אור ברסלב
שות מוהרץ סימן מא

שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

סימן מא

סימן מ

לכבוד ה"ה הרב המאה"ג החריף ובקי המפורסם מוה' חיים משה הלוי נ"י האבד"ק זאקראטשין במדינת פולין

יקרתו בשולי מכתב כבוד חותנו הרב הגאון מוה' ישכר נ"י האבד"ק שענסטחוב הגיעני, בתוך תכריך מכתבי ידידנו הרב החריף ובקי המפורסם מוה' חיים נתן נ"י מקראקא וע"ד חי' תורה אשר הקריב לפני, הנני להשיבו כיד ד' הטובה עלי, מ"ש על סוגית הש"ס (חולין צ"ז ע"א) בשלמא תרומה טעים לי' כהן, אלא קדירה שבישל בה בשר וכו', ואם בשל בנותן טעם מאן טעים לי' וכו', וכי לא עלה ע"ד דאפשר לשאול לעכו"ם במסיח לפי תומו, ולשיטת מרן הב"י אף בדאורייתא עכו"ם נאמן במסל"ת, ובפרט רבא ס"ל (שם צ"ח ע"ב) לא נצרכא אלא לטעם כעקר, דטע"כ אינו רק מדרבנן עכ"ל, והנה לדידי קשה יותר דע"כ לשיטת רש"י בסוגיא דזרוע בשלה, דס"ל אפילו ליכא נתינת טעם כגון דבדקינן, בכ"ז צריכין ששים, וע' טור יו"ד רסי' צ"ח א"כ הא דתניא ואם בשל בה בנותן טעם, ע"כ ביש ששים איירי, דאל"כ אינו מועיל טעימא ע' רא"ש סוגיא דזרוע בשלה וכיון ביש ששים איירי, שוב מה הקשה רבא אלא בב"ח מאן טעים לי', והרי יוכל להטעימו לעכו"ם במסל"ת, וכ"ת דאין עכו"ם נאמן במסל"ת בדאורייתא, הרי בליכא למיקם על הטעם שוב מועיל ששים לחוד, וטעימא אינו רק להחמיר ולא להקל, וא"ת דאין עכו"ם מהימן א"כ שוב לא תמצא שום אופן דיעמוד על טעם וסגי בסמ"ך לבד, והוא קו' חמורה לדעתי לכן הנלע"ד בודאי בגופו של איסור כמו זרוע בשלה, או בהך דגריסין שנתבשלו עם עדשים, בזה ס"ל לרש"י דששים לבד אינו מועיל, רק בעינן ג"כ טעימא, ומפ"ז ל"ק קו' התוס' מדוע לא הקשה רבא על המשנה דטיפת חלב, שנזכר שם אם יש בה בנ"ט, מאן טעים לי', והיינו דשם בגופו של איסור צריכין ששים וטעימא, ובכה"ג דהטעימה אינה רק להחמיר אין ספק דמועיל טעימת עכו"ם, דאם אינו מהימן הוי לא אפשר למיקם על טעם וסגי בששים, משא"כ בקדירה שבשל בה בשר דאקליש טעמי', ונהי דקי"ל אין בקדירה ששים נגד מה שבתוכה, ע' ש"ך יו"ד סי' צ"ג וע' ריטב"א כאן, בכ"ז בקדירה לא צריכים ששים כמ"ש הרב כו"פ והפמ"ג בפתיחה ורמז רו"מ ג"כ על דבריהם, והיינו משום דקדירה דהוי נ"ט בר נ"ט אע"ג דטעם שני לאיסור, ולי נראה משום דקי"ל (ע"ז ס"ז ע"ב) קדירה בת יומא א"א דלא פגמא פורתא, וע"כ בקדירה סגי לא יהיב טעמי' אע"ג דליכא סמ"ך ומקשה רבא שפיר בב"ח מאן טעים לי', דבנ"ד דליכא ששים אפשר דאין להאמין במסל"ת, אפילו בקדרה דאקליש ואפגום איסורא קצת. וקו' רו"מ לק"מ דהב"י דס"ל אע"ג דטע"כ דאורייתא ומ"מ סמכינן על עכו"ם במסל"ת, כל זה נלמד ממסקנת רבא דאמר השתא דאר"י סמכינן אקפילא הכי נמי סמכינן אקפילא, והנה קפילא אינו משום דהוי אומן ולא מרע אומנותו רק משום דעכו"ם נאמן במסל"ת, וקפילא בעינן דאיש אחר אינו יודע להכיר ולהבחין הטעמים (ומפ"ז ל"ק קו' רו"מ מדוע לא יתנו לטעום לקטן לשיטת הרשב"א דמותר להאכיל לקטן איסור דרבנן בידים, אבל כאן צריכין אומן הרגיל שיודע להבחין הטעמים, אכן קטן נהי דנאמן ע"ז ומותר לתת לטועמו בכ"ז אין יכולין לסמוך עליו דאינו מכיר להבחין בין הטעמים) ועכ"פ ממסקנת הש"ס דסמכינן על קפילא למד הב"י דבכל איסורי תורה סמכינן על עכו"ם במסל"ת ובפרט דמדמה הש"ס בב"ח להך דר' יוחנן דכוליא בחלבא הוי, ולכאורה שם הוא איסור חלב, דטע"כ אינו רק דרבנן ומפ"ז סמכינן על עכו"ם משא"כ כאן בקדרה שבשל בה בשר, לא יבשל בה חלב, דבב"ח לכ"ע טע"כ דאורייתא, כמ"ש (פסחים מ"ד ע"ב), א"ו דרבא ס"ל דגם בכה"ג סמכינן על עכו"ם במסל"ת לפי המסקנא, וע' כו"פ דהקשה באמת מנ"ל כך דאפשר שאני בב"ח משאר איסורין, ובאמת כאן הוא ר' יוחנן ור' יוחנן ס"ל (ע"ז ס"ז ע"ב) טעמו ולא מששו אסור ואין לוקין, והיינו דס"ל לשיטת התוס' טע"כ הוא דבר תורה ממש, ורק לא לקי משום דתעבירו באש אינו רק עשה, עכ"פ כיון דמותר לר"י טעימת קפילא בשאר איסורין, הה"ד דמותר לרבא בבב"ח:

וע"ד מ"ש רו"מ דקדרה שבשל בה בשר עומדת בחזקת איסור לחלב או להיפוך, ומפ"ז לא רצה רבא לסמוך על עכו"ם, כבר דשו בסברא זו רבים ע' שו"ת נו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' נ"ז שכ' דמפ"ז ס"ל לרשב"א סתם כלי של עכו"ם אינם בן יומם מטעם ס"ס, אע"ג דיכולין לעמוד על בירור הדברים ע"י קפילא משום דיש לדברים אשר נתבשלו בקדירה חזקת היתר המסייע לס"ס, ואע"ג דכלי יש לה חזקת איסור מ"מ אין דנין על הכלי רק על המאכל ע"ש, ובנ"ד ג"כ בקדרה של בשר שבישל בה חלב, יש להחלב חזקת היתר, וע' שו"ת בשמים ראש סי' ך"ט ובס' ישועות יעקב יו"ד סימן צ"ח שכתבו בשם הר"ש פ"ז דתרומות מ"ה, דבשתי קופות דל"א שאני אומר רק בדרבנן ולא בדאורייתא, אף על גב דחזקה מלתא היא אף בדאורייתא, דלא שייך כאן חזקה, כיון דאינו רוצה לאסור ההיתר ולהפכו לאיסור, רק כיון דהאיסור יש לו גם כן חזקת איסור, והיכי שנתערבו בענין אשר אין יכולים לעמוד על האיסור ולברור האיסור מתוך ההיתר ולהפרידו, א"כ רק האיסור אסור, וההיתר עדיין עומד במקומו, ובכה"ג לא שייך חזקה, אולם העלו דבבשר וחלב דכל חד באנפי נפשי' שרי ויש לכל אחד חזקת היתר רק מפני התערובות אתה רוצה לאוסרם ולהפוך שני היתרים לאיסור בכה"ג מוקמינן על חזקה, אף בתערובות, דהרי סוף סוף אתה מוציאם ממה שהיו בראשונה ע"ש, ואולם כל זה אינו ענין לנ"ד דאדרבה כיון דאנו דנין רק על המאכל אם נאסר מחמת הבליעה או לא, ולא דנין על הכלי, א"כ אמרינן דהמאכל בחזקת היתר עומד ולא קבל שום טעם מן הכלי, ובזה נדחו דבריו שכ' דמסל"ת אינו ודאי גמור רק מטעם רוב אינם משקרים, וכלי הוי דשיל"מ, ולא סמכינן על רובא, רק קפילא הוי בירור גמור, וז"א דהרי אנו דנים כאן רק על התבשיל, והתבשיל אין לו מתירין, ומה ענין הכלי להתבשיל, ועוד אם לא חשיב הכלי חזקת איסור כיון דתהיה מותר לאחר מעת לעת, אם כן שוב אין לנו כאן רק חזקת היתר דמאכל, שוב מדוע לא נסמוך על אמירת עכו"ם במסל"ת היכי דחזקה מסייע לאמירתו, אלא העקר כמ"ש למעלה, כיון דאין כאן ששים דאין בתוך הקדירה סמ"ך נגד הכלי, ובפחות מששים בבעין קים לי' לחז"ל דנותן טעם, ואינו מועיל טעימא, רק בכלי הקילו כיון דאקליש ואפגום האיסור, ומפ"ז דעת רבא דלא סמכינן על עכו"ם, כיון דבכה"ג דרכו לתת טעם: אמת הדבר מדנקט לשון קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב, ולא נקט קדירה של בשר לא יבשל בה חלב, משמע דלא בשל בה בשר רק פעם אחת וידוע כמה בלעה הקדירה ויש סמ"ך במה שבקדירה נגד הבליעה ע' יו"ד סי' צ"ח, אכן באופן זה היכי דיש סמ"ך אין סברא כלל שלא יועיל אמירת עכו"ם במסל"ת, ועוד דלא גרע מליכא עכו"ם דסגי בששים לבד כמ"ש לעיל:

מ"ש רו"מ דטעמי' דרבא דלא רצה לסמוך על מסל"ת משום דלמא לא יסיח לפי תומו, וכי מוכרח הגוי להגיד דעתו, ובפרט אם אין שואלין אותו, דוגמא לזה כ' הרב חכם צבי סי' קמ"א ע"ד הרא"ש בתשובה כלל ל"ב סי' ה' דבנתיו דמר שמואל אוקמינהו לשבונייהו אבראי לעיילו ויסיחו לפי תומם, וכ' הח"צ שם וכי מוכרחים הם להסיח לפי תומם ושמא לא יסיחו לפ"ת עכ"ל, אולם דבריו אינם נכונים בזה דלשון רבא דתרומה מאן טעים לי' משמע דלא משכחת בי' טעימה בשום אופן, והרי יכולין לנסות עכ"פ לתתו לגוי אם יסיח לפ"ת יסמכו על פיו, ואם לא יסיח לפ"ת, באמת יהיה אסור והברייתא בזה האופן מיירי ומאי קשי' לי' לרבא. והנה לפי המבואר באהע"ז סי' י"ז דכל מסל"ת ששאלו אותו בתחילה אין זה מסל"ת, וכן כשאומר בלי קישור דברים ג"כ אין זה מסל"ת, וכאן שנותנין לו לטעום הוי כשואלין אותו, ואף דלא ידע העכו"ם שסומכין עליו באיסור והיתר, בכ"ז אינו מקרי מסל"ת כל זמן שהישראל מסבב שישיב עכו"ם ע"ש סט"ו, וצ"ל כיון דהוא קפילא לא יעלה על דעת העכו"ם לחשוב ששואלין אותו מענין איסור והיתר, וזה הטעם לרש"י דבעינן קפילא דמסל"ת לא הוי כיון שנותנין לו לטעום, וע"י קפילא נסתבב דהוי מסל"ת וז"ב:

צבי הירש חיות.

תוכן העניינים

שות מוהרץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה