אור ברסלב
שות מוהרץ סימן עו › פרק ד

שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

סימן עו · פרק ד

קונטרס אחרון עבודת המקדש

יבואר כי ר"ג הזקן לא מקרי בשום פעם בשם ר"ג סתם וגם יבואר כי ר"ג דיבנה היה עוד קטן בזמן הבית:

לעיל הבאתי דברי התוס' (נדה ו' ע"ב) ד"ה מעשה בשפחתו, דר"ג הזקן לא מקרי בשום פעם ר"ג סתם רק ר"ג הזקן, וידידי הרב מוה' חיים נתן נ"י מקראקא עוררני מש"ס (מגילה ך"א ע"ב) משמת ר"ג ירד חולי לעולם והי' לומדים תורה מיושב והיינו דתנן משמת ר"ג בטל כבוד התודה, והנה ע"כ הוא ר"ג הזקן דכן מפורש במשנה סוף סוטה משמת ר"ג הזקן בטל כבוד התורה, ראינו דברייתא שהובא במגילה דאיירי בר"ג הזקן, ובכ"ז נאמר שמה ר"ג סתם, הנה משם אין ראי' דאפשר דברייתא זו נשנית קודם שנתפרסם ר"ג דיבנה, ולא הי' מקום לטעות, ועוד בע"כ כאן בש"ס נשמט כינוי הזקן דהרי במשנה סוף סוטה נזכר משמת ר"ג הזקן בטל כבוד התורה, ומדוע השמיטו כאן בתלמוד אלא ודאי או הך והיינו דתנן היא ג"כ לשון הברייתא מברייתות קדומות, וכן משמת ר"ג הזקן ג"כ ממשניות קדומות והברייתא מביאה כאן לשון המשנה, או הך והיינו דתנן הוא לשון התלמוד דנשמט כאן כינוי הזקן אחר דבלשון המשנה נזכר כן וע' סה"ד ערך ר"ג דהביא באמת הגירסא בש"ס מגילה משמת ר"ג הזקן ירדה חולי לעולם ע"ש. ומ"ש הרב הנ"ל מדברי הריטב"א לחי' (עירובין ס"א ע"ב) דגזירה משחיטת כותים, הוא גזירת ר"ג הזקן, ובכ"ז נזכר פ"ק (חולין ה' ע"א) בשם ר"ג סתם, הנה עיינתי בריטב"א שם ר"פ הדר דהקשה דכאן משמע דר"ג סבר כותים גירי אריות והרי ר"ג גזר על שחיטת כותים דע"כ ס"ל גירי אמת הן דאל"כ הרי בלא"ה שחיטתן אסורה, ואע"ג דרש"י פי' דר"ג דהתם אינו ר"ג הזקן אלא ר"ג בנו של רבי וזה שהוזכר כאן הוא ר"ג מחכמי המשנה והביא ראיה דאיתא התם ר"ג כר"מ ס"ל, ואלו ר"ג הזקן קשיש מר"מ ע"ש אולם דברי הריטב"א צע"ג מי הוא העולה על רוחו להקדים זמן כזה לגזירת ר"ג משחיטת כותים, והלא זולת ר"ג הזקן יש לנו שני ר"ג היינו ר"ג דיבנה ור"ג בנו של רבי, ומה ענין ר"ג הזקן לכאן, והפשוט דאין כוונת הריטב"א על ר"ג הזקן על זקנו של ר"ג דיבנה, רק ר"ג דיבנה קרי לי' הזקן מפני שהי' קשיש מיני' כמו שסיים הריטב"א, וזה שהוזכר כאן הוא ר"ג מחכמי המשנה היינו חבר לר' יהושע ולר"א ולר"ע ור"ט, וכן התוס' והרמב"ן והר"ן כלם מפרשו להך דגזירת שחיטת כותים על ר"ג דיבנה ולא עלה על לבם להקדימה טובא, ואולי החליף הריטב"א בין ר"ג הזקן לר"ג דיבנה וסובר דשניהם אחד הם כמ"ש לעיל סי' ס"ט כי רבים וכן שלמים טעו והחליפו בין ג' ר"ג הללו, אבל כפי הנראה מפשטות הש"ס שיטת התוס' נדה נכונה, דלעולם לא קרי בש"ס לר"ג הזקן ר"ג סתם, והך (ר"ה ח"י ע"ב) דשאלה בלורות הגיורת את ר"ג ע"כ ג"כ על ר"ג דיבנה, ומה דנזכר שמה ר' יוסף הכהן י"ל אף דיוסף הכהן בזמן המקדש מיירי כמו דנזכר (זבחים ק' ע"א) מעשה וטמאוה אחיו הכהנים בע"כ ע"ש, בכ"ז רבים מהחכמים הי' קודם החורבן ובזמנם נחרב הבית, כמו ר"י בן זכאי ור"א ור"י ור"ג כן ר' יוסף הכהן, וכן הא דנזכר (ע"ז נ"ה א') דשאל אגריפס שר צבא את ר"ג, היינו ג"כ לר"ג דיבנה, דידענו דאגריפס שר צבא בימי החורבן הי', ואחר שנעשה ר"ג דיבנה נשיא שאל אותו, ועיין (סוכה ך"ז ע"ב) שאל אפיטרופס של אגריפס המלך את ר' אליעזר כגון אני שיש לי שתי נשים ע"ש, ור"ג מת קודם ר"א ע' (ב"מ נ"ט ע"ב) דהי' אח של אימא שלום, והיינו דכלם בזמן החורבן היו, ורק ר"ג דיבנה לא הי' גדול בשנים בזמן שהמקדש קיים, ונתמנה ריב"ז במקומו, ואח"כ לאחר מיתת ריב"ז שבה הנשיאות לשלשלת הלל הבבלי, ונתמנה ר"ג דיבנה, והוא הנזכר בכ"מ בשם ר"ג סתם:

ובזה נדחה ג"כ מה שראיתי בס' עצי אלמוגים להגאון מוה' נח חיים צבי ז"ל אבד"ק אה"ו ה' עירובין סי' שפ"ה ס"ק א' דף קצ"א ע"א, על המעשה שנזכרה עירובין ר"פ כל הדר, דאמר ר"ג מעשה בצדוקי אחד שהי' דר עמנו במבוי בירושלים ואמר לנו אבא מהרו והוציאו הכלים, ובברייתא נזכר שאמר ר"ג לבניו מהרו והוציאו הכלים, וכתב הרב הנ"ל דצדוקי זה ישב עמהם עוד בחיי אביו, ואז לא קלקל מעשיו בפרהסיא, משא"כ בימי ר"ג דאז נודע מעשיו לעיני השמש, וסיים וסעד לדברי מצאתי מה שראיתי לחכם אחד מחכמיהם שהתפאר עצמו בחיבורו שנתגדל על ברכי רבן גמליאל, ובמ"א כ' שרבן גמליאל הצילו מהמות בעמדו לפני הסנהדרין, ואין ספק אצלי שזה הי' הצדוקי הנזכר במשנתינו, כי בימי אביו לא קלקל בפרהסיא מעשיו וסמך הי' על ביטול רשות שלו עכ"ל הגאון הנ"ל, וכוונתו בלי ספק על פוילוס מן שלוחי ישו הנוצרי דמסופר במפעלות השלוחים קאפ' ד' ל"ד דר"ג הצילו ופוילוס קודם החורבן הי' והיינו ר"ג הזקן דהי' קודם החורבן לנשיא על ישראל, ואולם ר"ג במשנתינו כיון דנזכר ר"ג סתם ע"כ על ר"ג דיבנה ששימש בנשיאות אחר החורבן, וכן נדחה ג"כ מה ששמעתי מחכם אחד הא דאמרו (שבת ל' ע"ב) יתיב ר"ג ודרש עתידה אשה שתלד בכל יום לגלג עליו אותו תלמיד וכו', יתיב ר"ג ודריש עתידה א"י שתוציא גלוסקאות לגלג עליו אותו תלמיד, עוד שם דרש אילנות יוציאו פירות בכל יום לגלג עליו אותו תלמיד, והנה אינו מפורש בש"ס מי הי' התלמיד ומדוע לא אמר לגלג עליו תלמיד אחד ומה הלשון אותו תלמיד, לכן רצה לפרש אותו תלמיד היינו תלמיד הידוע אשר קצץ בנטיעות ונהפך למינות, וזה הי' פוילוס תלמיד ר"ג, אשר עוד בימי ילדותו נוצצה בו מינות ללגלג ע"ד חז"ל, אכן בש"ס כאן דנאמר ר"ג סתם, משמע דאינו ר"ג הזקן, ורבו של פוילוס הי' ר"ג הזקן קודם חורבן המקדש:

והנה עד כה עלה בזכרוני כי דעת הגאון תשב"ץ במאמר הגדה לפרש ר"ג דאמר לטבי עבדו צא וצלי הפסח דהי' מעשה אחר החורבן, והי' מקריבין קרבנות עוד, ואולם ע"י התעוררת חכמים אלו ועוד ע"י השגת שאר חכמי זמנינו עיינתי וראיתי כי באמת זכרוני הטעה אותי ונהפוך הוא כי דעת התשב"ץ, דר"ג דיבנה הי' קודם החורבן ג"כ, ואז הקריב הפסח, והרב מוהרח"נ הנ"ל עוררני מדברי הרב פני משה בחי' על ירושלמי פ"ב דנדה מעשה בטבי שפחתו של ר"ג שהיתה מכתפת יין לנסכים, שכ' אע"ג דבר"ג דיבנה היתה מעשה אדונו של טבי ואשתו טביתא כמ"ש פ"ק דנדה בירושלמי של בית ר"ג הי' קורים לעבדים טבי ולשפחתם טביתא, בכ"ז מעשה זו עוד קודם החורבן הי', דר"ג הי' חבירו של ר"א ור"י והם היו קודם החורבן ואחר החורבן עכ"ל, ואולם אם אמת כי ר"ג דיבנה הי' עוד קודם החורבן והכיר את ר"ג זקנו כמ"ש הרב בסה"ד ממשנה (יבמות קכ"ב ע"א) דהעיד על זקנו ר"ג הזקן דהשיא הנשים מהרוגי תל ארזא ע"פ עד אחד ע"ש, בכ"ז עדיין קטן הי' כשנהרג אביו רשב"ג ב' שנים קודם החורבן (ולמה) [ולזה] מינו ריב"ז בנתיים ולא את ר"ג בנו, ואפילו תימא כשיטת הרמ"ע מובא בסה"ד דמפני אימת הרומיים לא מנאו את ר"ג לנשיא, וריב"ז הוא המבקש מן אספיאנוס להחזיר שושילתא דר"ג, הנה עדיין יוקשה איך כינו אז ר"ג בשם רבן, כיון שהי' אז קודם החורבן ולא הי' נשיא עדיין, וע' (פסחים נ"א ע"א) מעשה ביהודה והלל בניו של ר"ג, ראינו אע"ג דהי' בני הנשיא והלל זה הנזכר שמה אולי הוא נכד ר"ג בן רבי והי' לנשיא תחת אביו ר"י הנשיא, ובכ"ז נקרא בשמו ולא בשם רבן, ועוד אפילו תפרש עובדא דצלי עלי הפסח, ועובדא דנדה שהיתה שפחתו טביתא מכתפת יינות לנסכים דקודם החורבן הי' עובדות אלו, אולם עובדא דסנהדרין י"א ע"א שהבאתי למעלה דהי' מעבר השנה מפני הטלאים שעדיין רכים לקרבן פסח, שם נזכר שהי' אז נשיא ומצודתו פרוסה על כל הגולה, וע"כ דאחר מיתת ריב"ז הי' מעשה, וא"כ משם ראיה ברורה דגם אחר החורבן הי' מעברים השנה מפני הקרבנות ובנו המקדש והי' להם אז ג"כ כהן מיוחס שהקריב על המזבח בהיות המקדש על מכונו והי' להם אפר פרה ג"כ כמ"ש פ"ג דחגיגה ופ"ק דנדה (ו' ע"ב) חבריא (מזכין) [מדכין] בגליל, ומכ"ש בא"י אחר החורבן, ומפ"ז קמה החלטתי וגם נצבה דסמוך לחורבן ביתר העמידו המזבח בירושלים במקומו והקריבו קרבנות:

ואע"ג דטרנוסרופוס חרש מקום ההיכל, בעת שגברו הרומיים תחת אדריאנוס על בן כוזיבא, בכ"ז עדיין אפשר להכיר גם עתה מקום המזבח ולבנות שמה מזבח ולהקריב עליו קרבן פסח, דבא בטומאה ול"ב שקלים, וראי' מירושלמי פ"ק דמגילה הי"ב דאיתא התם דאנטנינוס שאל מרבי אם יאכילו מן לויתן לעלמא דאתי, והדר שאל אותו אם יאכילו מן הפסח ע"ש, ומדוע לא פרטו בירושלמי גם בשאלה השנית אם יאכילו מן הפסח לעלמא דאתי, א"ו דפסח תלוי ברצון הקייזר אנטנינוס, ואם יתן רשות לבנות מזבח ולהקריב עליו, גם היום יכולים להקריב את הפסח, וכבר ראיתי כי החכמים המשיגים התעוררו מן ירושלמי זה ולא ידעתי לאיזה תכלית דמכאן משמע דאף אחר חורבן ביתר יכולים לעשות הפסח והא דהנהיג ר"ג לאכול גדי מקולס בלילי פסחים (ביצה ך"ב ע"ב), ואם הי' נוהג פסח בימיו הרי הוי קדשים בחוץ, הנה ר"ג דנהג בגדי מקולס היינו ביבנה כמו שנהג תודוס ברומי לאכול גדי מקולס, וסבר כיון שאינו בירושלים לא אתי למיחלף בקדשים, והיינו בעת שלא עלה להקריב בירושלים כי לא הקריבו בכל שנה משום דאחר החורבן אין כאן חוב רק דבר הרשות, ומקריבין אע"ג שאין בית היינו רשות להקיב, או אפשר דר"ג דאכל גדי מקולס בליל פסח היינו אחר חורבן ביתר דאז לא הורשו לבנות מזבח מפחד הממשלה ובכה"ג שוב בירושלים עצמה לא הי' אפשר להקריב ור"ג נשתייר מחורבן ביתר, כמו שנזכר (תענית ך"ט ע"א) דהגמון אחד הצילו ע"ש, וכ"כ ג"כ ידידי הרב החכם מוה' מרדכי דוב נ"י מברעסלוי, וכן מוכרחים אנו לפרש הך (פסחים ע"ב ע"ב) דשאל ר"ג לר' טרפון מדוע לא בא לבית המדרש א"ל עבודה עבדתי א"ל וכי עבודה בזמן הזה מנין, ואיך יתכן השאלה בפי רבן גמליאל, אחר שהראינו למעלה דהוא בעצמו עיבר השנה מפני קרבן פסח וקיני זבים ויולדות שהיו נהוגים אז, וע"כ דשאלה זו דשאל את ר"ט כבר אחר חורבן ביתר הי', וכן מקשה הש"ס (נדה ו' ע"ב) קודש בימי רבי מי הוה, היינו משום דרבי אחר חורבן ביתר הי', ולא הורשה לבני ישראל לבנות מזבח שם, ולא משכחת קודש אז:

וביתר ההשגות אשר השיגו המשכילים מהך (פסחים ק"ט ע"א) דאמר ר"י בן בתירא דעכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר, הנה אין מקום להשגה זו, דהרי הראיתי למעלה דריב"ב הי' מאריך ימים בזמנו של רבי ואבוה דשמואל, ומאמר זה אחר חורבן ביתר נאמר דכבר פסקו קרבנות, ומה שהשיגו מש"ס (ב"ב ס' ע"ב) דמשחרב בהמ"ק רבו הפרושים בישראל נאכל בשר שממנו מקריבים על גבי המזבח ועכשיו בטל, וכן מש"ס (סוכה מ"א ע"א) דמשחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שיהא יום הנף אסור מהרה יבנה בהמ"ק ואמרו אשתקיד מי לא אכלנו בהאיר המזרח, הרי מוכח דמשחרב בהמ"ק בטלו הקרבנות, אכן בעת שמשל טיטוס ובנו הרשע האכזר על הרומיים בודאי לא הרהיבו היהודים בנפשם עוז, להעמיד להם מזבח בירושלים, ופחדו מן הממשלה, ובעת הזאת מיד אחר החורבן, אז התקין ריב"ז שיהא יום הנף אסור, וכן אז הי' מו"מ של ר' יהושע עם הפרושים בישראל אבל אח"ז כאשר הוטב מצב היהודים בארץ הצבי תחת ממשלת הקיסר נערווא ותחת ממשלת טריאנוס, והשיגו בני עמנו משפט אזרחי ארץ, ומני אז התחילו כפעם בפעם לבנות המזבח ולתקן ההיכל קצת, וצעדו למעלה עד שרצו להחזיר גם המלכות לישראל, ובן כוכבא מלך עליהם ומרדו ברומיים, ונתנצח ומאז לא שבו עוד להקריב בירושלים, כי מעולם לא נתנה עוד הממשלה רשות ע"ז, סוף דבר כל ימים של הקרבת הקרבנות אחר החורבן לא הי' רק ערך עשרים שנה, מן ממשלת נערווא עד חורבן ביתר, אבל קודם לזה ואח"כ הי' דבר המלכות חוצץ מלהעמיד מזבח, ותיכף אחר החורבן נתבטלו הקרבנות ערך שלשים שנה, ועפ"ז יהי' מקום לפנינו ליישב כל הסתירות ולישר כל עקלקלות, וזה מה שרציתי לבאר:

יום ב' חמשה עשר בשבט ר"ה לאילנות תר"י לפ"ק:

צבי הירש חיות.

תוכן העניינים

שות מוהרץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה