אור ברסלב

שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)· רבי יעקב אלפנדרי

שו"ת · סימן ג

סימן ב

ראיתי את דברי החכם השלם ארי שבחבורה סיני ועוקר הרים הפוסק נר"ו וכל דבריו בהתר העגונה מצור החכמה חוצבו וממקבת בור העיון נוקרו. העמיק הרחיב בבדיקות וחקירות שמנו חכמים שבע חקירות נחקרו. שמאירים את העינים עיני חכמים גם בעיני הביטו אלי ונהר"ו. ורבי' מישני אדמת ציות אדם אומרים ער"ו ער"ו. ומה שנזרע ביניהם אל זה אביט גם אשו"ר לשבוע לחם רעבים בלחם נשכרו. אכול ושבוע והותר והצנ"ע לכת אוכל בערים ושמרו. ובכלל דבריו לא הניחו מקום לצאת ולבא דרך כניסה ויציאה והשער סגרו. ומי יבא אחריו להוסיף או לגרוע ופניהם לא יחפרו. כל כי האי מלתא לימרון משמיה לעיני כל הקהל ולא עתה פניו יחורו. ומה זו סמיכה דרש דרש ממני ועל דת להעבירני לעבור על בל תוסיף ומוצא שפתי לחטא חכם משמרת ה' שמרו. ואולם לפי רוב הענוה לי אחי צוה ולא אוכל להמלט הואיל ונפק מפומיה ומידו נגזרו. ולא כל אדם שליט ברוחו ונשמתו אשר בקשר של קיימא בנפשו נקשרו. הלא המה כאש להב תשוקת חולת אהבתו כתנור נכמרו. ולהשבי"ע את עצמי מעסיס רמוניו ומיין משתיו מעט אשר היה לפני אם אתן שנ"ת ימים יוצרו. הלא כה דברי בקיצור מופלג כי יפה דן יפה זיכה בכחא דהיתרא צדקו דבריו הלכה למשה מסיני כאמרו. ואולם ווה שחקר החכם השלם הפוסק נר"ו דכיון שעד שמואל גם הוא היה בתוך ההפכ' להמלט על נפשו אית למיחש לבדדמי ומה שאמ' שלא ראהו בדדמי קאמר כו' כמו שבא בקונט' לא כן אנכי עמודי לחששא כי האי ולא מצינו חששא כזאת כי מה שאמרו למיחש לבדדמי הוא במי שמעיד שראה כך וכך אמרי' דלמא בדדמי קאמ' ואינו ברור כמו שאמר אלא ראה מעין מה שמעיד ונדמ' לו שכך היה כגון שראה מת צף ומעיד עליו שמת ודלמא לא מת אלא המים בלבלוהו ובמה שמעיד שרא' אדם צף אמת הוא אלא שבמה שמעיד שמת חיישי' דלמא בדדמי קאמר מחמ' שראה שלא היה נודד כנף נדמה לו שמת וכן במלחמ' דמחו ליה ברומחא אמת הוא שראה אדם מוכה בחרב אבל נדמה לו שהוא ראובן ואינו אלא שמעון או נדמה לו שמת מחמת המכה ודלמא עביד ליה סמתרי וכל הני חששי דחיישי' לבדדמי כה"ג הוו אבל לעולם שאין אנו אומרים שראה והוא לא ראה ולא שלא ראה והוא ראה א"כ בנדון זה שעיקר עדותו הנצרך לנו הוא שיעיד שעמד עליו ולא ראהו וע"ז מעיד בבירור בלי ספק שלא ראהו עוד מה לנו לחדש דברים מלבנו ולומ' שראה ונדמה לו שלא ראה בזה אין אדם טועה אפי' במקו' בהלה וסוגיא דאמ' בריש האשה הכי מוכח דקא' דלמא זמנין דמחו ליה בגירא או ברומח' וסבר מת כו' ואם איתא לימא דסברה דחזייא ולא חזייא אלא ודאי דלהכי לא חיישי' ואי לא חיישי' היכא דקאמר חזינא ליה דמת כ"ש היכא דקאמר לא חזינא דלא אמרי' דלמא חזא ואם נאמר דמחמת ביעתותא שעומד במקום סכנה לאו אדעתי' במ"ש שלא ראהו והאמת הוה שלא ראהו אבל ותוך בהלתו לא ראהו והוא עלה למעלה וניצול וזהו שהוא העיד לא ראהו זה לא ניתן ליכתב דלא מצינו שהעד שמעיד דבר שרא' כשהוא בהול שאין עדותו עדו' בין להקל בין להחמיר אלא מפיו אנו חיים ואין לך בפסלו' העדים אלא מה שמנו חכמי' ועוד שהרי מ"ש בגמ' דבמלחמ' אמרי' בדדמי אינו פי' דכל ומה שרוא' העד בהיותו במלחמ' אמר' בדדמי מטעם שבמקו' סכנה לא דייק ואפי' ששהה שם העד והתיר עצמו למיתה אלא הפי' הוא מ"ש התוספו' דמטעם שהוא בהול לברוח משם שירא לעמוד שם לראו' עד שימו' שזורקי' חצים כו' אינו ממתין שם לראות מה יהא בסופו ודן בדעתו שמת כיון דחזא דמחו ליה בגירא ומטעם זה גבי נפלו עלינו לסטים כו' לא אמרי' דבדדמי קאמ' כיון דאשה כלי זיינה עליה עומד' שם עד שימות א"כ אם העד שמעיד במלחמה אמ' ששהה שם והתיר עצמו למיתה וראה שנהרג וכן אם העיד שראה שהתיזו את ראשו לא אמרינן דבדדמי קא' דלא ראה היטב כיון שהיה מלחמ' וכבר באו אלו הדברים בהרחבה בדברי האחרוני' ע"ד המדרכי פ' האשה יע"ש ואין כאן ומקום להאריך רק ללמוד משם דדכותה גבי מים דכמלחמה דמו אם העד היה שם כמו בנ"ד שהיה שם וכא שהיה בהול לברוח משם דאין בידו דאנא מפניו יברח והוא היה תופס בקאי"ק א"כ כל מה שיעיד שראה הרי הוא עדות ברור ואין לחוש לבדדמי. ומטעם זה נראה לע"ד דאף דבמלחמה נזיל לחומר' ונאמר דלא חילקו חכמים ואפי' שיעיד בדבר הברור כיון שמעיד על מה שראה בשעת חירום בשעת המלחמ' עצמה חיישי' דלמא בדדמי קאמר מטעם שאף שהוא אמר שהתיר עצמו למיתה ועמד שם לראות מה יקרא לו מ"מ אמרי' דכיון שהי' בידו לברוח משם מה לו ולצר' לעמוד בקשרי המלחמ' אבל במים שאף שהוא בתוך ההפכה מ"מ מה בידו לעשות ואנה יברח עד דירחמו עליה מן שמיא א"כ כשמעיד שראה איזה ראיה לא אמרינן דכיון שהוא בהול בדדמי קאמר ולא מצינו מי שיפקפק בזה אדרבה הרואה דברי מהרא"ש סי' א' יראה דלא חש לזה דהכי הוה עובדא שהעד שהעיד היה בתוך ההפכה שכמעט שלא נטיו רגליו גם הוא גם באותו הנדון של קולפטי שהתירו מהר"ם אלשקר ומהר"י בירב ומהראנ"ח כתב ומהר"י בירב סי' י"ב שע"פי היהודי שהעיד שהיה עמו בספינה ואמר שלא ראהו יצא מאיסור תורה יע"ש ואפילו כת האוסרים שהם מהר"ר תם ומהר"ר מתתיה ומהר"ר אברהם ירושלמי לא מטעם זה נגעו בה כמ"ש המעיין שם באופן עלה בידינו דע"פי עדות ה"ר שמואל יצא אשה זו מאיסור תורה כיון שהעיד שעמד עליו ולא ראהו ואין כאן מקום לבדדמי ומה שכת' המרדכי בריש האשה משם ר"י אינו ענין לזה כלל וק"ל. וממה שלא מפורש בדברי העד שיעור השהייה ששהה עליו גם בזה כבר כתבנו במקום אחר שהרב המופל' מהרימ"ט אהנרנהו לעיינין שבכדי שאי אפש' לו לאדם לעמוד במים סגי דהיינו שעה קלה אפריין נמטייה וכ"ש בנ"ד שזה העני הנטבע כבר נלאה ולא נשאר לו כח לעמוד ולשוט כפי דברי העד המוצג לפנינו דודאי דבשעה קלה שבקלו' חלף הלך לו וזה אינו צריך לפנים.

אמנם במ"ש ידיד נפשי ואור עיני גם החכם הש' ארי א שבחבורה הפוסק נר"ו ופשיט להאי ספיקא מטעמא אחרינא דאעיקרא דדינא אין צורך שישהה העד עליו דכיון דנשברה הספינה בלב ים שרי והותר להוציאה מאיסור תורה ומטי בה מתורתו של מהר"ר בצלאל כמ"ש בקונט' לזה מילין אשיב כי דברי' אלו שכתב החכם השלם הפוסק נר"ו הן הן הדברים שכתב אלי זה כמו ד' שנים על מעשה אחר ומטע' זה הוציא הדין להתר ובאותו פרק באותה שעה כתבתי עליו מה שהורוני מן השמים הלא הוא כמוס עמדי כי לא הוצרך לזה כי האשה ההיא הותרה מעדוייות אחרים מספיקות וכלל דברי שם הוא כי לע"ד נראה דספק כזה לא הותר לבא בקהל להתירו בבת ישראל והוא שאני הדיוט כב' הוכחתי שם בקונטריס ארוך ואספתי כל דברי הראשונים דס"ל דכדי להתיר להוציאה ואיסור תורה צריך שישהה העד בכדי שתצא נפשו ולאו הרשב"א והריב"ש לבד חתימי עלה כי גם הראשון שבראשון מגדולי הפוסקים הכי ס"ל וכמו שהוכיח מהרא"ש סי' א' דף ו' ע"ג משם הריב"ש וצדד שם דאפשר דס"ל להריב"ש לדעת הרי"ף דאפי' דאפשר ששהה עליו כל זמן שלא אמור בפי' ששהה אם נשאת תצא יע"ש גם שם כתב הרב זל ונסתפק בדעת הרמב"ם ז"ל אליבא דהריב"ש וה"ה אבל אני הדיו"ט הוכחתי דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל הכי ומצאתי רב לי מהריב"ל ח"ב סי' יד דף כג שכת' כן לדעת הרמב"ם בפשיטות ומלבד הני תרין אריותא גם הוכחתי שם דמהר"ם והרא"ש והראב"ד ורש"י והתוספות וריא"ז ור' ירוחם והרב בעת"ה כולהו ס"ל דבעינן שישהה עליו ואם לאו תצא אלא דיש מהם דמצרכי שיאמר העד בפי' ששהה עליו ויש מהם דכיון דאמר דברים שמשמעותן הוא דנראה ששהה עליו סגי אבל בלאו הכי לא מהני גם לאחרונים ז"ל כולהו הכי ס"ל אין צורך לכתבם הלא הדברים ברורים בחצריהם ובטירותם כמ"ש המעיין ושם ביארתים א' לא' ולא אחד בהם שיסתפק בזה ולית דחש להאי סברא דהרב בצלאל ז"ל.

מעתה יש להפליא הפלא ופלא ווה זו שתיקה ששתק הר"ר בצלאל והביא דברי הרמב"ם בפירוש המשנה כאלו אין חולק עליו רק הרשב"א בתשו' ולא חקר ולא דרש מי משלנו עוד חולק או מסכים בזה ולכל הפחות מדברי הרמב"ם עצמו בספר היד ודברי ה"ה עליו דכמה וכמה דיות וקולמוסים נשתברו בכונת דבריו ועוד שלא הביא דברי הריב"ש ז"ל כלל ואתמהא דאטו לו יהי כדבריו אטו הרשב"א והריב"ש קנולי קני באגמא נינהו שלא לחוש לדבריהם כלל אשר על כן האמת יורה דרכו והוא פשוט בדבריו שהרב ז"ל לא סמך עצמו על ההתר בזה שהוא ג"כ יצא ידי חובת הרשב"א במ"ש וז"ל ואפי' לדעת הרשב"א ז"ל דכיון דס"ס דהאנשים אשר בתוכה מתו כו' עכ"ל גם בסוף התשובה כתב וז"ל ואפילו לדעת הרשב"א דלא סגי ליה בנשברה הספינה כו' ע"כ הרי מבואר דלא מהא דהרמב"ם בפי' המשנה בלחוד סמך אלא דאגב גררא חדש לכו בזה אבל עצמו של ההתר אינו אלא מטעם דהו"ל כאלו שהה כיון שהעידו שראינום מתים וזה הוא פשוט ומוכרח ובא האות והמופת על זה שהרי זאת השאלה שכתב עלה הרב ז"ל היא השאלה עצמה שנשאל עליה מהר"ם אלשיך סי' ק"א ומהר"א ששון סי' ח' ושניהם המלכיסלא נגעו בזה הספק אפי' נימא והתירו מטעמים אחרים ולא חקרו בזה כלל ואף שמהרשד"ם חולק על הר"ר בצלאל באותו הנדון ואסר כמ"ש לו בסי' ס"ז ולא הזכיר טעם זה הוא מפני דאעיקרא דדינא ס"ל דלאו מל"ת מיקרי ולכך לא הוצרך לחפש אחר טעמים אחרים יע"ש והיא השאלה עצמו שנשאל עליה הרב הגדול מהר"א די בוטן בספר לחם רב סי' ל"ה והוא ג"כ ספק נגע ספק לא נגע ומיד הלך לדרכו לבקש התר מנועם אחר והוא עצמו ז"ל בספר לחם משנה כתב בפירוש דברי הרמב"ם ז"ל כמו שפירשם מרן הקדוש ז"ל דס"ל דבעינן שהה א"כ גם זה ראיה ומופת שגם הרב מהר"ר בצלאל לא כתב כן רק דרך העברה אבל לעיקר הדין לא ס"ל הכי אלא צריך שישהה העד עליו ובאותו הנדון שלו ג"כ עדיפא מינה הוה גם בספר מקור ברוך ראיתי ג' רבנים שכתבו בזה ואין שום אחד מהם שיעל' על לבו ספק כזה אם כן אחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת אף שהרב מהר"ר בצלאל היה תופס דבר זה במושלם אין בנו כח לבנות דיק וסוללה על נימא כחוט השערה ואיך נניח כל צבא השמי' ראשוני' ואחרוני' ונעשה לנו שם ספק מדברי פוסק אחרון אף דרב גובריה מכ"ש וק"ו דכבר הוכחנו דגם הרב ז"ל לא סמך בזה באופן נלע"ד דס' זאת לענין מעשה תהיה מונחת עד שיבא אליהו ולא עבדי' בה עובדא ועוד אודיע לבב החכם השל' הפוסק נר"ו כי ספק זה מצאתיו לפוסק גדול ה"ה מהר"ם אלשיך סי' קכ"ב לאו בפירושא אלא מכללא שהוא מוכרח שם מלשון תשובתו וכבר הארכתי שם באותו מקו' שכתבתי לעיל לקיי' דבריו ולא מצאתי דרך להעמיד דבריו רק בעשות ס' זה ואף גם זאת אמינא ליה להחכם הש' דניחא לי לעקם כמה אותיו' בדברי הרב ולא להוציא דבר כזה ואין כאן מקו' להאריך ועכ"ז יראה המעיין בדבריו דלא מטי בהא סבר' משמיה דהרמב"ם כמ"ש הרב מהר"ר בצלאל אלא אדרבה כתב שם דהרמב"ם הצריך שהה וכמו שדקדק ה"ה ז"ל בדבריו יע"ש רק סתם כתב דאיכא מאן דסבירא ליה דלא בעינן שהה ויש ליישב דבריו כמו שכתבתי: ואפריין נמטיוה להרב המופלא והרח"ש בקונט' הנחמד שהשוה דברי הרמב"ם בספר היד עם זה שכתב בפירוש המשנ' בטוב טעם ודעת יע"ש ומה שמצינו לו בתשו' סימן מ"ה ונ"ט שחשש להא דמהר"ר בצלאל המעיין ירא' שלא נטה אלא בקש לנטות ורצה לצאת ידי חובת גברא רבה ולהשות הסברות בכל היכולת ומה גם דהדבר מוכיח שבתשו' סי' נ"ט לא חקר בזה הענין כראוי שהרי נסתפק שם בדברי הרשב"א עצמו ולא ראה דברי הריב"ש שכתוב ואלו היה מי שיעיד בטביעה וכו' שהדבר מוכרח דאין ספק בדברי הרשב"א וכמו שפירש רבו הרב מהרא"ש ס"ס י"ב יע"ש:

אמנם אכתי פש גבן לברר דברי מהרימ"ט לכונם להלכה ואומר שהנה כתבתי בקיצור שמי שיעיין בכל דברי הראשונים זל יראה שיש כמה גדולים דס"ל דאין צריך שיעיד העד בפירוש שישהה עליו רק שיובן ממשמעות דבריו כן או שהיה הדבר ברור שמת כי ההיא דהרב הר"ר בצלאל דברור לנו שזה האיש מת מלשון העד שאמר גם היהודי כו' מת ונקבר יע"ש והנה כל להקת הרבנים האחרונים קשיא להו לישנא דקאמר בגמר' טבע חסא לבד ולא הוזכר שם שהיה ותירצו דאה"כ דטבע חסא ומת קאמר או טובע חסא ולא עלה קאמר אלא דתלמודא לישנא קלילא נקט כ"כ מהריב"ל ומהר"ם אלשקאר ומרן הקדוש זל וכמה מגדולי האחרונים זל נגררו אחריהם א"כ מעתה גם הרב מוהרימ"ט כונתו לומר דאף שכת' הריב"ש ז"ל שצריך שיעיד העד ששהה עליו אין כונתו לשמור המלות רק לשמור הכונה שיהיה משמעות דבריו ששהה עליו והראיה מטבע חסא כלומר שהרי התם הוא מושכל ראשון שלא אמור בפירוש ששהה עליו אלא אמ' טבע ומת או טבע ולא עלה ואף שדברים אלו עדין סתומים דמנא ידעינן ששהה עליו מ"מ אמרי' שלא אמר מת או לא עלה אלא א"כ שהה עליו וידע בבירו' שלא עלה א"כ גם בנדון שלו דקא' שהיה יודע בבירור שבנו נטבע הכונה הוא לומר שידע שמת דאם לא כן כיון שכבר אמר שאותה הספינה שהיה הולך בנו יצחק כטבעה מה לו עוד לומר שיצחק ג"כ טבע א"כ האי לישנא יתירה לגלויי אתי לומר דידע בבירור שטבע ולא עלה קאמר זהו מה שנרא' לע"ד בכונת דבריו כדי להשוות הדעו' והסברות כי זו היא דרך ישרה שיבור לו המורה באיזה אופן שיהיה אפילו להחמיר וכ"ש להקל ובזה ניחא לי שהרב זל לא הביא ההיא דפירוש המשנה דהרמב"ם שהביא מה"ר בצלאל ואם היה כונתו כמו שהבין החכם השלם דיינא בארעא הפוסק הו"ל לאתויי ההיא דפי' המשנה אלא ודאי שהאמת יורה דרכו שכונת הרב כמ"ש:

ואבא היום אל עדות הגוי המסל"ת שהעיד משה רשי מפיו ואומר כי הנה מה שיש לפקפק בזה העדות כבר פתח לנו החכם השלם הפוסק נר"ו חור כחודה של מחט ונתמלא כל הבית אורה ובאפס יד שיבר הספק וכתב דאין ספק דמסל"ת מיקרי ואינו ענין למ"ש הריב"ש כו' ועדיף טפי מהא דמהר"ם שהיו הקרובים מחפשים כו' כמו שבא בקונטרי' עדיין אני צריך להרחיב הענין כחלון המצרי בעזרת צורי כי הנה לא מצאתי טע' בלשון הגוי מה בא להודיעו למשה הנז' שאם כונתו לידע ממה היה דואג הרי נראה מתוך דבריו שהוא לא היה מסופק ממה היה דואג שהרי לא הודיע לו משה כלו' אלא אמר לו יש לי דאגה ולא פירוש לו עוד כלום והגוי מיד אמר לו שהוא כבר יודע ממה היה דואג א"כ מה זו שאלה על מה ועל מה שאל לו מה יש לך מושיק"ו הרי נודע לו מה היה לו ואם כונת הגוי היה דמתחלה היה חושב שלא היה דואג בכונה רק אתרמי שהיה כמו מחשביי ורצ' לידע אם היה דאגה או מחשבה ולזה לא שאל לו רק מה יש לך וכשאומר לו משה דאג' רבה יש לי אז הבין דבשביל הנער היה ואז אמר לו אם כן הוא שיש לך דאגה אם כן כבר הבנתי ממי הוא שהוא בשביל הנער א"כ הוא גם בזה לא בחרתי שהיה לו לומר בעבור הנער שמת או נחנק ולא עוד אלא כיון שכל כונתו לא היה רק להודיע לו שגלוי לפניו מפני ומה דואג אבל באריכות דבריו שאמר מיתת הנער ושהוא מצא אותו בסימניו במקום פ' במצר פלוני וידעתי בבירור בתחלה שהיה יהודי ואח"כ ראיתי עוד שהיה הנער שלך בלי ספק וקברתיו כו' מורים הדברים שמתחלה הבין הגוי שמשה כשאמר לו דאגה יש לי הוא שיש לו ספק במיתת הנער כי זה כל האדם אשר יש לו איזה ספק דואג לידע דאם היה יודע שכבר מת כבר היה מקבל תנחומין אחר ל' יום שמת ולכך הראה עצמו לו דואג כאדם מסופק על איזה דבר והבין הגוי ואמר לו ידעתי ומה אתה דואג כלומר מסופק ובא להודיע לו הדבר ואם זה הוא אזדא ליה מל"ת והרי כודע דבזה אין להקל משום עגונא כמ"ש הריב"ש שזה הוא דבר חמו' מאד שאם אינו מסל"ת אין כאן עדות וכיון שכן נראין הדברי' שזה גרע טפי מלשון תשו' הריב"ש על מה אתם מדברים ומתשובת מהר"ם שהקרובים מחפשים כיון שאנו דנים מכח פשטיות הדבר דהבין הגוי שהיה רוצה לידע ממנו מה היה לו לנער וע"ז הגיד לו הכל מתחלה ועד סוף והנה מי שיעיין היטב בדברי הריב"ש באותם הב' תשובו' יראה בפשיטות דס"ל ז"ל דכל כמה שהגוי המל"ת הבין מדבריה' שהיו מסופקים במיתת האיש והשיב להם אז מל"ת מיקרי אבל אם הבין מדבריהם שהיו רוצים לידע ממנו אז אפי' שלא שאלו בפי' הו"ל מתכוין להעיד ואין כאן עדות וכן הבינו מדבריו גדולי האחרונים ז"ל ובפרט מהר"א ששון בסי' י"ב יע"ש ומטעם זה גמגמתי אני הצעיר בתשו' הרב הגדול בעל פני משה ח"א סי' צ"ח שכת' שם דמטעם שקדם דברי האיש השואל ואמר אני מסתכל בקאיק שבעל הקאיק הלז היה קרוב כו' צדד לומר דאין זה מקרי מל"ת ואח"כ כתב דניחא ליה דלא מיקרי זה שאלה דכיון שמתחלה היה היהודי מסתכל בקאיק וע"י הסתכלותו הבן הגוי כי עיניו נתן בו כדי לחקור לעומדים מנגד מה היה לו ועל כן קדמו הערלים כו' כלומ' אנו משערים מהסתכלותך בקאיק שהוא לידע מה נעשה לבעל הקאיק אם חי ואם מות וכיון שכן הם התחילו כו' וכת' שם דעדיף זה מההיא דהריב"ש יע"ש ונראה לע"ד דמטעם זה בעצמו מתבאר מדברי הריב"ש דלא מל"ת מיקרי כיון שהבין הגוי שכונת היהודי הוא לידע ממנו: אמנם יש לי ליישב דברי הרב ז"ל גברא רבה אמר מלת' לא תחיכו עלה כמ"ש עוד בע"ה:

באופן עלה בידינו בנ"ד דיש להסתפק הרב' בעדות הגוי שהדברים מוכיחים שהבין זה הגוי שכונת משה היה לידע ממנו וא"כ הו"ל מתכוין להעיד כמו שביארנו אך אמנם ראוי הוא לאטרוחי בי דינא בעיגון גדול כזה שאם בזה העדות לא נמצא התר לעניה זאת כמעט אבדה תקותה וכל כי האי הוי חובת גברא דלא לימזוג רישא אבי סדיא עד ימצא לה זכות. ואומר כי הנה נמצא בידי דבר קיימתיו מסברא זה ימים ועתה האיר ה' עיני ומצאתי סעד גדול וראיה ברורה והוא כי דבר זה שחידש לנו הריב"ש ז"ל בזה הוא דבר גדול ורב העיון שהוא זל כבר התיר שאפילו הבין הגוי שהיהודי הוא מסופק בדבר אם זה האיש חי או מת וע"ז ענה אותו הגר והתיר ספיקו ואמר לו מת שפיר מיקרי מסל"ת כיון שלא הבין הגוי שהיה רוצה לדרוש הענין ממנו אבל אם הבין הגוי שהיה רוצה לידע ממנו לא הר מל"ת א"כ זה הדקדוק להבין אם הבין הגוי או לא הבין הוא דק מאד כמעט שמרוב דקותו קש' להרגיש בזה כיון שאפי' שהבין שהוא מסופק מהני אלא א"כ יבין שצריך לידע ממנו וע"ז כמעט שלא הרויח לנו בזה הריב"ש כלל כי קש' הדבר להבחין בזה והנסיון סכנ' וצריך אמתלאו' ואומדנו' גדולות ואע"גב דעדות אשה לב"ד נמסר מ"מ היה צריך לידע כלל א' בדבר זה כדי שממנו נקח לידע אם הבין הגוי כך או כך:

והנה לזה אומר כי לעולם עכל"ק הריב"ש וחילק בזה אלא כשהגוי נמצא שם בעת מיתתו או שיש לו שייכות בענין מיתת האיש כמו בנדון שלו שהגוי ההוא המגיד הוא היה נמצא שם באותה הספינה שהיה בו מכלוף ומטעם זה יש לנו לחוש דכשהיהודי מדבר ומסתפק בפני הגוי בהערה קלה יבין הגוי שממנו הוא דורש לידע כיון שיודע הגוי שהיהודי יודע זה שזה הגוי היה שם שהרי היהודי' הלך לבית הגוי המנהיג לדרוש מאשתו ועל זה אמר אותו הגוי על מה אתם מדברים שהבין הגוי שהיהודי שואל לכל מי שהיה באותם ספינה לידע ממנו ועוד הבין הגר שכונת היהודי לדרוש ממי שיודע בדבר ולכך הרב ז"ל בנדון שלו לא החליט המאמר להתיר אלא שכתב שדבר כזה היה ראוי שלא יתירוה אלא בהסכמת כל הגדולים ובראשם הר"ן ז"ל מטעם שהענין הוא חמו' מאד והחילוק לידע אם הבין הגוי שכונת היהודי לידע סתם או לידע ממנו הוא דק מאד אבל כשהגוי המסל"ת אין לו שייכו' כלל ואף אם יש לו ידיע' בדבר זה לא יגלה ליהודי השואל ולא לנו הב"ד אלא שאח"כך הוא מתוך דבריו הוא אומר שידע בדבר אז אין לנו לחוש דלמא ידע הגוי שהיהודי היה יודע שהגוי יש לו ידיעה בזה והבין מכונתו שרוצה לידע ממנו אלא כאמר דזה הגוי ראה שזה היהודי מסתפק בדבר אחד והוא רוצה להודיע לו מה שראה לא בתורת עדות רק מסל"ת כיון שלא היתה ע"י שאלה רק שהיהודי בינו לבינו מסתפק ואין לומר דליחוש דלמא הבין הגוי שהיהודי ידע שיש לו לגוי ידיעה בזה ולכך מסתפק בפניו שהרי לא אסיק אדעתי' דגוי בזה דמהיכ' תיתי שידע היהודי שזה הגוי יודע בדבר זה כיון שאין לו שייכות שלא היה שם בספינה וזה הוא חילוק אמיתי אין ספק בו ואחר ימים האיר ה' עיני וראיתי למהריב"ל בח"א סי' ג' שכתב משם הרב משה חלוואה ז"ל שהוא היה בזמן הריב"ש ז"ל ומטעם זה חלק עליו וכתב דאותו הנדון לא מסל"ת מקרי ובהא אשכחנא פתרי למה שראיתי שהקשה מהרח"ש בקונטרי' המופלא דף י"ד ע"ד על מה שכתב מרן הקדוש על מעשה שבא לפני הגאון מהר"י בירב שהביא ראיא מדברי הריב"ש ז"ל ותמה עליו הרב ז"ל דאדרבה מדברי הריב"ש מוכח להפך כו' כמ"ש המעיין שם והניח הדבר בצ"ע ולי הדיוט נראה דהראיה מדברי הריב"ש הוא בזה שהרי אותם הישמעאלים שאמרו אנו מכירים מי הרגם באותו הנדון של מהר"י בירב לא היה לתת שייכות באותו הענין כלל ולכך אף שיהודי שאל בפניהם שמעת מה נעשה מפ' ופ' אין הכונה באות' השאל' לידע והישמעאלים דמנא ידע זה הישראל שהישמעאלים יודעים כיון שאין להם שייכות בזה ולכך התיר הרב ז"ל דאף שהישמעאלים באו להתיר ספיקו כיון שלא היה כונת השאלה לידע מהם מסל"ת גמור הוי וע"ז כתב שיש ראיה מדברי הריב"ש ז"ל:

וגם מטעם זה תריצנא מתני' כותיה דהרב בעל פני משה ז"ל בההיא תשובה שכתבתי שאותם הערלים אף שהיו מאותו הכפר שנמצא שם הקאיק מ"מ לא מיקרי שיש להם שייכות באותו הענין כדי שנאמר שכששאל הגוי מה אתם מבקשים הוא שהבין הגוי שהיהודי רוצה לידע הדבר ממנו שאינו מוכרח לומר שנמצאו שם באותו מקום שנטבע הקאיק וראו אותם דלמא גם הם מאחרים שמעו ואם כן אף שאמרו להם שמחמ' הסתכלות' בקאיק הבינו שרוצים לידע מה נעשה מבעל הקאיק עדין אינו במשמע שרוצים לידע מהם דמנא ידעי שאלו הערלים יודעי' בזה ואע"ג דיש בזה לבע"ד לחלוק דשאני התם בעובדא דהרב מהר"י בירב ז"ל שהיה היהודי שואל מיהודי אחר חברו שמעת מה נעשה מפ' יש לומר ולתלות שלא היה כונתו לידע מהישמעאלים רק מחברו היהודי אבל בנדון הרב בעל פני משה אם לא היה היהודי מסתכל בקאיק בפני הערלים לידע מהם ממי היה סבור לידע אם לא מהם שלא היה שם רק אותם הערלים של הכפר ואין שם איש אחר מ"מ לזה נאמר דכיון דהוכחנו שאינו מוכרח שאותם הערלים ידעו בזה אין לנו להכריע שודאי כונת היהודי היה לידע מהם כיון שגם הם אפשר שלא ידעו וק"ל:

באופן עלה בידינו רפואו' תעלה למכתה של האשה זינבול שלפנינו והוא שהרי אותו האירמיני שהגיד מציאותו לא היה בתוך הקאיק של אברהם הכהן הנטבע ולא קרוב לו ולא שייכות בזה הענין כלל א"כ אף שנאמר שכונת האירמיני היה להודיע לו למשה הענין מ"מ מה בכך כיון דלא אסיק אדעתיה דגוי שמשה הזה רוצה לידע ממנו אלא שבינו לבינו מסתפק בדבר שרוצ' לידע לבד מה היה לו לא מפיו של זה דשפיר מיקרי מסל"ת כמו שכתבנו: אמנם עדין יש להסתפק בעדות הגוי הלז ספק עצום והוא דמפשטיות דברי הגוי נראה דמתחילה בראיה ראשונה שראה לאברהם המת לא הכירו כלל בטביעו' עינו שהרי כתוב שאחר שראהו פתח לראותו ופירושו הוא שפתח לראו' במילתו אם הוא יהודי דמשמע דקודם שפתח לא הכירו אפי' אם יהודי אם גוי ואחר שראה שהוא יהודי נסתכל עוד בו וראהו שהיה אברהם כהן משרת משה רשי ואמר שהכירו ואמר שהיה לבוש אנטארי אלאגה וא"כ כיון שכל מה ששפט שהיה יהודי הוא בשביל המילה וזה האות אינו כלום דכיון שעמד כ"כ ימים בתוך הים אף דמיא מצמת צמתי הרי למדנו הרב מהרשד"ם ז"ל הביא דבריו מהר"א ששון סי' ט"ו דאי אפשר להכחיש המוחש דמי שעומד ד' וה' ימים בתוך המים שנכנסים המים דרך פיו ודרך הנקבים ואיך אפשר שלא יתפח וישתנה צורתו אלא דדוקא הגוף נתפח מצד המים אבל צורת של הפנים עומד כי המים מעמידים צורתו ודקדק כן מדברי הטור יע"ש וקלס מהר"א ששון סברתו וכתב שפתים ישק א"כ נלמוד מיניה דכיון שהגוף נתפח אי אפשר לראות במילתו אם הוא יהודי או לא וכן כתב מהר"ם אלשקאר ס"ס כה יע"ש ואף את"ל דיש להבחין בין ערל ליהודי בין ישמעאל ליהודי א"א להבחין מעתה יש לספק ולומר דכוין שזה הגוי לא הכיר לזה בט"ע רק אחר שפתח וכנסתכל במילתו וכיון שכבר הוכחנו דסימן המילה אינו סימן א"כ גם טביעות עינו אזדא ליה דסמך על היותו יהודי ואח"כ הביט בעין והכירו שהיה משרת משה מה שלא הכיר קודם הסתכלותו במילה ודלמא סמך אמילה לענין היותו יהודי ואח"כך סמך על האנטאר"י אלאג"ה ולכך שפט בודאי שהוא זה המשרת וכיון שאות המילה ואות האנטארי אינו כלום א"כ נמצא טביעות עינו יצא לחוץ ידבר ופורח באויר: וכ"ת דכיון דאף לפי טענתו שחשב דסי' המילה הוי סי' לבחון אם הוא יהודי סוף סוף מה אות ומופת הוא זה שזה היהודי הוא אברה' כהן המשרת דלמא הוא יהודי אחר ואיך שפט בדעתו שהוא אברהם כהן אם לא דודאי הכירו היטב בט"ע לזה אשיב ואומר שהרי מוהריב"ל ז"ל נסתפק בח"ג מתשו' ס' ד' על עדות ר' אפרים דכיון שמתחלה נסתפקו בהכרת פניו של ר' יוסף ואח"כ נמנו וגמרו שהוא הוא יש לומר דלא הויא עדות ברורה כיון שלא היה להם טביעות עין גמור שהרי בתחלה נסתפקו כו' עכ"ל גם בתשובת פ"ט ח"ג כתב דמי שאמר בודאי הרגוהו ואין לספק כלל הכי לישני יתרי כל המוסיף גורע דמוכח שלא היה ברור להם יע"ש א"כ מינה נלמוד הן במה שאמר טאחקיק בילדום שפירושו בודאי ידעתי כו' וכל המוסיף גורע הן במה שכבר נסתפק בתחלה ואח"כך הכירו דאמרי' כיון שלא הכירו מיד מורה שלא הכירו יפה בטביעות עינו ומעתה כיון שאנו רואים אמתלאות מורות שעל אותם הסימנים סמך שהם המילה והאנטרי כ"ש שיש לנו לתלות שלא הכירו מעולם בטביעות עין לבד אלא בהצטרפות הסימנים ולאו כלום נינהו:

אמנם יש לנו לחפש זכות לעניה הזאת כי העיגון הוא גדול ולזה נראה לע"ד דכל מה שהביא לנו זה הספק הוא בעשותינו הקדמה אחת דמתחלה כשראה הגוי למת הזה והבינו בו לא הכירו בט"ע ואחר שפתחו ראה במילתו חזר והבינו בו והכירו וע"ז כתבנו מ"ש אבל אם היינו יכולים לומר דמתחלה לא הביט בצורתו כלל רק כשפגע בו דרך רגליו פגעו ומיד כשפגע בו רצה לידע אם הוא יהודי או גוי ופתח לראות במילתו קודם שיבינו בפניו ואז בהסתכלותו במילתו נתברר לו אותו הספק כפי דעתו אם הוא יהודי וראה שהוא יהודי ואח"כ כשנתן עיניו ולבו בצורת פניו מיד הכירו בט"ע בלי שום ספק ועסק בו וקברו א"כ אין כאן שום פקפוק שהרי מיד כשהביט בו בצורתו הכירו בט"ע ולא נסתפק כלל וכיון שכן יש לכו לדקדק מדבריו דהכי הוה עובדא שהרי אמר פתחתי וראיתי שהיה יהודי ואח' זה ראיתי שהיה משרתך דמשפט הלשון מורה דמתחלה לא ראיתי צורתו כלל רק כשראיתיו פתחתי לראות אם הוא יהודי או גוי ואחר זה שכבר ראיתי שהוא יהודי נסתכלתי בצורתו וראיתי שהיה המשרת שלך דהכי מוכח לשון ואחר זה א"כ מה שא' אח"כ בודאי שהיה המשרת שלך אין לומר דמוסיף גורע הוא דמפרש ואזיל הוא ושיעור דבריו כך הוא ראיתי למשרת שלך פ' ולא תאמר שכך נראה לי בדדמי רק פי' דבריו הוא שראיתי וידעתי בבירור שהוא הוא א"כ אין לכו לומר שסמך על הסימנים דאין לנו לחוש רק כשהיינו שופטים שלא הכירו היטב בט"ע אבל כשאנו אומרים שמיד שראהו הכירו אלא שלא ראהו מיד רק אחר שפתח אותו אין לחוש לזה וזה דרך ישר לע"ד: ואף אם נאמר דלמא לא היה מכיר אותו בטביעות עין לבד רק אחר שראה שהיה יהודי וסמך על דעתו וגם בסי' אנטארי אלאג"ה ולעולם שאם לא קדם לו זה לא היה מכירו בט"ע לזה נאמר דאין לכו להחמיר בזה בלי טעם מספיק דמה להכרת שהוא יהודי עם שהוא המשרת של משה אף שהוא יהודי מסימן המילה כמה יהודאי איכא בשוקא ואם נאמר דמסי' האנטרי הוא שנדמ' לו הרי יש בזה תשובה שסימן האנטרי אמר לבסוף של תוספת כתביה ולא שתלה הכרתו בזה ואף אם ירצה לתפוס חומרא לזה נאמר דכיון שהוא עד מפי עד תלינן להקל ונאמר שאם היה לפנינו היה מפרש דבריו באופן המועיל כמו שפשט המנהג בזה בכל גדולי האחרונים על פי הוראת מהריב"ל ואף שכמה מן גדולי האחרונים ז"ל פקפקו בזה לא פקפקו רק באותם הדברים בקברתיו ואשתהי וכדומה שהוא להוסיף על הדבר שמעיד העד אבל בפי' דברים שסובלים ב' פירושים שאם נפרש פירוש אחד העדות טוב ומספיק להתיר ואם כפרש פירוש אחר אין די להתיר אז ודאי דלא גרע ממה שהודו כל הפוסקים לבעל ת"ה בענין מסל"ת דנאמר דאם היה לפנינו היינו שואלים אותו ויאמר הפירוש המספיק כמו שהסכימו הפוסקים כשאמר מת סתם שאנו אומרים שאם היה לפנינו היה אומר היאך ידע בלתי שום ספק וזה נראה לע"ד פשוטו ומה גם דכיון דאשה זו כבר יצתה מאיסור תורה כמ"ש אין להחמיר כ"כ באיסור דרבנן: ועוד דכיון דכל מה דאיכא לספוקי הוא דלמא לא הכירו יפה בט"ע ובדדמי קאמר כיון שאמר שקברו אנו תולין לומר דאי לאו שהכירו יפה בלי שום ספק לא היה טרח לקוברו וכמו שמפורש כל זה בדברי הראשונים והאחרונים אין צורך להעתיק כל הדברים אשר הם חרותים בעט ברזל כתובים בכותב"ת הגסה ודקה מן הדקה. גם אין לפקפק מצד שלא הזכיר העד שמו ושם אביו שהרי הזכר' שמו וכו' אינו גזירת הכתוב רק לאמיתות הענין ובנדון זה אין לך אמיתות גדול מזה שהיה משרת משה ומכירו בחייו ולא מצינו משרת משה אחר שהיה סארי ושנאבד בים ועדיף טפי ממשרת עמאל דמיאט שכתב מוהר"ר בצלאל סי' ל"ב דלא חיישי' לעמל אחר יע"ש באופן יצאנו ידי חובת כל הדקדוקים והפקפוקים דשייכי לנדון הלז עלה בידנו מכל מה שכתבנו דאשת אברהם הכהן זינבול הנז' היא מותרת לינשא לעלמא כאשר הורה גבר חכם בעוז ותעצומות חכמה. מאיר עיני חכמים כאור שבעת הימים תשש כחה של חמה. החכם השלם הפוסק שיחיה כימי השמים על האדמה:

ואולם עוד זאת אדרש מה שעדין בלבי טינא בר טינא והא תנינא לה חדא זמנא. כי כל מה שכתבנו בהתר האשה העגונה. הוא להציל גוף העדות מכל הדרכים אשר היו בחזקת סכנה. וכי שיח וכי שי"ג לו כיד ה' הטובה חסדא וחינא. אך אמנם בגוף העד הלז המעיד מפי הגוי זה משה האיש לבי נוקפי אעיקר' דדינא כי מאז מקדם זה כמה שנים שנטבע זה העני אברהם כהן בעלה של זו שנה אחר שנה כל יום ויום היתה אשתו זאת מחזרת בשוקים וברחובות חוקרת ודורש' אם המצא תמצא איש או אשה גדולה או קטנה. יודעים איזה רות עדות אפי' מעוף הפורח ולא מצאה היונה. וזה משה האיש שם נמצא במקום האשה מעת היותו עד עתם לא זזה ידו מתוך יד"ה חצרה וקרפיפה ואם בזה יכפור העד שקר ענה. לא ידעתי מה ישיב על תוכחתו אשר שמע קול נושאות ונותנות בה מוזרות בלבנה. מדוע לא בא זה שנה או שנתים על הברכים ועל השוקים לאטרוחי בי דינא. להציל את נפשו ולהגיד מה שידע על האמת ועל הדין לית דינא ולית דיינא. וכבר שמעתי מפי בי דינא רבה מקבלי העדות בהאי עניינא טען ואמר כי האשה לא רצתה לינשא עד עתה נגד מ"ש חז"ל רוצה אשה בקב כו' כי במקום חזקה כזאת טענתו אינה טענה. מלבד עם שידענו מן ההופך כולו כי מן היום ההוא בביתה לא ישכנו רגליה סובבת והולכת אנא ואנה. ושאלה אשה מהרוכלים המחזרים וממהדורי מיל"י עירו עיר מדינה ומדינה. מיורדי הים ומיושבי היבשה לא הניחה זוית ופנה. ואף כי נשבע בנקיטת חפץ חוששני לו דלא חשיד אשבועתא וחשיד אממונא. באופן הלא כה דברי כי אף שהלכה רוחת בישראל עידי ראיה אין צריכין דרישה וחקירה הפה שאסר הוא הפה שהתיר היכא דאיכא אומדנא. דאם יראה הדיין יש צד רמאו' בדבר יש לו לעיין ולדקדק כמו שכתב הרב הנמקי משם הריטב"א ואין מי שיחלוק על זה מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים היושבים ראשונה. על כן אמרתי יתראו דברי אלה בי דינא רבה אב בית דיננו הרב המבוהק נר"ו יוסף ה' לו ימים על ימיו יחדש כנשר נעוריו יחזיר עטרה ליושנה. אם זך ואם ישר בעיניו לחזור ולחקור העדות בדרישה וחקירה רבה זימנא תניינא. אם חליף או יתי"ר גם אני אהיה סניף בהתר אשה זו כו היכי דנמטייה שיבא מצמרת הרמה רבה אילנא. נאם האיש אשר אדוני הארץ דבר אתו קשות מעת שאני בעולם וגם עד זקנה. הצעיר יעקב בכמהר"ר חיים אלפאנדארי זלה"ה:

תוכן העניינים

שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה