אור ברסלב
שות מוהרץ סימן לד

שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

סימן לד

סימן לג

לחכם אחד לק"ק פוזנא:

מה שנסתפק רו"מ להסוברים דחצי שיעור גבי' שבועה ליכא איסור כלל כיון דלא נשבע רק על כזית שלם, איך לדון באכל חצי שיעור והקיאו וחזר ואכלו, דלענין איסור קי"ל ס"פ ג"ה דחייב דהנאת גרונו מיהא איכא, עיין רמב"ם פי"ד מה' מא"ס אולם זה שייך דוקא באיסור עצמי, כיון דיש עכ"פ על ח"ש שם איסור, אבל בשבועה דח"ש מותר, א"כ הרי נהנה גרונו מהיתר עכ"ל רו"מ, ולפענ"ד בכה"ג בודאי לא נאמר הדין דחזר והקיאו יהיה חייב, דהנה הגאון בעל יד המלך פ"א מה' חמץ ה"ו הסביר ענין דחזי לאצטרופי עד"ז, דזה ראי' דחצי שיעור ישנה בכלל איסור, דאם היה היתר גמור, א"כ הרי אמרינן (פסחים מ"ד ע"ב) דטע"כ מבשר בחלב לא גמרינן דחידוש הוא, דכל חד באפי' נפשי' שרי וכי אתי בהדי הדדי אסור, ראינו דבכל התורה לא מצינו ענין זה דמשני היתרים יהיה נעשה איסור רק בבשר וחלב וכלאים, ועתה הנה הלכה למשה מסיני מקובלת אצלנו, דכזית בכדי אכילת פרס מצטרף למלקות, ואם ח"ש מותר מן התורה, א"כ איך אפשרות צירוף, הרי בשעה שאכל חצי שיעור הראשון הוא היתר, ואיך יתחייב אם אכל בתוך כדי אכילת פרס ח"ש השני, הרי אין אפשרות דמשני היתרים יהיה איסור וע"כ דחצי שיעור הוא איסור ע"ש, ובעקר הסברא כבר הקדימו בזה הגאון מהר"ם גאלאנטו מובא במשנה למלך פ"ד מה' שבועות ה"א לפרש דברי הש"ס (שבועות ך"ב ע"א) דאם צריך בקונמות לפרש שם אכילה, ולפ"ז ליכא איסור בחצי שיעור, דהרי לא היה דעתו של הנשבע רק על שיעור שלם א"כ אמאי קונמות מצטרפין זיל הכי ליכא שיעורא וזיל הכי ליכא שיעורא והיינו משני היתרים אין אפשרות להיות איסור, ובקונמות אם הזכיר שם אכילה אז ח"ש היתר גמור ואין אפשרות צירוף משני קונמות ע"ש:

והנה לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת ג"כ לק"מ איך משכחת צירוף לדידי' משני היתרים לעשות איסור י"ל דר"ל לשיטתו אזיל, דס"ל דחלקו מבפנים פטור, מ"ט אכילה במעיו בעינן, וע' תוס' שם ד"ה חלקו דהקשו כמו לר"י חייב כיון שנהגה גרונו, ה"נ אפילו בלעו בזאח"ז, יתחייב לר"ל כיון שיש כזית בבת אחת במעיו קודם שיתעכל, דאינו ממהר להתעכל כל כך כמו דאמרינן בסמוך, ותירצו דאמ"ה חידוש הוא ע"ש, וא"כ לר"ל ניחא דלעולם ח"ש מותר מה"ת, ואי קשי' היכי משכחת צירוף משני היתרים, י"ל דבשעת שאוכל ח"ש הראשון אוכל היתר, אולם כיון דאינו מתעכל במהרה ונשאר במעיו, ומיד שאוכל ח"ש השני נצטרפו לשיעור שלם במעים, ור"ל ס"ל דאכילה במעים הוי אכילה להתחייב עליו, משא"כ לר"י דס"ל אכילת גרונו בעינן, ואכילה במעיו לא שמי' אכילה, א"כ א"א ח"ש מותר מה"ת, שוב מיד שאכל ח"ש הראשון וירד למעיו, שוב אין יכול לצרפו עם ח"ש השני, דמיד שבא למעים, אין אפשרות להצטרף, דהנאת מעים אינה אכילה למלקות, וע"כ דח"ש בעצמו אסור מה"ת וז"ב, ולדידן דקי"ל אכילת גרונו בעינן ואכל כזית והקיאו וחזר ואכלו חייב היינו באיסור עצמי, אבל באיסור אשר אסר על עצמו בשבועה ונדר ונזירות בכה"ג הולכין אחר כוונת הנודר לבד, והוא לא נשבע רק על שיעור שלם ולא על שיעור קטן:

ומה שהקשה רו"מ לשיטת רש"י ותוס' ספג"ה (חולין ק"ג ע"ב), דמפ"ז חלקו בחוץ לאבר מן החי פטור, משום דחידוש הוא דגידין ועצמות דהמה היתר מצטרפין להשלים האיסור ואין לך אלא חידושו, דוקא כשאכלם בבת אחת ולא בזאח"ז, ובענין כזה לא נאמר הדין דכזית בכא"פ, מצטרף, והרי להיפך אמרינן (זבחים ע' ע"א) נבלת עוף טהור חידוש וקס"ד אף יותר בכדי אכילת פרס מצטרף, ראינו דמחמת החידוש מצטרף אף יותר מן כא"פ, והנה חוץ מזה דהכא ענין החידוש והצירוף מישך שייכי להדדי, כיון דגידין ועצמות היתר הם ורק בעוד שהם ביחד, גלי תורה דמשהו בשר על האבר משוי לי' איסור, וכמו דאמרינן (נזיר ל"ז ע"ב) איסור ואיסור בזה אחר זה היתר ואיסור בבת אחת, אבל בזא"ז לא שייך צירוף ובאכל כל שהוא בשר, איך שייך שיצטרף אכילת הגידים בתוך א"פ, הא האיסור ח"ש כבר אכל, ועתה אוכל היתר גמור, אבל החידוש מן נבלת עוף טהור הוא ענין בפ"ע דלא מצינו טומאה כזו שאינה מטמאה רק בבית הבליעה א"כ שייך שפיר, דכיון דחידוש אפילו יותר מכא"פ, ועוד לא עיין שפיר בסוגיא דזבחים דלאו לענין צירוף אכילה רק לענין צירוף טומאה אתמר, וכלל גדול אצלנו (יבמות ק"ג סוף ע"ב) איסור מטומאה לא ילפינן:

ומה שפלפל רו"מ בענין חצי שיעור ע"י תערובות אם הוא אסור מן התורה או לא, הנה הרב רבינו שמשון פ"ב דטבול יום, ומהרש"א חי' (פסחים מ"ד ע"א) ע"ד התוס' ד"ה לענין חמץ החליטו כן בפשיטות, ועיין ספר מנחת בהן למהר"א אפומינטל שער התערובות, דכ' דהוא פלוגתת הרמב"ם והראב"ד בג' מקומות פ"א מה' חמץ ה"ו, ופט"ו מה' מא"ס ה"ב, ופ"ה מה' נזירות ה"ו דכ' ביש כזית בכא"פ ואכל כזית לוקה מה"ת, ובאין כא"פ אין איסור רק מדברי סופרים, והראב"ד השיג והביא בשם ה"ג, דגם ליכא כזית בכא"פ ג"כ אסור מה"ת רק דאינו לוקה והיינו דלא גרע מחצי שיעיר דקי"ל דאסור מה"ת, וע"כ דעת הרמב"ם כדעת הר"ש דל"א ח"ש אסור מה"ת, רק בכזית בכא"פ אבל יותר מזה אינו רק דרבנן, ואני הוכחתי כי דעת התוס' ג"כ כן, דהנה הר"ש פ"ב דטבול יום משנה ג' העלה כן דע"י תערובות ח"ש מותר, והקשה מהך (חולין צ"ח ע"א) ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא וכו' ועוד הא אמר ר"י ח"ש אסור מה"ת ושם ע"י תערובות מיירי ע"ש, ואולם לק"מ דשם ה"פ, דלא תזלזל בשיעורי דרבנן ועוד ח"ש בעינא אסור מה"ת, ומפ"ז גם בתערובות דאינו רק דרבנן לא יזלזל, ועפ"ז מובנים דברי התוס' (ביצה ד' ע"ב) תוספות ד"ה ותנן אין מבטלין דכ' דביש לו עיקר מה"ת אין מבטלים איסור והביאו מסוגיא דחולין בההוא פלגא דזיתא סבר מר בר ר' אשי לשער (בששים) [בתלתין] זיתים וכו' ואמאי לא הוסיף עליהם עד ששים כדי לבטל ע"ש, ודברי התוס' צ"ע דהרי שם א"ל אבוה דח"ש אסור מה"ת, וע' צל"ח שם שהניח דברי התוספות בצ"ע, אבל לפי הנ"ל דהתוס' בשיטת ר"ש אזלו, דשמה כיון דהיה ח"ש בתערובות ליכא איסור תורה, ורק א"ל כיון דח"ש אסור מה"ת בבעין ויש לו עקר מה"ת ומפ"ז לא יזלזל ג"כ באיסורי דרב' וז"נ:

ובילדותי היה לי בענין זה מו"מ עם הגאון המפורסם מוה' צבי הירש העללר ז"ל האבד"ק באניהאד ובתשובתו כתב להוכיח דח"ש בתערובות גם כן אסור מדברי הפ"י סוגיא דמשרת דקאמר הש"ס ואס"ד דל"א היתר מצטרף לאיסור, א"כ אמאי זר לוקה עליו בכזית, והקשה הפ"י דלמא הא דלוקה עליו בכזית, משום טעם כעיקר (וכבר הקדימוהו התוס' (נזיר ל"ה ע"ב) ותירץ הרב הנ"ל דעל טכ"ע אינו לוקה משום אין עונשין מן הדין, דילפינן טכ"ע מן משרת ומכאן אתה דן לכל התורה כלה, ובכה"ג אין לוקין אבל על היתר מצטרף לאיסור לקי שפיר כיון דבלא"ה ח"ש אסור מה"ת, ובכה"ג לא חשיב רק גלוי מלתא ולקי גם על הדין ע"ש, ואס"ד ח"ש בתערובות שרי, א"כ גם בהיתר מצטרף לאיסור חשיב ח"ש בתערובות וליכא איסור תורה עכ"ל, ואולם לשיטת התוס' (ע"ז ס"ח ע"א) לק"מ דבהיתר מצטרף לאיסור חשוב נהפך היתר לאיסור, ולא הוי תערובות כלל רק איסור בעין, דגם היתר נהפך לאיסור ע"ש בתוס' ועוד דברי הפ"י אינם מובנים דאם אזיל בשיטת רש"י, (חולין צ"ח ע"ב ע"ז ס"ז ע"ב) דר' יוחנן ס"ל טעם כעיקר לאו דאורייתא, ומש"ה טעמו ולא ממשו אין לוקין וא"כ הכא הוא ר' יוחנן ועליו הקשו, דראינו דזר לוקה בכזית וע"כ משום המל"א, דטע"כ לדידי' ליכא מלקות. ועפ"ז מדוקדק לשון רש"י סוגיא דמשרת על הך דיתיב ר' דימי וקאמר להא שמעתתא, איתבי' אביי פרש"י להא שמעתי' הך דר' יוחנן, והרי גם לזערי קשה דס"ל בכ"מ אין המל"א חוץ חמץ בפסח ושאור, והכא גבי' תרומה אמרינן ג"כ המל"א אבל לפי הנ"ל ניחא דלזעירי לק"מ דאפשר הא דזר לוקה בכזית משום טכ"ע אבל לר"י דס"ל טעמו ולא ממשו לאו דאורייתא ולא ס"ל טע"כ, א"כ ע"כ (זה) [זר] לוקה מטעם המל"א, ראינו דהמל"א אמרינן בכ"מ וז"פ, ואף דרש"י מודה דבכדי אכילת פרס הוי טעמו וממשו לר"י ולוקה, מ"מ בש"ס עדיין לא נחית דכזית בכא"פ דאורייתא, ועיין תוס' נזיר סוגיא דמשרת הא דמקשה הש"ס וכזית בכא"פ דאורייתא בתמי' אע"ג דהל"מ היא מ"מ דוקא בבעין ולא בתערובות, ומשני הש"ס באיכא כזית בכא"פ, היינו בכה"ג הוי טעמו וממשו ולוקה משום טע"כ: ועפ"ז יובנו דברי רש"י כאן ד"ה אלא הנח דכ' אלא גרס, דהך דכזית בכא"פ היינו טע"כ, אבל לרבנן דבלא אכל כזית מן האיסור פטור ומפ"ז פליגי בכותח משא"כ לר"א כיון דיש בכותח כזית בכא"פ חייב אע"ג דל"א כזית, וגם לשיטת התוס' דר"י ס"ל טע"כ דאורייתא ג"כ לא יתכנו דברי הפ"י דכ' דעל טע"כ ליכא מלקות דהרי לשיטת התוס' לקי ג"כ משום דהדרי' לאיסורא קמא והוי ממשו של איסור:

ובעיקר קו' הרב הגאון מבאניהאד איך כ' הפ"י דעל המל"א לקי משום דבלא"ה חצי שיעור אסור, ול"ש אין עונשין מן הדין דהוי גלוי מלתא, והרי גם ח"ש מותר מה"ת דהוי ח"ש בתערובות הנה לא מבעיא לשיטת התוס' כאן ד"ה מקום מגעו דפירשו דמיירי דלא נתערב השום והשמן יחד, א"כ לא הוי כאן ח"ש בתערובות, אלא אפילו לשיטת רש"י דפי' דנתערבו ג"כ ניחא, והנה מקודם אבאר שיטת רש"י דגבי' הך דזעירי דשאור בל תקטירו ג"כ אמרינן המל"א, ופרש"י ומיירי דאינם מעורבים יחד, אלא כ"א ניכר בפ"ע, ומשמע דלשיטתו ל"א המל"א רק באיתא בעינא ולא בתערובות, וא"כ לפ"ז איך מקשה משום והשמן של תרומה והמקפה של חולין דהטעם דלוקה משום המל"א, הרי שם מיירי בנתערבו לשיטתו ובנתערבו לא שייך המל"א, ועוד קשה אס"ד לשיטת רש"י דל"א המל"א רק בבעין ולא בתערובות, מדוע לא פי' כן בדברי ר' יוחנן ונ"ל דרש"י כיוון בזה להסיר קו' הצל"ח איך קאמר הש"ס הכא לאפוקי מדאביי דאמר יש הקטרה לפחות מכזית קמ"ל דאין הקטרה אלא בכזית, והרי אפשר דזעירי מודה דיש הקטרה לפחות מכזית בעין, והא דצריך המל"א היינו בתערובות וכסברת הר"ר יקר בתוס' (ע"ז ס"ח ע"א) דאף לר"ש דס"ל כ"ש למכות ה"מ בעין אבל לא בתערובות ע"ש, ולכאורה היא קו' חמורה, והיה קשה ג"כ לרש"י ז"ל, ע"כ פי' בדברי זעירי דהוא ס"ל דהמל"א דוקא בשניהם עדיין בעין ולא נתערבו, דאם בתערובות שוב לא שייך לאפוקי מדאביי דיש הקטרה לפחות מכזית, דבכה"ג אפשר גם אביי מודה ומפ"ז יתורץ ג"כ לנכון מה דפרש"י יתיב ר' דימי וקאמר להא שמעתתא, פרש"י הך דר' יוחנן, והיינו לדזעירי דס"ל דהמל"א לשיטת רש"י דוקא בבעין ולא בתערובות, א"כ לק"מ מהך דהשום והמקפה דלדעת רש"י בתערובות מיירי שם, ודוקא בתערובות אמרינן בכל התורה כלה המל"א, משא"כ בבעין ל"א רק בחמץ ושאור בל תקטירו, מפ"ז קאמר רש"י דהקו' על ר' יוחנן:

וע"ד הרמב"ם פ"א מה' חמץ ה"ז שכתב האוכל מן החמץ עצמו בפסח אסור שנא' לא יאכל, ול"ל קרא מיוחד ת"ל ח"ש אסור מה"ת מטעם חזי לאצטרופי או כל חלב ופירשתי בתשובתי דדעתו על ח"ש בתערובות, דבזה ח"ש מותר מה"ת, וכאן אסור משום שנא' לא יאכל, הנה צדקו דברי רו"מ דאין לפרש כן חדא דהרמב"ם ס"ל דגם בחמץ בפסח דליכא כזית כא"פ אינו אסור רק מדברי סופרים ועוד דהרמב"ם פרט האוכל מן החמץ עצמו בפסח, הרי לא מיירי בתערובות רק בבעין והנלע"ד לתרץ דרבינו הרמב"ם פסק בה' שבועות פ"ה ה"ז דחצי שיעור לא מקרי מושבע ועומד, וע' יו"ד סי' רל"ט דכן הלכה, ושוב איכא נ"מ דאם מצד חזי לאצטרופי לא מקרי מ"ו אבל כיון דיש לנו קרא מיוחד, מקרי שוב מושבע ועומד ואין שבועה חלה וז"פ:

צבי הירש חיות.

תוכן העניינים

שות מוהרץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה