אור ברסלב
שות מוהרץ סימן מה

שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

סימן מה

סימן מד

לכבוד ה"ה הרב החריף ובקי המפורסם מוה' חנניה יוסף ליפא מייזליש נ"י מפרעמסלא:

יקרתו הגיעני מ"ש רו"מ ליישב קו' במאמר מטבע הברכות סימן ו' ע"ד הרב המשנה למלך פ"ו מה' מלוה ה"א דטעם דהרמב"ם דכל הלואה בתוספות כל שהוא יצאה בדיינים אע"ג דגזל וגניבה א"צ להחזיר פחות מפרוטה משום מחילה, אולם כל ענין ריבית מחילה היא והתורה אסרה מחילה, ולא שני בין פרוטה לפחות מפרוטה והקשיתי שם הרי הרמב"ם עצמו פ"ד מה' מלוה ה"ג חולק על הגאונים בזה, וס"ל ע"כ לא מהני מחילה דוקא קודם הלואה, אבל אם כבר לקח הריבית וחייבו ב"ד להחזיר כדין ריבית קצוצה שיוצאת בדיינים, ומחל לו הלוה אח"כ, מחילה כה"ג מהני, ושוב איך כתב רבינו דכל ריבית בתוספות כל שהוא יוצאת בדיינים הרי פחות מש"פ מחילה היא, ומחילה כה"ג על הריבית שלקח כבר מהני לשיטת הרמב"ם, וכ' רו"מ דפחות מש"פ דתמיד למחילה עומד אין חילוק בין קודם הלואה לאחר הלואה, ובכה"ג א"י למחול בשום פעם דאל"כ הדרי קו' הראב"ד לדוכתא כל מלוין בריבית יעשו כן להתיר להם איסור ריבית עכ"ל, ואולם דבריו תמוהים איך שייך זה דכלם יעשו כן להלות בריבית על פחות משו"פ, וכי מותר לעשות כן לכתחלה והרי גזילה וגניבה פחות מש"פ בודאי אתיהיב למחילה, ואינה בחזרה ובכ"ז כתב הרמב"ם פ"א מה' גניבה ובפ"א מה' גזילה אסור לגנוב ולגזול פחות מכשיעור, וקו' הראב"ד הוא רק אם נימא דמהני מחילה בתחלה במקום דליכא איסור כלל, ניחא שפיר א"כ כל מלוי בריבית יעשו כן, אבל ללוות על ריבית פחות מש"פ, אע"ג דמראשית כזאת ידענו דתהיה כן מחילה, בכ"ז בעת הלואה עובר על איסור, ועוד דלשיטת רש"י (סנהדרין נ"ט ע"א) דגזל איתא ג"כ פחות מש"פ רק מחילה הוי כהשבה וכאלו אמר הרי כאלו התקבלתי ובישראל כ' התורה והשיב את הגזילה לתקן הלאו, ובמחילה ג"כ מתקן הלאו, משא"כ בב"נ דלא כתיב והשיב את הגזילה לתקן הלאו הה"ד מחילה לא מהני ע"ש, א"כ אפילו למאן דס"ל בריש פ' בתרא דיומא דחצי שיעור מותר מה"ת, דוקא בשאר איסורי תורה דשיעורין הם הלכות מסיני, ועל פחות משיעור ליכא עונשין ולר"ל גם איסור ליכא, אבל בעניני ריבית וגזילה וגניבה ולקיחת שוחד, לא כתבה התורה שיעור, וגם הלכה למשה מסיני אין כאן, וגם כל שהוא בכלל גזל וגניבה וריבית רק מסברא יודעים דעל פחות משוה פרוטה אין אדם מקפיד, ומוחל אח"כ ברצון היטב, ונחשב כהשבה ובכל זאת כיון דהלכה רווחת אצלנו ר"פ הריבית דאסור לגזול ולגנוב על מנת למיקט, וע"מ להשיב וע"מ לשלם תשלומי כפל, א"כ פשיטא דאסור לגזול פחות משו"פ דבכלל איסור יש, ואי דימחול אח"כ ומחילה כהשבה הרי אסור לגזול ע"מ להשיב וע' ספר יד המלך ריש ה' גניבה האריך בפינה זו להוכיח מהרבה סוגיות הש"ס, דבעניני ממון לא באו שיעורי תורה ופחות משו"פ ג"כ בכלל:

ואולם בדברי הרמב"ם דמחלק בין ריבית קודם הלואה, דלא מהני מחילה, ובין מחילת ריבית אשר כבר נתן דא"צ להחזיר היכי דמחל נ"ל טעם חדש דהנה הלכה רווחת אצלנו דמתנה על מה שכתב בתורה תנאו בטל והנה התוס' (כתובות נ"ו ע"ב) הקשו בשם הר"ר אלחנן דלמה האומר לחברו קרע כסותי ע"מ לפטור דפטור, הרי מתנה עמ"ש בתורה דהתורה כתבה דיני נזיקין, ותירץ דאם התנה קרע ע"מ שאין לך בו דין נזק הוי מתנה עמש"ב ובטל, משא"כ למחול יכול ע"ש, וזה הוא בעצמו החילוק בין התנה בתחלת ההלואה שמוחל לו הריבית אשר יתן להמלוה, בודאי הוי מתנה עמש"ב דהוי כמתנה שלא יהיה כאן דין ריבית אבל אם כבר לקח המלוה הריבית, והחוב חל על המלוה להחזיר להלוה, פשיטא דיכול למחול כמו בקרע כסותי ע"מ לפטור, דהוי כהרי התקבלתי, וע' (נדרים ך"ד ע"א) ובר"ן שם ד"ה הרי כאלו התקבלתי, ועפ"ז מיושב לנכון קו' הלח"מ והמ"ל פ"ד מה' מלוה דלשיטת הרמב"ם דמחילה קודם הלואה ל"מ, א"כ למה אמרו (ב"מ ע"ה ע"א) אסור ללות לבני ביתו בריבית משום דמרגילו לדבר עבירה, ת"ל דמחילה לא מהני קודם הלואה או בשעת הלואה, אבל לפ"ז דעקר האיסור משום מתנה עמש"ב ניחא דהנה הרמב"ן בשם רבינו תם ב"ב פם' יש נוחלין, וכן הרשב"א בתשובות תולדות אדם סי' שנ"ז כ' דטעם דמתנה עמש"ב תנאו בטל, כיון דמפורש בתורה להיפך מראשית כזאת ידענו דמפליג בדברים, ומשטה היה בו ולא היה כוונתו באמת להתנות בכגון זה לעבור ע"ד תורה ע"ש, ועיין ג"כ פ"י חי' כתובות ר"פ אע"פ דהביא ג"כ דברי הרמב"ן הללו, אולם זה שייך דוקא במפרש שדעתו להתנות נגד התורה, אז אמרינן דלא הוי רק כמפליג בדברים, ובלי ספק אין לבו ורצונו הולך בזה, דמי יעוז בנפשו להתנות על דבר תורה, משא"כ היכי דניכר דרוצה באמת התנאי, בכה"ג אף מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים, וכ"כ הרשב"א בהדיא דאומדנא דמוכח מהני במתנה עמש"ב ע"ש, ועפ"ז אמרתי ליישב קו' המרדכי והת"ה מובא בשו"ת מעיל צדקה סי' א' ובשו"ת נו"ב מהדו"ק חאהע"ז סי' נ"ו דאמרינן בירושלמי ב"מ ס"פ הפועלים כיצד מתנה עמש"ב האומר לאשה הרי את מקודשת ע"מ שלא תזקק ליבום, ואולם בש"ס (ב"ק ק"י סע"ב) מקשה בפשיטות אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלי חליצה דאדעתא דהכי לא קדשא נפשה ע"ש, והרי הוי מתנה עמש"ב, ועיין ב"ח אהע"ז סי' קנ"ז אבל לפי הנ"ל ניחא דעקר דמתנה עמש"ב דלא מהני הוא משום מפליג בדברים, וזה שייך דוקא בהך דירושלמי, דהתנה בפירוש הרי את מקודשת ע"מ שלא תזקק ליבום, אמרינן דאין כוונתו רק להפליג בדברים ולהשטות, אבל שם בב"ק דלא התנה מאומה רק אנן סהדי הואיל והיבם הוא מוכה שחין, והיא אומדנא דמוכח דאדעתא דהכי לא קידש אותה שתפול לפני מוכה שחין, ובכה"ג גם מתנה עמש"ב מועיל, ועיין תוס' (קידושין נ' ע"ב) לענין מכר שדהו ע"מ למיסק לארעא דישראל דכ' ג"כ דאומדנא דמוכח א"צ לתנאי כפול ולשיטת הרמב"ן והרשב"א, הה"ד למתנה עמש"ב ג"כ מהני באומדנא דמוכח, שוב מצאתי לרבינו יהונתן זצ"ל בס' בני אהובה בתשובה שם שכ' כן לתרץ קו' הת"ה והמרדכי מהך דב"ק ס"פ הגוזל על הירושלמי ס"פ הפועלים, ועפ"ז יש ליישב ג"כ קו' הרב הקצות החושן סוף ה' חובל סי' תכ"ד, ע"ד הרמב"ם דס"ל חבל בעבד כנעני שלו, פטור מן מלקות, אע"ג דקי"ל בחבלה פחות משוה פרוטה, כיון דליכא ממון איתא למלקות, וכאן ג"כ כיון דמה שקנה עבד קנה רבו, אין כאן דין ממון, וכ' הסמ"ע שם בשם הה"מ דפחות משו"פ אין כאן אפי' דין ממון, משא"כ כאן מן הדין צריך לשלם לעבדו דמי חבלה, רק כיון דמה שקנה עבד קנה רבו פטור, וכיון דחיוב ממון יש כאן שוב החיוב לבד פוטרו מתשלומין והקשה הרב הנ"ל א"כ איך מוקי הש"ס (כתובות ל"ב ע"ב) ביתומה ומפותה דליכא ממון וישנו בכלל מלקות, והרי גם במפותה עכ"פ חיוב ממון יש רק דאח"כ מחלה, דבלא"ה (אינו) [אינה] יכולה למחול, דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה כקו' התוס' ר"פ אע"פ שהבאתי לעיל ועקר התירוץ דיכולין למחול דיני נזיקין, משום דהוי כאלו אמרה התקבלתי כתי' ר' אלחנן, וכיון דחיוב תשלומין יש יפטור חיוב תשלומין את המלקות כמו בחבל בעבד כנעני שלו ע"ש בקצה"ח שהניח קו' זו בצע"ג, אבל לפי הנ"ל ניחא דהן אמת דאמרו (שם ל"ח ע"ב) משל דמפותה למה הדבר דומה לאדם שאומר קרע כסותי והפטר ה"נ מפותה, וכ' התוס' שם אע"ג דכאן במפותה לא אמרה כאן מאומה בכל זאת אנן סהדי מחמת הנאת הבעילה מחלה לגמרי ע"ש, וא"כ לא דמי הך דמפותה להך דחבל בעבד כנעני שלו, דשם ישנו עכ"פ חיוב תשלומין והחיוב פוטר משא"כ כאן במפותה לא התחיל החיוב כלל, ואי דהוה מתנה עמש"ב, דזה אינו דבאומדנא דמוכח כמו במפותה דלא הותנה מאומה רק אנן סהדי דמחלה מחמת הנאת הביאה, אזי גם בהותנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים, ובכה"ג לא צריכין לבא לתירוץ ר' אלחנן דהוי כאלו התקבלתי וז"ב מאד: וזה החילוק גם כן במתנה בנתינת רבית בשעת הלואה דיהיה כמתנה, הוי מתנה עמש"ב דהרי עושה מעשה נגד התורה, וריבית אחר הלואה יכול למחול כשיטת הר"ר אלחנן, דלמחול יכול דהוי כאלו אומר הרי כאלו התקבלתי, משא"כ בבני בית דסתמא מחלו להדדי, וכה"ג אומדנא דמוכח דנתנו לשם מחילה, ובזה אף מתנה עמש"ב תנאו קיים, דאנן סהדי דבודאי רוצה למחול, ושוב מהני מחילה, וכן ניחא ג"כ הא דאמרו שם דת"ח מותרים ללות זה בזה בריבית דמידע ידע דריבית אסורה והיינו ג"כ כיון שלא היה כאן תנאי מפורש ובכה"ג אמרינן אף מתנה עמ"ש בתורה קיים דאנן סהדי דלא כוון לאיסור רק לשם מתנה ומפני זה לא הוי בכלל מחילת הריבית:

צבי הירש חיות.

תוכן העניינים

שות מוהרץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה