שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
סימן כה
לכבוד ידידי כנפשי ה"ה הרב הח"ג החריף ובקי המפורסם מוה' ישראל כהנא נ"י האבד"ק נאוורעיא:
נפשו בשאלתו ע"ד סופר שכותב ס"ת חדשה, ואירע לו ביריעה אחת, בה"א של השם הגדול בן ד' אותיות, נדבק רגל שמאלי של ה"א לרגל ימיני ברוחב בשני קוין דקין, ובכל זה כלם קורין ה"א, וגם תינוק דלא חכים ולא טיפש קורא ה"א, מפני שניכר לכל רגל השמאלי הוא כצורתו, ושני הקוין הדקין היוצאים מן רגל השמאלי ונסמכו לרגל הימין ניכרו ג"כ כי נמשכו מן הדיו של רגל שמאלי כדת מה לעשות ביריעה זו והנה רו"מ פלפל בחכמה ובתחלה עלה ע"ד רו"מ לדמות ענין שלנו להך דמבואר בש"ע יו"ד סי' רע"ו סי"א דה"א שנראת כאות חי"ת מותר למחוק ולתקן דלא תפסי קדושת השם ואין כאן איסור מוחק השם, אע"פ דשם יש הרבה פוסקים דסוברים דה"א הדומה לחי"ת כשר, מכ"ש בנ"ד דלכ"ע פסול צורת ה"א כזו, בודאי ליכא כאן איסור מוחק השם כלל עכ"ל רו"מ:
תשובה הנה עקר סברת המהרי"ק שורש ע"א דהכשיר בדבקות רגלי הקו"ף, ורגלי ה"א, משום הך (מנחות ך"ט ע"ב) בספרי דווקני דבי רב חטרי לי' לגגי דחי"ת ותלי לי לכרעא דה"א, משמע דוקא ספרי דווקנא משום הדרש דאי הדר בתשובה מעייל לי', הא שאר ספרים, לא דייקי בהכי, וגם לא הי' ר' אשי משמיענו זאת לחידוש כדמשמע מתוך לשונו שמחשיבו לדבר חדש הך תלויה דה"א וכו', וכן ראי' (גיטין פ"ו ע"ב) ולא לכתוב למחך דמשמע כי חוכה, פירש"י צריך שיבדיל רגלו של ה"א שיהא אויר בין רגלו לגגו דלא לתחזי כחי"ת ע"ש משמע דוקא בהך דלמחך דלא לשתמע כי חוכא, הא בשאר ההי"ן אשר בגט אין להקפיד ע"ז ע"ש - תחלת דברי מהרי"ק צל"ע דהתחיל בקו"ף וה"א, ומראיות שהביא לא מוכח רק ה"א לבד, ולא נזכר שמה במנחות מאומה מן קו"ף דבספרי דווקני פסקי לכרעא, ואולי כיון דבש"ס (שבת ק"ד ע"א), נזכר טעם זה דאי הדר בתשובה עייל, גם על קו"ף לכן חישב מהרי"ק דה"א וקו"ף דין אחד להם, וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' נ' שכ' דוקא בלא תלא כרעא דה"א יש להכשיר אבל על קו"ף אין ראי', דבספרי' הראשוני' לא היו דבוקים, רק דסיים דמכח הסברא כשר גם בקו"ף, שהרי טעם (תלויתן) [תלייתן] של כרעא ה"א וכרעא קו"ף אחד הם, וכ"ש הוא מה"א, דהרי ה"א דומה לחי"ת אם לא נפסק ובכ"ז כשר ע"ש, וע' ג"כ סי' נ"א שהחזיק סברתו - והנה זה א"צ לפנים דבדורות הראשונים הי' ה"א דומה לח', וכבר נתנו בירושלמי שבת פ' כלל גדול ובשאר מקומות כלל גדול לא ממנעו רבנן דרשו בין ה"א לחי"ת, ודרשו חז"ל (מועד קטן ב' ע"א) דנקרא בית השלחין דלישנא דצחותא משום דמתרגמינן ואת משלהי וכ' הריטב"א שם דאמרו בירושלמי דבכ"מ לא ממנעו דרשו בין ה"א לחי"ת, וכן דרשו (סנהדרין י"א ע"א) ולא נה בהם ולא נח בהם וכן אמרו בירושלמי פ"ק דמגילה ר' ירמי' בשם ר"ח בר אבא ור' סימון תורת הראשוני' לא היה ה"א ומ"ם שלהם סתום אלא סמ"ך סתום, וכ' הרב יפה מראה דדוקא תורת הראשונים לא הי' ה"א סתום כספרי דווקני אשר ראה ר' אשי, אבל שאר ספרים הי' ה"א סתום, ומכאן ראי' לשיטת מהרי"ק דה"א מחובר לגג כשר, וכבר נזכר ג"כ ראי' זו בשו"ת תשב"ץ סי' נ"א, אולם שם העתיק בשם ירושלמי דסיימו ח' וסמ"ך סתום אולם לפנינו רק סמך סתום, ואין זכר שמה לאות חי"ת ואולי גירסא אחרת נזדמן להרב תשב"ץ בירושלמי:
ועפ"ז הבנתי דברי הירושלמי פ"ב דחגיגה העולם הזה נברא בה"א, מה ה"א פתח מלמטה, רמז לכל באי עולם שיורדין לשאול, מה ה"א פתוח לכל צד, כך פותח פתח לכל בעלי תשובה, כמו שאמרו (מנחות ך"ט ע"ב) דאי בעי לעייל בתשובה לעייל, והגה דברי הירושלמי סותרים זא"ז תכ"ד דלעיל אמר ה"א פתוח מלמטה, וכאן אמר פתוח מכל צד, וכבר התעורר בזה הרב יפה מראה, אבל האמת כי אות ה"א הי' לה בזמן קודם שתי תמונות, בתורות הראשונים ובספרי דווקני, היתה ה"א פתוח מן הצד ומלמטה כמו ה"א שלנו, ואולם בשאר ספרים הי' תמונת ה"א וחי"ת שווים, ונגד אלו שתי התמונות אמר בירושלמי דרשות אלו, נגד ה"א פתוח מלמטה כמו שאר ה"א בספרים דלא דייקי אמר רמז לבאי עולם שיורדין לשאול וכנגד ה"א בספרי דווקני אמר פותח פתח לבעלי תשובה, ועתה נעשו דברי הר"י אסכנדרי אשר התיר למחוק ה"א שנוגע לגגו, משום דלא תפסי קדושה תמוה מאוד כיון שבהרבה ספרים בזמן בעלי הש"ס הי' ה"א דומה לח' איך התיר למחוק שם הקודש אשר יש בו לאו של תורה, והנה ראיתי בשו"ת נו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' ע"ח שכ' דהמהרא"י לא התיר רק בגט, אבל בס"ת כ"ע מודה דעינן כתיבה תמה, וצריכים לדעת הפרש בין אות לאות, ואפשר ג"כ לומר דגם בימי קדם לא מצינו צורת ה"א דומה לחי"ת רק בחומשין ובשאר ספרי', אבל בס"ת תפילין, היו נוהגין כספרי דווקנא, ועל הספרי' ותפילין ומזוזה אמרו (שבת ק"ג ע"ב) לא (נעשה) [יעשה] ההי"ן חיתי"ן, ולא חיתי"ן ההי"ן, וא"כ אם התיר הב"י והרמ"א, בה"א דומה לחי"ת אשר עכ"פ נהוג תמונה זו בחומשין ובגיטין, בכ"ז לענין קדושת השם לית בו איסור מחיקה מכ"ש בענין שלנו שיהי' רגל שמאלי דבוק לימין אשר לא הי' תמונה זו לעולם נהפוך דלכ"ע אמרינן ה' פתוחה מלמטה א"כ בודאי מותר למחוק:
ולתרץ שיטת מהר"י אסכנדרי דהתיר בפשיטות למחוק ה"א דומה לחי"ת בשם בן ד' אותיות, אע"ג דחי"ת ה"א גמורה בספרים דלאו ספרי דווקני ומדוע לא נחשוב למוחק השם, צ"ל דס"ל כשיטת הריב"ש סי' ק"ך דפליג על התשב"ץ וס"ל הך דאמרו (שבת ק"ג ע"ב) לא יעשה ההי"ן חית"ן ואם שינה פסול עיקר, אולם יש לנו שינויים בין ה"א לחי"ת אחד ע"י החטוטרות אשר עושין על החי"ת, וכותבין שני זייני"ן וגג על גביהון, וא"כ בזה יש הבדל בין חי"ת לה"א דל"צ חטוטרות ועוד יש הבדל רגל שמאלי של ה"א תלויה, וקמ"ל הש"ס אע"ג דחטרי' לגבי של חי"ת, ואיכא בלא"ה היכר בין ה"א לחי"ת, בכ"ז איכא טעם אחר לכרעי' דה"א למען יהי' רמז פתח פתוח לבעלי תשובה, והנה תי' זה עדיין אינו מספיק דמ"מ מוכח מכאן דספרים הקודמים הי' להם רק היכר אחד לבד וצ"ל דצורת ה"א, לא הי' משונה גם בספרים הקודמים והי' כרעא דה"א תלויה, בכל ספריהם כמו ה"א שלנו, רק דעיקר הטעם הי' להם בצורה זו למען יהי' משונה מצורת חי"ת, והי' רגל תלוי להיכר, אולם גגו של חי"ת הי' דומה לה"א בלי שום הבדל, ולא הי' נחוץ ג"כ החטוטרות להיכר כיון דבלא"ה הי' היכר, ובא ר' אשי להשמיענו דראה בספרים המדויקים אף ע"ג דחטרי' לגגו דחי"ת ואיכא היכר מ"מ היו תולים רגל ה"א, משום רמז דליהדר בתשוב' וא"כ שני השינוים נחוצים אבל צורת ה"א לא נשתנ' רק צורת הח' הית' (נשתנ') [משונ'] בספרי דווקני. כצ"ל לפרש דברי הריב"ש בתירוצו הראשון, ועוד תי' דבספרים הראשונים לא הי' רק הבדל דק בין הרגל להגג, והם עשו הבדל גדול למען ירמוז לפתח גדול לדופקי בתשוב', אבל כל שנסמך ממש לגגו פסול ומפ"ז מותר למחוק, ואולם עדיין קשה דהרי סיים מהר"י אסכנדרא דאם נוגע רק מעט אסור למחוק, והרי כיון דה"א הית' תמיד תלויה, ולא נשתנ' צורתה מעולם, א"כ אף בנגיעה מועטת היא פסול', וצ"ל דס"ל לר"י אסכנדרי דמן הדין מותר למחוק אף בנגיעה דקה כחוט השער' כיון דה"א זה לא הוי מצורת ה"א, ורק משום מראית עין, כמ"ש רו"מ בדעת הט"ז והש"ך, כיון דהכל קורין אותו ה"א אפילו תינוק דלא חכים ולא טיפש, ויבאו להתיר מחוקה אף בה"א גמורה, וכן בהך דלמהך דאין כותבין למחך, היינו בכל ההי"ן שבגט צריכין לכתוב הפסק כרעא דה"א דאל"כ הוי שינוי. צורת האות, רק דבכ"מ סגי בהפרש מועט כחוט השער', וכאן כיון דיבאו לקרות למחך בחי"ת מפני שהפסק כחוט השער' אינו ניכר לכן החמירו שם שיהי' הפסק גדול למען יהי' ניכר לכל, עוד י"ל דס"ל להר"י אסכנדרי, כשיטת התשב"ץ ח"א סי' נ"א דאם הדביק כרעא דה"א בעוביו עם גג ה"א אז מפסלא, דנשתנ' צורת אות, אבל אם לא הדביק בעובי אלא בדקיקות אינה נפסלת דשפיר מינכרא ה"א, וצורת ה"א היתה באמת סמוכה לגגה רק בדקיקות, ומפ"ז בכה"ג אסור למחוק דשם בן ד' גמור הוא, וסברא זו אשר הביא רו"מ בשם הגאון מו' נתן ז"ל אבד"ק ראווא מבואר' בתשב"ץ כמ"ש, אולם אם נימא דעיקר צורת ה"א שתהי' מחובר לגג, וההפרש בין ה"א לח' בין חיבור בדקיקות ובין חיבור בעוביו, א"כ איך הי' הרשות נתונה ביד ספרי דווקני לעשות רגל השמאלי תלוי, וכי בשביל טעם ע"ד אגדה כדי דלהדרי בתשו' יהיו רשאין לעקור הלכה, דבודאי בלוחות היו ג"כ כותבין ה"א כזה אשר הרגל דבוק לגג בדקיקות, וזו היא צורתה האמתית ושינה כל שהוא פסול, וע' תשב"ץ שם שכ' ג"כ על טעמים שנאמרו ע"ד מדרש אין לדקדק מהם כל כך, וע"כ למען לישר המעוקלות צריכים להחליט, דצורת ה"א הי' לה מאז שני צורות לכתבי הדיוטות, וגם לכתבי קודש כמ"ש למעלה, והא דס"ל למהר"י אסכנדרי דמותר למחוק אם ה"א כמו חי"ת, היינו משום דבכתב הנכתב על הלוחות הי', רגל ה"א תלוי, אין לשנות בספר תורה כמ"ש הרלב"ח סי' א' והרד"ך בית א' חדר ל"א, ואם שינה לא תפסו קדושה, ואם מחובר לגגו כחוט השערה, כיון דלא ניכר השינוי לכל לחומרא חושבין אותו כמו ה"א ואסור למחוק כנ"ל ובנדון השאלה, בנ"ד אע"פ דה"א דבוק' ברגל הימין בודאי לאו ה"א היא שנשתנה הכתב, בכ"ז אסור למחוק משום מראית העין כיון דהכל קורין ה"א:
ומ"ש רו"מ דבנ"ד מותר לתקן ה"א לכ"ע אע"ג דשיטת הר"י אסכנדרא דאם נדבק למעלה כחוט השערה אע"ג דפסול מ"מ שייך בי' איסור מחיקה משום מראית עין, היינו משום דשם לא ניכר לכל וטועים כי הוא ה"א, אבל כאן ניכר לכל ולא אתו לטעות, ומותר לתקן דכאן לכ"ע פסול דלמטה צריך להיות ה"א פתוח לכ"ע, הנה זה יתכן אף א"א דטעמי' דהר"י אסכנדרי משום מראית עין, ומכ"ש א"א טעמו ואיסור המחיקה משום דרגל שמאלי דבוק לגגו הי' נהוג אצלנו בספרים הקדמונים בשטרי הדיוטות, וגם זה ה"א מקרי לחומרא לענין איסור (מחוקה) [מחיקה] א"כ בנ"ד דודאי לא הוי צורת אות מדוע לא נמחוק אותו: ועוד יש לעיין אם מוחק ע"מ לתקן ישנו בכלל מחיקה, וע' שו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ס"א דהביא בשם שלטי גבורים פ"ד דשבועות דאם מתכוון לתקן אע"פ שמוחק להדיא את השם ואפילו אין במחיקה זו תקון רק שמתכוון לתקן מותר ע"ש, ומכ"ש בנ"ד שהוא פסול הנראה לעינים דבודאי מותר למחוק:
אולם הראי' אשר הביא רו"מ מהא דמותר לבנות בהכנ"ס במקום בהכנ"ס אחר היכי דכבר הוכן כל צרכו והרי לדעת הט"ז סי' קנ"א ס"ק ג' בשם מרדכי הארוך הנותץ כל שהוא מן בהכנ"ס ג"כ ישנו בכלל לאו, אכן לדעתי ענין זה דטו"ז לאו מעיקר הדין הוא, דאם בית הכנסת דינו לכל דבר כמקדש שוב יהי' אסור לכנוס לשם באבק שעל רגלו ובמקלו ותרמילו וכדומ' שאסור במקדש ובבהכנ"ס שרי כמ"ש באו"ח סי' קנ"א והא דאסור לכנוס בסכין ארוך אשר מבואר בש"ע שם ג"כ לאו משום דדמיא למקדש אשר נאמר לא תניף עליו ברזל ודרשו חז"ל שלא יאריך המקצר על המאריך רק טעם אחר הוא דלמדו חז"ל (סנהדרין פ"ב ע"א) מהך דפנחס שנאמר ויקח את הרומח דרשו מכאן שאין נכנסין בכ"ז לבהמ"ד והתימא כי שום מחבר לא התעורר בזה ע"ד המרדכי עכ"פ כ"ע מודה דבהכנ"ס לא הוי ממש כבית המקדש מה שנוגע לקדושת המקום: ואולם (במחוקת) [במחיקת] השם דהוא דאורייתא ולוקה עליו בודאי גם מוחק ע"מ לתקן אסור ואין לסמוך ע"ז להתיר בנ"ד:
ובעיקר הדבר הנני מסכים עם פסק רו"מ להלכה ולמעשה שמותר בכה"ג לתקן הה"א ע"מ למחוק לכ"ע, דנשתנה צורת אות בנ"ד דאות ה"א סתום למטה לא הוי ה"א כלל ואין כאן איסור, רק התקון יהי' על הסדר הזה בתחלה רגל השמאלי ואח"ז שני הקוין דאם יתחיל במחיקת הקוין הנמשכין מן רגל השמאלי לרגל הימיני ברוחב, אזי שוב יהי' נשאר ה"א כתיקונה, ונשאר שם שלם כהלכתן ושוב יהי' אסור המחיקה דבר תורה, ואע"פ כי עדיין יהי' פסול משום חק תוכות, בכ"ז כבר העלו הפוסקים מובאים בשו"ת בית אפרים סי' ס"א דאע"ג דשם שהי' נכתב ע"י חק תוכות פסול בכ"ז אסור למחוק אותו מידי דהוי כמו שם שנכתב על ידות הכלים דבכל ענין צריך גניזה, לכן יתחיל במחיקת רגל השמאלי וכה"ג לא הוי אות ה"א כלל, ואח"ז הקוין ואח"כ יתקן, וע' שו"ת נו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' ע"ח שכ' ג"כ כן בסדר התקון בה"א שנסמך לגג וניכר לכל שהוא חי"ת ולא רציתי להאריך כי ראיתי רו"מ פתח ג"כ בכח דהיתירא וכך הנכון דכמו שלא נאמר הך היכירא דחילוק ולא טיפש לקולא, היכי דאנו רואים דנשתנה או נפסק האות לגמרי, כמ"ש באו"ח סי' ל"ב ברמ"א בשם שו"ת מהרי"ק, ה"נ אפילו לחומרא לא נחשוב היכר התינוק לה"א היכי דרואין בעינינו דנשתנה האות לגמרי, וניכר לכל ומותר בו המחיקה:
ידידו צבי הירש חיות.