אור ברסלב
שות מוהרץ סימן עה

שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

סימן עה

סימן עד

לאהובי בני מחמד עיני וחמדת לבבי הבחור המופלג חריף ושנון כ"ש מוה' שלמה חיות נ"י:

דבריך הנעימים אשר הקרבת לפני היום, שמחני כעל כל הון בראותי כי תשקוד על דלתי התורה יומם ולילה, וזה חלקך לעשות ציצים ופרחים בתורת ד' תמימה בפלפול של אמת: ובדבר שאלתך באחד שקרע שיראין של חבירו בשבת בשוגג שלא בחמתו, אם חייב לשלם או לא, וכ' דלדעתך ענין זה תליא בפלוגתת רש"י ותוס' (ב"ק ל"ה ע"א) דמוקי רבא למשנתינו דיש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו, כגון שהדליק גדישו של חברו בשבת בשוגג דפטור מתשלומין לפי שאלו הי' מזיד והי' צריך לאפרו הי' חייב מיתה, והי' עי"ז פטור מתשלומין השתא נמי פטור, ולדעת התוס' לא שייך חייבי מיתות שוגגין פטורים, רק אלו הי' מזיד הי' כאן ודאי חייב מיתה, אבל כאן אף אם הי' מזיד לא הי' חייב מיתה רק היכי דצריך לאפרו ובנ"ד ג"כ אלו הי' קורע במזיד בחמתו הי' חייב מיתה השתא דקרע בשוגג שלא בחמתו פטור מתשלומין לדעת רש"י ולדעת התוס' כיון דלא הי' בחמתו ושוב במזיד ליכא חיוב מיתה שוב שוגג אינו פוטר מתשלומין וכתבת ראי' לשיטת רש"י (מש"ס שבועות ל"ג ע"ב) משביע העדים שיבאו ויעידו שהדליק גדישו ביום הכיפורים חייבים, דהזיקו לו ממון במה שכבשו עדותן, אבל במשביע אותם שיעידו שהדליק גדישו בשבת פטורים, דליכא דין ממון ת"ל דבלא"ה אין כאן חיוב תשלומין דחיוב מיתה פוטר, ולדעת התוס' קשה לפלוג ולתני בשבת עצמו, במשביע עדים שיעידו שהדליק גדישו וצריך לאפרו דאיכא חיוב מיתה במזיד פטורים העדים, אולם בהדליק גדישו וא"צ לאפרו דליכא חיוב מיתה חייבים העדים, א"ו דבשבת בכ"מ ליכא חיוב תשלומין. עוד כ' ראי' לשיטת התוס' מש"ס (כתובות ל"א ע"א) דקאמר הזורק חץ מתחלת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו פטור משום דעקירה צורך הנחה ולשיטת רש"י ל"ל טעמא משום עקירה צורך הנאה ת"ל בקריעה לבד שאסור בשבת פטור מתשלומין. אף דלא קרע בחמתו ולא ע"מ לתפור דליכא חיוב סקילה נמי פוטר מתשלומין כיון דאלו הי' קורע בחמתו או ע"מ לתפור חייב הה"ד בשוגג שלא בחמתו נמי חייב א"ו כשיטת התוס' דכל היכי דליכא במזיד חיוב מיתה לא מפטיר בשוגג מתשלומין, ועוד עוררת בזה מדברי הרב פרי מגדים בפתיחה כוללת לה' שבת בהך דאמרינן (שבת ו' ע"ב) דאיסי בן יהודא סובר דיש אחד מן ל"ט אבות מלאכות דאינו במיתה, ונ"מ לדידן אם בשעה שחילל שבת הפסיד ממון של חברו אם פוטר מן תשלומין, דאי איכא חיוב מיתה אף בשוגג פטור, אבל לאיסי בן יהודה כיון דיש אחד מן המלאכות שהוא פטור ממיתה, וא"כ על כל המלאכות לא קטלינן מספיקא, והך דזרק חץ דחיוב מיתה פוטר, או דס"ל כהך תנא (שבת צ"ו ע"ב) דזורק לא מספקא לי' להש"ס דודאי חייב, או דס"ל כר"נ בן הקנה דכרת ג"כ פוטר מתשלומין, ובכרת ליכא למ"ד דבכל מלאכות שבת איתא, ולפ"ז גם לרש"י צריך לומר משום עקירה צורך הנחה, והוי בכלל מעביר ברה"ר דבכה"ג בודאי חיוב מיתה יש ופוטר, אבל משום קורע ליכא לחייב, דלמא אין במלאכה זו חיוב מיתה, ושוב בכה"ג לכ"ע אפילו במזיד, ואפילו צריך לעפרו ליכא חיוב מיתה, דמספק לא קטלינן דלמא קורע מן המלאכות דליכא אצלה חיוב מיתה:

ולענין דינא האריך הרב בפמ"ג אם הלכה כאיסי בן יהודה או לא, ולפמ"ש יש להוכיח דרש"י ס"ל ע"כ כאיסי בן יהודא, ואע"ג דמצינו בהדליק הגדיש בשבת דפטור מתשלומין אע"ג דכרת אינו פוטר מיתה פוטר ע"ש (ב"ק ל"ה ע"ב שבועות ל"ג ע"א), וכן אמרינן בטבח ומכר בשבת דחיוב מיתה פוטר (ב"ק ע"ב ע"ב) ע"כ דמבעיר וטובח בשבת כל אלו הם מן המלאכו' הידועות לחז"ל דבאלו יש חיוב מיתה ובשאר מלאכות הוי ספיקא דדינא, אם חילל שבת במלאכה דאורייתא והזיק ממונו דבכה"ג קי"ל קם לי' בדרבה מיני' ופטור, בכ"ז אי תפס ניזק לא מפקינן מיני' דהיי ספיקא דדינא דלמא אין במלאכה זו חיוב מיתה ושוב אינו פוטר מן התשלומין, ואף דבלא"ה ס"ל לרש"י (ב"מ צ"א ע"א) אתנן (אסרה זונה) [זונה אסרה] אפילו בא על אמו, דהיכי דקים לי' בדרבה מיני', מ"מ חייב לצאת ידי שמים ואי תפיס לא מפקינן מיני', א"כ בלא"ה מהני תפיסה, אך מדברי הרשב"א משמע דפליג על רש"י, דהנה הרשב"א מקשה (שבועות ל"א ע"א) על הא דקאמר בש"ס משחק בקוביא כיון דמדאורייתא מחזי חזי, ורבנן הוא דפסלוה חייבים קרבן שבועה, ותמה הרשב"א דס"ס כיון דפסילו מדרבנן מה מועיל עדותן, ולא הוי כפירת ממון, ותי' הרשב"א דפסול עדות דרבנן מהני עדותן לענין תפס דלא מפקינן מיני', א"כ למה בהדליק גדישו בשבת הרי אלו פטורים הרי עכ"פ לענין תפיסה מהני עדותן לשיטת רש"י דקם לי' בדרבה מיני' מהני תפיסה, א"ו דשיטת רשב"א דהיכי דקם לי' בדרבה מיני' לא מהני תפיסה:

הן אמת שיש ליישב לפמ"ש בש"ך ז"ל סימן ע"ה בשם הרמב"ן הא דמהני תפיסה לצאת ידי שמים רק תפס שלא בעדים אבל אם תפס בעדים לא מהני תפיסה, ומפ"ז בקם לי' בדרבה לא מהני תפיסה בעדים, משא"כ פסולי עדים מהני תפיסה אף בעדים ושפיר מקרי כפירת ממון וע' בתוס' (סנהדרין ע"ב ע"א) גבי' רבא אגניב לי' דיכרא במחתרתא דהיכי דקם לי' בדרבא מיני' לא מהני תפיסה כלל אולם בנ"ד לכ"ע מהני תפיסה דהוי ספיקא דדינא, עכ"ל בני הבחור היקר החריף השנון נ"י:

ידידי בני היקר, הנה לשון תנא דבי חזקי' משמע כפרש"י דכ"מ שמכה בהמה ישלמנה, הדין דמכה אדם יומת ומכה בהמה אין חילוק בין אם צריך להנזק או לא בכ"מ חייב וכדברי רש"י מבואר בהדיא בירושלמי שבת פ"ב ה"ה וז"ל מתניתין פליגי על ר' יוחנן דס"ל דאינו חייב בחובל ומבעיר רק בצריך לדם ולאפר והרי שורו שהדליק דחייב שלא לצורך ואדם פטור ג"כ שלא לצורך ומ"מ פטור משום חיוב מיתה ומשני דתני דבי חזקי' וכיון דבמזיד ובצריך חייב הה"ד בשוגג ואינו צריך ג"כ חייב ע"ש בקרבן עדה כך מכה אדם לענין פטור מן התשלומין מפני חיוב מיתה, והך דקרע שיראין דצריכים לבא משום דעקירה צורך הנחה, ולא מטעם קורע בשבת, דמצינו קורע בחמתו או קורע למירמא אימתא על אנשי ביתו (שבת ק"ה ע"ב), זה דוקא למ"ד מלאכה שאינו צריכה לגופא חייב, אבל לפי שיטת רש"י בכ"מ דמלאכה שאצ"ל פטור, וגם לשיטת רש"י (שם ק"ו ע"א) דצריך לעפרו וצריך לכלבו וכן כל מבעיר לצורך בישול מקרי מלאכה שאצ"ל דנהי דמתקן מצד אחד, מ"מ מלאכה שאין צריכה לגופא היא ע"ש ורק מקלקל בחבורה ובהבערה דחייב לר"ש הוא מצד גזירת הכתוב, א"כ לפי ההלכה לשיטתו דמלאכה שאצ"ל פטור, לא משכחת הדין דיחייב על הקריעה בשבת, והרמב"ם דהביא בפ"ח ובפ"י מה' שבת דקורע בחמתו או למרמא אימתו על אנשי ביתו חייב לשיטתו אזיל דס"ל מלאכה שאצ"ל חייב, ע' הה"מ פ"ח מה' שבת דכ' ג"כ כן, דכל אלו התיקונים אשר יבאו מצד אחר מקרי מלאכה שאצ"ל ורק לשיטת הרמב"ם גם ע"ז חייב, ומפ"ז צריך ר' אבין לבא מטעם עקירה צורך הנחה דזולת זה לא משכחת מקלקל דחייב, רק בקורע ע"מ לתפור דבכה'ג מחשיב מלאכה צריכה לגופא, וזה לא הוי בזרק חץ וקרע שיראין, דצריכים שיהיה מכווין לקרוע במקום ידוע, וכמו דאמרינן (שם ע"ה ע"א) דקריעה ע"מ לתפור הוי במשכן ביריעה שנפל בה דרגא, ואמרינן ג"כ (שם ל"א ע"ב) דוקא סותר ע"מ לבנות במקומו בעינן וע' רש"י שם דגם לענין קריעה ע"מ לתפור, וזה לא שייך בזריקת חץ אשר קורע במקרה, ובפרט קריעה כזו ע"י חץ לא הוי במשכן ס"ס לפי פסק רש"י ולשיטתו דכל מקלקל ויש בזה תיקון מקרי מלאכה שאצ"ל לא משכחת הדין דקורע שיהי' חייב בקריעת שיראין ע"י זריקת חץ, ור' אבין בעצמו דאמר לדין זה דקרע שיראין דעקירה צורך הנחה מתרץ (שבת ק"ה ע"ב) דחמתו אחמתו ל"ק כאן כר"י כאן כר"ש, ומקשה הש"ס נהי דר"י ס"ל מלאכה שאצ"ל חייב מ"מ קורע הוי מקלקל, ומשני ר' אבין בקורע בחמתו, ודוקא לר"י אבל לפי הלכה דמלאכה שאצ"ל פטור, בודאי לא משכחת דקורע יהי' חייב, דנהי דמתקן מצד אחר מ"מ מחשיב משאצ"ל וז"פ:

ודע דגם רבינו הטור ס"ל כרש"י בזה דהנה בחו"מ סימן תכ"ד מובא במג"א ה' שבת סי' רע"ח דהחובל בחברו בשבת פטור מן התשלומין, משום שחייב מיתה, והקשה שם המג"א והרי הטור ס"ל דמלאכה שאצ"ל פטור, וא"כ חובל הוי מלאכה שאצ"ל, ומדוע יפטור מתשלומין, ומ"ש המג"א דספוקי מספקא לי' והמוציא מחברו עליו הראי', דבריו תמוהים מאוד מאוד, עקר פטור מתשלומין מפני דקם לי' בדרבה מיני', וכיון דליכא חיוב מיתה יהי' הפטור מטעם ספק שוב איכא חיוב תשלומין, ומה ענין ספיקא דדינא לכאן, אלא טעמו של הטור דכיון דאלו הי' מלאכה הצריכה לגופא היה חייב מיתה, שוב פטור מתשלומין וגזה"כ הוא מלמוד תנא דבי חזקי' כמו בשוגג ולא התרו בי', וז"פ בשיטת הטור:

אולם מצד אחד ק"ל בהך דקרע שיראין דהנה קי"ל חו"מ סי' שנ"א דאבדו להכיס אחר כך חייב בתשלומין דכל היכי דחיוב מיתה בא קודם חיוב תשלומין, בכה"ג חייב בתשלומין א"כ בזרק חץ כיון דעקירה צורך הנחה מחייב מיתה מיד, וחיוב תשלומין אינו רק על השיראין שהי' אח"כ, אמת לשיטת הש"ך שם דוקא מחתרת דבשעת חיוב תשלומין ליכא חיוב מיתה, אבל היכי דעומד עדיין בחיוב מיתה דשבת פטור כשאבדו ע"ש, א"כ הכא ג"כ חיוב מיתה דעקירה עומד בשעת קריעת שיראין, ועוד מצינו ענין זה בירושלמי כתובות פ"ג החוסם את הפרה משלם וכו' מכיון שחסם נתחייב מלקות מכאן ואילך בתשלומין, הרי המצית גדישו של חברו בשבת על שיבולת הראשון חייב מלקות, מכאן ואילך בתשלומין, ולית אמר כן על כל שבולת ושבולת יש בה התראת מיתה והכא על כל חסימה וחסימה יש בה התראת מלקות ע"ש, הרי דחילוק של הש"ך מבואר היכי דחייב מיתה רק בתחלה, ובשעה שנתחייב ממון אין כאן חיוב מיתה, שוב בכה"ג חייב בתשלומין משא"כ היכי דחיוב מיתה נמשך ג"כ בשעה זו שנתחייב ממון, אז חיוב מיתה פוטרתו, ובנ"ד ג"כ (כן) דעקר החיוב משום דעקירה צורך הנאה, וטרם שכלת' ההנח' עדיין לא כלתה מלאכ', וא"כ בשעה שקרע שיראין הי' החיוב מיתה עליו ומפ"ז מפטר מתשלומין וז"פ: ומ"ש מדברי הפרי מגדים דאין לנו היום במלאכת שבת קם לי' בדרבה מיני', רק בהנהו מלאכות דקים להו לרבנן דהם חייבים מיתה כגון מוליך ומעביר או תולש או מעמר דנהרג המקושש (שבת צ"ו ע"ב) או שוחט בשבת דנזכר (ב"ק ע"ב ע"א) דפוטר מתשלומין, ועוד אפשר איזהו מקומות שהזכירו חז"ל בפירוש דפוטרים מן התשלומין וע"כ דהי' ידוע להם דאלו הדברים אינם מן המלאכה אשר הזכיר איסי בן יהודא (שם שם) דיש אחת מהם שאינו חייב סקילה, וא"כ על קריעה בשבת אינו פוטר דאין חייבים מיתה על הספק הנה דברי הפרי מגדים תמוהים דהרי כ' התוס' דעל הכרת אינו מסופק איסי בן יהודא, ופשיטא דגם על מלקות אינו מסופק והתורה כתבה לא תעשה כל מלאכה, וא"כ נהי דאין כאן חיוב מיתה מ"מ יש כאן חיוב מלקות הפוטר מן התשלומין לכ"ע דקי"ל דאין לוקה ומשלם, והטעם דלא לקי על לאו של שבת משום דניתן לאזהרת מיתת ב"ד, ואולם בלאו דתחומין דלית בהו מיתה קי"ל דלוקין ע' רמב"ם פכ"ז מה' שבת ה"א, וע' ש"ס (שבת קמ"ד ע"א) ובתוס' שם, דכ' דתחומין שאני דיש לאו מיוחד אבל לאו דלא תעשה מלאכה מקרי לאו שניתן לאזהרת ב"ד והנה במבעיר למ"ד דס"ל הבערה ללאו יצאה, וכי אפשר דלא יהי' בה מלקות דהרי ג"כ נכלל באזהרה דלא תעשה מלאכה והא ל"ק מדוע מסופק הש"ס בהך דאינו חייב על אחת על איזה מלאכה קאי, ולא מפרש על תחומין ועל מחמר דז"א דאיסי בן יהודא על ארבעים מלאכות חסר אחת קאי ושם לא נזכר מלאכות אלו דמחמר ותחומין אכן מבעיר נזכר במשנה דכלל גדול וע"ז הי' לפרש דבזה אינו חייב מיתה אכן גם זה לק"מ דהתוס' כ' בשבת ו' ע"ב דאיסי בן יהודה לא פליג על משנתינו דחיוב חטאת יש בכל אלו ל"ט מלאכות, ואם על הבערה למ"ד ללאו יצאה, גם חיוב חטאת ליכא וע"כ מלאכה זו שמסופקים היינו מן המלאכות שנמנו במשנה לחטאת ומלאכה אחת מאלו המלאכות שיש בהם חטאת וכרת אינה במיתה. וידידי הרב הה"ג מוה' ישראל כהנא נ"י אבד"ק נאוואריע מפה רצה להביא ראי' לשיטת רש"י מדברי הירושלמי שהבאתי למעלה בהדליק גדישו על כל שבולת ושבולת יש חיוב מיתה, והרי בשבולת שני אי אפשר לחיוב מיתה, וע"כ דעל שבולת האחרונים לא גרע מחייבי מיתות שוגגים, ושם כבר אין כאן חיוב מיתה אפילו במזיד, אולם לא דמי כלל לנ"ד דשם חיוב מיתה יש, רק משום דבתרי מיתות לא קטלינן, ובודאי חיוב מיתה אשר תלוי ועומד על השבולת האחרונים פוטר, דלאו דוקא המיתה פוטר רק חיוב המיתה פוטר כמ"ש הרמב"ם בה' חובל מובא בש"ע חו"מ סי' תכ"ד דהחובל בעבד כנעני שלו פטור, אע"ג דקי"ל הכהו מכה פחות משוה פרוטה חייב מלקות משום דליכא תשלומי ממון, וגם בעבד כנעני שלו ליכא חיוב תשלומין דמה שקנה עבד קנה רבו, מ"מ דין תשלומין יש כאן, רק דמחל וא"כ חיוב מלקות פוטר כמ"ש מרן הבית יוסף סי' תכ"ד ס"ג וגם כאן החיוב מיתה פוטר רק דאין להרוג אותו שני פעמים אבל בנדון רש"י היכי דהיא שלא לצורך ואין בו נחיצת לאפרו שוב ליכא כאן חיוב מיתה אפילו במזיד וחילוק זה נכון:

ומה שכתבת ידידי בני דלדידן דספק יש במלאכה אחת אע"ג דקם לי' בדרבה כיון דלא בריר לנו ואולי אין מלאכה זו במיתה ושוב אי תפיס ניזק לא מפקינן מיני', אך רש"ל ביש"ש ב"ק כ' היכי דעבדינן עונש החמור מיתה או מלקות, בכה"ג אף תפיס מפקינן מיני' דהא אין כאן חיוב יותר, ורק בחייבי מיתות שוגגין דליכא עונש מיתה, אם תפס לא מפקינן, וא"כ אפילו לאיסי בן יהודה כבר כ' דיש עכ"פ עונש מלקות, וא"כ מצד קם לי' בדרבה מיני לחוד, אי תפיס לא מפקינן, ומצד דיש ספק אם יש חיוב מיתה על מלאכה זו אבל מלקות יש, ואם עשה בו דין מלקות שוב אף תפס מפקינן. ובעקר שיטת רש"י (ב"מ צ"א) דהיכי דקם לי' בדרבא מהני תפיסה והתעוררת מדברי הרשב"א דחולק ע"ז הנה אתה בעצמך במכתבך הבאת מדברי התוס' (סנהדרין ע"ב ע"א) ד"ה לא קבלונהו דהקשו הרי מתחייב בדיני שמים ולמה לא רצה לקבלם, ותרצו דלא הי' רוצים להתיר אלא א"כ יתחייבו בדיני אדם ע"ש, וא"א דבכה"ג תפיס לא מפקינן מיני' כשיטת רש"י, א"כ נהי דהם סברו דחייבים בדיני אדם, מ"מ כיון דאתא לידי' דרבא ותפס בהנהו דיכרי שוב א"צ להחזיר, אלא ודאי דעת התוס' נהי בדין קם לי' בדרבא מיני' חייב לצאת מידי שמים, מ"מ אי תפס לא מפקינן מיני', ומ"ש ראיה מהרשב"א דס"ל דמשביע פסולי עדות דרבנן הוי כפירת ממון דנ"מ לענין תפיס לא מפקינן מיני', ומשביע עדים שהדליק גדישו בשבת פטור הרי הוי ג"כ כפירת ממון לענין תפיס, הנה ראיתי במחנה אפרים ה' מלוה ולוה סי' ט"ו שחקר לענין אבק ריבית אע"ג דאין יוצאת בדיינים, מ"מ חייב להחזיר לצאת י"ש לשיטת הרמב"ן והרשב"א והביא בשם הראב"ד דאי תפיס לא מפקינן והרשב"א חולק ע"ז וא"כ לכאורה דברי רשב"א סותרים זא"ז כיון דחייב לצאת י"ש מדוע לא יועיל תפיסה וכ' דהרשב"א ס"ל אע"ג דחייב לצאת י"ש בכ"ז דוקא היכי דהחזיר מעצמו, וכן החוב עליו להחזיר, אבל כ"ז שאינו רוצה להחזיר אף תפס מפקינן מיני' ע"ש, עכ"פ ראינו דהרשב"א חולק בפירוש על שיטת רש"י בזה, וע' שו"ת שבות יעקב ח"א סי' קמ"ו דהעלה לדינא כל היכי דמה"ת חייב לצאת ידי שמים כגון בקם לי' בדרבא מיני' היכי דלא אתרו בו, בכה"ג ודאי תפיס לא מפקינן מיני' משא"כ באבק ריבית וכדומה אע"ג דחייב לצאת ידי שמים בכ"ז כיון דמה"ת פטור אז אי תפיס מפקינן מיני', וא"כ בכל פסולי עדות דרבנן כיון דמה"ת עדותן מועלת וחייב לשלם ע"פ עדותן מה"ת בודאי בכה"ג לכ"ע כיון דאיכא חיוב תשלומין מן התורה אי תפיס מפקינן, וא"כ שוב קושייתך חזקה מדוע במשביע עדים שיעידו דפלוני הדליק גדישו בשבת פטורים, הרי עכ"פ יועיל עדותן דאם תפס לא מפקינן מיני', וא"ל דמיירי שמשביעם שיעידו דהדליק גדישו בשבת לחייבו מיתה וממון, ובכה"ג היכי דיתקיים בו דין מיתה בכה"ג אי תפיס מפקינן, כיון דכבר נתקיים בו עונש הראוי לו כשיטת מהרש"ל, א"כ אדתני לחלק במשנה דשבועות בין משביעם שיאמרו הדליק גדישו בשבת דפטורים, ובהדליק גדישו ביו"כ דחייבים, לפלוג וליתני בשבת עצמו, דאם הי' במזיד ובהתראה ויש חייב מיתה, בכה"ג אם השביעו אותם שיעידו פטורים, דאף אי תפיס מפקינן כיון דנתקיים בו דינו שוב בתרי מיתה לא קטלינן, משא"כ היכי דמשביעם שיעידו שהדליק גדישו בשבת רק על ממון לבד כגון דלא היו עדים והתראה או בשוגג, בכ"ז כיון דיועיל עדותן לענין תפיסה דלא מפקינן מיני' שוב חייבים קרבן שבועה, ואולי נקט הדליק גדישו ביו"כ להוכיח דאין הלכה כר' נחוניא בן הקנה דס"ל דגם כרת פוטר מן התשלומין (אולם המשניות סתרו אהדדי דהרי (מגילה ז' ע"א) סתמה המשנה כר' נחוניא בן הקנה דכרת פוטר מן התשלומין) והנה ראיתי להגאון ש"א בספרו טורי אבן חי' פ"ק דמגילה דהתעורר למה נקטה הגמרא הי' עושה יו"כ כשבת, הי' לו לנקוט הי' עושה כרת כמיתת בית דין לענין תשלומין, וכבר עוררני חכם אחד, דנעלם מאור עיניו דברי הירושלמי מגילה במקומו דנקט כשבת דוקא שבת שאין לו היתר אבל נדה ואחות אשתו דיש להם היתר בכה"ג אין כרת פוטר מתשלומין ע"ש, ולדעתי נראה דמפ"ז נקט כשבת, דהנה שבת עצמו יש מלאכה אחת מן ל"ט מלאכות דא"ח מיתה, וא"כ מדוע הלכה פסוקה אצלנו דחילול שבת פוטר מן התשלומין וע"כ צ"ל דאע"ג דאין המיתה פוטר מ"מ כרת של שבת פוטר, דאף איסי בן יהודא לא אסתפיק לי' בעונש כרת וחיוב חטאת כמ"ש התוס' (שבת ו' ע"ב), וא"כ יתכן ומדוקדק כל לשונו מאוד, דכמו שבת פוטר מן התשלומין דאע"ג דיש ספק שמא מלאכה זו מן המלאכות שא"ח מיתה בכ"ז כרת דשבת פטור, והה"ד כרת דיו"כ פוטר:

ואולם אם באגו לדקדק בלשון ר"נ בן הקנה דיו"כ דמי לשבת לכל מילי שוב מה נעשה לשיטת רש"י (פסחים ך"ט ע"א) ד"ה עושה יוה"כ כשבת ומובא ג"כ בשמ"ק כתובות פא"נ דר"נ בן הקנה רק במזיד פוטר כרת מתשלומין, אבל לא בשוגג וע' רש"י (שם ל"ב ע"א) ד"ה כר' נחוניא דג"כ כתב כן, א"כ שוב אינו דומה יוה"כ לשבת לענין בשוגג ולא אתרו בי', ועוד לפי פירושו שכ' למעלה דיו"כ דמי לשבת דגם בשבת כיון דיש ספק איזה מלאכות הם בסקילה וצ"ל רק בכרת פוטר מה שיש בכל מלאכת שבת אחת לא נעדרה א"כ מה הבדל בין כרת דשבת לכרת דיו"כ, ואילולי שיטת רש"י דיו"כ דוקא מזיד פוטר אבל חייבי כרת שוגגין אינו פוטר הייתי אפשר לומר לאידך גיסא מה כרת דשבת פוטר גם בשוגג ולא התרה כן יו"כ ג"כ בשוגג בלי התראה פוטר וזכר ג"כ יו"כ כשבת לומר לך מה שבת דמיירי בי' ר"נ בן הקנה מהדליק הגדיש, וכבר הבאתי לעיל בשם הירושלמי כתובות דאע"ג דנתחייב מיתה על שבולת הראשונה, וחיוב תשלומין הוא על כל הגדיש וא"כ לא באו המיתה ותשלומין ביחד, ותירצו בירושלמי דעל כל שבולת ושבולת יש חיוב מיתה, אע"ג דאין אפשרות לחייב אותו בשתי מיתות, מ"מ חיוב מיתה יש והחיוב פוטר, הה"ד כרת דיו"כ, אע"ג דאפשר לכרת הרבה פעמים, בהדלקת גדיש אחד ויהיה חייב הרבה כריתות, בכ"ז סגי התראה אחת בתחל' לפטור כמו בשבת אף דהיה הרבה התראות אי אפשר לשתי מיתות, כן בכרת אע"ג דאפשר להרבה כריתות בכל זאת סגי התראה אחת ופטור מתשלומין אע"ג דעל הדלקת יתר השבולת לא היה התראה בפרטית וז"ב:

והנה מפני הטרדה לא הרחבתי אליך הדיבור יותר, אקוה כי תשתדל להשלימך בתורת ד' התמימה, דבר ד' זו הלכה, ותעלה מעלה מעלה, ותצליח לשם ולתהלה, כחפץ אביך

צבי הירש חיות.

תוכן העניינים

שות מוהרץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה