אור ברסלב
שות מוהרץ פרק יב

שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

פרק יב

סימן יא

ובענין שאלתו אם מותר ללמוד ספרי חכמה בשבת, הנה ארץ הנגב נתן לפני ומה יש כאן לפלפל ולהצמיח פרחים בשדה חכמת התלמוד, דברי השלחן ערוך או"ח ה' שבת סי' ש"ז ערוכים לפניו, כי החזיק בשיטת הרמב"ם בפי' המשנה שבת פכ"ג משנה ב' שאסור ללמוד בשבת וי"ט בשאר ספרי' אפילו הי' הספר בחכמה מן החכמות, וח"ו לנטות מדעתו ימין ושמאל כי דברי הש"ע לפני אנשי דורנו תורה חתומה, והרמ"א שהתיר דוקא אם כתובים בלשון הקודש אבל בכתובים בלשון אחר ליכא מאן דמתיר, והנה הט"ז והרב באר שבע בתשוב' סי'?, השיגו על הרמ"א דמה חילוק יש בין לה"ק ולשון לעז, הרי קי"ל דברים של חול מותר לאמרם בלשון הקודש, ודברים של קודש אסור לאמרם בלשון חול (שבת מ' ע"ב) והלשון אינו מעלה ומוריד רק הענין לבד והרב באר שבע שם, הביא דברי הרמב"ם פי' המשניות פ"א דאבות שכתב כי בוחר שירים הטובים בלשון ערב, על חרוזים הרעים אשר נאמרו בלשון הקודש ע"ש, ואולם מפני חומר הנושא נרא' להצדיק דברי הרמ"א, דהנה דבר ידוע הוא דכתב אשורית דוקא מטמא הידים, מפני שהוא מאושר שבכתבים ולא כתב עברי, ע' פירוש הרמב"ם פ"ד דידים משנ' ה' וע' ג"כ מג"א ה' שבת סי' של"ד ס"ק י"ז דכתב אשורית יש בפני עצמו קדוש', והביא דברי מרן הב"י יו"ד סי' רפ"ג דאין נכון לכתוב בכתב אשורית ענינים של חול, והביא שמה בשם הרמ"א בתשובה, דמפ"ז המציאו כתב משוטא אשר נהוג אצלנו, מפני דהכתב יש בעצמה קדושה, למען יוכלו לכתוב עניני חול, וגם בספרי תורת נביאים הארכתי במאמר חקת עולם להוכיח דהלכה רווחת אצלנו באשורי ניתנה תורה, ודעת מר זוטרא (סנהדרין כ"א ע"ב) ודעת ר' לוי בירושלמי פ"א דמיל' דבעברי ניתנ' תור' לאו דסמכא נינהו והמה מאמרי יחיד, וע' חות יאיר בתשוב' סי' ט"ז שהאריך להוכיח דכתב אשורית קדושה יש בה, ועתה י"ל הא דדברים של חול מותר לאמרם בלשון הקודש היינו דוקא לאמרם, וכן דברי הרמב"ם פ"א דאבות לא כתב רק דנותן יתרון להמשורר בפה שירי ערבי על שירים הרעים בלה"ק, אבל לעיין בספרים הנכתבים או נדפסים בלשון הקודש ובכתב אשורי בכה"ג כיון דהכתב בעצמו תופס קדושתו, והדפוס ג"כ ככתיבה מעליא נחשב כמ"ש למעל', והלשון ג"כ מקודם א"כ קדושה כפולה הלזו מועיל כי מותר ללמוד בשבת אף שאר עניני חכמה, אבל אם נחסר הכתב או הלשון ומכ"ש בהעדר שניה' יחד, אזי אסור הקריאה בהם בשבת: ועתה לפ"ז אם נדפסו ספרי חכמה בלשון הקודש ובכתב הנקרא אצלנו כתב רש"י או משיטא, כיון דאין על כתב כזה קדושה, כמ"ש הרמ"א או"ח ה' חול המועד סי' תקמ"ה, וכתב רש"י דמי לכתב משיט"א, ע' ה' שבת סי' ש"מ ו' וע' נו"ב מהדו"ת חאו"ח סי' כ"ט דתקע מסמורת בפסקו של רמ"א בשם אור זרוע דכתב גלחות אינו רק דרבנן ומכ"ש כתב משיטא או כתב המכונה אצלנו כתב רש"י, דאינו כתב כלל, ואין בה קדושה ואסור לעיין בספרים כאלו בשבת אם אינם עניני התורה:

ובתשובה אשר הארכתי בדברי הרב בית אפרים בחאהע"ז סי' ק"ו לענין כתיבת הגט בכתב משיטא, כי הביא בשם הרש"ל ביש"ש גיטין פ"ט סי' כ"ו שכתב והעקר נראה בעיני שכל כתב של כל אומה, נקרא כתב בפני עצמו וכשר לגט, חוץ מכתב משיטא שלנו, ואינו דומה לשאר כתבים שכך תולדתם מעקרו, מן ממציאי הכתב בעת שנתייסד ע"ש, והגאון בעל בית אפרים שם פקפק בזה דמה חילוק יש בין הכתבים, וזולת כתב אשורית אשר בו ניתנה תורה והוא מכתב אלהים דא ודא בדותא היא ע"ש, ונ"ל דבאמת כל צורות הכתבים והאותיות הסכמיות הן, והמה (כתכ) [כתב] גמור לכל דבר, וזה דוקא בכתב של כל אומה אשר המיסדים עשאו לכתבם עקר להתנהג בו בכל הנצרך להם, משא"כ כתב משיטא או אותו כתב המכונה אצלנו כתב רש"י, שלא נתיסד לעיקר, רק למען לא ישתמשו בכל עת בכתב מרובע הקדוש, הנהיגו כתב זה כמ"ש למעלה בשם מרן הב"י יו"ד סי' רפ"ג בשם הרמב"ם בתשובה פאר הדור, וא"כ ראינו דלא הסכימו המיסדים לעשות כתב זה עקר לעצמו רק חשבו לקלקל כתב אשורי, ואינו כתב מיוחד מן מיסד הכתב, ובכה"ג כ"ע מודה דאינו כתב, וכן יש לישב בזה ג"כ קו' הר"ן ריש נדרים דהקשה כיון דכל הלשונות הסכמיות הן, א"כ מדוע כינויי נדרים אם הם לשון שבדו חכמים, מדוע יגרע הסכמת חז"ל מהסכמתם, ולפי הנ"ל ניחא, דאם הנהיגו חז"ל לשון אחד בלי ספק לא גרע הסכמתם מהסכמת שארי חכמי אומה מיסדי הלשון, לא כן לשונות נזיק פזיק וכדומה שהניחו חז"ל למען שלא ישתמש בלה"ק, למען לא יוציא מפיו לשון התורה ויבא להוציא שם שמים לבטלה, ולא כוונו חז"ל ליסד לשון רק לקלקל לשון הקודש במקום זה ובכה"ג לכ"ע לאו לשון בפ"ע גמור הוא ונכון והה"ד לענין כתב של משיט"א או רש"י, אף אם הוא לשון הקודש אסור לקרות בהם בשבת אם אין הענינים בהם עניני תורה, אבל בכתובים בכתב אשורי המרובע, ובלשון הקודש, שני הקדושות הכפולות הללו תופסין קדושתן שיהי' מותר ללמוד בהם בשבת אף אם כתובים בהם עניני חכמה וברור:

ולמען אהבתו, אמרתי לא אמנע מלהעתיק לפני רו"מ, מ"ש הגאון יעב"ץ בספרו מור וקציעה סי' ש"ז (חיבור על טור או"ח מהגאון יעב"ץ ספר יקר במציאות) ואחר שהצדיק דברי הט"ז נגד הרמ"א בענין שכתבנו למעלה, כ' בזה"ל מ"מ יש לחלק בדברי סיפורי מלכי ישראל כמו צמח דוד ח"א, וספר יוחסין ח"א, כתבי קודש נחשבו, כיון שאין עסקיהם רק מחכמי ישראל וענינים תלמודיים, ככה ספר יוסיפון העברי, (ע' אלי' רבה ופרי מגדים ובאר היטב) חלקים הראשונים רובם ככולם טובים, מדבר מעניני ישראל, ונסים שנעשו להם, והללו בודאי מותרים, חוץ סיפורי הבלים מנקטניבור ואלכסנדר היא תוספות שהכניסו מעתיקיו מחרטומי מצרים, (ולא נמצא ביוסיפון לרומיים אשר נתחבר בלשון יווני מן יוסף בן מתתיהו הכהן שר צבא מלחמה בעיר יודפת) אמנם ספר הששי שהוא הסולת המובחר (מדבר מכיבוש ארץ ישראל, וחורבן המקדש ע"י הרומיים) מצוה לקרותו בין המצרים אבל לא בשבת מפני הצער. דברי הימים למלכי צרפת ותוגרמה, של ר' יוסף הכהן, אסור לקרות בשבת, כי עקרו מגזירות ושמדות, והוא צער ועיגום נפש, והשאר דברים בטלים ומטעם צער יש איסור ג"כ לעיין בספר שבט יהודה בשבת אע"פ שנזכרים בו מעשה נסים שאירעו לאבותינו, בכל זאת רוב הדברים מעציבים הנפש, אבל בחול ראוי ונכון לכל איש ישראל לעיין בספר הנחמד הלזה (שבט יהודא) ולדעת עניניו, וירויח כמה דברי חכמה, ועל כלם יזכה עי"ז בסיפורי נפלאות ד' לאומתינו הקדושה, אשר נרדפה מעת היותה, ועיני ד' עלינו תמיד שלא עזב אותנו לכלותינו, והקים על סלע רגלינו נגד הקמים עלינו, לכן אני אומר מצוה על כל אדם מישראל, להיות בקי בספר נחמד הלזה, לזכור חסדי ד' עלינו בכל הדורות, כי לא תמנו בכל השמדות המשוממים את הרעיונות, ובאגב ילמוד דברים מתוקים ויקרים, לב נבון יקנה דעת בדרכי וויכוח, אך דברי הימים לר' יוסף הכהן, אך דבר מועט תמצא בו מה שעבר על אבותינו המצטרך אלינו וראוי לנו לדעתם, ויש לעיין באותן הדברים בחול לבד, ורובו ככולו של ספר זה, עוסק רק מדברי הימים של אומות, ואין צורך בידיעתן, ואסורה הקריאה בו בשבת, וכן הדבר בח"ב מן צמח דוד, וח"ב מן ספר היקר יוחסין מקרה אחד להם, ולא שרי רק לעתות הפנאי כדמחליש רבנן מגירסא, וביומי דפגרי, כדי ללמוד מתוכן לשון צח ונקי, וגם שלא יהי' תלמוד חכם ערום בידיעות האלו מקורות הימים שעברו ושינוי הזמנים, ולמען ידע להשיב חורפו דבר, ולא יהי' נחשב פתי וסכל בעניני העולם, ולא יאמרו רק עם סכל ועניי הדעת העם הזה, אף לפעמים יש לעיין בסיפורים האלה השייכים אל האומות, ללמוד מאלה על אלה, או יצא ממנו לימוד עצה ותבונה, בעסקי עולם הנצרכים לנו גם כן, וביחוד בענין ההשתדלות אצל מלך ושרים, ודי עתה מענין הלז שבא לידינו דרך אגב, ואין מעבירין על המצות עכ"ל הגאון יעב"ץ בספרו מור וקציעה ועין תשובות יעב"ץ דהתיר לקרות פתקי קורענט היינו גאזעטען היוצאים מידי יום ביום, או מידי שבוע בשבוע מודיעים חדשים לבקרים מן מאורעות המלחמות אשר בעולם, וספורי חדשות בקרב הארץ, כי דומה ממש למה שמבואר בת"ה ובמהרא"י מובא ברמ"א ה' שבת סי' ש"ז ס"ז, דב"א שסיפור ושמועות ודברי חידושים הוא עונג להם, מותר לספרם בשבת כמו בחול ע"ש:

והנני ידידו צבי הירש חיות.

תוכן העניינים

שות מוהרץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה