אור ברסלב

שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

מאמר

הקדמה

הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי (תהלים קל"ט):

אהבת החדשות גרמה מאז לפירוד הדיעות, וריבוי הכתות, בכל דור ובכל עת, ובכל אומה ואומה, ובעמנו ישראל גם כן, נראו בזמן קודם פרצות בעניני הדת, וחדשים לבקרים עמדו אנשים החכמים בעיניהם לבקש להם חשבונות על המעשה אשר נעשה ביניהם ועל המנהגות אשר ינהגו במה שיש להם התיחסות לדת אלהי וגם לחברת האדם ובדרכים שונים חשבו להשיג המטרה הנאותה בעיניהם לעקור הנטוע לרבים זמן כביר, ומגמת פניהם להשכיח הישנות, ולהרוס הגבולים אשר גבלו ראשונים בנחלה אשר להם למורשה, וזאת היתה פרי מחשבת המתחכמים בכל דור ודור הן בעם ישראל והן ביתר האומות והדתות, ואצל חכמי יון הקדמונים הי' נמצא ג"כ כתות פלוסיפות שונות, בהנחות יסודות לחכמת האלהי והמוסר, וכל מגמתם וסבת השתדלותם נסבה מצדדים שונים, קצתם מפני אהבת האמת, אשר נטבע באדם מתחלת היצירה, ודרכו שלא יניח ולא ישקוט עד אשר השיג שורש הדברים העיונים לאמתתם, מפני כי נראה להם במשך הזמן הרב' סדקים ובדקים בהנהגות או בדיעות הראשונות, וקצתם מפני אהבת הניצוח והכבוד והראשית, וכל אחד כוסף לעשות לו שם על פני תבל, ויודע כי אין אפשרות לבצע מטרתו בשלימות, רק עי"ז אשר בוחר מילים כבירים לסתור הדרך הקדום, או לסתור דיעות העיונית, וזה ענין נאות בעיניו למען הנחיל לו כבוד ותפארת במה שבונה חרבות למו, עיין מורה נבוכים פל"א לראשון מסיבות המחלוקת:

וגם בזמנינו פרעות ולא סדרים חזיתי בישראל, על ידי החוקקים חקקי און ומכתבים עמל כתבו, והמה משתדלים בכל עוז להרוס הבנין הקדום, וכל אחד בונה במה לעצמו להנהיג חדשות בעירו ובעדתו לשנות בעניני התפלות ובסדרי בית הכנסת, וחכמים המה בעיניהם ונגד פניהם נכונים, מדמים בדעתם כי המה בית דין הגדול בירושלים, ולהם נפתחו שערי בינה, ולהם הרשות נתונה לגרוע ולשנות בנימוסי ישראל כרצונם, והתורה מסורה ביד חכמים כאלו, לעשות בה כחפץ לבבם, ורק המה הבונים האמתים, החפצים ושוקדים בטובת עמם, אשר האמונה אזור מתנם, והיראה אזור חלצם, ויתר שאת ויתר עוז להם בתבונה וביראה על שאר רבני וגאוני הזמן אשר מקדישים כל עתותם לתורה ולתעודה, ואשר מחזיקים בחזקת היד בהתנהגות אבותינו כפי שנקבע אצלנו בשלחן ערוך, לשני עמודי הגולה ויסודי ההוראה, מרן הבית יוסף והרמ"א:

וביותר תרע עיניהם של מתחכמי דורנו אלו, המכנים עצמם בשם בית דין שריא, לראות קיום עניני התורה בעם ישראל, על דרך אחד, יותר משלשת אלפים שנה, וצר להם לראות המראה הנפלאה הזאת, אשר איננה לפי הנהגה הטבעית, כי ריבוי היגונות והגליות אשר סבלנו זמן ארוך לא חשכו הודנו ותפארתינו, וזוהר אפינו לא נהפך למשחית, ולא נשתנו זיום והדרם של המצות מרוח הזמן, ועדיין אנו עושים כל חובת הגוף, אשר הטלו עלינו בתורה שבכתב ושבעל פה בקדושה ובטהרה, כמו שנהגו אבותינו בזמן קודם, ולנו ולכל בני אחינו המפוזרים בכל אפסי תבל, תורה אחת וחקה אחת, בהפינות ההכרחיות לאיש ישראל, ותלמוד בבלי הוא יסוד ההוראה, לכל היהודים מקצות העולם ועד קצהו, (זולת הקראים ומעט מהשמרונים על הר גריזים אשר כבר נתפרדו מאתנו ובשם ישראל אינם מכונים) ולא שמענו עד כה שיעיזו ויחציפו איזהו אנשים, ללמד את העם שלא כתורה, או להזיד ביד רמה להורות שלא כהלכה ולאמר בפרהסיא הדינים והמשפטים המסתעפים מבעלי התלמוד, אינם לפי הזמן והמקום, ומפני זה אינם לחוב על בני עמנו; ואם אמנם שמענו כי מאז נפרדו אחינו בני ישראל היושבים בארץ המזרח והמערב מגורשי ספרד ופורטיגאל33 מן אחיהם בני אשכנז ופולניא וליטא, הן בסדר ונוסח התפלות והתשבחות, והן במנהגי בית הכנסת, ונישואין, וניחום אבלים, וכדומה אולם בכל זאת לא נחלקו רק באלו המנהגות, אבל במה שנוגע לעקרי דינים והלכות קבועות מיוסדות בתורה שבכתב או בתורה שבעל פה ואף בעניניים אשר אינם רק תקנות וסייגים מיוסדים על אדני התלמוד וגדולי הפוסקים אין לנו שינוי וחילוף, ובפרט אין פרץ ואין צוחה ביסודות האמונה, ועקרי הדת, כי באלו הפינות היקרות כל ישראל אחודים וצמודים, על הדרך אשר השריש לנו רבינו הרמב"ם בפירושו לסנהדרין משנת כל ישראל יש להם חלק, בי"ג שרשים ונתחקו לנו בתפלות גם כן:

והתאחדות כל איברי האומה בפינה אחת על דרך זה היא הראי' היותר נכונה הן על תורה מן השמים והן על השגחתו הפרטית על עם ישראל, אשר עמדה לאבותינו ולנו, כי נשארנו עד עתה בתפארת אדם המעלה, אחרי אשר סבלנו רדיפות השונות ויגונות רבות עברו על ראשינו והגברנו חיל נגד הזמנים הסוערים עלינו לכלות את שמינו מעל פני האדמ', ולהשכיח את שאריתנו לבלתי השאיר לנו שורש וענף, ולולי שיור התורה הזאת, אשר ענדנו אותה בכל עת עטרות לראשינו במשך ימי ענינו ומרודנו, אזי גוענו אבדנו במספר אנשים לא באגו, ונסים גלויים הללו ינקרו עיניהם של שונאי ישראל אלו אשר רמזנו עליהם למעלה, ומפני זה משתדלים היום להשכיח כל מועדי אל בארץ אשר יוכלו להעיד על טוהר שרשינו וגזעינו, וגוזרים עלינו לאמר הנה ככל הגוים בית ישראל, וכל הענינים אשר עבר עליהם מקרה היא שקרה וישראל עם קשה עורף הוא, ובמדות ירדו עשר מעלות אחורנית משאר לאומים, כאלה וכאלה הוסיפו בני עולה האלה, מעם ד' אלה ומארצו יצאו, לתת התורה והעם לחרפות ולגדופים, ולא די להם במה שכבר עברו חוק נתקו מוסרות התורה, והורו לעשות שלא כדת, רק צועדים בכל עת צעדות הרבה להחליט בפומבי, כי באה העת הגיעה הצפירה, לנהוג היתר בדבר אשר אבותינו ואבות אבותינו נהגו איסור וסלסול, והיסוד הראשי לדעתם הנכזבה, הוא כי ענינים אלו ממצות וחובות האברים, רק לחכמי הדור כמותם מסורים, והמה הרואים בארובה, ולהם נפתחו שערי שמים, ובעבורם העולם מתקיים, ואתם העוז והמשרה לעצור בעם ד' כרצונם, ובידם להורות וללמד כי עניני התורה אינם נצחיים, רק המה כקשוטי נשים, אשר ישן מפני חדש מוציאים:

וכבר חרצתי משפטי בספרי דרכי משה, אשר הוצאתי לאור זה שנים, על דרכי המתחדשים הללו, אשר התחילו בימינו להחזיר הנשכחות, מן מיסדי ההיכל (טעמפעל) בעיר האמבורג זה ערך שלשים שנה, אשר נתקיים בהם המקרא וישכח ישראל עושהו ויבן היכולת, והזידו ביד רמה להנהיג, שיהיו מתפללים בלשון אשכנז ושיהיו משנים מטבע ברכות שמונה עשרה, אשר תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה, ובהם כמה נביאים, ושלא יהיה שום זכר ורמז בתפלתם מן בנין בית המקדש, והחזרת מלכות בית דוד ותחיית המתים וכדומה34 ואולם ת"ל נשכחו מעשיהם ערך חמשה ועשרים שנה ונשארו בודדים במעשיהם הזרים, ושום קהלה מישראל לא נהו אחריהם, לדמות להם בפעולותיהם והנהגותיהם רק בקהלות הקטנות של דוכסית וויימער מפני דת השררה נסבו ע"י דאקטר העסס הרב שלהם, ואנוסים היו בדבר, ורבים מהדרים שמה במדינה זו, קבלו על עצמם לשלם קנסות עצומות, וגם לאבוד רשיון המסחר שלהם, ולא התאחדו עם אלו הזדים בבית תפלה אחת, ומחוייבים אנו להחזיק טובה להגאונים אשר כלם כאחד קמו כמו נד להחריץ משפטם על בית התפלה ועל המיסדים, לרעה, להרחיקם מעדת הגולה, ותוקף דבריהם נקבצו ובאו יחד בספרי אלה דברי הברית, אכן עוד לא אלמן ישראל מעושי רשעה אלה וכפעם בפעם יצאו המדיחים פעם ברמיה ובצדיה, ופעם ביד רמה, להסית ולהדיח את המון העם בדרשותיהם ובמו פיהם, למען תפוש את ישראל בלבם, להראות להם סכלות הרבנים הישנים, ורוע דרכם והתנהגותם, במה שיש להם יחס לתורת האדם כי אינם בני מדות ובעלי נימוס, וכשם שאין בהם ממש כך אין בתורתם ממש, ותכליתם היה להחליש יסודות האמונה בלב העם, למען יוכלו אחר כך לעלות מזויינים אחודים וצמודים לצבא על כל עניני הדת, ולהפיל מאתנו עם רב, והנני מכפיל פה הדברים אשר עוררתי שמה, בהוספות רבות לפי מצב הזמן עתה אשר במשך השנים המעטים האלו, גלו כל זדונות לבבם הרע וז"ל שם, והנה זמנינו זה אשר איננה דומה לזמנים הקודמים, ברוב הדברים הנוגעים למעמד עם ישראל, וביותר ניכר ההבדל במצבם, להמעיין וחוקר אחר קורות האומה בכלל ובפרט בעין פקוחה וחודרת וחופש בעין בקורת אחר דרכם של הכתות השונות, אשר היו מאז בישראל, כמו הכותים הצדוקים הבייתוסים, הקראים, ומעריך דעתם בדת נגד אלו הדיעות אשר גברו בזמנינו, בעל כרחך הנהו מוכרח להודות ולהגיד דבר האמת, כי אם אמנם אין להכחיש כי הטיב ה' לעמו במעמדם המדיני, הניח להם מן העבודה הקשה אשר עבדו בהם אויבינו, ות"ל יתברך לא נשמע בעת הזאת שמדות והרג ואבדן וגירוש כלל, כמו שסבלנו בימים הקדמונים באשכנז ספרד וצרפת ופורטיגאל נעאפעל סיציליען, ונהפוך הוא בדורנו כולו אומר כבוד לנו, ובמדינו' צרפת איטלי' האלאנד בעלגיען ורוב מדינות אשכנז כתושבי הארץ נחשבנו באין הפרש מאומה, וכן בקסרית עסטרייך ובריטאניען יש תקוה, כי הממשל' לא תעשה עוד הבדל בינינו ובין שאר יושבי המדינה, בכל זאת במה שנוגע, להתנהגות העם על פי התורה, ובהתיחסם אשר בינם ובין אלהי ישראל, הנה השחיתו התעיבו עלילה פקו פליליה, ולא נראתה כהנה לרוע גם בכתות הקודמות, כי אף שידענו וראינו גם אצלם, שהיו נפרדות מאתנו ע"י אותיות חיצוניות במה ששינו במעשה המצות, והגיע מתהלוכותיהם ג"כ הכחשה לשרשי ועקרי האמונה, כמו הצדוקים הראשונים שכפרו בתחיית המתים ובגמול ועונש, והקראים שיצאו בימי הגאונים ע"י ענן ושאול הכחישו בתורה שבע"פ ובקבלת חכמים, יסודות קבועות משרשי הדת אשר תורת משה לא תכון בלעדן, אולם לא על כולו יצאו לחלוק, מאשר הניחו עכ"פ ענין תורה מן השמים ונצחותה ונבואת משה רבינו ליסוד מוסד, ובמצות שהחזיקו בהם דקדקו בהם הרבה יותר מישראל, אבל אלו הזדים אשר יצא בזמנים הללו, נוסף על זה במה שמורים לשנות במעשה המצות, הנה בהטענות והסברות הבדויות אשר מדמים לתמוך יסודותיהם, אנו רואים ומכירים כי זה רק ראשית דרכם, ועיניהם לרחוק יביטו, להרוס כל הבנין, ואינם מספיקים עצמם בביטול איזה פרטי המצות לבד, רק מונים אותנו מצד אחר, הללו אומרים כל התורה כולה משה מפי עצמו אמרה, ומחרטומי מצרים למד כל מה שצוה מאשר שהי' אמון אצלם ומתחנך על ברכם, בהיותו בבית פרעה, והללו טוענים עזרא זייף את התור' ולא הית', בשלימות' בבית ראשון, כמו שהיא סדורה עתה לפנינו, והמבקרים יטענו מצדם כי באו זרים בכל עת והוסיפו כטוב בעיניהם, והמה גם היום גורעים ומוסיפי' ודורשים כפי שעול' על רעיוניהם, ושועלים קטנים מחבלים כרם י"י צבאות מזידים ביתר שאת וביתר עז בדברים קשים ומרים לשומעם כל שכן להעתיקם ולהכפיל זדונותם:

והנה כפי מה שידענו ואבותינו ספרו לנו, גם בזמן קודם, היו נמצאים אצלנו נוסף על הכתות הנזכרות (אשר נבדלו מאתנו, ונתרחקו מבינינו ובשם ישראל אינם מכונים ולכל דבר שבקדושה כנכרים נחשבו אצלנו ואין באים אתנו בקשר החתון כמו שיבואר בסמוך) עוד איזהו יחידים מתפלספים ומתחכמים, אשר נשאו ונתנו בטענות זרות ובדעות נפסדות, לבטל כל יסודות התורה, כגון אלו אשר נתרבו במדינות ספרד ופראווענציא בזמן הרשב"א שהחזיקו כדיעות אריסטו באמונת קדמות העולם, וכבר כתב הרמב"ם בספר המורה פרק כ"ב לשני, כי באמונה זו תפול התורה בכללה, מה שמסופר שמה מן האותות והמופתים אשר עשה ד' לישראל לעיני פרעה ולעיני עבדיו, וגם ראינו כי הרבה מן אלו המתפלספים הנבונים נגד פניהם, התחכמו לפרש קורות האומה החרותה בספר התורה, ע"ד משל ומליצה אברהם ושרה היינו חומר וצורה, ושנים עשר שבטים שנים עשר מזלות המה וכדומה, וגלו פנים בתורה שלא כהלכה, לפרש מעשה המצות שלא באו רק להורות על ענינים שונים, ולא לעשות אותם בפועל, ומהם התאמצו להשיב על כל ענין אמונה, וגזרו שלא להאמין בדבר שלא בא המופת עליהם, וכנגד אלו יצא הרמב"ם לקרב, והקדיש עליהם מלחמה בפירושו להמשנה פרק חלק, ובהרבה פעמים בספרו המורה, וכן הרשב"א בתשוב' סי' תט"ז וחכמי זמנו, והרב ר' אבא מארי בספרו מנחת קנאות, החרימו והרדיפו אותם עד חרמה, ואף כי אין להכחיש כי היו כופרים גמורים, בכל זאת לא נשמע מהם שיהי' ידיהם במעל לבטל מעשה המצות בפועל, ויהיו מזידים לעשות ביד רמה שלא כתורה, או שיהיו מרחיקים עצמם מאתנו אף כחוט השערה, כי אם היו נוהגין שלא כדת לא הי' בעלי ריבם שותקים להם בזה, אחרי שזה הדרך היותר נאות והיותר מסולל, לתת אותם לשמצה בקמיהם, לברר דרכם לעיני השמש, ומדוע לא מצינו להמתקוממים שיבואו עליהם מצד זה, ורק אנו רואים כי עמדו נגדם מצד מחשבותיהם ודבורם לבד, אלא ודאי הוא הדבר אשר דברתי, מעשיהם היו רצויים בעיני רבני הדור ולא מצאו עילה עליהם מצד מנהגם, מפני שהתנהגו בכל עת כתורה וכשורה במה שנוגע לחובות האברים, ובכל דבר אשר יש לו התיחסות להלכ' ולמעש', ומזה הסיבה לא היו לכת מיוחדת, מאשר לא נמצא בפעולותיהם שום רמז שיתנהגו שלא כדת וכתור', ולא נמצא בהם אותיות חיצוניות, אשר יעידו ויגידו כי נחלקו משאר בני ישראל, ולא נכרו על פני החוצות, רק ע"י הדרשות ברבים, וע"י חיבוריהם אשר הפיצו בישראל, ומפני זה לא הי' ביד הרבנים התמימים לעמוד נגדם, רק מצד מחשבת פיגול שלהם לבדם:

לא כן עתה גרם החטא כי שתים רעות עשה עמי, כוונותיהם, ומעשיהם, אינם רצויים מצד אחד פרצו הגדרות ועושים בזדון התועבות אשר שנא ד', ואין מדקדקין בין קלות לחמורות, הכל נעשה אצלם כהיתר, מחללים שבת לעיני כל ועוברים בזדון על כל האזהרות, ומצד אמונתם הנה אומר מותר מזיד הוא, והרבנים בראשם מצדיקים מעשיהם לאמר כי הדין עמהם, וכתור' הם עושים ויש להם על מה שיסמכו, מן איזה מאמרים בודדים ויחידים, אשר נאמרו בתלמוד ומדרשות על פנים אחרים, והמה מסבירים בהם כוונות זרות למטרתם, אשר ישימו היום נוכח עיניהם, למען הטעות בהם את המון העם35 ותולים עצמם בדיעה יחידה ודחויה, אשר נמצא לפעמים בפוסקים, או לשון מסופק שנמצא באיזה פוסק, אשר בהשקפה ראשונה נראה איזהו סמך רחוק והתיחסות מה לענין הנדרש מהם, אף כי אחר העיון במקור הדברים, אנו מכירים כי לא ירדו המשתדלים והמתקנים לעומק הפשט, ועוד אפילו לו יהא כדבריהם, בכל זאת אנו יודעים כי אין כדאי בדברים בודדים ומאמרי יחידים כמו אלה לדחות שאר דברי חז"ל המבוררים והמפורשים במקומם36 בכל זאת הספיקו עצמם בעלי אסופות אלו, בראיות שדופות וצנומות כאלו, למען הכשיר פעולותיהם לעיני המון הרב, אשר אין להם חלק בחכמה, וכל רוח אין בהם להבחין בין אמת ושקר, ורק אותם הם מבקשים לצודם למדחפות להתעות אותם מן המסילה ולסמות עיניהם לאמר כי חכמה מאתם תצא, ותורת אל על לבם חקוקה, ולהם משפט הבכורה בכל מקום, על שארי רבני הדור יושבים כסאות למשפט, אשר עמלים בתורה כל ימיהם להגיע עד יסודה ולשדד תלמיה, וכבר דימיתי אותם בהשתדלותם ללקוט אחת לאחת מאמרים זרים ובודדים, להביא מהם ראי' ועדות, להמטרה אשר ישימו נוכח פניהם, להמומר הנודע מעסטרע גירונימו דע פידא, אשר כנוהו חכמי ספרד המתוכחים עמו לפני האפיפיור בשפאניא בשם מגדף, כמבואר בספר שבט יהודה, ובספר ישועות משיחו, ושמו ביהדותו יהושע הלארקי, והוא התערב לפני האפיפיור שיביא ראי' מדברי חז"ל, שהאמינו כי הנוצרי הי' משיח, ולקט מאמרים זרים כמו (ע"ז ח' ע"א) שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח, ועוד מהגדה במדרש קינות ובירושלמי ברכות פ' היה קורא עובדא הוי בחד יהודאי דהוי רעי תורא עבר עליו חד ערבי וכו' אסיר אפדנך דהא אתי לגבי משיחך בבית לחם, וכדומה הרבה מדרשי חז"ל, על איכות המשיח, וע' בספר ישועות משיחו להרב אברבנאל שהביא כל טענות המפקר והשיב עליהם ע"ש37 והנה כחשו של זה המומר המגדף בפניו יענה, אנו רואים כי חז"ל הקדישו כל זמנם ללמד ולהורות אותנו איכות מצות האברים, ואיך להגיע אל מחוז החפץ בקיום מצות התורה ודברי חכמים בכל פרט, והניחו נצחיות התורה ליסוד מוסד אשר אם ח"ו רוח אחרת היה אתם, הנה כל המצות בחובת האברים מן תורת משה נתבטלו לדעת הנוצרים ובא הכלל ולימד על מאמרים הפרטים מה הכלל מטרתו יראת שמים והלוך בדרכי התורה, וקבלת חכמים, כן מאמרי הפרטים לא נופלים מהכלל ויש להם לב תוכם רצוף אהבה מרזי הדת, וכ"כ הרב אברבנאל בריש ח"ב מס' ישועות משיחו, וז"ל ואם האמת כי חז"ל קיימו והאמינו בעקרי דתו כדברי המומר והמפקר הזה, למה לא נתנצרו האומרים הללו, ואיך לא נכנסו בדתו, ולא נמשכו אחר שלוחיו כיתר העמים בהיות לאל ידם לעשות, ובפרט המה פירשו התורה ומצותיה ויסדו מנהגם כל היום וכל הלילה, והיו שואלים ודורשים בבית מדרשותיהם מתי יבא משיח, ואיך אפשר א"כ לאמר דחכמינו ז"ל בעלי המדרש האמינו בו, אחרי דלדעתו ולדעת שלוחיו ותלמידיו כבר בא, ונתבטלה כל התורה ע"ש, כן אלו המשתדלים בזמנינו, רוצים להביא ראיות מאיזה מאמרים יחידים בתלמוד, כי התירו פירושים הרבה ענינים בעקרי ההלכות, ואולם מזה שאנו רואים כי במקומות אין מספר לא סרו חז"ל ללמד את העם, לדקד' אחר כל תקנה וגזירה בין למניעה ובין לחיוב, והרבו פרטים וסייגים, למען יעשה אותם האדם כתקונם וכהכשרם, מה שהיה עול בחקם, אם היו חס ושלום מפקפקים במצות הראשית, ואין אפשרות להתאימם יחד שיבנו בנינים גדולות על יסודות רעועות ובלתי קיימות לדעתם, ועל כרחך באו כל הפרטים ללמוד על היסוד, מה הפרטים תכליתם יראת שמים והלוך בדרכי התורה והחיוב בשמיעת דחז"ל, כן כל דבריהם הזרים בהשקפה ראשינה, ג"כ לפינות אלו נתכוונו, ואנו יודעים לדורשם, שלא יהיה כאן שום ספק ונבוכה:

והעצה היעוצה מאתנו לקבץ מצדנו רבנים יראים ושלמים בעלי חכמה ומדע אשר כל רז מעניני תורה לא נעלם מהם, ולאספם במקום אחד אסיפת עם וזקניו להראות רוע דרכם ולעורר את ההמון, כי כל מגמתם ומבטם, לצודד נפשות יקרות מבני עמנו, ובפיהם חנוף יחנפו להתורה ולבם מלא מרמות ותוך, כמו שמדיחים היום המיססיאנערס בארץ הצבי, שמתפללים בלשון הקודש, ולובשים אדרת שער למען כחש, ואומרים בנים הם לה' אלהי ישראל, ודורשים בחוץ ובבתי כנסיות ובבתי מדרשות בדברי תורה ובדברי חז"ל למען יפלו העם ברשתם, ואחר זה מגלים לפנינו לבבם והשתדלותם, כן אלו המדוברים מאחנו, מטרתם להעביר את ישראל על הדת, ובפיהם יחנפו כי חולקים כבוד לבעלי התלמוד: ואולם כל זה היה עוד לפני איזהו שנים אשר חפשו עכ"פ טעמים וסברות ע"פ התורה והתלמוד, אבל מה נאמר ומה נדבר עתה, אחרי כי בימים האחרונים, הוסיפו הוה על הוה במה שמאספים אסיפות וקבוצים בכל שנה לבטל על יד, על יד, כל ענין התורה ודת יהודית בכלל ובפרט, וקמו ונתעוררו איזהו רבני אשכנז פעם בברוינשווייג ופראנקפוירט ופעם בברעסלוי, ומדיחים בפרהסיא את כל מדינות אשכנז שיתנהגו העם על דעתם, ומתירין לאיש ישראל שישא הנכריות37 אף שלא נתגיירה, וכן מתירין איסור תחומין בשבת, ומתירין ליסע בעגלה בשבת אף עם סוסים שלו דישנו ג"כ לאו דשביתת בהמתו, ורוצים לבטל ענין חליצה, ולהתיר דאשה הזקוקה ליבום תצא לשוק, ולבטל אזהרת התורה מהכהן שלא ישא גרושה, וכן לבטל כל עניני כהונה שיהיה הכהן רשאי לטמאות עצמו למתים38 וכן מתירים לאשה שלא נודע בבירור מקום בעלה, שתנשא לאחר בלי גט מצד הבעל, רק מצד הבית דין. ומתירים אשת איש אשר הוא במיתה להנשא לאחר: כאלה וכאלה הוסיף לחדש גייגער בברעסלוי, כפי אשר פרטם בעצמו בעלי היהודים 845 נומר 27: ודאקטר הארצפעלר מברוינשווייג עשה הלכה ונסע על אייזנבאהן בשבת, טרם שנמנו וגמרו על זה אסיפת הרבנים39 והאלדהיים מחליט בדעתו כי הרשות ביד אסיפת הרבנים לדחות יום השבת על יום ראשון בשבוע40, למען יעשו חוזה עם אומה המושלת, מאשר שקשה הדבר מאד, לפני אלו אשר אינם רק נהנים מיגיע כפם, וקשה להוציא בכל שבוע שני ימים לבטלה, והעסס בלענגספעלד במדינות וויימר עומד במרדו ללמד להעם להפר ברית קודש ומזהיר להם שלא יניחו למול בשר בניהם41, והאלדהיים נוסף על מה שרוצה לבטל כל דיני גיטין וקידושין הנהוגים אצלנו על פי התורה, ומרבה ממזרים בישראל, בכלל גדול אשר הניח ליסוד דינא דמלכותא דינא42, עוד הרע ביותר כי קם לשטן נגד היהודים האמונים על ברכי חז"ל, לאמר עליהם שאין להאמינם על השבועה, ואומר כי ע"פ הוראות חכמי התלמוד היתר נדרים פורחות באויר ואין להם על מה שיסמוכו רק מה שהמציאו בעצמם שיכולים לשאול על השבועות ולעקרם מעיקרא, ומכזב בנו כי גם בנשבע לתועלת חברו, וגם בעבר על השבועה ישנו בשאלה43 והוא צר ומשטין עלינו בכל עת למען לא תתן לנו הממשלה שם ושארית:

והנה בהתנהגותם זו הראו לעיני השמש, כי עזבו דרך הראשון, להביא ראיות צנומות ושדופות מבעלי התלמוד, להכשיר פעולותיהם, רק היום בררו להם דרך חדש, לאמר בפומבי שאין אימון בדברי חז"ל, והם הורישו לנו משאת שוא ומדוחים, ותורת משה עצמה לא באה רק לשעה, ולפי תכונת ארץ ישראל, והעם היושבים שמה, ולא כל הזמנים והמקומות שוות, והיום בא העת לעשות שכם אחד עם העמים, להנהיג כדרכם, ורק למען יהיה נשאר זכר ואות, כי היינו בזמן קודם אומה מיוחדת, השאירו דברים מועטים מה שיש להם התיחסות לתפלה בשבתות ומועדות, זולת זה גזרו אומר, הכל מותרים לכם, הכל מחולים לכם, הכל שרויים לכם, אדרבא איו כאן לא מצות עשה, ולא מצות לא תעשה, לא מניעה ולא חיוב, וכשם שמותרים מפי דין של מטה (גייגר האלדהיים העסס) כך הם מותרים מפי ב"ד של מעלה, דכתיב ואל השופט אשר בימיך, אין לך אלא שופט בימיך, ואפילו מראה לך על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין אתה חייב לשמוע אליו ואינם משאירים אצלנו לא שורש ולא ענף, ועל הכל גוזרים ומחליטים בכחם הגדול כי עתה אינם לפי הזמן והמקום:

ובאמת כל זמן שעמדו על יסוד האמונה, והראו על כל פנים למראה עין, כי נותנים כבוד לתורת משה, ולתלמוד רבינא ור' אשי, היה מקום לפני חכמי הדור לטעון טענות נגדם, ולהראות בראיות נכונות וברורות גלויות לעיני כל, כי לא יתכן דרכם ותועים המה מן הדרך הישר, ולא יחזו לנו נכוחות, וכן בעוד שלא שמו מגמתם ומטרתם, רק נגד איזהו מנהגים בבית הכנסת וכדומה, אף כי מראשית כזאת הכרנו כי בעלילה באו עלינו ומבקשים לעקור את הכל, בכל זאת אמרו בפיהם על כל פנים, כי קבלת חז"ל נאמנת אצלם, היו החכמים מספיקים עצמם בביאור הענינים מפי סופרים וספרים, להראות כי לפי הלכות הקבועות אצלנו, אין מקום לסברותיהם והגיון לבם, והעולה על לבם לא היה ולא תהיה, וחשבנו למשפט שלא לדחותם בשתי ידים רק שמאל היה דוחה וימין מקרב, כי גם רבני הדור הבינו כי עתה אינו לפי מצב הזמן ולפי נימוסי המדינה, לצאת בחרב ובחנית בעניני הדת, עד אלו אשר משונים מאתנו בתהליכותיהם ובמחשבותם, והסכנה מפחדת מאימת הרשות ושרי המדינה, ומבואר ג"כ (ביו"ד ססי' של"ד) שלא נהגו היום למחות בעוברי עבירה, פן יעמדו עלינו ועל נפשותינו, וכמה נפשות שקעו בהאי בנינא, וכבר רבים שתו מי המרים המאררים הללו, וגזרו כלם בדיעה מוחלטת, כי עתה העת לישא וליתן בחכמת הדת, בדברי נועם וטענות ישרות, להראות האמת במופת חותך המיוסד בעומק הלכה עד אלו היוצאים לדון בדבר החדש באיזהו פרטי דברים, והחוב לרדותם במקל נועם ולא במקל חובלים מאשר ראינו בנסיון, כי הגערות והנזיפות לא יועילו ולא יצליחו היום למאומה, רק מביאים על פי הרוב, על המתנהג ככה קללה ולא ברכה, ומחטיאים בכל עת מטרה המבוקשת בזה, לכן הספיקו עצמם לישא וליתן עמהם, רק לפי הנחות אשר הניחו בחכמת התלמוד, ולהוכיח אותם על פניהם, אולי יבושו מסברם ויחזרו לאיתן התורה:

אכן עתה אשר יצאו ביד רמה לאמר כי הותרה הרצועה היום, והרבנים אשר עליהם גוזרים ומחליטים כי כל דברי התורה אינם אמורים רק לפני יוצאי מצרים, ואינם לחוב בזמן הזה44 ובפרט בזמן הגלות, ועושים מעשה לעשות קיבוצים להנהיג חדשות בכל מדינות אשכנז, ורוצים להיות כת מיוחדת והמה תומכים יד המתקנים (הרעפארמער) אשר בברלין, אשר לא תקעו שופר בראש השנה, ולא התפללו מוסף ומנחה ביום כפור, ועתה מאיזה מקום נערוך עמהם מלחמה? הלא כל יסודות התורה שבכתב ושבעל פה רעועות ומקולקלות לדעתם, ולא בשינוי מצות הגוף יתפרדו מאתנו אך גם בעניני אמונה ועקרי הדת עומדים לטעון נגדנו, כופרים בתורה שבעל פה בנצחיות התורה שבכתב, בביאת משיח בתחיית המתים, בהחזרת המקדש, ומפני זה לא נשאר לפנינו דרך אחר נגדם, רק להחריץ משפט אלו האנשים, על פי התורה, והתנהגות חז"ל נגד הכתות אשר צמחו בימיהם, תהיה לנו לעינים למען נלך גם אנחנו בעקבותם, להחריץ המשפט נגד אלו המתחדשים בעלי אסופות, בוועד ברוינשווייג פפד"מ ברעסלוי וכמו שדחו את כתות הקודמות שיהיו נפרדים מאתנו לכל דבר, שלא יבואו בקשורי החיתון עמנו, ושחיטתן פסולה, ואין מזמנים עליהם, ואין משתתפים עמהם בעירוב, ואסור להתארח אצלם, ואין מתאבלין עליהם ואין מספידים אותם, ופסולים אצלנו לעדות ולשבועה, ואין מלין בניהם בשבת כן עתה בניהם אשר יולדו להם על פי התנהגות האלדהיים, אשר החליט כי דינא דמלכותא דינא, נאמר בנוגע לעדות אשה, ובעניני קידושין וגיטין, המה ממזרים גמורים איסורם איסור עולם:

צאו וראו איך התנהגו חז"ל עם הכותים, גזרו על פיתם, ואמרו (משנה שביעית פרק שמיני משנה יו"ד) כל האוכל פת כותי כאלו אוכל בשר חזיר, וע' רש"י (חולין י"ג ע"א) ד"ה פתו, וע' (חולין ד' ע"א) תוס' ד"ה מצת כותי (שם י"ג ע"א) ד"ה פתו, שהביאו בשם פרקי דר' אליעזר, דעזרא וזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן צדוק נידו אותם בג' מאות כהנים, ובג' מאות שופרות ותינוקת, וג' מאות ספרי תורות, והיו תוקעין ומשוררין ומסיימין בה, כל האוכל פת כותי כאלו אוכל בשר חזיר, רבן גמליאל גזר על שחיטתן, ור' מאיר על יינם (חולין ה' ב' ו' ע"א) ועשאם כעובדי עבודה זרה גמורים, דאין מועיל ביטול רשותם לענין עירוב ושתוף, רק צריך להשכיר מהם, וכן הלכה דכותי אחר גזירה, אין לצרפו לזימון ואין לענות אחריו אמן, ע' (ברכות ר"פ שלשה שאכלו, ומשנה ס"פ אלו דברים) ובפרט ע' רמב"ם פי' המשנה ס"פ אלו דברים כל הענינים המתיחסים להנהגתינו נגד הכותים ע"ש, ומה היה עונם? דמות יונה מצאו להם בהר גריזים (חולין ה' א') הנה לא היה עדיין ברור לחז"ל, כי עבדו לדמות יונה, ולפי דעת הרב בעל מאוד עינים פך"א מספרו, דמות יונה הי' רק לאות על דגל מלכות אשור, ובכל זאת עשאום חז"ל כעע"ז גמורים, קל וחומר בן בנו של קל וחומר, אלו מבני דורנו, אשר מכחישים עקרי התורה ויסודי אמונה, ומחללים שבת בפומבי ביד רמה, לא רק לתיאבון לבד רק מפני דיעה זרה שאין בזה צד איסור, והדין אצלנו מומר לע"ז ולחילול שבתות דינם שוה, ואין נאמנים אצלנו לשום דבר (חולין ד' ע"ב עירובין ס"ט ע"ב) וכן הלכה אצלנו (יו"ד סי' (בי) [ב'] ס"ה) דמומר לחלל שבת שחיטתו נבלה, ועיין רמב"ם פ"ד מה' שחיטה הי"ד, וע' ש"ך סי' ב' ס"ק ט"ז י"ז, דאפילו פעם אחת בפרהסיא נקרא מומר, וכ"כ הרמב"ם פירוש המשנה פ"ק דחולין, ובפ"ב מה' עירובין הט"ז ועיין יו"ד סי' קי"ט ס"ז ובש"ך שם ס"ק ט"ז, ועיין רמב"ם פי"א מה' אבידה ה"ב:

ודינם של מכחישי תורה שבעל פה, ואינם מאמינים בדברי חז"ל, במה שהורישו לנו בקבלה פירושי המצוה והמה הצדוקים והקראים, כבר נודע ברמב"ם פ"ג מה' תשובה ה"ח, ג' הם הכופרים בתורה האומר אין התורה מן ד' אפילו תיבה אחת אם אמר משה מפי עצמו אמרה, (והכוכר) [והכופר] בתורה שבע"פ כגון צדוק ובייתוס, והאומר כי הבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת, וכבר בטלה תורה זו אע"פ שהיתה מעם ד' כגון ההגרים ע"ש, וע' רמב"ם פירוש המשנה פ"ק דחולין על משנה השוחט במגל יד שכ' מתנאי השוחט, ותנאי השלישי שלא יהיה צדוקי ובייתוסי והן שתי כתות שהתחילו להכחיש הקבלה עד ששב האמת שקר אצלם וכו' ע"ש, ועיין רמב"ם פי' המשנה חלק בענין י"ג עקרים, כתב בעקר השמיני, וכמו כן הפירוש המקובל הוא גם כן מפי הגבורה, וזה שאנו עושים היום מתבנית הסוכה והלולב והשופר ותפילין וציצית, הוא גם כן התבנית אשר אמר השי"ת למשה, והוא נאמן בשליחותו ע"ש, ועיין רמב"ם פי' המשנה סנהדרין פ' הנחנקין על המשנה חומר בדברי סופרים, שכתב אין זקן ממרא ההורס לחומת התורה ומכחיש הקבלה כצדוק ובייתוס, אלא אדם שהוא רואה דבריו יותר מדברי ב"ד הגדול, וחייבה התורה מיתה לכבוד וכו', אבל צדוקין ובייתוסין אשר מכחישים את הקבלה מכל וכל, אינם מזה הכת רק מן הכת שאומרים אין תורה מן השמים, ונהרגין על הכפירה כמו שנהרגו המכחישים באלקים או בנבואת משה רבינו, כי כל ההורס יסוד מאותן היסודות שאמרתי יצא מדין בעל התורה עכ"ל, וכ"כ הרמב"ם פ"ג מה' ממרים ה"א, וע' רמב"ם פ"א מה' עבודת יום כיפור ובפ"ב מה' עירובין ה"י, ועיין רש"י (עירובין ס"א ע"ב) במשנה ד"ה מעשה בצדוקי, וע' יו"ד סי' קנ"ט ס"ס לענין לקיחת ריבית אצלם וכתב הש"ך כי עתה דינם כעע"ז גמורים, וע' יו"ד סימן רס"ו ובש"ך שם בשם תשובת הגאונים, ואם זה נאמר בצדוקים הקודמים, דלא קלקלו כל כך מעשיהם, ובצדוקים בזמנינו גרועים מעע"ז, ע' ש"ך יו"ד סי' ב' ס"ק ך"ד ואפילו ישראל עומד על גביו וראה כי שחט יפה שחיטתו פסולה, וע' ש"ך יו"'ד סי' קנ"ט ס"ק ל"ז ולענין שאין מלין בניהם בשבת עיין יו"ד סי' רס"ו ובש"ך ס"ק ט"ז, ועיין יו"ד סימן קי"ט ס"ז ובש"ך ס"ק ט"ז, דמי שאינו מאמין לדחז"ל דינו כחשוד לע"ז ולחילול שבתות, ואין נאמן אצלנו לשום דבר ואסור להתארח אצלו ע"ש, וכן קי"ל יו"ד סי' רפ"א ס"ת שכתבו מין ישרף וע' רש"י (גיטין מ"ה ע"ב) ד"ה מין שכתב מין יהודי שאינו מאמין בדברי חז"ל45, ולענין עדות ושבועה בודאי אינם נאמנים דהא קי"ל חו"מ סי' ל"'ד דעבר עבירה שיש בה מלקות פסול לעדות, ומכ"ש אלו הכופרים הגרועים מעע"ז, ולא הוצריכו חכמים למנותם דהרי חסידי אומות עולם יש להם חלק לעולם הבא משא"כ אלו ע"ש, והוא מלשון הרמב"ם ספ"י מה' עדות, וכן לענין שבועה מבואר רמב"ם פ"ב מה' טוען ובש"ע חו"מ סימן צ"ב דמי שהוא פסול לעדות פסול לשבועה, והנה הצדוקים הודו עכ"פ בתורה שבכתב, ובנבואה ובתורה מן השמים, ק"ו אלו המדוברים מאתנו אשר ספרנו למעלה דרכם, וגרועים יותר מן הצדוקים אין לספק בדבר, כי אין נאמנים אצלנו לשום עדות, ואין מוסרים להם שבועה כלל:

ולענין החיתון עם הקראים, מבואר בש"ע אבן העזר סימן ד' סעיף ל"ז שאסור להתחתן עמהם, מפני שהם ספק ממזרים, כמ"ש בארוכה בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי סימן ג' בשם תשובת רבינו שמשון, והיינו מפני חשש ממזרות, ואפילו לדעת הרדב"ז בתשובה ח"א סימן ע"ג ורבינו ברוך בתשובת בשמים ראש סי' ר"ך והרב נודע ביהודא מהדו"ק חאהע"ז סי' א' אינו אומר כאן לא איסור ולא היתר46 היינו דוקא אלו מפני שלא נודעו לנו בבירור, אם איזהו מהן נשאו על דעת הרבנים, ונתגדלו על דרך הקראים משום דאיכא כמה ספק ספיקי ע"ש, משום דהם פסולי עדות, וקידושין שלהם לא הוי קידושין כלל, וגירושין שלהם לא הוי גירושין, וא"כ אין לספק רק אולי הקידושין הי' ע"ד הרבנים והגירושין ע"ד הקראים, וזה ספק רחוק מפני כי עתה אינו מבורר לנו איכות הדברים, אבל בנ"ד אותן הקידושין אשר היו על דעת הרבנים כדת של תורה, ויהיו כולם נהוגים על דעת האלדהיים גייגר בדיני גיטין, ובמה שמתירין לאשה שלא נודע ממיתת בעלה שתנשא לאחר, אם לא נודע מקומו של הבעל, הנה מרבים ממזרים ודאים בישראל, ולא ספק ממזר, וממזר אסורו איסור עולם, ואם הרמב"ם הקיל פ"ג מה' ממרים ה"ב לענין בני הקראים ואותן שנתגדלו על ברכם דראוי למשכן בדברי אהבה וחיבה אלינו להחזירן לאיתן התורה, היינו בני הקראים, אבל ישראל שנעשה קראי גרע טפי, וע' משנה למלך פ"ה מה' מלוה להסיר קו' הש"ך יו"ד סי' קנ"ט דכוונת הב"י ע"ד הרמב"ם פרק ג' מה' ממרים ולענין מי שנעשה קראי גרע טפי ע"ש:

עוד יש לדון עליהם על פי דברי הרמב"ם פ"ג מה' תשובה שכתב שנים הם המומרים, מומר לעבירה אחת, זה שהחזיק עצמו לעשות עבירה בזדון והורגל ונתפרסם בה, אפילו היתה מן הקלות, כגון שהחזיק ללבוש שעטנז או להקיף פאה, ונמצא כאלו בטלה אצלו מצוה זו מן העולם, הרי זה מומר לאותו דבר, והוא שעשה להכעיס ע"ש וכ"כ הרמב"ם פ"ד מה' רוצח ה"י, וע' רמב"ם פי"א מה' אבידה ה"ב ומה הוא ענין להכעיס אשר הזכיר רבינו בג' מקומות אלו? הנה מצאתי דברי רבינו עניים במקום זה בלי שום מקור, ועשירים במקום אחר בספרו המורה פמ"א לשלישי, ואעתיק לך כל דבריו למען ידע קורא הנעים להחריץ המשפט על רבנים אלו, וז"ל אבל העושה ביד רמה הוא המזיד, שמעיז ועובר בפרהסיא, שזה אינו עובר לתיאבון לבד, ולא לעשות מה שמנעה התורה לעשותו, מפני רוע מדותיו לבד, אבל לחלוק על התורה ולעמוד כנגדה, מפני זה אמר והנפש אשר תעשה ביד רמה את ד' הוא מגדף, והוא נהרג בלי ספק, ולא יעשה זה אלא מי שעלה בלבו דעת אחרת לחלוק בו על התורה, ומפ"ז בא הפירוש המקובל בע"ז הכתוב מדבר, מפני שהוא חולק על פינות התורה, כי לא עבד אדם כוכב כלל אלא מי שהאמין בו הקדמות כמ"ש בחיבורי [כמה] פעמים, וכן הדין אצל כל עבירה שנראה ממנה סתירת התורה והמחלוקת כנגדה, אפילו אכל אדם מישראל בשר בחלב, או לבש שעטנז או הקיף פאת ראש לבזיון התורה, מפני דעת שיתבאר אצלו שאינו מאמין שזאת התורה אמת, הוא הנאמר עליו את ד' הוא מגדף, ויהרג מיתת כפירה לא מיתת עונש, כאנשי עיר הנדחת שנהרגו מיתת כופרים לא מיתת עונשים, וכן אני אומר בעדה מישראל שזדה לעבור על איזה מצוה שתהיה ביד רמה יהרגו כלם, וראי' לדבר ענין בני גד ובני ראובן שבא בהם, ואמרו כל העדה לעלות עליהם לצבא, ואחר כך ביאר בשעת ההתראה, שהם כפרו בהסכמתם על העבירה וכפרו בתורה כולה, והוא אמרם לשוב היום מאחרי ד', והשיבו ג"כ אם במרד ואם במעל וגו' עכ"ל רבינו הרמב"ם שם וע' שו"ת הרשב"א סי' תט"ו שקילס דברי רבינו אלו, וכ' עליהם בזה"ל מורה דעה מי כמוהו יורה, תורת אמת ומשפטי צדק גם הוא מורה ע"ש, וע' ס' המצות להרמב"ם ל"ת ס"ג, ועיין רמב"ן על התורה פ' תבא שכ' מה שנאמר ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, והכוונה שיודה במצות בלבו ויהיו בעיניו אמת, ויאמין שהעושה אותם יהי' לו שכר מטובה, והעובר עליהן יענש, ואם יכפור באחת מהן, או תהי' בעיניו בטלה לעולם, הוא בכלל ארור, אבל אם עבר על אחת מהן להנאתו, כמו שאכל חזיר ושקץ לתאוותו, או שלא עשה סוכה ולולב לעצלה, אינו בכלל זה, כי לא נאמר ארור אשר לא יעשה, כי אם ארור אשר לא יקים וזה הוא חרם המורדים עכ"ל הרמב"ן47:

היוצא לנו מכל זה כי מי שעבר על כל מצות שבתורה אף על החמורה שבחמורות לתיאבון, או ביטל כל המצות לעצלה עדיין ישראל הוא, כמ"ש הרמב"ם פי' המשנ' סנהדרין פ' חלק אחר אשר העל' במנין כל י"ג עקרים, סיים כאשר יאמין האדם אלה היסודות כלם, ונתברר לו אמונתו הוא בכלל ישראל, ואפילו עשה מה שיכול מן העבירות מחמת התאו' ותגבורת הטבע, נענש כפי חטאו, אולם כשיתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות, יצא מכלל הדת עכ"ל, עכ"פ ראינו כי ענין להכעיס לשיטת רבינו, הפירוש שעובר על איסור מפני דעת שיתברר לו שזאת המצו' אינה אמת, ולא נצטוינו בתור' עליה, הוא בכלל מגדף, ובאלו המדוברים מאתנו, הכל בכלל, עוברים על התורה ביד רמה מפני דיעה זרה אשר נשתקעו בה, והודחו ע"י רבני' שהם הקימו עָל עליהם, ועוד המה עדה שלימ' כופרת, אשר דינם כאנשי עיר הנדחת לשיט' הרמב"ם אשר הזכרתי לכן אין ספק כי כל הדינים אשר החריצו חז"ל על הצדוקים והקראים גם עליהם נאמרו. עוד יש להוסיף דאפילו יחיד הפורש עצמו מדרכי ציבור ונבדל מעדת ישראל, אף על פי שלא עבר עבירות כלל, רק שאינו עוש' מצות בכלל ישראל, ולא נכנס בצרתן ולא מתענ' בתעניתן אלא מתנהג כאלו אינו מהן אין לו חלק לעוה"ב (רמב"ם פ"ג מה' תשוב' הי"א), ועיין (תענית י"א ע"א) בזמן שהציבור בצער וכו' זה שפירש מן הציבור אל יראה בנחמות ציבור ע"ש, וביותר מבואר (רמב"ם פ"א מה' אבל ה"י) וז"ל אלו האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל, בעשיות המצות ובכבוד המועדות, וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות, אלא הרי הם כבני חורין לעצמן, אזי הדין שאין מספידין ואין מתאבלין עליהם אלא אחיהם ושאר קרוביהם, לובשים לבנים ואוכלים ושמחים שנאמר הלא משנאיך ד' אשנא עכ"ל, וכן הוא בטור ובש"ע יו"ד סימן שמ"ה ס"ד, מכ"ש אלו המתנהגים על פי וועד הרבנים, אשר בודלים מאחיהם ועושים שכם אחד לברור להם ענינים חדשים אשר לא שערו אבותינו, לא אדע להם באמת התיחסות אלינו בשום דבר, רק במה שרובם עדיין מלין את בניהם זולת זה כבר נחלקו מאתנו בכל ענין אמונה ומעשה:

והנה לא אכחד דבר האמת, כי מאוד לבי עלי דוי להחריץ משפטי עליהם, על דרך זה, ולהרחיק מאתנו עם רב, מאחינו בני אשכנז המושלמים בחכמה ובדעת, ביתרון רב על שאר בני עמנו במדינות אחרות, ובפרט בעת הזאת אשר רוב הממשלות קראו דרור לכל העמים ומקרבים גם בני ישראל בכל מיני כבוד והדר, ונותנים להם משפט אזרחי הארץ בלי הבדל משארי עמים, ובקצת מדינות עדיין נושאים ונותנים בפינה זו באסיפת ראשי עם, ושונאי ישראל יערכו קרבות נגדנו לתת ישראל לחרפ' ולשמצה, למען לא נבצע מגמתינו ומטרת מבוקשתינו ורוב העלים לא ינוחו ולא ישקוטו לפתות העם מהרעות הגדולות והתכופות אשר ימצא להעמים, אם יהי לבני ישראל משפט תושבי ארץ, ועתה נוסיפה גם אנחנו על שונאינו, להפריד הלבבות, ולהלהיב אש המחלוקת בין איש ובין אחיו, ולהרחיק הבנים מעל שלחן אביהם לדחותן בשתי ידים, והרי מצינו אחר שנשבעו ישראל במצפה, שלא יבאו עם בני ישראל בקשר החיתון, בכו העם בכיה גדולה, ואמרו למה ד' היתה זאת בישראל, להפקד היום מישראל שבט אחד, (שופטים ך"א ג') ואיך נעשה הרעה הגדולה למעול מעל באחינו עצמנו ובשרנו, למען לא יספחו אלינו, ונצטוינו במקרא בקש שלום ורדפהו, ודרשו חז"ל בכל המצות כתיב כי תראה כי תפגע, אם באת מצוה לידך אתה זקוק לעשותה, ואם לאו אי אתה זקוק לעשותה, ברם גבי' שלום כתיב בקש שלום ורדפהו בקשהו למקומך ורדפהו למקום אחר (ויקרא רבה פ' צו פיסקא אם זבח שלמים) הרי נצטוינו לרדוף אחר שלום למקום רחוק, מכ"ש שלא נגרום פירוד הלבבות במקום שאינו נחוץ, ות"ל במדינתנו הכל עומד עדיין בעינו הראשון, במה שנוגע לאמונה ולדת, וגם באשכנז כבר נתבטלו וועד הרבנים מעצמם, גם וועד ברעסלוי הי' האחרון במתי מעם, והי' ללעג ולקלס לפני יושבי העיר עצמו, ועי"ז וועד מאנהיים נתבטל מאליו, ובכל יום ויום בעלי אסופות בטלים מאליהם, גם הרעפארמער בברלין, לא לבד שהמה בודדים במעשיהם, ואין שום קהלה מתנהג אחריה' הנה גם שמה המה נרפים ומתרשלים במלאכתם ונחו שקטו המעוררים והמשתדלים בזה, כי שפת אמת תכון לעד, ועד ארגיעה לשון שקר, וכל פעולותיהם ומעשיהם הי' רק לשעה קלה, כי אין עינם ולבם ליראת אלהים האמתית, כמו שיאמרו בפיהם, רק לסמות עינים מגמתם ולפתות את המון העם, ומפ"ז במשך הזמן גם באלו ההתחדשות ימאסו, ואחרי כי את סכנה מפחדת עבורנו כל כך, שוב אין ההכרח גדול מצדנו לצאת לקרב, להפריד קהל רב מעדתנו והרי השלום הוא עמוד התוך אשר העולם נתיסד עליו, ואמרו בברייתא תניא רבי אומר גדול השלום אפילו ישראל עובדים עבודה זרה ושלום ביניהם, אמר הקב"ה כביבול איני יכול לשלוט בהם, שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו (בראשית רבה פל"ח פיסקא ויהי כל הארץ שפה אחת) ואמרו עוד והאלהים יבקש את הנרדף אפילו צדיק רודף רשע אלהים יבקש את הנרדף (ויקרא רבה פכ"ז פיסקא שור או כשב):

אולם כלל גדול כתבה לנו התורה במסית ומדיח לא תחוס עינך עליו לא תחמול ולא תכסה עליו (דברים י"ג ט') ובאה הקבלה אין טוענין למסית ומושיבין בדינו זקן וסריס ומי שאין לו בנים (סנהדרין ל"ו ע"ב) וסיים רבינו הרמב"ם פי"א מה' סנהדרין ה"ה בטעם הדבר, כדי שלא ירחמו עליו, שהאכזריות על אלו, אשר מטים העם אחרי ההבל רחמים וחמלה בעולם, שנאמר למען ישוב ד' מחרון אפו ונתן לך רחמים עכ"ל, וגם אלו הראשים רודפים אחר הכלל, וגורמים להפיל מהם חללים כפעם בפעם, רק לאלו מטרתי ומגמתי היום, ובאלו וכיוצא בהם כותב הרמב"ם פ"ג מה' ממרים כי הנכון להדפם ע"ש, אבל אלו האנשים אשר אינם מדיחים בעצמם, רק נמשכו אחר עצת המשתדלים והמתחכמים, אינם בכלל, כי אנוסים המה על פי מוריהם ומלמדיהם, והעם חושבים כי דבר ד' אמת בפי הדרשנים, באלו נאמר וקראת להם לשלום, וראוי להנהיג עמהם כמו שהורה לנו הרמב"ם שמה בה' ממרים, כי בני הקראים ואותם אשר נתגדלו על ברכם, ראוי להחזירם בתשובה ולמשכם בדברי אהבה ושלום אלינו כדי שיחזרו לאיתן התורה ע"ש, מאשר לא מרדו במעל ובזדון רק נפתו ונתפסו ע"י המתקנים בית דין שריא, אשר הושמו עליהם, ופתוי ומשיכה ע"י דברי חלקות, נחשב קצת לאונס, עיין רמב"ן על התורה על קרא כי יפתה איש נערה בתולה, ועיין משנה למלך פ"ה מה' מלוה ולוה שהניח ליסוד מוסד בהוראה לחלק בין המדיחים, ובין אותם אשר נמשכו אחר עצתם לבד, וגם כל מגמתינו לא על העם, רק על הראשים אשר מטים העם אחר ההבל המעטים במספר ומרבים הנזק:

ובפרט אלו הרבנים והדרשנים הנרמזים מאתנו חוטאים עוד יותר במה שמשביתים שלום המשפחות, והרעו מאוד להתמימים שבעם, אשר עד כה הי' מישרים אורחותם, על התורה ועל העבודה, שמחים בחבלם וששים בגורלם, לדרוך במסילות העולות מול בית אל, אבל אלו המתחכמים הכניסו בהם ספיקות בעניני הדת, אשר מעולם לא עלו על לבם, ומחיי עונג אשר היו עד כה, שלוים ושקטים תחת צל האמונה הטהורה והנקיה, העתיקו אותם לחיי צער ודאבון לבם, ונפשם עליהם תשתוחח על אשר נצודו למדחפות, על ידי צודי נפשות הללו, ונבוכים עוד עתה במסילותם מבלי מצוא דרך הישר אם לקרב הענינים אשר התנהגו בהם מאז, או להרחיקם ולהתנהל עצמם רק על פי בעלי אסופות הללו, מרגוע הנפש אבד מהם, ופוסחים על שתי הסעיפים, ומתאוננים על רוע חבלם, כי עלה בחלקם לחיות בדור היתום הזה, אשר הבנים מרחיקים עצמם כפעם בפעם מעל שלחן אביהם, ודרכם והתנהגותם של האבות, המה לשחוק ולקלס בפי נערים תעלולים יוצאי חלציהם, ומצד זה לבד למען לא ישבת שלום המשפחות, הי' להם להחדשים להזהר בנפשם, שלא להרוס חיש מהר כל הענינים הישנים, אשר נשרשו מאז על לבבם, ועל כל פנים הי' להם ללמוד מתהלוכות עשו איש ציד, אמר יקרבו ימי אבל אבי, ואהרגה את יעקב אחי (בראשית ל"ה) וחס על כבוד אביו בחייו, שלא להשבית מנוחתו בימי הזקנה, אבל אלו בזמנינו גורמים כי הבנים מתעבים מעשה אבותם וכפעם בפעם נתנכרו להם ביותר, ועיני האבות רואים ובוכים ואין איש שם על לב:

וגדול מה שנאמר בפרעה, ממה שנאמר בבעלי אסופות בזמנינו, פרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ודרשו חז"ל פרעה אמר שוטה הי' עשו שאמר יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי, אבל אני איני עושה כן, אלא עד דיהון דקוקין תחות כרסהון דאמהון אנא מחינא להון הה"ד כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (מדרש תילים קאפ' ב' על קרא ננתקה את מוסרותימו), ואולם גם פרעה לא גזר רק על הזכרים שנאמר וכל הבת תחיון, אבל אלו המתקנים (רעפארמער) מבקשים לעקור את הכל, הבנים והבנות יחדיו, שלא יזכרו ולא יפקדו כי מעם ד' אלה ומארצו יצאו, ואחר שלא נתחנכו ולא נתגדלו על ברכי התורה, מה יהא בסופם? ולא עוד פרעה לא גזר רק באבדן הגוף, כי הילדי' מבני העברי' אשר השלכו ליאור על פי פקודתו, נטלו על כל פנים חלקם בארץ החיים, דהרי קטנים מישראל ואפילו נפלים, יש להם חלק לעולם הבא (סנהדרין ק"י ע"ב כתובות קי"ג ע"א וירושלמי פ"ד דשביעית) אבל אלו המרומזים מאתנו, גורמים אבדן הנפש לעם רב, כי מטעימים להם טעם מענינים אשר נהגו איסור וסלסול מזמן כביר, ינעם זאת לחכם, ונעשו להם כהיתר, ומטים אחריהם, ומי מלא ימצו להם, ובכל יום ירבו ויעצמו במספר ובמנין, והרבנים הממונים עליהם בראותם כי פעולתם תעשה רושם, ירהבו בנפשם עוז להוסיף בכל עת הוה על הוה להכות הכה ופצוע לחכמי הזמן האמונים על התורה והתלמוד, ואם בפעם הראשון לא הצליחו בכ"ז עושים את שלהם, ולא ינוחו ולא ישקוטו לשלוח פרי מחשבותם לכל צד ועבר, ע"י העלים היוצאים בכל שבוע, ובפרט אותן המכונים (ישראלי מן מאה תשעה עשר48 מן דאקטר העסס, ובדרכים שונים יפתו את ההמון, למען ימשכו אחר עצתם, ולפי מראה עין הסכנה מפחדת מאוד כי אם ח"ו יבצעו זממם ואין מכלים דבר, לעמוד לשטן נגדם להפר עצתם ולקלקל מחשבתם, אזי תוגדל המדורה ויפלו גם ישרים ותמימים ברשתם, ונהיה בכל רגע נמעטים והולכים, ותורה זו אשר שמרנו אותה בטהרה יותר משלשת אלפים שנה מה תהא עליה? ואחר כי המה בהתנהגותם נעשו אכזרים עלינו, להשבית שלומנו, ולהרבות קול צוחה וקול פרץ ברחובותינו, שוב גם אנחנו מצדנו בדין אנו מחריצים המשפט עליהם להרחיקם מאתנו, וכבר אמרו חז"ל במדרש שמואל ובילקוט שמואל א' פט"ו, א"ר יהושע בן לוי כל מי שהוא רחמן על אכזרי, לסוף נעשה אכזר על הרחמנים, בתחלה נאמר ויחמול שאול על אגג, ולבסוף נאמר ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב ע"ש:

וראיתי ג"כ ונתתי אל לבי, לראות המעשה, אשר נעשה במדינתנו נגד הרבנים העושים ביד רמה נגד התורה, ומצאתי כי אם אמנם לא אלמן ישראל מרבנים צדיקים וחסידים חכמים ונבונים גדולי הדור, מקדישים זמנם לתורה ולתעודה, ומוציאים כל עתותם רק לעסוק בחוקי חורב, לעשות ציצים ופרחים בתלמוד ובפוסקים, אכן זעיר שם זעיר שם מצאתי איש נכון אשר רוח בו, ואשר ישיב אל לבו להתאונן על מעל הגולה, ועל מצב עמנו בכלל ובפרט ואף אמנם כי לפי משפט התורה החוב מוטל על חכמים אשר בדור לרפאות שבר עמם, ולהמציא מזור ותרופה לכאב אנוש אשר יחלו בו בני דורם, וכבר אמרו חז"ל האי צורבא מרבנן דאיכא במתא, כל מילי דמתא עליו רמיא (מועד קטן ו' ע"א) ובפרט מוטל עליו לפעול נגד העומדים עלינו היום, אשר רוחם כים נגרש השקט לא יוכלו, וכל היום מתאוים תאוה להתיר מוסרות, ולבטל כל עניני התורה, ופניתי אני להשכיל אחר דרכיהם של חכמי בני מדינתינו, ומה הסיבה אשר תניע אותם, להשים יד למו פה, ולחשות בעת הזאת אשר החוב לדבר ולהשמיע ברבי', מחשבת לבם של בעלי אסופות הרבנים, והתבוננתי כי דרכי הרבנים שונים זה מזה, לקצתם נעלם ענין התנהגות החדשים מכל וכל, וחושבים כי גם במדינות אשכנז הכל מתנהג היום כמו לפנים, וכימים קדמונים אשר הי' באמנה אתנו, ואין יודעים מאומה מן אלו המכנים עצמם מתקנים (רעפארמער) המתאמצים היום להרוס ולא לבנות, ולא הגיע להם עדיין קול קורא מארץ מרחק כי קמו ונתעוררו איזהו דרשנים, מכנים עצמם רבנים ומקבצים קיבוצים, בעיר ברוינשווייג פפד"מ ברעסלוי ומטרתם להנהיג היתר באיסורי תורה, ולהסית העם שיתנהגו על דעתם והנה עם רבנים כאלו אין לי עסק, אחר שידעתי בודאי שאין יוצאים ידי חובתם מה שמוטל עליהם לפי מעמדם בעדה, כי מצבם יבקש מהם שלא יהיו נדמו כבהמות, אשר אין משתמשים רק בחושם, ובדבר הנראה להם במקומם לבד, אבל החוב מוטל עליהם להשכיל קורות בני עמם, מאז ומימים קדמונים, ובפרט לדעת מה נעשה בישראל עתה, וכבר כתב הרב יעב"ץ בספרו מור וקציעה ה' שבת סי' ש"ז בענין למוד ספרי חכמה בשבת, כתב בזה הלשון, לכן אני אומר כי מצוה על כל אדם מישראל להיות בקי בספר נחמד שבט יהודה, ובשאר ספרים מספרים קורות ישראל, לזכור חסדי ד' ונפלאותיו בכל הדורות כי לא תמנו בכל הגזירות הרבות, ובאגב ילמוד מתוכו דברים מתוקים בדברי ויכוח, עכ"ל, ולרבני מדינתינו אשר אין משתדלים להשלים עצמם מידיעות קורות בני עמנו, לא אטיף מלתי פה, אחר כי מראשית כזאת ידעתי כי יתמהו על החפץ אשר הבאתי בידי, לאמר ראו הביא לנו איש זה ענינים כאלו להג הרבה ויגיעת בשר, שהם איבוד הזמן לפי דעתם, ותהי' להם חזות הכל כספר החתום, אשר לא ידעו קרוא אותם, ומפני זה יתנו עלי בקולם:

עוד נמצא בין חכמי מדינתנו רבנים חכמים ונבונים אשר לקחה אזנם שמץ מהתנהגות החדשים, ובמסתרים תבכה נפשם על פירוד הלבבות והדיעות אשר נתהווה בזמנינו באיזה קהלות אשכנז, ומשכילים ג"כ לדעת אחרית דבר מראשיתו, כי אם יונחו הדברים על מעמדם, ולא יעמדו לשטן נגדם, אזי הפרצה קרובה גם אלינו, ואנחנו ידענו דרכי ההמון כי נוחים להתפתות לילך אחר מראות עיניהם, ואחר ענינים דמיונות וכוזבות, וכבר העידו חז"ל (ע"ז י"ז ע"א) שאני מינות דמשכא, ובאחרית הימים מי יהי' יכול לעמוד נגד הרוחות הסוערות עלינו ממזרח ודרום ובזקנינו ובראשי עדתינו יהי' הנגע, ואולי יהי' ח"ו מעוות לא יוכל לתקן, ובכל זאת רבנים אלו אין פועלים מאומה נגדם וטומנים ידם בצלחת ואין עומדים בפרץ בתחלת צמיחת הנגע, אשר הנקל עוד לבטל מעשיהם של המהרסים, וטעמם ונימוקם על שלשה פנים:

א קצתם יראים להציע דברי המתחדשים לפני המון בני מדינתינו, מאשר יודעים ומכירים כי אם אמנם בתחלת ההשקפה יצעקו העם מרה על כל הנהגה חדשה, ועל כל ענין זר ומפליא, וגדול כח המנהג אצלם יותר מכח הדין והלכה, ולדעתם כל המהרהר אחר המנהג כאלו מהרהר אחר השכינה, אולם במשך הימים המה עלולים לקבל טומאה יותר מבעלי מדע, וענין אשר רואים או שומעים תדיר נעשה אצלם כהיתר, ולבסוף עושים גם המה כמעשיהם ויערב להם מעשה איסור מים גנובים ימתקו, לכן אין לך מדה טובה מן ההסתר, למען לא ידעו מאומה מה שלוחמים אויבים בשער, כי היציאה לקרב נגדם היא סכנה קרובה, אולי נסבב עי"ז להפיל עם רב מאותן הכשרים מבני גבולנו, אשר נוהגים עד כה כשורה ולא עלתה מעולם ספק על לבבם בעניני הדת, ומפ"ז חושבים להניח הדברים על המקרה, ולא לדבר מזה באזני העם מטוב ועד רע, אם לחסד ואם לשבט, הם את נפשם הצילו, במה שלא רצו לדבר מהחדשות באזני העם הזה:

ב קצתם מתנצלים עצמם לאמר, אנחנו לא דרכנו מאז בדרך וויכוח והלצה, ואין אנו מלומדי מלחמה לדבר עם אויבים בשער, ואולי לא תהי' תפארתנו על הדרך אשר נלך, ואולי לא נשיב להם כאולתם, ויאמרו דידן נצח, ויצמיח מזה נזק רב לכלל האומה:

ג עוד מצאתי לאיזהו גדולי הדור אשר מקושטים ומהודרים בכל מעלה ומדה נכונה, ואתם העוז והמשרה להראות את המהרסים, כי לא האמת יחפצון, רק רוצים להתיר איסורים, למען ספות הרוה את הצמאה, ובכל זאת מונעים מללחום מלחמת מצוה עמהם, מאשר ידמו כי המלחמה עם אנשים נבערים מדעת, לכלימה תחשב, אחרי כי מעולם לא למדו ולא השכילו בתלמוד ופוסקים, מה יתן ומה יוסיף כבוד ותפארת אם ננצח אותם במלחמה? הלא הדיוטים נצחנו, ואין נאות לזקנים ונבונים להוציא זמנם לבטלה בענינים של מה בכך:

ולדעתי בשלשה פנים הללו לא נכון דרכם בעיני אלהים ואדם ואין יוצאים ידי חובתם לפי המשרה ועבודת הקודש אשר מוטל על שכמם, אם מאימת הפרסום, הנה המתחדשי' עושים מצדם כל עניני' אפשרי', לפרסם לדעתם ומעשיהם ברבי', ואם אמנם תורה ויראה אין בהם, אכן חכמת הדיבור יש בהם, והמה מלומדים דבר צחות בלשון אשר תתהלך בארץ, ומציעים פעולתם לפני העם באופן נאות למטרתם למען יכנסו הדברי' באזניהם, וכבר נודע בין החיים מטרת מגמתם, ע"י שלשה עלים היוצאי' כל שבוע משונים בהשתדלותם זה מזה, עלי (אויריענט) ע"י החכם דאקטר פירשט מלייפציג, הוא מנגדם ומשטינם, עלי ישראל מן מאה י"ט (איזראעליט) מן החכם דאקטר העסס, הוא התומכם בכל עוז, והמוציא והמביא דעות החדשות, עלי היהודי' (יודענצייטונג) מן ההחכם דאקטר פיליפזאהן, עומדי' באמצע, ואם אמנם כי על ידו נסבו אסיפות הרבני', בכ"ז מחשבתו הי' בתחלה לטובת היהודי' להועילם, כאשר הוא אוהבם ורוצה בתקנתם, אכן אחר זה נפתה מהם ונוטה לדעתם, ועלים אלו מודיעי' לבקרי' פעולות של אלו החדשי' אשר אנו רומזי' עליהם, אלו לשבח ואלו לגנאי: ולאותן ההדיוטות במדינתינו אשר נעלם מהם דרכיהם של אלו, הנה גם אם יחקו העלים בספר בלה"ק לא יבינו ולא ישכילו המון העם אשר אין חלקם בעניני העיוני' וא"כ אין נזק מצד זה כלל. ומה שיפחדו כי אין מביני' לנצח במלאכת הויכוח גם זה הבל, אחר כי חכמי הדור המה, ותורת ד' על לבבם חקוקה, מאנשי' הללו לא יחתו, וקול דבריהם לא יבעתם, ישנסו נא את מתנם וינסו אך הפעם לחרוץ משפטם כפי דין התורה, וה' יעזור להם להצמיח תהלה לבני דורם, מאשר נודע כי רוח ד' שורה על פעולת הצדיקי' לעזור להם אם מטרת' לשם שמי', ועצלות שבהם גרמה, כי מסכלי' כח הנפש שלהם וידמו בדעת', כי תכונת נפשהם אינה מסוגלת ללחום מלחמות ד' צבאות. ואותם אשר חושבי' הויכוח וההתקוממות נגד אלו המתחדשי' לקלון ולחרפה, הנה הראו למדי כי כבוד עצמ' חביב עליה' יותר מכבוד שמי', ומדוע לא יהיו דרכי התנאי' והאמוראי' והגאוני' והצדיקי' והחכמי' בכל דור ודור, למעיין להם, לעשות כמעשיה', אשר לא נמנעו בכל עת לצאת חלוצי' נגד המיני', ר' יוחנן בן זכאי, רבן גמליאל, היו נשיאי' וטענו נגד הצדוקי' והבייתוסי', ר' יהושע בן חנניא ור' יהושע בן קרחה ור' אבוהו ור' שמלאי נגד המיני'48 (ע' סנהדרין ל"ח ע"ב ל"ט ע"א, צ' ע"ב, ב"ק קט"ו ע"ב, מנחות ס"ה ע"א, ירושלמי ברכות פ' הרואה, ב"ר פ' בראשית ויקרא רבה פ' ויקרא) וכן רבינו סעדי' גאון והרמב"ם והראב"ד בעל הקבלה נגד הקראי', ולא הניחו להם שם ושארית עד שהכניע', וחשבו דברי' אלו למלחמות מצוה, והרמב"ן באגרת התנצלות משבח מעשי הרמב"ם בזה, כי אליו יאות השבח והתפארת, כי נתן את הקראי' לשוסי' והוציא' מחדרי המלכי', והרשב"א ור' אבא מארי עמדו נגד התועי' במדינות פראווענציא ובזמן אחר עמדו הגאוני' ר' יעקב ששפוירט ור' יעב"ץ (כנד) [כתבו] נגד אותן הנמשכי' אחר משיח שקר שבתי צבי והבאי' אחריו, וכל אלו הי' גדולי הדור אולי עוד יותר מחכמי זמנינו, ובכל זאת בטלו כבוד עצמם מפני כבוד שמים, ולא גבה לבם ולא רמו עיניהם, ולא חשבו המלחמה עם אנשים כאלו לבזיון וקלון, ולא כבשו פניהם בקרקע, רק יצאו מזויינים, והצליחו וזיכו את הרבים, לכן אלו המרפים ידיהם מלצאת לנשק עתידין ליתן את הדין:

ועל ידי תהלוכות רבני מדינתינו, מצאו מנגדנו ובעלי ריבנו מקום לתלות בו תלונתם, נגד רבנים הישנים, באמרם, הנה בני ישראל האמונים על ברכי התלמוד, נפוצים על פני הערים, כצאן אשר אין להם רועה, לא אדונים לאלה, אשר יהיו לאל ידם, להבין צורך העת, ורוח הזמן השורר היום, על כל בני חלד בכלל, ועל ישראל השוכנים במדינת אשכנז בפרט אשר יבקש מהרבני', שלא יספיקו עצמ' בחיי עונג כמקדם, רק יכריחם לדעת תחבולות מנגדיהם, ולהיות עינם ולבם רק לפקח בטובת עמם, מכל צד ועבר, ולא כרבים מרבני פאלאניא ואונגארן היום, אשר עיניהם ולבם רק אל הכבוד המדומה, וממרום ידברו כבני אלהים ויקטן בעיניהם לרדת מרום מצבם, להשגיח על קהלתם בהכנת בתי ספר ובתי חינוך הילדים ללמדם עקרי הדת לכל הפחות, ואינם עומדים על המשמר לדרוש בטובת כלל ישראל במה שיש לו התיחסות להממשלה והרשות, בפרט בעת כזאת אשר הוטב מצבם בכל מקום מושבותם, ולדעתם מה שמקללים ומחרימים מעשי המתחדשים בסתר בעירם ובקהלתם, בזה לבד כבר יצאו ידי חובתם, בין כך ובין כך אלו החדשים עושים את שלהם, והשעה משחקת להם, והרבה קהלות גדולות במדינתינו כבר פרצו מעל לגבול, ונתנו עליהם דרשנים ורבנים מאנשים אלו, ומצליחים למראה עין, כי אם אמנם תורה ויראת שמים אין בהם, אולם דרך ארץ וחכמת הדיבור יש בהם, יודעים להלוך לפי רוח הזמן בפנים שוחקות ובפנים מסבירות, ומחליטים כי אין החכמה העקר רק הכל לפי רוב המעשה והעבודה בעדה, וכל תורה שאין עמה מלאכה ועבודה סופה בטלה, וזה לא כביר אשר התחילו איזהו מהם לצמוח, ומיד העלים מודיעים טבעם בעולם, ורבים העם הנמשכים אחריהם ואוחזין במעשיהם, והרבנים הישנים שותקים ומחרישים להם, ובאחרית הימים מה יעשו? אל מי ינוסו לעזרה ואל מי יעזבו כבודם, לבלתי כרוע תחת המאשרים האלה, אשר בכל רגע מגבירים עליהם בכח אמיץ, לפתות העם על דעתם:

ומאשר ידעתי ברור כי הקולר מקלקול הדור תלוי רק בצואר רבני הזמן, והחוב מוטל עליהם לעמוד על המצפה לבחון המעשה אשר נעשה בישראל כימים קדמונים ולדעת פעולתם עתה בכל מקומות פזוריהם, כדבר שנאמר וגם אתה תדון את ביתי וגם תשמור את חצרי ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה (זכריה ג' ז') ונאמר והצופה כי יראה החרב באה ולא תקע בשופר, והעם לא נזהר, ותבא חרב ותקח מהם נפש הוא בעונו נלקח ודמו מיד הצופה אבקש (יחזקאל ל"ג) ובמקולקלים שבהם נאמר עמי מאשריך מתעים ודרך אורחותיך בלעו (ישעי' ג') וארא כי אין איש שם על לב, והתבוננתי כי אין חולה מהם על שבר בת עמי, ואמרתי יהיה מה ואדברה ואהיה חבר לפועלי צדק לאותן הרבנים הכשרים במדינות אשכנז האללאנד אונגאראן בעהמן מעהרן49 ואוציא גם אנכי לאור חריצת משפטי נגד אלו אשר עברו הגבולות אשר גבלו הראשונים, ואף אם לא הי' קיבוצם רק בהנהגות חדשות בתפלה ובעניני בית הכנסת, הייתי קורא עליהם עושי חדשות בעלי מלחמות, והי' ג"כ נגד אזהרת התורה שכתבה לא תתגודדו, ובאה הקבלה שלא יעשו עצמם אגודות אגודות שתי בתי דינים בעיר אחת, במנהגים שונים (יבמות י"ג ע"ב רמב"ם פי"ב מה' עכו"ם הי"ד וע' רש"י סוכה מ"ד ריש ע"א ד"ה אינהו נמי לא דחו), ובכל זאת לא הי' מההכרח לצאת למלחמה נגדם, אבל עתה אשר מורים לעשות ביד רמה שלא כתורה, שוב צריכים לפרסם ברבים חריצת המשפט עליהם וראוי להודיע טבעם בעולם, מה המה עושים, ומה תכלית השתדלותם:

ואם באבדת גופו של איש יחידי, נאמר בתורה לא תעמוד על דם ריעך, ומצוה על כל איש ואיש מישראל להציל את חברו הנרדף, והן במיתה והן בעריות החוב להצילו אף בנפשו של רודף (סנהדרין ע"ג ע"א) אבידת נפש של הכלל לא כל שכן, כי מחוייבים אנחנו להציל את אחב"י הנרדפים עתה מבעלי אסופות הללו, למען לא ישתקעו בדיעות אלו: ואם תאמר מה לנו ולצרה לריב את ריב ד' ולהרבות מחלוקת בישראל הלא ד' יוכל לקחת נקמתו מהם, וימצא מקום להפרע מהם בעולם הזה ובעולם הבא, אכן כבר מלתי אמורה אם היו מספיקים עצמם בעדתם והנמשכים אחריהם לבד החרשנו, אבל עתה כי המה קמים עלינו לכלותינו ולהסית גם הטובים אשר בינינו, שיהי' גם ידיהם נכונה עמהם, והמה המתחילים לצאת לריב בראשונה ומפני זה כגמול ידיהם ישולם להם, לכן עתה הגיע הזמן, לעמוד בפרץ, ולצאת נגדם פעם במקל נועם ופעם במקל חובלים כפי ראות חכמי הזמן יודעי העתים:

והנה שמעתי איזהו חכמים מהם, מתנצלים עצמם היום, בהשתדלותם באומרם כי טובת העם בצוע בצע בהחדשות אשר ינהגו וטעמם ונימוקם, היות נמצאו בזמנינו הרבה אנשים קלי הדעת אשר כל ענין אמונה ודת אלהי לא נכבד בעיניהם, ועוברים על כל עבירות שבתורה ביד רמה, והסכנה מפחדת, כי במשך הזמן יחבקו חיק זרים, ויעזבו הדת מכל וכל, ומפני זה רוצים היום להכשיר דת של תורה לפי הזמן, נאות גם לאלו אשר כבר נתקו מוסרות החברה מאתנו, ואומרים עוד כי עניני ההתחדשות הללו, אף כי הם נגד התורה והתלמוד, בכל זאת מצינו לפעמים ביטולה של תורה, זו היא קיומה ויסודה (מנחות צ"ט ע"ב), למען יחזיקו על כל פנים באיזהו ענינים של תורה, ויוסיפו עוד לאמר אין מגמתינו, להרוס בנין הקדום ולהנהיג חדשות, לפני הכשרים שבדור, אשר עודם באמנה עם תורת משה ואלהי ישראל, כי אלו ישארו בתהלוכותם כמקדם, וחלילה לנו להסיתם להטות ימין ושמאל, רק ינהגו כמלפנים ותבא עליהם ברכת טוב, אכן נמצא בעמנו רבים העוסקים כל היום במלאכה ובסחורה וטרודים כל היום בעסקיהם להביא טרף לביתם, והרגלו מאז לסור מדרך התורה, נתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, לאכול אתם לחם, ועושים מלאכה ביום השבת, וקשה לפניהם להעתיקם מן המורגל, ובכל זאת עדיין לא יצאו מן הדת, ואומרים תורת משה נאה ומשובחת, רק אין בידינו לקיימה כלה, בכל הפינות הוטלו חובה עלינו, אולם אם תקילו מעלינו העול מהרבה מצות אזי נוכל לקיים אותן המעטים הנשארים, אבל במה שאתם מכבידים עלינו בריבוי המצות, אשר אין בידינו לקיימם, עליכם האשמה ואתם העויתם במה שגרמתם לנו כי אין אנו מקיימים מאומה (ונתבטלו) [ונתבטלה] כל התורה מאליה, ועבור אנשים הללו הם משתדלים לתקן ולהועיל בכל האפשר להיות בתומכי ידם במקצת להדריכם על נתיבות אמונה ודת, כן הוא תוכן דברי קצת משתדלים:

אכן כבר חרצתי משפטי על ענין זה בספרי דרכי הוראה, כי הנהגות חדשות בעניני תורה גם על דרך זה, אינו כפי הדין, ואפילו אם התקנה קרובה, להשיב במקצת, המקולקלים מכבר, אין בידינו להזיד בהוראה50 ולהורות שלא כתורה, ורק לצורך הוראת שעה הותר, ולא לעקור דברי תורה לחלוטין, ואפילו נחליט כי יש רשות לרבני הדור לוותר על איזהו ענינים אשר נאסרו מאז, מטעם תקנת וגזירת חכמים, ועתה נתבטלה הסיבה והטעם אשר בשבילם גזרו חכמים ובכה"ג נפלו גם כן51 בכל זאת בעלי אסיפות הללו אינם מתכוונים לטובת הכלל, להשאיר העם בדת ישראל, שלא יהפכו עורף אלינו, ואם כדבריהם שבוחרים במיעוט המחזיק את המרובה, למען לתקן הפושעים, א"כ מדוע נמנו וגמרו, על תפלה בלשון אשכנז, והס לא להזכיר בתפלה ענין משיח, ותחיית המתים, והחזרת עבודה, וצמיחת מלכות בית דוד, ומה יוכלו אמונות אלו להזיק, לאותן המבלים זמניהם בהבלי העולם? הרי תכלית כוונתם להקל להם במעשה, אבל אלו החקירות אם נאותים תפלות אלו בזמנינו או לא, אינו ענין להם כלל, ואצלם כל אלו ההתבוננות הבל ורעות רוח, ותכליתם רק לעשות מה שלבם חפץ, ומזה למדת כי אין מטריחים עצמם עבור אלו הכתות מבני אדם: ואם אמור יאמרו הטוענים הללו, כי הסיבה לזה שהסירו מן התפלה איזהו ענינים, הוא מטעם למען לא תכעס הממשלה עלינו לאמר עם זה בתוכנו הם יושבים, ואנחנו משפיעים עליהם כל טוב ועיניהם צופיות לארץ אבותם, וכגרים נחשבו בארץ מושבותיהם, אבל אין כוונתם לכפור בעקרי אמונה, אולם התנצלות זה אין בו ממש, בודאי כיון שטבעו חכמים ענינים אלו בתפלה, והמה משנים הדברים אשר הם יסודי הדת, בלי ספק עושים זאת מטעם כפירה. ומה שיאמרו שעושים הכל מפני אימת הממשלה, הנה כל המלכים והשרים יודעים כי תשוקתינו חזקה לארץ מגורי אבותינו, ובכ"ז אין חושבים בזה רעה עלינו, ובצרפת האללאנד בעלגיען וכדומה, כתושבי ארץ נחשבנו בלי הבדל משאר יושבי המדינ', ולא נשמע דופי וערעור עלינו מצד זה, על אשר בני עמנו מתפללים שמה בכל יום על החזרת העבודה ומלכות בית דוד, והנסיון הראה להיפוך אף על פי שמתפללים על גאולה העתידה, בכ"ז בכל שירות מדיני מראים המה השתדלותם החזקה לטובת הממשלה, ונאמנים המה לאדוניהם, בכל צד ופינה, כאשר נצוינו ג"כ מהנביא דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה, והתפללו בעדה אל ד' וגו', וכן חז"ל במשנה הוי מתפלל בשלומה של מלכות, וכבר נתנו שרי הפקודה ממדינות האללאנד תוקף עדותם, כי בני ישראל נאמנים ונכנעים בכל עת, לפקודת ממשלתם, ועם שונים ומורדים אינם מתערבים, עוד העידו עליהם כי המה גבורי חיל יודעים לנצח במלחמ' כמו נגד הצרפתים במבצר אנטיוערפען שנת תקצ"א, וראינו עת יצאה הפקודה בפרייעסן כי אינו מכריח את עם בני ישראל שיתנו אנשים לצבא, חשבו ענין זה לחרפה גדולה, וכל עם ישראל מקצה העריכו מבוקשם כי הולכים כאיש אחד חברים חפשי לצבא מלחמה, וכל הלאומים יודעים דרכנו בפינה זו, לכן אין מונים אותנו מצד זה, ולשוא יעמלו החדשים לחנוף להם, במה שמראים כי הסירו אמונת המשיח והחזרת עבודה מהתפלות. ועוד הראה הנסיון כי לא לבד שאינם מעלים ארוכה עי"ז, להסיר דיבת השוטנים, רק נהפוך הוא באותן המדינות אשר לא עלה על הרבנים ודרשנים, לעקור עניני תורה, העמים אוהבים אותנו ונותנים לנו משפט תושבי ואזרחי ארץ, כמו בצרפת אמעריקא הצפונית, והאללאנד ואחב"י עדיין שם נוהגים כשורה וכדת של תורה ובזמנינו בעלגיען קאנאדע ואף אם אינם שלימים במעשה המצות, בכ"ז המה שלמים בעניני אמונה, ומחשבתם רצויה עכ"פ, לא כן קצת מאחב"י, באשכנז, המה יצאו בראשונה להרוס עניני הדת, ומה היה שכרם? כל העלילות עלינו נצמחו רק מאשכנז, וכל השנאות והתחבולות להרע לנו בא רק מהם, הביטו וראו מצבם במדינות בייארען זאקסען ופרייסען - קודם ימי מערץ תר"ח -אף כי הדרשנים משתדלים להחניף אותם ולהתיר החיתון עמהם, ומראים בנוסח התפלות כי אין מעלים על לבבם להאמין בביאת משיח ובהחזרת מלכות בית דוד, ורק ארץ אשכנז ארץ מגורתם שמה נולדו ושמה יתמו ושמה ימותו, ובכ"ז מצבם המדיני רע מאד, ולא לבד שאין משיגים עי"ז מטרה המבוקשת, רק מעמדם נגרע כפעם בפעם, כאשר נודעו לנו מן הנהגת מלכות פרייסען משנת תקע"ג עד שנת תר"ז, ונתאמתו בזה דברי חז"ל (סוטה ט' ע"א) כל הנותן עיניו במה שאינו שלו, מה שמבקש אין נותנין לו, ומה שבידו נוטלים הימנו: ועודנה תכלנה עינינו אל מושיע ישראל תשועת עולמים, כי ישלח לנו במהרה את האדון אשר אנו מבקשים, ויבא עמו ולפניו, אליהו מלאך הברית ליישר לו הדרך, כדבר שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו', והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם ובאה לנו הקבלה משנה סוף עדיות כי אליהו בא להסיר הקטטות והמריבות בכלל ישראל ובפרטיהן, למען לא יהיה נשמע עוד קול ענות מלחמה להשבית שלום המשפחות, רק ישיבו בנים להתנהל בדרכי האבות, ולבם של האבות המרוחקים יתקרבו להם, ויקויים בנו מקרא שכתוב ומלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים, ויטו כלם שכם אחד לעבוד את ד' ביראה, ולא ישא איש על רעהו חרב נוקמת ושנאה ותחרות בעניני הדת, רק כל העם מקצה יהיו מקושטים ומהודרים בתפארת הדיעות והמדות, וכל איש ואיש על מקומו יבא בשלום, שמח במתת חלקו ושש בגורלו, על אשר נפל חבלו בנעימים, לראות עמו ובני דתו וכל בני חלד בכלל ובפרט אחודים וצמודים במיתרי האחוה והאהבה חוסים בצל התורה והחכמה ועושים המוטל עליהם בטהרה ובשמחת לבב, וכל אותן האברים אשר נתרחקו מאתנו ישיבו אלינו לפאר את קדוש ישראל, אשר הנחילנו תורת אמת עומדת לעד, ויענו אלו התועים ויאמרו חטאנו וישר העוינו, סרנו מן הדרך המסולל, ובלא דעת מלים הכבדנו, ועתה הננו רואים כי משה אמת ותורתו אמת, ודברי חז"ל אמת ואנחנו בדאים. אדמה כי יצאתי ידי חובתי לכן שמתי קנצי למלין:

תוכן העניינים

שות מוהרץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה