שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)· רבי יעקב אלפנדרי
שו"ת · סימן סא
מי ששכר פועלים מבני ישראל לעשות מלאכה בבית או בשדה וקצץ עמהם מזונות והאכילן בשר נבילה ודבר האסור והם לא ידעו ואכלו ואח"כ נודע להם ושואלין ממנו מזונותיהם מה דינם:
תשובה. הנה כתב הרמב"ם ספי"ו מהל' מכירה המוכר בשר לחברו ונמצא בשר בכור או נבילה שהיא אסורה מן התורה מה שאכל אכל ומחזיר לו את הדמים כו' וכתבו המפרשים דקנסא הוא דקנסוהו למוכר ובהגהות פרישה כתב הטעם משום דלא ניחא ליה ללוקח לאכול איסור ונמצא שלא נהנה באכילתו ולפיכך חייב המוכר להחזיר לו הדמים כו' ומשמע לכאורה ללמוד משם זה הדין. שבתי וראה משנה שלימה שכינו פ"ו דתרומת המאכיל את פועליו תרומ' הוא משלם את הקרן והם משלמין את החומש דר"מ וחכ"א הם משלמין קרן וחומש והוא נותן להם דמי סעודתן ע"כ ואיתמר עלה בירושלמי הא ר"מ אמר משלמין ורבנן אמרי משלמין מה ביניהון ומשני אר"י עיקר סעודה ביניהון. ומסיק כ' אבהו בשם ר"י בר חנינא שבח סעודה ביניהון] בשפסק עמהם להאכילן דבשני חולין והאכילן דבשני תרומה: ופריך והלא כבר אכלו: ומשני כמ"ד טבלין נפשו של. אדם חתה מהן ע"כ וכתב התי"ט דה"ה לכל דבר איסור שנפשו של אדם חתה כו' הרי מפורש שהמאכיל את הפועלין דבר האסור לאו שמה אכילה ואם קצץ עמהם מזונו' חייב לשלם להם דמי סעודתן. ואין לומר שאני התם שהפועלין משלמין להם מה שאכלו ומש"ה חוזרין ונפרעין מבעל הבית דאם כן מה הקשו והלא כבר אכלו כיון שמשלמין מה שאכלו הרי נמצא שהאכילן דבר שאינו שלו לפיכך חוזרין ונפרעין מבע"ה: אלא ודאי שמה שאמרו שהוא משל' להם דמי סעודתן ר"ל שהם משלמין דמי תרומה שהו' בזול והוא נותן להם דמי חולין ששוין יותר מהתרומה שאכלו דאי לא תימא הכי אפוכי מתרתי למה לי ומאי איכ' בין ר"מ לרבנן אלא ודאי מיירי שהבע"ה משלם יותר ממה שמשלמין הפועלים ופריך והלא כבר אכלו ומאיזה טעם נפרעין הפועלים יותר ממה ששילמו התרומה. ומשני טבלין נפשי של אדם חותה כו' וכ"כ הרמב"ם פ"י מהלכות תרומת שהמאכיל את הפועלים ואת האורחים תרומ' הם משלמין קרן וחומש מפני שהם כשוגגין והוא משלם להם דמי סעודתן שדמי החולין יתרין מדמי תרומה שאכלו דבר איסור שנפשו של אדם חותה ממנו עכ"ל הוא הדבר אשר דברנו שמה שמשלם בע"ה כדמי חולין היינו משום דאכילת איסור נפשו של אדם חותה ולפיכך משלם להם דמי סעודתן: ובספר הנדפס מחדש פי' הירושלמי לס' זרעים ראיתי שפירש וז"ל דבשני חולין לשון דבש כלומר מאכל משובח והאכילן כרשיני תרומה גרסינן כלומ' מאכל גרוע ר"מ סבר השבח לבע"ה כלומר הבע"ה משלם לכהן כרשיני תרומה ורבנן סו' השבח לפועלין הם משלמין לכהן כרשיני תרומה והבע"ה משלם להם סעודתן כלומר דבשני חולין כמו שפסק להן כו' ואח"כ כתב דמאי דפריך והלא כבר אכלו לריב"ח ל"ק שהוא מפרש להא מלתא שהוא משלם להם דמי דובשני חולין והיינו סעודתן שפסק להם וכו' עכ"ל. ואחר המחילה אין צורך להגיה כרשיני במקום דובשני ולמתני' פריך ומתרץ שפיר וכמו שהבין הרמב"ם הן אמת שדברי ר' שמעון ז"ל שכתב דלר"י פריך כו' דבריו אינן מובנין כמו שיראה המעיין איך שיהיה נפשט' בעיין ואין לומר דכי היכי דקנסוהו למוכר בשר נבלה בחזקת כשרה שמשלם הכל אמאי לא קנסוהו ג"כ לבע"ה שקצץ עם פועלים להאכילן והאכילן דבר איסור שיתחייב לשלם להן אף שנתנו לכהן שהחילוק מבואר ועיין בהל' קטנות בח"ב סי' קצ"ז שאם קידש את האשה בבשר סתם ונמצאת נבילה שקיצר כמנהג: