי ולהאי לא חיישי' כו' משמע דמסכים הולך דטענת שוגג הייתי היא טענה מעליא ואלו בסי' קי"ח כתב ז"ל דאינו נאמן לומר שוגג הייתי שחשבתי שהיו פרנסי הקהל יכולין להתיר ההסכמה והביא ראיה לדבריו מדברי הרשב"א בתשו' תיג הביאה הב"י סי' ל"ד מ"ז על א' שהעידו עליו שעבר על שבועתו וטוען שוגג הייתי שאינו נאמן להכשיר עצמו כו' וא"כ דברי רשד"ם סותרין אהדדי ואל יקשה בעיניך שכפי מה שכתבנו אין מקום לדברי הרשב"א מצד עצמן כמו שהוכחנו מכמה מקומות דנאמן כומר שוגג הייתי וכמ"ש הריב"ש סי' תי"ג הביאו מרן סי' הנז"ל דיש לחלק וק"ל אמנם דברי הרשד"ם סותרין וצ"ע עיין בתשו' הרב דון תם סי' קכ"א בדין אפיקורוס שאינו נאמן לומר לא נתכונתי יע"ש: ואעיקרא דהך מלתא אי מצי למיטען לא הייתי יודע דבר זה ודאי שיש חילוק בין ת"ח לע"ה וכדאיתא פ' הגוזל קמא דף צ"ה בענין קרקע אינה נגזלת יע"ש והדבר הזה צריך חיפוש מחיפוש להבין משפטו זה לאשורו ואנכי היום מטולטל ממקום למקום ומבית לבית אשר אין שם ספרי הקדש ואגב ארחין ראיתי מ"ש הרשב"א הביאו מרן טח"מ רס"י ע"ה על מי שנשבע במס כו' דיכול לומר שוכח הוא ונרא' לכאורה הפך אותה תשו' שהביא מהרשד"ם ויש לחלק ביניהם ודוק הגם הלום ראיתי מ"ש התוספו' ר"פ שבועת הפקדון ד"ה הזיד בשבועת הפקדון דיכול לו' שוגג הייתי ונראה הפך דברי הרשב"א וכ"כ הרא"ש שם בפסקיו יע"ש אך לענין דינא דנ"ד נר' לע"ד שמתוך כל זה למדנו דיכולין אנשי העיר להפטר מתוקף ההסכמה בטענת לא ידענו או שכחנו כשלא היה קרוב כ"כ עשית ההסכמה וכמ"ש הר"ן ז"ל הביאו הב"י סי' צ"ב לענין שבועה י"ש והם יחושו בינם לבין קונם לעקל אם לעקלקלות אך בדיני אדם מיפטרי בטענה זאת. ודברי אלה יעלו על מזבח הקדש מר ניהו רבה אשר בצלו נחיה הלא זה אדוני אליהו ה"י וברוח' דעתו וחכמתו יברר אוכל מתוך פסול' וזה מעלה ארוכ"ה והיום קצרה מקוצר רוח וקוצר המשיג והשואלים בנחוצתי"ם הוגשו ומהרשום בזכרוני העליתי על ספרי הצעיר חיים אלפאנדארי:

תוכן העניינים

שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה