שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
סימן נה
ע"ד הרא"ש פ"ב דסוכה לדף ך"ו דר"ת היה נזהר מלאכול פירות חוץ לסוכה כי היה חש לדיעה זו דפירי בעי סוכה, ומובא ג"כ בט"ז ה' סוכה [סימן תרל"ט] ס"ק ח', והקשה עליו הט"ז דהרי ליכא פלוגתא בש"ס נדון זה, רק דיש שני תירוצים בש"ס (יומא ע"ט ע"ב) בזה על מלתא דרבא דאמר דפירי לא בעי סוכה, ומאן דלא משני התם כרבא לא פליג על רבא בזה ע"ש ולכאורה דבריו תמוהים, דע"כ מאן דמשני מאי מיני תרגימא מיני פירי, ע"כ ס"ל פירי בעי סוכה דאם ל"ב סוכה פשיטא דאין מועיל השלמה במידי דלא חייב בסוכה, וביותר תמוהין דברי התוס' ישנים ביומא שם, שכ' מאי מיני תרגימא מיני פירי, אף דפירי לא בעי סוכה בכ"ז יוצא ידי השלמה ע"ש, והוא נגד סוגיית הש"ס ובפרט תמוהים דברי רש"י (סוכה כ"ז ע"א) דפי' מיני תרגימא מיני פירי, ובאמת לפי המסקנא ביומא דפירי לא בעי סוכה, ע"כ צריכין לומר דמפ"ז לא תני אם השלים במיני פירות כתי' השני בש"ס באתרא דליכא פירי וע' תוס' יומא וסוכה דהקשו באמת על דברי רש"י בזה ע"ש, ונלע"ד ליישב דהנה ראיתי בשער המלך ה' סוכה דתמה ע"ד התוס' (סוכה ך"ז ע"א) ד"ה אי בעי לא אכל דהקשו הרי קי"ל אם שכח של יו"ט צריך לחזור ולברך, ותרצו משום סוכה אינו חייב לאכול, אבל פשיטא דחייב לאכול משום שמחת ותענוג יום טוב, וחזרו התוס' והקשו דמה נ"מ סוף סוף כיון דחייב לאכול, שוב חייב בסוכה ג"כ ע"ש, והקשה השער המלך שם הרי משום שמחת יו"ט אינו חייב לאכול רק כזית, ומצות סוכה עד שיאכל כביצה, וא"כ מקרי שפיר לענין סוכה אי בעי אכיל אי בעי לא אכל, ותירץ כמו דאמרינן (ביצה ל"ד ע"ב) שבת קובע למעשר ה"נ אמרינן שבת קובע לסוכה וע' ספר טעם המלך שהביא זה בשם אליהו רבה בשם תניא ושבולי לקט בשם רבינו אביגדור לדינא דשבת קובע לסוכה, והיינו דוקא בסעודת חול המועד, אז צריך כביצה לחיוב סוכה, אבל בשבת אפילו אם אוכל רק כזית חייב בסוכה, והנה הרב שעה"מ לא פירש טעמו של רבינו אביגדור בזה, והדמיון משבת קובע למעשר אינו עולה יפה, דנהי דאמרו שם דשבת משוה לאכילת ארעי קבע היינו עכ"פ באכילה דמעשר דהוא הרבה יותר מכזית וכביצה אבל למשוה אכילת כזית קבע, לא נשמע בשבת, ול"נ טעם אחר דאמרינן (שבת צ"א ע"א) זרק תרומה לבית המנוגע מגו דהוי שיעור לענין טומאה, הוה שיעור לחיוב שבת, וכן אמרינן (סוכה ז' ע"א) דבשבת סגי אם עשה סוכה (שני דפנים) [שתי דפנות] ולחי מגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה ע"ש, ובפרט האחרונים השתמשו בסברא זו הרבה, לענין האוכל ג"ה של נבלה דחייב שתים אע"פ דאין בגידין בנותן טעם בכ"ז חייב משום נבלה דאחשבי' כיון דחייב משום גיד הנשה ע"כ דמשווית אכילה שוב ג"כ לענין נבלה הוא הדין, ע' בס' כו"פ סי' ס"ה ובשער המלך ה' מא"ס פ' חי"ת, וא"כ גם סברת רבינו אביגדור כן דבאכילת יו"ט כיון דאכילה חשובה היא להיות יוצא משום סעודת יו"ט, מגו דהוי אכילה ליו"ט הוי ג"כ אכילה לענין חיוב סוכה, אע"ג דבחול [המועד] כזית ל"ב סוכה וז"ב בסברא ודוגמא לזה מצינו ג"כ (ברכות מ"ג ע"א) אפילו למ"ד דליין לא מהני הסבה, מ"מ היכי דהיה הסבה לפת וליין ביחד מגו דמהני הסבה לפת, מהני הסבה ליין ע"ש, ובמ"א הבאתי ראי' לסברת הכריתי ופליתי ושער המלך בהך סברא דאחשבי' אשר חדשו, ומצאתי ענין זה (בכורות י' ע"א) דאמרו דבשר וחלב ועגלה ערופה דלא חשיב עליהם לאכילה מטמאין טומאת אוכלין, משום הואיל ואיסורו חישובו, ופרש"י שם וז"ל איסור דאסר לי' רחמנא לישראל משווי לי' אוכל דכיון דאסר לי' מכלל דראוי לאכילה לעכו"ם עכ"ל רש"י, ובגיד הנשה נמי דאסר רחמנא חייב ג"כ לענין נבלה, ואם זה נאמר באיסור מכ"ש בדבר מצוה היכי שיוצאים בה מתורת חובה דחשיב ג"כ לענין אכילה אחרת וז"ב. ומה שהקשה הרב אליהו רבה סי' תרל"ט והרב בעל ישועות יעקב לשיטה זו דיו"ט משוי לאכילת קבע לענין סוכה, א"כ מאי מקשה הש"ס (סוכה כ"ו ע"ב) על המשנה מעשה והביאו לריב"ז לטעום התבשיל, ואמר העלום לסוכה, מעשה לסתור דברישא תני אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה, והרי אפשר דהתם מיירי ביו"ט ושבת דבכה"ג גם אכילת ארעי חייב בסוכה, אולם לפי הטעם שכ' לעיל משום אחשבי', ומגו דהוי שיעור לענין יציאת ידי חובת סעודת יום טוב הוי שיעור ג"כ לענין סוכה, משא"כ בעובדא דריב"ז דהביאו לו לטעום התבשיל, דטעימה א"צ אפילו ברכה כמובאר באו"ח סי' ר"י וע' טורי זהב יו"ד רסי' צ"ח לענין טעימת איסור ובודאי בטעימה אין יוצאין ידי סעודת יו"ט כיון דאפילו באכילת האיסורים אין טעימה בכלל איסור מכ"ש דאין יוצאים ידי סעודת יו"ט בטעימה ופשיטא דפטור מן הסוכה ומקשה הש"ס שפיר מעשה לסתור:
ועתה אם אמרינן דיוצאין ידי שמחת יו"ט בפירות שוב אף אי פירי לא בעי סוכה, בכ"ז ביו"ט ושבת אמרינן אחשבי' כיון דחשיב פירות אכילת קבע לענין סעודת יו"ט חשיב ג"כ לענין סוכה, ועפ"ז יובנו דברי התוס' ישנים, הא דמשני הש"ס מאי מיני תרגימא מיני פירי דכ' ואע"ג דפירי ל"ב סוכה מ"מ יכול להשלים היינו לאו דס"ל עי"ז דפירי בעי סוכה, רק הטעם דמהני השלמה משום דס"ל דיוצאים ידי שמחת יו"ט בפירי, ומגו דהוי קבע לענין יציאת ידי חובה משמחת יו"ט חשיב ג"כ לענין סוכה, ראינו דגם התוס' ישנים מפרש הא דאמרו בתי' השני מאי מיני תרגימא מיני פירי, לאו משום דס"ל דפירי בעי סוכה, רק משום דסעודת יו"ט יוצא בפירות, וצדקו ג"כ דברי הט"ז דהקשה על הרא"ש דכ' בשם ר"ת שהיה חשש לאכול פירות חוץ לסוכה דהלכה כמ"ד פירי בעי סוכה, דהרי אין כאן שום דיעה בש"ס דפירי בעי סוכה והא דתרצו דמשלים במיני תרגומא, היינו מיני פירי בכ"ז אפשר לומר הא דמהני השלמה לאו משום דבעי סוכה, רק משום דיוצאים ידי חובת סעודת יו"ט בפירות, ושייך מגו דהוי קבע לענין יו"ט הוי קבע לענין סוכה:
ועתה נבא גם כן ליישב שיטת הש"ס (סוכה ך"ז ע"א) דקאמר הש"ס חזר ר"א וס"ל כרבנן דרק סעודה הראשונה חייב לאכול בסוכה, ובשאר סעודות אי בעי אכיל א"ב לא אכל, וא"כ מה מועיל אם משלים ביו"ט אחרון של חג, הרי מ"מ עובר על בל תוסיף עיין רש"ל ומהרש"א ואם לא אכל בסוכה לא הוי השלמה אולם לפמ"ש ניחא דהנה כבר כתבתי אף דפירי לא בעי סוכה בכ"ז אם אוכלין ביו"ט חייב בסוכה משום מגו והנה הש"ס מקשה שפיר משלים במאי אי בריפתא סעודתא דיומא קא אכל והיינו דע"כ צריך לאכול בסוכה למען השלים את המחסור וכיון דליל אחרון אינו חייב בסוכה וא"כ עבר על בל תוסיף אי אכל בסוכה, ומשני הש"ס דמשלים במיני תרגימא היינו פירי או ליפתן כיון דמן הדין פירי ל"ב סוכה אין כאן בל תוסיף אם אכל בסוכה כיון דמצד עצמו ענין זה לאו חיוב סוכה יש בו, אבל כיון דמשלים ביו"ט אחר שכבר אכל סעודת היום סעודה שהחסיר בליל א' וכיון דבא להשלים את סעודת יו"ט אמרינן מגו והוה השלמה מעליא הן לענין סוכה והן לענין יו"ט, אבל בל תוסיף ליכא כאן כיון דמצד חיוב סוכה עצמו מיני תרגימא אינם חייבים בסוכה, וא"כ יוכל לאכול בשמיני מיני תרגימי בסוכה וז"ב: ובר מן כל התירוצים נ"ל בפשיטות ליישב הסוגיא דהנה ר"א סבר י"ד סעודות חייב לאכול בסוכה ועוד אמר ר"א מי שלא אכל לילי יו"ט הראשון ישלים לילי יו"ט האחרון, ומקשה הש"ס כיון דר"א ס"ל י"ד סעודות חייב בסוכה, א"כ מדוע דקדק ר"א מי שלא אכל לילי יו"ט הראשון יאמר סתם מי שלא אכל סעודה אחת מן י"ד סעודות ישלים ביו"ט אחרון ומשני דהדר בי' ר"א וז"פ:
צבי הירש חיות.