אור ברסלב
שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי) מפתחות והערות › סימן טז

שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)· רבי יעקב אלפנדרי

מפתחות והערות · סימן טז

סימן טו

חקר המחבר ז"ל. א אם באכילת מצה ובסוכה ופסח צריך לאכול תוך כד"אפ ולא מצא גילוי רק בפסחים קי"ד גבי מרור.

ב באכילת קדשים שיאכלו הכהנים שיתכפרו הבעלים אם צריך תוך כד"אפ.

ג בסעודת שבת וי"וט ג"כ

ד אם מחויב בה"מז באכל ביותר בכ"אפ.

ה אם נשבע שיאכל ככר זה אם קיים שבועתו ביותר בכ"אפ ועי' בפנים, לכאורה יש גילוי מירושלמי מובא בתוס' קידושין דף ל"ח שעשה דמצה ידחה חדש ואם יוצא במצוה יותר בכד"אפ גם אם עשה לפני הדיבור אינה דוחה ל"ת לאחר הדיבור קשה שהי' לאכול יותר מכד"אפ ואין כאן לאו, וכן מירושלמי מובא בתוס' שבועות דף כ"ד שבועה שלא יאכל מצה בליל פסח ואכל פטור כי לא חל השבועה, ואם יוצא במצוה יותר בכדי א"פ שפיר חל השבועה, ועי' שעה"מ ביס"ת שמביא ראיות הנ"ל על חקירת מ"למ אם יוצא במצוה שלא כד"הנ ועי' כ"ס סי' צ"ו, ואולי נוכל לומר אחשביה כיון לענין מצוה נחשב כאכילה גם לענין לאו חשוב, ועי' ברכות מט א"כ בר שמואל טעה ולא הזכיר ר"ח בתפילה מחזירין אותו בבה"מז אין מחזירין אותו, תפלה דחובה הי' מחזירין אותו, בה"מז דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אין מחזירין אותו אלא מעתה שבתות וי"וט דלא סגי דלא אכיל ה"נ דאי טעי הדר ע"ש והקשה תוס' מסוכה דף כ"ז סברי רבנן אי בעי אכיל חוץ מלילה הראשונה דיליף ט"ו ט"ו מחג המצות, וי"ל שאינו צריך לאכול בסוכה אם לא ירצה אבל בשביל יו"ט צריך לאכול, וא"ת מנ"פמ אם צריך לאכול בשביל יו"ט או בשביל סוכה, ותי' בירדו גשמים ע"ש ור"אש, ור"ן בסוכה תי' בעבור יו"ט הי' אוכל עד כביצה אכילת ארעי חוץ לסוכה ע"כ גמרי' ט"ו ט"ו שצריך לאכול בסוכה וכיון שקבעו חובה לאכול בסוכה עשאו אכילת קבע אפי' בכזית ועי' כאן, וטור תרל"ט ומ"א סי' קפח מישב קושי' תוס' עם סברת ת"רי שכתבו ע"כ צריך לאכול בשבת פת, יען אין קידש אלא במקום סעודה, א"כ בי"וט של פסח וסוכה דחייובן מדאורי', מש"אכ שארי סעודת יו"ט רק מדרבנן משום קידש במקום סעודה ע"ש במח"השק, ומביא ר"ן שע"כ צריך בליל פסח בערב תאכל מצות כי בעבור יו"ט הי' יוצא במצה עשירה, ועי' מג"א קסח ס"ק ט"ז שהקשה על ב"י במצה עשירה אינה מברך בה"מז א"כ איך אמרי' דביו"ט לא סגי דלא אכיל פת ע"כ אם שכח יעלה ויבא צריך לחזור ולברך הא אי בעי אכול מצה עשירה ע"ש, ופמג"ד בסי' ק"פח כתב נסתפקתי מי שאין לו בשבת פת כ"א תבשיל מינ"מז אם לא הזכיר בברכה מעין שלש שבת אם חוזר, יען באין לו פת מחויב לאכול כזית תבשיל דגן ע"ש, וראיתי בשבילי דוד כתב ממ"גא קסח מוכח שאין צריך לחזור, דאיהו הקשה שם דיכול לאכול כיסנין ולא יצטרך לברך, ומה בכך ע"כפ יצטרך לברך מעין שלש ויצטרך לחזור כפי דעת פמ"גד, אע"כ פשוט דאין חוזר במעין שלש אף כ"הג ע"כל, ובמחכ"ת, לפי האמת שצריך לאכול פת בשבת כאמרו כי לא סגי כו' ורק שאין לו פת, והוא מחויב לקבוע סעודתו על פת כיסנין ונחשב לו כסעודת פת, ע"כ מסופק הפמג"ד בשלומא אם כבר אכל פת אז מבואר בסי' רח אם שכח לא צריך בברכה מעין שלש לחזור, אבל כיון שאין לו פת, נחשב סעודת כיסנין לסעודת שבת וצריך לחזור, אבל המ"גא הקשה לפי ב"י קשה על גמרא שאמרו אלא מעתה בשבת ויו"ט דלא סגי דלא אכיל דאי טעי חזר, ולפי ב"י אינה מוכרח דצריך לאכול בשבת ויו"ט פת, רק כיסנין ולא צריך סעודת שבת פת, ממילא בברכה מעין שלש לא צריך לחזור גם אם אכל פת לא צריך לחזור כיון דסגי דלא אכל פת ודו"ק.

עי' מג"א ר"י שכתב אם אכל יותר בכדי א"פ לא צריך לברך בהמ"ז כי אין זה אכילה, ומביא ע"ת כתב שצריך לחלק בין אכילת יוהכ"פ להנאת גוף ופסק שצריך לברך ופמג"ד מכריע אם אכל עד ששבע חייב מה"ת אף שאכל מעט מעט ורק אם אכל כזית דמברך בה"מז ואכלת אז אמרי' ביותר מכא"פ אין מצטרף ע"ש, ועי' פמ"א ח"ב סי' כ"ז מובא בח"ס או"ח קכ"ז וכ"ס או"ח סי' צ"ו במצוה די בהכאת גרון אבל בבה"מז אכילה במעיו בעינן, נהי דבאכילה של אסורים חייב בכזית מצומצם עם של בין החניכים מ"מ בהמ"ז דכתיב ושבעת בעי שישבעו מעיו, וה"ה כל המצות דכתב ביה אכילה סגי בכזית מצומצם, ויש להביא ראיה מירושלמי תיתי עשה דמצה ולידחי ל"ת דחדש ואס"ד דאיסור חדש כבר עבר בהנאת גרון וידי מצוה לא יצא עד שיכנוס במעיו לא הוי בעידנא ע"ש בח"ס, א"כ מוכרח מה שאמרו, בשבת ויו"ט לא סגי דלא אכיל כו' שצריך לאכול תוך בדא"פ או שמוכרח שחייב בהמ"ז גם אם אכל יותר מכדי א"פ ומורי הג' ז"ל שם בכ"ס כתב בשבת ויו"ט בודאי הנאת מעיו בעינן כי עונג כתיב בשבת ושמחת ביו"ט, א"כ אם אין לו רק חצי זית לענין מצות פסח וסוכה יצא אם חזר והקיא בודאי חייב להקיא כדי לקיים המצוה אבל לענין עונג יו"ט לא מהני אם חזר והקיא ואוכל, כי הכאות מעיו בעינן, ומיושב קושי' ר"ן למה צריך ט"ו ט"ו כדי שחייב בחצי כזית להקיא ולאכול, ועי' כ"ס באופן אחר ולא זכיתי להבין קושי' ר"ן לפי מרדכי שמובא במג"א רס"ז יוצא בקידש וה"ה בסעודה שאוכל בתוס' שבת ויו"ט ע"כ צריך בערב תאכל מצות, וט"ו ט"ו שדוקא בלילה צריך לאכול מצה וכן בסוכה, ב"ה מצאתי שזכיתי לכווין לכ"ס סי' ס"ז:

ולענין יו"הכפ אם אוכל ח"ש או יותר מכא"פ ואכל הרבה, אמרתי רבות בשנים שזה דוקא לעבור על לאו צריך בכדי א"פ, אבל העשה של ועניתם לא קיים, וז"כ הירושלמי מודה רל"ק ביו"הכפ בעבור העשה, אודה לה' כעת יצא לאור מ"ח ח"ג על או"ח בסי' ל"ט מביא חקירה הנ"ל בשם ח"ס ופמ"גד סי' תריב ס"ק ד' ע"ש פלפול נאה, ולשתיה פסק רמב"ם בכל מקום צירף שיער רביעית חוץ מפ"ח מאבות הטומאה פסק כשיער אכ"פ ומוסבר בכ"מ פ"י מתרומות בשם ר"י קורקס ע"ש, ומנ"ח שי"ג כתב הן ביו"הכפ והן בבה"מז צריך תכ"דאפ אפי' אכל כל היום:

ועי' בפנים שמחבר מביא ראיה שחייב בהמ"ז באכל יותר מכא"פ ממה שכתב הרא"ש אם טעה בר"ח לא צריך לחזור יען אי בעי לא אכיל דבר שצריך בהמ"ז אלא פירות וירקות, ואמאי לא אמר שאכל מעט מעט באופן שלא יתחייב בבהמ"ז, ואין לומר דגם בר"ח צריך לאכול בב"א הא קאמר אפי' פירות אלא שלא יתענה, בע"כ דלענין ברכה אחרונה לעולם חייב ע"ש, ולא זכיתי להבין בודאי אם אכל יותר מכא"פ מקרי עינו' ואסור בר"ה כמו שפטור ביו"הכפ יען שהתענה אם אכל באופן זה, וכן בר"ח אבל בפירות וירקות אם אכל אין זה עינו' גם ביו"הכפ חייב בפירות כי לא התענה וצע"ג ועי' מל"מ פ"ב מהלכו' ברכות ופר"ח בספר מים חיים סי' א' ובסוף הספר זכור לאברהם מאריך בו מאוד, ועי' בספר אמרי בינה סוף יומא באריכות בענין זה, ובלבוש סי' תעה בה"גה כתב עיקר אכילת מצה לאכול לשובע למלא את כריסו כשהוא רעב לפיכך יוצא בה אף בבליעה ע"ש משמע דלא יצא בהכאת גרון, ועי' אמרי בינה דיני פסח סי' כ"ג:

מה שחקר המחבר ז"ל באכילת כהנים אם צריך כדא"פ, לכאורא מוכח ממנחות דף צ"ט שעיר של יו"כפ הבבלים אוכלים אותו חי מפני שדעתן יפה מוצאי יו"כפ, ואם יוצא ביותר בכד"אפ למה לא אוכלים ביו"הכפ באופן זה, וידחה עשה ח"ש, ועי' צלח ביצה דף י"ט שהקשה על לחמי תודה בע"פ שידחה עשה ל"ת, ועי' זבחים דף צ"ז יקדש להיות כמוהו והקשה וידחה עשה, ומשני אין דוחה ל"ת שבמקדש, עדיין קשה יאכל באופן זה, ואולי אחשביה ודו"ק, ומורי בכ"ס סי' צ"ו הקשה על פמ"א אם בהנאת גרון יוציא המצוה א"כ קשה משעיר של יו"הכפ שבבלים יאכלו בהנאת גרון ע"ש שמחדש דבר גדול דשאני אכילת קדשים ממצות אכילת מצה דאכילת קדשים לאו מצוה שמונחת אקרקפתא דכהן אלא שהמצוה שיהי' הקדשים נאכל מכהנים ולא יותירו מהם, אלו הן הנשרפין מתבערים ע"י שריפה מן עולם, ואלו הנאכלים מתבערים ע"י אכילת כהנים, וכהן שאוכל ע"י הנאת גרון ומקיאו לא קיים ומצות אכילת קדשים, משא"כ מצות אכילת מצה חיוב על גברא שיאכל מצה וכא שמצוה שמצה תהי' נאכלת יוצא בהנאת גרון ע"ש ועי' כ"ס סי' ע"א בסוף התשובה שחקר ג"כ אם יוצא בשבת באכילת יותר מכא"פ:

עי' יבמות דף מ' אימא רישא מצות תאכל במקום קדוש מצוה שבתחלה הי' עליו בכלל היתר רצה לאכלה רצה אינו אכלה, רצה אינו אכלה והכתיב ואכלה אותה אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרי' ואח"כ הקשה לאבא שאול מאי תרי גוונא איכא ע"ש, ולפי חקירת המחבר ז"ל א"כ צריך מצות תאכל שצריך לאכול תוך כדא"כפ וכן לאבא שאול תרי גוונא איכא, בע"כ ואכלו אותה תוך אכילת פרס ולא צריך מצות תאכל ודו"ק, עוד קשה לי מנזיר כ"ט שהקשה וכי כהן אוכל מליקה, ולפי חקירת המחבר ז"ל יאכלו יותר מכא"פ ור"לק שם שח"ש מותר בודאי קשה, וגם למה באמת אשתרי מליקה לכהן אם יוכל לקיים המצוה באופן זה [עי' לקמן סי' נ"א].

בענין זה יש לי תשובה גדולה מאד"מו הגאון וכו' דהוסט ני' ואעתק רק על קושי' הנ"ל:

ב"ה עש"ק לס' בא תרל"ח לפ"ק פה חוסט יע"א.

החיים והשלום וכ"ט לאהובי תלמידי ני' מכתבך קבלתי ה' ישלח לך רפואה שלימה ויחזקך ויאמלך ותהי' אמיץ כח ורב ברכות לך ולביתך, מה שכתבת לי פלפול בד"ת אם אמנם שאני מונע את עצמי בכל מה דאפשר מלהשיב ה' ירפא במהרה עין קדוש אמן] אבל לאהבתך הכני כותב תשובה בקצרה, אשר העיר מעלתו על חקירת מוצל מאש והקשה מסיר וכו', בת"כ פ' צו על הקרא מצות תאכל אפי' בכ"ש וביבמות דף מ' דרשינן מצות תאכל מצוה, א"כ מוכח לכאורה דמצוה בכ"ש, וכבר הביא מר"ן הגאון באו"ח מ"ט דמצוה ודאי בכזית כו' וקשה לי שרמב"ם שלא הביא ת"כ דאפי' בכ"ש ובחידושי ישבתי ועתה אמרתי לפי דעת מוצל מאש, שבקדשים יצא אפי' ביותר בכא"פ לענ"ד שאין כוונת החקירה הזאת ע"ד שכתב המ"למ פ"ה מיס"ת אי שלא כד"הנ הוי אכילה דג"כ מקשן קושי' כאלו ומתרצן מגו דהוי אכילה לענין מצוה ה"נ לענין זה, אלא נראה דכוונת חקירת מוצל מאש היא דהא דאין מצטרפין יותר מכא"פ לא משום שכבר נתעכל בזמן מועט אלא הלממ"ס היא דאין דרך אכילה בכה"ג ואין מצרף, וזה שייך בעלמא אבל במצות דמחויב לאכול כל הכזית ולר"ש בל העומד לזרוק כזרוק היכא דהוי מצוה אמרי' כיון דעומד להכי הוי כאלה נעשה כבר ה"כ כיון דעומד לאכילה ומצוה לאכלו הוי כאלו אכלו לכה"פ אם גומר אכילתו ומוכח למפרע דהי' עומד לאכילה דהוכיח סופו על תחילתו והוי כאלו לא שהה כלל ופ"רח סי' קכ"ד בא"ע העלה דרמב"ם ס"ל דלא כר"ש, וא"כ אפשר דכונת הת"כ דמצות תאכל אפי' בכ"ש היינו אם אוכל מעט מעט מצטרפים אפי' יותר מכא"פ והיינו אליבא דר"ש, אבל רמב"ם דפסק דלא כר"ש לכך לא הביאו, א"כ נראה דשם בנזיר גבי קרבן כיון דג"כ וצוה לאכלו ועומד לאכילה וכאלו אכלה תוך אכילת פרס דמי וממ"נפ אי ס"ל כר"ש עובר גם על איסר נבילה, ואי לא ס"ל כר"ש גם לענין מצוה לא מצרף, ואחתום בברכה משולשת ה' יברך אותך ואת, ביתך כאות נפשך ונפש רבך הד"ש הק' משה שיק מברעזאווע.

מה שמסתפק המחבר ז"ל אם קיים השבועה כשיאכל ביותר בכא"פ, א"כ למה אם נשבע שיאכל נבילות וטריפות לוקה משום שבועת שוא כמבואר ברמב"ם פ"ה משבועות וש"ע רל"ח, כיון על ח"ש חל השבועה כמבואר שם, א"כ גם שבועה שיאכל יוכל לחול ויאכל יותר מכא"פ:

תוכן העניינים

שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה