שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)· רבי יעקב אלפנדרי
שו"ת · סימן לג
ידוע מחלוקת הירושלמי עם תלמוד' דידן בענין גרוש' שלא נפרעה כתובתה דהרי"ף הכריח דתלמודא דידן פליג אירושלמי דאין לה מזונות כמ"ש פ' קמא דמציעא. ושם כתב הרב הנ"י דבעל העיטור ס"ל דירוש' לא פליג אגמ' דילן וכ"כ שם הרא"ש דעבדי' עובדא הכי ועד שיפרע לה הכל עד פרוטה אחרונה יש לה מזונו' והטור סתם דבריו כדעת הרא"ש שם בסי' צ"ג יע"ש: ומדברי התוס' פ"ק דמכות דף ג' על מתני' דמעידין אנו כו' שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה מוכח דס"ל ז"ל כדעת הרי"ף דהקשו שם דלמה לא יפרעו ג"כ שאר כסות לאשה שרצה להפסידה ותירצו דמעשה ידיה הוי במקום שאר כסות כו' ואם אית' הרי לא רצה להפסידה שהרי אמרו ולא פרע לה כתובתה אלא דיש לומר דלאחר שתגבה כתובתה קאמ' דהיו מפסידים לאשה שאר כסות כו' אמנם קשה דלתירוץ הב' שכתבו התוס' שם שהיא אמרה גרשתני משמע דרצה לומר דאף שאין מעשה ידיה שוים כנגד שאר וכסות לא הפסידו לה כלום שהיא אמרה גרשתני וקשה דא"כ למה ישלמו מה שרצו להפסיד לבעל הכתובה הרי יש לגבות מה שהיה פטור משאר כסות כיון דמעשה ידיה היה פחות ונרא' לומר דכיון שהיא מודית שגירשה ואין חייב לה שאר כסות לא הרויח כלום ע"פ העדי' אלא על פיה אך קשה למה לא ישלמו לבעל מעשה ידיה כיון שרצו להפסידו ומזונות בלאו הכי אינו חייב כיון שהיא מודית וצ"ע והתוס' פ' הכותב דף פח כתבו על משנת הוציא גנו כו' דאמרו עלה בגמ' מגו דיכול לומר לא גרשתיה יכול לומר גרשתיה ונתתי לה כתובה כו' וז"ל וקשה אם יאמר לא גרשתיה יתחייב בשאר כו' ותירצו דאינו חייב' דדמי לטוענו חטים והודה לו בשעורי' דפטו' אף מדמי שעורים כו' ע"כ וקשיא לי דאמאי לא תירצו דאף דיתחייב בשאר וכסות הרי נוטל מעשה ידיה. ושמא י"ל דהתם אוקימנ' דשוים דהכי קאמר דמיירי כו' אבל הכא לא שייך לומר דמיירי בהכי אמנם אי קשיא הא קשיא דודאי לא דמי לטוענו חטים והודה לו בשעורים דהתם טעמא הוי מדה"ל לטעון חטים ושעורים ודאי מחיל או מטעם הודאה או השנואה כמבואר בטח"מ סי' פ"ח יע"ש והכא לא שייך זה דאי קאי האי לא קאי האי: ושמא י"ל דכונת התוס' לו' דדמי לענין פיטור ולא מטעמיה אלא דהכא כיון שהיא אמרה גרשתני ותובעת כתובה פטור מכלום דהא היא מודית שאינו חייב בשאר כסות והוא נאמן לו' לא גרשתיך ואעפ"כ פטור וק"ל: ועל מה שאמרו פ' האומר דקדושין דף סה זו אשתי וזו חבילתי והיא אומרת אלו עבדי כו' כתוב בשיטת הרב בצלאל מס' מציעא פ"א וז"ל ואיכא למימר דכיון דהיא מודית מעיקרא דלית לה כתובה מינייהו לית לה למשקלא דהו"ל טוענו חטים והודה לו שעורים פטור אף מדמי שעורים כיון דמודה מיהא היכא דהדרא איהי מנפשה וקבלה גיטה ידה על התחתונה דאי הויא כתובה טפי מתלתא שקלא תלתא מחבילה ובהמה ואי כתובה בציר שקלא כתוב' חדא ותו לא מאמצע ע"כ ועיין בחדושי הריטב"א לקדושין בסוגי' זו אשתי כו' הח' ותראה חדושים גדולים ברוך שחלק מחכמתו ליראיו: