שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)· רבי יעקב אלפנדרי
שו"ת · סימן כה
מהריב"ל בח"ג סי' עב ומהרשד"ם בחי"ד סימן ר"א כתבו דמי שבא לו שמוע שמת לו מת ואינו יודע אם הוא תוך ל' או לאחר ל' חייב להתאבל משום דאוקמינן גברא אחזקת חי ועתה מת כו' יע"ש ויש לדקד' דמאי שנא ממי שמעיד ראיתי פ' הרוג דחיישי' דלמא אשתהי ואינו אותו שמעיד עליו אלא שנשתנ' צורתו כו' כמו שמבואר בטא"ה סי' י"ז יע"ש התם נמי נימא דזה האיש ההרוג עד עתה כיון שהיה לו חזקת חי נימא עתה הוא שמת וכיון שכן הוא ראובן המעיד עליו ולא נשתנ' צורתו. ושמא י"ל דלא אמרי' הכי אלא דוקא לענין המיתה לבד מתי מת. אבל כשיש לי ספק בראובן זה אם חי אם מת אין להכריע מזה דודאי ראובן הוא כיון שיש לזה חזקת חי לומר דעתה מת וא"כ זהו ראובן לא אמרי' דלא אמרי' אלא כשראובן ודאי מת אלא שאין אנו יודעים מתי מת אבל התירוץ הנכון הוא מ"ש הריב"ש סי' שעט דהכא אית לן תרי חזקי חזקת ראובן שהוא חי וחזקת האשה שהיא אשת איש יע"ש א"כ בס' אשתהי אין לנו לומר עתה הוא שמת והוא ראובן שהרי אשתו ג"כ היה לה חזק' א"א ויש לנו לאוקומי אחזקתה אחר זמן מצאתי להרב מהרימ"ט א"ה סי' ל"א הדבר מפורש יע"ש. עוד יש לי לספק בזה דדלמא לא אמרי' דמהני לה חזקת חי אלא כשמת מיתת שמים ואין לנו לו' מת כיון שהוא חי ובחזקת חי הוא למה לנו לומר שמת מיתת עצמו אבל אין חזק' חי מועיל למי שהרגוהו דמה מועיל לו שהיה עד עכשו חי כיון שבלי שום חולי ושום מיחוש המיתוהו כל כך יש לו' עתה המיתוהו או אתמול המיתוהו ואפי' במת מית' עצמו אמרי' בגמ' ב"ב ק"נג דאפי' שהיה חולה ואח"כך מת אם לא הביא ראיה שמת מאותו חולי אמרי' דהבריא מאותו חולי ואחר כך חלה ומת דרוב חולים לחיים ואוקמינן אחזקתיה קמייתא אבל מי שממיתין אותו מה מועיל לו חזקה בהא ועדין אין ולאו ורפיא בידי: ומצאתי במרדכי פ' החולץ שאל ר' שמואל את ר"ת על האיש שנהרג והניח אשה ובן קיימא וביום שנהרג מת הולד וספק איזה מהם מת תחלה כו' ופסק ר' ברוך שם לחומרא יע"ש ואמאי לא מוקמי' גברא אחזקתיה שהיה חי עד אחר שמת הבן אם לא מטעם דכיון שנהרג לא שייך זה ועיין במ"ש ריא"ז ז"ל בפרק כל הגט אמתני' דהניחו זקן או חולה נותנו בחזקת חי כו' דהיינו דוקא בחולה בידי שמים אבל חולה בידי אדם לא כו' יע"ש ויש לדחות ועיין בתוס' בפ"ק דכתובות דף ט' ד"ה לא צריכה אלא לאשת כהן כו' שכתבו דאדרבה מוקמי' לה אחזקת בתולה וכו' נראה דסותר לזה דהתם נמי הוי ע"י אחרים כו':
אמנם יש לעיין הא דאמרי' בס"פ מי שאחזו דף ע"ו אם אינו ידוע אם הגט קדם למיתה או המיתה קדם לגנו ה"ז ספק וחולצת ולא מתיבמת כו' ופירש הר"ן דלא מוקמי' ליה בחזקת חי ונימא דלאחר י"ב חדש דכיון דהשתא מת מקמי הכי מספקי' ליה דלמא בתוך י"ב חדש את ע"כ ולא כתב טעם אמאי לא אוקמי' ליה אחזקת חי בין לקולא בין לחומרא אלא ודאי דטעמא הוי דכיון דהשתא מיהא הרי הוא מת לא מהני חזקה וכמ"ש התוס' פרק אלמנה לכ"ג דף סח ע"א ד"ה רישא פסולי כהונה כו' דכיון דהשתא דאתי קמן הוי ודאי בן ט' ליכא למימר אוקמה אחזקתה דאתרע לה חזקה כו' יע"ש וא"כ גם בס' אם מת קודם ל' או בתוך ל' אמאי כתבו מהריב"ל ורשד"ם דאוקמי' ליה בחזק' חי עד עתה מקרוב כיון שהרי הו' מת לפנינו אתרע לה חזקה ומהרימ"ט בח"א סי' מא אוקים להא דתוס' באנפי אחריני כמ"ש המעיין ולא זכר להאי דהר"ן שהיא משנה ערוכה והדברים עתיקים (וצ"ע כפי זה ההיא דכתובות שכתבו התוס' ד"ה לא צריכה כו' כנ"זל ודוק): [שעה"ת ח"ב דף צג' ושעה"מ פ"ד מאשות הי"ד.]