שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)· רבי יעקב אלפנדרי
שו"ת · סימן נא
ואלו דברים שאין להם שיעור:
איסור נטיעת אילן במקדש לא נתברר אם הוא דוקא אילן או אפי' גרעין ואת"ל דוקא אילן ממש מה יהיה שיעורו:
בונה עיר הנדחת כתב הרמב"ם פ"ד מה' ע"ז כמו שהיתה ויש לחקור אם כמו שהיתה הו' ממש בכיוון ואם חיסר בית אחת פטור או הוא דמיון לבד שיקרא מדינה כונו מקדם ובמנין המצות סי' כ"ג כתב הרמב"ם כל מי שיבנה בה דבר חייב מלקות ר"ל כשישוב אותה מדינה כמו שהיתה עכ"ל ודבריו סתומים:
כתובת קעקע לא נתברר שיעורו אם הוא אפי' כל שהוא או נאמ' שהוא כונו כתיבת בשבת שהוא שתי אותיות והכא נמי שיעור שתי אותיות ולא יהיה חמור משבת וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' מעילה הגוזז בקדשים ששיעורו הוא מלא הסיט מטעם זה. וכן מבשל בעצי אשרה לא נתברר שיעורו וגם זה יש ללמוד משבת כדי לבשל בה ביצה קלה שבבצים טרופה ונתונה באילפס או נאמר דההיא אינו אלא לענין הוצאה אבל בשיעור בישול אפילו כל שהוא:
בענין מחיקת השם נסתפקתי מה שיעורו אם הוא דוקא שימחק לגמרי שלא יהי' ניכר או אפי בהעברת קולמוס אחד על האותיות סגי.
בהן ששתה יותר מרביעית אע"פי שהפסיק ושתה מעט מעט חייב לשון הרמב"ם ז"ל פ"א מה' ביאת המקדש ולא פי' שיעור הפסקה אם הוא כמו אכילת פרס כשיעור שהית אכילת איסור או לא:
בענין כהן שהוא בעל מום שעבד עבודה שלוקה לא נתברר אם צריך שיעבוד עבודה שלימה או אפילו מקצת עבודה כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכו' ביאת המקדש גבי זר דאינו חייב רק בעבודה תמה יע"ש וטמא שעבד שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד דכל קירוב עבודה כעבודה וחייב:
המכבה גחלת מעל המזבח כתב הרמב"ם פ"ב מה' תמידין דאפילו גחלת אחת לוקה ולא פירש אם כבה מגחלת אחת מקצתה מה דינו דגחלת אחת משמע כולה ועיין בס"פ כל התדיר דף צ"א דקאמר כיבוי במקצ' לא שמיה כיבוי: גם יש לחקור דגבי שבת אמרינן דמסיר שמן מן הכר חייב משום מכבה והכא אמרי' דוקא אם כיבה הא לא כיבה לא ואמאי לא מחייב בהורידה מעל המזב' ואם כבת' מאליה יהא חייב וצ"ע.
בענין הקרב' שום דבר על מזבח הזהב כת' הרמב"ם פ"ב ה' כלי המקדש אין מקריבין עליו דבר אחר ואם הקריב או הקטיר כו' או הסך נסך לוקה שנאמ' לא תעלו עליו כו' ולא פי' שיעור אם הוא בכזית או בכל שהוא כמו שפי' גבי כל שאור וכל דבש פ"ה מה' איסו' מזבח.
בענין איסור הסך בשמן המשחה וחלוקת ר"מ ור' יאודה בפ"ק דכריתות דף ו' דר"מ אומר כל שהוא ור"י אומר כזית וטעמ' דר"י הוא דכיון דכתיב ביה ואשר יתן ממנו על זר ואין נתינה פחות מכזית דילפי' מונתן לכהן גם על בשר אדם לא ייסך הוא בכזית וזהו מפורש שם וכן פסק הרמב"ם פ"א מהל' כלי המקדש הלכה כר"י וטעם דאין נתינה פחות מכזית דונתן לכהן משום דכתיב ואיש כי יפכל קדש וכיון דבפסוק ונתן את הכהן כתיב את הקדש ילפי' דכל נתינה אין פחות מכזית כפי' רש"י שם ובפ' כל המנחו' באות מצה דף ס' ע"א א"כ נוכח מהכא דכל נתינה הוא בכזית ומה שכתוב גבי קנין ונתן לרעהו וגבי גט ונתן בידה כבר תירצו שם התוס' יע"ש: אך את זה קשה בעיני דהתוס' הקשו שם דהרי תרומה דכתי' בה נתינה ואפי' חטה אחת פוטרת את הכרי ואמאי לא הקשו מחלה דגם בה כתיב נתינה ומדאורייתא אפי' כל שהוא:
בענין מסיר בדי הארון כתב הרמב"ם שם פ"ב והוא לשון התלמוד במכות דף כ"ב ע"ש ומשמע שהסירה לגמרי אמנם במנין המצות כת' הרמב"ם הוזהרנו מהרפא בדי הארון וכו' דמשמע דאפי' כל דהוא והאמת דסוגית הגמ' ביומא פרק בא לו דף ע"ב מורה כן דקאמ' התם דמתפרקים ואינם נשמטים א"כ דקדק הרמב"ם לו' מהרפא:
בדין הקורע פי המעיל או שאר בגדי כהונה כתב הרמב"ם פ"ט מכלי המקדש סתם ולא פירש שיעורו אם הוא כל שהו או גמרי' משבת שהוא שיעור ב' תפירות.
בענין מקטיר שאור או דבש כבר נתבאר בפרק כל המנחות באות מצה דף נ"ח מחלוקת רבא ואביי והלכה כרבא דאמר אין קומץ פחות מב' זתים ואין הקטרה פחות מכזית והכי איתא ג"כ בפר' הקומץ רבה דף כ"ו מחלוקת ריב"ל ור"י והלכה כריב"ל דאמר אין קומץ פחות מב' זתים ואין הקטרה פחות מכזית וכ"כ הרמב"ם סוף פי"ג מה' מעשה הקרבנות אמנם בפ"ה מה' איסורי מזבח כתב שאיסורו בכל דהו וכבר תמה עליו מרן ז"ל ותירץ בעדו ומי יתן לב להבין דבריו שנראים מוקשין ועומדים ואין מקום לתירוצו כמ"ש המעיין גם מה שתירץ הרב ל"מ ז"ל דהרמב"ם ז"ל איסור לבד קתני ולא מלקות וידוע דחצי שיעור אסור מן התורה יע"ש: ודבריו תמוהים דזה לא נפקא מפסוק דכל שאור כו' דזהו כולל כל חצי שיעור נפקא ליה לר"י בפ' י"ה מכל חלב: וכ"ת דההיא לא נאמר אלא לענין איסורי אכילה א"כ חצי שיעור לשאר איסורים מנ"ל ואלו הרמב"ם כתב בפי' ואיסורן בכל שהן שנאמר כי כל שאור כו' וזהו ס' אביי בגמר' באופן שדברי הרמב"ם צ"ע: אמנם ראיתי להליץ בעד הרמב"ם ז"ל ומצאתי בתורת כהנים ברייתא זו דמחלוקת אביי ורבא באופן אחר שנויה שם ח"ל כי כל שאור לא תקטירו אין לי אלא המרובה הממועט מנין ת"ל כל שאור אין לי אלא הוא בעצמו עירובו מנין ת"ל כי כל שאור ע"כ וס"ל להרמב"ם דזה הממועט דקאמר אינו חצי קומץ כמו שאמר רבא ולא חצי זית כמ"ש אביי אלא אפי' כל דהו ועל זאת הברייתא סמך הרמב"ם ולא על ההיא דמייתי בגמ' דקאמ' מקצתו דלשון מועט משמע כל שהוא. או נאמר דהך ברייתא מסייע ליה לאביי דלשון מועט הוא אפי' חצי זית ומרוב' שלם ומ"ש הרמב"ם אין הקטרה פחות מכזית הוא כמ"ש מרן ז"ל דבתערובת צריך כזית והדין עמו משום דבדין הקטיר הקומץ פעמים הויא הלכתא כריב"ל דאין קימץ פחות מב' זתים א"כ אין הקטרה פחות מכזית אבל לענין איסור שאור ודבש אפי' כל שהוא כפשט הברייתא ודוק:
בענין שיעור מליחת הקרבן כתב הרמב"ם פ"ה מה' איסורי מזבח אם מלח כל שהו' אפי' גרגיר אחד כשר וכתב עליו מרן שהוא דלא כפירוש רש"י אמנם בת"כ ובתוספתא ספ"ט משמע כפי' רבי' ונר' דצרי' להגיה בדבריו שלא כפי' רבי' כמ"ש המעיין שם ובתוספ'.
בענין נתינת שמן ולבונה במנח' חוטא מפורש בגמ' פרק כל המונחות באות מצה דף ס' דשמן אפי' כל דהו וכתבו הרמב"ם פי"א מה' מעשה הקרבנו' משו' דלשון שימה אפי' כל דהו ויש לחקור דכפי מ"ש שם בגמר' שימה כל דהו גבי מנחת קנאות דלא כתיב שימה אלא יציקה לא יצוק עליה שמן מה דינו אם יציקה ג"כ משמע כל דהו או לא וכל זה לא נתברר.
בענין שתיית מי סוטה לא נתברר אם צרי' שתשתה כל הלוג או אפי' מקצת והרמב"ם כתב פ"ד מה' סוטה נשפכו ונשתייר מהם לא ישקה את השאר ואם השקה כשר והוא בעיא דלא איפשיטא ופסק לקולא ומזה אין ללמוד דא"צ לשתות כל המים דנשפכו שאני ומצאתי בירושלמי פרק היה נוטל הלכה ב' מה מקיים ר"ש טעמא דרבנן ובאו בה כולהון ולא מקצתן ע"כ דמשמע דרבנן לא ס"ל הכי אמנם בהלכה ד' גבי אשה מספקת לשתות קאמר ולא כן אמרי' כולהו ולא מקצתן ומשני כאיניש דאמר כו' משמע שהוא אליבא דכ"ע והתימה מהרמב"ם שלא כתבו וצריך עיון:
בענין נותר כתב הרמב"ם פי"ח מהלכות פיסולי המוקדשים דהאוכל כזית חייב כרת אבל לענין איסור שלא להותיר לא כתב שיעור לא בהלכו' הס' לענין קדשים לא בהל' קרבן פסח לענין פסח אלא סתם שלא להותיר ולא ידעתי למה לא פירש שיעור לנותר כונו שפירש לענין מוציא מבשר הפסח מחבורה לחבורה שכת' כזית פ"ט מה' קרבן פסח:
בענין מוציא דמי מעשר שני בשאר צרכיו שכתב הרמב"ם פ"ט מהל' מ"ב שאפילו לדבר מצוה כגון למת מצוה עבר אלאו וצרי' שיאכל כנגדו לא נתבאר אם הוא כדין נבילה שצריך שיעור כזית או שוה פרוטה:
בענין חורש זורע בנחל איתן כתב הרמב"ם בפ"י מה' רוצח וכל העובד כו' כגון שחרש וזרע או חפר או נטע כו' הרי זה לוקה כו' ולא פירש שיעור כלל אי הוי כמו איסור שבת שהוא כל שהוא או לא. עוד יש לחקור אם אותם הדברים שהם תולדות למלאכות האלו המוזכרים שם בפ"ח מה' שבת אם הם ג"כ בכלל הלאו של נחל איתן או לא וצ"ע: [שעה"מ הלכות רוצח.]
בענין מצות אכילת שיירי מכחות והחטאו' והאשמו' שהיא מצות עשה כמ"ש הרמב"ם ז"ל במנין המצות סי' פח ופט ובה' מעשה הקרבנות פ"י והיא כפרה לבעלים דה"ק כהנים אוכלין ובעלים מתכפרין אם צרי' שיגיע לכל אחד כזית שהוא שיעור אכילה ואם לאו לא קיימו מצוה זו. וי"ל שאם לא אכל אפילו כהן אח' כזית אלא אכלו אותם ולא הגיע לשום אח' כזית אם נתקיים המצוה או דלמא כיון שלא אכל כהן א' כזית לא נתקיים המצוה (עיין בהריטב"א שהביא בעל עין יעקב ביומא פ"ד גבי הצנועין היו מושכין ידיהן מ"ש שם יע"ש:) עוד יש לחקור אם גם באכילה זו צריך שלא ישה' מתחלת אכילה עד סוף בכדי אכילת פרס כדין אכילת מצה וי"ה דאם שהה הרי לא נקרא אכילה וראיתי בפ"י מהל' מ"ה סט"ו מ"ש שם אבל הסלת אם יחלקוה כו' דמשמע שם דחולקין אפי' אם אינו מגיע אלא מעט. אמנם ממ"ש בתחלה וז"ל שהאפויה כשחולקון אותה כו' אפי' כזית הרי ראוי לו כו' ממשמע דוקא כזית וא"כ צ"ל במ"ש מלא כפו סלת או פחות וכו' הוא דלעולם צריך כזית אלא שאינו ראוי ללוש כו' ועדין צ"ע: וראיתי בזבחים דף ל"א דאיבעיא להו אם חשב לאכול כזית ביותר מכדי אכילת כו' ודחי דלמא בהסק גדול והנה י"ל דכיון דאם מקטיר בהיסק קטן מהני גם אי אוכל ביותר מכדי אכילת פרס שמה אכילה וצ"ע. וראיתי ספ"ב דמנחות דף ט"ז דבעי הקטיר שומשום לאכול שומשום כו' ומסיק דדרך אכילה בכך למ"ד כשר. ולמ"ד פסול אין דרך אכיל' בכך וצ"ע דלמ"ד כשר איך קאמר דדרך אכילה בכך הרי הוי יותר מכדי כזית בכדי אכילת פרס דלא מיקריא אכילה כלל בכל התורה כולה וצ"ל דשומשום נמי כי אכיל ליה זה אח' זה במהירות גדול יכול להיות כזית בכדי א"פ ודוחק:
בענין שלא לשנות מגרשי הלוים כתב בעל החינוך בסי' שמג וז"ל ולא ידעתי שיעור לשינוי זה כמה יהיה ויתחייב עליו עכ"ל.
בענין שורף עצי הקדש שכתב הרמב"ם פ"ו מהלכו' יסודי התורה דלוקה משום לא תעשון כן. ולא פירש שיעורו אם הוא אפי' כל שהוא או צריך שיעור ולא נתברר שיעורו דאין לומר כזית דלאו ממידי דאכילה הוא והיה נראה לומר דשיעורו כשיעור מעילתו בשוה פרוטה אבל ראיתי לתוס' דמכות דף כ"ב גבי מ"ש הב"ע בעצי הקדש והקשו התו' ולילקי במזיד ג"כ בלאו דמעילה ותי' דמיירי בפחות משוה פרוטה כו' הנה מבואר דאפילו פחות משוה פרוטה לוקה משום לא תעשון כו' וצ"ע: ע"כ [ח"ס או"ח מ"ט.]