אור ברסלב

שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)· רבי יעקב אלפנדרי

שו"ת · סימן א

שו"ת

שאלה

טופס. בהיות שבכותל מזרחית של ק"ק גרוש יע"א אשר פה ברוסה יע"א היה חלון אחד של זכוכית הנקרא ג"אם ועכשו פתחו עוד שני' ונעשו שלשה חלונות הנקראים ג' אמיש והחלונות הנז' הם על גבי גג של רעפים של בית פלונית והיתה מוחה פ' הס' הן עתה בפנינו עדים ח"מ בא פ' אב ב"ד של ק"ק הנז' יע"א ואמר לכו הוו עדים וקנו מידי קנין גמור בדרך המועיל וכתבו וחתמו ותנו ביד פ' הס' להיות בידה לזכו' ולראיה שבכל עת חמן שתב' היא או בנה פ' להגביה הבית הס' שהרשות בידה לבנות ולהאפיל ולסתום הב' ג"אמיש החדשים כי על מנת כך כתרצת' והניחה לפתוח הג"אמיש שבכל עת וזמן שתבא היא או בנה הנז' להגביה הבית הנז' שיסתמו ויאפילו הב' ג"אמיש החדשי' הנז' שפתחום מחדש הכל בדרך המועיל כהוגן וכתיקון חז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי בביטול כל המודעות שבעולם ובפיסול עדיהן לדעת הרשב"א זלה"ה וקנינא מיד החכם פ' קג"מ בדל"ב על כל המ"ל ולראית האמת חתמנו פה ברושה בשליש א' לאלול שנת התכ"ה ליצירה והכל שריר ובריר וקיים רצינו לבאר שבהיות שהחלון האחד שהיה מקדם בכותל מזרחית הנז' היה קטן ואתה הרחיבו אותה אשר על כן הרשות ביד האשה ובנה הנז' שיוכלו לסתום ולהאפיל גם עד חצי זה הג"אם באופן שמצד צפון עד חצי הג"אם הס' יכולים לבנות לסתום ולהאפיל השני ג"אמיש והחצי והכל בכלל החיוב הס' וקיים שנית. עתה בא ראובן בעל הבית על פי תנאי השטר הנ"ל ורצה לבנות על גבי גגו אכסדרה א' סמוך לכותל הק"ק וסמוך לג"אמיש הס' ולסתום ולהאפיל והק"ק מוחי' בידו באמרם כי אין לו רשות רק להאפיל ולסתום ע"י שיגביה הבית אבל לא לעשות אכסדר' וזהו דבר נמנע שיגביה כל הבית עד למעלה מעשרי' אמה ומעיקרא כשהתנו תנאי זה עמו המה רימוהו ביודעם כי הוא נמנע להגביה כולו והוא סבר וקביל וראובן צוח ככרוכיא ואומ' כי מעיקרא הם בנו הג' אמיש על גגו והסכמה ידועה חתומה מרבנן קדמאי כי יש חזקה על גג של רעפי' ולא קבל מהם שום תועלת כדי להקנות שום זכות לבנות הג"אמיש כי לעולם אני מחיתי בכם שלא לפותחם א"כ איך יעלה על הדעת דסברית וקבלית עלי שלא להאפיל כי אם דוקא בהגבהת הבית קראתי למאהבי אסור להונות את ישראל עתה יורינו מורינו הדין עם מי ושכרו כפול ומכופל מאת רוכב שמים כי"ר.

תשובה. האי שטרא לאו ספר' דוקנ' כתביה ואותבינן ליה מניה וביה שהרי מתחלה כתב שהק"ק נתנו רשו' לבעל הבית לסתום כל זמן שירצה להגביה כו' דמשמע שאם לא היו נותנים רשות הק"ק לזה לאו כל כמיניה דבעל הגג לבנות ולסתום ואח"כך כתב דע"מ כן נתרצה בעל הגג והניח להק"ק לפתוח החלונות כו' דמשמע שאם לא היה מתרצה בע"ה בכך לאו כל כמניה לק"ק לפתוח והרי הם שתי רשויות דסתרן אהדדי דלא ימנע מחלוק' אם הק"ק לא החזיקו בחלונות הללו בחזקה וטענה כתיקון חז"ל א"כ כל זמן שרוצה בעל הבית לבנות בשלו רשאי ירום ונשא וגבה מאד בנין ביתו עד רום רקיעא ומי יאמר לו מה תעש' ומה צריך רשות הק"ק ואם כבר החזיקו בחלונות הק"ק בחזקה וטענה א"כ מה צורך לומר כי ע"מ כן נתרצה בעל הבית להניח לפתוח באופן דזה השטר לא ניצול מלשון הרע לא ראיתי כזה לרוע. אמנם כונת שטר זה כפי הנראה הוא להורות שני דברים אחת דבר שתים זו שמענו הא' כי בעל הבית מיד בפתיח' החלונות מיחה בק"ק שלא יחזיקו בהם כיון שיש הסכמה בעיר שיש חזקה על גג של רעפים ומפחד פן יאמרו למחר הק"ק החזקנו בהם ויבואו בטענה דמכירה וחזקת שלש הוכרח למחות בעל הבית בק"ק שלא ברצונו היא הפתיחה כלומר שלא קנו ממנו שום דבר רק שהוא מוחה בידם אלא שאחר כך נתרצה מעצמו בלי שקבל שום דבר מהם רק ברצון ואהבה הניח לפתוח החלונות הס'. וזאת שנית שכל זמן שירצה בעל הבית לבנות ולסתום הרשות בידו דבשלו הוא עושה וכל זה כתבוהו בשטר יען כי כפי הדין כיון שיש חזקה על גג של רעפים כפי הסכמת העיר יכול למחות בעל הגג בבעל החלון שלא לפתוח ואפי' אם יכתוב שטר ראיה על זה יאמר לו בעל הגג איני רוצה לשמור שטרי מן העכברים כמבואר לזה כתבו שגור זה להורות כי ע"י שטר זה נתרצה בעל הגג להניח לפתוח החלונות וא"כ מעתה זה שכתוב בשטר שקנו מיד אב ב"ד של הק"ק ואמר לעדי' שיקנו באופן המועיל ויכתבו ויתנו כו' לא ידעתי פירושו דמה זכות היה לו לק"ק באוירו של זה בעל הגג שהקנו לו בקנין לתת לו רשות לבנות אדרב' יותר היה צודק לשון קנין לבעל הגג שהקנה לק"ק גגו לאוירו שיוכלו הק"ק לפתוח חלונו' עליו מפני שבעל הגג יש לו רשות לבנות בשלו כיון שלא החזיקו הק"ק באויר גגו של זה אבל הק"ק מה זכות יש להם בזה האויר של הגג כיון שאין להם חזקה כלל כפי ההסכמה הידועה בעיר וכפי מה שמוסכם ביניהם שלעולם בעל הגג מיחה בק"ק כמו שכתוב בשטר זה א"כ אין להם לק"ק בזה רק הרשות שנתן להם בעל הגג שיפתחו כפי התנאי שעשו שכל זמן שירצה לבנות ולהאפיל כו' ומכח הרשו' שנתן בעל הגג ומה שייך בזה קנין לק"ק באופן שאיני רואה בזה השטר שום זכות לק"ק שהרי לא קנו מיד בעל הגג שהקנה לק"ק גגו לאוירו שיפתחו עליו חלונות וכיון שכן בעל הגג יכול לחזור בו באותו הרשות שנתן לפתוח דדברים בעלמ' הם ויכול לבנות בשלו כרצונו כל שכן עתה שמפורש בשטר שכל זמן שירצה לבנות ולהאפיל הרשות בידו שיכול לבנות מה שירצה:

ואף אם ת"ל דנדון לשון רשות זה שנתן בעל הגג לק"ק כאלו הקנה להם ממש בתורת מכר או מתנה ונבא לידון בלשון השטר אם משמעות לשון זה מורה דוקא להגביה הבית ולא לבנות אכסדרה או לבנו' מחדש מה שירצה הנה כי כן הדבר פשוט דודאי אין לשון להגביה הבית צודק על הבית הבנוי כבר להגביהו דזה אי אפשר כי אם בשבעים אלף נושא סבל ותפול כתפם משכמה או אבן שואבת תולה ארץ על בלי מה או יבנו עליה דיק וישפכו עליה סוללה ודמי לחוכא ואטלולא וגם אין לומר שיגביה הגג כלומר שיהרוס הגג ויחזור ויבנהו יותר גבוה אבל לבנות על הבית הבנוי לא משמע דאין אלו אלא דברי נביאות וכיון שכן עכ"ל דכונת להגביה הבית הוא לעשות בנין חדש על הבית א"כ מה לי בית מה לי אכסדר' דאכסדרה בכלל בית והיינו בית היינו אכסדרה ודבר זה אין צורך להאריך בו מפני ביטול בית המדרש: ועוד דאם בית שמאפיל לגמרי רשאי כל שכן אכסדרה דאינו מאפיל כל כך והרי כתב רבינו ירוחם זל ככ"ג ח"י ח"ל כלל גדול בידינו בכל תנאי שאדם מתנה עם חברו אין להלך אחר לשון הכתוב אלא אחר הכונה והביאו מרן בטח"מ סי' סא יע"ש ועיין בתשו' מהר"י קולון שרש קי"ב שהביא מרן בסי' ר"ז מחודש י"ט יע"ש.

ואף אם ת"ל דלשון להגביה הבית משתמע לתרי אנפי משמע להגביה הגג כלומר שיהרוס הגג ויגביההו ומשמע גם כן לבנות בנין חדש על הבית איזה שיהיה או עליה או אכסדרה וע"י זה מגביה בנין הבית הנה כי כן הדבר פשוט דכיון דמן הדין אם לא היה שטר זה בעולם כיון שלא החזיקו הק"ק בחלונות שבעל הבית מיחה בהם היה יכול בעל הבית לבנות כרצונו כל הבא מידו בתים ועליות גבוהות ובצורות מן הצבא ומן הכוכבים ועתה מכח הרשות שכתוב בשטר הק"ק באים לערער על בעל הבית שלא יבנה אכסדרה רק אם ירצה להגביה הגג א"כ כיון דלשון להגביה משמע הכי ומשמע הכי יד בעל השטר על התחתונה והק"ק מיקרו בעל השטר כיון דבלא שטר היה יכול בעל הבית לבנו' כרצונו ומכח השטר באי' הק"ק לעכב בידו וכדאמרינן בריש פרק הכותב ואימא מכל מילי סליק נפשיה ומשני יד בעל השטר על התחתונה ומה שפירש רש"י זל יע"ש:

ועוד דהכא אין אנו צריכים לכל זה שהרי כתוב בשטר למטה רצינו לבאר וכו' באופן שמצד צפון עד חצי הג"אם יכולים לבנות ולסתום ולהאפיל ולא הזכיר להגביה הבית דמשמע דלכל מילי הרשות ביד בעל הבית ולא שייך כאן מ"ש הגהות מיימו' דמה שאמרו בגמ' הכל הולך אחר התחתו' הוא דוקא כשהלשונו' סותרים זה את זה אבל היכא דאפשר לקיים שתיהם אדרבה נפרש באופן שנקיים את העליון והכא ג"כ כפרש לבנות שכתוב למטה כפי מה שפי' לעיל דהיינו להגביה הבית דהא ודאי בורכתא היא דלא כתבו ההגהו' אלא כשהלשון כתו' בסתם אבל כשמפרש ואמר רצינו לבאר שבא לפרש מה שכתוב לעיל אין לנו אלא כדברי הפירוש ואין לומר דמלת רצינו לבאר לא בא רק להוסיף גם חצי הג"אם ולא לדבר אחר דאדרבה מלת לבאר יותר מתיישבת לומר שבא לבאר מה שכתוב לעיל בסתם ולא להוסיף אלא דודאי הכא יש לנו לומר דהא והא משמע: וכל זה אינו אלא בהונח שלשון השטר היה משמע שנידון כאלו הקנה בע"ה לק"ק אויר גגו לפתוח על החלונות כתיקון חז"ל אבל כבר כתבתי דנראה לע"ד דאין מלשון זה מורה רק רשות לבד שנתן בעל הבית לק"ק לפתוח בלי שום קנין ורמז הקנאה כלל וכיון שכן הדין עם בעל הבית ויכול לבנות אפילו חדרים ועליות עד לב השמים כל שכן אכסדרה ופשוט הוא.

עוד נדרשתי לאשר שאלוני כי נמצאו לזה בעל הגג קצת קורות ביתו נעוצות בתוך כותל הק"ק וטוענין הק"ק שיקעקע כל הבירה ויוציא הקורות מהכותל ואין לבעל הקורו' בזה חזקה משום דאין מחזיקין בהקדשות ואין מחזיקין בשל רבים דמאן מחיל ומאן שביק וגם לזה אשיב בקיצור מופלג מה שכר' לע"ד. ואומר דגם עתה כדבריהם כן הוא כמ"ש הטור ס"ס קמ"ט משם הר"י ברצלורי יע"ש. אמנם בואו ונחזיק טובה לראשונים שלא הניחו דבר קטון וגדול בלתי אם נועדו על כל קוץ וקוץ היו בודקין אותו בשבע חקירות שיבור לו האדם די סיפוק"ו יתהלך למשרי' הנה זה הדין דאין מחזיקין בהקדשות שהביא הטור משם הר"י ברצלוני צווחו עליה קמאי הרב מוהריב"ל בח"ג ומהראנ"ח בח"א ומהר"א ששון סי' קפ"ג והרב מוהרר"י מטראני בח"א סי' קלב וכל אחד ממנו פנ"ה דרך לעצמו כמ"ש המעיין. אמנם עוד הוסיף מוהר"י מטראני להקשות דכפי הטעם דקאמר דאם איתא קלא הו"ל למלתא הרי כשמכרו שבעה טובי העיר בההיא דזיזין וגזוזטראות אמרי' דלקח חצר ובה זיזין הרי הוא בחזקתה ועבדי' צריכותא בגמ' וקאמר דבני רשות הרבים אחולי אחילי גביה וכתבו התוספות דפירושו ז' טובי העיר א"כ משמע דטענינן ללוקח דהכי הוא ולא אמרינן אם איתא קלא הו"ל למלתא וחלק הוא זל בין היכא דהוא עצמו טעין הכי להיכא שהוא יורש או לוקח יע"ש. א"כ נלמוד מדבריו דביורש כמו בנ"ד טוענים ליורש דלקח מז' טובי הקהל ואי משו' הטעם הא' שהביא הטור דאין מי שימחה בעד ההקדש הכה מלבד מה שפירש מוהר"י מטראני ז"ל בזה כדי ליישב קושי הלשון כמ"ש המעיין מה שאין כן בנ"ד הרי הרב מהר"א ששון זל בסי' הנז' חילק דהתם מיירי בהקדש שיש למחזיק חלק ושייכות בו דומיא דאירוסין ושותפין והיינו דאמר שיאמרו בשביל העניים הוא עושה אבל כשהמחזיק אינו מאותו הקהל כונו שהוא בנ"ד לעולם יש לו חזקה ועוד חילק באופן אחר יע"ש באופן דבין הכי ובין הכי בנ"ד לעולם יש לו חזקה וליכא מאן דפליג כפי הטעמי' הנז' ועוד נראה לע"ד לומר דאף טעמא דאם איתא קלא הו"ל למלתא לא נאמר אלא בההיא דיש למחזיק חלק בו דעד עכשיו כיון שהיה כמו יורד ברשות מהאי טעמא אמרינן דודאי כשלקח מז' טובי הקהל או ההקדש לקח בפרסום גדול כדי שידעו דעד עת' היה בעד ההקדש ועתה לעצמו הוא דורש ולהכי אמרי' אם איתא דלקח קלא הו"ל למלתא אבל כשאין לו חלק בו וטען שלקח וח' טובי ההקדש ועד עתה לא היה לו כלל רשו' בו והחזיק שני חזקה לא אמרי' אם איתא קלא הו"ל דלמה לו לפרסם הדבר בשני עדים ובשטר אחד סגי.

אמנם לעיקר קושיתו של מהר"י מטראני זל נראה לע"ד דלעולם לא אמרי קלא הו"ל למלתא אלא דוקא בדבר של הקדש שמוכרי' ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר כי היכי דלא תיבעי עילוייא כמ"ש הר"ן ז"ל במגלה פרק בני העיר דאז דוקא הוי במעמד אנשי העיר ולכך אמרינן דודאי קלא הו"ל כיון שהיה במעמד אנשי העיר וזהו שדקדק ואמ' ואם יטעון קניתי ז' טובי העיר כדרך שמוכרים ההקדשות ז' טובי העיר דלכאורה יש לדקדק דזה הלשון כדרך שמוכרים כו' הוא מיותר דהרי זה ג"כ הקדש הוא אלא נר' לע"ד דהכונה הוא שאם יטעון אע"ג דזה ההקדש אינו צריך במעמד אנשי העיר כיון דלא שייך ביה עילוייא דאינו מן הדברים השנויים במשנה אלא הם קרקעו' של הקדש ואעפ"כ קניתי ומ' טובי העיר כדרך שמוכרים ההקדשות כלומר אותם ההקדשו' השנויי' במשנה דצריכים במעמד אנשי העיר אז ודאי אמרי' אם איתא קלא הו"ל כיון שנעשה במעמד אנשי העיר אבל בההיא דזיזין וגזוזטראות אע"ג דכתבו התוס' ג"כ שבע' טובי העיר במעמד אנשי העיר לאו דוקא במעמד אנשי העיר שהרי כתבו כמ"ש במגלה והרי התם מעמד אנשי העיר לאו לעיכובא כמ"ש משם הר"ן אלא לענין עילוייא דוקא א"כ ע"כ במעמד אנשי העי' לאו דוקא ולכן לא שייך לומר דאם איתא קלא הו"ל למלתא ולפי דרכינו למדנו דמכל הני טעמי בנ"ד הוי חזקה מעליא.

ומה שכתב הרשב"א זל הביאה מרן זל בס"ס קמט שכתב בפשיטות שהמחזיק בבית הכנסת אין לו חזקה דמאן שביק ומאן אחיל דמשמע דאף אם יתכן דבהקדש יש לו חזקה אם יש בעלים ידועים וגזברים ומוכרים וקונים בב"ה לא שייך האי טעמא משום דלא יש בעלים מיוחדים וגזברים ממונים וכמו שכתב מוהר"א ששון ז"ל שם הנה הרואה יראה שמרן ז"ל בשלחנו הטהור בחדא מחתא מחתינהו להך דהר"י ברצלוני דאין מחזיקין בהקדש והך דהרשב"א דאין מחזיקין בב"ה והתחיל בלשון דהר"י וסיים בלשון הרשב"א שכתב וז"ל המחזיק בהקדש של עניים או של ב"ה אין לו חזקה ואם יש לו גזברים ממונים עליו יש לו חזקה עכ"ל נראה מדבריו דמשמע לי' דלאו דוקא הקדש של קברים וחברים אלא בכל מין הקדש אם יש גזברים ממוני' יש לו חזקה אלא שמרן קיצר לשונו ולא ביאר תנאי אחר שצריך שיהיה לגזברים חלק בו דאם לא לא יפסידו העניים מפני זה שלא מיחה וכמו שהרשב"א עצמו ביאר דבר זה כמ"ש בתשו' אחרת והביאה הר' בעל המפה ז"ל ומה שיש לדקדק בזה דאיך יפסידו שאר העם בשביל זה שלא מיחה אע"פ שיש לו חלק כבר תירצה הרב מהר"י מטראני ז"ל שם ראוים הדברים למי שאמרם. באופן שיצא לנו מזה דעתה כיון דלכל ק"ק יש גזברים וממונים שיש להם חלק באותו הק"ק א"כ עלתה לזה חזק' ואפי' בב"ה עצמו וכמו שביאר מהר"א ששון ז"ל שם. ועוד למדנו מדברי מרן ז"ל דכשיש גזברים וממונים יפה כחם יותר משבעה טובי העיר ולא אמרי' אם איתא קלא הו"ל למלתא וכמו שהאיר עינינו הרב מוהרימ"ט בטעם הגון יע"ש.

ועוד כראה לפי ע"ד טעמא רבה וגדולה היא אלי דכל מה שטרחו הנך רבוותא למצוא טעם לחזק' הוא באות' הימים שלא היה בשום ק"ק אלא גזברים וממונים ודיינים אשר יש להם חליפות בכל שנה ואפילו באיזה ק"ק שהיה בו חכם מרביץ תורה לא היה משגיח רק בדין שבין אדם לחברו כי יפלא מהם דבר למשפט בין דם לדם ולא בשאר דברים כלל מפני ביטול בית המדרש אבל עתה בזמן הזה שיש בכל ק"ק חכם מרביץ תורה מיוחד ועל פיו יהיה כל ריב וכל נגע ובלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל עניני הק"ק והוא המוציא והמביא ואנש לא ימחא בידיה ויימר ליה מה עבדת ודאי די הוא צבי הוה מח"י וכיון שלא מיחה עלתה לזה חזקה דהו"ל בעלים מיוחדים כיוצ' בנ"ד שהכתב מוכיח שברשו' החכם אב ב"ד של הק"ק לבד כתבו וחתמו להיות לראיה הא ודאי הו"ל מיוחד שבעדה ועלתה לזה חזקה כיון שלא מיחה זה נ"ל ברור.

ומה שגמגם מהר"א ששון ז"ל שם דלא יבצר בכל זה הזמן יתומים קטני' או אנשים חוץ לעיר ולגבי דידהו מאן שביק מאן מחיל הרי פי' דבריו שהוא מפני שהמנהג בשאלוניקי דאיש או משטח' שעקרו דירתם משם אפילו לאחר כמה שנים בשובם לעיר הם או זרעם ישובו לאיתנם הא' כו' מה שאין כן בנ"ד שאפי' בתוך העיר משנה מקומו ואינו יוצא משם לעולם והראיה לזה שהרב מוהר"י מטראני ז"ל לא זכר מזה כלום באופן דמכל הני טעמי עלתה לזה חזקה ואנש לא ימחא בידיה והנה כל זה שכתבנו הוא במונח דידעי' ביחוד שזה הכותל הוא של הק"ק לבד אמנם אם יש ספק אם זה הכותל דלמ' הוא משותף בין שניהם בין הק"ק ובין הבעל הבית הזה אז ודאי אין אנו צריכין לכל הני טעמי משום דטענינן ליורש דמעיקרא זה הצד של הכותל שהקורות נעוצות מעולם היה של אבותיו של זה ושניהם בנו אות' בשותפות ואין לק"ק יותר זכות מזה בעל הבית ודוגמא לזה כתב הרב מוהר"י טראני ז"ל שם בסוף התשובה כמו שיראה המעיין פי המדבר יעקב אלפאנדארי: ועל שאלה זו כתב עליה הרב בעל ספר בני משה זל בסי' מ"ז והסכים לענין הדין יע"ש.

תוכן העניינים

שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה