שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
סימן ך
להרב החריף ונקי מוה' דוד זכות נ"י אבד"ק מודינא במדינות איטליא:
הגיעני יקרתו פעמים ושלש, להראות לו המקור מה שנמצא בספר יסוד עולם, דר' אשי לא עשה דבר כי אם ע"פ ב"ד הגדול, ואפילו ר' אשי עצמו אם אמר דבר שלא הוטב בעיני הוועד, היו אומרים הא דר' אשי בדותא הנה דבר זה פשוט כיון דאמרינן (ב"מ פ"ו ע"א) רבינא ור' אשי סוף הוראה ומשמע דהם סדרו התלמוד ואין להוסיף וע' רשב"ם (ב"ב ק"ל ע"ב) ד"ה אין למדין מן ההלכות שכ' כיון דקי"ל רבינא ור' אשי סוף הוראה ולמי נשאל עוד אם לא נסמוך על הלכות פסוקות בגמרא כמו שסדרן ר' אשי וכו' הא אין אדם רשאי לחדש דבר מעתה עכ"ל, והכוונה דאין לחלוק על הלכות הפסוקות בתלמוד, וע' תוס' (חולין ב' ע"ב) ד"ה אנא שחיטתן כשרה שכ' מכאן מונח דר' אשי סדר התלמוד ע"ש, והכוונה דהרי בריש הסוגיא מקשה סתם גמרא הכל שוחטין לכתחלה ושחיטתן כשרה דיעבד, ור' אשי השיב אנא שחיטתן כשרה משמע שהוא היה השואל, אע"ג דבלשון סתם גמ' נאמר וע' רמב"ם בהקדמתו לס' הי"ד שכ' ולא חדל דור אחר דור להתבונן ולחקור במשנה וגו' עד שהגיעה לרבינא ולר' אשי שהם האחרונים מחכמי התלמוד והתבודד ר' אשי לחבר התלמוד ע"ש, ולכאורה קשה התחיל ברבינא ור' אשי וסיים בר' אשי לחוד, א"ו כיון שאמרו רבינא (וד') [ור'] אשי סוף הוראה מוכח שהם הי' האחרונים בהוראה ועליהם אין להוסיף והם התחילו לקבץ החכמים לסדר התלמוד אולם מזה שאמר ר' אשי אנא שחיטתן כשרה ק"ל, מוכח דר' אשי לבד סדר התלמוד, וע' ריש חגיגה ולרבינא דאמר חציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראי' הכל לאתויי מאי ע"ש, ראינו דסתם גמרא מקשה על אוקומתות רבינא:
ואולם א"א דר' אשי סידר בעצמו התלמוד, א"כ מי הוא האומר עליו הא דר' אשי בדותא היא, (ב"מ ע"א ע"ב מנחות צ"ה ע"ב), ואם ר' אשי עצמו חזר מדבריו היה לו לומר דבר שאמרת בדותא היא, אלא ודאי כי חכמי זמנו ובית ועד שלו שפטו על דבריו, ואת אשר לא ישר בעיניהם, אמרו עליו כי בדותא הוא, ואין לדבריו שורש והעמדה: וע"כ צריכים עוד לומר כי אף על פי ני ר' אשי עצמו סדר התלמוד, בכל זאת חכמים אחרונים מזמן ר' אשי גמרו וחתמו התלמוד, כמו בריש חולין ר' אשי היה השואל, ור' אשי השיב הכל שוחטין אפילו מומר, ובכ"ז סדר הש"ס מקודם תי' של רבה בר עולא, ואביי ורבא קודם, וע' ג"כ (תוס' ע' שבת ע"ב מ"ג ע"ב) ד"ה ר' אשי דכ' דמסתמא השיב תיכף למר עוקבא אלא שסידר הש"ס תירץ שלו קודם, וכבר ידוע דהש"ס נחתם ערך שבעים שנה אחר ר' אשי: והנה אמרתי לכתוב ענין אמתי אחד, אשר זכני השי"ת להבין דברי רש"י (חולין ג' ע"א) ר' אשי אמר הכל שוחטין אפי' מומר, כ' רש"י ר' אשי אמר גרס, ומה בעי רש"י בזה ואיזה גירסא אחרת היה לפני רש"י, ואולם דרך הש"ס בכ"מ היכי שיש שינויים שונים על קו' אחת, אזי אוקומתא הראשונה נאמרה בלשון אמר ר' פלוני ותירוצים האחרים נסדרו בש"ס בלשון פלוני אמר, כמו כאן נסדר אמר רבה בר עולא, ותירץ של אביי נאמר בתלמוד אביי אמר, והנה כאן כ' התוס' ד"ה ר' אשי, דר' אשי הקשה קו' זו ואע"ג דאביי ורבא השיבו ג"כ על קו' זו, והם היו קודם בזמן לר' אשי (קידושין ע"ב ע"ב) כשמת רבא נולד ר' אשי שמא גם בימיהם הקשו קו' זו, והיינו בימיהם שאלו קו' זו והשיבו אביי ורבא, ולר' אשי לא היה נודע הקו', ופריך בעצמו קו' זו, והשיב כמו שנזכר כאן, והנה ר' אשי כיון שלא ידע מאוקומתות אביי ורבא ורבה בר עולא, הסדיר בסדר התלמוד על פיו הקו' הכל שוחטין לכתחלה ושחיטתן כשרה דיעבד ותירוצו אפילו מומר בלשון אמר ר' אשי דלפי דעתו היה הוא המשיב ראשונה, אולם לפי מה שנודע למסדרי הש"ס דגם בימי אביי ורבא שקדמו לר' אשי היה קשה קו' זו, והם השיבו על הקו' באופנים אחרים וסדרו מסדרי התלמוד תירוץ של רבה ואביי ורבא קודם מפני שקדמו בזמן, א"כ שפיר הגירסא ר' אשי אמר דלפי הסדר שלפנינו, עכ"פ קדמו תירוצים אחרים לתי' של ר' אשי, ונימא שפיר במ"ש רש"י ר' אשי אמר גרס היינו דל"ג אמר ר' אשי, אע"ג דלא ידע מאוקומתות הקודמים, והי' המשיב הראשון לדעתו, בכ"ז לדידן שנסדרו שארי האקומתות נופל בטוב הגירסא ר' אשי אמר וזה אמת:
וכן היא סוגיית הש"ס (תענית ל' ע"ב) דמקשה הש"ס בשלמא יו"כ יום סליחה ומחילה יום שניתנו בו לוחות אחרונות, אלא ט"ו באב אמאי אר"י אמר שמואל יום שהותרו השבטים לבא זה בזה, אמר ר' יוסף יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל, והנה לפי דרך התלמוד בכ"מ הי' צריך לאמר כאן ר' יוסף אמר דהרי כבר יש כאן תירץ אחד מן ר"י א"ש, ובאמת (ב"ב קכ"א א) נשתנה הגירסא בזה ע"ש והנה דברי התוס' כאן ד"ה יום שהותרו פי' היינו יו"ט תמוהים וככר דשו בהם רבים, ואולם דברי רש"י ד"ה דאמר מר לפיכך יו"ט המה ג"כ תמוהים כמו דברי התוס', אולם להתוס' הי' קשה מדוע הזכירו בתירץ ר' יוסף בלשון אמר ר' יוסף אר"נ, ומפ"ז פירשו התוס' דהנה אמרו במשנה לא הי' ימים טובים בישראל כיו"כ וכט"ו באב היינו דאלו מעולים על שארי ימים טובים והקשו בש"ס בשלמא יו"כ יום סליחה ומחילה, ועי"ז דמי לשאר יו"ט ויום שניתנו לוחות האחרונות, ועי"ז יש לו עדיפות על שארי יו"ט, אלא ט"ו באב מה הוא, היינו מה דבר הי' בו שיהי' שוה אף לשארי יו"ט, וגם אף אם תמצא בו ענין טוב, בכ"ז עדיין יוקשה מה הוא מעלה יתירה על שארי יו"ט, ומשני אר"י א"ש יום שהותרו השבטים לבא זה בזה, פי' התוס' דהיינו יו"ט, הכוונה דע"י מעלה זו שהי' ביום זה דומה לשארי יו"ט, ועל העדיפות במעלה על שאר יו"ט, השיב ר' יוסף יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל וא"כ אין כאן שני תירוצים על קו' אחת, רק כאן חפשו בש"ס על יום זה קדושה כפולה, ור"י א"ש אמר הטעם מדוע דמי ליו"ט, ור' יוסף השיב על העדיפות על שארי יו"ט, ומפ"ז נכון כגירסא כאן וכן דברי רש"י נכונים דגם בתי' רבב"ח נזכר לשון אמר קודם, ומפ"ז פירש"י תירץ זה חוזר לפרש רק הטעם על עיקר יו"ט של ט"ו באב וז"ב:
והנני ידידו צבי הירש חיות.