שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
סימן סה
וע"ד קו' מעלתו על קו' מרן הב"י ריש ה' חנוכה, מובא בט"ז רסי' תר"ע, דלמה תקנו חנוכה שמונה ימים, הרי ביום הראשון לא הי' נס, כיון דהי' בשמן להדליק יום אחד, והקשה הרי ביום הראשון הי' הנס שלא טמאו השמן, דהרי מבואר בברייתא דהיוונים טמאו כל השמנים, חוץ מפך אחד שהי' מונח בחותמו של כהן גדול, וזה גופא הוי נס שפך זה נשאר מכל השמנים, הנה כבר כ' בספרי עטרת צבי מאמר תפארת למשה, לפרש (שבת ך"ב ע"ב) מאי חנוכה, לכאורה בלי ספק ידעו הנס הגדול שנתהוה לבני ישראל בימים הללו, כי היוונים היו עם עצום מאד, ומתתיהו ובניו מבני החשמונאים היו מתי מספר, וד' הי' בעזר בני עמיו, והגבירו חיל במלחמה כמו שמבואר בספרי המכבעער ובמגילת אנטיוכוס וביוסיפון וביוצר לשבת חנוכה, וע' רמב"ם ריש ה' חנוכה, וזה הי' עקר ותוקף הנס הגדול, שהי' נתונים להשמיד ולהרוג, ומגמתם ג"כן לאבד ולשרש אחר הדת, ובטלו מילה וטבילה מאתנו, ובטלו העבודה מן המקדש, והעלו חזיר על מזבח ד', ומי יוכל לספור כל התלאות אשר מצאו אותנו בימים הרעים הללו והי' ד' בעזרנו, ורוח ד' לבשה את מתתיהו ובניו מכהנים משיחי ד', והצליחו עד למאוד, ואולם ענין הנס מן הנרות, הוא ענין קל נגד הנסים הראשים, אשר הראה ד' לעמו אז, אכן יש שני עניני נסים, נסים נגלים, ונסים נסתרים, נסים נגלים המה ע"י שינוי בהלוך הטבע כגון קריעת ים סוף, ומכות אשר הפליא ד' במצרים וכדומה, ונסים נסתרים המה אשר הולכים בדרך הטבע, ולא נשתנה בהם מעשה בראשית, אף כי כל התנהגות השי"ת אתנו המה מן הנפלאות, ומחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, בכ"ז לא נכרו הנפלאות כל כך להמון העם, אחר שחושבים כי עולם כמנהגו נוהג ומקרה הוא שקרה כל זמן שלא ראו השתנות בסדרי הטבע, וע' רמב"ן עה"ת ר"פ וארא וס"פ בא, והנה הלל ושירה לא נתקנו רק על נסים שיוצאים מגדר הטבע ובהם שינוי במעשה בראשית, אולם על הנסים הנסתרים, אשר מחדש הקב"ה לנו בכל יום, על זה לא נתקן הלל נהפוך הוא כי חז"ל אמרו (ברכות [ט' ע"א]) כל האומר הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף, ומפרש בתלמידי רבינו יונה, כי הלל נתקן על הנסים היוצאים מהילוך המנהג אשר טבע השי"ת בבריאה, ומורה כי הבריאה איננה בשלימות, וצריכה בכל עת לתקון ע"ש, וראינו דלא תקנו הלל לר"ה ויום כיפור, ואמרו חז"ל (ר"ה ל"ב ע"ב) ספרי חיים וספרי מתים פתוחים, והיינו דלא הי' שם נס יוצא מהלוך הטבע, רק כי ספרי חיים וספרי מתים פתוחים ועולם כמנהגו נוהג, ואין בזה מקום לאמירת שירה, וכן הא דלא תקנו הלל בפורים, ואמרו (מגילה [י"ד ע"א]) אין אומרים הלל על נס שבחוץ לארץ דניסי א"י המה נסים נגלים בשינוי הטבע משא"כ בנס אסתר דלא נשתנה כאן סדרי הטבע, והמה מן הנסים נסתרים, ובאלו הנסים אין מקום לאמירת שירה משא"כ בג' רגלים הי' נסים נגלים ונשתנו סדרי הטבע, כמו בפסח יציאת מצרים וקריעת ים סוף ועמוד אש וענן, ובשבועות מעמד הנבחר, ובסוכות הקפת ענני הכבוד, ומפ"ז מקשה הש"ס שפיר מאי חנוכה, אף דידעו מן הנס הגדול, דעזר הקב"ה להפיל רבים ביד מעטים, בכ"ז לא נשתנה הלוך הטבע, ומה מקום לאמירת הלל, ומביא הברייתא דגם כאן לא הי' בשמן רק להדליק לילה אחת, והדליקו שמונה ימים, והי' שינוי בטבע, וזה שמסיימת הברייתא וקבעוה חנוכה בהלל, דעי"ז קבעו הלל וכל עיקר חקירת הש"ס היה על ענין הלל שתקנו וזה אמת, וא"כ אין מקום לקו' מעל' דהרי גם ביום ראשון הי' נס מה שלא טמאו השמנים, דהרי בענין זה אין כאן נס שלא כדרך הטבע ואין מקום לאמירת הלל, וא"כ נכונה קו' מרן הב"י וז"ב:
ודע כי ראיתי בברכי יוסף להגאון מהרחי"ד אזולאי הלכות מגילה סי' תרצ"ג בשם הרב המאירי דלטעם ר' נחמן (מגילה י"ד ע"א) דאין אומרים הלל בפורים, משום דקריאת מגילה היא ההלל, וא"כ גם עתה מי שאין לו מגילה, צריך לומר הלל והגאון הנ"ל דחה דבריו דרבא חולק עליו, ותירץ אכתי עבדי אחשורוש אנן, ורבא הוא בתרא נגד ר' נחמן, ובפרט לפי גירסת הרי"ף והרא"ש דגרסו מתקיף לה רבא בשלמא התם עבדי ד' ולא עבדי פרעה משמע דרבא הקשה על ר"נ ולא נמצא תירוץ ע"ד ע"ש, והנה לפמ"ש למעלה לא מצינו הלל על נס שאינו יוצא מגדר הטבע, והא דהוצרכו לתרץ על ר"ה יו"כ משום דמלך יושב על כסא רחמים וספרי חיים ומתים פתוחים (והפי' שכ' למעלה הוא דרך דרוש), הנה המעיין (עירוכין י' ע"ב) יראה דעל כל יום שהי' מביאים קרבנות חדשים הי' אומרים הלל ומקשה מר"ח ושבת ור"ה ויו"כ, ומתרץ ר"ח לא אקדש בעשיות מלאכה, שבת לא אקרי מועד, ור"ה ויו"כ משום ספרי חיים ומתים פתוחים ע"ש, ואח"כ הקשה מחנוכה דלא אקדש בעשיית מלאכה ול"א מועד ומשני משום ניסא, ופורים דאיכא ניסא ל"א הלל משום שהי' נס שבח"ל ע"ש, עכ"פ שני מיני הלל יש הלל דחג לא צריכין לשום נס כמו ר"ח ושבת לולי הטעם דלא אקרי מועד ור"ח ל"א במלאכה, ועוד מברכין משום נס, ובזה יש חילוק בין נסים נגלים לנסים נסתרים. והנה לפ"ז איך אמרו (מגילה י"ד ע"א) מ"ח נביאים לא חדשו על מ"ש בתורה חוץ ממקרא מגילה מאי דריש מה מעבדות לחירות (היינו יציאת מצרים כפרש"י) אומרים שירה, ממות לחיים לא כ"ש, והרי יציאת מצרים השירה מפני החג וכבר התעורר בזה הגאון בעל טורי אבן שם, וניחא ליה דקו' הש"ס מהלל שאומרים בליל פסח ע"ש, והנה גם משם אין ראי' אפשר דאמר הלל משום קרבן פסח וצ"ל דמשום הקרבן הרי אמרו הלל בשעת שחיטת הפסח (פסחים ס"ד ע"'א) והנה ע"כ הלל זה דאנו אומרים בהגדה, כיון דלא מברכין, וגם מפסיקין בסעודה לא מקרי הלל, כמו הלל דר"ח דלא חשיב לי' הש"ס הלל זה כיון דמפסיקין, ע' תוס' עירוכין שם, וצ"ל דעל הלל זה שאומרים בבית הכנסת בליל פסח כוונת הש"ס כאן, ומזה ראי' למנהג הספרדים ונזכר גם בפ"ח דמס' סופרים פ' ח' ובש"ע או"ח סי' תפ"ז לאמר הלל בברכה בליל פסח בבית הכנסת, והנה שירה והלל אחת הם, כמ"ש הרב טורי אבן, והוכיח כן דכאן אמרו יצ"מ דנס שבח"ל איך אומרים שירה, ובעירוכין נאמר איך אמרו הלל ע"ש, ובמגילה למדו בק"ו דמה מעבדות לחירות היינו יצ"מ אומרים שירה היינו הלל, ממות לחיים היינו פורים לא כ"ש דמותר לומר שירה, וע"ז סמכו לקריאת מגילה דהוי כמו שירה, ומקשה הש"ס הלל נמי נימא, ולכאורה אין מקום לקו' זו, דהרי ביצ"מ לא תקנו רק הלל לבד, וכאן תקנו קריאת מגילה היינו שירה ומדוע יהי' בפורים שירה והלל, וביצ"מ הלל לבד, דא"ל דהכוונה על שביעי של פסח, דאומרים אז השירה ברבים, וקורין אז פרשה זו לחובת היום (מגילה ל"א ע"ב) דהרי אז ל"א הלל, דרק יום ראשון של פסח לבד גומרין ההלל ובגולה שני ימים עיין עירוכין שם ובטורי אבן התעורר באמת בזה, וכ' דכוונת הש"ס על הלל של יום א' דפסח בלילה, אכן מדוע נימא בפורים הלל ושירה, וביצ"מ רק הלל לבד, ודיו לבא מן הדין להיות כנדון, וצ"ל דכוונת הש"ס דהרי בליל יצ"מ אומרים הגדה והלל הגדול כנזכר במשנה (פסחים קי"ז ע"ב) וזה נחשב שירה, וא"כ כמו שתקנו התם הלל ושירה כן בפורים אף דתקנו שירה היינו קריאת מגילה ה"ל לתקן ג"כ הלל, ומשני דאין אומרים הלל על נס שבח"ל היינו כמ"ש משום דבח"ל הוי נסים נסתרים, ור"נ משני כיון דקורין המגילה דהוי שירה מכח ק"ו מיצ"מ שוב שירה זו לבד תספיק, וביצ"מ אומרים הלל לחוד, וכאן שירה לחוד, ודיו לבא מן הדין להיות כנדון, ומדוע כאן תרתי בעינן הלל ושירה, והגדה בליל פסח, כיון דאין מברכין עליה איננה בכלל שירה לדעתו, ורבא משני דאע"ג דשירה נלמד מכח ק"ו, הלל אי אפשר לומר דכ' הללו עבדי ד' ולא עבדי פרעה ואינה מתוקנת לפורים דאכתי עבדי אחשורוש, ועפ"ז מתורץ לנכון מה דסתרו סוגיות הש"ס מגילה כאן לסוגיות הש"ס עירוכין, דשם בעירוכין מקשה רק לר"נ דסבר קריאתה זו הלל מברייתא דלא הוכשרה שאר הארצות לומר שירה, ואולם במגילה מקשה הש"ס בין לרבא בין לר"נ מברייתא זו, וכבר התעורר בזה הגאון מהר"י ברלין ז"ל, אבל לפי הנ"ל עולים הסוגיות כהוגן, דבעירוכין לא נזכר מאומה דלמדו פורים ק"ו מיצ"מ דמעבדות לחירות אומרים שירה, ממות לחיים לא כ"ש, ורק אמרו שם דבחנוכה אומרים הלל משום הנס, ופורים דל"א הלל, לר"נ משום קריאתה זו הלל, ולרבא משום דאכתי עבדי אחשורוש אנן, וא"כ ל"ק לרבא מברייתא דמשנכנסו לארץ לא הוכשרו שאר ארצות לומר שירה, דאדרבא ברייתא זו מסייע לרבא, דמפ"ז לא הוכשרו שאר הארצות לומר שירה דעדיין עבדים הם, ול"ק רק לר"נ דס"ל דקריאה זו הלל, דהרי שאר הארצות לא הוכשרו לשירה, אבל לסוגיית הש"ס מגילה דהונח שם ליסוד קיים, דמק"ו מעבדות לחירות אומרים שירה, ממות לחיים לא כ"ש, ומפ"ז תקנו וחדשו קריאת מגילה דנחשב שירה, רק על הלל לבד תירץ רבא משום דנוסח ההלל אינו מוכשר לנס שבח"ל, אבל שירה אמרינן אף בח"ל וקריאת מגילה נהי דלא הוי כהלל, מ"מ שירה נחשבת, וחגי זכרי' מלאכי חדשו זאת מק"ו דמעבדות לחירות אמרינן שירה ממות לחיים לא כ"ש, ומקשה הש"ס גם לרבא מברייתא דלא הוכשרו שאר ארצות לומר שירה וז"ב מאד:
והנה בירושלמי פ"ה דסוטה ובסוף פסחים בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ד', התנדבו ראשי עם, כשהקב"ה עושה לכם נסים, התיבון הרי גאולת מצרים והרב יפה מראה נדחק בזה ולפ"ד כוונתו היינו דאין אומרים הלל רק משום חג, ואין אומרים שירה מפני הנס, ולס"ל דבלילה אומרים הלל בבהכ"נ, רק כמנהג של בני האשכנזים, דאין אומרים הלל בלילי פסח, ומשני דהוא תחלת גאולתן, ועיקר הגאולה רק כשעברו את הים ואז באמת קורין שירה בשביעי של פסח, התיבון הרי מרדכי ואסתר, דאין אומרים הלל שניא הוא שהי' בחוץ לארץ ואין אומרים הלל על נס שבח"ל, ואית דאמרו מרדכי ואסתר מן המלכות לא נגאלו, והיינו אכתי עבדי אחשורוש אנן כמו בסוגיית הש"ס, ומפי מורי הגאון מופת הדור מוהר"א זלמן ז"ל מרגליות שמעתי להגיה בדברי הירושלמי ולסרס סדר הקושיות וכן צ"ל כשהקב"ה עושה לכם ניסים תהי' אומרים שירה, וכאן צ"ל התיבון הרי מרדכי ואסתר כקו' הש"ס מדוע ל"א שירה בפורים, ומשני שהי' בח"ל היינו כתי' הש"ס דא"א הלל על נס שבח"ל, וכאן צ"ל הך התיבון הרי יציאת מצרים כקו' הש"ס איך אמרו שירה ביצ"מ הרי נס שבח"ל הוא שניא שהוא תחלת גאולתן, ועד שלא נכנסו לארץ הוכשרו כל הארצות, ואית דאמרו היינו תירץ רבא בש"ס לתרץ קו' הראשונה מדוע ל"א הלל בפורים משום דאכתי עבדי אחשורוש אנן ונ"ל שכוון הגאון הנ"ל למטרת האמת:
עכ"פ הך דינא שחידש הרב המאירי דמי שאין לו מגילה בפורים יאמר הלל אין לו מקום בש"ס לא מיבעיא לרבא, רק אפילו לר"נ דס"ל קריאת המגילה זו היא הלל, היינו דס"ל דשירה לבד תספיק לפורים כמו שמפסיק ליציאת מצרים, וא"צ שירה היינו קריאת המגילה והלל, אבל הלל לפורים לא שמענו גם לר"נ, דהלל המצרי לא נתקן רק לנסים יוצאים מגדר הטבע וז"ב, שוב ראיתי בס' שערי תשובה להגאון מהר"א זלמן מרגליות ז"ל סי' תרצ"ג שהביא בשם המחזיק ברכה להגאון אזולאי דחזר מדבריו בס' ברכי יוסף, וכ' כיון דהרמב"ם פ"ג מה' חנוכה ה"ו כ' דמפ"ז אין אומרים הלל בפורים, דקריאת המגילה במקום הלל, א"כ אפשר לקיים דברי הרב המאירי, והגאון הנ"ל דחה לדברי מחזיק ברכה, דבש"ס חקרו רק על עיקר התקנה מדוע לא תקנו הלל בפורים, אבל לדידן כיון שחז"ל לא תקנו אין לנו לחדש תקנות חדשות, והטעם שפסק הבה"ג והרמב"ם כר' נחמן ולא כרבא דהוא בתרא, י"ל כיון דבש"ס עירוכין מקשה רק לר' נחמן אע"ג דלכאורה גם לרבא קשה, ומזה דטרח ליישב רק דברי ר' נחמן מוכח דהכי נקטינן:
צבי הירש חיות.