אור ברסלב
שות מוהרץ סימן נו

שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

סימן נו

סימן נה

לחכם אחד דק"ק קראקא ע"ד קו' בסוגיא (ב"ק ס"ה ע"א) הא מני ב"ש דסברי שינוי במקומו עומדת ולא קנה וכו' והרי כב"ה ג"כ מצי אתיא דע"כ סברו ב"ה בנותן לה באתננה זתים ועשאן שמן דהוי שינוי מעשה, ובכה"ג ס"ל ב"ה דקונה, אבל שינוי דממילא גם ב"ה (מודה) [מודים] דלא קנה, והנה כבר הקדימו בזה בשיטה מקובצת במקומו, ובפשיטות לאו קו' דנקט ב"ש דס"ל בהדיא דאפי' שינוי גמור ל"ק, אולם לדידי נראה תירץ נכון ופשוט דהנה התוס' הקשו כאן, וכן בש"ס (ע"ז מ"ז ע"א) דכאן סברי ב"ש דהם אתי למעוטי הם ולא ולדותיהם, משמע דיותר יש לומר דוולדות הם ענין מעולה מן שיניי ואולם בבהמה נעבדת אמרי' שם (ע"ז שם) משום דמעיקרא בהמה ועתה בהמה, משא"כ חיטים קמה ועתה סולת הוא ענין אחר ראינו דשינוי עדיף מולדות, ותרצו דשם ניחא לי' בנפחי' ועובד ג"כ לולד, משא"כ הכא עתה היא קמח, מש"ה ס"ל דאסור וב"ה ס"ל הרי נשתנה אך יוקשה לב"ה דאיך אמרו תרתי ש"מ דלמא דוקא לשינוי אתא אך כיון דב"ה ס"ל דשינוי קונה א"כ ההולדה מקרי שינוי וא"כ לק"מ קו' מעל' דעקר הא דהם ולא ולדותיהם הוא מטעם שינוי לב"ה א"כ ש"מ דס"ל דשינוי קונה אף שינוי דממילא דדשא הוא דאחיזא באפי', וע"כ דס"ל דשינוי דממילא ג"כ קנה דאל"כ לא נשמע שניהם מקרא, וע' הה"מ ה' נחלות פ"ג ה"ב זה דפסק הרמב"ם דפרה רועה באפר וילדה בכור נוטל פי שנים ובש"ס (ב"ב קכ"ד ע"א) דאתיא כרבי והרמב"ם כיון דסובר כרבנן דאין הבכור נוטל פי שנים בשבח שהשביחו נכסים לאחר מכן, מ"ט בכור נוטל פי שנים בפרה רועה באפר וילדה, וכ' דפרה הוי כדיקלא ואלים ארעא ואסיק שרטון דכ"ע ס"ל דבכור נוטל פי שנים וגם זה לא אשתני ודברי הה"מ לכאורה צ"ע, אולם הרמב"ם בזה לשיטתו אזיל דס"ל פ"ב מה' גזילה ה"ז דגוזל פרה וילדה לא מקרי שינוי, והה"ד לענין בכורה, אך לא דמי דעד כאן ס"ל בה'

גזילה דלא מקרי שינוי רק לענין הפרה, אבל לענין הולד דאיירי בי' בה' נחלות לענין חלק בכורה, מנין דלא אקרי שינוי, הרי מקודם היה במעי אמו ועתה הרי יצא לאויר העולם, אכן מהך דקאמר הש"ס (ע"ז מ"ז ע"א) משתחוה לקמה ועשאן חיטין מאי למנחות, ומחלק הש"ס בין וולדות דדשא היא דאחיזה באפה ולא הוי שינוי וכ"פ הרמב"ם פ"ג מה' איסורי מזבח הרי ראינו דגם הלידה עצמה לא מקרי שינוי ע"ש הי"ג אע"ג דבהלכה י"ד שם הביא הרמב"ם דקמה ועשאן חיטין מקרי שינוי לענין דמותר למזבח ע"כ צ"ל דהרמב"ם ס"ל דוקא שינוי גמור במעשה הוי שינוי אבל שינוי ממילא לא הוי שינוי, וב"ה דדרשו שניהם הם ולא שינוייהם הם ולא ולדותיהם ע"כ ס"ל שינוי דממילא הוי שינוי, דאל"כ מנ"ל קרא על ולדותיהם: והנה שם בסוגיא דע"ז קשיא לי טובא, דבעי רמב"ח המשתחוה לדקל לולבו מאי למצוה אם מאיס לגבוה או לא, וכ' שם התוס' מדאורייתא בודאי יצא דמצות לאו להנות נתנו, רק בעי, אם מאיס לכתחלה או לא ע"ש, והרי כל לולב למצוה מקרי שינוי ע"י האיגוד כמ"ד (סוכה ל' ע"ב) דמקשה הש"ס ולקנינהו בשינוי, ומשני שינוי החוזר לברייתו, וכ' התוס' שם אף על גב דקנה מדרבנן כדאמרינן בהגוזל מ"מ אינו יוצא מדאורייתא ע"ש, וא"כ כאן דלא מיירי מענין דאורייתא כמ"ש התוס' דאמרינן מלל"נ, ורק מדרבנן בעי משום דמאיס, וכיון דכאן מדרבנן קני משום שינוי אע"ג דחוזר לברייתו ומועיל שינוי דרבנן לסלק לאיסור דרבנן אבל לפי הנ"ל ניחא דהרי השתא קיימינן בסוגיא, אע"ג דיש שינוי בנעבד היינו דוקא בשינוי גמור, כגון מעיקרא חיטי ועתה קמח, אבל בולד לא נשתנה רק דשא הוא דאחיזה באפא, וגם שינוי החוזר בכלל זה, דלא הוי שינוי טובה וגם מדרבנן לא קנה, וע"כ ל"א שם דשינוי החוזר קונה מדרבנן עכ"פ, היינו לפי המסקנא דב"ק דשינוי סתם כגון טלה ונעשה איל קנה וז"ב:

ולמען העמיד הדברים על בורים וכהלכתם אמרתי לברר כל עניני שינוי ופרטיהם:

הנה יש לנו שני מקראות אשר למדו מהם דין דשינוי מקרא דוהשיב את הגזילה אשר גזל למדו (ב"ק ס"ו ע"א) דוקא אם הגזילה עדיין כעין שגזל יחזיר ואם לאו א"צ להחזיר גוף הדבר רק דמים לבד, עוד למדו מקרא אשר נאמר באתנן זונה ומחיר כלב לא יבאו גם שניהם, ודרשו הם ולא שינוייהם דאם שינתה הזונה האתנן, הוי דבר אחר ומותר לגבוה, וכמו דגבי' אתנן ע"י השינוי יצא מכלל אתנן, הה"ד לענין גזילה ג"כ אם גזל ושינה הגזילה, נקנה גוף הדבר לגזלן, דהרי ע"י השינוי נעשה ענין אחר והוי כליתא לגזילה דא"צ להחזיר רק דמים, והנה התוס' (שם ס"ה ע"ב) ד"ה הן הקשו דל"ל הן ולא שינוייהם הרי לקמן למדו מדכתיב אשר גזל, אם כעין שגזל, ועוד דר"ח דס"ל שינוי אינו קונה וכי יחלוק על ב"ה כאן ע"ש, והנה הא ל"ק להו להתוס' דלמה לי אשר גזל ת"ל מהם ולא שינוייהם, דהנה (תמורה ז' ע"א) מקשה הש"ס לרבא דס"ל כ"מ דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני, א"כ הגוזל עצים ועשאם כלים למה קנה בשינוי, הרי כיון דהשינוי היה באיסור אי עביד לא מהני והוי כלא נשתנה כלל, ומשני הש"ס שאני הכא דגלי קרא אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ע"ש, והנה קרא באתנן נתן לה באתננה חיטין ועשאן סולת, כאן לא עשתה הזונה שום דבר במה ששנתה את אתננה מחיטין לסולת, ובכה"ג גילה לנו התורה דשינוי הוה כאלו הוא ענין אחר ואינו כמו שהיה קודם, וע"י השינוי יצא הדבר מכלל אתנן, וזה דוקא היכי דלא היה סרך איסור במעשה השינוי, אבל בגזל דהשינוי היה באיסור, קשה נימא א"ע לא מהני ואין כאן שינוי כלל, דמעשה שנעשה באיסור לא נחשב מעשה, וצריכים קרא אשר גזל, דגם בגזילה דהשינוי היה באיסור בכ"ז מועיל השינוי שיקנה גוף הדבר, וא"כ לק"מ קו' התוס' דר"ח דס"ל דשינוי אינו קונה היינו דוקא בגזל כיון דקי"ל אעל"מ, ולא נחשב שינוי כיון דנעשה באיסור, ולא פליג על ב"ה דס"ל באתנן דשינוי מועיל, כיון באתנן לא עשתה איסור במה ששנתה את האתנן, וכן לדידן דשינוי קונה בגזילה צריכים קרא אשר גזל דלא נשמע מאתנן דליכא שום איסור בשינוי, אבל בגזל אמרינן אעל"מ לולי דגלי קרא אשר גזל, והקשו התוס' לכתוב אשר גזל והן ולא שינוייהם מיותר, ועפ"ז מיושב שפיר סוגיית הש"ס דתמורה דמקשה לאביי דס"ל אי עביד מהני אשר גזל למה לי ומשני דקרא דעל גזילה שלו מוסיף חומש ואין מוסיף חומש על גזילת אביו ע"ש, ולכאורה אין מקום לקו' הש"ס, דהרי לאביי קרא להורות דשינוי הוי קנין כמו דצריכין קרא דמשיכה הוי קנין, אבל לפי הנ"ל ניחא דזה כבר מוכח מקרא דאתנן הם ולא שינוייהם, ורק לרבא דס"ל אעל"מ אין להוכיח משם לגזל דשם לא נתעביד איסור בשינוי האתנן משא"כ בגזל, אבל לאביי דס"ל דכ"מ דא"ר לא תעביד אי עביד מהני, שוב גם גזילה יכולין ללמוד מאתנן וז"ב מאוד שוב מצאתי דכבר הקדימני בזה הגאון בעל קצות החושן סי' שנ"ג:

והנה מפשטות הסוגיא (ב"ק ס"ו ע"ב) מי איכא שינוי מעשה למ"ד דלא קנה, מוכח דשינוי מעשה קונה לכ"ע, ובשינוי דממילא כגון טלה ונעשה איל יש פלוגתא, והנה זה יוצדק מצד הקנין לבד, דפשיטא דשינוי מעשה צריך להיות נחשב קנין יותר טוב משינוי דממילא, טלה ונעשה איל, דלא טרח הגזלן מאומה רק מצד עצמו נשתנה, אבל במה שיש לו יחס לאיסור, הנה איפכא מסתברא דבשינוי

מעשה כיון דנשתנה באיסור, אמרינן אי עביד לא מהני ולא נחשב שינוי, אבל שינוי דממילא דהטבע עשה (שלה) [שלו], ולא נתעביד באיסור, שוב יקנה יותר, ומנ"ל מקרא אשר גזל להוכיח שינוי מעשה דילמא דוקא שינוי דממילא טלה ונעשה איל, ואולם באופן דליכא איסור בשינוי שוב מוכח מקרא דהם ולא שינוייהם וע"כ אשר גזל בא להורות על שינוי מעשה דעשה איסור בשינוי, ומפ"ז לק"מ קו' התוס' דל"ל הם ולא שינוייהם אבל לפי הנ"ל ניחא דבזולת הם ולא שינוייהם היינו אומרים דגם אשר גזל בא להורות רק על שינוי דממילא באופן דלא עביד איסור בשינוי, אבל בשינוי מעשה אמרינן דלא מועיל משום א"ע לא מהני. ועפ"ז יש להבין ג"כ סוגיית הש"ס (תמורה ז' ע"ב) מאי איכא בין אביי לרבא איכא ביניהו שינוי קונה, וע' רש"י שם דדחק בזה אבל לפי הנ"ל ניחא, דהנה מצד הקנין עצמו סברא הוא, דשינוי מעשה עדיף דטרח יותר ועשה מעשה, והנה לאביי דס"ל אי עביד מהני, ואין חילוק בין אם נתעביד איסור בגזילה או לא, ואשר גזל מורה דאין מוסיף חומש על גזילת אביו, א"כ כיון דעקר שינוי נלמד מהם ולא שינוייהם צריכין דוקא שינוי גמור, כמו חיטין ועשאן סולת, אבל שינוי דממילא דלא עשה מעשה ל"ק, אבל אם ילפינן דאם כעין שגזל יחזיר א"כ אף שינוי דממילא מועיל דאפילו נשתנה ממילא, איננה עתה כמו שגזל וזה כוונת הש"ס א"ב שינוי קונה היינו שינוי דממילא דלרבא קנה ולאביי לא: ושינוי החוזר לברייתו אע"ג דג"כ אינה כמו שגזל, בכ"ז כיון דהגזילה ההוא תוכל לחזור כאשר היתה בראשונה בעת שגזל, שוב אשר גזל קרינן, וזה דוקא שינוי מעשה החוזר כיון דמצד הסברא אמרינן אי עביד לא מהני, רק דגלי קרא אשר גזל, ובכה"ג דחוזר לברייתו לא נלמוד מקרא, משא"כ שינוי השם החוזר דבכה"ג אינו מועיל מה דנאמר דע"י האיסור יתבטל המעשה למען לא יהיה לאיסור שום קיום והעמדה, דסוף סוף כבר נקרא שם זה ע"י אחרים, ואחרים לא עבדו איסורא שוב הדין לכ"ע אי עביד מהני ומעשה קיים אע"ג דחוזר לברייתו דלא שייך דהאיסור מבטל המעשה, דמה שנוגע לאחרים לא עבדו איסורא, ועפ"ז מובן היטב דברי התוס' (סוכה למ"ד ע"ב) ד"ה ולקנויה בשינוי השם, דכ' והשתא עדיף שינוי השם החוזר דקנה עם יאוש משינוי מעשה החוזר, דאפילו עם יאוש לא קנה ע"ש, ודבריהם תמוהים בהשקפה ראשונה דהרי שינוי מעשה עדיף משינוי השם, ומדוע יגרע הואיל והוא שינוי החוזר אבל לפמ"ש ניחא מאד, דשינוי מעשה החוזר כיון דאין בכלל אשר גזל כעין שגזל, דעדיין יוכל להיות כמו שהיה בראשונה שוב אמרינן עביד לא מהני ולא הוי שינוי משא"כ שינוי השם דלא נתעבד איסורא, ולא שייך אעל"מ דמ"מ אחרים קראו בשם זה שוב שינוי קונה מהם ולא שינוייהם, אע"ג דחוזר לברייתו וז"ב בסברא. וע' טור חו"מ סי' שנ"ג שכ' ג"כ דשינוי השם ידוע ויאוש קונה לכ"ע, וכ' מרן הבית יוסף דהוא לשון התוס' ב"ק ס"ו ע"ב ד"ה שינוי מעשה מי איכא למ"ד דלא קנה, והקשו דנוקי ברייתא דמשכבו ולא הגזול כב"ש דסברי דיאוש לא קני, ותי' דב"ש במקום ב"ה אינו משנה, והקשו דנוקי בשינוי החוזר, ותירצו דבזה ר' יוסף מודה ג"כ עכ"ל ואולם מאין ראי' דכ"ע ס"ל כן דלמא רק רבה ור' יוסף דפליגי כאן אם יאוש קונה או לא, לא פליגי ביאוש ושינוי החוזר וכאן הקשה על רבה לסיוע לר"י, אבל באמת יוכל להיות דאיכא מ"ד דס"ל דגם יאוש ושינוי השם החוזר אינו קונה וע' רבינו פני יהושע שעמד בזה והניח דברי מרן הב"י בצע"ג, ולדידי תמי' יותר דנהי דהפי' בלשון התוס' כמו שכ' דביאוש ושינוי החוזר כ"ע ס"ל דקנה, מ"מ עדיין יוקשה דנוקי ברייתא דקרבנו ולא הגזול לפני יאוש, ורק שינוי החוזר גרידא, דבכה"ג בודאי יש פלוגתא אם קונה או לא, ע' תוס' לעיל ס"ה ע"ב ד"ה הן וצ"ע, ואולם עקר כוונת מרן הב"י לא על התוס' ב"ק רק על התוס' סוכה שהבאתי למעלה, דשם פירשו התוס' בהדיא דשינוי החוזר עם יאוש עדיף משינוי מעשה החוזר, וע"ז כיון הב"י, רק דנתחלפו לו דברי התוס' ב"ק בדברי התוס' סוכה, וכמדומה לי כי בימי ילדותי שמעתי כי הגאון מהר"ש קלוגר נ"י ראבד"ק בראד פירש דברי הב"י כן:

ובהיותי בזה ראיתי דברי הרב המגיד פ"א מה' גזילה ואבידה ה"ט גבי' לאו דלא תחמוד דכ' הרמב"ם דהמקח קיים אע"פ שעבר מפני דתלויי' וזבין זביני' זביני, וכתב הה"מ אע"ג דאמרינן בתמורה פ"ק דכ"מ דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני מ"מ המקח קיים כמו בגזל צמר ועשה בגד דקנה בשינוי ה"נ קנה הדבר בדמים עכ"ל ודבריו תמוהים מאד מאד דהרי הש"ס מקשה פ"ק דתמורה הרבה קושיות ממקומות ע"ד רבא דס"ל אעל"מ, ומשני בכל אחד שאני הכא דגלי קרא, וא"כ מה מועיל דגלי קרא גבי' גזל דקנה בשינוי, לענין עבירת לא תחמוד, דוקא גזל גלי קרא אבל לא בלא תחמוד וכבר כתבתי קו' זה שנים להגאון מפרעשבורג וכבר נדפס (בספרי) [בספרו] שו"ת חתם סופר סי' ? קו' זו ועוד קשה לדברי הה"מ דגם דמים מועילים בחמסן, א"כ למה לא יועיל בגזילה קנין משיכה והגבהה שלא יצטרך להחזיר גוף החפץ, כמו דמהני בתלויה וזבין דקנה הדבר אע"ג דעבר על לאו דלא תחמוד לשיטת הרמב"ם והה"מ, ונ"ל לתרץ דהנה התוס' כ' בצורם אוזן בכור נימא אעל"מ ותי' דאי נפל סכין ממילא וצרם אוזן הוי מום א"כ מעשה שנעשה באיסור לא גרע מן עשיה דממילא ע"ש, ולפ"ז איך מקשה הש"ס בתמורה מגזל עצים ועשאם כלים, הרי כיון דשינוי דממילא מהני, א"כ נהי דמבטלים מעשה של איסור, מ"מ נשתנה לפנינו והוי שינוי דממילא וכבר התעורר בזה הרב נתיבות המשפט סי' שנ"ג, אכן לפי הס"ד דלא ידע מקרא אשר גזל, א"כ לא ידענו דשינוי קונה רק מקרא דהן ולא שינוייהם צריך להיות דוקא שינוי גמור, אבל עתה דמשני הש"ס דכ' אשר גזל ומוכח דשינוי דממילא ג"כ קונה א"כ שינוי גמור קונה משום דהוי כממילא, והנה שיטת הרמב"ם שם אע"ג דאמר רוצה אני מ"מ עובר דההשתדלות אשר השתדל כדי לרצותו היא האיסור ונגמר בשעת המקח ע"ש בהרב המגיד, והנה הטעם דאיסור לא מבטל המעשה כמו בצורם אוזן בכור כיון דכבר ליתא בחזרה, וע"י ביטול המעשה לא יועיל לבטל האיסור ובכה"ג קי"ל עביד מהני, וגם כאן אפילו אם נחליט דהמעשה בטל, מ"מ עקר האיסור בלאו דלא תחמוד הוא ההשתדלות בלב, וזה ליתא בחזרה ובכה"ג שוב אמרינן עביד מהני כמ"ש למעלה, וזה דייק הה"מ כמו בגוזל עמר ועשה בגד דקנה משום דגלי קרא אשר גזל, אע"ג דקרא אפשר לאוקמי בשינוי דממילא, מ"מ כיון דשינוי ממילא קונה שוב שינוי גמור לא גרע דא"א לבטל המעשה כמו בצורם אוזן בכור, והה"ד גם כאן קנה בדמים כיון דהאיסור מהחימוד שחמד בלב ליתא בחזרה וז"ב:

צבי הירש חיות.

תוכן העניינים

שות מוהרץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה