שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
סימן ס
לה"ה המופלג החכם השלם מוה' יעקב נ"י משבערשין כעת בק"ק זאמושטץ במדינות פולין:
ע"ד שאלתו אם פריעת המילה צריכה להיות דוקא בצפורן, או יכולה להיות ג"כ ע"י כלי, ורו"מ הביא דברי הרמב"ם פ"ב מה' מילה ה"ב, ומובא ג"כ ביו"ד ה' מילה סי' רס"ד ס"ג כיצד מלין חותכין את הערלה וכו' ואח"כ פורעין את הקרום הרך שלמטה בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה ע"ש, והנה לא נתבאר בכ"מ ובב"י המקור לדברי רבינו אלו, ורו"מ הביא סמוכין מדברי הפסיקתא רבתי מובא בילקוט תילים קאפ' ל"ה על קרא כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך, אמר דוד אני משבחך בכל איברי ומקיים בהן המצות, בראשי אני כופפו וקורא בתפלתי וכו' צפרנים לעשות בהם מצות פריעה ומליקת העוף ע"ש, אולם הם לא דברו רק ממה שהי' נהוג בזמנם, לעשות הפריעה בצפורן, ופשוט דלאו לעיכוב נאמר, כיון דלא נמצא רמז מזה בשני התלמודים, וגם בדברי הרמב"ם והש"ע לא נזכר לעיכוב באם עשה הפריעה ע"י כלי לא קיים מצות מילה, שוב אין בידינו לחדש בתנאי המצוה, ובודאי אם יש לנו דרך לעשות הפריעה ע"י כלי, והוא נבחן דמוכשר למעשהו יותר מן פריעה בצפורן בודאי יותר טוב ומועיל עכ"ל: הנה ראיתי במחברת אחת מכונה ציון דף קצ"ב אחר שהביא דברי הרמב"ם הללו כ' וז"ל זה לי יותר מכ"ה שנים שזכיתי להכניס ילדי בני ישראל באות ברית קודש, ויותר ממאתים ושלשים ילדים אשר יצאו ת"ל מתוקנים ת"י, אני רואה בבירור כי אין אפשרות לפרוע בכלי לחוד כדין וכדת, זה ודאי דאפשר לחתוך עור הפריעה לשנים במספרים קטנים, אשר צדם רחב או עגול כמין כדור קטן, וצדם האחד חד לחתוך וכו' אבל אין זה מספיק כי העטרה צריכה להיות מגולה וענין זה אי אפשר להשיג ע"י כלי כי עור הפריעה דבוקה תחת העטרה, ובמספרים או במלקחים אין יכולים לחתוך עד למטה שלא יבא התינוק לידי סכנה, משא"כ העור בידינו וקורעין עד מקום שעינינו רואות באין שום סכנה ועוד שנית אף נחתכה בכלי לשנים צריכים עם כל זה ליד להחזיר צדי העטרה לכאן ולכאן כי איננה נופלת מעצמה, וכיון דצריכין בכל אופן למשמוש היד, וזה צריך זמן יותר ושהוי יותר גדולה ע"כ, ומ"ש רו"מ ממליקה דצריכים קרא שתהי' בעצמו של כהן (זבחים ס"ה ע"א) משמע בהעדר הלמוד היינו מכשירים גם מליקה ע"י כלי, הנה שאני התם דבזולת הקרא היינו מצריכים כלי גבי' מליקה מקל וחומר משחיטה כמו דמבואר שם מה שחיטה דלא קבע לה כהן, קבע לה סכין מליקה דצריכים דוקא כהן אינו דין שיצרכו סכין, אבל אם לא הי' קל וחומר פשיטא דצריכים בעצמו של כהן, והא דאמרו שם דשחיטה קבע לה סכין אע"ג דאמרינן (חולין ט"ו ע"א) דלר' חייא צפורן מחובר כשר בדיעבד, היינו בחולין אבל בקדשים לכ"ע צריכים כלי דילפינן מקרא ויקח את המאכלת, ע' תוס' (שם ט"ז ע"א) ד"ה מנין, וא"כ קאמר הש"ס שפיר בזבחים דגבי' שחיטת קדשים קבע לה סכין, ומ"ש רו"מ מדוע חיתוך המילה ע"י סכין ולא ע"י עצמו של מוהל, הנה פשיטא דמילה בצפורן כשר לכתחלה כמו דמבואר (חולין שם ע"ב) דלא הוציאו רק קרומות של קנה, מפני דיש סכנה, וכן מבואר ברמב"ם פ"ב מה' מילה וביו"ד סי' רס"ד, רק דסכין מצוה מן המובחר והיינו דנעשה במהירות וליכא כל כך צער לתינוק, והסמך לדברי הרמב"ם דסכין מצוה מן המובחר אף דנושאי כליו לא הורו לנו המקור נ"ל דדעתו כיון דמבואר בקרא דהשי"ת צוה ליהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית (יהושע ה' ב') ותרגום יונתן המקובל מפי הנביאים תרגם אזמלין חריפין, ומפ"ז כיון דבא הדבור מפורש מפי ד' ליהושע שיהי' המילה ע"י סכין של ברזל אין לך מצוה מן המובחר גדול מזה וז"ב, ומ"ש רו"מ דהרי (יבמות ע"א ע"ב) דרשו הך קרא דיהושע ושוב מול את ישראל היינו על הפריעה וע' תוס' שם ד"ה מאי טעמא, ראינו דפריעה כשרה ע"י כלי, הנה במח"כ טעה בזה, כיון דהלכה פסוקה אצלנו מל ולא פרע כאלו לא מל, וא"כ מה שמלו ישראל עצמם במדבר בהעדר הפריעה לא הוי מילה כלל, ובכה"ג בנולד מהול או נימול ע"י עכו"ם או בלילה או קודם זמנו קי"ל ביו"ד ה' מילה סי' רס"ג דצריכים להטיף דם ברית, א"כ גם הקרא מול את ישראל שנית כפשוטו על המילה נאמר, היינו על הטפת דם ברית קודם הפריעה, מפני דבהיותם במדבר לא הי' פריעה, והוצרכו למול שנית, היינו הטפת דם ברית ע"י חרבות צורים והפריעה שלהם אפשר דהיתה באמת ע"י צפורן וז"ב:
ומ"ש רו"מ בשם שו"ת הגאונים מכונה שערי צדק ח"א סי' ו' תשובה מרבינו האי גאון אשר נראה ממנה בעליל כי מותר לפרוע המילה ע"י כלי וז"ל ודע כי זה החוק יש בבבל מהיום שנים רבות שמושך המוהל את הערלה ומפסיק את הקליפה התחתונה בידו כדרך שהם יודעים עד שהיא נפסקת, ומחבר אותה עם הערלה, וחותך אותה בבת אחת, ואם אינה נסדקת ונפסקת באצבע או בצפרנו יהי' לו סרן (צ"ל סכין) הנקרא בלשון ערבי מדור, ופוסק בו ושפיר דאמי, ואין ראוי לחתוך בשני פעמים, אבל ראוי להיות מילה ופריעה בבת אחת וכשנעשים שתיהן יצא עכ"ל רבינו האי גאון והנה שו"ת הגאונים אינם ת"י לעיין שמה אכן כפי מה שהעתיק רו"מ פירושו דיש שני עורות עור הערלה הוא למעלה מן הגיד, ועור הפריעה מן הצדדים סביב לגיד, והמנהג דחותך ראש הערלה המכסה הגיד, והצדדים פורעים לכאן ולכאן בצפורן עד שתתגלה העטרה, והחוק אשר בבבל שמושך עור הערלה עד למעלה היינו גם עור הפריעה מן הצדדים מושך בידו עד למעלה מן הגיד למען יחתוך עור הערלה ועור הפריעה בבת אחת, ואם עדיין עור הפריעה דבוקה בעטרה, ואינה נסדקת בצפורן, אזי פוסק בסכין עור הדבוק על העטרה, וגם אצלנו הדבר נהוג כשהפריעה קשה ודבוקה אזי קורעין בסכין מעט, אבל הפריעה לצדדין עד שתתגלה העטרה, בזה גם רבינו האי גאון מודה דצריכה דוקא צפורן, והיינו כמ"ש למעלה בשם מוהל מומחה אחד, דיש צער גדול לתינוק בדבר להתעסק בסכין או במספרים, משא"כ בהתעסקות ביד המוהל יודע בנפשו איך להכביד או להקל במשמוש היד, למען לא יתרבה צערו של ילד הרך הנימול:
ובענין המציצה הנהוגה אצלנו בפה, ובימינו המציאו הרופאים איזה סמים, אשר מועיל כמו המציצה הנה כבר הורה זקן הגאון מופת הדור מוהר"מ סופר ז"ל אבד"ק פרעשבורג כמו שראיתי נדפס בשמו בספרים חדשים כי עקר המציצה רק משום סכנה, כמ"ש (שבת קל"ג) האי אומנא דלא מייץ סכנתא ומעבירין אותו, וא"כ כל שיש לנו דרך אחר אשר נבחן בנסיון, כי מועיל להסיר הסכנה כמו המציצה הוא הנכון, ועוד ראיתי להרב קצות החושן סי' שפ"ב ס"ב דהחליט כשיטת הרא"ש בחולין פרק כסוי הדם, דמי שהוא מוהל אינו יכול לכבד לאחר במצות מילה רק במציצה דאינו רק לרפואה, בזה יכול לכבד לאחר ע"ש, וכן מוכח מדברי הילקוט קאפ' ל"ה דחשיב כל האברים אשר עושים בהם המצות, ולא חשיב הפה והלשון לענין מציצה, ומזה דמציצה אינו רק משום רפואה להסיר הסכנה, וכל ענין אשר מסיר הסכנה סגי:
והנה מאז נהגו בהרבה קהלות במדינות פולין לחלק מצות מילה לג' מוהלים אחד מוהל ואחד פורע והשלישי מוצץ, וידעתי כי בק"ק בראד המנהג כי בשבת אין נוהגין לעולם רק בשני מוהלים והפורע הוא המוצץ, ופה זאלקווא גם בשבת נותנין המציצה לאיש אחר, ולדעתי מנהג ק"ק בראד תמוה בזה: אחר כי הלכה אצלנו דלא כמרן ב"י רק כהרמ"א סוף ה' מילה ססי' רס"ו דגם בשבת נוהגים בשני מוהלים, וע' שו"ת שאגת ארי' סי' נ"ט דאוסר באמת בשני מוהלים בשבת, משום מוטב לעבור בחילול אחד, מלעבור בשני חילול שבת, אבל במציצה דהוא משום פקוח נפש, וקי"ל דפקוח נפש הותרה בשבת, וכל ישראל מצווין במצוה זו שלא לעמוד על דם חברו, ועיין תוס' (כתובות ל"א ע"א) דגבי' רודף לא שייך ממון לזה ותשלומין לזה, כיון דמצוה על כל ישראל להציל הנרדף בדמו של רודף, וכן כאן על כל ישראל החוב לפקח נפש איש מישראל, ולא על המוהל לבד ובכה"ג לא שייך למעט בחילולין דהרי אמרינן דהותרה, ואמרינן פ"ק דיומא דאפילו איכא טהורין וטמאין בהאי בית אב עבדי נמי טמאין, דכל טומאת מת בציבור שריא, ה"נ אם אמרינן שבת הותרה אצל פקוח נפש כמ"ש הרשב"א מובא במרן כסף משנה (פ"פ) [פ"ב] מה' שבת דפקוח נפש בשבת וטומאה בצבור שווים ולא צריכין למיהדר על מיעוט בחילול שבת, דדוקא לענין שאר איסורים לגבי' חולה חקרו בש"ס פרק בתרא דיומא דמאכילין אותו הקל הקל אבל לענין איסור שבת לא חקרו לעבור איסור שבת היותר קל וע' רא"ש שם לענין חולה בשבת אם להאכילו נבלה דכ' דמותר לשחוט בשבת עבורו משום דשבת כהיתר אצל החולה ע"ש: