אור ברסלב
שות מוהרץ סימן עג

שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

סימן עג

סימן עב

להרב הגאון המפורסם מוה' נתן שטערן ז"ל האבד"ק ראווא:

ע"ד עושי מלאכה בנרות שנודע לנו כי מערבים חלב חזיר בחלב בהמה ויש לנו לחוש לדעת הש"ך יו"ד סי' קי"ז ס"ק ד' דחולק על בעל אורחות חיים להחליט דלא התירה תורה הסחורה בחלב רק בחלב טהורה, אבל לא בחלב טמאה, וא"כ נשאר האיסור דאסור לעשות סחורה בדברים האיסורים והביא רו"מ דברי הרב צמח צדק סי' סמ"ך דהתיר בכה"ג היינו בעובדא שלו דהי' נחוץ לבעלי מלאכה לצורך השר, וקנו חלב לפי שעה, אבל בעלי מלאכות שלנו עושים כן לכתחלה, ומה נעשה באיסור זה דלדעת התוס' לפי פשטות הש"ס (פסחים כ"ג ע"א) הוא מדאורייתא והנה הרבה פוסקים כ' דכל עיקר איסור זה אינו רק מדרבנן שמא יבא לאכול, והט"ז יו"ד סי' קי"ז ס"ק א' כ' אע"ג דענין זה דאורייתא, מ"מ התורה מסרה ענין זה לחכמים שהם יבחרו מה יהי' אסור ומה יהי' מותר ע"ש שהאריך מדברי התוס' סוכה בפ' לולב הגזול, והנה הש"ך שם ס"ק ב' כ' דוקא כשמוכר לאכול שייך הגזירה שמא יבא לאכול, אבל אם אינו מוכר לצורך אכילה ליכא למיגזר, וכתב עוד שם טעם שני, דלשמא יבא לאכול לא חיישינן דאטו ברשיעי עסקינן דלא מזדהרי למיכל איסורא, אלא אסור משום מראית העין דהרואה שסוחר בדבר איסור יחשוב שכשם שסוחר לצורך אכילה כך אוכל מהן ולכך מותר היכי דאין מוכר לאכילה, והנה לכאורה דברי הש"ך תמוהים שכ' שמא יבא לאכול לא גזרינן דאטו ברשיעי עסקינן, ואיך יפרנס כל אלו המקומות בש"ס דחיישינן לתקלה, וכן הלכה דספק דרוסה אסור להשהותו משום שמא יבא לאכול ע' יו"ד סי' נ"ז, ואולם הש"ך שם ס"ק מ"ז מחלק בין בהמה דצריך שהוי י"ב חודש אז שייך תקלה אבל בעוף דסגי שהוי כ"א יום לא חיישינן לתקלה בזמן מועט ע"ש, וגם כאן הוי כזמן מועט דכל שעה עומד למכור, ומפ"ז כתב הש"ך כאן דלא חיישינן לתקלה, והנה בנ"ד בבעלי מלאכות דאין מתעסקין למכור, רק כל עסקם לעשות נרות וא"כ פשיטא דלא שייך שמא יאכל בכה"ג, ובפרט חששא זו דשמא יאכל לא שייך כאן דהרי התורה בחלב, וגם שם שייך שמא יאכל ומדהתירה חלב, ע"כ חששא זו דשמא יאכל לא שייך רק במידי דעומד למכור לאכילה, משא"כ בחלב נאמר יעשה לכל מלאכה, ובמידי דעומד למלאכה לא שייך שמא יבא לאכול, והנה היתרים אלו נזכרו ג"כ בשו"ת צמח צדק שם בעובדא שלו ובפרט בחלב חזיר שעומד למלאכה אחר אשר כבר נתקלקל ונפסל לאכילת כלב, בודאי לא שייך שמא יבא לאכול ומפ"ז גם מראית עין ליכא ע"ש, והנה יש להביא ראי' לשיטות אלו הפוסקים דמה"ת אסור דוקא במידי דעומד לאכילה, דהרי (בכורות ז' ע"ב) אמרינן דחלב הוי אבר מן החי, ורק התורה התירה מדשיבח הקב"ה ארץ זבת חלב ודבש ומקשה הש"ס ודלמא לסחורה, וקשה חדא דהרי כיון דאסור באכילה אסור ג"כ בסחורה, ועוד למי ימכור כיון דאסור משום אמ"ה שוב אסור ג"כ למכור לגוי דהרי ב"נ ג"כ אסור באמ"ה ואסור שוב ישראל להושיט לו משום לפני עיור (פסחים ך"א ע"ב) אלא ודאי דימכור החלב לצורך מלאכה ולשאר הנאות, ובדבר שאינו עומד לאכילה רק למלאכה לא שייך הך איסור דאסור לסחור בדברים איסורים:

והנה קו' אלו שהזכרתי למעלה, איך קאמרו (בכורות ז' ע"ב) דכ"מ שנזכר היתר חלב בתורה היינו לסחורה והרי אסור לעשות סחורה בדברים האסורים, וכן אם איסור אמ"ה שייך בחלב, למי ימכור אותה, הרי גם עכו"ם אסור באמ"ה, הנה ראיתי להרב כסא דהרסנא סי' רפ"ה דקו' הראשונה כבר התעורר תוס' יו"ט פ"ז דשביעית מ"ג, וקו' שניה התעורר מעצמו ורוצה לחדש, דאף בזולת היתר חלב לישראל, בכ"ז לבני נח לא הי' אסור יוצא מן החי, כל פלפול זה ונחוצת הלמוד להתיר יוצא מן החי לא לב"נ נאמר, דמעולם לא היה ס"ד לאסור דהתורה אסרה אבר מן החי ובשר מן החי, ולא חלב ובצים, שהמה לא בכלל אבר ולא בכלל בשר רק בכלל יוצא מן החי לבד, ומפ"ז לא הוכיח הש"ס בכורות שם דחלב מותר, מזה דכתיב גבי' אברהם ויקח חמאה וחלב ויתן לפניהם, משום דלבני נח לא נסתפקו בש"ס דודאי מותר ע"ש, והנה מזה ג"כ יש להוכיח דעל ב"נ לא שאלו בש"ס שם, דיאסור להם חלב, דא"כ גם עתה דמצינו במקרא דחלב מותר, רק מקרא לא נשמע רק היתר לישראל ולא לב"נ, אכן משם אין ראי' דאפשר לומר כיון דכבר מצינו דחלב מותר לישראל, שוב אמרינן מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור ומפ"ז מותר גם לעכו"ם ע' (חולין נ"ג ע"א) ובתוס' שם, ומה שהביא הרב הנ"ל ראי' מהא דפסק הרמב"ם פ"ט מה' מלכים דב"נ מותרים בדם מן החי, והרי ליכא מידי דאתי מן החי ושרי, וא"ל דמותר משום מי איכא מידי דלישראל שרי, דהרי גם ישראל אינו חייב על דם מן החי, רק משום דם ולא משום אמ"ה, דז"א דלישראל בלא"ה אסור משום דם, וכל היכי דאסור בלא זה, לא שייך סברת ההיתר דמי איכא מידי, כמ"ש התוס' חולין שם:

נחזור לענינינו אע"ג דאסור לעשות סחורה בדברים האיסורים היינו דוקא במידי דעומד למכור לאכילה, והרי ראינו איסור דם דיצאו לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל (פסחים ך"ב ע"א), והרי נהי דדם מותר בהנאה דכ' על הארץ תשפכנו מ"מ אסור לעשות בו סחורה מדרבנן ובדאי זה לא נחשב כנזדמנו לו דהרי הי' מאסיפים הדם במכוון למכרו אלא ודאי כיון דלא היה עומד לאכילה אינו בכלל איסור סחורה, ואולם ראיתי בס' ישועות יעקב יו"ד סי' קי"ז בשם פרי תואר דדם מותר בסחורה דילפינן מהיקש על הארץ תשפכנו כמים, והיקש גמור הוא וכמו מים מותר בסחורה הה"ד דם, אכן נהי דמה"ת מותר בהנאה, מ"מ כל דברים האסורים מותרים בהנאה מה"ת, וחכמים אסרו סחורה שמא יבא לאכול, וגם דם כן אלא ודאי דבדבר שעומד למכור לאכילה הוא דגזרו אבל לא לשאר תשמיש כמ"ש הש"ך, ומ"ש הרב ישועות יעקב שם דכמו דדם מותר בסחורה כך אבר מן החי דאתקש לדם ג"כ מותר בסחורה ומפ"ז לק"מ קו' הרב תוס' יו"ט דאיך אמרינן בכורות דחלב דנאמר בקרא היינו לסחורה, הנה אנחנו (אוהרים) [חוקרים] דיהי' אסור מדרבנן ודוקא דם אינו עומד לאכילה אבל חלב עומד לאכילה ויהי' אסור סחורה לפי הס"ד דחלב הוי יוצא מן החי, אכן גם בזה צדקו כיון דבקרא נאמר בשבח ארץ ישראל ארץ זבת חלב ודבש, ואפילו נימא דקרא בא להשתבח בסחורה, שוב אין לחז"ל לגזור איסור סחורה משום שמא יבא לאכול דדבר המפורש בקרא להיתר אין כח ביד חז"ל לאסור כשיטת הט"ז כאן:

ולענין דינא ראיתי כי הרב בעל יפה תואר סימן קי"ז החליט דענין סחורה בדברים האסורים הוא מן התורה, והא דהתירה הסחורה בחלב ואף על פי דכתיב יעשה לכל מלאכה, ודלמא למלאכה דכל ענין המותר בהנאה מותר, אבל סחורה לאכילה מנ"ל דשרי, ובאמת התוס' (ב"ק פ"ב ע"ב) בהך גזירה דארור האיש אשר יגדל חזירים הקשו הרי מה"ת אסור, ותרצו דלגדלם למשוח עורות ליכא איסור מה"ת, ורק לסחורה לאכילה אסור, ומצד גזירה בזמן האחרון אף בכה"ג אסור, וכל חלב מותר למכור היכי דלא קאי לאכילה, הרי כי לשיטת התוס' חלב כשאר דברים ועקר היתר בחלב משום דאינו עומד לאכילה והעלה להחמיר בספק ע"ש, ולפ"ז אין חילוק בין חלב סתם לחלב חזיר דבתרווייהו אסור הסחורה לאכילה ולמלאכה שניהם מותרים כמו חמור וגמל ע"ש, ובפרט לשיטת הרמב"ם וטור והמחבר דחלב מותר בסחורה לגמרי אפי' עומד לאכילה הוא, וכן דעת או"ח דאין חילוק בין חלב טמאה לטהורה דכל חלב התירה התורה ואפילו לדעת הש"ך דפליגי עליו, בכ"ז היינו דוקא בסחורה לאכילה אבל למלאכה ובפרט בנפסל לאכילת כלב כגון חלב לנרות דריחו רע ובכה"ג ליכא גזירה דשמא יאכל הוי כסוסים וגמלים דשרי:

ודע דקשה לי קו' חמורה דראינו איסור גידול חזירים אסור מה"ת להרבה מן הפוסקים ועוד מטעם גזירה בארור בפולמס של חשמונאים ג"כ, ואיך מצינו (יומא פ"ג ע"ב) מים ראשונים האכילו בשר חזיר, פרש"י שם פונדק ישראל הי' שהי' מוכר ליהודים בשר כשר ולעכו"ם בשר חזיר ע"ש, ואיך אפשר שימכור לעכו"ם בשר חזיר הרי אסור לעשות סחורה בדברים אסורים, ובפרט להאכיל לאנשים, ואין לך גזירה שמא יאכל גדול מזה, ובפרט באיסור חזיר אשר נוסף על עקר האיסור ישנו ג"כ אסור מגזירת חשמונאים, ולא ראיתי לשום איש שעמד בזה, והנה בש"ך יו"ד סי' קע"ח ס"ק ד' הביא עובדא זו וכו' דבמדרש פ' בלק מובא עובדא זו במים ראשונים האכילו בשר אחרים דהי' שעת השמד, אבל בלא"ה אסור להתחפש בבגדי נכרים ע"ש דדחה דברי מהרי"ק וא"כ גם אנו נאמר דפונדק ישראל אשר מכר חזיר לצורך אורחים עכו"ם, הי' מוכרח לעשות כן שלא יכירוהו אולם כ"ז אינו, בשלמא מה שהי' מלובש בבגדי עכו"ם שפיר עשה מפני אימת השמד, אבל כאן וכי הי' מוכרח להיות פונדק למכור חזיר לצורך עכו"ם וצע"ג, שוב מצאתי במרן בית יוסף סי' קי"ז דהביא בשם ראבי"ה דמותר לעשות סחורה בדבר טמא מהך דמים הראשונים האכילו בשר חזיר, ודחה דבריו דא"ל דבאמת אותו ישראל בעל הפונדק רשע הי', או דאיתא במדרש דבימי השמד הי' ובפרהסיא הי' מחזיקין עצמם לעכו"ם, ועיין ברכי יוסף או"ח ססי' קפ"א דהביא דברי מרן הללו לסתור דברי מהרש"א (חולין ק"ו ע"ב) שכ' (שכ') על לשון רש"י שם שהי' חנוני ישראל וכשבא נכרי מאכילו נבלות, והלך יהודי וכו' והאכילו בשר חזיר, פתח בנבלות וסיים בחזיר, משום דאסור לעשות סחורה בדבר טמא, ועל נבלות אפשר דנזדמן לו, מה שנטרף מבהמותיו ששחט על כשר עבור בני ישראל, ומפ"ז הרגלו עכו"ם לבא לביתו ואותו היום אירע לו שנזדמן לו חזיר ע"ש, ובאמת הדין אפילו נזדמן לו אסור לבשל ולהאכיל לעכו"ם והביא כן בשם התשב"ץ ח"ג סי' רצ"ב ע"ש, ובפרט רש"י (יומא פ"ג ע"ב) כ' באופן אחר ע"ש, והנה הפר"ח יו"ד סי' קי"ז והרב כנה"ג והרב משנה למלך פ"ח מה' מא"ס והרב חות יאיר סי' קמ"ב כלם החליטו דאיסור הסחורה בדברים האיסורים הוא דבר תורה רק דהרב חות יאיר חידש דזה דוקא בשרצים או בחזיר וכדומה משא"כ בענין דהי' לו שעת הכושר, אין כאן איסור מה"ת ע"ש, וא"כ יש לומר גם היכי דיהי' לו תקנתא בשחיטה בכה"ג לא הוי דומיא דשרצים ובכה"ג מותר הסחורה מה"ת, כמ"ש (חולין ס"ט ע"א) באבר יוצא דלית לי' תקנתא בשחיטה אסור משא"כ אמ"ה דאית לי' תקנתא בשחיטה, וא"כ באמ"ה ודאי מותר בו הסחורה וניחא הך דבכורות דמקשה הש"ס ואימא לסחורה דאמ"ה מותר בו סחורה דאית לי' תקנתא בשחיטה, אולם לפ"ז קשה למה לי' קרא מיוחד להתיר חלב דכתיב יעשה לכל מלאכה, והרי אמרינן (חולין ק"ך ע"א) דחלב לא אתי מחמץ שכן לא הי' לה שעת הכושר והקשו בתוס' הרי חלב הי' לו שעת הכושר כשהיתה במעי אמו, ותרצו דחמץ כמו שהוא עתה הי' לו שעת כושר, משא"כ חלב דכמו (שהיא) [שהוא] עתה לא היתה לו שעת הכושר ע"ש וא"כ נהי דלענין חמץ מיקרי חלב לא הי' לו שעת הכושר, מ"מ לענין שרצים דמשם ילפינן איסור הסחורה בדברים איסורים א"כ חלב מקרי היה לו שעת הכושר קודם שיצא לאויר העולם, וא"כ ל"ל קרא להתיר חלב הרי אין יכולים ללמוד משרצים ועוד קשה דהרי אמרינן שם דאי כתיב נבלה חלב לא אתי מיני' שכן לא הותר מכללו תאמר חלב שהותר מכללו לגבוה, א"כ אפילו נחשב חלב לא הי' לו שעת הכושר, בכ"ז מצד אחר אין ללמדו משרצים, וא"כ קרא להתיר חלב למלאכה לא אצטריך קרא, ועוד לפי מה שהחליטו לאסור דוקא מכירה לאכילה אבל למלאכה מותר אפילו דברים טמאים וא"כ למה נאמר יעשה לכל מלאכה להורות היתר הרי מלאכה לא נאסר בשום מקום:

עוד ראיתי כי בענין אשר דברתי למעלה דבכ"מ חוששין לתקלה אם משהה זמן מרובה, גם בזה התעורר הרב חות יאיר שם ומפ"ז כל שנזדמנו והוא משתמש לעצמו מיד מותר, אבל אם משהא הטמאים אשר נזדמנו לו ומוכרים ביוקר בודאי אסור, ובכ"ז כל החומרות אלו רק במוכר לאכילה, אבל במוכר לצורך מלאכה כגון בנ"ד, ובפרט בחלב אשר ריחו רע ונפסל מאכילות כלב. בכה"ג לא חייש שמא יאכל, אמת כי הגאון בעל חתם סופר סי' ק"ד הביא דברי הרב מנחם עזרי' בתשובה סימן למ"ד ותשובות חות יאיר דכל מידי דבר אכילה אסור אפילו לא שייך דיבא לאכול, מ"מ דבר דאינו ראוי לאכילה כמו בחלב חזיר דאין יכול לעשות נרות רק היכי דנפסלו מאכילה בכה"ג מותר ובכ"ז לא נתיר רק כמו עובדא דהרב צמח צדק דהי' צריכים נרות לפני השר, ולא מצאו חלב אחר רק חלב חזיר אבל לכתחלה בודאי יש לאסור, וע' ישועות יעקב דלא אמר בזה לא איסור ולא היתר ובכ"ז תמה על העושים מלאכה בנרות שעושים מעשה בלי שאלת חכם ויפה עשה רו"מ שהתריס בהם ואיים עליהם וכן ראוי ונכון לעשות באלו העושים ביד רמה בענינים אשר עקרם מד"ת בלי שאלת חכם עד שנעשה אצלם כהיתר:

והנני ידידו צבי הירש חיות.

תוכן העניינים

שות מוהרץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה