שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)· רבי יעקב אלפנדרי
מפתחות והערות · סימן סט ע
אם נאמן אדם לומר שוגג הייתי, ועי' ברכ"י סי' ל"ד שמביא דברי המחבר ז"ל ומאריך אם נאמן עדים לומר אומר מותר, ובספר ארעה דרבנן אות אין אדם מע"ר, ועי' שבועות דף ל"ז הזיד בשבועות הפקדון מהו, והקשה רש"י למה לא מבעי על שבועות עדות ותי' תוס' משום דא"א לידע לעולם אם הם מזידין שיכולין לומר שכחנו, ובכריתות דף י"ב אמר אביי מודה ר"מ לחכמים שאם אמרו לו שנים יודע אתה עדות פלוני והוא אמר לא ידעתי פטור דאי בעי אומר לא נתכוונתי לעדות, והקשה הגאון מהו' ליב זונץ ז"ל לתוס' הול"ל דיש להם מיג' דאשתלי ואין כאן קרבן שבועה, עי' בה"ז שם ותומים מאריך בו בסי' צ"ב, ובענין אומר מותר עי' מל"מ פט"ו ממ"א הלכה כ"ה, וט"ז יו"ד צט, וח"ס יו"ד סי' פ"ח:
שלא להניח נייר חלק אכתוב מה ששמעתי מחותני הגאון חריף העצום המפורסם רבי יואל אונגאר אבדק"ק פאקש ני' לישב רמב"ם פ"א מאיסור ביאה הלכה כ"ב פסק המקנא לאשתו ונסתרה ובא ע"א והעיד שנטמאה והי' בעלה כהן ובא עליה אח"כ הרי זה לוקה עליה משום זונה אע"פ שעיקר העדות בע"א כבר הוחזקה בו זונה, ופלא למה דוקא בעלה כהן וכתב הכ"מ כתב ה"ה אעפ"כ סבור רבינו שאין ישראל שזינתה תחתיו אשתו לוקה על לאו לא יוכל בעלה כו' ויש לתמוה עליו שהרי בפרק י"א והלכות גירושין כתב כל אשה שזינתה תחת בעלה נאסרה עליו ולוקה עליה שנאמר אחרי הוטמאה ע"ב, ואמר חותני הגאון ני' ע"פי פנ"י בקידושין דף ס"ב רב חסדא סבר שאין נסקל ע"פי אב והקשה שרמב"ם סובר פט"ז מסנהדרין אם האיסור הוחזק ע"פי עד אחד חייב אח"כ מלקות א"כ אמאי אמר רב חסדא אין סוקלין הא כבר הוחזק האיסור לאשת איש ע"פי האב קודם שבא עליה האחר בזנות וצע"ג, ותי' שרמב"ם כשיש ספק אף בלא דברי העד דבכי האי גוונא ס"ל לרמב"ם דעד אחד מהימן משא"כ באב שאמר קדשתי את בתי שהית' בחזקת פנויה וקי"ל אין דבר שבערוה פחות משנים רק גז"הכ דאב נאמן מקרא את בתי נתתי לאיש הזה א"כ שפיר אית לן למימר אין לך בו אלא חידושו שחידשה התורה שנאמן לאסרו משא"כ לקטלא לא אשכחן דמהימן ע"ב, וא"כ הכא נמי שע"א שאומר שנטמאה אין ע"א נאמן בדבר שבערוה ורק גז"הכ ועד אין בה שחידשה תורה שע"א נאמן אבל רק לאסרה ולא למלקות, הא תינח על איסור סוטה זה דבר שבערוה, אבל לענין איסור זונה לכהן זה רק איסור ולא דבר ערוה, ועד אחד נאמן מעיקרי דין ושפיר פסק רמב"ם דיקא אם בעלה הכהן ומובן המשך לשונו של רמב"ם בסמוך מביא הדין אב שאמר קדשתי את בתי שנאמן רק לאסרה, כמ"שכ הפנ"י אין לך בו אלא חידושו וכן כאן בע"א אבל פי"א וגירושין מיירי בשני עדים שפיר פסק שליקה בעלה ישראל עליה:
סוף הספר