שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
סימן סט
לכבוד ידידי הרב החריף ובקי מוה' חיים נתן דעמביצר נ"י מקראקא:
בענין רבן גמליאל הנזכר בכ"מ בתלמוד אם הוא דוקא ר"ג דיבנה או ר"ג הזקן או ר"ג בנו של רבינו הקדוש, וכבר ידוע מחלוקת רש"י ותוס' בהך (חולין ה' ע"ב) ר"ג ובית דינו נמנו על שחיטת כותי ואסרוה, וכן מחלוקת רשב"ם ותוס' בהך דמעשה בשפחתו של ר"ג שהיתה (אופית) [אופה] ככרות של תרומה (נדה ו' ע"ב) כי דעת התוס' שם כי בכ"מ דנזכר ר"ג סתם הוא ר"ג דיבנה אביו של רשב"ג חבירו של ר' אליעזר ור' יהושע, ור"ג הזקן ור"ג בנו דרבי לא נקראו מעולם בשם ר"ג סתם עכ"ל רו"מ, והנה בימי חורפי הי' לי מו"מ של הלכה עם רב מופלג וגדול אחד נדון ר"ג ברבי הנזכר הרבה פעמים בש"ס אם הוא בנו של רבינו הקדוש או ר"ג דיבנה, וכבר טעה בזה אדם גדול מן הקדמונים ה"ה הרב מוה' יצחק הפרחי בס' כפתור ופרח דף ט"ו פ"ה הך (ערכין ט"ז ע"ב) דקאמר ר' יוחנן בן נורי הרב' פעמי' לקה ר' עקיבא בן יוסף שהייתי קובל לפני ר"ג ברבי היינו ר"ג בנו של רבי הוא רבינו הקדוש, ודבריו תמוהים דמה ענין ר' עקיבא לבנו של רבינו הקדוש, הרי אמרו (קידושין ע"ב ע"ב) כשמת ר"ע נולד רבי, א"כ ר"ע לא הי' בדורו של רבי, כ"ש בדורו של ר"ג בנו וכבר השיגו בשם הגדולים להרב אזולאי ובשו"ת יעב"ץ סי' פ"ז אולם מ"ש הרב יעב"ץ שם שבהקדמת הרמב"ם לפי' המשנה ובהקדמתו לס' הי"ד ג"כ נפל טעות זה, והשמיט שני דורות משושילתא דר"ג, הנה אולי הי' ט"ס ברמב"ם שלו, אבל לפנינו הגירסא נכונה דר"ג הזקן הי' נכד של הלל, ובנו הי' רשב"ג הזקן ובנו ר"ג הוא הנקרא ר"ג דיבנה אשר הי' בימי ר"ע ור"א ור' יהושע וזה הנקרא ר"ג סתם, וקצת פעמים היכי דליכא למטעי כמו הך דערכין דנזכר עם ר' יוחנן בן נורי ור' עקיבא וכן (שבת קט"ו ע"א) ר"פ כל כתבי דנזכר דהלך ר' יוסי אל ר' גמליאל ברבי וא"ל שזקנך הי' יושב במעלת הר הבית ע"ש, דג"כ ליכא למיטעי, אבל היכי דאיכא למיטעי עם ר"ג בנו של רבי, לא נאמר על ר"ג דיבנה כינוי ברבי וראיתי ג"כ בשו"ת תשב"ץ ח"א ססי' קל"ו שהביא דברי הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשנה בלשון ערב, ונראה משם כי באמת נשמט דור אחד, כי התחיל ר"ג בנו של ר' יהודא נשיאה בן ר"ג בן ר"ש בן ר"ג הזקן בן ר"ש בן הלל, ונשמט שמה רשב"ג השני אביו של רבי, והתשב"ץ שם הרגיש בזה כי ט"ס נפל בפי' המשנה בלשון ערב, ובהקדמת הרמב"ם לספ' הי"ד החשבון מתוקן ועשרה דורות יש מן הלל האחרון המסדר (קבועות) [קביעת] החדשים והעיבורים אשר הי' בימי אביי ורבא, ונזכר בהשגות הרמב"ן לס' המצות מ"ע קנ"ו הוא הי' בן ר"י הנשיא השני מבי דינא דשרא משחא, בן ר"ג בן ר"י הנשיא הנקרא רבינו הקדוש, בן רשב"ג השני שנזכר תמיד עם ר' מאיר ור' יוסי, ונודע מחלקותו עם ר"מ ור"נ בסוף הוריות, בן ר"ג דיבנה בן רשב"ג הראשון אשר נהרג ב' שנה קודם החורבן בן ר"ג הזקן בן שמעון בן הלל עשרה דורות מן הלל האחרון עד הלל הזקן הבבלי, אשר נזכר ענינו איך הגיע הלל לנשיאות (פסחים ס"ו ע"א):
ובהךְ גזירה דשחיטת כותים המיוחסת בש"ס לר"ג כ' רו"מ דיש לנו ג' שיטות דעת רש"י פ"ק דחולין דהוא ר"ג בן רבינו הקדוש, ולדעת התוס' הי' ר"ג דיבנה, ולדעת הריטב"א חידושי (עירובין כ"א ע"ב) דגזירה שגזרו על שחיטת כותי הוא ר"ג הזקן וסובר הריטב"א כשיטת רשב"ם מובא תוס' נדה הנ"ל כי גם ר"ג הזקן נקרא ר"ג סתם, ואולם ר"ג דיבנה הי' קודם לר"מ דהי' בזמן ר"ע ור"מ הי' תלמידו של ר"ע, ועובדא דדמות יונה מצאו להם בהר גריזים נזכרה (חולין שם) הי' בזמן ר' מאיר ואיך שייך דר"ג וב"ד כר' מאיר ס"ל דחייש למיעוטא הרי בזמן ר"ג דיבנה לא נודע זאת, ומה שהקשה רו"מ מדוע נקטו (חולין י"ב ע"א) לר' מאיר דחייש למיעוטא איך אכל בשרא, ולא מקשה על ר"ג דשמענו דהוא ס"ל כר"מ דחוששין למיעוטי, ולא הי' נכון לומר דאין הכי נמי דלא אכל בשרא, והרי שמענו דר"ג ובית דינו גזרו על שחיטת כותי מוכח מזה דאכלינן בשרא, אולם דבריו אינם נכונים בזה דהרי ר' טרפון ור' עקיבא ס"ל ג"כ (מכות ו' ע"א) ספ"ק דאלו הי' בסנהדרין לא הי' הורגין אדם מעולם, מפני דהי' חוששין למיעוט, ומדוע לא מקשה לשיטתם לר"ע ולר' טרפון היכי אכלו בשר, ועוד מדוע אמרו בש"ס ר' מאיר היכי אכל בשרא, ולא מקשה לר' מאיר היכי אכלינן בישרא, והאמת בזה דהתוס' הקשו דמה נעשה מבשר תאוה דכתיב בתורה בכל אות נפשך תאכל בשר, וכ' משום דנראה דמודה ר"מ דמאורייתא לא חיישינן למיעוטא אלא מדרבנן, ולהכי פריך כיון דמחמיר על עצמו הי'. ואפילו הי' מחמיר בשאר בשר פסח וקדשים א"י להחמיר עכ"ל התוס' ומפ"ז לא פרכינן לר"מ היכי אכלינן בשרא דכיון דמפורש בתורה להיתר אין יכולין להחמיר ולאסור כמ"ש הט"ז יו"ד סי' קי"ז והארכתי בזה לעיל בתשובה סימן י"ט כי כדבריו הסכימו הראשונים התוס' והרא"ש ע"ש, ומפ"ז לא הי' יכול ר"מ להחמיר ולגזור על אחרים שלא יאכלו בשר, אחרי דמפורש בתורה בכל אות נפשך תאכל בשר, רק עקר קו' הש"ס נהי דא"י לגזור על אחרים בכה"ג, בכ"ז הוא עצמו ראוי להחמיר על עצמו כיון דלשיטתי' חוששין למיעוט, וא"כ נהי דר"ג ובית דינו גזרו על שחיטת כותי, עדייו אין הוכחה דהוא התיר לעצמו רק דלאחרים לא הי' יכול לאסור ור"ג באמת החמיר לעצמו כמו ר"מ, ואולם הא דנקט ר"מ היכי אכיל בישרא, ולא נקט ר"ג משום דדברי ר"מ נאמרים במשנה (יבמות ס"א ע"ב) דקטן וקטנה לא חולצין והמשנה היתה ידועה לכל, משא"כ ענין ר"ג לא נאמר אף בברייתא רק הי' ידוע לחכמי התלמוד ומפ"ז לא פריך מיני' והא דלא פריך ר' טרפון ור' עקיבא איך אכלו בשרא, היינו דאפשר לומר דוקא בדיני נפשות לא הלכו אחר הרוב משום דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה ובאמת רוב הפוסקים ס"ל דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב כמ"ש לעיל במקומות הרבה, וגם זה נקרא פקוח נפש דאפילו היכי דיוצא להרג כתיב ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה ולפי דברי רו"מ הי' לו להביא ראי' יותר עצומה, דאע"ג דר' גמליאל חייש למעוטי בכל זאת ס"ל דאכלינן בשרא ממשנה מפורשת (כריתות ט"ו ע"א) אמר ר' עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ור' יהושע שהלכו לקנות בהמה למשתה בנו של ר"ג ע"ש, הרי דהאכיל ר"ג בשר בהמה במשתה בנו, ושם הוא בודאי ר"ג דיבנה חברו של ר' יהושע ובזמנו של ר"ע, אלא ודאי משם אין ראי' נהי דהקיל לאחרים הי' מחמיר לעצמו, ועוד יבואר לקמן זה:
ומה שהתעורר רו"מ דכיון דר"ג וב"ד דאסרו שחיטת כותים הוא ר"ג דיבנה דס"ל כאן דחיישינן למיעוט ובש"ס (ברכות ך"ח ע"ב) דהתירו גר עמוני לבא בקהל מטעם כל דפריש מרובא פריש, וע"כ ר"ג הודה להם כיון דנמנו עליו ומדוע נמנו כאן לאסור שחיטת כותי, וניחא לי' דרוב זה דכל העולם מתנגדים נגדו עדיפי, כמו בגר עמוני דרובא דעלמא מתנגדים משא"כ בשחיטת כותי, דרק רובא דכותים שאינם עובדים מתנגד להם ולא רוב העולם, ואולם בל"ז דעובדא דר"ג ודר"מ מיירי לקנות במקומם הקבוע ואמרו (כתובו' י"ד ע"א) אי דאזלא לגבייהו כל קבוע כמחצ' על מחצה דמי ואע"ג דנולד הספק במקום הקבוע וגם אינו קבוע גמורה דהרי על כל איש ואיש יש ספק דלמא מהרוב הוא משא"כ כאן יהודא גר העמוני פירש מן הרוב, ומפ"ז השתמשו חז"ל בלשון כל דפריש מרובא פריש:
ומ"ש התוס' דכ"מ שנזכר ר"ג סתם היינו ר"ג דיבנה, וכ"מ שנזכר ר"ג ברבי היינו ר"ג בנו של רבינו הקדוש כבר כ' למעלה מש"ס (עירוכין ט"ו ע"ב שבת קט"ו ע"א) דנזכר ר"ג ברבי והכוונה על ר"ג דיבנה, ומ"ש רו"מ בשם בעל מגיגי שלמה דמפ"ז לא נזכר בהך דשחיטת כותים, ר"ג ברבי משום דבר קפרא סיפר מאמר זה, והי' אז ר"ג ברבי בחיים חיותו לא הצריך להזכיר שמו הנה אם מבר קפרא אנו מביאים ראי' הייתי אומר להיפוך, דרק על ר"ג דיבנה כוונתו, דבר קפרא הי' שונא לרבי ולבניו כמו שנזכר בש"ס (נדרים נ' ע"ב נ"א ע"א), ובפרט ע' (מועד קטן ט"ז ע"א) ומבואר כי רבי קללו ע' סדר הדורות ערך בר קפרא ובירושלמי מועד קטן פ"ג דמבואר דידע דלא מתמני מיומא, ולא עמד מפני ר"ש ברבי וע'ן מדרש קוהלת פרשה ט' וכיון דכן בלי ספק לא הי' אומר משמי' דבית נשיא כמ"ש בסוף הוריות דרבי לא הי' אומר דבר בשם ר' נתן מפני השנאה וע"כ הכוונה על ר"ג דיבנה אביו של רבי, דרק לבית רבי הי' שונא ולא לאבותיו:
עודנו עסוק לבאר שלשלת היחס מהנשיאים שהי' בבית שני מגזע הלל אמרתי לעורר כאן על מאמר אחד במשנה (ב"מ ע"ה ע"א) אבל אומר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח והלל אוסר, וכן הי' אומר לא תלוה אשה ככר עד שתעשה דמים, והנה הלל זה לא ידעתי מי הוא, אם הוא הלל הזקן, הרי אמרו (שבת י"ג ע"א) דהלל ושמאי לא נחלקו רק בג' דברים ועתה נוסף עליהם הך פלוגתא אם מותר לומר הלויני עד שאמצא מפתח, והנה בירושלמי פ"ב דחגיגה מובא ברייתא דבראשונה לא הי' מחלוקת בישראל רק בסמיכה עמדו שמאי והלל ועשו ארבעה, וכבר טרחתי בחיבורי עטרת צבי מאמר משפט ההוראה ליישב את זה, ואפשר דהכוונה על פלוגתא זו ואע"ג דנזכרה עוד במשנה וכן הי' הלל אומר לא תלוה אשה ככר לחברתה, ואמרו בש"ס זו דברי הלל אבל חכמים חולקים, בכ"ז כיון דלא נזכר פלוגתא זו במשנה לא כוונה הברייתא דחגיגה ע"ז, ועיקר כוונת הברייתא על הך דהלויני עד שיבא בני דנזכר במשנה וא"כ ד' מחלוקות הי' בין הלל לשמאי (דע"כ החולק במשנה על הלל הוא בעל מחלקותו היינו שמאי) ועיין עוד (פסחים קט"ו ע"א) אמרו על הלל שהי' כורך פסח מצה ומרור ואוכלם, וא"ר יוחנן חלוקים חבריו על הלל ע"ש, וע' (ביצה ל"ה ע"א) א"ר יהודא הלל דס"ל דשבת קובע למעשר לעצמו אוסר אבל בני דורו חולקים עליו, ועכ"פ מצינו עוד פלוגתות בין הלל ובני דורו, והש"ס בבלי לא חשיב רק ג' ובירושלמי רפ"ב דחגיגה רק ד', ואע"ג דאלו לא נזכרו במשנה בכ"ז עכ"פ הי' מחלוקת בישראל יותר מן אלו אשר חשבו בירושלמי שם, ובכ"ז הדבר צ"ע, דהכוונה על הלל הזקן ואולי הכוונה על הלל בן ר"ג הנזכר בפסחים ר"פ מקום שנהגו הלל ויהודה בני ר"ג נכנסו לרחוץ בכל ע"ש והרב בעל סדר הדורות לא הביא שום מאמר ממאמרים אלו אשר רמזתי עליהם למעלה שהם מחלוקת הלל ודורו ולא דבר מאומה וצ"ע:
ידידו צבי הירש חיות.