אור ברסלב
שות מוהרץ קונטרס אחרון

שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

קונטרס אחרון

מאמר

אחר אשר בא מאמר מנחת קנאות למראה עיני ידידי הרב המופלג החריף ובקי המפורסם כש"ת מוה' אברהם יענר נ"י ראבד"ק קראקא, אשר הזכרתיו למעלה דף ט' ע"א בהגה נדון איסור החיתון עם הנכריות, התעורר הרב הנ"ל כי לא העתקתי דבריו כהוגן, והוספתי עליהם ויוכלו לתלות בו בוקי סרוקי לחשדו כי מצדיק מעשה המתחדשים חלילה וחס, והנה האמת כי מכתבו היקר נאבד אז ממני ולא העליתי דבריו רק מן מה שנשאר בזכרוני, ולמען הרחיק מאת הרב הנ"ל כל חשד היותר רחוק ולמען לא יכאב לבבו, חשבתי למשפט להעתיק כל דבריו אשר שלח אלי עתה בקונטרס אחרון וז"ל שלום וכו' לכבוד וכו' מי הם האנשים אשר לבבם נאמן עם בית ישראל, לא יכאב לבם, כי ישמעו חרופים וגידופים מפי מחרפי דת אל בדורנו הנועדים על ד' להפר תורתו ולהחליף חוקיו בשאט נפש, וידומו סלה? הלא חובה עלינו לצאת לצבא לקראתם בכל עוז ותעצומות, אם בעצה, ואף במלחמה כאשר נתבונן מדור ראשון, בבנות להם בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה, מזבח בעבר הירדן, וחשבו בני ישראל זאת למרד ומעל, מה רבה החרדה אשר חרדו לקראתם ושלחו אליהם את פנחס ועשרה נשיאים להזהירם בדבר המעל אשר מעלו, ואם יאמרו כבושי הגולה, כי תקצר ידם וזרועם לא משלה להם לצאת לקרב, נגד מחרפים, ללחום מלחמת ד' בכח וביד חזקה הנה התוכחה תשיב אמריה, כי חובה עליהם להראות כחם, זו כחם לאלהים, עכ"פ בעצה או בדבר שפתים, להכרית בשפתי צדק את כל העולה על לב מתעבי משפט חבר פושעים הללו, אבל אהה! עיני בנאמני ארץ תופשי תורה גבורי כח, והנם שוכבים הוזים, התורה הקדושה נתונה לבוזזים, ונוטרי הכרמים יושבים מחשים, וכרם ד' הנה למרמס ויעש באושים, אלה בנים כחושים ויוסיפו יום יום סרה על סרה, שומי שמים מה נוחיל עוד, הנה עוד מעט אין יראה ואין תורה, אמרתי אשפוך שיחי לפני מעלת גאון עוזו, כי ידעתי אשר עוז לו לצאת לעזרת ד' בגבורים, ללחום מלחמת ד', כאשר כבר נלחם בשבט פיו בחבוריו המחוכמים, אשר חלקם ביעקב והפיצם בישראל, אשפוך לפניו מרי שיחי אוילי דברי המעטים יעוררו גם עתה רשפי אש שלהבת יה, אשר בקרב לב איש חי, גבור חיל כמוהו לא עממו, הוא כלביא יקום וכארי יתנשא לצאת נגד רודפנו, ובכחו הגדול ישבר זרועם הרמה, וברוח בינתו סערת הזדונים יקים לדממה, עוז לו בחכמתו ובתבונתו, כי לבו יורהו חכמה, להשיב חורפנו דבר, בראשון על אשר עלה אצלם בהסכמה שנה העברה, כי מותר להתחתן עם בנות גויי ארץ, בתנאי עם נוצרים ובעלי היחוד, אבל לא עם עובדי ע"ז, והנה הרב הצדיק מוה' צבי הירש לעהרן מאמשטרדם, הוציא לאור קונטרס תורת הקנאות, חברו לה יחדיו מכתבים מרבנים צדיקים והמה סתרו דבריהם, כי בתנאי זה גלו כל התנכרותם לדת משה וישראל, והורו כי כל מצות ד' זולת ע"ז לא ישוו להם מאומה, אבל באשר אני אחזה, כי דברי אלה לא יספיקו לסתור דבריהם, פן יאמרו כי מרויחים בעונש קנאת הפגעים ע"פ דברי הרמב"ם פי"ב מה' איסורי ביאה שכתב שם כל הבא על גויה בפרהסיא בין דרך חתנות בין דרך זנות קנאים פוגעים בו, אבל הבא על בת גר תושב אין קנאים פוגעים, (וצל"ע אי לענין זה א"צ לקבל בפני ג' ודי שידעינן בי' דלא פלח לע"ז, דלא נקרא שוב בת אל נכר יעויין בכ"מ שם שם, ויעויי' במלחמות סנהדרין ע"ד הטעם דקנאים פוגעים בו בבא על בת נכרי, ולא בישראלית שבא עלי' נכרי יעוי"ש, ויעי' סנהדרין דף פ"ב טענת זמרי שאמר בת יתרו מי התירה לך, ברש"י שם שנתגיירה בשעת מ"ת, יעוי' ברש"י שמות ולכהן מדין שבע בנות ז"ל ולכהן מדין רב שבהם ופירש לו מע"ז ונידוהו יע"ש, מזה נראה אף דלא פלח לע"ז כל זמן שלא נתגייר הוא בכלל קנאים פוגעים בו, להכי צריך רש"י לפרש דנתגיירה בשעת מ"ת, ויעוי' בע"ז דף ס"ד איזה גר תושב כל שקיבל עליו בפני ג' חברים וכו', מיחדים אצלו יין וכו' ולשאר כל דבר הרי הוא כנכרי, ויעוי' בשו"ת שב הכהן מהגאון מוה' רפאל הכהן סי' ע"ה שכתב דלאו כללא כייל אלא הא דאמרינן, ולשאר כ"ד הרי הוא כנכרי, הוא לענין ע"ז והא דאמרינן שאינו נותן רשות ומבטל רשות הוא מחמת ששבת חמורה כע"ז יעוי"ש, וצל"ע הא בועל ארמית כאלו נתחתן לע"ז, ואפ"ה אין קנאים פוגעים בו יעוי"ש ויעוי' ע"ז דף ל"ו ע"ב קו' הגמרא ישראל הבא על נכרית הלכה למשה מסיני הוא, וצריך להבין הא יינו של גר תושב ג"כ אסור בשתי' שגם הם בכלל איסור חתנות יעוי' ביו"ד סי' קכ"ד ס"א, ומה הקשה הגמרא הא קנאים פוגעים בו, נימא דגזרו אף על אותן שאינם עובדי ע"ז דהיינו גר תושב, והנה על זה יש לומר דעליהם לבד לא גזרו בנותיהם משום ד"א, אי לאו משום לא פליג משום שאר עובדי ע"ז וצל"ע, יעוי' ברמב"ם פי"ג מה' אסורי ביאה ובלח"מ שם ה' י"ד מה שהעיר על דברי הה"מ, שהבין ברמב"ם שאף למסקנא בגמרא יבמות דף ע"ו אמרינן ששלמה גיורה גיירה לבת פרעה, הא למסקנא א"צ לזה אם לא נשאה אותה לשם אישות, רק בהם דבק שלמה לאהבה אותם יעוי"ש וצל"ע אם לא גיורה גיירה אותה הי' עובר על איסור הלכה למשה מסיני דקנאים פוגעים בו, ואין לומר מחמת שבעל בצנעה ליכא הלכה למשה מסיני, ז"א כי לקיחת אשה בפרהסיא לבועלה, אע"פ שמכניסה לביתו ובעלה, בעילה בפרהסיא מיקרי, כמבואר בגמרא סנהדרין ע"ד קו' הגמרא והא אסתר פרהסיא הוה, וכ"כ הלח"מ פ"א מה' מלכים הלכה ב' וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' קנ"ז ס"ק ד' א"כ אף למסקנא צריכין למימר דשלמה גיורה גיירה): לכן יש לחוש פן יאמרו המתחדשים כי האומות בזמנינו כגרי תושבים נחשבים אשר כמה רבנים צדיקים שגו בזה, ושרי לי' מרי' שגם מעלת כבודו הפריז על המדה במה שכתב בחבורו תפארת ישראל דף ך"ב ע"ב זה לשונו עם בלי ספק שדיניהם אצלנו כגר תושב עכ"ל אבל במה דפשיטא לי' למר נראה לי כי בודאי אינו כן, בראשון כי בן נח צריך לקיים שבע מצות, אינהו וכל אביזרייהו, אף דאנן קי"ל דאינו מצווה על ביזרא דע"ז ביהרג ואל יעבור יעוי' בסנהדרין ע"ד, שאני קידוש השם דכתיב בה בתוך בני ישראל, וכן מבואר בירושלמי שם על כל פנים גר תושב בודאי צריד לקבל בפני שלשה השבע מצות כפי אשר צוותה תורתינו הקדושה, לקיימם אינהו וכל אביזרייהו, שלא לגזול אף פחות מש"פ, כי ב"נ נהרג על פחות מש"פ, ושלא לאכול אבר מן המפרכסת ונהרג ע"ז, וב"נ הרואה את חברו גוזל ואינו מוחה בידו נהרג עליו, ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שראו שכם גוזל ולא עשו בו דין, ושלא ללמוד תורה כי הנכרי שלומד תורה זולת השבע מצות דידי' חייב מיתה, ועל הדינים נצטווה ב"נ יעוי' בתשובת רמ"א סי' י"א שמצווה על הדינים שפסקה להם תורתינו ולא כפי אשר יפסקו להם בעצמם עפ"י נמוסיהם ודיניהם, יעוי' בש"ע א"ח סי' קנ"ו שאין ב"נ מצווה על השיתוף ברמ"א שם, וכפי טעם הרמ"א שמצווה על הדינים שפסקה להם תורתינו, הואיל דילפינן מגזירה שוה ונקרב בעה"ב אל האלקים דכתיב בישראל, א"כ מכ"ש על ע"ז דילפינן מן לא יהי' לך אלקים אחרים, דנימא שמצווה כמו שישראל מצווה וצל"ע. הנה כי כן, הכי שמענו מעולם שקיבל אחד מהם השבע מצות עם כל אביזרייהו, שנוכל לומר עליו שהוא גר תושב, היעלה על דעת לאמר איש נכרי שאינו מקבל עליו המצות שחייב עליהם מיתה, אפילו שאינו נהרג עליהם, גר תושב יתקרי לענין להחיותו? שנית הנה כתב הרמב"ם ה' מלכים כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אוה"ע ויש לו חלק לעוה"ב והוא שיקבל ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה והודענו ע"י משה רבינו שבני נח נצטוו בהן אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב וכו' עכ"ל, וראיתי בס' תולדות אדם דף ל"ה בשם הגאון מוה' זלמן מווילנא שדברי הרמב"ם הנ"ל המה במדרש וז"ל אמר ר"י חסידי אומה"ע שמענו שיש להם חלק לעולם הבא, חכמי אומה"ע לא נתפרש לנו, איזה חסיד אומה"ע זה המקבל עליו שבע מצות מפני שהן כתובים בתורה, חכם אומה"ע זה העושה אותן מפני שיקול דעתו עכ"ל נראה מזה לכאורה שגר תושב הוא דוקא באם מאמין בתורת משה, ואף אם נימא דכוונת הרמב"ם הוא ע"י שלילה לאפוקי מי שעושה אותן מפני שיקול דעתו, אבל מי שעושה אותן מחמת הקבלה הנמשכת מאבותיהם מאדם ונח גם הוא גר תושב, וכן נראה מדברי מהר"ש יפה הובא במשנה למלך פ"י מה' מלכים הלכה ז' על מאמר ר"י לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם וכו', וקשה הא הי' צריך להתחיל להודיע בתורה לב"נ ז' מצות ותירץ כי לענין ז' מצות די לבני נח בקבלה לבד יעוי"ש, ויעוי' בפירוש המשניות להרמב"ם פ' ג"ה משנה ז' מה שכתב ושים לבך על העיקר הגדול שכל מה שאנו מרחיקים ועושים היום אף מצות בני נח אין אנו עושים אלא במצות הקב"ה ע"י משה רבינו ע"ה, כגון זה שאין אנו אוכלים אמ"ה וכו' אלא לפי שמשה אסר לנו, והוא שאמרו מסיני נאמר וכו' יעוי"ש, ולפ"ז דוקא בישראל אבל בב"נ י"ל דדי שיעשה הז' מצות מחמת קבלה הנמשכת מתורת בני נח, אבל אף אם נימא כן עכר"ח מוכרח להיות מאמין עכ"פ בתורה אלקית אם בתורת משה או בתורת בני נח שהיא ג"כ אלקית, וידוע מ"ש בעקרים פי"ג זה לשונו אין כל דת שמחזקת בשלשה עקרים הללו שזכרנו מציאת השם ושכר ועונש ותורה מן השמים שהם עיקרים כוללים לדת אלקית, שהוא אלקית שהמאמין בה יקרא מאמין בתורת אלקית ויהי' לו חלק לעוה"ב, שאין הדבר כן והמודה בהם עדיין אין לו חלק לעוה"ב עד שיודה בהם ובשרשים הנתלים מהם והמסתעפים מהם עכ"ל, והנה אם כי העיקר שלא תשתנה התורה ולא תנוסח הוא עיקר פרטי לתורת משה לבד אחר שמצאנו הדתות אלקות שהי' עד משה משתנות מן האיסור אל ההיתר ומן היתר אל איסור יעוי' בעקרים פי"ד מאמר ג', אבל מ"מ גם בשאר דתות אלקית מי שיאמר ויאמין שרשות נתונה ביד כל נביא או מתפאר בנבואה לשנות המצות שבאו בתורת אלקות טרם שיתברר בירור גמור שהשם רוצה לבטל דברי הנביא הראשון, כמו שנתברר בבירור אמיתי נבואת משה ששינה דברים מתורת בני נח כמבואר באריכות בעיקרי' מאמר ג' פי"ט, המאמין כזה, אין נקרא מאמין בתורה אלקית, ואין חילוק בינו ובין העושה משיקול דעתו, וידוע שאומות זמנינו אינם בכלל אמונה זו ומאמינים שרשות ביד כל נביא לשנות ואף אם נחלק בין עיקרי תורת משה לעיקרי תורת בני נח, ונימא כי בן נח בדתו הוא רק כשומע מפי נביא, ואין עקרים לאזהרות הנביא, אם כי לא נראה כן מדברי ב"ע ס' ט"ו מה שכתב שם כי התאמתות שליחות הוא עיקר כולל לכל הדתות האלהיות יעוי"ש, הנה כי כן די להם בקבלה הנמשכת, אבל באמת לענ"ד הואיל שאיתא בע"ז דף ג' עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים שעמד והתירן להם השבע מצות שאע"פ שמקיימים אותן אינם מקבלים שכר כמצוה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה א"כ הא שכתב הרמב"ם שגר תושב הוא שיקבל העושה הז' מצות מפני שצוה בהם הקב"ה והודענו ע"י משה שבני נח נצטווה בהם ע"כ לאו מחמת קבלה הנמשכת מתורת בני נח לבד סגי, כי ראה והתירן רק צריכים לקבלם מחדש בתורת גירות שיכנסו לדת משה כי תורת ב"נ ראה והתירן. (יעוי' בתשובת מנחם עזרי' סי' קכ"ג דף ע"ד ע"א כתב דהא דסברי תנאי דאבמ"ה נוהג בטמאה הואיל שנוהג בבני נח לא דהוה מוסיף דמשעת מ"ת ראה והתירן, רק דהוה איסור חמור יעוי"ש ויעוי' בתשובת פ"י יו"ד ס"ג דמותר למכור בהמה טהורה לעכו"ם משום אימור לשחיטה זבנה, ול"א ס' דאורייתא לחומרא, משום דהאידנא הוה רק מדרבנן הואיל והתירן ע"ש, ולפ"ז נראה כי ב"נ שישנו בכלל ז' מצות, צריך לקבל ע"ע דת משה וכנראה מפשטות לשון המדרש מפני שהן כתובים בתורה, אבל באמת דברי בעל מ"ע צל"ע הא היכא שמקבלים מפני שהן כתובים בתורה, בודאי מוזהר הוא על שבע מצות ומוכח כן מהא דאמרינן כל מצוה שנאמרה לב"נ ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה, אלמא אף לאחר מ"ת באזהרתן הן עומדים, וכן מוכח מהשוחט לע"ז ובשבת דחייב משום תיקון אבמ"ה לב"נ, א"כ שוב הוה איסור מוסיף לב"נ שמקבל ז"מ מפני שהם כתובים בתורה), ע"כ אם ראה והתירן מחויב לקבלם מחמת תורת משה, ולכאורה נראה שאין די להם בקבלה הנמשכת לבד מתורת ב"נ, הואיל שמוזהרים על עריות שלא נצטוו לב"נ עד מ"ת, כגון שלא לבעול נערה מאורסה דלדידהו דל"ל מיתה בנערה מאורסה, כ"א בבעילת בעל, ועכ"ז אם בועל נערה מאורסה לישראל נידון במיתת סקילה כישראל מריבוי דאיש איש כמבואר בסנהדרין דף נ"ז וברמב"ם שם ואזהרה זאת הוא רק בתורת משה ולא מקודם, א"כ נראה שצריך לכנוס לדת תורת משה לקבל המצות כמו שהם כתובים בתורה, ולא יאמר אדם מעולם שאומה"ע קבלו עליהם מעודם ז' מצות וכל אביזרי' כמו שהן כתובים בתורה, או הדינים שפסקה להם ד"ת וכמבואר בתשובת רמ"א הנ"ל ושלא לבעול נערה מאורסה מריבוי דאיש איש ולא נכנסו מעולם לאמונה כזו. א"כ אם אינם רוצים להאמין בפרטי המצוה ככתוב בתורה, בודאי אין חילוק בינם בין אם אינם מאמינים ואינם מקבלים מצוה זו או אם אינם מקבלים המצוה לא יהי' לך אלקים אחרים, וחשובים כעע"ז, גם צריכים לדעת שאין לומר על ב"נ שהוא טועה בעיונו, לפרש הפסוקים בתורתינו לענין ז"מ כפי שכלו, לא כפי המקובל אצלנו, בשביל זה לא נקרא כופר בתורה ע' בעקרים פ"ב ובתשובת רשב"א סי' ח', אבל ז"א כי ב"נ ששגג חייב מיתה יעוי' במכות דף ט'. ועוד עכ"פ גר תושב לא מקרי. באופן אם אינו רוצה לקבל בשאט נפש א' מן ז"מ כפי תורתינו, למשל אם יאמר שאינו אמת מה שכתב בתורה דהבא על נערה מאורסה לישראל חייב סקילה, אין חילוק בינו לאינו מקבל הלאו דלא יהי' לך וגו', ושוה לעע"ז, וכמו בישראל שכופר בא' מן המצות בשאט נפש הוא כופר בתורה ושוה לעובד ע"ז כי כל הכופר בתורה חמור עוד יותר מע"ז, כמו שאמרו חז"ל כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה וכו', ככופר אמו ולא כופר אלמא דכופר חמור מע"ז, כמו כן נמי ב"נ שכופר באחת מן ז' מצות שלהם המבואר בפרטיהם בתורת משה, ג"כ הוא שוה לעובד ע"ז וכן נראה מתשובת פרח מטה אהרן שאלה פ"ו דף קנ"ז ע"א על הא דגיורת צריכה להמתין וכו' להבחין בין זרע שנזרע בקדושה, וזה לשונו, ואין לומר דכל הנך רבוותא לא מיירי אלא במי שנשתמד להעובדי' ע"ז, אבל מי שנשתמד לדת הישמעאלים שאינם עובדי ע"ז, ואדרבא מיחדים את ד' ביחוד שאין בו דופי, אפשר דלא אמרינן חששא זו ז"א וכו' ועוד דהריטב"א בתשובה הביא אבי עזרא סי' צ"ב וזה לשונו הוה יודע שאמונת הישמעאלים אע"פ שהם מיחדים, ע"א גמורה חשיבא, להיות יהרג ואל יעבור שהרי המודה באמונתם כופר בתורת משה שאינו אמת כמו שהיא בידינו וכל כיוצא בזה ע"ז גמורה היא, הרי שהשווה דינם של ישמעאלים לשאר עובדי ע"ז, וכיון שהם שווים להם בכל וכל, ע"כ הא דאמר ר"נ דגיורת צריכה להמתין, אין חילוק בין ישמעאלים לשאר גוים, עכ"ל תשובת פרח מטה אהרן, והנה לכאורה קשה מה ראי' מייתי מהריטב"א, הא יש לומר בשלמא לגבי ישראל אם מודה באמונתם, וכופר בתורת משה שאינה אמת כמו שהיא בידנו אין חילוק בינו לעובד ע"ז דהכופר בתורה חמיר מע"ז, אבל לדין ישמעאלים אם מאמינים באחדות ומקיימין הז' מצות, אף שאינם מודים בתורת משה כמו שהיא בידינו, מ"ט חשובי' כעובדי ע"ז גמורים, הלא התורה לנו למורשה ולא להם, ולפי ה"ט א"ש הואיל שמחוייבים לקבל כל הז' מצות כפי הפרטים המבוארים בתורתינו, והם אינם מאמינים בז' מצות כפי אשר פסקה להם תורתינו, כופרי' בתורתם מיקרי ואין חילוק ביניהם והוי כאלו לא קבלו המצוה שלא לעבוד ע"ז וק"ל, לכן אבקש פני מעכ"ת אם ישפוט בשכלו כי נכון אתי בזה, יחוס נא על כבוד ד' וכבוד תורתו ויכלכל דבריו במשפט, ויודיע לשומרי אמונים בדפוס כי דיניהם של אומה"ע בזמנינו אינם כגר תושב כלל, ודבר נחוץ הוא לדעתי העני', כי בזמן הזה אשר בעו"ה פריצי הדור מבני עמנו יחתרו בכל עוז להתאחד עמהם, לכן מהראוי להרים קול באמונה לגלות האמת, זאת שאלתי הראשונה מאת הד"ג, שנית אבקשהו כי ישים על לבו הטהור למצוא איזה עצה כדת מה לעשות להפר עצת אלו הנועדים על ד' ועל תורתו, בשנה העברה התירו חיתון עם הנכרים ואין אתנו יודע מה יעשו בשנה הבאה, ידענו כי צוררים המה בנכליהם להכחיד האמונה הקדושה מקרבנו לאט לאט לרגל הזמן עד אין שארית ח"ו, ד' ירחם על עמו במהרה ויתן בלב כל החרדים לדבריו להתאסף ולכרות ברית יחד להבדל מכתות המתחדשות אשר בימינו, כאשר נבדלנו מלפנים מכתות הקראים ודומיהם, אשר אלו בזמנינו עוד גרועים מהם, אבל לבי יהגה אימה כי אראה כי אלו הזדונים יחדיו נועדים, ולהם שפה אחת ודברים אחדים, והרבנים הצדיקים בנוסחאות שונות מתנבאים, זה מזה נסבים ועי"ז גבר האויב, מי יודע עד היכן תגבר רשעתם ד' יתן בלבנו להטות שכם אחד לגדור בעד תורתינו ונקדש בכבודו לעיני כל חי עכ"ל ידידי הרב הנ"ל:

וזה מה שיש להשיב על קצת דברי הנ"ל, הנה במה שהבי' רו"מ בשם ס' תולדות אדם בשם הגאון מהר"ז מווילנא, ראי' לדברי הרמב"ם ספ"ח מה' מלכים דאם עשאן ב"נ מצות שלהם מפני הכרע הדעת, אין זה גר תושב, ואינו מחסידי אומות העולם, ולא מחכמיהם, מן המדרש שאמרו איזהו חסיד אוה"ע המקבל עליו שבע מצות מפני שהן כתובים בתורה, שקר העיד המחבר ת"א בשם הגאון מהר"ז, כי לא נמצא מדרש זה בשום מקום, ובעל ת"א לא ציין ג"כ באיזה מדרש ובאיזה מקום נמצא זה, ובהך דסיים הרמב"ם אינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם, דבריו תמוהים, מדוע שלל מהם מעלת החכמה? והרי אמרו חז"ל כל האומר דבר חכמה אפילו באוה"ע נקרא חכם (מגילה ט"ז ע"א), ואמרו במדרש קינות על קרא מלכה ושריה בגוים אין תורה, אם יאמרו לך אין תורה בגוים תאמין, אין חכמה בגוים אל תאמין, ואולם ט"ס נפל בדפוסים שלנו ובהתנצלותו של מהר"מ אלשקר נגד דברי ר' שם טוב בס' האמונות בהשגותיו על הרמב"ם הביא שמה ב' פעמים דברי הרמב"ם הללו בגירסא דאם עשאם מפני הכרע אינו מחסידי אוה"ע אלא מחכמיהם, וכדומה לי שהרב בעל אמונות חכמים כבר התעורר בזה, והמקור לדברי הרמב"ם כבר הבאתי בספרי תורת נביאים בשם הרב בעל יד יהודה המפרש לס' עשרה מאמרות מהרב ר"מ מפאנו מאמר חקור דין ח"ג ס"פ ך"א מהא דאמרו (חולין צ"ב רע"ב) שלשים מצות נצטוו אוה"ע, ואין מקיימים רק שלשה, שאין כותבין כתובה לזכרים, ואין שוקלין בשר המת במקולים, ומכבדין את התורה, ומה הוא כיבוד התורה? היינו לקיים מצות אשר הם חוב עליהם, מפני שכתובין בתורה ע"ש, ואולם למ"ש בתשובה, הטעם לדברי הרמב"ם פ"ח מה' מלכים ה"ו שכ', וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי עולם לקבל עליהם מצות שנצטוו עליהם בני נח ע"ש, ומרן לא הערה המקור? מנין לנו דמשה רבינו היה שליח לאומות העולם ג"כ על ז"מ שלהם, ואולם (סנהדרין נ"ו ע"ב) אמרינן עשר מצות נצטוו ישראל במרה, שבע מצות בני נח, ושבת, ודינים, וכיבוד אב ואם, (בחי' סנהדרין כ' ראי' ברורה, לשיטת מוני המצות, דחשבו מ"ע דכבוד הורים למצוה אחת, ועיין משנה למלך מאמר דרך מצותיך סוף ח"א, דלשיטת הרמב"ן והסמ"ג דמנו מ"ע דק"ש לשתי מצות, ק"ש שחרית וק"ש ערבית, א"כ גם מ"ע דכיבוד שתים הם, כבוד אב, וכבוד אם, אולם מכאן ראי' ברורה, דאס"ד דשתי מצות הם, מדוע אמרו עשרה מצות נצטוו במרה, שבת, ודינים, וז"מ בני נח, וכיבוד אב ואם, ואם נחשב כבוד הורים לשתי מצות, שוב אחד עשר הם, וזה ראי' ברורה), והנה כבר תמהו מפני מה הוצרכו ישראל להצטוות עוד הפעם על ז"מ ב"נ, אשר נתחייבו עוד מקודם מתורת ב"נ, וכבר הארכתי בזה בספרי ת"נ, ואולם ראיתי להרב הרשב"ש בן התשב"ץ, בשו"ת שלו סימן תקמ"ג, כיון דקי"ל (סנהדרין נ"ט ע"א) מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני, לישראל נאמרה ולא לב"נ, וא"כ הצריכו להצטוות עוד הפעם במרה, למען יתחייבו העמים במצות, דאם לא יצטוו פעם שנית, הנה נאמרה ולא נשנית, דאין חוב רק לישראל ולא לב"נ ע"ש, וכיון שנצטוו ישראל במרה ע"י משה רבינו על ז"מ לא לצוות על ישראל בא רק למען יתחייבו האומות בז"מ אלו, א"כ שוב נכונו דברי הרמב"ם שכתב דמשה היה השליח גם לאומות לכוף אותם על ז"מ, דעקר הכפלת שבע מצות בני נח במרה או בסיני, רק בשביל האומות א"כ היה שליח עבור אומה"ע ג"כ וזה נחמד, וא"כ ממילא מובן דצריכים להאמין בז' מצות שלהם דנתחייבו מכח דת התורה, כיון דמשה היה שליח להם צריכים להאמין בשליח, וכמו שישראל חייב להאמין בכל המצות דאמרה מפי ד', כן ב"נ בז"מ שלהם דומים בזה ויוצדק ג"כ דברי הרמב"ם שכתב פ"י מה' מלכים ה"ט דאין מניחים את ב"נ לחדש דת לעצמם מדעתם ע"ש, ומרן לא הערה גם שם המקור, אולם הענין מובן מעצמו, כיון שהמה בעלי דת ממה שנצטווה משה רבינו, שוב דומים בתורה שלהם לדת התורה אצלנו, שצריכין להאמין כי באה מאת ד', ואסור לשנות בה מאומה וזה נכון:

ומ"ש רו"מ דאין מספיק לגר תושב במה שמקיים שבע מצות מכח קבלה הנמשכת כיון דדרשינן (ע"ז ב' ע"ב) ראה ויתר גוים שעמד והתירן שאין מקבלים שכר כמצוה ועושה, א"כ מפ"ז צריכים לקבל עליהם מחדש, כי החוב הקודם מהתנהגות אבות כבר ויתר להם בסיני, הנה דבריו צע"ג וכי עי"ז יצאו מכלל בני נח, והרי רש"י (ע"ז ו' ע"א) ד"ה ולפני עור כ' בזה"ל דמזבין לי' בהמה מקריבה לע"ז וב"נ נצטווה על ע"ז וכו', ונהי דאמרינן עמד והתירן, מיהו אל יעברו על ידיך שהרי עתידין ליתן את הדין על שאין מקיימים אותן, ואע"פ שאין להם שכר בקיומם ע"ש, עכ"פ ראינו דעדיין נענשין גם עתה עונש שמים, על עברם ז' מצות שלהם, ורק כיון דרוב אוה"ע אין מקיימים המצות אשר קבלו עליהם, לכן התירן שלא יקבלו שכר כמצוה ועושה, אבל מקבלים שכר כאין מצווין ועושים, ונענשים כמצווין ועושין, וא"כ מדוע יצטרכו לקבל מחדש תורת גר תושב, אחרי אשר הם לחוב מכח קבלה הנמשכת, ודברי הרב מנחם עזרי' שהביא רו"מ באמת תמוהים לפ"ז דעמד והתירן רק לקנוס אותם בא ולא להקל עליהם וא"כ לענין איסור מקרי אבר מן החי איסור מוסיף דהרי עדיין נאסר לעכו"ם ונענש אם עבר, וכן הוא ספק דאורייתא שפיר, ושייך אצלו לפני עור כמ"ש רש"י, אמת רש"י (ע"ז ג' ריש ע"א) ד"ה לומר שאם מקיימין כ' "התרה זו לא טובתם היא אלא שאין מצווין לקיימן" ועיין רש"י (ב"ק ל"ח ע"א) ד"ה לומר שהרי אינם מצווין אבל מעונשן לא פטרן ע"ש, וע"כ כ"ז צריך להתפרש דלענין איסור עדיין החוב מוטל עליהם שלא יעברו על ז"מ, וא"כ כיון דנענשו שוב מדוע לא נקרא מוסיף עי"ז וצ"ע:

ומ"ש רו"מ בשם הריטב"א נדון הישמעאלים אשר מאמינים באחדות הבורא, בכ"ז שייך בהם יהרג ואל יעבור, שהרי המודה באמונתם כופר בתורת משה ע"ש, הנה הביא ממרחק לחמו בדבר שמבואר ברמב"ם פ"ג מה' תשובה ה"ח, ג' הם הכופרים וכו' והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת, וכבר בטלה תורה זו, אע"פ שהיתה מעם ד', כגון הנוצרים וההגריים כ"א מקרי כופר בתורת משה ע"ש, ובפרט בענין המשלשים, עיין רמב"ם פ"ט מה' ע"ז ה"ד שכתב אדומים עע"ז גמורים הם, ויום ראשון הוא יום אידם, והוא מפורש (ע"ז ו' ע"א) אמר שמואל יום ראשון לעולם אסור, ועיין רמב"ם פי' המשניות רפ"ק דע"ז, ולענין הישמעאלים כיון דהם מיוחדים אין ראי' מדברי הריטב"א דמיירי לענין איש ישראל אשר מחוייב להאמין בנצחות התורה, ובודאי דע"י דת הישמעאלים מחוייב להאמין דבטלה תורת משה, והשי"ת החליפה באחרת, שייך בי' יהרג ואל יעבור דהרי כופר גמור מקרי, אבל לבן נח אשר מחזיק במצות שלו מצד הקבלה, ומאמין באחדות הבורא, זה לא נקרא כופר ע"י שמאמין באמונת הישמעאלים, ושפיר מקרי גר תושב, אם מחזיק בז' מצות ע"י קבלה הנמשכת אף אם לא קבל מחדש תורת בני נח כמו שכתב רו"מ, אכן מצד אחר יש לדון, על אלו המייחדים אע"פ שמקיימים ז' מצות שלהם מתורת קבלת אבות, מ"מ כבר הבאתי לעיל בשם הרמב"ם פ"י מה' מלכים ה"ו דאין מניחים לב"נ לחדש דת לעצמם, וכאן אע"פ דבדת החדש נכלל ג"כ שבע מצות שלהם מ"מ יש להם מצות חדשות כגון אצל הנוצרים אכילת הלחם והיין בפסח שלהם, והישמעאלים באיסור אכילת החזיר ושתיית היין, וכיון דמתורת ב"נ אין אלו עליהם לחוב רק מתורה חדשה שלהם, וחידוש דת אסור לב"נ אף אם אינו עוקר תורת ב"נ, ומפ"ז אין אלו הנוצרים והישמעאלים בכלל גר תושב: וחפשתי ומצאתי בשו"ת הרדב"ז ח"ד סי' צ"ב, שחקר ג"כ בזה, אם גבי' אמונת הישמעאלים שייך הדין דיהרג ואל יעבור, וכ' באמצע התשובה וז"ל אם במצוה אחת של תורה אמרו יהרג ואל יעבור, כ"ש באנסוהו לעזוב את הדת כלה ולהיות כאחד מעמי הארץ, ולכפור בכל תורת משה על אחת כמה וכמה שיהרג ואל יעבור, זאת ועוד אחרת שצריך להודות שהיה שם אדם שמעלתו היא למעלה ממעלת משה רבינו ע"ה, וזו הריסה בכל הדת וכו' וגדולה מזו אני אומר שאם אונסין לעבור על אחת מכל מצות התורה, באומר שאין תורת משה אמת, או שאנחנו החלפנו אותה כאשר הם אומרים ושלא צוה הקב"ה על ככה, שחייב למסור נפשו עליה, ואפילו להנאת עצמו ובצנעא, ושלא בשעת הגזירה, ויגעתי ומצאתי שכ' הריטב"א וז"ל, והוי יודע שאמונת הישמעאלים אע"פ שהם מיחדים גמורים, ע"ז חשובה לענין יהרג ואל יעבור, שהרי המודה באמונתם כופר בתורת משה שאינה אמת כמו שהיא בידינו וכל כיוצא בזה עכו"ם גמורים ול"א בשאר מצות יעבור ואל יהרג, אלא כשאומרים לו חלל שבת כדי לעבור על דתך, לא שיאמרו חלל שבת כמודה שאין תורתך אמת, ולא צוה הקב"ה לשמור את השבת כך שמעתי עכ"ל הרדב"ז שם, ועיין יו"ד ססי' קכ"ג בטור לענין יין נסך של הישמעאלים ובט"ז שם ובסי' קכ"ד, ועיין ביו"ד סי' קכ"ד ס"ב, לענין גר תושב שקבל עליו ז' מצות מגען אסור בשתיה, וכ' הטור בשם הרשב"א, אע"ג דאין מנסכין לע"ז בכ"ז שייך בהו חתנות, ומזה מוכח דחיתון הוא דאורייתא, אפילו עם בת גר תושב אשר קבל עליו ז' מצות דאל"כ איך שייך לגזור מגעו משום חתנות, הרי חיתון עצמו אינו רק מדרבנן והוי גזירה לגזירה, והנה הטור דס"ל דאין חיתון אסור רק בשבע עממים, ובכ"ז כאן מודה להרשב"א דגר תושב אוסר במגע יין משום חיתון, וע"כ חיתון עם האומות הוי דבר תורה כמ"ש בפנים דדבר קבלה הוי כדבר תורה בזה:

והנני ידידו נצח דוש"ת באהבה, אסרו חג פסח תר"ט פה זאלקווא:

צבי הירש חיות

תוכן העניינים

שות מוהרץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה