שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
הקדמה
וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם, כפי אשר אינכם שומרים את דרכי, ונושאים פנים בתורה: (מלאכי ב' ט'):
מאמר זה אשר אנכי נותן לפניכם היום, קוראים נאמנים! בשם מנחת קנאות שמו יכונה, כי בו קנאתי לציון ולירושלים קנאה גדולה, נגד בעלי אסופות אשר קמו ונתעודדו בזמנינו בקצת מחוזות אשכנז, להזיד בהוראה וללמד להעם לשנות במעשה המצות, ולעבור ביד רמה על דת יהודית, הריתיו וגם ילדתיו מיד אחר ועד הרבנים בפראנקפוירט דמיין שנת תר"ה, והיה מעותד גם כן לצאת לאור עולם עוד בר"ח אלול שנת הת"ר חרצובות רשע, כי חשבתי למשפט כי יהיה אז דבר בעתו, פעולה שלימה במועדה ובזמנה, בעוד שהיתה השתדלות אותן הרבנים והדרשנים חברים לבעלי אסופות הללו חזקה, והסכנה היתה מפחדת ומחרדת מאד להכלל, מאשר פעולתם עשתה פירות למראה עין, אולם רבו אז המונעים מצד המבקר (צענזור), ובחודש אדר תר"ח בעת אשר נתן ד' בלב אדוננו הקייזר ירום הודו לרחם עמיו ולהוציא ממסגר אסיר, ולהרשות לכל הלאומים החוסים בצלו, לשלוח רעיונותיהם בדפוס חפשי, בלי מפגיע ומחריד, גם אז לא היתה שעה מוכשרת, לפזר מאמר זה ביעקב, כי אם אמנם נפלו הסיבות החיצוניות, אבל רבו כמו רבו המונעים העצמים, כי בעוד אשר כל העמים ששים ושמחים על הרבה מתנות טובות ניתן להם למנה, להכירם בתור אדם המעלה, ולתת לכל איש ואיש משפטו ומקומו הראוי לו בחברה, אין ראוי ונכון להשמיע קול ענות, לעורר שנאה ומדנים נגד אחב"י, ובעוד אשר כל העולם בנחת, מפני כי קרא ד' דרור לכל העמים, מדוע יהיה השטן מרקד בינינו להפריד הלבבות, ולגרום שנאה בין אנשים אחים, לכן עמדתי על המשמר לראות תכלית ואחרית של כל אלו ההסתערות והתרגשות בזמנינו, ברוב מדינות אירופא בכלל ובקסרית עסטרייך בפרט, ובמשך הזמן ראיתי פרעות ולא סדרים בארץ, מפני כי רוב העם עדיין אינם מוכשרים ומבושלים כל צרכם להשכיל הטובות הנצמחות מהחופש אשר ניתן, ותחת שושן יצא חוח ותחת אשר רצו שרי המדינה להועיל להעם בכל אופן, עברו העם חוק נתקו עניני המוסר, וגרמו לשפוך דם נקי חנם, וכגמול ידיהם ישולם להם, וחשבתי לנכון אחר אשר אנו רואים השתדלות כל הלאומים הנשכחים מני אז, להקיץ מתרדמתם לתת להם חיים ועצמה ולהחזיר היום עטרה ליושנה, מדוע אנחנו מחשים? לאותן אשר מתאמצים להתיר איסורים, למען נהיה נמעטים והולכים בכל יום על ידי תחבולות מנגדנו, ובעלי ריבנו, אשר מעם ד' ומארצו יצאו, להרוס כרם ד' צבאות הנטוע לרבים זה יותר משלשת אלפים: ושבתי וראיתי עוד כי בענין הערך והיחס אשר בינינו, ובין לאומים שונים אשר נאחזים בכל מדינה ומדינה, נבדלנו מהם הבדל רב, כי הנה כל העמים למושבותם בגוייהם, אשר משלו פעם על מחוזות שונות, ונכנעו במשך הזמן תחת עול ממשלה נכריה, עדין לא אבדו גם עתה קנינם מכל וכל, והנה נשארים בארץ מכורתם ומולדתם, באים בברית ובקשורי החיתון עם שאר אזרחי המדינה, מהאומה המושלת, וכל טוב הארץ יאכלו כמוהם, וכמוהם יסופחו אל הכהונות הנכבדות ושירות המדיני, שפתם שפה מדוברת ולשונם תהלך בארץ, ובענין דת ואמונה לא יבדלו זה מזה כי אם מעט מזעיר, ובכל זאת ראינום היום משתדלים בכל עוז לחפש כמטמונים קורות קדמוני אבותיהם משנות דור ודור, ואחר נמוסיהם ותהלוכותיהם הישנים ידרושו ויקר בעיניהם מנהג ישן נושן אחזוהו קדמוניהם מלפנים, מכל מחמדי חלד כאשר יעיד הנסיון במדינותינו כי זה פרי כל גאונם, ואחר אשר המה עושים רצון מלכם באהבה, ועם הממשלה רוחם נאמנה, הרשות להם להראות אותותם אותות כי מזמן קדום יהלכו ודרך אבותיהם יקר בעיניהם, ומה נאמר ומה נדבר, אנחנו הולכים בגולה זה רבות בשנים, מבלי מצוא מרגוע לנפשנו העיפה, וטלטלנו טלטלי גבר, ואין לנו לא ארץ אחוזה ולא שפה מדוברת, לא מלך ולא נביא וכהן, זולת אמונתינו הטהורה צפירת תפארתינו, אשר שמרנו אותה בטהרה עד כה, ועתה מדוע יפריעו אותנו בעלי אסופות אלו לבלתי השאיר לנו שורש וענף מזכרון קדמונותנינו, ובפרט אצלנו עניני אומה ועניני אמונה בלתי נפרדיים ונבדלים, רק אחד הם בעצם וראשונה, וכל הנימוסים והפעולות כלם זכרון לימים קדמונים הם, ואיך יעיזו ויזידו לפתות העם להשכיח מאתנו עניני הדת, אשר כלם יש להם יחס לקורות האומה : עוד ראינו ענין נפלא כי בהמרידות אשר הי' לפני ששה וחמשים שנה במדינות צרפת, בטלו כל מועדי אל בארץ, וכל בתי התפלה נסגרו מבלי באי מועד, ונתבטלו כל עניני אמונה בגלוי אצל כל תושבי צרפת, ואף סדרי חדשים ושנים אשר נהגו לפנים הסירו, למען לא יזכר ולא יפקד, בהתיחסות מצב החברה שום ענין דת מקובל, ומפ"ז ראינו שם שפיכת דם נקי אשר לא יאומן כי יסופר, לא כן בזמנינו אף כי נתהוה חדשות בשנה זו אשר לא נשמע עוד מימות עולם, בכל זאת לא כפרו בגלוי באמונה אלהית, נהפוך הוא אף כי בצרפת הסירו המלך מגבירה, אולם עדיין מכבדים את אמונתם, ורוצים היום כי האפיפיור מרומי יחסה בצלם, עכ"פ ראינו כי האמונה והדת היום נטבעים לאבן פינה וליסוד מוסד בכל העולם, ורק המתחדשים מבני ישראל, המה בודדים היום בפעולתם ובהשתדלותם להרוס בנין הקדום, בנוי לתלפיות לכבוד ולתפארת, עוד תחזה כי ההתנהגות על דרכי התורה עמדה לאבותינו ולנו מאז, אשר נשארנו עד כה בתפארת אדם המעלה, ומיד שנפל היסוד להרדיפות מפני שנאת הדת, נפל ג"כ הבנין, והעמים שבו להטיב מצבנו כפעם בפעם, אולם עזיבת דרך התורה וההירוס בדת, מביא עלינו תמיד רעות עצומות מהעמים והממשלה, כאשר ידענו בנסיון, ובפרט ראינו כן בהתנהגות ממשלת פרייסען בהתיחסות אלינו, כי שנת תקע"ג ניתן להם כל חופש מדיני להאחז שמה ולקנות כפרים ועירות ולהיות נספחים לכל שירות העיר, ולהיות מורים בבתי ספר, אולם משנת תקצ"א עד תר"ז נגרע מצבם המדיני בכל פעם, וכל זה נסתבב כי שמה יצאו המהרסים בראשונה להזיד ביד רמה, וכגמול ידיהם ישולם להם, לא שמרו משפט התורה אשר מושבעים ועומדים, לכן גם המלך שינה הבטחותיו נגדם, וזה הענין נכלל במקרא אשר הצגנו בפתח דברינו דמפ"ז נבזים ושפלים לכל העם מפני שאינם שומרים דרך ד', ונושאים פנים למצב העת גם בעניני תורה ודת אלהי, וזה יסבב להם הרעות, וכאשר התבוננתי כל זאת לכן החלטתי בדעתי לא עת לחשות עתה רק עת לדבר ולהוציא לאור משפטי אשר חרצתי מאז נגדם כי הוא דבר בעתו לפי מצב הזמן, ואולם שמרתי פי ולשוני מלפגוע בכבוד שום איש בפרטית, רק הצעתי דעת כל אחד מהחדשים, ודנתי על דבריהם וטענותיהם לבד: כ"ד הכותב יום א' לסדר כי תשא את ראש בני ישראל י"א אדר תר"ט לפ"ק זאלקווא,
צבי הירש חיות.