אור ברסלב
שות מוהרץ סימן כו

שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

סימן כו

סימן כה

לחכם אחד במדינות רוסיא.

עיר שכלה עכו"ם וארעו לשם שני יהודים ואחד מהן כהן, ומת אחד, והכהן נשאר בחיים, ואין שם מי שיטפל עם המת רק כהן זה שנתלוה עמו, אם חשוב כמת מצוה, ומותר לכהן לטמא לו, או כיון דאפשר לעסוק עמו ע"י עכו"ם לא חשוב מת מצוה:

ורו"מ התעורר דמצא בספר אחד מכונה עקרי הד"ט חיו"ד סל"ה ס"ו בשם ספר פחד יצחק, דהתיר לכהן (לעמאות) [לטמאות] וכ' בזה"ל מי שמע כזאת לקבור מת מצוה ע"י עכו"ם, והביא עוד ראי' ממ"ש מרן הב"י ביו"ד סי' שע"ד איזהו מ"מ שמצאו בדרך או בעיר של עכו"ם ואין לו קוברים וממקום שמצאו אין יכול לקרות ישראל וכו' הרי מפורש דבעיר של עכו"ם מקרי מ"מ עכ"ל השואל, ואולם לדעתי משם אין ראי' דאולי מדבר שם מאופן כזה אשר אין העכו"ם רוצה להתעסק עם מת ישראל בחנם, דאלו בשכר מבואר שמה ברמ"א בהג"ה בשם נימוקי יוסף דאף אם ישראל בשכר מותר לכהן להטמאות, אבל אם שכיח עכו"ם בחנם עדיין לא ידענו מהתם, ונחזי אנן הא דקי"ל (ביצה ו' ע"א) ובטור או"ח סימן תקכ"ו מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים, ולדעת הרבה פוסקים מיירי שם בלא אשתהו ויכולים להשהותו למחר, ומשום איסור הלנת המת ליכא, דקי"ל הלינוהו לכבודו מותר, ואפילו להמתין על קרוביו עיין יו"ד סימן שנ"ז ס"א, ובכ"ז מותר לקברו ע"י עכו"ם ביו"ט, ראינו דאין קפידא בקבורה ע"י עכו"ם, מכ"ש בנ"ד דיש לפנינו איסור טומאת כהן, מדוע לא יתעסקו בו עממים, ועיין או"ח ה' שבת סי' שי"א ס"ב ברמ"א דאם חושש שלא יסריח מותר לומר לעכי"ם לטלטל המת, וכ' המג"א שם ס"ק י"ג, דאם מתירין הטלטול ע"י עכו"ם בשבת, שוב יהיה מותר לקבור המת בשבת ע"י עכו"ם, וכ' בשם הרמב"ן דשאני כרמלית דהכל יודעים שאינו בכלל מלאכה, ומפ"ז התירו אבל לחלל שבת במלאכה גמורה אפילו ע"י עכו"ם, אסור משום כבוד המת שלא יאמרו נתחלל עליו שבת, הלכך אפילו להוציאו ע"י עכו"ם אפילו בקבר אשר מוכן מאתמול, אסור דבאיסורין המתפרסמין אפילו של דבריהם, הוי העדר כבוד למת ע"ש, ואם זה כבודו שלא יחללו שבת עבורו, אפילו באיסור דרבנן, מכ"ש דזה כבודו שלא יאמרו דבקבורתו עבר הכהן על לאו ועשה דטומאת כהנים, דהמה לאווי של תורה, והנה לפי מה שמבואר ה' שבת ססי' שכ"ה דוקא מלאכה של פרהסיא, גנאי הוא למת, אבל כאן בעיר שכלה עכו"ם לא שייך טעם זה, ואפשר דבזה מוטב לטמאות כהן, מלקבור ע"י עכו"ם, דעכ"פ גם זה כבוד המת שלא יהיה נקבר ע"י אינו ישראל, וידענו דיעקב ע"ה צוה את בניו שלא יגע כנעני ומצרי בגופו לאחר מותו עיין מדרש פ' ויחי, וע' ג"כ או"ח רסי' תקכ"ו דאע"ג דמת ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממים, דוקא קבורת הקבר, וחפירת התכריכים, אבל ההלבשה והטהרה ונתינה בקבר הכל ע"י ישראל ועיין מרן בית יוסף סי' הנ"ל בשם רבינו ברוך במרדכי אפילו הוצאות המת מבית לכרמלית, אסור ע"י עכו"ם, מפני שגזרו עליהם להיות כזבים, עכ"פ ראינו דזה פחיתת כבודו של מת אם נקבר ע"י אינו ישראל, פשיטא דבנ"ד מצוה שיטמא כהן ואל יטמא א"י, והא דקי"ל סי' שי"א דמוטב לטלטל המת בשבת ע"י עכו"ם מלטלטל על ידי ככר ותינוק, י"ל דוקא בנגיעה בשעת יציאת נשמה, או בשעת קבורה הקפידו שיהיה דוקא ע"י ישראל, אבל ענינים אלו אשר בין מיתה לקבורה לא הקפידו, עיין שו"ת רדב"ז ח"א סי' תק"ז וז"ל שאלת מת ביו"ט א' דמתעסקים בו עממים, אם מטהרים אותו ע"י ישראל, תשובה כ' מוהר"ר ישראל אמנם מה שפרשו התוס' מטהרים ע"י אינם יהודים, מצאנו תשובה דמטהרים ע"י ישראל וכן השיב פה הרב ר' שלום ז"ל דהוי כבוד המת טפי מע"י א"י, ע' מרדכי פ' תולין דאפילו הוצאה למת אין כבודו ע"י א"י וכ"ש אם יטהרוהו (אינו) [אינם] יהודים עכ"ל, ונראה דטעמא משום דגדול כבוד הבריות וכו' אבל אין הוראה זו נכונה דאין זה כבוד המת שיחללו עבורו יו"ט אפילו בענין דרבנן, כיון שסופו להתעסק בו עממים, ולא דמי להוצאת קטן למולו כו' אין סופן של אלו להתעסק בהם א"י, אבל מת כיון דעתיד שיתעסקו עמו אינם יהודים ונטל כבוד (צ"ל וינטל כבודו) אין מתירין דבר כלל, וכ"כ הה"מ דמת ביו"ט א' אין מתעסקים בו ישראל כלל וכבר בא מעשה לפני וצוויתי שישראל ישליך המים והא"י ירחץ, ובסוף אחר שיסלק אין ישראל ידו ישליך הישראל מים על כל גופו ולא יזיז בו אבר כלל, והרי זה סוף טהרתו ע"י ישראל ולא חללנו עליו אפילו מנהג עכ"ל, אנו רואין דבכל עסקים הראשים היינו הטהרה וההלבשה אין מקפידין רק על התחלה והגמר מאלו ההתעסקות, אבל ענינים אמצעים מותרים גם מצד המנהג ע"י [אינו] ישראל, ולכן אין קפידא בטלטול המת בשבת ע"י א"י, כיון שאין כאן התעסקות הראשי, אבל בנ"ד הטהרה והקבורה צ"ל ע"י א"י מוטב שיעשה הכהן הכל בעצמו, ובפרט לפמ"ש הרש"ל מובא בש"ך דלעולם הוי מת מצוה עד שיהא שם נושאי המטה וקובריה ע"ש, פשיטא דמותר לכהן לטמאות בנ"ד, ולא יטמא עכו"ם, ועוד י"ל דע"כ אסור לקבור בשבת ע"י א"י במידי דפרהסיא שאינו כבוד למת שנחלל שבת עבורו, דוקא בשאר איסורים הוי בזיון למת שהוכרחו לעבור על איסור תורה בהתעסקות בקבורתו, אבל בטומאת כהן כיון דלנשיא מותרים הכהנים להטמאות, כמו דאמרינן (כתובות ק"ג ע"ב ובירושלמי פ"ט דכלאים) דא"ר ינאי אותו היום שמת רבי בטלה כהונה, וע' (רמב"ם ה' אבלות) הטעם דעשאו כמת מצוה, וכיון בפינה זו דטומאת כהן יש חילוק בין שאר כל אדם לגדול הדור, וא"כ אדרבא זה כבודו של איש זה שנתעסקו כהנים בקבורתו, ופשיטא דמוטב שיטמא כהן, וע"כ צריכים לחילוק זה, לפרש דברי הרמ"א שהבאתי למעלה דאם אינו מוצא שיקברהו, רק בשכר אינו חייב לשכור משלו, אלא מטמא כהן אם ירצה, ולכאורה קשה כיון דקי"ל יו"ד סי' קנ"ז ואו"ח סי' תרנ"ו דלעבור על ל"ת צריך לתת כל ממונו ולא יעבור, ומכ"ש הכא דאיכא עשה ול"ת בקום ועשה, שמטמא בידים למת והוא כהן, ומדוע לא יתחייב לתת שכר קבורה למען שלא יעבור, א"ו דוקא בשאר איסורי תורה, דליכא היתר מצד אחר, אבל כאן דיש היתר במת מצוה, וכיון דאינו שכיח רק בשכר הוי כקרי לי' ולא עני, והוי כמת מצוה, ועיין (יבמות צ' ע"ב) דאשה שאין הבעל יורשה מקרי מת מצוה ומותר לכהנים לטמאות ע"ש:

ולענין סברת הרדב"ז שהבאתי למעלה, דמת כיון שעתיד להתעסק בו עממים וינטל כבודו, אין מתירין בו דבר כלל ע"י ישראל, נ"ל להביא ראי' לדבריו ממ"ש מרן הב"י או"ח סי' שכ"ח בשם הראב"ד בחולה שיש בו סכנה מוטב שיעבור הוא על לאו דנבלה משיעברו אחרים על איסור סקילה מכוונים, אבל י"ל איסור שבת כבר ניתן לדחות בהבערה ובישול, ובהחם לו חמין עכ"ל, וכוונתו כיון דאמרינן (מנחות ע"ב ע"ב) חביבה מצוה בשעתה, דהרי אברים ופדרים כשרים כל הלילה, ודוחין שבת, ודחי הש"ס שאני התם דכבר דחתה שחיטה את השבת, ופרש"י כיון דניתנה שבת לדחות ע"י שחיטה, הה"ד דנדחה ג"כ אצל הקטרה ע"ש, וא"כ כוונת הראב"ד ג"כ כן כיון דהלכה רווחת אצלנו דכל צרכי החולה בשבת אין עושין ע"י גוים ולא ע"י קטנים אלא ע"י גדולי ישראל, ע"ש בסי' שכ"ח בטור ומחבר, וא"כ נהי דנבלה מוכנת לנו, בכל זאת ע"כ צריכין כאן לעבור על איסור שבת על ידי הבערה ובישול, דאסור לעשות ע"י עכו"ם, רק ע"י ישראל, וכיון דע"כ צריך להיות כאן חילול שבת ועומד לכך, הוי כאלו כבר הותר שבת בחולה זה ומותרת גם השחיטה וז"ב בכוונת הראב"ד, וזה ג"כ סברת הרדב"ז, אם היה אפשר לעשות הכל שלא יהיה בקבורה זו יד הנכרי באמצע, פשיטא דבכה"ג חוששין לכבודו של מת, אבל כיון דישנו כאן טהרה ושאר ענינים דהמה מלאכות דאורייתא וצריכים להיות ע"י עממים, וע"כ יצטרך כאן שינטל כבודו על ידי התעסקות עממים שוב אין מתירין שום דבר על ידי ישראל, דהרי סוף עומד לכך להתבזות ובכה"ג אין חופשים אחר עצות מרחוק למעט בבזיון וז"ב:

והנה באו"ח סי' תקכ"ו סתם המחבר דעיקר הטהרה והקבורה עושים ע"י ישראל, ומותר מטעם מתוך ע"ש, ראינו דגם הוא סובר דענינים הראשים בקבורה דוקא ע"י ישראל, וע"כ הטעם בזה כיון דבזיון יש למת שנקבר ע"י עממים הוי כצורך מצוה דאמרינן בי' מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך, וזה שייך ביו"ט וא"כ בתפירת תכריכים וחפירת הקבר דאין כאן בזיון גדול למת נעשה ע"י עממים והשאר ע"י ישראל אבל בשבת דלא שייך מתוך, שוב צריכים לעשות כל צרכי הקבורה והטהרה ע"י עכו"ם, וכיון דבזיון יש למת להקבר על ידי עממים, מוטב להניחו עד יום מחר, דבהלינו לכבודו ליכא לאו דלא תלין, והרמב"ן דכ' הטעם דאין קוברין המת ע"י עכו"ם בשבת משום דגנאי יש למת שנתחלל עליו שבת, לשיטתו אזיל דס"ל בספרו תורת האדם ביו"ט עושים גם הקבורה והטהרה ע"י עכו"ם וע"כ דס"ל דזה אינו בכלל בזיון ולא חשוב אפילו מצוה קצת דנימא בי' מתוך להתיר לישראל הטהרה והקבורה, מפ"ז חפש בשבת דאין עושים ע"י עכו"ם טעם אחר, ופשוט כיון דבש"ע סתם הדין דביו"ט עושים הקבורה והטהרה ע"י ישראל משום בזיון, אם כן בנ"ד מותר בלי פקפוק על ידי כהן, אף שיש עכו"ם מוכן בחנם:

ובחפשי בספרים ראיתי בשו"ת בית יעקב סי' קנ"א, דנשאל בכיוצא בזה מת המוטל בשבת בחמה והוא בכפר שאין שם ישראל רק כהן אחד, אם יש היתר לכהן לטלטלו או לא, וכתב להתיר ע"פ דברי התוס' (נזיר מ"ז ע"א) תוס' ד"ה וכן משיח שכתבו באמצע הדיבור דלטלטל מחמה לצל הוי מת מצוה ומותר אפילו לכהן גדול ביום כיפור להטמאות ע"ש, ואחר כך הביא דברי הרמ"א יו"ד סימן שע"ג ס"ה שלא לטמאות לקרובים רק לצורך קבורה, וק"ו לטומאת כהן למת מצוה דודאי אסור בטלטול כזה, ובפרט מבואר בסי' שי"א בהג"ה דלצורך כהנים מוטב לטלטל ע"י עכו"ם, אולם כ"ז לא מיירי רק טלטול מחמה לצל, כיון שעדיין לא נקבר, זה אסור לקרובים, ומכ"ש דלא חשיב ענין זה כמת מצוה, אבל בנ"ד דצריך הכהן להתעסק בקבורתו ובכל צרכיו בודאי חשוב מת מצוה ומטמא כהן ולא אינו ישראל, וז"ב לדעתי לדינא:

ידידו צבי הירש חיות.

תוכן העניינים

שות מוהרץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה