שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
סימן סח
לכבוד הרב המאה"ג החריף ובקי מוה' אברהם אבא איסרליש נ"י האבד"ק צעשנוב:
מכתבו הגיעגי לנכון ועל חי' תורה אשר הקריב לפני ליישב התמי' העצומה משני גדולי הדור הגאון בעל ברכת הזבח בחי' כריתות והגאון בעל שאגת ארי' בספרו טורי אבן בחי' (ר"ה כ"ח ע"א) ע"ד התוס' (כריתות י"ג ע"א) שכ' מוקדשין לאחר זריקה ליתא בשאלה, והרי אמרינן (שבועות ך"ד ע"ב) מידי דליתא בשאלה לא קתני, והרי הקדש דאיתא בשאלה, וקתני ומוקי בבכור דליתא בשאלה, ול"ל לאוקמי' בבכור והרי כאן איתא ג"כ נותר, ונותר ע"כ לאחר זריקה מיירי, ובכ"ז חשוב הקדש דאיתא בשאלה, עד דדחיק לאוקמי' בבכור ומכאן דהקדש לאחר זריקה ג"כ איתא בשאלה והניחו בצ"ע, וכ' רו"מ דפשיטא לי' להתוס' דלאחר זריקה פקע שם הקדש מיני', וראי' לזה מדאמרינן (נדרים י"ב ע"ב) בבעי' דרמי בר חמי' באומר הרי עלי כבשר זבחי שלמים לאחר זריקה אי בעקרו קא מתפיס, וכתב הר"ן שם אע"ג דאסור לאחר זריקה לטמאים וכן חזה ושוק אסור לזרים, התם איסורי' לאו משום הגדר הוא, דא"כ הי' אסור לכל אלא עקר איסורו מחמת גזירת הכתוב ע"ש, ולפ"ז ניחא דבשבועות פריך תלמודא דהקדש איתא בשאלה אע"ג דהוא לאחר מיתה, מ"מ הא מיירי התם בחלב מוקדשין דחייב אשם מעילות דלא שייך לאחר מיתה פקע נדרי' דהרי אסור גם לכהנים וחייבים עליו אשם תלוי, וזה רק משום נדר דמחמת איסורו לא מצינו אשם מעילות וע"כ משום תחלת נדר, אבל לשאול עכשיו על הקדש ולעקור נדרו ולהפקיע הקדש למפרע לא מצינו דיכול למתשל בכה"ג, דלא גרע מתרומה ביד כהן דלא מצי למיתשל, אבל על חיוב דאשם תלוי דמחמת נדר בודאי יכול לשאול, מפ"ז הצריכו בש"ס לדחוק בבכור דאינו מועיל שאלה כלל עכ"ל רו"מ, וראיתי בשער המלך פ"ה מה' שבועות הח"י שכתב ישוב על קו' זו דכאן בשבועות רבא הוא המותיב קו' זו והוא ס"ל דאכלה כלה נשאלים וא"כ מקשה הש"ס שפיר דנהי דהקדש אחר זריקה ליתא בשאלה מ"מ עקר ענין שבועות איתא בשאלה, דאס"ד דכיון דזרקו ועתה א"א בשאל', ליתא בשאלה מקרי א"כ שוב בשבועה ג"כ משכחת כה"ג היכי דכבר אכל את כזית וליתא בשאלה וא"כ ניתני נמי שבועה, אלא ודאי כיון דעקר שבועה איתא בשאלה לא תני לה, א"כ שוב גם בהקדש עקר הקדש איתא בשאלה משא"כ התוס' כריתות כ' לפי הלכה דפסקינן כאמימר דאפילו אכלה כלה נשאלין, א"כ י"ל דלא תני שבועה דהקדש לאחר שנזרק ליתא בשאלה, משא"כ שבועה לעולם איתא בשאלה והרב שעה"מ שבח' להאי תירוצא, אולם דבריו אינם עולים יפה חדא דבעל המותיב בש"ס דשבועות אינו רבא סתם רק רבא ברי' דרבה, ועוד דהרי אסיקנא שם בכריתות דלא מיירי כאן משתי זיתים ע"ש, וכאן ע"כ מיירי דאכלי' לתמרים וחלב, דאם אכל רק חלב לבד גם רבא מודה דישנו בשאלה, דהרי עדיין יש שיור לשבועה ע"י תמרים, וע"כ דמיירי דאכל גם התמרים, שוב משתי זיתים או שתי אכילות לא מיירי וצ"ע:
והנה ראיתי בט"ז יו"ד סי' שכ"ג ס"ק ג' דהביא דברי הרשב"ם (ב"ב ק"ך ע"ב) שיש שאלה בנדרים והה"ד לכל ההקדשות, שאם שחט קדשים בחוץ ונתחייב כרת, ואח"כ הלך אל החכם להתיר לו הקדשו, ומצא לו פתח של חרטה ועקר את ההקדש מעקרו, ועבדי' כהקדש טעות, אגלאי מלתא מפרע דלא הוה הקדש מעולם ופטור מכרת עכ"ל, ולכאורה לפ"ז גם בזרק הדם ג"כ יועיל שאלה ע"י פתח וחרטה, ולשווי' הקדש טעות, וא"ל אם ישאל על הקדשו, א"כ שוב נעשה חולין בעזרה, דז"א דהרי אמרינן (מנחות מ"ו ע"א) היכי דהובא לפנים כשהוא הקדש ואח"כ ע"י פדיון נעשה חולין בעזרה זה לא מזיק דחולין ממילא הוי ע"ש, אולם ע"כ שייך שאלה דוקא היכי דלא יהי' נתעביד איסור ע"י אחרים, אבל אם ע"י שאלה ע"כ עברו אחרים על איסור תורה, בכה"ג לא שייך שאלה, וכאן הכהנים שזרקו הדם הם עבדו איסור למפרע במה שלבשו שעטנז שלא לצורך עבודה, דבגדי כהנים הם שעטנז ולא הותר רק לצורך עבודה, וכיון דנשאל על ההקדש ויצא לחולין שוב עבר הכהן על איסור לבישת שעטנז, ומפ"ז סתמו התוס' כריתות לאחר זריקה ליתא בשאלה, עיין (גיטין נ"ה ע"א שלא יהי' כהנים עצבים ורש"י שם), ועוד הא דאמרו במשנה (גיטין נ"ד ע"ב) כהנים שפגלו במקדש חייבים, והרי חייבים מלקות מפני שלבשו שעטנז שלא לצורך עבודה, ויפטור המלקות מתשלומים כמו זר שאכל תרומה וקרע שיראין של חברו, ותירץ הרב חתם סופר דמיירי שאינו שוהא רגע כמימרא רק מיד שמחשב בפיגול פושט האבנט ע"ש, וא"כ משכחת בפנים רחוק דאף אם נשאל על ההקדש, בכ"ז לא עשה הכהן הזורק שום איסור שעטנז, וא"כ התוס' (כריתות שם) דהקשו בסתם דמשכחת עוד איסור שבועה כ' דמידי דאיתא בשאלה לא קתני דסתם הקדש לאחר זריקה ליתא בשאלה, דהרי עי"ז הכהן הזורק עביד איסור, אבל כאן בשבועות נחית הש"ס בפנים רחוקות למצוא עוד איסור שבוע' ע"י שאמר שבוע' שלא אוכל תאנים וחלב וחופש אחר אופנים רחוקים, א"כ משכחת ג"כ הקדש בפנים רחוקות, כגון היכי דלא שהה הכהן בבגדי כהונה ובכה"ג לא נתעביד איסור דכלאים, ושוב גם הקדש איתא בשאלה: ובפשיטות יש לתרץ קו' זו כיון דהטורי זהב יו"ד סי' שכ"ג כ' היכי דיש לו פתח וחרטה מצד אחר לא מצד שעבר על הנדר, או מצד שנתחדש כאן תערובות, בכה"ג מועיל שאלה, אבל אם אין לו פתח מצד אחר רק חרטה לבד מצד שנתחדש עתה ענין אחר אינו מועיל שאלה, והיינו דפתח וחרטה משוי לי' להקדש טעות, וע' (נזיר ח' ע"א) א"כ בודאי צדקו דברי התוס' כריתות דשם במשנה נזכר הענין בסתם על אכילה אחת ד' חטאות והקשו דליתני עוד ענין קרבן שבועה, ומשני לי' שפיר דסתם שאלה היינו חרטה לבד וזה לא שייך היכי שכבר נעשה איסור, אבל בשבועות לא מספיק הש"ס להקשות שבועה סתם דהרי אינו מועיל שבועה לעבור על האיסור, או שלא לעבור ורק בכולל חייל, ומקשה הש"ס דנוקי כגון דעבר על שבועה בכולל, וכיון דחוקר הש"ס על מציאות רחוקות למצוא הרבה קרבנות בכזית אחד, א"כ באופן רחוק גם במוקדשין משכחת שאלה היכי דיש לו פתח וחרטה לעקור עקר הקדש ולשווי' הקדש טעות:
נחזור לדברי רו"מ דהקדש עקרו איתא בשאלה, רק לאחר זריקת דמים, פקע איסור הקדש ומתחיל איסור תורה, ועי"ז לא הוי עקרו בשאלה, אבל אשם מעילות עדיין מצד הנדר הוא ועקרו בשאלה אע"ג דכבר נזרק הדם ורצה למצוא כוונה זו בדברי רש"י והריטב"א, הנה שתי תשובות בדבר חדא דסוף סוף מוקשים דברי התוס' כריתות כיון דעל המשנה זו בעצמה עומדים ושם נזכר אשם מעילות דעקרו משום נדר, ועוד הרי כ' הר"ן שם (נדרים י"ג ע"א) בפי' הש"ס דוקא נותר של חטאת כיון דע"י זריקה ניתר לכהנים, א"כ פקע שם נדר, אבל בנותר של עולה, דלא ניתר לכל עדיין כח הנדר במקומו עומד, וא"כ משנה זו מיירי גם בנותר של עולה, ובכה"ג גם אחר זריקת דם בנדרו עומד, ואיך סתמו התוס' בכריתות דאחר זריקת דם ליתא בשאלה אלא ודאי דלא שייך זה לזה אע"ג דעדיין שם נדר עליו לאחר שנזרק בכל זאת כיון דנעשה מעשה שוב לא אתי דיבור ומבטל מעשה, וכל זמן שכל הנדר אינו רק דיבור לבד ולא נעשה מעשה מועיל שאלה, אבל היכי דכבר נעשה מעשה לא, עיין בפני יהושע חי' כתובות ר"פ אע"פ דמבני גד ומבני ראובן ילפינן דתנאי מבטל מעשה ומפ"ז צריכים דוקא דיני תנאי כמו בבני גד ובני ראובן אבל בהעדר המעשה, אז א"צ דיני תנאי דבלא"ה אתי דיבור ומבטל דיבור והה"ד לענין היתר נדרים, וב"ש ס"ל דגם על הקדשות אין נשאלין דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והוי מעשה ואין דיבור מבטל מעשה, ורק ב"ה דס"ל דיש שאלה להקדשות היינו משום דמשוי לי' הקדש טעות וע' שו"ת חות יאיר ססי' ק"ל דהתעורר דהרי תרומה ביד כהן ליתא בשאלה, וה"נ בהקדש דכל היכי דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא ועכ"פ ליתא ברשותו עוד, אכן מדברי הרשב"ם פ' יש נוחלין דכ' דבפתח וחרטה מקרי הקדש טעות, וע' ס' מחנה אפרים ה' צדקה דחקר בזה בנדר לצדקה אי יכול לשאול עליו בחרטה לבד, ואכ"מ לפלפל יותר:
כ"ד ידידו צבי הירש חיות.