אור ברסלב
שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי) מפתחות והערות › סימן יב

שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)· רבי יעקב אלפנדרי

מפתחות והערות · סימן יב

סימן יא

א. מסתפק מש"כ הרא"ש שנשים אינם בכלל ערבות, אם גם אנשי' אינם בערבות לנשים [עי' דג"מ סי' רע"א.]

ב. וראש סובר ס' דאוריי' לקולא דאי ס"ד לחומרא א"כ נשים חייבות מספק למה אינן מוציאות אנשים

ג. רש"י ס"ל במגילה דנשים מוצאות אנשים לא ס"ל כרא"ש שנשים אינן ערבות לאנשים.

ד. במצות שנשים חייבות אם רא"ש מודה שיש ערבות [תוס' רע"ק במשניות מגילה פ"ב ובתשובה סי' ז']

ה. במצות שיש לכהנים בודאי ישראל ערבין בשביל הכהנים עי' בפנים

ואסדר בעז"הי לפי סוגים: א. נשים, בברכות דף כ' א"ל רבינא לרבא נשים בב"המ דאוריי' או דרבנן למנפ"מ לאפוקי רבים י"ח, א"א דאוריי' אתי דאוריי' ומפיק דאוריי' א"א דרבנן הוי שאינו מחויב בדבר וכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא י"ח, ת"ש באמת אמרו בן מברך לאביו ואשה לבעלה וכו' ולטעמיך קטן בר חיובא הוא אלא כגון דאכל שיעורא דרבנן דאתי דרבנן ומפיק דרבנן, והקשה רא"ש מ"ש דאמרי' דף מ"ח להוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן וכזית אינו אלא מדרבנן ואפ"ה ומוציא אחרים שאכלו כדי שביעה וחייבי' מן התורה וא"כ באשה נמי אע"פ שאינה חייבת אלא מדרבנן תוציא אחרים שחייבין מן התורה, י"ל דלא דמי לאיש אע"ג שלא אכל כלום דין הוא שיפטר את אחרים דכל ישראל ערבים זא"ז אלא מדרבנן אמרו שלא יברכו ברכת נהנין בלא הנאה לפיכך כשאכל כזית אע"פ שאינה נתחייב אלא מדרבנן מוציא את אחרי' שאכלו כדי שביעה שערב הוא בעבורם ועליו הוא להצילן מן העון ולפטור אותם מן המצות אבל אשה אינה בכלל ערבות לכך אינה מוציאה אלא מי שחיובא מדרבנן.

תוס' נשים וכו' פרש"י דס"ד דלא מחייב מדאוריי' משום דכתיב על הארץ הטובה ונשים לא נטלו חלק בארץ, ותימא כהנים ולוים נמי תבעי שהרי לא נטלו חלק בארץ וא"כ לא יוציאו אחרים י"ח בב"המ ע"ש, והקשה הצלח ואדמ"ו הג' זל בכ"ס סי' כ"ט לכאורה תמוה איך מדמה כהן לאשה, גם אם אינו מחויב הכהן יוכל להוציא מצד ערבות ע"ש, ונראה דפמ"גד בפתיחה כוללות חלק ג' אות כ"ח כתב הנה במצות, אחד מוציא חבירו הוא מטעם שליחות, וכל היכא דשליח לאו בר חיובא הוא לא שייך ביה תורת שליחות כמו אשה במ"ע שהז"ג ובן כרך בי"ד וכדומה ועבד לא נעשה שליח לגט וקידושין לפי שלא שייך ביה, ה"ה כאן וכל המצות אע"פ שיצא מוציא הוא דהוה כמחויב בדבר מטעם ערבות, ומ"מ עיקר שאחד מוציא חברו מטעם שליחות הוא עכ"ל, [עי' ח"ס רצ"ו אם כהנים ולוים יכולים ליעשות שליח לפדיון הבן].

ונראה שרק שהוא בר חיוב בדבר זה, רק כעת אינה בחיוב לעשות מצוה זו כמשל שלא אכל כעת, או שכבר שמע קול שופר ויצא י"ח, לזה מהני ערבות ונעשה שליח להוציא אחרים, אבל מי שאינה בר חיוב בדבר לעולם א"א מצד ערבות שיהי' בר שליחות כמו כהן לפדיון, א"כ אם כהנים פטורים בבהמ"ז א"א ע"י ערבות שיוכל להוציא אחרים מצד שליחות, ושפיר הקשה תוס' א"כ כהנים נמי מבעי, וכן להיפך, בדבר שגם הוא כעת מחויב לעשות יוכל ליעשות שליח בלא ערבות, כמו גר יוכל להיות בעל תוקע להוציא רבים אם עדיין הוא לא יצא י"ח מצד שליחות, ורק אם כבר הוא יצא א"א להוציא אחרים מצד ערבות כאשר אכתוב אי"ה בסוג ד' א"כ גם נשים שאינן בכלל ערבות יכולין להוציא אנשים במגילה, ולא הבנתי מש"כ המחבר ז"ל באות ג' שרש"י לא סבר כרא"ש ע"ש, כי במגילה מיירי שעדיין הנשים לא יצאו י"ח ושפיר יכולין להוציא מצד שליחות ולא צריך לערבות. ובזה נ"ל להסביר תשובת מהר"ם חביב שמובא בסמא דחיי סי' י"ג, בני ח"ל שבאו לירושלים ואינם יודעים להתפלל ביו"ט ב' של גליות אם אחד מתושבי ירושלים יכול להתפלל להוציאם י"ח, וכתב בני כפרים מקדימין ליום הכניסה ופרש"י אחד מבני עיר יקראו להם, לכאורה קשה על רש"י דתנן כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים י"ח, וי"ל דההוא כללא הוא לאפוקי נשים ועבדים שאין יכולים להוציא י"ח דומיא דרישא דקתני חש"ו אין מוציאין את הרבים י"ח דלא שייכי במצות, אבל אדם דשייך במצות כגון תושב ירושלים אע"ג דאינו מחויב יכול להוציא את אחרים מכח ערבות דכל ישראל ערבים זה לזה, ולכך ס"ל לרש"י דבני כרכים ועיירות קורין את המגילה לבני כפרים להוציאם י"ח, כיון דגברא בר חיובא בעלמא יכול להוציא אחרים, אע"ג דיום זה הקורא והתוקע אינו מחוייב ע"ש, וסמא דחיי כתב עליו קשה טובא לפי רב ז"ל צריך לומר דהא דאמרי' כל ישראל ערבים זה לזה היינו דוקא במצות שהוא מחויב בהן דשייכי בגויה, אבל במצות שאינו מחויב בהן דלא שייך בהו אין כאן ערבות והא ודאי אחר המחילה ליתא דערבות אינו תלוי בחיוב המצות אלא כך חכמתו ית' כמה מצות יתירות לכהנים, היתכן לומר שישראל אינן ערבין בשביל כהנים כמ"שכ מוצל מאש סי' י"ב ע"ש תשובה גדולה נפלאה, ולדעתי הקלושה סברת מהר"ם חביב גם שיש ערבות גם במצות שאינה בר חיוב אבל בכ"ז א"א להוציא אחרים י"ח כיון שאינה בר חיוב בדבר ורק אם הוא בר חיוב בעלמא ורק מדייק הדק היטיב, שהיום הקורא והתוקע אינה בר חיוב לזה מהני ערבות, וגם הרא"ש סובר כן שאנשים שבר חיוב הוא רק כעת לא אכל כדי שביעה, מהני ערבות ויכול להוציא, ועי' ריא"ז ריש פ"ג דר"ה נראה שאין אדם יכול לברך על חברו על מילת בנו להכניסו בבריתו או על פדיון בנו ואינו מחויב באותה מצוה אינו יכול להוציא אחרים עכ"ל כראה גם שיש ערבות כיון שאינה מחויב בדבר כי מי שאין לו בן פטור ממילה ודו"ק, ועי' פר"ח תפ"ט שמביא ירושלמי שבן עיר אינו מוציא בן כרך, הה"ד מי ששכח פ"א לספור עומר א"א להוציא אחרים, ואחרונים חלקו עליו עי' בסמא דחיי, גם בשמלת בנימין בתשובה בסוף הספר כתב כיון ספירה בזה"ז מדרבנן ובדרבנן אע"פ שיצא ופקע מיניה חיובא אפ"ה יכול להוציא אחרי' ע"ב שמודה לפר"ח יען שאסור עכשיו לברך אינו בר חיובא.

ברכות דף מ"ח ינאי מלכא ומלכתא כריכו ריפתא ולא הוי ליה אינש לברוכי וכו' אייתיתי' לשמעון בן שנוח אומר היכי אברך ברוך שאכל ינאי וחביריו משלו, שתיי' לכסא יהבו ליה כסא אחרינא ובריך, א"ר אבא ברי' דר"ח שב"ש דעבד לגרמיה הוא דעבד, דהכי אר"ח א"ר יוחנן לעולם אינו מוציא את הרבים י"ח עד שיאכל כזית דגן, [אע"ג דכזית שיעורי דרבנן מיהו כיון דמחייב מדרבנן מחויב בדבר קרינן ביה ומוציא רבים י"ח, וא"ת בקטן שהגיע לחינוך הא לא אמר' הכי ההוא אפי' מדרבנן לא מחייב דעליה דאבוה הוא דרמי לחנוכי, ובה"ג פסק דוקא דאכלו אינהו כזית אבל אכלו ושבעו לא מפיק ע"ש ברש"י] ותוס' הקשה על רש"י וכתב לחלק דקטן שאינו בר חיוב כלל הילכך אינו מחויב בדבר קרינן ביה אבל גדול שהוא בר חיוב מ"הת כי אכיל כדי שביעה מחויב בדבר קרינן ביה אפי' לא אכל כלל, כדאמרי' בר"ה כ"ט כל הברכות אע"פ שיצא מוציא, וה"ט דכל ישראל ערבין זה בזה, וכזית דגן אינו צריך אלא שיוכל לומר שאכלנו משלו, הגאון ז"ל בכ"ס הקשה האיך שב"ש יוכל להוציא המלכה אם אין ערבות גם אנשים לנשים, גם מדייק שאמר היכי אברך, ברוך שאכל ינאי ולא הזכיר המלכה ע"ש, ונראה עי' פסחים ק"א לרב שיצא בקידש בב"הכנס למה לו לקדושי בביתיה, כדי להוציא בניו ובני ביתו וצריך לדקדק כפילות הלשון בניו ובני ביתו, ולא משיב לבני ביתו בלבד, לכאורה צע"ג שתחת בני ביתו בל"ס אשתו ובנותיו בכלל, ואם אין ערבות היאך מוציא אשתו ובנותיו ועי' דג"מ סי' רע"א, ע"כ כראה ע"י בניו שיש בהם ערבות נעשה בר חיוב וכיון שבר חיוב הוא ממילא יוכל להוציא אשתו מצד שליחות גם בלי ערבות, וגם אם אפי' רב לא כיון לצאת בקידש בב"הכנס קשה קושי' דג"מ שיצא מדאוריי' בתפילה ע"ש ודו"ק, א"כ גם שב"ש ע"י ערבות מינאי נעשה בר חיוב ויוכל להוציא למלכה ומיושב קושי' רבינו הגאון ז"ל.

וט"א ר"ה כ"ט כתב שרש"י סובר הא מי שאינו מחויב אינו מוציא אחרים אינו אלא מדרבנן דאי הוה דאוריי' כי מחויב מדרבנן מה הוי הא מ"מ מ"הת לא בר חיובא הוא, אבל רמב"ן במלחמות פ"ב דברכות כתב בפשיטות דא"מ בדבר א"מ אחרים מ"הת ונ"ל ראיה מדא' אנדרוגניס מוציא את מינו אבל לא שא"מ וה"נ טומטום אמאי לא את אינו ולא את שא"מ וטעמא משום דהוה ספק אשה, אא"ב הא דאינו מוציא הו"ל מ"הת ניחא דה"ל ס"ד ולחומרא, אבל א"א דאינו אלא מדרבנן הא טומט' הוי ספק זכר אמאי אינו מוציא זכר ודאי ה"ל ספיקא דרבנן ולקולא ע"ב, [ולא זכיתי להבין כי ודאי זכר יש לו חזקת חיוב האיך מוציא אותו זה מספק] והנה כיון שרש"י סובר מי שא"מ בדבר אינו מוציא אחרים רק מדרבנן ע"כ באכל כזית בר חיוב מיקרי, אבל עדיין קשה על רש"י למה נשים שג"כ חייבות מדרבנן ואינם יכולין להוציא אחרים, אולי סובר רש"י ג"כ כמרדכי עי' מג"א רס"ז דוקא יכול לבא לידי חיוב דאוריי' יוצא גם כעת רק בר חיוב מדרבנן, אבל נשים שלא באו לעולם לידי חיוב דאוריי' מיגרע גרע ודו"ק.

ר"ה דף כ"ט תני אהבה בריה דר"ז כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא, [שיצא מוציא שהרי כל ישראל ערבין זה בזה למצות] בעי רבא ברכת הלחם של מצה וברכת היין של קידש, היום מהו כיון דחובה הוא מפיק או דילמא ברכה לאו חובה הוא [על אכילת מצה ומקדש ישראל לא תיבעי לך דחובה נינהו ומפיק אלא ברכת המוציא וברכת היין מיבעיא לן שאין באות אלא לפי שהמברך צריך שיטעם וא"א ליהנות בלא ברכה] ת"ר לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אא"כ אוכל עמהם אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו כדי לחנכן במצות ובהלל ובמגילה אע"פ שיצא מוציא, וט"א הקשה דתנן בברכות לעולם אינו מוציא את רבים י"ח עד שיאכל כזית דגן מכ"ש היכא דיצא דא"י להוציא את המחויב אפי' בדרבנן והכא אמרינן בכל הברכות אע"פ שיצא מוציא, מיהו מפי רש"י בשמעתין למדתי תירץ לזה, דה"מ דיצא אינו מוציא בשל תורה כונו ב"המז, אבל בדרבנן כמו שאר ברכות, אע"פ שיצא מוציא שהרי פי' רש"י בסמוך ברכת היין של קידש מקדש ישראל, ואמאי שבק מקדש השבת דשכיח ונקיט קידש דיו"ט, בע"כ ה"ט דקידש של שבת הוי מ"הת הילכך לא מצי מפיק לאחר שיצא, אבל קידש יו"ט ודאי אינו מ"הת לפיכך אע"פ שיצא מוציא ע"ש, ובש"א סי' י"ג מישב בזה שיטת הגאונים שמובא בטור רע"ג אם כבר קידש שאינו יכול להוציא אחרים ליל שבת שהוא מד"ת וסברו כבה"ג, וטור הלך בשיטת תוס' ע"כ תמה עליהם ע"ש, לכאורה רב שמקדש לבני ביתו והוא כבר יצא בתפילה חיוב מד"ת ואם בני ביתו לא התפללו קמה וגם נצבה חקירת דג"מ היאך מוציא האיש שהתפלל את אשתו אם לא התפללה היא דאוריי' והוא רק דרבנן, ושמעתי בשם ח"ס יען שתקנו חכמים לקדש על יין מסתמא כל אחד רוצה לעשות מצוה מן המובחר וכיון שלא לצאת בתפילה ודו"ק, גם רמב"ם פסק כבה"ג בפ"א והלכות ברכות פסק הי' המברך חייב מדברי סופרים והעונה חייב מה"ת לא יצא י"ח עד שיענה או עד שישמע ממי שהוא חייב בה מ"הת כמוהו, ובפ"ה כתב שנים שאכלו כאחת כל אחד ואחד מברך לעצמו ואם הי' אחד מהם יודע ואחד אינו יודע זה שיודע מברך והשני עונה אמן ויצא י"ח ובן מברך לאביו ועבד לרבו ואשה לבעלה, במה דברים אמורים שיצאו י"ח בזמן שאכלו ולא שבעו כו' אבל אם אכל ושבע שהוא חייב מ"הת בין אשה בין קטן בין עבד אין מוציאין אותן שכל החייב בדבר מ"הת אין מוציאין אותן מדי חובתן אלא החייב באותו דבר מ"הת כמותו ע"ש בכ"מ.

והנה נשים לנשים ג"כ אינן בכלל ערבות, וכתב הצלח א"כ אם נשים אכלו יחד והן מזמנות לעצמן אם אחת אכלה רק כזית ואחרות כדי שביעה אין זו שאכלה כזית יכולה להוציא אחרות ממ"נפ אם נשים חייבים מן התורה לא אתי דרבנן ומפיק דאוריי' ואם נשים בב"המז דרבנן מ"מ הוי' זו שאכלה כזית תרתי דרבנן, ועי' לעיל דף ט"ו שם כתבו תוס' כן קטן במקרא מגילה תרתי דרבנן ע"ש, וחידש לפי מג"א תרפ"ט מחלק בין מגילה לב"המז, שקטן יוכל להביא עצמו אם יאכל כדי שביעה ויהי' חד דרבנן ועי' מג"א קפ"ו, א"כ ה"ד באשה, ולפי הוכחת המחבר ז"ל שבע"כ שרא"ש סובר ס"ד לקולא, כי אם סובר לחומ' מדוע לא מוציאות אנשים עי' בפנים א"כ גם אחרות רק חייבות מדרבנן ואתי דרבנן ומפיק דרבנן ואין כאן ממ"נפ, ועי' לבוש אם אנשים אכלו כזית ואשה אכלה כדי שביעה תוכל היא להוציא אנשים דאתי דרבנן ומפיק דרבנן, ושואל בשער אפרים סי' י"ב מתקשה למה צריכה היא לאכול כדי שביעה, ושע"א תי' באכלה רק כזית אז היא תרתי דרבנן ע"ש ולפי מג"א תרפ"ט שפיר הקשה השואל ודו"ק. הג"א פ"ק דמגילה כתב ונשים חייבת בבהמ"ז מ"הת אבל אינה מוציאות אנשים שאינן יכולין לומר ברית, שער אפרים סי' י"א כתב דבריו תמוהים אם חייבת מ"הת יכולין להוציא ג"כ ע"ש:

בש"ע סי' קפ"ד כתב המחבר אכל ואין יודע אם בירך ברכה המזון צריך לברך מספק מפני שהוא מן התורה, וכתב הפר"ח בליקוטיו ומ"מ לא מצי להוציא אחרים שודאי לא ברכו, דקי"ל ס"ד אינו אלא מדבריהם ולא אתי דבריהם ומפיק דאוריי' עכ"ל ופלא שמבואר בש"ע קצ"ז אם אכל כזית מוציא מי שאכל כדי שביעה עי' בתשובת רעק"א סי' ו' וכ"ס סי' כ"ט, ועוד הקשה בשער תורה ח"ב כלל א' פ"ד כיון דאיכא חזקת חיוב בכה"ג מ"הת לחומר' ואתי דאוריי' ומפיק דאוריי' ע"ש, ובכ"י קצ"ז, ואולי לחלק כי סוף כל סוף רק מספק מברך ועי', וחותני מורי הגאון ני' הקשה דמשמע מפר"ח אם ס"ד לחומרא יכול להוציא אחרים וצ"ע כיון שהוא מספק חייב האיך מוציא ודאי, וראיה מטומטום שאינו יכול להוציא טומטום אחר ולא אמרי' כיון שמחויב טומטום זה מס"ד יכול להוציא טומטום אחר, ויש לחלק ודו"ק:

סוג ב. מצות דרבנן מחדש הצלח דף מ"ח לא נכנסו בערבות כי אם על מצות שהן מן התורה אבל על מצות שהוסיפו חכמים לא נכנסו בערבות וכן משמע בסוטה דף ל"ז שעל תרי"ג מצות קיבלו ערבות, ונתן טעם לשבח על דבר שאין לו קצבה אין הערב חייב כמבואר בש"ע סי' קל"א ע"ש, ומצאתי בסמא דחיי סי' י"ד שמביא פלפול גדול בזה מהר"ם חביב עם זרע אברהם דאמרי' בשבועות דף ל"ט אין לי אלא מצות שקבלו בסיני מצות עתידות להתחדש כגון מגילה מנין וכו' הרי לך בהדיא שמרע"ה הי' משביעם גם על מצות דרבנן, ומשיב זה רק לענין קיום המצות שהם חייבים לעשות כל מה שיתקנו כל ב"ד בדורות הבאים אבל ערבות אינו בכלל ע"ש, ועי' ב"י תפ"ד לענין ברכה בפה"א ואדמ"ו בכ"ס סי' כ"ז מתפלא ג"כ מרש"י בר"ה שכל ברכות יצא מוציא מצד ערבות, וכן הקשה בברכי יוסף סי' קכ"ד ע"ש, ומפמג"ד בפתיחה ח"ב אות ט"ז למדתי תירץ שמרמיז על הכל, וכ"ל ומכל הברכות י"ל המצוה ד"ת תו מחייב לברוכי מדרבנן עכ"ל, כונה כיון שמחויב בדבר מצד ערבות על המצוה ממיל' יכול לברך, ומובן לשון רש"י שכתב בר"ה כל ברכות יצא מוציא (כל ישראל ערבין זה בזה למצות) ובכ"י מאריך מה ששבועה חל על איסור דרבנן נראה שאין משבע ועומד מסיני על דרבנן ע"ש:

סוג ג. קטן ירושלמי סוף פ"ג דר"ה, קטן לאביו, לא כן א"ר אחא בשם ר' יוסה בר נוחריי כל שאמרו בקטן כדי לחנכו, תיפתר בעונה אחריהן, ונראה מירושלמי שקטן לא מיקרי בר חיוב כלל רק מצות חינך על האב כפרש"י דף מ"ח, וקשה האיך בן מברך לאב עי' פמג"ד אות כ"ח בח"ג מצד שומע כעונה כי אין שליחות ואין ערבות בקטן ע"ש, ויש"ש ב"ק פ"ז סי' ל"ז כתב, שבר מצוה מברך, איך יוציא אחרים בב"המז שרובן אין להן שערו' ואם נאמר מן הסתם אוקמי' אחזקה שהביא ב' שערות בפרט במילתא דרבנן ואף ב"המז דאוריי', מ"מ מן התורה יוצא בברכת הקטן, אלא שרבנן אמרו שאינו מוציא הגדול א"כ מיד יחנכחו לברך ב"המז עכ"ל, ומג"א סי' קצ"ט הקשה אסי' קפ"ו מבואר דאשה אינה מוציא אנשים יען שהיא ספק, ואם קטן יוכל להוציא למה לא תוכל האשה כיון שאבעי דלא איפשטא הוי ספק דרבנן עי' מחהש"ק, ועוד דעיקר הטעם שיצא מוציא משום שכל ישראל ערבים ובקטן לא שייך ערבות ומן התורה פטור לגמרי ואיך יוציא הגדול, ועי' מלחמות פ"ג דברכות שהיא דאוריי' עכ"ל, ועי' מג"א תרפ"ט דקטן אינו יכול להוציא גדול במגילה יען שהוא תרי דרבנן וקטן מברך לאביו אם לא אכל האב כדי שביעו וגם קטן לא אכל רק כזית ולא אמרי' שתרי דרבנן הוא, יען שיוכל הקטן לאכול כדי שביעו להביא עצמו לידי חיוב דרבנן ע"ב, ועי' תוס' גטין כ"ג קטן יבא לכלל שליחות וכריתות וכשר לגנו ע"ש א"כ יש"ש סובר ג"כ מצד שומע כעונה כי בר חיוב מקרי, אבל אשה לא תבא לעולם לידי חיוב דאוריי', ועי' מרדכי פ"ב דמגילה דמ"ד תוס' שבת דרבנן, אפ"ה יוצא בקידוש זה כיון בשעה שמקדש יבא אח"כ לידי חיוב דאוריי' משא"כ נשים לא יבואו לידי חיוב דאורי', ומג"א רס"ז הקשה מקטן ע"ש והמרדכי סבר כרש"י ורמב"ן במלחמות שקטן ולא מקרי בר חיוב רק מצות חינך מאב, וחי אדם כלל ו' בהלכות שבת כתב על מג"א שאינו דומה, דהתם כיון שאינו מברך בעצמו והקטן אינו חייב לכן אינו מוציא אותו, אבל הכא שפיר כיון שהוא בעצמו מברך אע"פי שעדיין לא הגיע זמן חיוב דאוריי' יוצא בו ע"ש, ועי' תוס' מגילה דף י"ט ודף כ"ד חילק בין קטן לסומא, רשב"א מגילה י"ט כל שעיקר דרבנן כמגילה קילא טפי קטן לא מפיק אבל בה"מז דעיקר דאוריי' אף קטן מפיק ומוסבר בפמג"ד בפתיחה אות ל' ע"ש:

סוג ד. גר, קידושין דף ע' א"ר חלבו קשים גרים לישראל כספחת, כתבו תוס' י"מ לפי שכל ישראל ערבין זה בזה, ולאו מלתא היא דהא לא נתערבו בשביל הגרים כשקבלו התורה כדאמרי' בסוטה ל"ו, ועי' רש"י נדה דף י"ג, ומרי"ט בחדושיו הקשה מכל נשבעין דף ל"ט אמרי' אין לי אלא אותם העומדים שם דורות הבאים וגרים העתידין לגייר מנין ת"ל ואשר איננו פה וכיון דגרים בכלל שבועה הוי נמי בכלל ערבות וכו, יש לומר דגרים אינן ערבין עלינו אלא הוה דומיא דטף ונשים שאנו חייבים עליהם והם אינם חייבות עלינו דאין בידם ספק למחות ע"ש, ועי' ברכ"י קכ"ד שמאריך בו רק שמחויבים לשמור ולקיים אבל לא ערבות ועי' סמא דחיי ג"כ, ובש"ע כ"ג מבואר גר יכול להיות שליח ציבור משמע גר ישנו בכלל ערבות שכבר התפלל בלחש וחזרת התפלה להוציא' רבים, פמג"ד בפתיחה אות כ"ט רמב"ן ב"ב דף פ"א יש שואלים היאך מוציאין גרים את רבים י"ח בב"המז שהרי לא נטלו חלק בארץ ומדרבנן נינהו וא"ת אין ה"נ שאין מוציאין א"כ כהנים נמי לא יוציאו אחרים ע"ש:

סוג ה. סומא, מגילה י"ט וכו' הקשה תוס' מפסחים קט"ז דרב ששת ור"י אמרי אגדתא בליל פסחים ומוציאין אחרים משום דסברי מצה בז"הז דרבנן, וקשה היכי אתו אינהו דהוו תרי דרבנן דהא סומא פטור מלומר אגדה ומפקי אחרים דחייבים מדרבנן, וי"ל דסומא עדיף מקטן שהרי נתחייב כבר מדאוריי' משא"כ בקטן ובדף כ"ד מתני' סומא פורס את שמע, ר"י אומר כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס, תוס' קשה ר"י דאמר בחובל פ"ז סומא פטור מכל מצות וא"כ בסומא אפי' ראה מאורות ונסתם כמי, וי"ל הא דפטר התם מ"הת אבל אדרבנן חייב שלא יהי' כעכו"ם וכו' ואע"ג דפירש לעיל דקטן דאית תרי דרבנן שהוא קטן ופריסת שמע דלא הוי אלא מדרבנן אין יכול להוציא אחרים גדולים דליכא אלא חד דרבנן אפ"ה סומא שיש בו תרי דרבנן מוציא שפיר אחרים דכיון שהוא גדול ובר דעת עדיף טפי מקטן, ולא זכיתי להבין דברי מורי הגאון ז"ל בכ"ס כ"ט, ק"ל מש"ס פסחים דמקשה מר"ש ור"י ומתרץ מצה בזה"ז דרבנן, ולשיטתו של רא"ש גם אם מחויב מדאוריי' שפיר הוציאם מכח ערבות וצ"ע טובא עכ"ל, בער אנכי להבין אם יש בסומא ערבות, אם פטור מכל התורה האיך חייב בקבלת ערבות מואב, גדולה מזה הקשה הט"א האיך חייב מדרבנן כיון שפטור מלאו לא תסור ע"ב:

מרדכי פ"ב דמגילה נשאל להר' טוביא מווינא איך סגיא נהור פוטר בנו ובני ביתו מקדוש והא לר"י דאמר סומא פטור מן המצות א"כ לא מיחייב אלא מדרבנן והיכי אתי דרבנן ומפיק דאוריי' והשיב דאשכחן דכותיה בקדוש גופיה דאמרי' מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על כוס ועדיין לא קדוש היום, ולרע"ק דאמר הלכתא לא הוי תוס' שבת מן התורה אפ"ה נפיק בההוא קדוש דמקדש מבע"י דאינו אלא אדרבנן על ידי קדוש דאורי' שיתחייב לאחר שתחשך, גם בנדון זה האי סגי נהור, י"ל שמוציא אחרי' המחויבים מדאוריי' אע"פ שאינו מחויב הוא אלא מדרבנן אע"ג גבי נשים פריך א"א דרבנן היכי אתי דרבנן ומפיק דאוריי', יש לומר שאני נשים דלא יבואו לידי חיוב לעולם אבל זה יכול לבא לידי חיוב דאוריי' אם נתפקח והואיל וכן יכול להוציא אחרים י"ח אע"פ שהוא מדרבנן והם מדאוריי' ע"ש, ומג"א רס"ז, ומהר"ם על סמ"ג בהלכות מגילה כתב ג"כ, סומא שראה מאורות בימיו אפשר לבא לידי חיוב דאוריי' אם יתפקחו עיניו אע"ג דחיובו השתא מדרבנן פורס על שמע ומוציא רבים דמיחייבי מדאוריי' ע"ש, ועי' שך יו"ד סי' א' ס"ק לו מביא אור זרוע סובר דסומא שלא ראה מאורות כל ימיו פסול השחיטה ומתקשה בו מה חילק ע"ש, ונראה הנב"י ח"ב או"ח סי' א' הקשה מדוע שחיטת קטן כשר ולא אמרי' לאו בר זביחה כונו שפסול בתפילין דלא בר קשירה, ותי' יען שאסור להאכיל לו נבילות ע"ש, וחידש שלא הביא הש"ך ס"ק כ"ז שמשיג על הלבוש בזה, והנה בסומא חקר פמג"ד בפתיחה אם חייב בל"ת שפטור רק מעשה, ועי' עין זוכר מערכת ס' שמאריך בו שפטור אפי' מל"ת, וקצת ראיה מלשון תוס' שלא יהי' כעכו"ם ודו"ק, א"כ קשה למה כשר לשחוט כי אינה בר זביחה, וצ"ל כמרדכי הנ"ל שיוכל להתפקח ויהי' בר זביחה, אולם מי שנולד מבטן סובר אור זרוע אין דרך להתפקח רק מי שראה מאורות מימיו יש דרך להתפקח ע"כ שחיטתו פסולה ודו"ק, קצת לכאורה ראיה שסומא חייב בל"ת דא"לכ האיך חייב אדרבנן כקושי' ט"א אם אינו חייב בלאו דלא תסור, ונב"י ח"ב או"ח סי' קי"ב מביא סתירת תוס' קידושין דף ל"א משמע דסומא פטור ממצות אף מדרבנן וב"ק דף פ"ז משמע מתוס' שחייב מדרבנן ע"ש, ומנחת חינך סי' ב' מביא ספר המכריע שסומא פטור מל"ת, ומחדש שסומא חייב אותן המצות שבן נח מוזהרין, נהי דלא נתקדש בהר סיני אבל לא נפיק מקדושת ב"נ, ובן כח פשיטא דחייב סומא דליכא גביה קרא לפטור ע"ש ועי' במנ"ח סי' כ' אם סומא חייב על בל יראה, ובסי' כ"ו כתב גם דסומא חייב במצות שב"כ מוזהרין אבל לענין שבת לא שייך שחייב אם שבת כישראל ע"ש ומחנה חיים ח"ג על או"ח סי' ל"ו הקשה מחולין דף צ"ו איך סומא מותר באשתו אם פטור גם מל"ת ע"ש שמחדש ג"כ ששבע מצות ב"כ חייב ודלמא בועל ערוה או שסובר כרבנן דר"י. בענין סומא יש לחקור אם יכול לקדש אשה ואם הוא בר קנין ועי' פמ"גד בפתיחה כוללות אם משלח לקדש אשה שליח שהוא סומא ודו"ק:

סוג ו. ממזר, מרדכי סוף הלכות תפילין כתב תניא במס' ס"ת שכתב גר וממזר פסול ורבינו שמחה כתב דלא גרסינן ממזר משום דקתני התם [מ"ס פ"א] זה הכלל כל המוציא רבים י"ח כותבו וממזר מוציא רבים י"ח, ואינו יודע מניין לו שמוציא רבים י"ח ממ"ס נילף שאין מוציא או מד"ת או מדרבנן ועי' ש"ך רפ"א, ויד שאול מביא תוספתא פ"ב דמגילה דממזר ופצוע דכה חייבין במגילה ומוציאין רבים י"ח, ועי' מג"א סי' ל"ט, ופמג"ד בפתיחה אות ל' כתב מה שכתב המרדכי דאין ממזר מוציא רבים י"ח י"ל דמיירי שכבר יצא י"ח וערבות לא שייך כ"א בכשירי קהל לא בפסולים אבל אם הוא לא יצא אפשר דמוציא אחרים בלא טעמא דערבות דשלוחו של אדם כמותו עכ"ל א"כ לא קשה ותוספתא:

סוג ז. כהנים, בתשובת שאלת בנימין כתב לכאורה רש"י בר"ה מפרש הטעם בכל ברכות שיצא מוציא משום ערבות, א"כ למה צריך לפרש בשב"ש מטעם דמחויב דרבנן מחויב בדבר שמוציא אפי' דאוריי' ת"ל דטעם בשביל ערבות [לא הבנתי אולי בעבור מלכה] אבל בכהנים אין ערבות ועי' צלח, וינאי כהן הוי, א"כ ל"ש ערבות ע"כ הוכרח רש"י לפרש מטעם כל שמחויב מדרבנן חייב בדבר קרי' בו ע"ש, מהנ"ל משמע אפי' במצות שנוהג גם בישראל וכהנים בשוה אין ערבות, ובל"ס גם בעבד לא שייך ערבות ועי' רשב"א שהקשה למה מבעי נשים אם ב"המז דאוריי' ולא עבדים ועי' צל"ח, והנה רשות יוכל להוציא דרבנן תוס' ר"ה ל"ג ועי' ט"א מגילה כו', ואם אונן יכול להוציא אחרים עי' פמג"ד ח"ב אות כ"ט:

תוכן העניינים

שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה