אור ברסלב
שות מוהרץ סימן לא

שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

סימן לא

סימן ל

לידידי הרב המאה"ג החכם המפורסם מוה' מרדכי שמואל גירונדי נ"י האב"ד דק"ק פאדובה:

מה שהתעורר רו"מ על מה דדרשו חז"ל (סוטה מ"ג רע"א) וחצוצרות התרועה בידו אלו השופרות, ומה הניע חז"ל להוציא הקרא מפשוטו, היפך ממה שמפורש בתורה במקום אחר, וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות, הרי בשעת מלחמה מצוה רק בחצוצרות, הוא קו' חמורה מאד, וכבר התעורר בזה הרב מהרש"א ז"ל, וכשאני לעצמי רואה אנכי, דלא לבד בשעת מלחמה חצוצרות לכתחילה בעינן, רק גם בדיעבד קי"ל (מנחות ך"ח ע"א) של כסף דוקא, ומכ"ש דפסול שופרות, אמת דאמרו שם חצוצרות של משה פסולים לדורות, ומזה הוכיחו התוס' בשלשה מקומות (ע"ז מ"ז ע"א זבחים ס"ח ע"א, מנחות ך"ח ע"א) דאחר מיתת משה גם קרנות בהמה כשרים לשיר על הקרבן ע"ש, והה"ד בשעת מלחמה ג"כ כשרים שופרות דמלחמה ושיר לקרבן שווים, דתרווייהו נאמרו במקום אחד, אולם על סוגין קשה, דהרי מפרש קרא שנאמר שמה, וישלח אותם משה אלף למטה אותם ואת פנחס וגו', וחצוצרות התרועה בידו, ובימי משה לכ"ע חצוצרות דוקא, ואין לומר דע"פ מ"ש התוס' בג' מקומות הנזכרים, הא דמצינו קרנה לחצוצרות, וכן הך דתוספתא דנאמר שמה וחצוצרות של זהב בידם, היינו ע"פ מ"ש (שבת ל"ו ע"א) דאחר החורבן נשתנה השם, וקורין לשופר חצוצרות ולחצוצרות שופר ע"ש, וגם אנו נאמר בסוגיין דמה שדרשו חז"ל וחצוצרות התרועה אלו השופרות, היינו לפני המון דרשו, דלא יטעו לפרש חצוצרות שבתורה, על פי לשונם, דהיינו שופרות כמו שהם קורין, לכן דרשו אלו השופרות, היינו שופרות בלשון המון, היינו חצוצרות כפי הדין וההלכה, דשעת מלחמה חצוצרות דוקא, הנה חוץ מזה דהוא דוחק גדול לומר דהברייתא תפרש לשון התורה ע"פ לשון המון, הנה יקשה עוד למה לא באה דרשת הברייתא על גוף המצוה פ' בהעלותך דמבואר שמה, דאסיפה למלחמה בחצוצרות, לפרש היינו שופרות בלשון המון והנה עקר דרשת הברייתא כאן, נזכר בספרי פ' מטות וכן תוספתא פ"ז דסוטה, אכן סיום הברייתא וחצוצרות התרועה היינו שופרות לא נזכר שמה, ומפ"ז החלטתי דבע"כ ט"ס נפל בש"ס שלפנינו, אכן בילקוט פרשת מטות נעתקה ברייתא זו כלה, עם ההוספה וחצוצרות התרועה אלו השופרות כמו בתלמודנו, וע"כ ברייתא קדומה היא:

ובחפשי בספרים מצאתי ראיתי בלקוטי הרמב"ן למס' תענית פ' סדר תעניות, לפרש דברי הגמרא פ"ג דר"ה, בר"ה שופר מאריך וחצוצרות מקצרות מפני דמצות היום בשופר, ואמרינן שם ה"מ במקדש, אבל בגבולין מקום שיש שופר אין חצוצרות, כגון ר"ה ויובל, ומקום שיש חצוצרות היינו תעניות אין שופר, הביא דברי הגאונים שכתבו דמנהגנו לתקוע בתעניות בשופר, ול"ז יש לי לדחוק דחצוצרות ליתנהו בגבולין אלא בשופר, והא דכתיב וכי תבאו מלחמה בארצכם והרעותם בחצוצרות, ההיא בכנופיא דכל ישראל כתיב, הלכך במקדש בתענית, דהוא כנופיא דכל ישראל מצות היום בחצוצרות, וגם בשופר דכתיב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ד', אבל בגבולין בשעת מלחמה שופרות לבד וכו', ובפ' משוח מלחמה דרשו חז"ל וחצוצרות התרועה אלו השופרות, ולא ידעתי אם שלא דקדקו בלשונם, או שאין חצוצרות אלא במלחמת אויבים הצרים עליהם בארץ כדכתיב וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם, דלמה להם לפרש וחצוצרות אלו השופרות אלא לכך עכ"ל הרמב"ן, הנה רואה רו"מ כי הרמב"ן התעורר ג"כ בקו' זו, וניחא לי' לפרש דמלחמת מדין כיון שהיתה בחוץ לארץ ליכא חצוצרות רק שופרות, וכן ראיתי ג"כ במדרש פ' בהעלותך פט"ו, עשה לך שתי חצוצרות כסף, לך אתה עושה ולא לאחר, את משתמש בהן, ואין אחר משתמש בהן אלא בשופרות, תדע לך שהרי יהושע תלמידו של משה רבינו, לא נשתמש בהן אלא בשופרות, כשבא להלחם ביריחו וכו' ולא תאמר ליהושע אלא אפילו משה רבינו שעד שהוא חי בעצמו נגנזו עכ"ל, הנך רואה דמשה רבינו בעצמו לא נשתמש בהן רק לאסיפה או למלחמת סיחון ועוג דהוי כיבוש ארץ ישראל, אבל בכיבוש חוץ לארץ שופרות בעינן, ומלחמת מדין, דאינו כיבוש ארץ ישראל שופרות בעינן כמו שעשה יהושע ביריחו, וכן שאר הכיבושים בשופרות ומפ"ז דרשו לנכון וחצוצרות התרועה גבי' פינחס היינו שופרות, וקרא דוקא הצר הצורר אתכם בארץ, דוקא כשבא הצר להצר אתכם בארץ אז חצוצרות בעינן, אבל כשהולכים לארץ אחרת, אף כשהולכים לכיבוש ארץ ישראל, כמו יהושע שופרות בעינן וז"ב:

והנה הרמב"ם ז"ל פ"ג מה' כלי המקדש ה"ה כתב דבשעת הקרבן במועדות ובראשי חדשים היו תוקעים בחצוצרות מן עשת של כסף (ימין) [ומין] אחר פסול, וע' רמב"ם פ"א מה' תענית דכתב דבתעניות מ"ע לתקוע בחצוצרות, ועיין גם כן ספר המצות להרמב"ם מ"ע נ"ט, והנה בלי ספק דמלחמה וקרבנות שווים וקרא כתיב (במדבר קאפ' י' פסוק ט') וכי תבואו מלחמה וגו' והרעותם בחצוצרות וגו', וביום שמחתכם ובמועדיכם ותקעתם בחצוצרות, ואיך יפרנס הרמב"ם הא דאמרו (מנחות ך"ח ע"ב) חצוצרות של משה פסולים לדורות, וראית להגאון בעל טורי אבן חי' פ"ג דר"ה על המשנה דשופר של ר"ה של יעל פשוט כתב לתרץ דהרמב"ם ס"ל דוקא חצוצרות שעשאן משה פסולות לדורות, אבל דומיא דחצוצרות של משה בעינין, היינו מן הכסף ומין אחר פסול ע"ש, ונעלם מהגאון הנ"ל דברי המדרש שהבאנו למעלה דמפורש דלאו דוקא דומיא דחצוצרות של משה בעינן, אלא גם שופרות כשרים כמו שהביאו שם מכיבוש יריחו ע"י יהושע שהי' בשופרות, אולם הרמב"ם תוספתא מצא דחולקת על הברייתא דמנחות, דמפורש בתוספתא רפ"ב דר"ה וז"ל בתענית תוקעין שלשה של שלש שלש, במה הן תוקעין בחצוצרות שעשה משה ע"ש, הרי מפורש דס"ל דחצוצרות של משה כשרין לדורות, וכיון דדעת תוספתא זו, קרובה לפשטות לשון המקרא, לכן סמך הרמב"ם עליה ופסק כן וזה נכון לדעתי:

כ"ד ידידו צבי הירש חיות

תוכן העניינים

שות מוהרץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה