שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
סימן כז
נשאלתי אם שייך בנפל טרם שנקבר דין אונן להיות פטור מן התפלה ותפילין וכדומה, והנה ביו"ד סימן שמ"א סעיף א' מבואר מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל קודם קבורה וכו' אין מברך ברכת המוציא ומשמע בנפל דאין חייב להתאבל, שוב לא שייך דין אנינות, אולם משם אין ראי', די"ל דהכוונה רק להוציא קרובים המרוחקים שאין מתאבלין לא שייך בהם אנינות, אבל לא הנפלים:
תשובה עקר ענין אנינות דפטור מן המצות משום דעוסק במצוה פטור מן המצות, עיין ברכות ר"פ מי שמתו ודוקא מת אשר מצוה לקברו שייך שפיר כיון דטרוד במצות הקבורה פטור מן המצות, אבל בנפלים דליכא בהו מצות קבורה, כמו שמבואר במג"א ה' יו"ט ? ס"ק ך' בשם הג"מ דאין מצוה בקבורת הנפלים ע"ש, אין שייך בהו דין אנינות, והנה המג"א הרבה להשיב ע"ז דהחליט דאין מצוה בקבורת הנפלים, מהך דמצינו (פסחים ט' ע"א) מעשה בשפחתו של מציק שהטילה נפל לבור, ראינו דהי' מטילין אותן לבור, והשיג המג"א דהרי גם זה קבורה מקרי כמ"ש הרא"ש פי"ד דאהלות מ"ג, ואנכי חפשתי בהרא"ש שם ולא מצאתי שום רמז, דהטלה לבור יהיה בכלל קבורה, ומ"ש דמיירי בנפל שהוא שפיר, הנה שם בפסחים מסקינן לא תימא שהפילה נפל, אלא כמין נפל, מכלל דלפי ס"ד מפרשים דהפילה נפל גמור, ומוכח דנפלים לא היה דרכם רק להשליכם לבור, וכן דברי הג"מ ג"כ קשה דהוכיח מדמצינו לשון בור שמטילין בו נפלים משמע דכן היה דרכם להשליך הנפלים, וענין זה נמצא במשנה ס"פ ט"ז דאהלות מ"ה, בור שמטילין לתוכו נפלים או הרוגים מלקט עצם עצם כו', והנה גם הרוגים נזכרו שם, והם בודאי צריכין קבורה, אלא ודאי דהך שמטילין בהם נפלים לאו דוקא, וכן מצינו (ירמי' מ"ב) והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי האנשים, אלא ודאי דבנפלים ובהרוגים בשעת מלחמה לא הי' קוברים כל אחד בפ"ע רק הרבה ביחד, אבל קבורה עכ"פ הי' צריכין, ועיין (כתובות ך' ע"ב) דהתלולות טמאות מפני שהנשים קוברות שם הנפלים, ומ"ש המג"א מדאצטריך קרא בתורת כהנים פ' אמור שאין הכהן מטמא לבנו ובתו הנפלים, ש"מ שמצוה לקוברם, דהרי אין הכהן מטמא רק לצורך קבורה, ג"כ אין ראי' דעקר הא דאין מצוה לקבור את הנפלים נלמד רק מזה, דאין הכהן מטמא לנפל, וכן מצינו בירושלמי יבמות פרק נושאין על האנוסה ה"ו, תני ר' חייא אוננין ומטמאין על הספק - ופי' בעל פני משה היינו ספק נפל - ר' אשייא הוי לי' עובדא - שמת לו תינוק וספק הוי -שאל לר' ייסא אמר לי' לית את צריך - אין צריך לנהוג אנינות ואבילות - א"ל והתני ר' חייא אוננין ומטמאין על הספק, א"ל סימנין היו ניכרין - הא דר' חייא מיירי שיש בו סימנין כי כבר כלו לו חדשיו - עכ"ל הירושלמי, ראינו דאנינות וטומאה דין אחד להם, וכיון דאין מטמאין לנפל וע"כ דאין מצוה להתעסק בקבורת הנפלים, הה"ד דאין אנינות לנפל, כיון דלית בי' מצות קבורה, לא שייך בי' טרוד במצוה, עכ"פ מבואר בירושלמי דאין אונן על הספק היינו בנפל, ומבואר שאלתנו בפירוש, ונפשט ג"כ הדין דמבואר בב"י יור"ד סס"י רס"ג, ובמג"א ה' יו"ט סי' תקכ"'ו בשם הגמ' דאין מצוה בקבורת הנפלים והמג"א לא התעורר בזה, ועתה מי שמת לו ספק נפל חייב בכל המצות שבתורה, אף קודם שנקבר:
ובענין מילת הנפלים ביום טוב, הנה לשיטת הרמ"א בה' מילה סס"י רס"ב והלכות יו"ט סי' תקכ"ו דאסור להסיר ערלת הנפלים אפילו ביו"ט שני של גליות, ולא ידעתי מה איסור יש בזה, הרי בפירוש אמרינן ((עירוכין) [ערכין] ז' רע"ב) האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת, מביאין סכין ומקרעים את כריסה, ומוציאין את הולד, ומקשה הש"ס פשיטא מאי עביד מחתך בבשר הוא, ופרש"י ואין חייב אלא בחובל בחי דמוציא דם ע"ש, והנה בנפל י"ל כיון דאסור לקברו, שוב יש כאן איסור טלטול הנפל שלא לצורך, ובש"ס מיירי במקום שיש ספק אולי יחיה הולד, ובודאי דבכה"ג אין איסור טלטול המת, עומד לפני ספק דחיי נפשות, אבל לשיטת בדק הבית מובא במג"א ה' יו"ט [סי'] תקכ"ו ס"ק כ' דבכלו חדשיו קוברין ביו"ט וכ' דלדעתו קוברין אותו ביו"ט ואין מלין וע' שו"ת נו"ב מהדו"ק חאו"ח סי' ט"ז דדין זה נ"מ בין שני טעמים במילת הנפלים ע"ש, ובענין זה קשה כיון דמותר לטלטל המת לקברו, ודינו כמת גדול דיו"ט שני כחול שוויי' רבנן, שוב מה איסור יש בהסרת ערלתו, הרי מחתך בבשר המת ליכא איסור כלל, ואם (האזמיל) [האיזמל] של מילה אסור בטלטול שלא לצורך, בכל זאת יש להסיר הערלה בסכין אשר משתמש בו ביו"ט לצרכו, דליכא בו איסור טלטול, לכן בכלו חדשיו דעתי להתיר לקברו ביו"ט שני של גלויות, וגם למולו קודם דאין שום איסור במחתך בבשר המת: ואין לומר דמפ"ז אסור למול הנפלים ביו"ט משום דהוי תיקון, דהרי מתקנין אותם במה שמסירין חרפתם, ועי"ז יבחנו ביום התחיה, וע' (שבת ק"ו ע"א) דמילה מקרי תיקון גברא ע"ש, והה"ד הנפלים, אכן עכ"פ יש ספק ספיקא להתיר הסרת חרפתן ביו"ט של גליות, דהרי ענין זה אם נפלים יש להם חלק לעולם הבא הוא פלוגתת תנאים ואמוראים, (סנהדרין ק"י ע"ב וירושלמי זרעים פ"ד דשביעית) חד אמר דוקא משעה שנולד, וח"א משעה שסיפר, וח"א משיענה אמן ע"ש, ולכל אלו אין לנפלים חלעה"ב ופשיטא דא"צ לעשות תקנה עבורם, וא"כ הסרת חרפתן הוי מחתך בשר בעלמא, ולא הוי תיקון כלל, ורק למ"ד דמשעה שנזרעו יש להם חלעה"ב אזי גם נפלים בכלל, ע' רש"י סנהדרין שם, דהביא (כתובות קי"א ע"א) דנפלים יש להם חלק לעה"ב ולמדו מדכתיב נבלתי יקומון, ובירושלמי שביעית למד ר' אלעזר מדכתיב ונצורי ישראל להשיב - ועיין יפה מראה דכ' דלא ידע מה ראי' יש מקרא זה, אולם בירושלמי מבואר ונצורי ישראל (ונצורי ישראל) היינו אל תקרא ונצורי בוא"ו אלא ביו"ד ונצירי דמשמע יציר כל מי שנוצר מישראל, או בהעדר הוא"ו וגם היו"ד משמע נצר מישראל, היינו כל ענף מישראל ישיבו למעונתם וזה אמת - וכיון דנפלים יש להם חלעה"ב צריכין לתקנם ולהועילם ולהסיר חרפתן, א"כ ביו"ט מקרי תיקון גברא ועיין יפה מראה דהתעורר על עיקר הפלוגתא מאי נ"מ בזה מאימתי יבואו לעה"ב וכי הלכתא למשיחא, אבל לפי הנ"ל ניחא דנ"מ לדינא לענין מילת הנפלים, עכ"פ יש לנו להתיר הסרת חרפתן בכלו חדשיו מטעם ס"ס שמא אין לנפלים חלק לעה"ב ומקרי מחתך בשר בעלמא ולא הוי תקון, ואת"ל דיש לנפלים חלק לעה"ב ואסור למולו דהוי תקון גברא שמא טעם מילת הנפלים משום תקנתם למען יבחנו בעולם התחיה, ג"כ מותר דהוי כשאר מתים גדולים, דיו"ט כחול אצלם, ואפילו לטעם משום תקנת הפושעים, כיון דאינו תקון לנפלים עצמם רק לאחרים זה לא מקרי תקון כללי ושוב הוי מחתך בשר בעלמא:
והנה הרב נו"ב חא"ח מהדו"ק סי' ט"ז, כ' דלענין קבורה ספק להיתר, ולענין מילת הנפלים יש ס"ס לאיסור, שמא לא כלו חדשיו ואסור לקברו ביו"ט, ואת"ל דכלו חדשיו, שמא הטעם משום תקנת הפושעים ואסור למולו, ודבריו צע"ג דגם מטעם תקנת הפושעים מותר כיון דלא הוי תקון דידי' לא הוי מתקן ומותר להסיר הערלה ביו"ט דמחתך בשר בעלמא הוא ופשוט, וכן עשיתי הלכה למעשה פה, וסמכתי ג"כ על הרב מור וקציעה להגאון יעב"ץ סי' תקכ"ו, שכ' ג"כ להתיר ולא זכר רק ברמז מחתך בבשר בעלמא כדרכו בלי שום ראי', ובפרט לפמ"ש בבבלי והירושלמי הוא פלוגתת תנאים ואמוראים, ואם נפלים אין להם חלק לעה"ב ליכא שום תקוו וגם לטעם שני לא הוי תיקון, וברור לדעתי:
ובענין זה השבתי לשואלי דבר מה שאירע פה בשעת הדבר חוילערא ר"ל תחלת תר"ט, אירע הדבר שמתה אשה אחת, והפילה בשעת מיתה, וקברו הנפל עם האם ביחד, ושכחו להסיר ערלת הנפל, אם חייבים לפתוח הקבר להסיר ערלת הנפל או לא, והנה ענין זה מבואר בשו"ת כנסת יחזקאל סי' מ"ד דהורה דנפל בן ח' שקברוהו מבלי הסרת הערלה דחייבים לפתוח הקבר, דבנפל לא שייר חרדת הדין, וצריכין לתקנו כדי שיזכה לחיי עה"ב, אולם זה דוקא בעובדא שלו, שקברו הנפל בפ"ע, אבל בנ"ד שנקבר הנפל עם אמו ביחד, ובמת גדול שייך חרדת הדין, בודאי אסור לפתוח הקבר, בשביל הסרת ערלת הנפל, וכבר העלה הרב החכם צבי סי' מ"ז וסימן נ' דבפתיחת הגולל לחוד גם כן שייך חרדת הדין, ובפרט דשייך ג"כ ניוול המת, דאין לך ניוול גדול מן האדם אחר המות, וע"כ לא הצריכו הפוסקים לתת טעם חרדת הדין, היינו לטלטלו ממקום למקום, בארון סגור ומסוגר, אבל לפתחו ולראותו הוא יותר חמור, וכאן על ידי פתיחתו יהיה ניוול לאם הנפל, פשיטא דאסור, ובפרט לענין הסרת הערלה יש לנו ספק ספיקא דלמא נפלים אין להם חלק לעוה"ב, ודלמא הטעם בהסרת ערלה משום תקנת הפושעים, וא"כ זה מקרי חטא בניוול מת גדול בשביל שיזכו הפושעים, ובכה"ג אמרינן (מנחות מ"ח ע"א) חטא בחטאת, בשביל שתזכה בחטאת אמרינן, חטא בחטאת בשביל שתזכה בעולה, לא אמרינן ע"ש, לכן אסרתי לפתוח את הקבר בשביל הסרת ערלת הנפל, וכן נלע"ד הלכה למעשה:
צבי הירש חיות.